על ידי אנונימי » 06 דצמבר 2010, 00:28
[sub]לפני כן הייתי [po]אמלי שבדרך[/po]. זה לא שאני כבר לא בדרכים, אבל התחשק לי לקצר (-:[/sub]
אמא למתוקה אחת ילידת ינואר 2009
אוהבת עשייה וגם אוהבת אי עשייה
בעשייה שלי- אני מייצרת ומשווקת תחבושות רב פעמיות "rosepads" www.rosepads.co.il (אלה שהיו פעם של [po]שירה לוריא[/po]) (-:
בשמחה נפגש!
[b]דפים למעקב ב-[po]מה חדש[/po]:[/b]
[po]טמפון רב פעמי[/po]
[po]תחבושות רב פעמיות[/po]
[po]יאללה בוא[/po]
[po]מפגשים ברמת הנדיב[/po]
[spoiler=היסטוריה]
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2008-08-14T21:47:23):
עכשיו אני מתחילה רגע עם ההקדמות.
בראשי פרקים-
על הניק,
על הרומן שלי עם באופן,
על עכשיו,
על מה אני מזמינה לכאן.
על הניק, התלבטתי כל כך הרבה שגם כשכבר היה לי מה לכתוב מתוקף שלא ידעתי תחת מי לכתוב אותו. אמלי היא הדמות ההיא מהסרט, גם היא חביבה והרעיונות שעומדים מאחריה, אבל השם נכתב עם קמצים, במשמעותו בערבית תקוותי. שבדרך, כי צריך עוד מילה, וגם כי אני בדרך... אני בדרך לאימהות, אני בדרך לחד הוריות, אני בדרכים רבות ואחרות, כל הזמן. זה מצב קיומי.
על הרומן שלי עם באופן... נו, כבר יש פה היסטוריה. חושבת ששל ארבע או חמש שנים לפחות. כמעט ולא כתבתי אף פעם. הגעתי בגלל אקולוגיה, נשארתי בגלל ש... פשוט הרבה מדבר אלי. מדבר אותי. בהתחלה היה לי לא הגיוני שבמקום אחד אני מזדהה עם כל כך הרבה דברים שהם חדשים לי לגמרי. חשדתי בי שאני נסחפת בלי סיבה. היום אני יודעת יותר לסנן. והבנתי גם, שפשוט, כנראה זה מתאים לי. קראתי המון, עוד לפני שבא ההריון הזה. אולי ישמע מוזר (ואשמח לשיתוף כאן), אבל להיות בדרך לאימהות- להיות בהריון- זאת הלגיטימציה שהייתי צריכה כדי להתחיל לכתוב. מעין 'כרטיס כניסה'. לפני כן הייתי סתם אחת שתינוקות ולידה וחינוך מעניינים אותה ולא באמת יודעת כלום מחוויותיה עצמה. עכשיו אני בדרך לשם.
עכשיו- אני בת 25, בהריון לא מתוכנן אך שבשניות הפך רצוי, בשבוע 18. מתכננת תכנונים ובאותו נשימה מזכירה וזוכרת שבעצם, אי אפשר לתכנן כלום. כמו שעשיתי כל חיי. זאת אחת ממשימות ההריון הזה.
ולכאן אני מזמינה- את כל מי שרוצה, שיש לה משהו לומר, לברך, להציע. אני מקווה להתחיל להשמיע קול במקומות אחרים שיש לי בהם מה לומר, אני מקווה שיהיה לי האומץ לשאול, להעזר , לענות ולהענות. יש כאן כמה דמויות שיש לי היכרות וירטואלית חד צדדית עמוקה איתן. אולי פתאום אני אצליח להביא נוכחות. אני מזמינה הריוניות, אני מזמינה אמהות יחידניות בפועל ולעתיד, ועוד אוכלוסיות קרובות וגם רחוקות.
ודי בינתיים.
תודה על המקום.
[b][po]ביאנקה מתחברת[/po][/b] (2008-08-14T22:56:55):
השם המסקרן קרא לי.סרט מקסים. המון ברכות ואיחולים להריון. רחוק ממני כעת(מי יודע..) אבל בהחלט אשמח לקרוא על דרכך ולתמוך וירטואלית.
[b][po]ה ברבורה[/po][/b] (2008-08-14T23:02:33):
ברוכה את בהיותך את אמלי יקרה
הריונית ברבורית
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2008-08-15T09:57:04):
ורד,
הצעות מופלאות כמו שלך מעלות בי לפעמים סוג של מבוכה. עדיין לא התרגלתי לנחמדות שכזו...
קראתי שוב את מה שכתבתי לראות אם גם אני מוצאת שם בדידות. את מכירה, שלפעמים יש בדידות כמצב תודעתי? שאינו קשור לסביבה האנושית, לחברה בכלל או לחברי אמת... זה סוג הבדידות העיקרי שאני חווה. דווקא בהריון הזה אני כל כך מוקפת... וגם מקיפה את עצמי, כי יודעת שבגלל שאני נוטה לבדידות תודעתית זה השיעור שלי עכשיו.
אבל בכל מקרה,
אני שומרת את המייל שלך (כי הרשית לי [-: )
(ולו בגלל שאנחנו יחסית שכנות, וחכמות לפני אמרו לי שצריך שיהיה לי שם של יועצת הנקה 'בשלוף' עוד לפני שאני יולדת, ואני קוראת אותך כאן כבר זמן מה, והיה לי ברור שאת זאת היא. )
תודה, וברכות על ההריון והשלישי שבדרך...
(())
[b][po]אליה דור כהן[/po][/b] (2008-08-22T10:27:34):
שלום,
בנוגע לקו החם - זו היתה יוזמה שלא נסקה ואני אומנם ניסיתי להניע את זה,
אבל מסיבות לא ברורות - זה ממש הוכיח את עצמו.
אם יש לך שאלות או רעיונות מה לעשות עם ה"מיזם" - אשמח לעזור.
ימים טובים @}
[b][po]רוקדת לאור ירח[/po][/b] (2008-08-22T23:49:42):
הי,
כמו שאת בודאי יודעת, גם אני משפחה יחידנית, גם באיזה קשר עם האב (יש לי הרבה מה לומר על זה מניסיון ובדיעבד, אם תרצי לשמוע, לא בטוחה שכאן באתר). אם את זקוקה לתמיכה או שאלות, אני כאן.
בקשר לדעות: הן שרירות וקיימות, ואם את אדם שבוחן עם הזמן את תבחני ותראי מה מתאים לך יותר ומה פחות, חלק תשחררי וחלק תקחי.
לי לא היו מיטה ושידה בהתחלה (ודווקא היה לי ממי לקבל) אבל כן לקחתי ממישהו עריסה שהוצאה לי, היא היתה עבודת יד ולא עמדתי ביופיה העמדתי אותה בסלון במחשבה שהבת תוכל לישון שם ביום כשאני שם , כי בהתחלה המיטה היתה גבוהה ושמתי אותה שם רק בנוכחותי. השתמשתי בעריסה מעט מאד.
את שידת ההחתלה בכל זאת הכנסתי הביתה לכמה חודשים ואחר כך נתתי אותה. בדיעבד קצת הצטערתי, לא שהשתמשתי בה להחתלה אי פעם, אבל היום זה נראה לי ארון בגדים מעולה עד גיל 7 לפחות וגם מעמד מצויין לצעצועים. דווקא עם תינוקת זה היה מיותר לגמרי.
תסדרי לך כמו שמתאים לך ונוח לך, אני לא מבינה את ה"צריכים" האלה של אנשים, הם גם אומרים לך באיזה צבע את צריכה את הכורסה בסלון או אם את צריכה לגדל גרניום בגינה?
מה שכן, אפשר לשמוע בין המילים את הרצון לעזרה ולהתחיל להשתמש בזה כבר עכשיו, כשהם עסוקים בלחפש לך משהו, הם פחות עסוקים בהערות.
[b][po]באופן לייט[/po][/b] (2008-08-23T21:43:14):
תראי היו קשיים עם אמא שלי בערך על כל צעד (נישואין קונסר', לידת בית, לינה משפחתית, גן בגיל שנה ורק לחצי יום, אי מילה (של שני) ועוד ועוד ועוד. ולמרות שאני בזוג [u]והם לא מבינים מאיפה זה בא לך[/u] (מצד שני אני מניחה שאולי בזוג יותר קל להתמודד עם הלחצים, מצד שלישי אם לא הייתי בזוג אולי היו דברים שהייתי בוחרת אחרת ?! (איבדתי את הפואנטה של עצמי :-D)
[u]שהמשימה שלי תהיה ללמוד ביני לביני מה לעשות עם כל הביקורות והתגובות הללו.[/u]
כשתגלי תגידי לי :-)
[b]אני[/b] מסייגת הרבה ולפעמים זה מוביל לתוצאה שמחרפנת אותי: הצד השני חושב שאני מזמינה את דעתו כשאני בכלל רק התכוונתי לא לפגוע בו.
[u]הכנה של רשימה של כל מיני דברים קיצוניים שאנשים עושים ואני ל א מתכוונת לעשות.[/u]
אני לא הייתי הולכת על זה כי אולי תרצי לעשות את כל הדברים הקיצוניים הללו :-D
[b][po]אליה דור כהן[/po][/b] (2008-08-25T12:31:15):
אמלי יקרה,
אם יש לך שאלות , אשמח מאד לעזור במה שאוכל.
אני בהכשרתי דולה וגם אמא לשניים ששניהם נולדו בלידות בית.
אל תתביישי. אפשר בדפבית או במייל liatdc@gmail.com
ימים טובים
[b][po]רוקדת לאור ירח[/po][/b] (2008-09-01T21:24:39):
אני אשמח שנדבר.
לגבי ה 1 בספטמבר- מאד רלוונטי, אז תודה.
[b][po]מיכלול ה[/po][/b] (2008-09-06T23:27:07):
לגבי מחשבותייך בדף [po]מידע פרדס חנה[/po]. יש מאט מאוד בתי דירות שהם לא שיכונים ובאלו השטח הציבורי הפתוח שאינו חננייה קטן מאוד או שבכלל לא קיים. תמיד כשאני נוסעת ליד שכונת קנדי - צמוד לבית הקברות של פרדס חנה אני רואה כמה שטחים ציבוריים פתוחים יש שם וחושבת לעצמי שזה רעיון ממש טוב שכמה חברים יקנו שם דירות ביחד ישפצו וירחיבו ואז ינצלו את כל השטח הענק מתחת לדירות לגינת ירק משותפת. כרגע לא נראה לי שזאת אופציה שמתאימה עבורי אבל מי יודע אולי אם יהיה מי שירים את היוזמה אני אחליט להצטרף.
[b][po]רוקדת לאור ירח[/po][/b] (2008-09-08T18:39:16):
מה שמצחיק אצלי זה שאני זוכרת ניקים ולא שמות.... זה בסדר איך שלא יהיה אבל שתדעי שיש כאלה שמופיעות לי במחשב בניק שלהם וכשאני משוחחת עם כאלה מהאתר בספונטניות לעיתים כמעט מתפלק לי הניק, לא השם, גם אם אני מכירה אותן שנה או משהו (מתישהו זה עובר לי, לפעמים).
הולכת למחוק לך.
[b][po]מיכלול ה[/po][/b] (2008-09-08T22:24:04):
בזמנו ניסיתי לגלגת את העניין של מתחם גמורים אקולוגי משותף בעיקר דרך האתר ולא מצאתי הענות שתספק כדי להתחיל בפרוייקט שכזה. אז התמקדתי בקנייצ שטח לבנייה של בתים פררטיים ולפי מה שגרם לחוסר ההענות הוא המחירים הגבוהים של המגרשים והזמן הרב שזה לוקח עד שעושים פרסלציה ותכנון. בינתיים המחירים עלו עוד יותר אבל לפי דעתי יש עוד מתעניינים. מאוד יכול להיות שיש כבר מספיק מודעות כדי לעשות מתחם אקולוגי משותף לבבית משותף קיים או בבניה של בית משותף חדש ולא בבתיים פרטיים.
אני בכל אופן זנחתי כרגע את היוזמה וקנינו בשלב הזה מגרש בקיבוץ בית קשת. אני מודה שיש לי ספקות לגבי המעבר לשם אך כאן בפרדס חנה עם כל אהבתי למקום חסרה לי מאוד תחושה קהילתיות אמיתית. לכל מקום אנחנו צריכים לנסוע במכונית ולמרות שיש כאן המון אנשים שאני אוהבת ביום יום לא יוצא לי לראות אותם. בסופו של יום אני נמצאת לבדי בבית עם המשפחה שכבר ישנה מול המחשב או מול ספר.
בקיצור.. כרגע אני לא רואה את עצמי יוזמת משהו כזה אבל בהחלט אני רואה את עצמי מצטרפת ליוזמה כזו אם היא תתקדם לכיוון המתאים. את מוזמנת לדבר עוד וגם אשמח לשדך אותך עם חברה שגם רוצה לייסד התיישבות קהילתית יותר בסביבה הקרובה. .
הטלפון שלי מופיע בתחילת הדף בית שלי.
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2008-09-12T18:25:49):
מה קרה לדף שלי? נוספו מספרים וכוכביות אחרי כל שם ובכל מיני מקומות?
שניה לפני שהאתר יוצא לחופש, (מבורך לאור ההתמכרות ההריונית), אני אומרת כאן לעצמי כמה דברים.
אחד, שזה מעניין הדיבור החדש הזה שנוצר באתר אחר אבל עבורי התחיל כאן, על מתחם מגורים משותפים שמשתמש בבית קיים ואינו בניה צמודת קרקע. בדף הזה [url=http://www.orimosenzon.com/heb-wiki/index.php/%D7%96%D7%95%D7%9C%D7%94[u]%D7%91%D7%96%D7%95%D7%9C%D7%94#.D7.93.D7.99.D7.95.D7.A0.D7.99.D7.9D[/u].D7.97.D7.93.D7.A9.D7.99.D7.9D]זולה בזולה[/url] בחור בשם אורי פתח לנו מקום לדבר על זה. מעניין אם יצא מזה משהו. אף פעם לא ראיתי את עצמי אחת שמצליחה ליזום דברים כאלה.
שתיים, שהמוח שלי מישמש. אני לא מצליחה להתקדם לשום מקום עם כל העבודות שיש לי כדי לסגור שנת לימודים לפני שתגיע לידה והלימודים יתרחקו ממני והלאה. יש משהו לעשות נגד זה? ההיזלגות של המוח והדעת...
שלוש,
אין לי שלוש. כלומר, יש לי הרבה שלוש, אבל לרגע זה זה מספיק. תיכף שבת נכנסת, והקטנה בועטת בפנים, ובערב כבר מרגישים סתיו. אני יוצאת בלילה לשכב בערסל ולהסתכל על כפות התמרים מעלי מסתירים לי את השמיים. תמיד כשאני בערסל אני מרגישה שאין בעיות בעולם. שאלה החיים הטובים. שמה יכולתי לרצות יותר?
נזכרת שכלום.
ערסלים הם דבר מופלא.
שבת שלום.
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2008-09-12T18:26:41):
היי,
הלכו המספרים והכוכביות.
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2008-10-05T04:18:33):
באתי להשאיר לרגע חותם של ארבע לפנות בוקר. בראש שלי מנפנפת דמות קטנה וצועקת "היי תראו, גם אני ערה בשעות מוזרות, זה לא עושה אותי הריונית לגמרי?" באושר צרוף...
הלילה כולם מדברים על כך שהרווחנו שעה ואני לא מבינה באמת מה זה אומר, הרווח הזה. מלבד להזכיר לי שמשהו אחר קובע את בסיס חיינו ברמה הראשונית ביותר.
אולי יש נכון להכיר בכך, אני לא יודעת.
כרגע אני בעיקר חושבת מה לעשות עם שעות הערות (שהתארכו עוד מעבר לשעות הערות של אמצע לילה רגיל, תופעה שכבר ידועה לי בחודשים האחרונים..) .ובעומק לבי- מחכה לעייפות שתשוב.
הנה זה בא. ZZZ
[b][po]ורד לב[/po][/b] (2008-10-05T07:29:07):
זמן מצויין לקרוא ספרים...לראות סרטים...
לבשל משהו...
>ורד מפנטזת על מה הייתה עושה בזמן הזה, אם לא היו ילדים :-D <
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2008-10-17T04:47:01):
רוצה לומר המון דברים ולא כל כך יוצא לי.
יודעת שאני לא מחדשת דבר לאף אחד אך לעצמי... נפתחים כעת עולמות חדשים מלאים מרגשים מפחידים ו... עוד המון שמות תואר יכלו להכנס כאן.
לקחתי את הצעדים הראשונים בדרך ללידת בית. את הרצון אני הופכת להתכוונות, עם כל המשתמע מכך, הכנות והתמודדויות, מן הסביבה ומן הפנים, וזה יוצר התרגשות ורגיעה, בבת אחת.
יש רגעים שנדמה לי שהכל קורה מחר. יש עוד שלושה חודשים עד הלידה, אבל זה מרגיש כאילו- אוטוטו צירים, ושניה אחר כך- נגמרת חופשת הלידה ה"פורמלית", ושלוש שניות אחר כך- מתחילים להתמודד עם הלחץ להפרד, ועוד רגע- היא בת שלוש, ואחר כך- בת שש, ישר. שלא נדבר על בת שתים עשרה ושמונה עשרה. לשם, תודה לאל(ה), אני לא מגיעה.
ואני כל כך נהנית שהיא זזה לי יותר בבטן עכשיו, ושאני לא צריכה אפילו להניח יד כדי לראות את זה. מרגישה כמו תקשורת, היא ואני, מתקשרות.
ברגעים האלו, נפרטת פריטה דקה וצורמת על מיתרים של פחד, מתח ואחריות. בתוך הגוף שלי ממש. רוטטת דאגה באברים. (אם זה נופל על יום הורמונלי במיוחד, יכול להצטרף לחגיגה גם בכי). ואם זה נופל על שעות כאלו, לפעמים אני זוכה ביכולת לכתוב במשפטים שלמים. (בערך).
לילה/בוקר טוב.
[b][po]תמר אז[/po][/b] (2008-10-19T21:16:59):
הי אמלי,
ראיתי שאת מתעניינת בחר"פ, והחלטתי לשתף
[u]פתאום אני חושבת שאולי זה פולשני, נוסח: מי הזמין אותי בכלל? טוב, אז אני רק אכתוב ש:[/u]
על סמך העצות באתר התחלנו בכיסויים וטטרה מקופל, וזה היה... לא קל. עברנו לרובינא, והגזים התישו אותנו מהר מאוד אל חיק החד"פ. ב-4 חודשים התחלנו עם טוטס בוטס, מידה 2, ומאז אנחנו שם, כמעט תמיד - לא בנסיעות ארוכות, אבל כן במעון. )
אם את רוצה לשמוע יותר / לשאול, אשמח
[u]ועכשיו פתאום הבנתי למה רציתי לשתף, כי באתר הזה יש לפעמים תחושה שהכל הולך כל כך חלק, לידות הבית, החר"פ או הבלי חיתולים, ההנקה, כל העניין הזה של גידול התינוק בכלל, ובגלל שזה לא תמיד ממש ככה, התחשק לי לאזן קצת.[/u]
זהו, גמרתי להתקשקש לך בדף בית...
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2008-10-20T18:51:56):
מעשה שהיה כך היה. (מרשה לעצמי קצת להגג בקול חצי רם על דברים שהם לא הריוניים...)
צהרי היום ואני אחרי חצי יום פעילות (מה פעילות? נסיעה באוטו לכל מיני סידורים) מגיעה הביתה ומבינה שאזלו לי הכוחות ואני רוצה לשבת. מה לשבת? לשכב. עם הרגליים למעלה. ועכשיו. וכל הדברים שתכננתי לעשות... ב"חופש" הזה, שרק עליו אני יכולה לכתוב עוד מגילה שלמה.
אחרי זמן מה אני מרימה את עצמי מהפוף ומגלה שהשעה כבר כמעט חמש. ג' הכלבה האהובה יושבת ליד השער ומביטה בערגה החוצה. אפילו לא עלי. נדמה שהיא יודעת שממני כבר לא תבוא הישועה. ואני מחליטה להפתיע. (אותי? אותה?) אך אבוי- השעה כבר חמש. אם אצא אל הפרדסים עכשיו לטיול הרגיל שלנו- תוך עשר דקות ירד עלינו חושך ואני אהיה עמוק בתוך שבילי העפר, בין מטע אבוקדו לשדה של גזר... וג' תתרוצץ אנה ואנה ואני לא אראה מימיני ומשמאלי.
אז החלטתי לקחת גפרורים.
הלכתי לתוך השדות עד הערימה הראשונה של הענפים שראיתי. אפילו כתום כבר אין בשמיים,קוששתי קצת זרדים, מצאתי נקודה כזו, בחול, בין שדה נטוש לפרדס נוטף פרי, האוטו לא רחוק, החושך כבר יורד. ג' רצה לכל הכיוונים נהנית מהחופש- רק בפרדסים אני מרשה לה להיות בלי חגורה,
ואני,
אני מדליקה אש.
מדליקה אש? מנסה להדליק אש. ומנסה. ומנסה. גפרור, ועוד גפרור, וכבודי נרמס מרגע לרגע, (אבל בניתי אותה כל כך נכון!) היכן כל ה'חוגי סיירות' 'שומרי הגן' שברזומה המאובק שלי?
ושנייה לפני שצרצורי החושך ורחשי העלים וג' שנעלמה לה לתוך האפילה מתחילים לעורר בי פחדים, ואני מתחילה לקבל את העובדה שאני הולכת לשוב הביתה נקייה מריחות עשן ומובסת, האש תפסה.
להבה קטנה, ועוד אחת, ועוד אחת. אש קטנטונת, אולי פינג'אנון קטן אפשר להרתיח עליה, גם זה בקושי. אבל מהפנטת, כמו שרק להבה בחושך יכולה להיות.
ישבתי עם האש, אולי חצי שעה. חושבת כמעט על כלום.
בדרך חזרה אל האוטו, אחרי שהמדורה כוסתה היטב, ושוב היה החושך, חשבתי לעצמי, שמכל הימים שעברו עלי, ומכל הדברים שרציתי,
לקחת גפרורים כי חושך, ולהדליק אש-
זה באמת חופש.
[b][po]תמר אז[/po][/b] (2008-10-22T09:25:57):
הי,
ותודה על ההזמנה להתקשקש לך בדף |Y|
האמת שזה היה הכל ביחד - גם ילד ראשון ואת מוצאת עצמך תוהה ותועה מה בדיוק עושים איתו בכל מצב חדש (קקי צהוב? לבן על הלשון?), גם הוא לא אהב שמפשיטים אותו וההחלפות של הרב פעמי הן בכל זאת יותר מסורבלות משל החד פעמי ולוקחות יותר זמן, מה שהקשה גם על הלילות שהיו גם ככה מאוד מאמצים (למרות שהוא ישן יחסית טוב), גם בהתחלה הם כל הזמן משתינים וכמות ההחלפות יצרה הרים של חיתולי בד שהיה צריך לכבס ולייבש (וינואר בירושלים זה לא מתכון לכביסה יבשה) מה שאגב גרם לי לתהות עד כמה כל הסיפור הוא יותר אקולוגי (שכן אפילו קנינו מייבש לצורך העניין)..
ואז, אחרי שלושה שבועות, כשהתרגלנו להתחלה וחשבנו שהנה נוכל לחתל ברצינות, התחילו הגזים ושוב כל ההתעסקות עם החיתולים היתה פשוט מעבר לכוחותיי. בארבעה חודשים, כשנגמרו הגזים והלילות נעשו יותר הגיוניים, התחלנו עם טוטס בוטס ומאז אנחנו איתם.
לכן, אם את שואלת אותי, אני נוטה להסכים עם ההורים שלך... קחי לעצמך את ההתחלה יותר בכיוון של נוחות והקלה, וכשתראי שהדברים מסתדרים (ויכול להיות שאצלך זה יהיה אפילו אחרי שבוע!) כנסי לעניין החיתולים ברצינות. למרות שכמובן אין שום מניעה (למעט כספית) להיות מוכנה עם כמה כיסויים וטטרות, ולבדוק, אולי ממש נולדתן לזה ;-)
ודרך אגב, לגבי ה"טוב יותר לטוסיק" - לאוריק כמעט ולא היו תפרחות, אבל כשהיו, רק מעבר לחד"פ סייע להיפטר מהן. כנראה שבכל זאת הרטיבות הממושכת נוטה לפעמים להיות בעייתית (וזה למרות שאנחנו משתמשים בליינרים מפליז ובנייר אורז וכו' וכו')
שיהיה בהצלחה בכל מקרה! בהכל!
[b]מתעגלת[/b] (2008-10-28T18:53:59):
הי
ראיתי פתאום שיש לך דף אז נכנסתי
רציתי להציע לך חברות (-:
פשוט אני מבינה שאנחנו גרות לא רחוק
ולשתינו יש עובריות בבטן בהריון ראשון
ושתינו סביבתניקיות @}
ונראה לי שבעיקר אחרי הלידה יכול להיות נחמד ללמוד להיות אמהות ביחד...
את יכולה לתקשר איתי ב pafush ביאהו.קום
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2008-11-25T20:56:51):
אולי לכתוב משהו?
כבר המון זמן לא כתבתי כאן. לא, לא שנגמלתי מבאופן, חס.
אבל קשה לי לבטא את הרגשות בשלב הזה. עוד פחות מחודשיים. כשאני חושבת על הלידה עצמה אני מתמלאת התרגשות ופחד. כשאני פוגשת חברות שילדו לאחרונה ותינוקות קטנים מאוד עולה בי צורך להתכנס בתוך עצמי. לפעמים אפילו עצב. למה? כי יש בי משהו שמבין כמה לא ניתן להבין מה קורה אחרי, את המעבר הזה,
אני יכולה לדמיין רגעים מסוימים, אבל לא מצליחה להכיל את איך שאני עשויה להרגיש כשאני אחזיק אותה בפעם הראשונה,
איך אני כבר מתה להחזיק אותה בפעם הראשונה,
הייתי בטוחה שהתחושה הזאת תבוא הרבה יותר מאוחר.
לפעמים אני יכולה לשקוע בהכנות פיזיות ותכנונים מציאותיים אבל אז לא להוציא דבר לפועל.
לפעמים נדמה לי שאני יכולה לדבר שעות. על פחדים, ועל תחושות, וגם על אמונות ועל שמחה ועל-
ומתוך כל הדברים בסוף אני לא מדברת על כלום, ורוצה רק לשתוק, לשתוק המון.
יש ימים שכואב לי מאוד. האגן, בעיקר. עכשיו התחיל גם הגב לפעמים לשלוח סימנים של "תנוחי", ואלה הסימנים שהכי קשה לי איתם. אני לא יודעת להרפות באמת. אני מרגישה, שאני לא יודעת להרפות באמת. וזה מפחיד אותי. אני מקבלת את הכאב כחלק מההכנה של הגוף, ומכבדת את זה. אבל יש קולות מוחלשים באחורה של הראש, ששואלים , למרות שאני משתיקה אותם, "מה לא בסדר איתי?".
יש לי חרדות לא ברורות (ולא מבוססות ) ממצג עכוז (מאיפה דברים כאלה נכנסים לי לראש?) ,
ועייפות, עייפות רבה של פנימה. היא מבורכת. בעיקר כשאני מצליחה להענות לה.
וזהו, זו אני נכון להיום. התחשק לי בשבילי תמונת מצב. תגובות, סיפורים, סתם סימני של קריאה יתקבלו בברכה.
[b][po]ההולכת בדרכים[/po][/b] (2008-11-26T18:31:53):
הי אמלי יקרה @}
תודה על הפרגון והברכות! אני שמחה שאת מתחברת לרעיון...
אני גם זוכרת את השיחה שהיתה לנו על שיטת גרינברג לפני 4 (!) שנים
בקשר למקום מגורי, לא התבלבלת... פעם אכן גרתי באיזור השרון, ועברנו לאיזור השפלה :-)
שיהיה לך המשך הריון נעים...
<באיזה שבוע את?>
[b]מתעגלת[/b] (2008-12-04T20:48:50):
הי אמלי!
מצטערת שנעלמתי ככה... הייתה לי תקופה ממש לא קלה של חרדות (התקצרות צוואר הרחם לכאורה שהתבררה כסתם שטויות של רופאים שעובדים לפי סטטיסטיקות ולא רואים בן אדם). בקיצור- הכל בסדר גמור אצלנו!
וגם מסתבר שמשום מה הבנתי שאת גרה פה באזור (ירושלים ומערבה) אבל אני מבינה שאת אי שם מצפון למרכז...
איך הולך בכל מקרה? מאוד הזדהתי עם התיאור שלך כאן. ממש
אוף
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2008-12-04T21:03:09):
הי מתעגלת!
אני עונה לך אצלי בינתיים כי אין לך דף בית...
ושמחה לשמוע שהכל בסדר גמור אצלכם. (וסתם בשביל הדיווח- בינתיים גם הסתבר שהקטנה שלי עם ראש למטה, זאת אני עם סרטים בראש...)
הייתי ירושלמית לשנה. בעוונותיי אומר ששמחה שהשנה הזאת עברה... למרות שהשארתי באזור כמה חברים טובים. אני מקווה שהעלמותך מכאן בתקופת החרדות היא העלמות וירטואלית בלבד ושבעולם האמיתי לא התכנסת עם החרדות האלו. נדמה לי שאני כזאת, ושזה לא כל כך בריא (-:
בקיצור מוזמנת לשוב לכאן מתי שבא לך ולהוסיף מהגיגייך.
תזכירי לי באיזה שבוע את?
[b][po]ההולכת בדרכים[/po][/b] (2008-12-04T22:12:50):
הי אמלי @}
[po]אפרת מ[/po] ואני מנסות לארגן מעגל נשים בהריון באיזור הוד השרון... יש מצב שזה מספיק צפוני בשבילך?
<גם היא אמרה שאיזור בית שמש קצת רחוק בשבילה :-)>
[b][po]ההולכת בדרכים[/po][/b] (2008-12-07T09:25:42):
את בשבוע 34?
אז במקרה הטוב תצליחי להגיע לאיזה מפגש או שניים של המעגל לפני הלידה... תהיי "אורחת הכבוד" שלנו :-)
[b][po]ורד לב[/po][/b] (2008-12-07T11:47:10):
כן, זה לא ממש טוב :-(
בבקשה!
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2008-12-16T16:19:19):
תודה @}
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-01-07T16:28:16):
מה קורה? את עדיין בדרך?
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-01-07T21:56:23):
הי. כיף לשמוע. אכן, נראה לי שקטע הדרך הבא הוא אחד המסעירים ביותר...
אני בשבוע 31 ופתאום זה מרגיש קרוב- אנשים מתחילים להעביר אליי חפצים ובגדים ואני מתחילה להבין שזה אשכרה עומד לקרות.
כשאני חושבת על כמה יש לי להספיק עד הלידה (בעיקר ענייני אוניברסיטה) זה נראה לי כל כך קרוב. אבל כשאני חושבת על כמה אני כבר רוצה לפגוש אותה חודשיים נראים כמו נצח נצחים...
בכל אופן, שתהייה לך לידה מקסימה ומעצימה! (-:
[b][po]עדי ל[/po][/b] (2009-01-12T09:36:14):
תודה שענית ! אשמח לקשר דרך המייל, בסדר?
אני כאן adi135 בנטוויז'ן
להשתמע,
עדי
[b]זוהר[/b] (2009-01-25T22:16:17):
אמלי היקרה ילדה היום בשעה טובה תינוקת מקסימה,
מזל טווווווווב אהובתי.
[b][po]ההולכת בדרכים[/po][/b] (2009-01-25T22:23:41):
מזל טוב אמלי! |בלונים| |תינוק| |עוגה| |מתנה|
מאחלת לך שפע אהבה, שמחה, חלב ומנוחה! @}
<הולכת להודיע לכווולם בדף [po]נולדו במזל טוב 2009[/po]>
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-01-25T23:00:27):
D-: בדיוק היום תהיתי אם ילדת כבר..
@} @} @}מזל טוב!!! @} @} @}
[u]מאחלת לך שפע אהבה, שמחה, חלב ומנוחה![/u]
איזה יופי!
[b][po]עדי ל[/po][/b] (2009-02-04T02:14:30):
מזל טוב !
[u]מאחלת לך שפע אהבה, שמחה, חלב ומנוחה![/u]
[b][po]ההולכת בדרכים[/po][/b] (2009-02-04T17:17:24):
בכיף! @}
איך את מרגישה? איך את מסתדרת? הכל טוב?
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2009-02-04T17:56:20):
תודה לכל המאחלות... (-:
סיפור הלידה המופלאה בקרוב...
[b][po]רוקדת לאור ירח[/po][/b] (2009-02-04T20:49:33):
הי, מזל טוב! שפע בריאות, חלב, מנוחה ופוסט קל.
[b][po]עדי ל[/po][/b] (2009-03-01T12:03:45):
שלום אמלי :-)
מאוד רוצה לשוחח עם אימך..
אותה תשוקה נשארה :-)
אם זה אפשרי, ניתן לקשר בינינו דרך המייל adi135 בנטוויז'ן,
או להתקשר אלי לכאן 054-4415934
תודה,
מקווה שהפוסט פארטום נעים וקשה רק במידה..
וגם את מוזמנת דרך המייל לתקשר, ואם צריך משהו, לכתוב..! אנחנו די קרובות..נכון?
עדי.
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2009-03-02T21:10:38):
הנה אני שבה אל הדף שלי... כמו עולם חדש עכשיו, והזמן שבו כתבתי את הודעת הפתיחה נראה כמו נצח אחר...
קטנתי בת 5 שבועות היום. מתחילים להסתמן קצוות של חיוכים. אני עדיין עובדת, באיטיות צב צבית, על סיפור הלידה שלי.
המופלאה ( טריילר קטן (-:)
הביתית, המדויקת, המרגשת. רגעים שאני מוכנה לשוב אליהם בכל רגע נתון.
כמה חכמה הייתי, להתחיל כך את חייה של ילדתי. כמה חכמה היא שבחרה לבוא כך לעולם.
ומאז...
יש ימים טובים ויש ימים קשים מאוד. קטנתי בוכה הרבה- כואב לה הרבה- היינו בגזים, היינו בריפלוקס, היינו בתזונה , הנקה, ונראה ששום דבר לא עוזר לה באמת לעבור ימים קצת יותר ברוגע.
הכנתי את עצמי להמון דברים אבל אי אפשר להתכונן לכל. להתכונן להחלטות וללבטים, ולחוסר אונים של לא לדעת איך לעזור לה. ולרגשות הקשים ברגעים של מותשות.
ולרצון להגן, ולהסתגר איתה בדלת אמותיי, אני ואוהביי, ולא לתת לאף אחד אחר להתקרב, לגעת, להתערב. רצון להיות מדויקת, לא לפעול יותר לעולם מתוך "צריך". ואי אפשר.
אני מרגישה שאני זקוקה להמון תמיכה והמון עזרה וכבר מצפה מעצמי לחדול מזה ( כי כבר עבר חודש, עד מתי יצטרכו לעשות בשבילי קניות?)
ושלא תמיד אני מצליחה לדייק את מה שאני זקוקה לו.באמת כבר לא בישולים וקניות (או לא רק), לפעמים שיחזיקו אותה ויהיה לי רגע משלי אבל לרוב גם שיחזיקו אותי. ומפחדת להתמכר לסביבה התומכת... ולפעמים זה עדיין לא מספיק.
היום, בין שינה ובכי, תפסנו שתינו כמה רגעי ערות רגועים, ללא התפתלות, ללא כאב. רגעים נדירים שהיא לא במנשא , אלא מול פני.
ועשינו אחת לשניה פרצופים.
רק השתאות מול רגעים כאלה, ללא מילים.
לעיתים, יש המון מילים כדי לתאר את הקושי, ולא מספיק שפה כדי להכיל את האושר.
תשע בערב, עייפות של אמא טרייה. הלוואי ויהיה לילה טוב.
[b][po]אום אל קיצקיצ[/po][/b] (2009-03-02T21:49:52):
לא הספקתי לקרוא מה שכתבת כי הבעל מעיף אותי מהמחשב. רק למקרה שלא שמת לב, יש למעלה הודעה שלי. אגב, כתבת שהכיסויים לא התאימו לכם כי "נולדתם דשנים". אז באיזה משקל זה כבר לא התאים לכם.
קבלי חיבוקים והרבה אמפטיה. אני מעריצה חד הוריות. לא מבינ בכלל מאיפה הכוחות.
[b][po]ליאת טאוב[/po][/b] (2009-03-02T23:43:09):
[po]חינוך ביתי לעניים[/po].
נראה לי שהתכוונת לדף הזה.
אם יש לך שאלות, אשמח לחשוב איתך.
תשתמשי בו חופשי גם כדי לכתוב בעצמך.
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-03-03T20:23:40):
שלום לכן (-:
התרגשתי לקרוא אותך
גם כי כתבת כל כך יפה ומרגש
וגם מתוך ההתרגשות והציפייה והתהיות שלי
עיכול קל ושלל חיוכים! {@
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-03-05T22:24:04):
מתרגשת? מפחדת? מחכה?
גם וגם וגם (-:
ועוד המון דברים...
תודה!
[b][po]ניצן אמ[/po][/b] (2009-03-16T13:57:40):
מאחלת הצלחה עם הקרניו. לנו לא כל כך עזר, אבל שמעתי דברים טובים. אז אני מחזיקה אצבעות.
ההזמנה פתוחה, אם תשני את דעתך, תפדלי :-) אנחנו המון בבריכה בגבעת חיים, ואני אשמח לעזור. באמת. גם אין סתירה בין הדברים השונים. אפשר גם וגם.
לא התייחסתי לכל עניין התזונה ששאלתי אותך עליו ופירטת, ויש לי מה להגיד, אבל אנחנו יוצאים למחנאות לכמה ימים, אז אשמח אם נתכתב על זה בהמשך השבוע.
<ושוב מזל טוב @}>
[b][po]ליאת skippy[/po][/b] (2009-03-21T04:22:56):
קראתי את שמות הקישורים שהזכרת שמעסיקים אותך בימים אלו.
[sub]מנסה לתרום את השנקל שלי:[/sub]
אני חושבת שבדרך כלל, אחרי קצת זמן, הדברים משתפרים. זה לא אומר שצריך לוותר ולשקוע, אלא שכדאי להיות במודעות ולמצוא פתרונות להווה (מה שאני מבינה שאת אכן עושה), ולראות מה כן עובד ונכון וטוב, ולשים שם את הדגש, את תשומת הלב. אצלי, כשאני בתודעה של מה טוב עובד לי, משמח אותי - הכל מקבל את הגוון החיובי. [sub]לא תמיד זה מצליח לי[/sub]
ולזכור שכל האתגרים האלה הם מצב זמני, ואילו האהבה והברכה הם לתמיד תמיד.
(()) יש לי רק וירטואלי, אבל עם כוונות אמיתיות.
[b][po]ריחות של יסמין[/po][/b] (2009-03-28T17:19:24):
תודה על הברכה!
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-03-28T18:08:05):
תודה תודה תודה {@
מקווה שאצלך העניינים משתפרים (())
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2009-03-30T12:28:28):
אני שואבת השראה מהבלוג של רוקדת כשמתיקות שלה נולדה ואולי מנסה לכתוב כאן. גם אם רק בשבילי. גם אם לפעמים נדמה לי שלכתוב על הנקה, שינה וקקי זה לא מעניין אף אחד. לפעמים גם אותי זה לא מעניין, ואני מתעסקת עם זה בכל זאת, אז מה? (-:
ביום חמישי היינו בטיפול של הקרניו, ובשישי - שבת ממש הרגשתי שינוי. שפליציק נרדמה יותר בקלות, לפעמים אפילו בלי כוונה (מה שלא קורה בימים אלו אף פעם) , אפילו שרדה כמה העברות, ביום שישי אכלתי בבית קפה אפילו והיא ישנה בסלקל לידי. היא פחות צווחה כשהיא התעוררה, והלילות היו רגועים יותר, פחות גזים.
אבל אתמול והיום- כמו רגרסיה מטורפת כזו, לא ישנה יותר מארבעים דקות, אפילו כשהיא עלי, בלילה קמה כל שעה ומתפתלת, כל הזמן, שינה לא רגועה שכזאת. והנאחסיות שלה נהיית גם הנאחסיות שלי וזה כמו מעגל שלא נגמר. כשיש ימים יותר טובים, אז אחר כך כשנהיה שוב קשה זה נהיה יותר קשה מלפני כן. כי אני כבר מתרגלת לטוב, ושמחה, ומפסיקה לחשוב על התינוקת שלי כ'רגישה במיוחד' או במקרה הגרוע יותר 'קשה' (במשפחה שלי יצא לה שם כזה) ואז להתרגל בחזרה שקשה וצריך לקבל את זה- זה מרגיש כמעט בלתי אפשרי.
לפעמים אני מסתכלת על כל הפערים בין מה שחשבתי או מה שאני מאמינה ומה שקורה במציאות. אני תוהה אם יש מקום לנסות לכוון את המציאות או לא. ואני אני מנסה לכוון את המציאות, לכוון אותה לאן?
הסביבה אומרת- לכוון אותה ללהיות מסוגלת להיות לבד, בלי שתשומת הלב שלנו מרוכזת בה. בתכלס אני מאמינה בזה, שתשומת הלב לא צריכה להיות עליה כל הזמן. אבל לא כשהיא על שמיכה לבד, אלא פשוט- עלי. אבל היא עלי בעיקר כשהיא ישנה. המציאות היא שאני לא יכולה , פיזית, לשאת אותה כל היום. למרות שלפעמים נראה לי שזה היה פותר המון. גם כמות הנשיאה כרגע היא מכאיבה לי, ואני מגיעה לקצוות שאני לא יכולה יותר. והיא ישנה- רק עלי. אז ברגע שהיא ערה ורגועה, אני מורידה אותה. וזה לא נמשך הרבה זמן.
היום ברגע של יאוש הסתכלתי על ההורות שלי והרגשתי שהכל הפוך. שאין דבר אחד שאני עושה אותו בבטחון. שאינטואיציה זה ממני והלאה. וחיפשתי, דבר אחד שאני עושה, ואין לי ספקות לגביו. הנקה, נשיאה, אפילו החתלה- בכל אני עושה ותוהה אם אני עושה נכון. לא על עצם ההנקה, אלא על איך אני מנהלת את זה. לא על עצם הנשיאה, אלא על מתי וכמה ואיך. ובכלל חשבתי- שאני לא 'אנהל', שאני אקשיב. ומכל מיני סיבות, אני לא מצליחה.
אני מרגישה שאני רואה רק את הקשה והלא ברור ושוכחת את הרגעים הטובים.
שפליציק ואני לפעמים מנהלות דיאלוגים שלמים של גרגורים והמהומים וכיחכוחים.
והחיוך שלה עקום, בצד אחד. זה אחד הדברים המקסימים ביותר.
והגב החלק שלה שנגמר בטוסיק החמוד הזה, כפות הרגליים שמתמסרות כשעושים לה מסאז'.
הפרצוף המופתע- רציני כשניתזות עליה טיפות באמבטיה.
הלוואי שאני אצליח לזכור את אלו גם כשהיא תתעורר בבכי. גם [b]אם[/b] היא תתעורר בבכי. שיתפסו יותר מקום בחיים שלי, בחשיבה שלי. הלוואי.
[b][po]נוסעת סמויה[/po][/b] (2009-04-21T08:38:48):
תודה @}
ונעים להכיר, נכנסתי לכאן עכשיו לראשונה וקראתי. אני מלאת הערכה על הבגרות והאומץ שמשתקפים בכתיבה שלך.
על קצה המזלג (מקלידה ביד שמאל ומיניקה בימין), רוצה להגיד לך שאני מכירה הרבה תינוקות 'קשים', שבחלוף כמה שבועות או חודשים התגלו כבעלי מזג נפלא. זה לא בהכרח עניין של טמפרמנט.
ובאופן כללי יותר: אני רוצה להציע לך לנסות להיות כמה שיותר להיות כאן ועכשיו, למצוא פתרונות שיקלו עליך ועליה בלי לדאוג ממה שיהיה, בלי להגדיר או להכליל. הדבר הכי יציב בהורות לקטנטנים הוא הדינאמיות: הכל משתנה כל הזמן, גם הם וגם אנחנו (בטח כבר קרה לך שמצאת את עצמך אומרת משהו על "תקופה" שהייתה לתינוקת, ואחר-כך נזכרת שהתקופה הזו ארכה רק שבוע או שבועיים).
לכן - דאגי לקבל את העזרה והתמיכה שאת זקוקה וראויה להן, בלי לחשוב [u]עד מתי יצטרכו לעשות בשבילי קניות?[/u]. יגיע יום, די בקרוב אני חושבת, שתסתכלי אחורה על התקופה הזו ולא תביני איך עמדת בקושי האדיר, בטלטלה הגופנית והנפשית. או אז, במבט לאחור, תוכלי לראות את התפקוד שלך עכשיו באור מציאותי וסלחני יותר.
מקווה שרגעי האושר והשלווה שלך הולכים ומתרבים,
ושוב - @}
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2009-04-23T16:26:30):
לפתע פתאום נחת עלי שעמום.
כן, קשה להודות, שאני אשתעמם? לא לא לא , זה כל כך לא אופייני לי. כבר מילדות אמא אומרת שהייתי ילדה שיודעת להעסיק את עצמה. ועכשיו אני מוצאת את עצמי יומיים בבית משוועת לעשייה, ולא-
העשייה שלי של לפני הלידה לא תופסת עכשיו. קריאה, כתיבה, מחשב- גג לנגן קצת בגיטרה (בקושי קרה מאז הלידה) , אפילו בישולים לא עושים את זה. יוצאת, חוזרת, מחפשת מטלות. ואין.
שפליציק תהיה בת שלושה חודשים בשבת הקרובה. וואו. איך חיכיתי לזמן הזה בהתחלה של הקושי, כשכולם אמרו לי- את תראי , זה עובר. עוד לפני שזה עבר לגמרי כבר הפסקתי לחכות וניסיתי להיות, כי כל חיי אני מתנהלת בצורה האיומה הזו של המחשבה הבלתי פוסקת ש'כש.......... יקרה אז יהיה טוב', ואני לא רוצה לפספס כך את חייה של בתי.
עברו עלינו ימים טובים מאוד, זה באמת נכון העניין הזה, שהכל עובר. אני רואה את מופלאותה של ילדתי-
שמחייכת כשעושים לה פו במעט השיער שיש לה,
שיושבת עלי בנחת רגעים ארוכים כשאני מדברת עם חברה,
כשפתאום, בהרגל חדש ומקסים, היא מרימה אלי ראש באמצע ההנקה ומחייכת. ואז חוזרת להתחפר לה בתוך הציץ.
אבל היום אני מצליחה לראות רק את המקומות הקשים יותר-
קשיי השינה של שפליציק (צריכה הרדמות אקטיביות של ממש, מתעוררת המון ורק אם היא ישנה עלי במנשא אני מצליחה "ליישן" אותה מחדש בלי שתתעורר ובלי בכי)
הצרחות בנסיעות (דמעות של ממש פרצו לחיינו, ואני מבטיחה לה אחרי כל נסיעה כזו שיומיים לא נכנסים לאוטו, ולפעמים מצליחה לקיים)
והעיקר, שהכי מתסכל אותי- קטנה שלא מוכנה להיות במנשא. בזמן ערות זה פשוט גומר אותה, וכשאני מכניסה אותה לקראת השינה- היא תרדם בו, תוך בכי אבל השינה שלה בו הכי טובה.
וכך אני מוצאת את עצמי תקועה בבית- כי לא נוסעת יותר רחוק מבתוך העיר,
כי אי אפשר להכניס אותה למנשא ולעשות דברים (אפילו אם הייתי מוצאת דברים אקטיביים יותר לעשות, שחסרים לי כרגע ממילא)
ובעצם- אי אפשר להסתובב.
היום ברגע של חסד הבנתי שאני צריכה לעשות משהו בשביל השפיות שלי, הכנסתי אותה לאוטו ונסענו לים. הנסיעה דווקא עברה בסדר, אבל הים לא עשה לה את זה. איך הים לא עשה לה את זה?! כל זמן הבטן שלה אני טיילתי איתה בים!
מרגישה שאין לי פואנטה,ומשננת לעצמי שזה פשוט עוד משבר. משכנעת את עצמי שעוד מותר שיהיו כאלה גם אם אני לא ישר אחרי לידה.
וגם, שהכל עובר. אפילו אני אמרתי (-:
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-04-24T22:08:32):
היי
שמחה לשמוע שקל לך יותר!
רק אומרת שלום ושאני קוראת ועוקבת ולעתים קרובות גם מזדהה (-:
עדיין לא פנויה מספיק (גם נפשית וקוגנטיבית) לכתוב יותר מזה...
[b][po]עולם ומלואו[/po][/b] (2009-04-29T21:41:56):
היי
תודה! שמחה שבאת לביקור. ניצלתי את ההזדמנות וקראתי גם אצלך... מעניין לקרוא מההתחלה ולגלות את התהליך עד הלידה... ואחריה... שמחתי להכיר.
תמיד מוזמנת. גם להתייעץ על כל מה שבא לך. שלי אומנם כבר גדולה יחסית, אבל גם גידלתי אותה די לבד, ואני זוכרת הכל...
נשיקות
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-05-08T10:20:20):
הי ותודה!
בדיוק רציתי לכתוב לך. ביום שני אחה"צ נהייה בחתונה בפ"ח ונשאר גם לישון- מתאים לך אולי שאקפוץ? שני אחה"צ או שלישי בוקר?
אשמח מאוד מאוד!
אפרת
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-05-10T08:58:16):
שלישי בבוקר
להתראות!
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-05-31T09:08:22):
הי אמלי. מה שלומכן? איך השפליציק?
אנחנו בירח דבש. פתאום לפני כמעט שבועיים קמתי בבוקר וגיליתי תינוקת סקרנית, חייכנית וכמעט ללא כאבי בטן והתקפי בכי שוכבת לידי.
איזה כיף זה!
נשיקות
[b][po]יוקו אונו[/po][/b] (2009-06-14T22:21:35):
הי אמלי, תודה על הוולקאם הנחמד שלך :-)
באתי, קראתי, אהבתי!
[b][po]עדי ל[/po][/b] (2009-06-16T16:52:05):
שמחתי לפגוש, או יותר נכון לראות.. זה היה קצר אבל לפחות יש לי פנים :-)
[b][po]ארני ש[/po][/b] (2009-06-16T21:48:52):
הי . אם אני כבר כאן קראתי כל מה שכתבת .
את כותבת כל כך יפה .
ממש הפתיע אותי קשיי השינה של הקטנה שלך . זה עבר ?
בסדנא היא הייתה רגועה ולא נראה שהפריע לך , מלבד קצת לעמוד .
שמחתי שנפגשנו, הרגשתי שלא היה לי מספיק זמן ורציתי לדבר איתך .
השאקטי הזה לקחתי עם עוד כמה מנחות דוכן שגזל ממני כל כך הרבה זמן .
טוב, לקחים לעתיד...
יש לי חברה שהיא אם יחידנית לתינוק בן ארבעה חודשים , אפנה אותה לפה .
ולגבי הספר - אני נותנת לך להחליט , אשמח לשמוע ביקורת בכל מיקרה והערות , וכמובן מחשבות שעולות בך בעקבות הקריאה .
אם זה נראה לך אישי מדי תכתבי לי בדף הבית , אם זה יעניין עוד אנשים בדף של הספר .
אני כמובן רוצה שהוא ימכר אבל נראה לי חשוב שיהיה דיון , לא רק ברמת הגרפיקה אלא ממש בתכנים או באופן ההגשה .
תודה תודה .
ארני
[b][po]ארני ש[/po][/b] (2009-06-16T21:52:08):
אני אקרא גם את סיפור הלידה .
אני הגעתי ללידה אמיתית פעילה בבית רק בלידה שלישית , איזה כיף לך שזה כבר בהתחלה , באמת התחלה הכי טובה שיכולה להיות.
[b][po]ארני ש[/po][/b] (2009-06-17T20:17:57):
בואי לבקר , תשאלי , תתרשמי ותפתחי סניף בפרדס חנה . שיעסיק אמהות , ואת תרכזי אותו .
[b][po]ארני ש[/po][/b] (2009-06-22T21:38:21):
בקיץ עוד לא ברור ,א ם כן אז יומיים בשבוע בקטנה .
גם שלי לא נוסעים טוב , עד גיל שנה וחצי בערך , ואני כמעט לגמרי בעוצר בבית
פלא שאני ממציאה כל מיני קבוצות מפגשים שבאים עד אלי לשעשע אותי בעוצרי ....
בטח נתכתב פה, רעיון מצויין ,
אני לא מתנסחת כל כך טוב בכתב אבל מאוד אוהבת לקרא אותך ,
(-:
[b][po]ארני ש[/po][/b] (2009-06-25T21:42:44):
אשמח לענות , זה גם ישמש לי מעין סיכון תקופה .
כרגע אני עם דלקת בגיד וקשה לי להקליד , מבטיחה תשובה ארוכה ומפורטת
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2009-06-27T11:41:08):
שבת בבוקר , על הערסל הצהוב, רוח נעימה שלא ביקרה במחוזותינו כבר כמה ימים.
אני מנשקת את הצוואר הלבנבן שנחשף תחת שיפולי הסנטרים של שפליציק שמסתכלת למעלה, מעבר לפני, ושואלת אותה (ובעצם את עצמי):
מה עושים מול הדחף לאכול את הצאצא שלך?
בת חמישה חודשים, כולה עונג, סקרנות וגילויים. מחייכת בעיקר לאמא שלה (ולפעמים קצת גם לאחרים). מחככת חניכיים בכל מה שאפשר. מתגלגלת ימין, שמאל, ושוב ימין, בעיקר ימין. מתנועעת קדימה ואחורה כמו צפרדע קטנה. מפתחת מערכת יחסים עם הכלבה שלנו- מתבוננת בה, אוחזת בלשונה, מנסה ללטף אבל יוצא לה מישמוש אגרסיבי, והיא מצדה עוזבת בנונשלטיות כשהקטנה עוקבת אחריה בערגה.
ואלה הם ימינו, בהם הרבה אושר.
אמא שלה (אני ) עושה לעצמה חינוך ביתי. (מתאמנת? הלוואי). מרגישה את עצמי לומדת, כל הזמן לומדת. משתדלת להיות בקשב, כל הזמן, לה ולי. בוחרת נושא וחוקרת, מתעמקת, וכשנמאס לי אני עוברת הלאה, אבל צוברת רעיונות וכיוונים ושאיפות והם משתלבים יופי עם השהות בבית, גם עתידית. (רק צריך לראות איך מסדרים את אילוצי המציאות שהם לא יפריעו לנו (-: ) .
אבל גם מודה, שזה בדיוק הזמן-
שאנשים שואלים אותי מתי אני חוזרת לעבודה,
ותוהים אם לא מפריע לי ש'אני לא יצרנית',
ופה ושם גם זורקים 'איזו ילדה של אימא'
(אני עונה- אז של מי אתה רוצה שהיא תהיה??)
ואני משתדלת לא לתת לזה להרוס את השמחה, וגם לאפשר לעצמי. להאמין באמת, שאם אני אתן לשהות הזאת איתה להתגלם עד הסוף בלי לקטוע אותה לפני שנהיה מוכנות באמת, מפנים, אז יצמח ממנה רק טוב, לשתינו. גם לי, לא רק לה. בניגוד לציפיות הסביבה.
שבת שלום, and many more to come, לנו ולכולם.
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2009-07-02T05:12:21):
חמש בבוקר, יכולתי גם לכתוב לפני שעתיים, שלוש, האם ישנתי הלילה בכלל?
אבל פשוט עכשיו- החלטתי לשחרר. כבר כמה לילות שפליציק מתעוררת יותר, לא חוזרת לישון בקלות עם ציץ, משלבת קפיצות על הכדור בניסיונות להרדים, לא מבינה מה מציק לה אבל מאוד ברור שיש שם משהו... אפילו חשבתי שזה עשוי להיות אני- ובדקתי את הנושא, אבל זה לא (-:
אני חושבת שהחום, אולי עושה את שלו? הוא בהחלט משפיע עלי...
לפני כשעה עשיתי משהו שעד עכשיו נמנעתי ממנו. אחרי כמעט שעה שאני לא מצליחה לעזור לה לחזור לישון, וכל פעם כשאני מניחה אותה או מסיימת להניק היא שוב מתהפכת וובוכה לכדי התעוררות, הדלקתי את האור. לאמר- את יכולה לבחור להיות עכשיו גם ערה (הרי אני ממילא עירנית לגמרי). אמרתי לה ברוך, קשה לך לישון. אולי חם לך. הדלקתי מאוורר. היא הסתכלה עלי, הפסיקה לבכות. עיניים פקוחות. קצת בוהות. אחרי כמה דקות הפכתי אותה על הבטן, ליטפתי את הגב , והיא פשוט נרדמה.
ואני עוד ערה.
אי שם במעלה הדף , באמצע לילה לבן הריוני התלהבתי משעות הערות האלה של אמצע הלילה. אני מזכירה לעצמי את זה, כדי לא להיות מודאגת כל כך מהעייפות שתיפול עלי מחר. ועכשיו, אנסה לחזור לישון.
(-:
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-07-02T07:51:45):
קוראת.
גם אצלנו היא מתעוררת לאחרונה כל שעה בערך ומתקשה להרדם.
גם אני הגעתי למסקנה שזה כנראה החום והתחלנו להפעיל מאוורר.
עכשיו היא עם נזלת...
מקווה שהצלחת לישון (-:
[b][po]ליהי פאי תפוחים[/po][/b] (2009-07-03T21:38:12):
אני יודעת שזה ישמע מוזר, אבל גרמת לי אושר רב שכתבת לי. לא ממש יודעת למה. אני בנקודה בחיים בה אני זקוקה למשהו. לעומק. לשינוי. למשמעות נוספת. אני מאושרת. מלאת שמחת חיים ומרגישה מבורכת לחלוטין. ובכל זאת משהו חסר. משהו תמיד חסר. לשם כך אני זקוקה לטיול הזה. לחופש. לזמן המיועד לנפש. יש לי כמה רעיונות ואני ממשיכה לשנות את דעתי בקביעות כל 7 דקות.
קשה לי ליצור חברויות חדשות. קשה לי להפתח לאנשים חדשים. אבל אני יותר מאשמח אם תצרי קשר. מוזמנת לכתוב או להתקשר. כמוך גם אני עם לילות ללא שינה ואשמח לקשקש בשעות הקטנות של הלילה.
lihiavr@gmail.com
052-6936868
|L|
[b][po]אלנור יה[/po][/b] (2009-07-15T08:06:59):
עכשיו הצצתי לך בדף והתפעמתי. את כותבת וחושבת כל כך יפה.
שיהיה לך יום מלא חסד, עם הקטנה שלך ובכלל...
[b][po]אפרת נ היא עדיין מתעגלת[/po][/b] (2009-07-20T22:55:34):
את מאוד מאוד מובנת פה
(())
את אמיצה וחזקה וזה נערץ בעיניי. לי קשה לעמוד על שלי בסיטואציה הרבה פחות עוינת...
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2009-08-19T14:44:04):
יא, כמה מזמן לא כתבתי.
זמן תגלית.
כל יום מגלים משהו חדש. יותר נכון, זוית חדשה. יום אחד מגלים את העולם מזוית יושבת. וואו, איזו מניפה נפתחת מלפנים. הי אמא , תראי- אני יושבת ומניעה את שתי הידיים! חובטת ברצפה, צוחקת, מרימה צעצוע, זורקת, כמה גבוה אני! והנה למחרת-
עומדת. מי עומדת? מה עומדת? רגע, רק אתמול התיישבת! חכי שניה, לא , עוד לא לטפס במדרגות... וואו, היא מטפסת במדרגות... הנה אני למטה, ועכשיו אני למעלה. שלא נדבר על בקצה השני של החדר. רואה משהו- מזנקת.
לא נגזים עם הזינוקים. שפליציק היא עדיין תינוקת מדושנת (עונג). משמנים עושים לזוז לאט. (-:
אמא שלה עסוקה בדברים לא פשוטים, אלה שלא מפרטים במרשתת, מחמת צנעת הפרט של השותפים והחיים בכלל, בעצם.
אבל היא- שום דבר לא עוצר אותה. איזה כיף.
(בעצם משהו כן עוצר. מדי פעם, צריך לתדלק ציץ, או להתנענע לשינה, או לבוא שינשנקו אותך מלמעלה למטה).
חיי תינוקת.
תיכף האחד בספטמבר, ושוב, בפעם השניה בחיי אולי (הייתה איזו שנה אחת באוניברסיטה שלא הייתי קשורה למערכת החינוך) אין לזה משמעות עבורי. איזה כיף.
[b][po]תק וה[/po][/b] (2009-08-31T20:30:11):
תפסת אותי... אשמח לקבל מידע
נדבר מחר
לילה טוב
[b][po]ציל צול[/po][/b] (2009-10-23T06:55:20):
אני ממש מעריכה את זה שבחרת לכתוב. בחיי שאיבדתי לרגע את עשתונותיי. כתבתי ומחקתי איזה עשרים עלבונות שונים וכואבים והיה קשה לעמוד בפיתוי ולא לרדת לרמה הזו.
נדיר כל כך שאני מתעצבנת. זה באמת לא בטבע שלי אבל היא הצליחה להוציא אותי משלוותי.
אני חושבת שגם הדיון הכי סוער צריך להתנהל מתוך ידיעה ברורה שכולנו אנשים ובאמת שכולנו טובים ולו בגלל שאנחנו משתדלים להיות כאלה. וכולם משתדלים. גם מי שנראה שלא.
היתה פה איזו חציית גבול שפשוט לא יכולתי לסבול.
התגובה שלך עשתה לי טוב על הבוקר. שוב תודה.
[b][po]שרון של שחר[/po][/b] (2010-02-17T22:57:49):
אני נדחפת....
סתם כי עקבתי אחרי ה"אינדיאנית"
אז יש עוד גן שהוא יותר ממקסים והוא מיועד ליותר קטנטנים...
קוראים |"נתנאלה"
הגננת היא נתי והיא עובדת עם אחותה ואמה והיא אישה נפלאה ומקסימה ונהדרת
והאוכל שם די בריא והיו טיולים והיה יחס נעים וקשוב לילדים ובכלל אנחנו היינו מאד מאד מרוצים
ועכשיו הבנות בגן ליאור שהוא יותר מנפלא
[b][po]שרון של שחר[/po][/b] (2010-02-18T19:56:25):
אכן ליאור זה זה שליד היקב
ואת יודעת זכרון גדולה יש הרבה מהכל..........
היום השכנה שלי סיפרה לי על משפחתון חדש בבית דניאל.
הבת שלה בת שנה והיא נשמעה מוקסמת- אם זה מעניין אותך אפשר לקשר
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2010-04-18T23:22:02):
באופן הוירטואלי היא קהילת הבית שלי. אני מעורבת כאן ושייכת כאן יותר מבכל מקום אחר, אפילו שה"כאן" הזה הוא בכלל לא אמיתי. הרגעים שהוא הופך לאמיתי, הפגישות האמיתיות, הן מורכבות. אנחנו פה חיים מסטריאוטיפים. החיבור הנכון, לא תמיד קיים, רק על סמך ששני אנשים שהם מקהילת באופן הוירטואלית נפגשים.
לא כתבתי כאן בתור דף בלוג כבר המון זמן. גם בקושי בתוך דף קשר. לפעמים יש לי סוגיות להעלות שמתאימות לדפים חדשים, אבל אין לי אומץ לפתוח אותם. או סיבה, או תכלית. למשל, ביום שהרגשתי שדרכיי שכאן באתר מתקבלות כמובן מאליו בעולם החיצוני הן פשוט מאפיינים של תרבות אחרת. כן, ממש תרבות. כאילו אם היה לי צבע עור אחר שבא עם הרצון להניק עד גיל מאוחר אז עולמי היה נראה אחרת. או למשל, כשאני זקוקה לתמיכה מול עולם שלם שנראה לו שהרצון לאפשר לתינוקת להיפרד בקצב שלה זה בעצם אינדיקציה על חרדה שלי. לא בא לי לפתוח דף תמיכה. גם לא בא לי להתמודד עם התגלית שלא הכל כאן יתמכו בי.
קשה לפתוח כאן הכל כי זה גם המקום שבו אני מחפשת עבודה ומקום לגור ודי בקלות הקישורים בין הויטואלי לממשי נעשים.
אבל שתדעו, כל מי שנקלע לדף הזה , שלא קל לי עכשיו. ימבה החלטות, ימבה אילוצים מבחוץ, קיטונות של ביקורת ואיום ו...
כל הדברים שאני לא יכולה לפרט. לפעמים בא לי לצעוק הצילו . אני לא צועקת.
כי כשנופל עץ ביער, ואף אחד לא שומע...
בטח העץ מרגיש שכל הנפילה הזאת שלו, בודדה, ולחינם.
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2010-06-29T13:16:44):
רשימה לעצמי (שוב כבר מזמן לא היה כאן בלוג).
אני אוהבת להניק אני אוהבת להניק אני אוהבת להניק אני אוהבת להניק אניאוהבת להניק
באמת שאני אוהבת להניק.
אוף!!! נמאס לי!!! כל היום כל היום... וחם ואני לא מפסיקה להתעטש במעין התקף אלרגיה מטורף, והיא בוכה מכל דבר פשוט, מכל דבר-
הדלקתי את המזגן- היא בוכה. כיביתי את המזגן- היא בוכה. ישנה- בוכה. מתעוררת- בוכה עוד יותר. כשמתחברת לינוק- לא מפסיקה (לעולם! ) וכשלא יונקת- בוכה!
שיניים? אוזניים? מזג האוויר? מצב הכוכבים?
לא מעניין אותי! שיפסיק כבר ! ש י פ ס י ק !
[b][po]סתיו בחוץ[/po][/b] (2010-07-03T23:04:49):
היי אמלי,
אני אוהבת שאלות ואשמח לענות.
החלום להמשיך את הגן שלנו וליצור חטיבה בוגרת לא יתממש השנה. הילדים ה"בוגרים" שמסיימים אוטוטו את הגן יילכו בשנה הבאה לבית הספר האנתרופוסופי שבאליכין.
אבל, וזה אבל גדול וחשוב, יש לי תחושה חזקה שהחלום הזה פשוט צריך עוד קצת זמן, להתבסס, להתעמק, להתחזק, להבין איך להיבנות,
ומאמינה שעבור ביתי בת ה 3 החלום יתממש כשהיא תגיע לגיל בית ספר.
בני כמה שלך?
[b][po]ענבל ית[/po][/b] (2010-07-11T21:29:14):
הי, אמלי, דיברתי עם בית הספר החדש - עינת הגליל - בעמיר ואכן יש על מה לדבר, אז נמשיך לבדוק בכיוון ותודה כל הטיפ. אעדכן בהמשך
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2010-07-11T22:59:53):
יש לי כל מיני מחשבות לגבי ההתלקחות שמתרחשת עכשיו בבאופן. מחשבה ראשונה שהייתה לי- נו, את כבר כאן כמה- חמש שנים? יותר אפילו. זה קורה כל קיץ, זה עובר, תתעלמי.
מחשבה שנייה- באיזה צד את? לא יודעת.
בעצם אני קצת יודעת. אני יודעת שיש בי המון הבנה לקול של המחנכים הביתיים. הם מרגישים כמו שאני מרגישה כשאני הולכת ברחוב ואני רואה תינוק צורח בעגלה, ואף אחד לא מרים אותו. כואב לי , ממש. הייתה לי את התחושה הזאת גם כשפעם נכנסתי לכל מיני פורומים בנושא שנת תינוקות. המנהלים, תחת מעטה מומחיות, המליצו לאמא אחר אמא על שיטת חמש הדקות. רציתי לבכות. לא נכנסתי לשם יותר.
לא רוצה שאף אחד ירגיש כך בבאופן!
ומצד שני, גם אני אהיה כנראה צרכנית של מסגרות חינוך אלטרנטיביות בעתיד, אולי אפילו מוקדם מדי, בעל כורחי. איפה אני אשאל עליהן אם לא בבאופן? היום, 'באופני' נהיה שם תואר, מכליל אומנם, מתייג אולי, אבל עוזר לתקשורת! ובלקסיקון שלי, שם התואר הזה לא חייב לכלול חינוך ביתי. אולי בשל אחרים כן, אולי זאת בדיוק המהות של שינוי האתר שלכל כך הרבה מהמשתתפים המקוריים קשה איתו.
אבל אני אומר משהו אחר לגבי חינוך. כאשר אני אומרת 'באופני', גם אם אין לי התייחסות לחינוך ביתי כן/ לא , אני בהחלט כוללת בהגדרה הזאת [po]חינוך ללא כפיה[/po]. וזה גדול! וזה חתרני בחברה היום ממש כמו החינוך הביתי! ועל פי הקריטריון הזה וגם על פי קריטריונים אחרים, יש הגדרות למסגרות 'באופניות'. גם משפחתונים (שנה +?) לא תינוקיות (זה הקו שלי).
אז מה עושים? ביקרתי היום לראשונה בפורום הורות טבעית בתפוז. חיפשתי קומונות בנושא חינוך ביתי ואלטרנטיבי. הייתה כזאת פעם, [po]נאוה פרנס[/po] ניהלה, היא סגורה כבר כמה שנים. ובעצם למי שרגיל לבאופן, תפוז היא לא פלטפורמה נוחה. אבל יש חלל. נקרא לו- חלל אופציות החינוך לבאופנים שאינם מחנכים מהבית. איך ממלאים אותו? אני מאמינה באמת, שלמי שנמצא בקו התפר הזה, של שייכות באופנית רעיונית אבל ללא חינוך מהבית, פורום או דיון או לוח מודעות למסגרות אלטרנטיביות יכול להיות ההבדל שבין לשלוח את הילד למסגרת רגילה בלית ברירה ולגלוש למיינסטרים (מרצון או שלא מרצון) , ובין למצוא מקום של אנשים עם תפיסות הורות וחינוך דומות לו שיהיו מכבדות יותר לילדיו.
אולי בדף כזה יווצר ניסיון של המשתתפים לגבש הגדרה של מהי חינוך אלטרנטיבי, מחולקת על פי גילאים. מה מאפיין משפחתון אחר? וגן? ובית ספר? ולאנתרופוסופי שהוא בהחלט אחר, יש מקום שם? ואחרי שתגמר התיאוריה בטח שיהיה שם גם מקום לתכלס. המלצות על מקומות חינוך שמתאימים לקטגוריה. וסביר להניח, שאולי גם מקום לפרסם לקהל היעד הספציפי הזה מסגרות חדשות שנפתחות (כמובן, שחובת ההוכחה על המפרסמים- למה אתם שייכים דווקא לכאן?)
כנראה שהדיון הזה, ואולי לוח המודעות שיצטרף אליו, מקומו לא בבאופן- כי זה אתר פרטי, ומטרתו אחרת, ויש כאן אנשים שזה מפריע להם. זה בסדר. אולי מישהו מה'באופנים' שלא מחנכים מהבית ירים את הכפפה וימצא פתרון למקום לדיון הזה, ללוח המודעות הזה, להורים האלה.
[b][po]אפרת מ[/po][/b] (2010-07-29T16:02:44):
הסתגלות, בהגדרה, היא חיובית.
היא מצב בו יש שינוי במצב קיים והתנהגות שמאפשרת המשך של תפקוד בריא.
כאשר ישנו תפקוד שהוא לא בריא, או בעל השלכות שאינן בריאות מתחת לפני השטח, אני מניחה שלא היו קוראים לכך הסתגלות.
לא יודעת אם יש לכך מינוח אחר, אבל מניחה שמינוח הזה יהיה קשה למצוא את מה שאת מחפשת.
אולי מה שאת מחפשת הוא משהו בכיוון של [b]עצמי שיקרי[/b] (על פי דולנד וויניקוט). שאתה מתאים את עצמך לסביבה, על חשבון האני האמיתי שלך. נראה מבחוץ שאתה מסתגל ומצליח, אבל באמת הצרכים האמיתיים שלך אינםמסופקים. אתה עסוק בדיוק החוצה (כפי שימימה היתה מכנה זאת). לראות איך מצפים שתתנהג, מה הדרישה מצפה, רוצה, צריכה ממך, ולהתנהל על פי זה. זה יכול להיות מאוד מטעה מבחוץ, נראה חיובי ובריא, ובפנים עשויה להיות פתולוגיה קשה. עפ"י וויניקוט זה בהחלט מתחיל בגיל הינקות/ילדות, כאשר הילד נדרש להענות לצרכים של המטפלים שלו, ולא יכול להיות במקםו של הצרכים שלו.
מקווה שזה עוזר בכיוון להמשך מחקר וקריאה :-)
[b][po]ליאורה אורה[/po][/b] (2010-08-03T08:25:06):
היי,
בעניין המחיר של סתגלנות, מצטרפת להמלצה על ויניקוט. לאחרונה יצא ספר עם מאמרים שלו, שתורגמו לעברית - עצמי אמיתי, עצמי כוזב.
ממליצה בחום!
ליאורה
[b][po]רוניתה פיתה[/po][/b] (2010-08-18T21:00:17):
תרגישו טוב @}
החיוך שלך הורגש (לי) בחסרונו היום (לא כי היה עצוב, פשוט כי את כזאת לבבית)
(אני מרשה לעצמי להיות כנה ופתוחה מאחורי המקלדת. אל תדברי איתי על זה כשניפגש [-: D-:{{}})
[b][po]אינדי אנית[/po][/b] (2010-08-19T08:20:16):
באתי לכתוב לך וראיתי שרונית הקדימה אותי :-)
לא הייתם, הכל בסדר? מקוה שזה לא בגלל מחלה?!
אחרי מה שרונית כתבה אני מרגישה מבוכה לכתוב :-) אבל אותו דבר...
[b][po]ההולכת בדרכים[/po][/b] (2010-09-29T01:33:43):
הי [po]אמל ית[/po], טוב לשמוע ממך @}
[u]<אני כבר יוצאת מתוך הנחה שיש לך בזכרונך את דמותי הוירטואלית ודיונים שדברנו בעבר >[/u]
ברור :-)
[u]הערב הגיע אלי למייל השאקטי ניוז ובו המאמר שלך על מעגלי נשים (ולמה אנחנו צריכות את זה), כל הקריאה תהיתי רגע, היא בטח כתבה את זה אחרי הדיון בדף ההוא , ואז בסוף באמת הפנית לדף המדובר...[/u]
לא כתבתי את זה אחרי הדיון... בראשית היה הדיון, ואחרי כמה זמן קלטתי שיש לי ממנו אחלה חומר למאמר :-)
[u]אז קודם כל באתי לכאן לומר לך שקראתי את המאמר והתרגשתי ושמחתי על הניסוחים הכה מדויקים שלך.[/u]
תודה, איזה כיף :-]
[u]בדיוק השבוע גם ניסחתי כל מיני דברים לעצמי על מעגלים בשביל אוסף השאלות [po]שאילנה אילן[/po]? שלחה במייל (את בטח מכירה אותה וזה הגיע אלייך?)[/u]
אני מכירה ואוהבת אותה אבל איכשהו לא ברשימת התפוצה שלה. מהו אוסף השאלות? מעניין...
[u]וחוץ מזה בשיטוטים באינטרנט גם קראתי קצת על הסדנא שאת מנחה על שיווק באינטרנט לעסקים קטנים. זה בסדר לשאול אותך קצת פרטים על זה כאן? כמו למשל איפה , וכמה, והאם זה כבר קורה או שמחכה למצבור משתתפים ... אולי עוד מעט זה יהיה רלוונטי לי...[/u]
מוזמנת לשאול בכיף :-)
פנו אלי מעמותת "סביבה תומכת" להעביר קורס שיווק באינטרנט לנשים שהן בעלות עסקים קטנים.
<הבחורה שמרכזת את זה חיפשה גן לבן שלה, הגיעה לאתר של ארני, משם ללינק של שאקטי וראתה את החומר על הסדנה שהנחיתי בפסטיבל...>
הקורס יהיה בנובמבר באיזור קרית מלאכי, ואני כל כך בעניין שאני כבר מתכננת את הקורסים הבאים בעוד מקומות בארץ - על פי הביקוש ועל פי המקום שנעבור לגור בו ועדיין לא ידוע... אז ככה שאם זה מעניין אותך אז כתבי לי למייל caminando@espnet.co.il איפה את נמצאת ומתי ייתכן שיהיה רלוונטי לך, ואני אהיה איתך בקשר לגבי זה כשהפרטים יתבהרו.
לילה טוב גם לך zzz
[b][po]אמל ית[/po][/b] (2010-11-19T13:53:47):
כבר איזה חודש וחצי אני לא מסתובבת פה באותה אינטנסיביות כמו פעם.
כבר איזה חודש וחצי שאני מרגישה בבת אחת כל מיני דילמות של חינוך ביתי שפעם הייתי רק קוראת עליהן פה. אני? דילמות של חינוך ביתי? אבל הבת שלי עוד לא בת שנתיים! אה, לא רק דילמות של חינוך ביתי. דילמות של אמהות עובדות בחינוך ביתי.
לפעמים אני קצת מקנאה באלה עם הבעל שמפרנס והן רק מגדלות את הילדים. זאת האמת.
לפעמים אני פשוט מודה על החיים שלי כמו שהם, על ההזדמנות הנפלאה הזאת שנפלה בידי ורכשתי לי , לנהל עסק מהבית ולהמשיך לגדל את הבת שלי.
אבל מתחילות לנקר בי המחשבות.
בימים שהיא נסחבת איתי לבנק ולדואר, ואני שואלת את עצמי אם לא היה לה כיף יותר עכשיו לעשות משהו אחר ששייך יותר אליה.
כשאנחנו פוגשות את החברים במפגשים (2-3 פגישות קבועות בשבוע עם ילדים אחרים, מי היה מאמין) והיא כל כך כל כך מתלהבת!!
מתי שוב דיב? היא שואלת. מתי שוב רמת הנדיב? קת יי קת עדן קת מלי (התינוקות מלהיבים אותה הכי הרבה). ואני רק כמהה להיות איתה שוב יום שלם בבית. יום שלם בלי תוכניות, אפשר חברים אבל לא 'מפגשים', ולא טלפונים של עבודה, סידורים כאלה ואחרים.
בעצם הדבר הטוב ביותר שחזר מכל הסיפור הזה זה שבתות, שבתות אמיתיות. הבדל מורגש בין חול לקודש.
איזה כיף שיום שישי היום.
שבת שלום.
[b][po]ההולכת בדרכים[/po][/b] (2010-11-19T14:57:27):
אוי זה כל כך מוכר [u]דילמות של אמהות עובדות בחינוך ביתי[/u]
לפעמים גם אני [u]רק כמהה להיות איתם שוב יום שלם בבית. יום שלם בלי תוכניות, אפשר חברים אבל לא 'מפגשים', ולא טלפונים של עבודה, סידורים כאלה ואחרים[/u] אבל אז אני נזכרת שהעבודה מכניסה הרבה עניין לחיי, נזכרת איך הייתי משועממת ומתוסכלת כשלא עבדתי, ובעיקר נזכרת שכשהם גדלים גם הצרכים שלהם משתנים ולרוב להם כבר לא מתאים יום שלם עם אמא בבית.
מסקנה: הכי טוב (לפחות בשבילי) זה כנראה לשלב בין העולמות, בחלק מהימים להיות איתם בבית הכי בכיף ובשאנטי, בחלק אחר לעבוד ושהם יהיו עם מי שאפשר (אצלי זה בו הזוג, סבתות, בייביסיטר, ועכשיו גם קבוצת המשחק)... להסתובב איתם במפגשים אני פחות אוהבת בכל מקרה, אני מתעייפת מזה מאוד. אולי למי שכן אוהבת את זה יותר קל להתמסר לגמרי לחינוך הביתי? אני תוהה...
[b][po]ההולכת בדרכים[/po][/b] (2010-11-19T14:58:20):
ושבת שלום גם לך :-)
[b][po]מה איתי[/po][/b] (2010-11-28T20:18:57):
ברור שיש לי ניק רק שאני כל הזמן משנה אותו (כל כמה חודשים).
לנו התאים מה שהיה כי כך יצא לנו יום מפגש ויום לא - 3 מפגשים בשבוע זה מספיק לנו כרגע.
ומבאס שלא נראה את רונית , נטע ואורי פעמיים בשבוע :-(
למפגש של עמק חפר ביום שלישי אני ממילא לא הולכת כי זה טיול רגלי וקשה לי במצבי הנוכחי וגם אחרי הלידה לא נראה לי שיתאים לי עם תינוק קטן ושני ילדים שקשה להשתלט עליהם. זה גם לרוב רחוק מידי לנסוע.
מפגש חדרה זה ביום חמישי וממילא אני מעדיפה אתכם על פניו.
אבל מה שיהיה יהיה , אני אזרום...
עינת
[b][po]הדר נול[/po][/b] (2010-11-30T23:02:01):
הי [po]אמל ית[/po]
יש לך ניק מקסים (:
אני צריכה לראות את הסרט,
תודה על המייל,
מחקתי אותו,
לילה טוב.
[b][po]מה איתי[/po][/b] (2010-12-03T09:07:10):
הי,
אני רוצה את מנשא שרון דרור עם רצועות בתכלת ואבנט ירוק עם כיס פרחוני (לפי האתר יש יצור כזה...)
תודה ,
עינת
[/spoiler]