על ידי אהבת_עולם* » 29 אפריל 2010, 00:59
זו פעם ראשונה שאני רואה את הדף הזה.
אני חייבת להגיד שברגע הראשון ממש נגעלתי מהרעיון.
עם המשך הקריאה ראיתי זוויות שונות.
והתחלתי לחשוב: אולי בתרבות היפנית שמשם זה מובא מתייחסים לדבר כזה כאל אמנות?
אולי כמו ציור עירום?
נדמה לי שגם רוב מי שמתנגד להחפצת נשים, רואה בציור עירום משהו תרבותי ואמנותי, וזה לא מורגש כמשהו זול כמו זנות.
ואולי גם בחורה שמדגמנת בעירום לציירים רואה את עצמה כתורמת לאמנות.
יכול להיות שגם בסיטואציה המתוארת, בחורה שבוחרת לעשות זאת רואה בכך משהו בעל ערך אסתטי גבוה שהיא חלק ממנו, בניגוד להקשר של מכירת הגוף לזנות.
אני לא יודעת את המניעים של הבחורות שהשתתפו בזה בארץ - (המסעדה הזו עדיין קיימת בכלל?) - אבל יכול להיות שלפחות ביפן, במקור, זה נחשב למשהו בעל ערך אסתטי שזו זכות להשתתף בו. ואם מתייחסים לזה שם כמו אל ציור עירום - זה נראה לי פחות דוחה ממה שחשבתי בהתחלה.
**************
כמו כן, בהתייחס לכך שהבחורה עושה מדיטציה כדי להכין את עצמה לזה, או אפילו תוך כדי -
נראה לי שמדובר דווקא בבחורות בעלות מודעות עצמית גבוהה (זה לא פשוט לעשות מדיטציה, ונראה לי שזה חייב להיות קשור לרמה מסוימת של מודעות עצמית). ולא כאלו שבחרו בזה בלא יודעין.
שוב, המחשבות האלו שלי הן לפחות בהתייחס למקור היפני.
אולי המניעים של בחורות שהגיעו לזה בארץ היו שונים, ולא בטוח שהן באמת הגיעו 'מדיטטיביות'.
השאלה אם ביפן גם הסועדים מגיעים ממקום 'מדיטטיבי', האם זה מין טכס מדיטטיבי כזה עבור כולם - האשה והמשתתפים, או שהם מגיעים ממקום חרמני גרידא.
(אלו רק תהיות שאני מעלה.
איני יודעת את התשובות להן. אבל לו הייתי יודעת, יכול להיות שזה היה משנה לי את ההסתכלות על העניין לכאן או לכאן).
*************
זהו מנהג חדש, שרק אנשי החברה הגבוהה יכולים להרשות אותו לעצמם - אכילת סושי מגופה של דוגמנית, השוכבת על שולחן, כשעליה מונחות מנות שונות. הדוגמנית רוחצת קודם באמבט חלב, עוברת הסרת שיער קפדנית וסדנת מדיטציה - כדי שתוכל לא לזוז במהלך ה"אירוע".
הסיטואציה המתוארת הזכירה לי סיטואציה דומה ששמעתי עליה בעבר, גם היא מקורה ביפן, אבל לא לבעלי לב חלש, (אני מזהירה באלף אזהרות !!!) :
שמעתי שביפן יש מנהג כזה (להבנתי גם בין אנשים ממעמד גבוה), שאישה אוכלת במשך כמה ימים רק אוכל מסוים מאוד, ואז בטכס עצמו היא עולה על השולחן, עושה את צרכיה בתוך קערה מיוחדת לכך, והיושבים סביב לשולחן סועדים את לבם בצרכיה - שאמורים להיות מעודנים מאוד אחרי התזונה המאוד מסוימת שאכלה בימים שקדמו לכך.
אין לי מושג מה הרעיון, והמחשבה דוחה אותי, אבל היה מעניין אותי להבין מה עומד מאחורי זה, בהקשר לדיון שבדף הנוכחי.
האם יש כאן 'החפצת האשה' באופן אפילו יותר דוחה מהרגיל, או שמסתתר כאן רעיון עמוק יותר שלא ירדתי לפשרו?~
**************
_היתה בחורה שלבשה מעין חצאית של חוטי ברזל, שבקצה כל אחד מהם נורה זעירה, והיא עמדה וסובבה את האגן שלה סביב צירו בתנועות קצובות, כך שהנורות הטילו אור על הקיר. בקיצור – אורגן אורות חי. היינו שם קצת יותר משעה וכשיצאנו היא עדיין היתה שם, באותו מצב.
שתינו היינו מזועזעות. הבעיה כאן היא לאו דווקא מין – הבחורה נראתה די זומבי וממש לא מינית – אלא ה"החפצה". היא פשוט הפכה להיות אביזר. וזה בכלל לא נחמד וקולי, אלא דוחה. כל מצג כזה, שמתייחס להפיכה של אדם לחפץ כדבר לגיטימי (ויהיה החפץ שולחן, מיטה, מובייל או אגרטל), הוא דוחה בעיני. ואפילו מסוכן._
הנ"ל הזכיר לי: התייחסות לאשה/אדם כאל חפץ כמו היה אחד מהחפצים בחדר, מופיעה באופן מאוד חזק בסיפורו של צ'כוב 'כינורו של רוטשילד' -
הסיפור מדבר על יעקב איובאנוב, אדם מבוגר ועני, מתקין ארונות קבורה, ובתאור ביתו כתוב כך:
"הוא חי חיי דלות, כמוהו כאיכר פשוט, בביקתה ישנה ולא גדלה, שכל כולה חדר אחד. ובחדר ההוא - מארפה, תנור, מיטה לשניים, ארונות מתים, שולחן עבודה וכל מטלטלי משק הבית".
(העובדה שמארפה אשתו מתוארת כאחד החפצים בחדר הובאה לתשומת לבנו בשיעור הספרות)
יש משהו חזק בתיאור הזה, שקשה להתעלם ממנו.
************
_מזכיר לי מה שאמר לי פעם מורה לקונג-פו "תשתמשי בכל מה שאת יכולה בתור הנשק שלך, למשל ביופי שלך. אל תתעלמי ממנו או תנסי להפחית מחשיבותו". זה כמו שיש אנשים חכמים יותר, והם לא סוגרים את המוח שלהם כדי שלא יחשבו שהם חכמים...
כנ"ל אישה מושכת, יפה במיוחד או פשוט אישה._
ניסיתי לחשוב אם המשפט הזה מדבר אליי.
כי לכתחילה הוא עורר בי התנגדות.
ואז חשבתי לעצמי על סיטואציה קיצונית, שאם תהיה סיטואציה שבה אהיה חייבת למשל להציל את חיי - האם אחשוב שלגיטימי להשתמש ביופיי? התשובה היא כן.
אז נראה לי שהמשפט תשתמשי בכל מה שאת יכולה בתור הנשק שלך, למשל ביופי שלך - נכון למצבים של 'מלחמה' בחיים (לאו דווקא מלחמה פיזית). שאז צריך להשתמש ב-'נשק'.
לא הייתי רוצה שזו תהיה המציאות היומיומית של חיי.
************
ראיתי סרט על צעירות ישראליות שנוסעות לעבוד כמארחות במועדונים ביפן. הן צריכות לצאת עם אנשי עסקים, לפלרטט, ולספוג בחיוך מבויש צביטות בתחת ואין ספור הערות ובדיחות מיניות.
אני שמעתי פעם ש'מארחת' ביפן מלקקים לה מלח מהכתף, (זה כאילו הולך עם שתיית איזשהו סוג של אלכוהול, נדמה לי).
זה קצת דומה ל'שולחן האנושי', לא?
זו פעם ראשונה שאני רואה את הדף הזה.
אני חייבת להגיד שברגע הראשון ממש נגעלתי מהרעיון.
עם המשך הקריאה ראיתי זוויות שונות.
והתחלתי לחשוב: אולי בתרבות היפנית שמשם זה מובא מתייחסים לדבר כזה כאל אמנות?
אולי כמו ציור עירום?
נדמה לי שגם רוב מי שמתנגד להחפצת נשים, רואה בציור עירום משהו תרבותי ואמנותי, וזה לא מורגש כמשהו זול כמו זנות.
ואולי גם בחורה שמדגמנת בעירום לציירים רואה את עצמה כתורמת לאמנות.
יכול להיות שגם בסיטואציה המתוארת, בחורה שבוחרת לעשות זאת רואה בכך משהו בעל ערך אסתטי גבוה שהיא חלק ממנו, בניגוד להקשר של מכירת הגוף לזנות.
אני לא יודעת את המניעים של הבחורות שהשתתפו בזה בארץ - (המסעדה הזו עדיין קיימת בכלל?) - אבל יכול להיות שלפחות ביפן, במקור, זה נחשב למשהו בעל ערך אסתטי שזו זכות להשתתף בו. ואם מתייחסים לזה שם כמו אל ציור עירום - זה נראה לי פחות דוחה ממה שחשבתי בהתחלה.
**************
כמו כן, בהתייחס לכך שהבחורה עושה מדיטציה כדי להכין את עצמה לזה, או אפילו תוך כדי -
נראה לי שמדובר דווקא בבחורות בעלות מודעות עצמית גבוהה (זה לא פשוט לעשות מדיטציה, ונראה לי שזה חייב להיות קשור לרמה מסוימת של מודעות עצמית). ולא כאלו שבחרו בזה בלא יודעין.
שוב, המחשבות האלו שלי הן לפחות בהתייחס למקור היפני.
אולי המניעים של בחורות שהגיעו לזה בארץ היו שונים, ולא בטוח שהן באמת הגיעו 'מדיטטיביות'.
השאלה אם ביפן גם [b]הסועדים[/b] מגיעים ממקום 'מדיטטיבי', האם זה מין טכס מדיטטיבי כזה עבור כולם - האשה והמשתתפים, או שהם מגיעים ממקום חרמני גרידא.
(אלו רק תהיות שאני מעלה.
איני יודעת את התשובות להן. אבל לו הייתי יודעת, יכול להיות שזה היה משנה לי את ההסתכלות על העניין לכאן או לכאן).
*************
[u]זהו מנהג חדש, שרק אנשי החברה הגבוהה יכולים להרשות אותו לעצמם - אכילת סושי מגופה של דוגמנית, השוכבת על שולחן, כשעליה מונחות מנות שונות. הדוגמנית רוחצת קודם באמבט חלב, עוברת הסרת שיער קפדנית וסדנת מדיטציה - כדי שתוכל לא לזוז במהלך ה"אירוע".[/u]
הסיטואציה המתוארת הזכירה לי סיטואציה דומה ששמעתי עליה בעבר, גם היא מקורה ביפן, אבל לא לבעלי לב חלש, (אני מזהירה באלף אזהרות !!!) :
[sub]שמעתי שביפן יש מנהג כזה (להבנתי גם בין אנשים ממעמד גבוה), שאישה אוכלת במשך כמה ימים רק אוכל מסוים מאוד, ואז בטכס עצמו היא עולה על השולחן, עושה את צרכיה בתוך קערה מיוחדת לכך, והיושבים סביב לשולחן סועדים את לבם בצרכיה - שאמורים להיות מעודנים מאוד אחרי התזונה המאוד מסוימת שאכלה בימים שקדמו לכך.[/sub]
אין לי מושג מה הרעיון, והמחשבה דוחה אותי, אבל היה מעניין אותי להבין מה עומד מאחורי זה, בהקשר לדיון שבדף הנוכחי.
האם יש כאן 'החפצת האשה' באופן אפילו יותר דוחה מהרגיל, או שמסתתר כאן רעיון עמוק יותר שלא ירדתי לפשרו?~
**************
_היתה בחורה שלבשה מעין חצאית של חוטי ברזל, שבקצה כל אחד מהם נורה זעירה, והיא עמדה וסובבה את האגן שלה סביב צירו בתנועות קצובות, כך שהנורות הטילו אור על הקיר. בקיצור – אורגן אורות חי. היינו שם קצת יותר משעה וכשיצאנו היא עדיין היתה שם, באותו מצב.
שתינו היינו מזועזעות. הבעיה כאן היא לאו דווקא מין – הבחורה נראתה די זומבי וממש לא מינית – אלא ה"החפצה". היא פשוט הפכה להיות אביזר. וזה בכלל לא נחמד וקולי, אלא דוחה. כל מצג כזה, שמתייחס להפיכה של אדם לחפץ כדבר לגיטימי (ויהיה החפץ שולחן, מיטה, מובייל או אגרטל), הוא דוחה בעיני. ואפילו מסוכן._
הנ"ל הזכיר לי: התייחסות לאשה/אדם כאל חפץ כמו היה אחד מהחפצים בחדר, מופיעה באופן מאוד חזק בסיפורו של צ'כוב 'כינורו של רוטשילד' -
הסיפור מדבר על יעקב איובאנוב, אדם מבוגר ועני, מתקין ארונות קבורה, ובתאור ביתו כתוב כך:
"הוא חי חיי דלות, כמוהו כאיכר פשוט, בביקתה ישנה ולא גדלה, שכל כולה חדר אחד. [b]ובחדר ההוא - מארפה, תנור, מיטה לשניים, ארונות מתים, שולחן עבודה וכל מטלטלי משק הבית[/b]".
(העובדה שמארפה אשתו מתוארת כאחד החפצים בחדר הובאה לתשומת לבנו בשיעור הספרות)
יש משהו חזק בתיאור הזה, שקשה להתעלם ממנו.
************
_מזכיר לי מה שאמר לי פעם מורה לקונג-פו "תשתמשי בכל מה שאת יכולה בתור הנשק שלך, למשל ביופי שלך. אל תתעלמי ממנו או תנסי להפחית מחשיבותו". זה כמו שיש אנשים חכמים יותר, והם לא סוגרים את המוח שלהם כדי שלא יחשבו שהם חכמים...
כנ"ל אישה מושכת, יפה במיוחד או פשוט אישה._
ניסיתי לחשוב אם המשפט הזה מדבר אליי.
כי לכתחילה הוא עורר בי התנגדות.
ואז חשבתי לעצמי על סיטואציה קיצונית, שאם תהיה סיטואציה שבה אהיה חייבת למשל להציל את חיי - האם אחשוב שלגיטימי להשתמש ביופיי? התשובה היא כן.
אז נראה לי שהמשפט [u]תשתמשי בכל מה שאת יכולה בתור הנשק שלך, למשל ביופי שלך[/u] - נכון למצבים של [b]'מלחמה'[/b] בחיים (לאו דווקא מלחמה פיזית). שאז צריך להשתמש ב-[b]'נשק'[/b].
לא הייתי רוצה שזו תהיה המציאות היומיומית של חיי.
************
[u]ראיתי סרט על צעירות ישראליות שנוסעות לעבוד כמארחות במועדונים ביפן. הן צריכות לצאת עם אנשי עסקים, לפלרטט, ולספוג בחיוך מבויש צביטות בתחת ואין ספור הערות ובדיחות מיניות.[/u]
אני שמעתי פעם ש'מארחת' ביפן מלקקים לה מלח מהכתף, (זה כאילו הולך עם שתיית איזשהו סוג של אלכוהול, נדמה לי).
זה קצת דומה ל'שולחן האנושי', לא?