טוב, אז נתחיל:
קראתי את הדברים של
מי מה. האמת שאני לא כל כך מתחברת לזה בעצמי. אני מקווה שזה לא פוגע במישהי שאני כותבת את זה.
אני מוכנה לנסות קצת חליטות, אבל דיקור זה לא כל כך בשבילי, ואני בכלל לא עושה יוגה...
באותו הקשר (של חליטות): יש טעם לנסות את החליטות של עלי פטל וסירפד? זה הרי אמור לכווץ את הרחם...
אני מתלבטת בנושא, ועוד אברר. רציתי להתחיל כן עם חליטת מרווה אבל גיליתי שהתייבש לי העציץ
אז אני אחכה לקנות בתחילת שבוע הבא...
אל הפורום בתפוז לא הגעתי. אני מכירה קצת פורומים וקומונות בתפוז, זה לא מתחבר לי לנושא הזה.
באתר הזה (
באופן טבעי כמובן) אני מרגישה בבית, ובדף הזה בכלל אני מרגישה שנותנים לי לשבת על כורסא נוחה במיוחד ולהתרווח,
אז אני לא ממהרת לקום...
אחרי שקראתי אתמול והיום, הבנתי חלק מהבעיות שלי עם המצב הנוכחי (שהוא, כמובן, בעייתי בפני עצמו):
נראה לי מוזר שאחרי לידה טבעית, שכל כך התעקשתי עליה והכנתי את עצמי אליה,
אני אעבור (אמנם במצב הפוך לחלוטין...) לצד הקיצוני של תהליך כירורגי (מה זה אומר?) שיש דרך אחרת, טבעית ועצמאית, להימנע ממנו.
בעיה נוספת, היא שבכלל לא התחיל לי דימום. אצל רוב הנשים שקראתי, הכל התחיל מאיזשהו דימום, או לווה בו משלבי התחלה.
אני, לעומת זאת, עוד נורא בהריון. יש לי בחילות ולפעמים קצת הקאות, השדיים נפוחים... אם לא היו אומרים לי - לא הייתי יודעת...
וזו חלק מהבעיה: למה הגוף הזה שלי, שאני כביכול אמורה כל כך לסמוך עליו ולהקשיב לו, לא מבין מה קורה?
למה צריך בדיקת אולטראסאונד כדי שאני אדע מה קורה אצלי ברחם? איפה ההקשבה שלי? האם אני לא מבינה?
ולמה עכשיו שאני יודעת, הגוף מסרב להפסיק את ההריון הזה? הבחילות האלה מוציאות אותי מדעתי...
גם ככה נורא סבלתי מהן קודם (הרבה יותר גרוע מההריון הראשון, שהיה מזעזע לא פחות בשלב הזה) אבל עכשיו, שזה לשווא...
זו ממש סיבה מבחינתי לרצוצת להפסיק עם הכל כ"כ מהר, כי כבר אין לי יכולת פיזית, שלא לומר נפשית, לשאת את זה...
אני מרגישה שהגוף שלי בוגד בי, לא בגלל שהעובר לא התפתח, בזה בכלל עוד לא התחלתי להתעסק, אלא בגלל שהוא לא מגיב למצב הזה...
ואולי זה פסיכו-סומטי? אבל זה עוד יותר מעוות...