בימינו ובאזורינו... רובינו כמעט בכל עת חווים מה שניתן לקרוא "ניכור מהטבע" (שכולל בתוכו את החיה האנושית). ניכור זה מתבטא גם בקשר שלנו עם מים.
אנו בוחרים לצרוך מים שמגיעים ממפעלים ומערכות שבאים מהתפיסה שהאדם והטבע זה שני דברים נפרדים, שהטבע מפחיד ומלא סכנות, שהטבע "פגום" ושהאדם כאן בשביל לשלוט ולשפר אותו. לכן קמו מערכות מאד מתוחכמות (במונחים של התרבות שלנו) ל"טיהור" וסינון, לאריזה, לשינוע... הגענו למצב "מתקדם" שבו המים הכי זמינים לנו - זה מים שנשאבו במכונות (ממקורות שלעיתים קרובות מזוהמים), הובלו בתעלות מלאכותיות מאי אילו חומרים ועברו אי אילו סינונים ומאגרים בדרך, עברו סינון\פסטור\הקרנות, "הושבחו" בכלור, ביוד, ובפלואוריד, עברו בצינורות מאי אילו חומרים, ויוצאים להם דרך הברזים שלנו (וכאן גם יש שלל טכנולוגיות שאמורות לשפר את המים אחרי כל ההתעללות..) לתוך הכוס, הסיר, או ישירות על הגוף למען "נקיון".
בשלב זה, החושים המולדים שלנו רק מפריעים לנו.. הריח והטעם של המים דוחים אותנו, אומרים לנו לא לשתות אותם.. לכן אנו עוקפים אותם ומוסיפים להם סוכר (תרכיז משקה מלאכותי), מלח (במרק), ואי אילו תמרוקים מלאכותיים בשם שמפו ומרכך וסבון, גם בכביסה. למעשה, בשביל להשתמש במים מנותקים אלו, אנו נדרשים להתנתק (להמית) מעצמינו על מנת לצרוך אותם. וכך החיים עוברים להם.. בניתוק שהוא למעשה סוג של מוות חלקי.
כתבתי את כל זה.. ואני שם לב שמאד קל בשלב זה להחליק לתוך כעס. זה הרי כל כך מוכר.. אני יכול לכתוב אותו דבר בערך על כל הדרכים המעוותות בהן אנו בוחרים בימינו לספק את הצרכים הבסיסיים (אהבה, מזון, מחסה...) שלנו ורק להחליף כמה מילים.
אז לפני שאני מחליק לתוך כעס.. אני בוחר לעבור הלאה לצד השני של הדברים.
מהצד השני יש את החשדנות הנובעת מפחד מהטבע. בגלל השטיפת מוח התרבותית שקיבלנו מגיל 0, נדמה לנו שאין לנו יכולת לבחור, ש"אין ברירה".. אך למעשה בבסיס השטיפת המוח הוא ההרגל לסווג פתרונות שבאים מהתרבות שלנו תחת "אמון", ופתרונות שקיימים מאז ומתמיד בטבע תחת "פחד".
לכן רובינו בוחרים, בעוד אנו הולכים לאורך הבניאס, לא לשתות מהבניאס. אבל כן נשתה מי ברז, או את מי עין גדי (שהורסים את עין גדי), מהבקבוק פלסטיק הבלתי מתכלה ובלתי מתמחזר שמדליף אי אילו חומרים לתוך המים..
אבל אפשר גם אחרת. אפשר לשנות את הסיפור.
במקום לפעול מתוך הסיפור: "הטבע פגום, הטכנולוגיה טובה יותר, אני נפרד מהטבע, אני צריך מומחים שיגידו לי מה לעשות ומה לא.."
לבחור למשל לבחור בסיפור: "אני חלק מהטבע, הטבע שלם, בכל אחד מאיתנו טמון הידע של איך לחיות באיזון ובשגשוג"
לפי דניאל קווין - תרבות זה קבוצה של אנשים שמגשימה סיפור מסוים. הסיפור שאנו מגשימים היום מביא לכליון - תרבות הכליון (חברי דרורי מציג מושג זה כמדויק יותר מתרבות הצריכה ועדיין נאמן למקור באנגלית consume). בשורש "להציל את העולם", לפני שנכנסים לפתרונות ספציפיים, זה שינוי הסיפור. פתרונות שיבואו מהסיפור הישן זה אוקסימורון. (ראו גם
אוקיי קראתי ישמעאל עכשיו מה)
המים בבניאס זורמים בשצף, מלאים חיים, צמחייה מגוונת מסביב לו ובתוכו, בעלי חיים שונים, כאלו שאנו לא רואים בכלל.. כולם סובבים את המים כולם חוגגים אותם.. האם להשתתף בחגיגה? הם הרי טעימים כל כך... אמא תרבות תבוא ותגיד לנו להזהר, שצריך מעבדות מתוחכמות לבדוק אותם.. אותם מעבדות שמאשרות את המים המגעילים בברז בעיר וגם בכפר.. למים באמירים יש ריח של בריכת שחייה (כלור) יותר מכל מקום אחר שבדקתי בארץ. אמא תרבות תצעק - חיידקים! וירוסים! זיהומים! כל שאר החיות שנתמכות על ידי המים הם לא חלק מהתרבות הזו.. ולמרות שחוץ מהקונפליקט שיש לתרבות שלהן עם שלנו הן מסתדרות מצוין... אנו בוחרים להמשיך להלחם בהם פסיבית\אקטיבית על ידי המשך הקיום של התרבות הלקחנית. את ההבדלים בין התרבויות אפשר לראות בבירור בהבדלים בחיוניות בין צמחי בר לצמחי "תרבות".
אם משהו (בד"כ פעילות אנושית) הוציא מאיזון את המערכת שהמים הם חלק ממנה, המים יהיו פחות מושכים, פחות טעימים.. הם יכנסו למצב של שיקום אם רק נאפשר זאת.
אנו מקבלים מהמים הרבה יותר מ-H2O, אנו מקבלים מהם חיים. יש בהם מגוון עצום של יצורים וחומרים הנמצאים באיזון מושלם בשבילנו. החקר האנליטי של הטבע שטחי וצר וגורם לבלבול יותר מכל דבר אחר.. מטרתו היא למעשה לייצר ספקות.
"אבל שמעתי על מישהו ששתה מים מהבניאס ומת"
"אבל שמעתי על מישהו שילד בבית והתינוק מת"
אם תלכי ותלדי בבית ללא אמון, מלאת ספקות וחששות, ישנו סיכוי גדול יותר שהלידה לא תלך טוב.
אם את מתכוונת לעצור טרמפים, ואת ללא אמון, מלאת ספקות וחששות, אני אמליץ לך לקחת אוטובוס.
אם את תשתי מים מהבניאס, מלאת ספקות וחששות, ללא אמון, יש לך סיכוי טוב לחטוף משהו ולהאשים את המים.
האמון הוא הכלי שמאפשר לי לדעת איזה מים לשתות ואיזה לא. איזה צמחים לאכול ואיזה לא. עם מי לעצור טרמפים ועם מי לא.
הפחד הוא הכלי שמאפשר לי לחשוד, לכעוס, ולקחת כביכול את השליטה לידיים שלי בנוגע לכל דבר שמפחיד אותי - לייצר משהו מאד הגיוני מבחינה מדעית.. אבל משום מה נחות לעומת המקור - עם אלפי בעיות חדשות שנותנות פרנסה מלאכותית למליונים בזמן שהעולם מתכלה.
האמון מגן עליי, האמון משחרר אותי מכבלי התרבות החזקים כל כך.
טוב.. תודה - אני הולך לשתות.
בימינו ובאזורינו... רובינו כמעט בכל עת חווים מה שניתן לקרוא "ניכור מהטבע" (שכולל בתוכו את החיה האנושית). ניכור זה מתבטא גם בקשר שלנו עם מים.
אנו בוחרים לצרוך מים שמגיעים ממפעלים ומערכות שבאים מהתפיסה שהאדם והטבע זה שני דברים נפרדים, שהטבע מפחיד ומלא סכנות, שהטבע "פגום" ושהאדם כאן בשביל לשלוט ולשפר אותו. לכן קמו מערכות מאד מתוחכמות (במונחים של התרבות שלנו) ל"טיהור" וסינון, לאריזה, לשינוע... הגענו למצב "מתקדם" שבו המים הכי זמינים לנו - זה מים שנשאבו במכונות (ממקורות שלעיתים קרובות מזוהמים), הובלו בתעלות מלאכותיות מאי אילו חומרים ועברו אי אילו סינונים ומאגרים בדרך, עברו סינון\פסטור\הקרנות, "הושבחו" בכלור, ביוד, ובפלואוריד, עברו בצינורות מאי אילו חומרים, ויוצאים להם דרך הברזים שלנו (וכאן גם יש שלל טכנולוגיות שאמורות לשפר את המים אחרי כל ההתעללות..) לתוך הכוס, הסיר, או ישירות על הגוף למען "נקיון".
בשלב זה, החושים המולדים שלנו רק מפריעים לנו.. הריח והטעם של המים דוחים אותנו, אומרים לנו לא לשתות אותם.. לכן אנו עוקפים אותם ומוסיפים להם סוכר (תרכיז משקה מלאכותי), מלח (במרק), ואי אילו תמרוקים מלאכותיים בשם שמפו ומרכך וסבון, גם בכביסה. למעשה, בשביל להשתמש במים מנותקים אלו, אנו נדרשים להתנתק (להמית) מעצמינו על מנת לצרוך אותם. וכך החיים עוברים להם.. בניתוק שהוא למעשה סוג של מוות חלקי.
כתבתי את כל זה.. ואני שם לב שמאד קל בשלב זה להחליק לתוך כעס. זה הרי כל כך מוכר.. אני יכול לכתוב אותו דבר בערך על כל הדרכים המעוותות בהן אנו בוחרים בימינו לספק את הצרכים הבסיסיים (אהבה, מזון, מחסה...) שלנו ורק להחליף כמה מילים.
אז לפני שאני מחליק לתוך כעס.. אני בוחר לעבור הלאה לצד השני של הדברים.
מהצד השני יש את החשדנות הנובעת מפחד מהטבע. בגלל השטיפת מוח התרבותית שקיבלנו מגיל 0, נדמה לנו שאין לנו יכולת לבחור, ש"אין ברירה".. אך למעשה בבסיס השטיפת המוח הוא ההרגל לסווג פתרונות שבאים מהתרבות שלנו תחת "אמון", ופתרונות שקיימים מאז ומתמיד בטבע תחת "פחד".
לכן רובינו בוחרים, בעוד אנו הולכים לאורך הבניאס, לא לשתות מהבניאס. אבל כן נשתה מי ברז, או את מי עין גדי (שהורסים את עין גדי), מהבקבוק פלסטיק הבלתי מתכלה ובלתי מתמחזר שמדליף אי אילו חומרים לתוך המים..
אבל אפשר גם אחרת. אפשר לשנות את הסיפור.
במקום לפעול מתוך הסיפור: "הטבע פגום, הטכנולוגיה טובה יותר, אני נפרד מהטבע, אני צריך מומחים שיגידו לי מה לעשות ומה לא.."
לבחור למשל לבחור בסיפור: "אני חלק מהטבע, הטבע שלם, בכל אחד מאיתנו טמון הידע של איך לחיות באיזון ובשגשוג"
לפי דניאל קווין - תרבות זה קבוצה של אנשים שמגשימה סיפור מסוים. הסיפור שאנו מגשימים היום מביא לכליון - תרבות הכליון (חברי דרורי מציג מושג זה כמדויק יותר מתרבות הצריכה ועדיין נאמן למקור באנגלית consume). בשורש "להציל את העולם", לפני שנכנסים לפתרונות ספציפיים, זה שינוי הסיפור. פתרונות שיבואו מהסיפור הישן זה אוקסימורון. (ראו גם [po]אוקיי קראתי ישמעאל עכשיו מה[/po])
המים בבניאס זורמים בשצף, מלאים חיים, צמחייה מגוונת מסביב לו ובתוכו, בעלי חיים שונים, כאלו שאנו לא רואים בכלל.. כולם סובבים את המים כולם חוגגים אותם.. האם להשתתף בחגיגה? הם הרי טעימים כל כך... אמא תרבות תבוא ותגיד לנו להזהר, שצריך מעבדות מתוחכמות לבדוק אותם.. אותם מעבדות שמאשרות את המים המגעילים בברז בעיר וגם בכפר.. למים באמירים יש ריח של בריכת שחייה (כלור) יותר מכל מקום אחר שבדקתי בארץ. אמא תרבות תצעק - חיידקים! וירוסים! זיהומים! כל שאר החיות שנתמכות על ידי המים הם לא חלק מהתרבות הזו.. ולמרות שחוץ מהקונפליקט שיש לתרבות שלהן עם שלנו הן מסתדרות מצוין... אנו בוחרים להמשיך להלחם בהם פסיבית\אקטיבית על ידי המשך הקיום של התרבות הלקחנית. את ההבדלים בין התרבויות אפשר לראות בבירור בהבדלים בחיוניות בין צמחי בר לצמחי "תרבות".
אם משהו (בד"כ פעילות אנושית) הוציא מאיזון את המערכת שהמים הם חלק ממנה, המים יהיו פחות מושכים, פחות טעימים.. הם יכנסו למצב של שיקום אם רק נאפשר זאת.
אנו מקבלים מהמים הרבה יותר מ-H2O, אנו מקבלים מהם חיים. יש בהם מגוון עצום של יצורים וחומרים הנמצאים באיזון מושלם בשבילנו. החקר האנליטי של הטבע שטחי וצר וגורם לבלבול יותר מכל דבר אחר.. מטרתו היא למעשה לייצר ספקות.
"אבל שמעתי על מישהו ששתה מים מהבניאס ומת"
"אבל שמעתי על מישהו שילד בבית והתינוק מת"
אם תלכי ותלדי בבית ללא אמון, מלאת ספקות וחששות, ישנו סיכוי גדול יותר שהלידה לא תלך טוב.
אם את מתכוונת לעצור טרמפים, ואת ללא אמון, מלאת ספקות וחששות, אני אמליץ לך לקחת אוטובוס.
אם את תשתי מים מהבניאס, מלאת ספקות וחששות, ללא אמון, יש לך סיכוי טוב לחטוף משהו ולהאשים את המים.
האמון הוא הכלי שמאפשר לי לדעת איזה מים לשתות ואיזה לא. איזה צמחים לאכול ואיזה לא. עם מי לעצור טרמפים ועם מי לא.
הפחד הוא הכלי שמאפשר לי לחשוד, לכעוס, ולקחת כביכול את השליטה לידיים שלי בנוגע לכל דבר שמפחיד אותי - לייצר משהו מאד הגיוני מבחינה מדעית.. אבל משום מה נחות לעומת המקור - עם אלפי בעיות חדשות שנותנות פרנסה מלאכותית למליונים בזמן שהעולם מתכלה.
האמון מגן עליי, האמון משחרר אותי מכבלי התרבות החזקים כל כך.
טוב.. תודה - אני הולך לשתות.