בת כמה היא?

מקפיצה, אנא הגיבו

איזה באסה, הבת שלי הציצה עלינו מחור המנעול וראתה אותנו.. שאלתי אותה מה היא ראתה כדי לפתוח שיחה, והיא לא רצתה לדבר. כבר לפני יומיים.. אשמח לעצותיכם.

להשאיר. מסכימה עם אהבת

זה בכלל לא אותו נושא.
שם מדובר על מגע. עד כמה זה בסדר שהורה ייגע בילדו במקומות אינטימיים, או הילד ייגע בהורה.

כאן מדובר על עד כמה לשתף ילדים בפרטים מחיי ההורים. גם מיניים וגם אחרים.

לאחד עם גבולות האינטימיות בין ילדים והורים

החזרתי ושיניתי את השם, כי הנושא מעניין ויש לו פוטנציאל.

(אלא אם יש כבר דף בנושא דומה)

קודם כל, אין ספק שההורים לא מוזמנים לשתף את הילדים בענינים אישיים מחייהם - אם הילדים לא רוצים להיות שותפים.
הורים לא אמורים להשתמש בילדיהם כממלאים של צרכיהם (של ההורים) בהקשבה, בניגוד לתחושת הילד/ה עצמם.
אני אישית כאמא שהיא גם בת, יודעת שתמיד (וגם כיום) חוויתי תחושת חוסר נוחות כשאמא שלי שיתפה אותי בדברים אינטימיים מהזוגיות שלה, ותמיד גם עצרתי אותה. בשביל זה יש לנו חברות, והילדים לא מחויבים להיות החברים שלנו יותר ממה שנעים להם.

אצלנו במשפחה מאד מקובל להגיד "אתם מוכנים בבקשה לא לדבר על זה?" ושאר משתתפי השיחה מכבדים זאת. הבת שלי אומרת זאת כשאנחנו מדברים על זוועות מהעולם השלישי, בן זוגי - אם מישהו מדבר על פלוצים בזמן הארוחה, ואני - כשהילדים מצטטים קטעים שלמים מהסרט "פיטר פן" בזמן קבלת שבת...

ההקשבה והרגישות נדרשות מצד ההורים, כי לא תמיד הילדים מבטאים את חוסר הנוחות שלהם. כפיית אינפורמציה אינטימית על מישהו קרוב כשאינו מעונין בה - אינה יוצרת תחושת קירבה, רק מבוכה והיסגרות.

יחד עם זה, אם את כבר די גדולה (כמו שהתרשמתי ממה שכתבת) - אולי תגידי לאמא שלך מתי את לא מעונינת לדבר איתה? או על איזה נושאים? יכול להיות שהיא כל כך מלאה בענינים שלה, שהיא לא שמה לב שאת לא רוצה להיות שותפה לשיחה.

אם כבר מדברים בנושא יש לי שאלה, האם אתם מתרחצים עם הילדים?..

אולי האמא האלמונית תבוא גם לכתוב פה....
ואז תדעי את דעתה בעניין והיא תדע את דעתך (אלא אם דיברתם על זה קודם ואתן כבר יודעות).

אין מקום שבו צריך למתוח קו אדום?
קו אדום הוא משהו אישי כמו שכתבה קוראת. מה שקו אדום אצלך, לא בהכרח יהיה קו אדום להוריך. אני מניחה שבשיחה פתוחה, כל אחד יכול להבהיר מהו הגבול שלו ועל היתר נדרש לכבד את הגבול הזה.

אולי האמא האלמונית תבוא גם לכתוב פה
אולי, אבל בינתיים אני מצטרפת לדברי "קוראת": חבל לפתוח דיון שנראה כמו דיון תיאורטי כללי, כשמה שאת באמת רוצה הוא לדבר על משהו משפחתי שנראה לך לא תקין. אז את מוזמנת "לשפוך את לבך" בחסות האלמוניות, ואם נוכל, ננסה לעזור לך.
בכל אופן, כשמישהו במשפחה מבקש במפורש לא לשמוע משהו - יש לכבד את בקשתו.
במשפחה שלי הדוגמאות הן למשל: כשאמא שלי בוחרת דווקא בארוחת הצהריים לספר איך הביוב עלה על גדותיו אצלה בעבודה היום (-; , או כשמישהו רוצה לספר איזה אסון נורא קרה לתינוק (תעצרו! אני לא רוצה לשמוע! הסיוטים שלי נבנים מהחומרים האלה למשך שנים), או כשמישהו מתחיל לפרט איך היה בבדיקות הדם שלו (שנייה לפני שאני מתעלפת אני מצליחה בדרך כלל לבקש רחמים וצנזורה).
בכל המקרים האלה אני לא מצפה מראש מהדובר שיחשוב שמישהו אחר לא רוצה לשמוע את מה שהוא רוצה לספר, אבל אני כן מצפה שהוא יפסיק ברגע שאחד השומעים מבקש.
זה עוזר לך?

אולי האמא האלמונית תבוא גם לכתוב פה....

אבל מקריאת שמך נראה שאת דווקא רוצה לדבר על זה מזווית הילד הנפגע מעודף מתירנות, ולא מזווית ההורה המתלבט עד כמה לחשוף. אז את מוזמנת בברכה לחלוק

האם זה מתאים לדבר על סיטואציות מיניות בין ההורים או אחד ההורים ובני זוגו בנוכחות הילד?
לדעתי לא. אבל זה מאד אישי ונתון לפרשנות. מה זה מיני? יש מי שיגיד שלהתחבק ארוכות ולהתנשק קלות לעיני הילדים זה לא ראוי.
גילויי אהבה עדינים פיזיים או מילוליים אחרים, ייחשבו בעיני אחדים לבוטים ובעיני אחרים רצויים.
האור בעיני ילדיי כשאבא ואמא מתחבקים ארוכות ומתלחששים הוא תשובה עבורנו. כל הורה צריך להיות רגיש לאינטואיציה של עצמו ורגישותו של ילדיו.

אם הילד רומז או אומר בגלוי שהוא לא רוצה לשמוע האם זה מתקבל על הדעת להכריח אותו לדבר על משהו שהוא לא מרגיש איתו בנוח?
כמובן שלא!

אין דברים שהייתם מעדיפים לא לשמוע/לדעת/לדמיין על ההורים שלכם?
אוה...כאן זו כבר בעיה אחרת. נדמה לי שלרובנו קשיים עם ה"מחשבות על ההורים שלנו" דווקא בגלל מיעוט חשיפה לפן המיני בחייהם, ולא להיפך. אבל שוב, זה אישי מאד.

האם במסגרת היחסים הפתוחים והליברליים זה נכון לפתוח הכל?
אין מקום שבו צריך למתוח קו אדום?
אפילו אצל מתבגרים או ילדים מבוגרים - האם זה מתאים לדבר על סיטואציות מיניות בין ההורים או אחד ההורים ובני זוגו בנוכחות הילד?
אין דברים שהייתם מעדיפים לא לשמוע/לדעת/לדמיין על ההורים שלכם?
וילדיכם? אולי גם האם מעדיפים שלא לדעת? או אולי קטנים מדי בשביל להחליט אם הם מעדיפים או לא? מה יהיה כשהם יגדלו?
ואדרבה - אם הילד רומז או אומר בגלוי שהוא לא רוצה לשמוע האם זה מתקבל על הדעת להכריח אותו לדבר על משהו שהוא לא מרגיש איתו בנוח?

<sub>שם הדף שוּנה מ: איפה עוברים הגבולות בין הורים וילדים

ראו גם: חשיפת רגשות מול הילדים</sub>