על ידי מרת_פרת_משה* » 09 אוקטובר 2014, 22:46
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
נשמע שאולי באמת ההופעה לא הייתה כ"כ חדה, אלא פשוט שמו לב לתסמינים רק בדיעבד.
יכול להיות שזה גם התבלבל קצת עם משהו אישיותי שהיה שם קודם (
האמת כל החיים היו לו התפרצויות מסוג זה) ולכן היה קשה להבחין.
אני רוצה להוסיף טיפ בעניין התקפי הזעם- עובד עם חלק מהאנשים, חלק מהפעמים: לשבור איכשהו את הסיטואציה. למשל- פשוט לצאת מהחדר לכמה שניות ולחזור, לפעמים זה ממש מאפס.
ואולי זה מה שקרה שם עם הרמת הקול? אין צורך שזה יהיה משהו לא נעים, פשוט משהו שיעצור את המעגל של התקף הזעם, מה שהאדם עצמו לא יכול ליזום.
מצטרפת גם להמלצתו של
שחר מ להימנע עד כמה שאפשר מעימותים. וויכוח לא יוביל לשום מקום, אין טעם להסביר בהגיון. זה סתם עומס עליו ועל המשפחה. לזכור שהוא לא עושה דווקא, ושזה לא בשליטתו כמעט בכלל- הוא נמצא בשלב שהמאפיין הכי בולט שלו הוא חוסר-שקט. חלק מזה הוא התקפי זעם, בעיות שינה, צורך לנוע כל הזמן, תנועות חזרתיות ועוד ועוד.
זה שלב, והוא עובר. לא אומרת שמה שבא אחר כך יותר טוב, אבל ברור שכרגע קשה.
לא יודעת מה לעשות....כואב הלב...הוא מבין שמשהו לא בסדר...בוכה ואומר "אני יודע שאני גורם לכם סבל, אני מבקש סליחה" 
אוח, ליבי איתכם...
באמת שלב קשה מאוד, ואני חוזרת שוב להמלצה להכניס טיפול תומך לבני המשפחה המטפלים, וכמובן גם עבורו.
האם להסביר שמשהו לא בסדר או לא?
זה עניין עדין בשלב זה, כשהוא עוד מבין מה קורה. הסבר עלול להכניס אותו למצב רגשי קשה מאוד, כאשר אין לו זמן וכלים קוגניטיביים להתמודד עם זה. מצד שני, גם אי הידיעה קשה, והבלבול, וחוסר האונים. מאוד תלוי מי האיש ומה הכוחות שלו להתמודדות כזו.
בינתיים אפשר להקל-
לרכך מעברים בין פעילויות, סדר יום ברור ומובנה, חשיבה מראש ומניעת מצבים שעלולים לבלבל אותו (עכשיו חגים- הכל מבלבל ועמוס ולא צפוי!), להמשיך בפעילות גופנית.
בעניין חוסר המעש- יכול להיות שבאמת כדאי בקרוב לחשוב על שילוב במרכז יום מותאם, מה שמייצר שגרה מבורכת וגם הפסקה למשפחה.
המשיכי לעדכן, חושבת עליכם לא מעט
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
נשמע שאולי באמת ההופעה לא הייתה כ"כ חדה, אלא פשוט שמו לב לתסמינים רק בדיעבד.
יכול להיות שזה גם התבלבל קצת עם משהו אישיותי שהיה שם קודם ([u]האמת כל החיים היו לו התפרצויות מסוג זה[/u]) ולכן היה קשה להבחין.
אני רוצה להוסיף טיפ בעניין התקפי הזעם- עובד עם חלק מהאנשים, חלק מהפעמים: לשבור איכשהו את הסיטואציה. למשל- פשוט לצאת מהחדר לכמה שניות ולחזור, לפעמים זה ממש מאפס.
ואולי זה מה שקרה שם עם הרמת הקול? אין צורך שזה יהיה משהו לא נעים, פשוט משהו שיעצור את המעגל של התקף הזעם, מה שהאדם עצמו לא יכול ליזום.
מצטרפת גם להמלצתו של [po]שחר מ[/po] להימנע עד כמה שאפשר מעימותים. וויכוח לא יוביל לשום מקום, אין טעם להסביר בהגיון. זה סתם עומס עליו ועל המשפחה. לזכור שהוא לא עושה דווקא, ושזה לא בשליטתו כמעט בכלל- הוא נמצא בשלב שהמאפיין הכי בולט שלו הוא חוסר-שקט. חלק מזה הוא התקפי זעם, בעיות שינה, צורך לנוע כל הזמן, תנועות חזרתיות ועוד ועוד.
זה שלב, והוא עובר. לא אומרת שמה שבא אחר כך יותר טוב, אבל ברור שכרגע קשה.
[u]לא יודעת מה לעשות....כואב הלב...הוא מבין שמשהו לא בסדר...בוכה ואומר "אני יודע שאני גורם לכם סבל, אני מבקש סליחה" :([/u]
אוח, ליבי איתכם...
באמת שלב קשה מאוד, ואני חוזרת שוב להמלצה להכניס טיפול תומך לבני המשפחה המטפלים, וכמובן גם עבורו.
[u]האם להסביר שמשהו לא בסדר או לא?[/u]
זה עניין עדין בשלב זה, כשהוא עוד מבין מה קורה. הסבר עלול להכניס אותו למצב רגשי קשה מאוד, כאשר אין לו זמן וכלים קוגניטיביים להתמודד עם זה. מצד שני, גם אי הידיעה קשה, והבלבול, וחוסר האונים. מאוד תלוי מי האיש ומה הכוחות שלו להתמודדות כזו.
בינתיים אפשר להקל-
לרכך מעברים בין פעילויות, סדר יום ברור ומובנה, חשיבה מראש ומניעת מצבים שעלולים לבלבל אותו (עכשיו חגים- הכל מבלבל ועמוס ולא צפוי!), להמשיך בפעילות גופנית.
בעניין חוסר המעש- יכול להיות שבאמת כדאי בקרוב לחשוב על שילוב במרכז יום מותאם, מה שמייצר שגרה מבורכת וגם הפסקה למשפחה.
המשיכי לעדכן, חושבת עליכם לא מעט
((-))