רמי,
אלוהים ואמונה הם מושגים מאוד מאוד אישיים.
אני אישית נולדתי חילונית ולכן קל לי יותר.
אנשים דתיים רבים שאני מכירה חיים בפחד על "העונש" הצפוי להם על אי שמירת שבת או מצוות.
מין ציפיה חרדתית ל"יום הדין" - זה נובע מהחינוך על בסיס "אל מעניש".
בעיני אלוהים הוא מהות של אהבה טהורה
והחיים הם הבמה שלנו להיות "מי שאנחנו" הכי שאפשר.
מדבריך אני מבינה שהקושי שלך הוא לחיות בשלום בחברה שמצפה ממך למשהו אחר.
אני שומעת בדבריך את הקונפליקט בין החינוך והערכים שגדלת עליהם, לבין הקושי לעמוד המשימה,
והניסיון שלך למצוא "סיבות מספיק טובות" כדי להקל.
לדעתי, חשוב שתבחן את רגשותיך הפנימיים לגבי מה באמת חשוב.
למשל: איך נראה היום שלך עם נטילת ידיים ובלעדיה - בהרגשה הפנימית העמוקה שלך.
כי בגדול, הקשר שלך עם הבריות
"לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהם את הבריות". נובע ממה שעובר עליך.
אתה שמח וטוב לבב - זה מה שתחלק לסובבים אותך והם יחפשו להצטרף אליך.
אתה כועס ומתוסכל - הם אולי ישמרו קצת מרחק.
ולגבי השבת - שוב, בחן את עצמך פנימה.
בלי תרוצים והסברים, כי הם לא חשובים.
עמוק בפנים, מה הדבר הכי חשוב ושהכי מסמל עבורך את השבת?
זה יכול להיות רק הדלקת נרות או קידוש,
זה יכול להיות לא ליסוע, או כן ליסוע אבל לא לעשן וכדומה.
זה יכול להיות גם ללכת לאחת התפילות שמדברת אליך ולא לשאר.
אתה לא צריך לתת דין וחשבון לאיש על מה אתה שומר או לא..
כשאנשים מנסים לשכנע אותי על חשיבות של משהו,
אני נוטה לומר להם: "מעניין, לאלוהים אין בעיה עם זה, אם הייתה, הוא היה אומר לי...."
או: "זה לא נוגע לאף אחד - זה ביני לבין אלוהים."
ולטיעונים של: "אבל צריך" או "אבל אלוהים אמר / רוצה" "אבל כתוב"
אני פשוט עונה: "הוא אמר לך? כי לי הוא לא אמר מילה בנושא, הוא דווקא דיי מבסוט ממני"
ויש כמובן את "הם אמרו" או "הרב אמר".
המהות של חיים רוחניים היא פנימית.
הקשר שלך עם האלוהים הוא פנימי ואישי ואל לו לאיש להתערב בו.
כל ניסיון לשמור את דיני ההלכה מעבר למה ש"מרגיש לך נכון"
פוגע בחייך (מעבר להכבדה) בריאותית, ונפשית
ולכן מכניס רגשות שליליים לקשר שלך עם אלוהים.
כל ניסיון להשיל מעצמך את העול מעבר לאותו "מה שמרגיש לך נכון"
פוגע בך באותה הצורה.
רק אתה יודע היכן עובר אותו קו דמיוני שהוא
האמת שלך - חפש אותו בכל עניין ועניין.
אפילו ברמה של תפיחלה X מדברת אליך ו- Y ממש לא.
וזה אולי ישתנה בעתיד...
כל רגע אתה מחליט לגופו של עניין, כאן ועכשיו.
עם השנים תתגבש דרכך בצורה שתהיה שלמה וזורמת וללא מחלוקות פנימיות.
כשהכל יהיה לך ברור ושלם,
החברה פשוט תקבל את דרכך, גם אם עדיין לא תסכים איתך.
ולסיום,
המרגיעון למעלה:
אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה צריך ללמוד
הבן שלי בר מצווה בעוד חודש.
המון אנרגיה מושקעת במציאת המינון הנכון ביותר עבורנו.
המון אנרגיה מושקעת בבחירת הטקסטים והאופן, ומה חשוב ומה לא.
כמובן שזה קורה בבית הכנסת הרפורמי
אני שמחה על שניתנה לי הזדמנות לא רק להוציא את הכספים הרבים שעולה הפקה שכזאת,
אלא לתת לכל מילה ולכל פעולה משמעות ששזורה בחיינו כל הזמן.
ולהיות ליד הבן שלי - שותפה מלאה (לעומת חברותיי שיושבות מתוסכלות בעזרת הנשים)
אני מקווה שהצלחתי לתרום משהו לדיאלוג הפפנימי והמאוד אישי שלך.
תודה שחלקת אותו איתנו ושאיפשרת לי להוציא החוצה חלק מהדיאלוג הפנימי שלי בנושא.