על ידי פלוני_אלמונית* » 05 ינואר 2016, 22:18
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
שלום רב, קוראים לי אביב, ואני סבלתי מבעית עור אטופיק דרמטיטיס חמורה מאוד, זה התחיל להתפתח בגיל 3, אז היה לי ממש בקטנה, שלא היה שום סיבה לדאגה או משהו. במשך השנים זה החריף, בגיל 10 זה התחיל להתפשט בכל הרגליים והידיים (כמובן שבכפלים) ניסינו לטפל בזה, וזה עזר, בגיל 13 לקראת 14 זה התחיל ממש להתפרץ, התפשט לי בכל הגוף, מכף רגל ועד ראש. ניסינו הכל! השתמשנו בכל הקרמים! אסטרוידים! בדקנו באינטרנט מה אנשים עשו לפניי וכו... כעבור חודש, התחלתי לגרד בזמן שאני הייתי רדום בלילות, ושהייתי קם למחרת בבוקר גיליתי שכל המיטה הייתה מלאה בדם, בגלל שפצעתי את עצמו, וזה המשיך לילה אחר לילה, והתסכול התחיל להתגבר, הייתי ממש מיואש, אני כל הזמן אמרתי לעצמי שאף אחד לא יכול לעזור לעצמי, שככה נולדתי ואין מה לעשות נגד זה.. הייתי כל כך מיואש. אין דקה אחת שלא בכיתי. ידעתי שאני הולך להיות עם זה כל החיים! לסבול כל החיים! ושאין טעם לחיי! כעבור שבוע. הלכתי לרופא ילדים, אחרי שהלכתי להמון רופאים אחרים שבכלל לא עזרו לי! אני אמרתי לעצמי, "מה כבר יש לי להפסיד" אותו רופא רצה לשלוח אותי לאשפוז בבית החולים! אני סירבתי! לא אהבתי בכלל בתי חולים, אף פחדתי מהם במקצת, חזרתי הביתה מהרופא, כולי מיואש, עצוב, כועס, מתוסכל! סבלתי מכל דקה! זה פשוט היה ממש חמור! אחרי שעה אחת, ההורים שלי ראו מה קורה איתי, לקחו אותי לבית חולים להתאשפז, אני כמובן סירבתי, אבל חשבתי לעצמי: "מה כבר יש לי להפסיד" הלכתי לבית חולים, סובל מכל רגע מהאטופיק דרמטיטיס,
במשך השבוע שהייתי מאושפז בבית החולים, עברתי טיפולים רגילים לגמרי! שימנתי את העור! עשיתי אמבטיות עם שמן אמול, ומרחתי סטרואידים, אתם בטח שואלים את עצמכם, למה סטרואידים? הרי כול הרופאים אומרים שזה יכול רק להחמיר, לעשות נזק, או אפילו יותר גרוע.. אז בואו ואני יגלה לכם סוד קטן, אסטרואידים יש להם תכונה מיוחדת היכולה לרפא את המחלה הזאת.
מרחתי כל יום! פעמיים ביום! במשך שבעה ימים סטרואידים! ושמינתי כל יום את העור בקרם רגיל לחלוטין! כעבור בבית חולים, היה ביקור רופא, הרופא ראה אותי אמר לי שיש שיפור גדול! הוא הראה לי את התמונות שלפני! ואני הסתכלתי על עצמי שאני כבר אחרי! ותאמינו לי! זה היה פשוט מדהים! אני כמובן ראיתי כל מיני צלקות על הגוף שלי, הלכתי לרופא, שאלתי אותו למה יש לי צלקות על העור, ושצלקות לעולם לא נרפאות! ושהם נשארות על גופי לכל החיים! והוא ענה לי שאלה כתמים ויעבור עם הזמן, אני בכלל לא האמנתי לו...
חזרתי הביתה אחרי החוויה שעברתי בבית חולים, וחשבתי כל הזמן על הצלקות, ולהגיד לכם משהו? אלה באמת היו כתמים, הם עברו לי אחרי שבוע-שבועיים, הגוף שלי היה נקי מהאטופיק דרמטיטיס. אני אפילו לא שמתי לב שזה עבר, בכלל שחכתי מזה, בשבילי זה היה נס! הייתי אז בן 13 לקראת 14! סבלתי מהמחלה הזאת 10 שנה!
אני לא ישקר, המחלה הזאת כל הזמן חוזרת בחזרה, כי ידוע שזו מחלה כרונית, אבל שזה חוזר, זה חוזר ממש ממש בקטנה! סימנים קטנים כאלה. ואני פשוט מורח קרמים על זה. בלי משחות, בלי סטרואידים, בלי כלום, רק קרמים הכי רגילים שיש (אקוה קרם, האהוב עליי)ואחרי יום- יומיים, זה פשוט עובר, כמובן שאחרי חודש זה שוב חוזר. אבל אני מטפל בזה. בלי לחץ. אני כבר יודע שניצחתי ממזמן! ברגע שעברתי את כל זה רציתי להגיד לכולם את החוויה הלא נעימה שעברתי, לספר לכל אנשים עם הבעית עור שניצחתי! ועם אני ניצחתי! כל אחד יכול!! פשוט תאמינו בעצמכם! אני מאמין בכם!
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
שלום רב, קוראים לי אביב, ואני סבלתי מבעית עור אטופיק דרמטיטיס חמורה מאוד, זה התחיל להתפתח בגיל 3, אז היה לי ממש בקטנה, שלא היה שום סיבה לדאגה או משהו. במשך השנים זה החריף, בגיל 10 זה התחיל להתפשט בכל הרגליים והידיים (כמובן שבכפלים) ניסינו לטפל בזה, וזה עזר, בגיל 13 לקראת 14 זה התחיל ממש להתפרץ, התפשט לי בכל הגוף, מכף רגל ועד ראש. ניסינו הכל! השתמשנו בכל הקרמים! אסטרוידים! בדקנו באינטרנט מה אנשים עשו לפניי וכו... כעבור חודש, התחלתי לגרד בזמן שאני הייתי רדום בלילות, ושהייתי קם למחרת בבוקר גיליתי שכל המיטה הייתה מלאה בדם, בגלל שפצעתי את עצמו, וזה המשיך לילה אחר לילה, והתסכול התחיל להתגבר, הייתי ממש מיואש, אני כל הזמן אמרתי לעצמי שאף אחד לא יכול לעזור לעצמי, שככה נולדתי ואין מה לעשות נגד זה.. הייתי כל כך מיואש. אין דקה אחת שלא בכיתי. ידעתי שאני הולך להיות עם זה כל החיים! לסבול כל החיים! ושאין טעם לחיי! כעבור שבוע. הלכתי לרופא ילדים, אחרי שהלכתי להמון רופאים אחרים שבכלל לא עזרו לי! אני אמרתי לעצמי, "מה כבר יש לי להפסיד" אותו רופא רצה לשלוח אותי לאשפוז בבית החולים! אני סירבתי! לא אהבתי בכלל בתי חולים, אף פחדתי מהם במקצת, חזרתי הביתה מהרופא, כולי מיואש, עצוב, כועס, מתוסכל! סבלתי מכל דקה! זה פשוט היה ממש חמור! אחרי שעה אחת, ההורים שלי ראו מה קורה איתי, לקחו אותי לבית חולים להתאשפז, אני כמובן סירבתי, אבל חשבתי לעצמי: "מה כבר יש לי להפסיד" הלכתי לבית חולים, סובל מכל רגע מהאטופיק דרמטיטיס,
במשך השבוע שהייתי מאושפז בבית החולים, עברתי טיפולים רגילים לגמרי! שימנתי את העור! עשיתי אמבטיות עם שמן אמול, ומרחתי סטרואידים, אתם בטח שואלים את עצמכם, למה סטרואידים? הרי כול הרופאים אומרים שזה יכול רק להחמיר, לעשות נזק, או אפילו יותר גרוע.. אז בואו ואני יגלה לכם סוד קטן, אסטרואידים יש להם תכונה מיוחדת היכולה לרפא את המחלה הזאת.
מרחתי כל יום! פעמיים ביום! במשך שבעה ימים סטרואידים! ושמינתי כל יום את העור בקרם רגיל לחלוטין! כעבור בבית חולים, היה ביקור רופא, הרופא ראה אותי אמר לי שיש שיפור גדול! הוא הראה לי את התמונות שלפני! ואני הסתכלתי על עצמי שאני כבר אחרי! ותאמינו לי! זה היה פשוט מדהים! אני כמובן ראיתי כל מיני צלקות על הגוף שלי, הלכתי לרופא, שאלתי אותו למה יש לי צלקות על העור, ושצלקות לעולם לא נרפאות! ושהם נשארות על גופי לכל החיים! והוא ענה לי שאלה כתמים ויעבור עם הזמן, אני בכלל לא האמנתי לו...
חזרתי הביתה אחרי החוויה שעברתי בבית חולים, וחשבתי כל הזמן על הצלקות, ולהגיד לכם משהו? אלה באמת היו כתמים, הם עברו לי אחרי שבוע-שבועיים, הגוף שלי היה נקי מהאטופיק דרמטיטיס. אני אפילו לא שמתי לב שזה עבר, בכלל שחכתי מזה, בשבילי זה היה נס! הייתי אז בן 13 לקראת 14! סבלתי מהמחלה הזאת 10 שנה!
אני לא ישקר, המחלה הזאת כל הזמן חוזרת בחזרה, כי ידוע שזו מחלה כרונית, אבל שזה חוזר, זה חוזר ממש ממש בקטנה! סימנים קטנים כאלה. ואני פשוט מורח קרמים על זה. בלי משחות, בלי סטרואידים, בלי כלום, רק קרמים הכי רגילים שיש (אקוה קרם, האהוב עליי)ואחרי יום- יומיים, זה פשוט עובר, כמובן שאחרי חודש זה שוב חוזר. אבל אני מטפל בזה. בלי לחץ. אני כבר יודע שניצחתי ממזמן! ברגע שעברתי את כל זה רציתי להגיד לכולם את החוויה הלא נעימה שעברתי, לספר לכל אנשים עם הבעית עור שניצחתי! ועם אני ניצחתי! כל אחד יכול!! פשוט תאמינו בעצמכם! אני מאמין בכם!