האם היית מעלה על דעתך לצבוט לחיים של מבוגר? או לחבק ולנשק אותו בלי לבדוק קודם כל שזה בכלל מתאים לו
קודם כל, ילדים הם באופן טבעי יותר ידידותיים לסביבה ממבוגרים.
הם הרבה פעמים מחייכים לזרים באופן יזום, או נענים לחיוכים של זרים. מה שבין מבוגרים קורה הרבה פחות.
כלומר, אני רואה שמלכתחילה, אם לא חוסמים בהם את זה, יש בהם יותר פתיחות לסביבה. (לא אומרת בכולם באופן שווה, אך זה ישנו, והרבה יותר מאצל מבוגרים).
ובהתאם לכך גם, הם הרבה פעמים שמחים לתקשורת במגע עם מבוגר שהם לא מכירים.
(ותודה לאל שכלפי ילד שאני לא מכירה אני יכולה לחייך בלי לפחד מה הוא יחשוב עליי, מה הוא יבין מזה, מה הוא יחשוב שאני רוצה ממנו וכו' - הוא פשוט יחייך אליי בחזרה. כל הדרך. זה מדהים.
אז איך בכלל אפשר להשוות למבוגרים?)
*********
שנית, אפשר להרגיש תוך כדי שמתקרבים אל הילד או מקרבים את היד אם הוא בעניין. ואז אם כן אפשר להתיידד יותר.
הבדיקה לא חייבת להיות
במילים או בשאלה
מפורשת.
היא קורית
תוך כדי התקרבות.
גם מבוגרים שאני באה לחבק, אני לרוב לא שואלת אותם במילים אם לחבק אותם (אלא אם יש לי סיבה מיוחדת לחשוב שזו עשויה להיות בעיה), אלא בשפת גוף, שקורית תוך כדי שאני מתקרבת. הגוף מציע, והגוף מרגיש מה הגוף השני משדר.
אני לא אומרת שאין טעויות בהבנה, אבל בסה"כ בד"כ זה עובד.
נורא מוזר בעיניי אם בכל מקרה שרוצים לחבק מישהו, היה צריך לשאול אותו את זה במפורש.
מוזר, מלאכותי ומגוחך.
*********
שלישית, הלוואי שמבוגרים היו ידידותיים כמו ילדים, והלוואי באמת שהיה יותר מגע ספונטני בין אנשים (לא של חרמנות).
אז אם אצל אנשים זה כבר מת, אז להרוג את זה גם אצל הילדים?
תודה לאל שאצל הרבה ילדים זה עדיין חי !
**********
אני מסכימה שלפעמים יש מבוגרים פולשניים יותר מדי.
ושיש מקרים שבהם ברור שהילד לא רוצה והם בכל זאת עושים. וזה לא מקובל בעיניי.
אבל בגדול אני חושבת שכדאי לגלות יותר פתיחות.
סה"כ רוב האנשים באים עם כוונות טובות.
וסה"כ הרבה ילדים כן יכולים ליהנות מחברת אנשים שונים, אפילו זרים, אם יאפשרו להם.
אם מישהו מתַקשר עם הילד בדרך כזאת או אחרת, גם במגע, והאֵם רואה שהילד בסדר עם זה, אני לא רואה שום סיבה להתחיל להתרעם 'למה הוא עשה את זה? איזה חוצפן?' וכו'.
כאילו חייב להיות כאן איזה עיקרון.
אלא אם כן היא רואה שהילד לא בסדר עם זה.
<המחכימון: 'כולנו זקוקים לחיבוק'
>
[u]האם היית מעלה על דעתך לצבוט לחיים של מבוגר? או לחבק ולנשק אותו בלי לבדוק קודם כל שזה בכלל מתאים לו[/u]
קודם כל, ילדים הם באופן טבעי יותר ידידותיים לסביבה ממבוגרים.
הם הרבה פעמים מחייכים לזרים באופן יזום, או נענים לחיוכים של זרים. מה שבין מבוגרים קורה הרבה פחות.
כלומר, אני רואה שמלכתחילה, אם לא חוסמים בהם את זה, יש בהם יותר פתיחות לסביבה. (לא אומרת בכולם באופן שווה, אך זה ישנו, והרבה יותר מאצל מבוגרים).
ובהתאם לכך גם, הם הרבה פעמים שמחים לתקשורת במגע עם מבוגר שהם לא מכירים.
(ותודה לאל שכלפי ילד שאני לא מכירה אני יכולה לחייך בלי לפחד מה הוא יחשוב עליי, מה הוא יבין מזה, מה הוא יחשוב שאני רוצה ממנו וכו' - הוא פשוט יחייך אליי בחזרה. כל הדרך. זה מדהים.
אז איך בכלל אפשר להשוות למבוגרים?)
*********
שנית, אפשר להרגיש תוך כדי שמתקרבים אל הילד או מקרבים את היד אם הוא בעניין. ואז אם כן אפשר להתיידד יותר.
הבדיקה לא חייבת להיות [b]במילים[/b] או בשאלה [b]מפורשת[/b].
היא קורית [b]תוך כדי[/b] התקרבות.
גם מבוגרים שאני באה לחבק, אני לרוב לא שואלת אותם במילים אם לחבק אותם (אלא אם יש לי סיבה מיוחדת לחשוב שזו עשויה להיות בעיה), אלא בשפת גוף, שקורית תוך כדי שאני מתקרבת. הגוף מציע, והגוף מרגיש מה הגוף השני משדר.
אני לא אומרת שאין טעויות בהבנה, אבל בסה"כ בד"כ זה עובד.
נורא מוזר בעיניי אם בכל מקרה שרוצים לחבק מישהו, היה צריך לשאול אותו את זה במפורש.
מוזר, מלאכותי ומגוחך.
*********
שלישית, הלוואי שמבוגרים היו ידידותיים כמו ילדים, והלוואי באמת שהיה יותר מגע ספונטני בין אנשים (לא של חרמנות).
אז אם אצל אנשים זה כבר מת, אז להרוג את זה גם אצל הילדים?
תודה לאל שאצל הרבה ילדים זה עדיין חי !
**********
אני מסכימה שלפעמים יש מבוגרים פולשניים יותר מדי.
ושיש מקרים שבהם ברור שהילד לא רוצה והם בכל זאת עושים. וזה לא מקובל בעיניי.
אבל בגדול אני חושבת שכדאי לגלות יותר פתיחות.
סה"כ רוב האנשים באים עם כוונות טובות.
וסה"כ הרבה ילדים כן יכולים ליהנות מחברת אנשים שונים, אפילו זרים, אם יאפשרו להם.
אם מישהו מתַקשר עם הילד בדרך כזאת או אחרת, גם במגע, והאֵם רואה שהילד בסדר עם זה, אני לא רואה שום סיבה להתחיל להתרעם 'למה הוא עשה את זה? איזה חוצפן?' וכו'.
כאילו חייב להיות כאן איזה עיקרון.
אלא אם כן היא רואה שהילד לא בסדר עם זה.
<המחכימון: 'כולנו זקוקים לחיבוק' :-)>