הבנתי.
אני חושבת שזו אשליה, שלהכנע לכל יביא אותנו לאיזה אושר, וזו אשליה להאמין שהדברים נמדדים באיזו שורה תחתונה בתאריך כזה או אחר. אין קו סיום.
זה קו מחשבה מוכר לי היטב, ונכנעתי לו לא פעם, והאמת היא שזה תמיד גרם לי לסבל יותר גדול ממה שהתחלתי. כי הפצעונים והעייפות? זה סיוט יומיומי, והוא סיוט גרוע של חוסר נעימות גופני בלתי פוסק, ואין להשוות אותו לעינוי הנפש שאת מתארת. אני הייתי חותרת להפסקת העינוי הנפשי ולהנאה מכל רגע מבלי להרגיש שיש כזה חסר גדול. (נאה דורשת...)
אם תגלי איך, ספרי לי.

הרבה זמן שהדף הזה צבר אבק, אז באתי לנער אותו (כי אם כל כך כיף לקרוא אחורה, אולי כדאי להמשיך לכתוב).

הריון, שבוע 30. עושה (כמעט) כל מה שאני יכולה כדי להיטיב עם ענייני התזונה. ובכל זאת, כמו תמיד, יכול היה להיות יותר טוב.

לפני כמה ימים קראתי בדף אחר את [po]ניצן אמ[/po], שכתבה על תחושת היש ותחושת האין שנותנת התזונה הבריאה. אני לא לגמרי בטוחה למה בדיוק ניצן התכוונה שם, כי זה התחבר לי מאוד מהר למשהו אישי שלי.

לדוגמא, בימים אלה, אני רוצה לאכול בריא מסיבות ברורות- התינוק וטובתו והגוף שלי וטובתו. אני לא רוצה להיות (ובשלב הזה, נדמה לי שכבר אין סכנה שאהיה, לפחות לא בהריון הנוכחי) מהנשים שעולות 20 קילו בהריון ואז תוהות איך זה קרה להן (ואם זה קרה לכן, אני לא מזלזלת בזה לרגע, ואני בהחלט מבינה איך דבר כזה יכול לקרות). אז אני מקפידה על התזונה שלי. אני אוכלת, בכמויות שהגוף שלי דורש, ומשתדלת מאוד שהאוכל ייטיב עם הגוף שלי. חוץ מזה, אני שוחה והולכת (גם בחדר כושר וגם באופן כללי, כמעט לא משתמשת ברכב).

מצד אחד, אני יודעת (מקווה?) שאחרי הלידה, כשהגוף שלי 'יחזור לעצמו' (עוד מונח שיכול להיות פתח לדיון שלם בפני עצמו), זה מאוד יישמח אותי ואני אהיה לגמרי מודעת לכך שזה בזכות המאמץ שהשקעתי בעניין. מצד שני, אני חושבת לעצמי- אם יש עכשיו במצבי אישה בשבוע השלושים, שנכנעה ונכנעת לדחפיה (ולהתמכרויותיה) ונהנת מכל רגע, ואחר כך תתאמץ במשך חצי שנה להפחית את המשקל המיותר שהתווסף לה בהריון- המצב שלנו, מבחינת ההשקעה, לא מאוד שונה.

אני משקיעה עכשיו בלא להעלות את המשקל כתוצאה מאכילה לא בריאה, והיא תשקיע אחר כך בלהוריד אותו. ויש סיכוי לא רע בכלל, שהיא נהנת עכשיו יותר. זאת אומרת, כן, אני מרגישה מצוין, אני ישנה כמו שצריך בלילות, והעור שלי במצב סופר דופר (טפו טפו טפו על כל אלה, בעיקר עניין השינה P-:). אבל קשה לי. והיא, האישה הוירטואלית, שמאכילה את ילדה בשלל הקרייבינגז שלי (והם הזויים במיוחד, כמו פנקייק שוקולד בבית הפנקייק), והעור שלה מלא פצעונים והיא מסתובבת עייפה בחום יוני הישראלי- היא לא חושבת על לארוז ארוחת צהרים לעבודה, היא פשוט מזמינה טייק אוואי, והיא לא הולכת כל יומיים לסופר כי הפירות נמסים בחום הזה מהר כל כך, היא פשוט קונה בורקס ורוגלעך בדרך לעבודה, והיא לא מנצלת את הפסקת הצהרים כדי לשחות או ללכת, אלא מתרווחת עם כרסה הענקית במוזס, וטובלת עוד צ'יפס במיונז. והאישה ההיא היא אני, של מעבר למראה.

לא בטוחה אם הצלחתן להבין. אם כן ואם לא, אשמח לשמוע מה אתן חושבות.

אשמח למתכונים בלי ביצים, גבינה, חלב, מוצרי חלב, בשר, דגים, שילדים קטנים אוהבים, בריא ולא מטוגן לצהרים חמים.
עברתי על המתכונים במדור, אשמח לנוספים,

לא ברור לי למה אוכלים חרוסת רק בפסח (כלומר למה אני אוכלת חרוסת רק בפסח).
זה כל כך טעים ובריא ואני בהחלט חושבת שיכול להוות תחליף מבחינתי לכל מיני מתוקים מזיקים כמו שוקולד ועוגיות.
הכנתי עכשיו: תמרים, צימוקים, שקדים, סילאן - הכל בבלנדר. פשוט לא ייאמן כמה שיצא טעים (ואני לא מתה על פירות יבשים).
נראה לי שחרוסת כזו באופן קבוע במקרר בהחלט תוכל לבלום כל מיני מצבי קרייבניג למתוק, וגם אי אפשר לאכול יותר מדי מרוב שזה מתוק כך שגם מבחינת קלוריות זה לא נורא.
(אולי זה מובן מאליו וברור כשמש לכל האוכלים בריא למיניהם, אבל, מבחינתי, כרגע עליתי פה על משהו ענק, ממש תובנה, שיכולה אולי, הלוואי, לגרום לכך שאצליח להפסיק לצרוך סוכר בצורתו המעובדת סוף סוף.)

החורף הכנתי לעתים קרובות [url=http://www.mevashlim.com/Recipe/379658.asp.]מרק עדשים עם תרד ועגבניות[/url] פשוט ונחמד. (אני משתמשת בעגבניות מרוסקות מקופסה).

אה! יול מעליי נתנה לי רעיון -להחליף את פירורי הלחם בתפוחי אדמה. וככה זה גם ייצא הרבה יותר טוב בתנור.
זה רק יהיה יותר עבודה לאדות או לבשל תפוחי אדמה ולמעוך אותם בנוסף...
וזה מזכיר לי שאנחנו מוסיפים תרד כשאנחנו מכינים פירה, וכשמוסיפים אותו חי אחרי שמסיימים למעוך, האדים מבשלים אותו ממש קלות ויוצא לו מרקם נהדר, לא סמרטוטי ועדיין קצת קראנצ'י.

כן, בשייק באמת לא להוסיף יותר מדי כי זה משתלט.
המתכון לקציצות ממה שאני זוכרת הוא לחבילת תרד לא גדולה במיוחד:
לאדות את התרד אידוי קצרצר, רק כדי שהוא יהיה נוח לעבודה (לא סמרטוטי מדי). לחתוך אותו לחתיכות קצת יותר קטנות, להוסיף גבינה בולגרית (נניח חצי חבילה), ביצה, פירורי לחם.
במתכון הזה אני לא עובדת עם כמויות אלא בהרגשה של המרקם - כלומר מוסיפה פירורי לחם עד שאני מרגישה שיווצרו קציצות יציבות.
אפשר לטגן ואני חושבת שאפשר גם בתנור, בתור פשטידה נמוכה כזו.
צריך רק לחשוב על חלופה לפירורי לחם. אולי קמח תירס, או תירס טחון?... חשבתי אולי על כוסמת אבל אני לא בטוחה איך זה יוצא באפייה.
בהצלחה לך :-)

שירי ממחשב אחר

אני מכינה מרק תרד.
לדעתי זה טעים אם כי יש כאלה שטוענים שטעם התרד דומיננטי מדי.
מאדים בצל ושום, מוסיפים את התרד ואפשר גם תפוח אדמה או קישוא, מכסים במים (או בציר) ומתבלים במלח, פלפל, מיץ לימון ואפשר גם אגוז מוסקט. בסוף מרסקים קצת בבלנדר מוט. כמובן אפשר להוסיף שמנת ואז יוצא מוקרם אבל אני נמנעת מזה ועדיין יוצא מאד טעים לדעתי.
אני מצטערת שאין לי כרגע מתכון מדויק יותר, אבל אם תרצי תגידי ואני אחפש אותו.

היי שירי, המון תודה על הרעיונות!
נראה לי שאני אנסה להוסיף לשייק (בתקווה שהטעם לא יהיה דומיננטי מדי, הבוקר הוספתי עלי בייבי שקיבלתי במשלוח האורגני, ויצא מוצלח ממש) ולהוסיף לסלט.
יש לך בשלוף מתכון לקציצות? (אני לא כל כך מבשלת בימים אלו, אבל אני גם לא נמנעת מבישול באופן מוחלט. אני מכינה מרקים וכל מיני קציצות שעוברות את הרף של מה שאני רוצה לאכול)

אנחנו מוסיפים מעט בסלט (אגב, זה עלה שלא כדאי לצרוך ממנו יותר מדי כשהוא חי. לא זוכרת למה בדיוק, אבל יכולה למצוא בספר של מתכוני ווסטון פרייס).
עושים קציצות תרד עם גבינה בולגרית (הרבה עבודה).
מוסיפים מעט תרד לכל תבשיל (אבל הבנתי שאת לא כ"כ מבשלת בימים אלו?)
פעם היינו מוסיפים לשייק ירוק.
סלט טעים שאכלתי לא מזמן - חסה, מעט תרד, אגוזי מלך וחמוציות, עם רוטב וינגרט הכי הכי פשוט. לי היה טעים גם בלי הרוטב.

שאלה שאני לא בטוחה איפה לשאול, אז אני שואלת אותה פה-

קיבלתי שקית גדולה מלאה בתרד
מה עושים עם זה?
(רעיונות לסלטים מגניבים יתקבלו בברכה)

[u]אבוקדו יכול להעלות את רמת הסוכר בדם[/u] ?? מעולם לא שמעתי על זה. חיפוש קצר בגוגל העלה ערך גליקמי 0, ובלי השפעה על הסוכר בדם.
מאיפה המידע הזה?

לאחרונה חידשו לי שאבוקדו יכול להעלות את רמת הסוכר בדם ואני חושבת שזה יכול להיות מקור תחושת הרוגע אבל צריך לשים לב מה קורה אחכ... בד"כ אחרי עליה יש ירידה...
אני מנסה להגמל גם מאבוקדו ובוטנים...
וגם פירות מומלץ להגביל.
בכלל כדאי לשאוף לאיזון...

[u]אם אני מרגישה שאין לי מספיק אתגרים בעבודה/לימודים, אני קופצת היישר אל תוך אתגרי החיים האישיים. בתקופות כאלו, אלו ימים של בית נקי (גם אם לא בהיסטריה, גם אם בצעדים קטנים), כושר (החל בריצות בוקר עם הכלבה וכלה בחדר הכושר שבעבודה) והקפדה על תזונה (כאן אתן לגמרי יודעות על מה אני מדברת).[/u]
יעל, את מדייקת מאד, אני מרגישה שאנחנו עוברות תהליך מאד דומה, בעליות וגם בירידות (וגם לי קוראים יעל (-:) רק שאת נחושה וברורה בעוד שאני (כרגיל) מהססת מתלבטת מסתבכת יותר.
בדיוק אתמול, אחרי שגלית כתבה שהזמן לשתף הוא כשקשה, ניסיתי לנסח לעצמי למה זה משהו קצת אחר וחשבתי שזה בסיסי וקשור באיך, מתי ובמה אני משקיעה משאבים (מבחינתי זו מילה אחרת לאנרגיות, כך אני קוראת לכל המכלול הזה של זמן, כוח פיזי ונפשי, מחשבות, כסף ועוד ועוד).
ובאמת גם אצלי, יש יחס ברור בין תקופות פנויות יחסית שבהן אני מסוגלת להשקיע הרבה יותר משאבים בדברים שכנראה נתפסים אצלי במובן מסוים כאקסטרה, כפעילויות לא הכרחיות ( תזונה, כושר, נקיון וסידור הבית ועוד) וברגע שמגיעה תקופת עומס, כל המשאבים הולכים לשם והדברים הכאילו פחות חשובים נדחקים הצידה (ואני יודעת שהדברים האלה לפעמים חשובים בהרבה מהגשת עבודה או לעמוד בדד ליין אבל הם פחות לחוצים, אין להם תוצאות מידיות ולא קשורים בהם אנשים נוספים זה רק אני והמשמעת העצמית שלי) ואז אצלי גם מנגנון הפיצוי עובד חזק. כלומר, נגיד היה יום מתיש בעבודה, בקלות גדולה יותר ארשה לעצמי קפה ועוגיות כי מגיע לי או יום ארוך באוניברסיטה כמובן שצריך קפה כדי להחזיק מעמד וכל הבלה בלה בלה הזה.
וכמו שכתבתי קודם,[u]אני מתחילה (להתיאש...) לחשוב שאין בכלל אפשרות לעשות את השינוי המיוחל בלי פנאי, משאבים (כסף ומיכשור מיוחד) ואקסטרה כוחות.[/u]

עכשיו, מה שגלית (ובעצם כמעט כולן כאן) אומרת כל הזמן מאד מדבר אלי, כלומר ההדרגה, הלהוסיף ורק אז להוריד, ההבנה שזה תהליך א-ר-ו-ך!
ובכל זאת התחושה הזו שזה צעד קטנטן במעלה ההר ויש עוד כל כך הרבה לצעוד, לפעמים זה מתיש ומוציא את הרוח מהמפרשים. לפעמים זה פשוט נראה חסר טעם ולא מורגש, ואז מה זה כבר משנה ובלי לשים לב גלי הסוכר הלבן שוטפים ומכסים כל חלקה טובה.. ובאמת, הדברים החשובים 'באמת' (עבודה, לימודים) שלא יכולים לחכות משתלטים על כל מיני פרויקטים (כך בן זוגי מכנה זאת) שאני מנסה לבצע בחיי (כן, אני יודעת שכשיהיו ילדים זה יהיה קשה יותר).

ואחרי כל זה, מתכוונת להתאפס, להגדיר מחדש מטרות ולחזור לענינים (-:
יש לי שני רעיונות שאני רוצה לנסות הפעם.
הראשון זה לכתוב מעין יומן מעקב, לא פירוט מדויק (כי אני לא אצליח) אלא משהו כללי, כי אני חושבת שיסורי המצפון כשאני אוכלת משהו 'אסור' כל כך גדולים שהזכרון שלי אחר כך מתעוות. אני זוכרת בעיקר את הכשלונות ופחות את ההצלחות.
הדבר השני הוא באמת כמו שגלית הציעה, לנסות לא להתפרס על יותר מדי חזיתות, לבחור כמה דברים (אולי אפילו ממש קטנים בהתחלה, כי תקופה עמוסה עומדת בפני) להתמקד בהם ורק אחרי שהם ממש מופנמים להמשיך לדברים אחרים.

בהצלחה ותודה ענקית לכולם@}

יעל, נראה לי שבמצב שאת מתארת - שמוכר לי מתקופות קודמות בחיי - אולי כדאי לנסות לסגל לעצמך הרגל אחד בכל פעם שיש לך מעט כוחות פנויים לזה. לא לשאוף לשלמות ([po]פליי ליידי[/po]) אלא להרגלים קטנים ומבוססים. למשל, להחליף נשנוש לא-מזין אחד בנשנוש מזין אחד. למשל לאכול או לשתות דבר אחד מזין בבוקר, גם אם לידו את שותה ואוכלת כמה דברים לא-מזינים.
אולי בהתחלה תרגישי שאת אוכלת יותר מקודם (ואולי באמת תאכלי יותר מקודם). אם נגיד את אוהבת שקדים ותנשנשי המון שקדים ויחד עם זה גם תאכלי קרואסונים, בהחלט ייתכן שתרגישי כבדה. אבל מכיוון שלגוף שלך יש גבולות הכלה משלו, אולי בסופו של דבר האוכל המזין שתאכלי אולי יצמצם את כמות האוכל הלא-מזין. וכך, אחרי שהתמכרת לנשנוש בריא אחד, תוכלי להשריש הרגל חדש. אולי הליכה אחת ארוכה בשבוע. אני סתם זורקת, לא יודעת אם זה כיוון נכון בשבילך או אם בכלל ככה עושים את זה.

מאוד מתחברת למה שאת כותבת כאן בישירות,כנות ובהירות גדולה.

אצלי הסוג מחשבה הזה בא לידי ביטוי לגבי קריירה ואימהות, יש תקופות שבהן אני יכולה "להתמלא" מלשבת ליד העגבנייה בגינת הירק שלי ולדבר אליה עד שתגדל ואז לתת אותה בגאווה לבן שלי: עגבנייה, בייתית,אורגנית ועשויה בעבודת יד ,גודלה בסבלנות רבה על ידי האימא הבאופנית המושלמת ( שתרגיש מאוד מתוסכלת מהקריירה שלה בעוד 3 שנים בגלל עגבניות כאלו).
ויש תקופות שבהם אני מתקדמת מאוד בעבודה, מלאת אדרנלין ועניין אפילו...אוי ואיי...מאושרת ומלאת סיפוק עצמי. וביום כזה אני מסוגלת לתת לבן שלי סנדוויץ עם ממרח תמרים לארוחת צהריים ולהשאיר אותו במעון עד ארבע גם כשאני יכולה לקחת אותו מהמעון בשתיים.
אז אני מבינה אותך ומזדהה , אבל אני לא חושבת שזה המצב האידיאלי עבורי,אני מנסה למצוא את האיזון, למצוא אורח חיים בריא שאפשר לעמוד בו גם ברגעי לחץ וגם כשתחומי עניין אחרים תופסים מקום מרכזי,אני חושבת שזה הכי גרוע לגוף שלי לקבל חודש אחד רסק ירוק אורגני ובחודש שני קוראסונים וקפה, כבר עדיף לתת לו פרוסת לחם (אפילו לא מקמח מלא) עם גבינה לבנה במשך כל החודשיים,לפחות לא אבלבל אותו.


בהצלחה בכל הפרוייקטים,איתך בתהליך.

[u]מה הטעם להיעלם דווקא כשקשה?[/u]

אינני מחסידי פרויד, ובכל זאת: הרעיון שהאנרגיה הנפשית היא מאגר מוגבל, ושאנרגיה לא הולכת לאיבוד רק משנה צורה- מאוד רלוונטי לחיי.

אם אני מרגישה שאין לי מספיק אתגרים בעבודה/לימודים, אני קופצת היישר אל תוך אתגרי החיים האישיים. בתקופות כאלו, אלו ימים של בית נקי (גם אם לא בהיסטריה, גם אם בצעדים קטנים), כושר (החל בריצות בוקר עם הכלבה וכלה בחדר הכושר שבעבודה) והקפדה על תזונה (כאן אתן לגמרי יודעות על מה אני מדברת).

אבל אז, מרגע שמשהו "אמיתי", "חשוב" יותר, כובש את תשומת הלב שלי (תקופת בחינות, פרויקט ענק עם דד-ליין בהול בעבודה)- ברור לי (לכו תבררו מי היא אותה לי) שאלו הדברים להתעסק בהם. עזבי אותך מרסק ירוק, דחפי קפה ומאפה כמו כולם ושבי להקליד שעות במרץ. תטבעי לתוך הפסקת המסחר בניירות אי.די.בי לרגל הודעה מרגשת, ובמקביל תטבעי לתוך קרטון הו-כה-אמריקאי של נודלס מג'ירף. עזבי אותך מלקום מוקדם כדי להספיק לארגן הכל, עזבי אותך מזמני ההכנה בשעות הערב המאוחרות- יש לך דברים לעשות.

אני א [po]מגמילה ביתית[/po] _ממתוקים , נראה לי שאמשיך לכתוב פה כי זה מדבר אל אותו "קהל" ואני לא רוצה לתזז אנשים בין 2 הדפים :

לאלו שטבעו השבוע בסוכר לבן מזוקק אני שולחת חיבוק רוצה להגיד מניסיון אישי שהכתיבה עוזרת "להתאפס" ולהתאזן,לי עוזר גם לעשות הליכה ארוכה ארוכה, הליכה שמזכירה לי את הגוף שלי ומזכירה לי להיות נחמדה אליו.
בחודש שעבר טבעתי בסוכר מזוקק כמוכן כשהייתי במחזור וביקשתי פה עזרה לתקופת המחזור,כולן הציעו המון מנוחה והמון הקשבה לצורך במתוק ולתת לגוף כמה מתוק שהוא רוצה אבל מתוק פחות מעובד ויותר טיבעי, ללכבוד המחזור הנוכחי הצטיידתי ביום חופש מהעבודה ובהרבה מאוד סוגים של אגוזים פירות ופירות יבשיים אך להפתעתי הרבה לא היה לי חשק עז למתוק כמו בדרך כלל, ...ממש מוזר... במחזור הזה היה לי בעיקר חשק לסלט....האינטאיציה שלי אומרת שזה בגלל שהתפנקתי על ידי התבודדות ומנוחה ולכן לא הייתי צריכה פינוק מתוק...אבל אני עוד צריכה לבדוק את זה עם עצמי כי החשק למתוק בשבוע שעבר הרגיש ממש פיזי ולא נפשי...

יול - כתבנו יחד, אז מה שכתבתי ליעל מכוון גם אלייך. (())
שתפו קצת, נראה לי שזה אמור לעזור. מה הטעם להיעלם דווקא כשקשה?

חזקי ואמצי! (())
אולי כשתצאי מהערימה תנסי את הדרך ההדרגתית? דווחי לקבוצת התמיכה ונראה מה אפשר לעשות!
ועוד אחד לשבת: (())

[u](יעלפו טבעה בערימת סוכר לבן מזוקק, מי יודע אם תשוב)[/u]
כנ"ל.
מצבי בימים אלה כל כך עגום (וכמובן שגם השמנתי) שאני מעדיפה להתעלם ולהדחיק.
איכשהו מנסה לאסוף את עצמי כדי להתחיל שוב בימים הקרובים.
אולי לחזור לכתוב כאן יכול להועיל?
רוצה לפרט? לשתף? לשפוך?
(רק אם בא לך כמובן).
שבת שלום@}

(יעלפו טבעה בערימת סוכר לבן מזוקק, מי יודע אם תשוב)

הי יעלפו,
מה שלומך? מצליחה להתמיד?
תעדכני קצת אם בא לך..

רציתי להגיד שרגישות לבננות, לאבוקדו ולמנגו היא לרוב משנית לרגישות לפירות טרופיים (מתעבבבבבת אותם. ברררר...) אז זה לא הפ"א.
מאד מסכימה [u]שהחורף זו עונה שקשה לערוך בה שינויים תזונתיים[/u], זה מגובה רעיונית. כתבתי על זה בגמילה ביתית ממתוקים מעט.

[u]צריך פשוט להתפנות מכל מלאכה ולעשות רק את זה...[/u]

[u]או להתחיל לאכול תפוחים בלי הכרה... בחייך. זה לא קשה, זה רק שונה. אם כבר, זה יותר קל בהרבה מרגע שמתרגלים. באחריות.[/u]
מסכימה עם ניצן (-:
בלי קשר, רציתי כבר קודם לציין שהחורף זו עונה שקשה לערוך בה שינויים תזונתיים. דעתי האישית כמובן.
(())
[hr]

_מאפים מבוססי כוסמת מונבטת? מעניין אותך?
אותי מעניין - איך עושים את זה?_
[po]נועה ברקת[/po],
ראשית אני מנביטה כוסמת ירוקה (לא קלויה) עדיף אורגנית. הסבר קצר ב{{}}[po]עוגיות חיוניות[/po] (2007-11-07T00:52:17).
מתכונים שהכנתי בעצמי והתקבלו נהדר:
[list]
[*] [po]עוגיות חיוניות[/po]
[*] פוקאצ'ה ב{{}}[po]מאפים נאים[/po] (2007-12-30T12:29:00)
[*] קלתית של פיצה ב{{}}[po]מאפים נאים[/po] (2007-09-25T01:05:30)
[*] לחמניות איסייות ב{{}}[po]ארוחות חג יצירתיות ובריאות[/po] (2008-10-22T22:21:55)
[*] קציצות כוסמת - מתכון אחד לדוגמה ב{{}}[po]קציצות ולביבות נאות[/po] (2008-05-25T23:27:40)
[/list]
אשמח לפרט או לענות על כל שאלה @}

גם בתי הצעירה לא אוהבת בננות ובכלל לא נמשכת למתוקים.....בשונה משאר בני הבית :-)

[u]גם בתי לא אוהבת בננות[/u]
אחת פעם בכמה חודשים - אולי.
בנות - אתן לא לבד!

[u]אני כל כך אוהבת תאנים שאני יכולה לאכול כמות אדירה[/u] גם אני. וכל כך יקר פה, וכמעט שאי אפשר למצוא אורגני, והטעם לא מתקרב לתאנה מהעץ בארץ.

[u]שמתחילים באות[/u]
פ"א.
כן, שמתי לב כשכתבתי (-:
אני משוגעת על אפרסמונים, רק מתבאסת שהעונה שלהם כה קצרה (באורגני, לא קונה פירות מורעלים) וגם מזה שקוטפים אותם בוסר.
אוהבת אפרסקים, רק חבל שהעונה שלהם כל כך קצרה. מה שכן, אפרסקים גורמים לי לגירוי באיזור הפה, אם אני אוכלת יותר מאחד. זה אגב קורה לי עם תאנים (לא עם דבלים) אחרי כמות מסויימת, מפני שאני כל כך אוהבת תאנים שאני יכולה לאכול כמות אדירה (-:

[u]פאפאיה, פסיפלורה, פיטנגו, פיג'ויה ועוד כמה[/u]
שמתחילים באות פ"ה :-)
'פרסמון? 'פרסק??

אני אוהבת בננות ואבוקדו.
לא סובלת מנגו (רק בצורת עמבה! אבל זה מפני שהחילבה מסווה את טעמו P-: ).
לא אוהבת פאפאיה, פסיפלורה, פיטנגו, פיג'ויה ועוד כמה (-:

[u]אגב, אני לא יודעת שאני רגישה לבננות[/u]
אני תמיד לא אהבתי בננות, [u]עד כדי סלידה[/u]
ולא חשבתי שזה קשור לרגישות או משהו אבל פעם הלכתי לאיזה אבחון (קינסיאולוגיה, נראה לי, ככה כותבים את זה?)
והיא אבחנה לי רגישות לבננות, כך שמאז, במקרים ממש קיצוניים, שאנשים לא מסוגלים לקבל את זה שאני לא אוהבת ורוצים לשכנע אותי בכל מחיר לאכול משהו עם בננות, אני שולפת את ענין הרגישות ורק אז משתכנעים לעזוב אותי בשקט.
זה מדהים כמה [u]אנשים לא מסוגלים לעכל את זה שלא אוהבים את הפרי הספציפי הזה[/u]
ואיך בכלל אפשר להשוות לאבוקדו?! זה לא דומה, לא בצבע, לא במרקם, לא בצורה וכמובן שלא בטעם! (-:

וגם למנגו.
אגב, אני לא יודעת שאני רגישה לבננות או למנגו, אני פשוט לא אוהבת אותם. עד כדי סלידה. אש מבחינתי אין צורך לבדוק את זה אפילו.
אבוקדו צורב לי בלשון.
מנגו בארה"ב (מיובא מצ'ילה ומאקוודור) מ-עו-לה. אבל גם שם אני לא יכולה לאכול יותר מחצי עד שלם. יש אנשים שיכולים לגור בתוך מנגו עד סוף חייהם. אני לא כזו. בננות בארה"ב מגעילות פי מיליון מבננות ישראליות. מעבר לזה שהן בננות, ושזה איכס, הן גם ענקיות ומסריחות.

למי שפירות לא עונות על צורך במתוק אני ממליצה על אגוזי קשיו ו/או תפוחי עץ מיובשים.

_[po]בננות זה איכס [/po]
גם אני שונאת בננות! וגם כל דבר שיש בו בננות. לא יכולה לסבול את הטעם. גם לא של אבוקדו
([u]להרבה אנשים עם רגישות לבננה יש לא פעם רגישות לאבוקדו....[/u])

עוקבת באדיקות אחרי הדף והדף האח (גמילה ביתית)

מיוחדת. רוב האנשים לא מסוגלים לעכל את זה שלא אוהבים את הפרי [b]הספציפי[/b] הזה. האל יודע מדוע.

[u]היתכן ששמעו נכון, לא לאהוב בננות?[/u]
מה מיוחד בזה? גם בתי לא אוהבת בננות בשום אופן. במה הבננה מיוחדת לעומת כל הפירות? גם לי יש פירות שאני לא סובלת.

[u][po]בננות זה איכס[/po]?![/u]
בהחלט!
זה אכן נדיר ביותר, מכל האנשים שאני מכירה בעולם יש רק עוד אחת ששונאת בננות...
קבוצת תמיכה אפשרית בהחלט, כי תמיד שאני אומרת את זה אנשים כל כך מופתעים,
היתכן ששמעו נכון, לא לאהוב בננות? איפה נשמע כדבר הזה...?
(-:

כן ולא, להרבה אנשים עם רגישות לבננה יש לא פעם רגישות לאבוקדו....
אבל אם אין רגישות - לא חושבת שיש הגבלה.
אלא שבגדול גדול כל דבר יכול להיות מזיק כשהוא מופרז. נראה לי שקשה להגיע לרמות האלה עם אבוקדו.

[u]יש איזושהי הגבלה לאכילת אבוקדו?[/u]
לא נראה לי. לדעתי זה הפרי האולטימטיבי (-:

[u]בננות זה אולי המאכל היחד בעולם שאני פשוט מתעבת.[/u]
:-0

האמנם??? סוף סוף מצאת אותך תאומתי האובדת?????
[po]בננות זה איכס[/po]!

תפוחים אני לא הכי אוהבת, בננות זה אולי המאכל היחד בעולם שאני פשוט מתעבת.
בסוף נזכרתי שזה לא חייב להיות מתוק אז הכנתי שוב את המנה המנצחת, סלט של עגבניה-מלפפון-בצל-אבוקדו-טחינה (וקצת גרעינים).
סיימתי לאכול את עכשיו ואני ממש מרגישה איך הגוף שלי נרגע (עד הפעם הבאה (-:).
כנראה [po]ש פירות[/po] לא מספקים את ההתמכרות שלי._ אבל אבוקדו כן!
אני פשוט מכורה לאבוקדו, יש איזושהי הגבלה לאכילת אבוקדו?
כי אני פשוט מסוגלת לאכול כמויות.

תודה!

_אני לא רעבה, אכלתי ארוחת צהרים גדולה ומזינה (סלט עם טחינה, תבשיל עדשים, ארטישוק).
ובכל זאת בא לי משהו... מתוק_
זוית שונה:
ד"ר מרקולה טוען, שאם בא לך מתוק אחרי ארוחה - זה סימן מובהק שהארוחה לא מתאימה לך. השילוב בין המרכיבים, או מרכיב שלא טוב לך, או מרכיב שחסר שם. האיזון לא מתאים לך. אולי היית צריכה אורז מלא במקום עדשים? אולי היית צריכה קינואה בנוסף לעדשים? אולי היית צריכה עלים מרים בסלט, כמו רוקט, בשביל האיזון שלך? אולי היית צריכה בארוחה הזאת לא רק ארטישוק אלא גם ארטישוק ירושלמי בכמות וגם ירקות כתומים בתנור?
כל אלה סתם ניחושים בעלמא, סתם רעיונות לסיבור האוזן. אבל לחשוב על זה.

[u]פירות לא מספקים את הצורך שלי במתוק.[/u]
פירות לא מספקים את ההתמכרות שלי.
למה חצי פומלית? למה לא פומלה שלמה?
מה עם שייק בננה-תפוח-תמר-קשיו-מים?

פירות לא מספקים את הצורך שלי במתוק.
מהצהרים אני כבר מסתובבת עם התחושה הזו שבא לי משהו...
אני לא רעבה, אכלתי ארוחת צהרים גדולה ומזינה (סלט עם טחינה, תבשיל עדשים, ארטישוק).
ובכל זאת בא לי משהו... מתוק.
אכלתי שני תמרים. לא עזר.
עכשיו אכלתי חצי פומלית. לא עזר.
עוד שניה אני נשברת ושותה קפה (עם סוכר..)
בינתיים מנסה לדחות את הקץ אז כותבת פה באריכות מיותרת...

_אשמח לדעת איך נראה תפריט יומי לדוגמא שלך?
כמה את רעבה?_
אשמח לדעת גם @}

לצערי לא פנויה כרגע לקרוא הכל
אבל מאוד מעניין אותי השינוי שנועה דיברה עליו
להוריד סוכר וחיטה וכו
וגם א. בוקר שהיא לא פירות ואגוזים
אשמח לדעת איך נראה תפריט יומי לדוגמא שלך?
כמה את רעבה?

[u][po]אמא ללי[/po] , לא בטוחה שהבנתי לאיזו עזרה את מתכוונת. אין לי הרבה אפשרות לעזרה ביומיום. ההורים שלי עובדים וגרים רחוק, ההורים של בעלי גרים בחו"ל.[/u]
לא התכוונתי למשהו ספציפי, התכוונתי לכל דבר ש [b]את[/b] תרגישי שמקל עלייך ועוזר לך לשאת בנטל.
(אני, למשל, הבנתי לאחרונה שאני צריכה קצת זמן לעצמי בלי התינוקת שלי, ולצורך זה אני מחפשת בייביסיטר למספר שעות בשבוע. כמובן שלא כל אחת צריכה את זה, אבל מבחינתי לזהות את הצורך ולזהות משהו שיכול לתת לי הרבה כח, יכול להשפיע מאד על כל מאזן הכוחות שלי, ובתוכו גם על האכילה. עכשיו רק מקווה למצוא כבר :-P. אני נותנת את זה כדוגמא....).

בכל מקרה אני שמחה לקרוא את מרגישה יותר טוב, ושמעתי בעבר נפלאות על OA.

בהצלחה לג'מילה וא !! ג'מילה, העוגיות שלך נשמעות יאמי יאמי והן תמיד יותר מספקות ומשביעות מהעוגיות ה"מזוקקות"
30 יום במצבי הנוכחי נשמע לי הרבה. אני מנסה הדרגתיות.
בעלי קנה בדיוטי פרי את חבילות הענק של שוקולד מילקה, כאלה שאי אפשר להשיג סתם בארץ. ועשינו הסכם שהוא מחביא אותן וכל ערב , במידה וארצה (כאילו יש מצב שלא) הוא הולך ל"מחבואה" ומקציב לי שורה אחת וזהו. עשינו את זה פעם עם שוקולד אחר אבל כמובן שמצאתי את המחבואה, חיסלתי הכל וקניתי חבילה חדשה להחליף (מביך אותי לכתוב את זה אבל אם כבר נחשפת). אז כזה שוקולד אי אפשר להשיג בסופר, וזה יעזור לי לא לשקר לעצמי.
שוקלת ברצינות בחודש הבא להצטרף לאו איי (OA) הקרוב למקום מגורי.

ג'מילה - שיהיה בהצלחה.
אני מאמצת את הרעיון של :להתחיל לספור מההתחלה....ממש כמו שעושים עם אלכוהליסטים,זה גם מפריד בין הימים כך שכל יום לגופו וצריך לעבור רק את היום הנוכחי ומצד שני זה מדרבן לא לעשות הנחות כי עם עושים הנחה אז כל הימים שספרתי עד היום ירדו לטימיון.
אני יעשה את חוק הספירה הזה לגבי עוגות ועוגיות,אני מתחייבת לא לגעת במאפים במשך 30 יום רצוף.

היי, גם אני פה. הגעתי מ [po]גמילה ביתית ממתוקים[/po] . אולי נאחד את הדפים איכשהו ונהייה כולנו חבורה מגובשת ושמחה?
פלמונית- כמוני כמוך, בדיוק (רק עם תינוק במקום תינוקת.. P-: )

[u]בשבועות האחרונים פורקת כל עול[/u]

_ההנקה מצד אחד מעוררת אצלי רעב תהומי ומצד שני "עזרה" לי לחזור למשקל של לפני ההריון, שגבוה ב 10 קילו מהמשקל הרצוי בשבילי.
ואני עייפה, עייפות מצטברת של חודשים ללא שינה רציפה וזמן איכות באמת לעצמי. אז אני אוכלת. ואז אני עייפה בגלל האוכל הגרוע הזה ועייפה כי לא אוהבת ללכת לישון על בטן מפוצצת לקראת בוקר עם בטן נפוחה שכבר ידעה ימים שטוחים יותר אפילו אחרי ההריון_

_ומה זה עוזר שאני אוכלת אורגני אם אני דוחסת את כל האוכל הנחות הזה עם החומרים המשמרים והמתחלבים והמייצבים והקמח הלבן והסוכר ??
לא יודעת איך להפסיק.
מתחברת מאוד לדף הזה אז החלטתי לשפוך קצת_

קמתי היום עם החלטה- להגמל ממתוקים לחלוטין עדיין לא יכולה / לא רוצה... אבל המצב כה קשה עם האכילה- כבדות, חוסר אנרגיה, עור הפנים מתחיל לתת אותותיו, השיער, מצב הרוח... אז מתחילה עם החוקים הבאים רק ל- 30 יום:
ללא סוכר וללא קמח לבן וקפה
בבוקר רק פירות.
צהריים ארוחה חמה- דגנים, קטניות וירקות (ללא הגבלה מיוחדת)
אחה"צ פירות או דייסת שיבולת שועל או אגוזים עם ירק..
בערב- סלט חובה וגג 2 פרוסות לחם מלא. אפשר ביצה, גבינות רזות, אבוקדו, טחינה...
מותר- עוגיות מקמח מלא שאני עושה מקמח מלא עם שילובים שונים- סילאן, מייפל אורגני, קווקר, בננות, תפוחים, תמרים, צימוקים, קינמון, סומסום, טחינה, מולסה, קוקוס..
אם לא אצליח אתחיל לספור שוב מחדש 30..
לאחר 30 הימים אבדוק איך אני מרגישה ואיך אפשר לאכול מדי פעם משהו "אסור" נגיד פעם בשבוע או רק מחוץ לבית..

אז זה הסיכום להיום בינתיים:
בבוקר אכלתי סלט פירות נהדר ומשביע- תפוז, בננה, תותוים ותפוח
בצהריים תבשיל אורז מלא, עדשים וירקות מבושלים (המון)
אח"כ 2 עוגיות עם תה צמחים
אחה"צ דייסת שיבולת שועל
ועכשיו אכין לי ולבני ביתי סלט טרי וטעים.
יש סיכוי שבעלי יכין פיצה (רגילה). מתכוונת לא לאכול!

אוי, יצא ארוך |-:

בהצלחה לכולן

תודה על התמיכה והחיבוקים
אפילו רק לכתוב כבר שיפר לי את ההרגשה (והאכילה)
הבעל חזר היום מחו"ל לאחר נסיעת עסקים קצרה
הקטנה חולה ולא מסוגלת לישון יותר מ 10 דקות בלעדי
[po]אמא ללי[/po] , לא בטוחה שהבנתי לאיזו עזרה את מתכוונת. אין לי הרבה אפשרות לעזרה ביומיום. ההורים שלי עובדים וגרים רחוק, ההורים של בעלי גרים בחו"ל.
לטפל בעצמי, יענו טיפול פסיכולוגי? בין דר, דאן דת. ובכל מקרה עכשיו ממש לא יכולה להרשות לעצמי. אני צריכה לטפל בעצמי בעצמי
משתדלת לצאת כל יום מהבית לכמה שעות לסידורים\חדר כושר\ סתם הליכהברגל\ חברה אחה"צ. הצרה היא שלפעמים בסוף הסידורים ולפני שנת הצהריים שלה אני עוברת בסופר ואז אתן מבינות מה קורה...
נועה, מסכימה לגמרי עם תיזת מעגל העייפות, ולכן אלך לישון מיד כשאסיים לכתוב. גם יעזור לקטנה לישון יותר טוב מן הסתם. היא צריכה את זה וכנראה שגם אני
מה שמציל אותי ומאזן את המשקל וההרגשה זה שאני הולכת למעין חדר כושר כזה פעמיים בשבוע (לוקחת את הקטנה איתי :)) ועושה הליכות ברגל. בימים כאלה אני בדר"כ גם אוכלת פחות שטויות
לסיכום, אני קצת יותר אופטימית היום, למרות שהיה יום ממש קשה עם הקטנה

רק טוב

[u]ואני עייפה[/u]
את רוב אכילת היתר שלי אני עושה כשאני עייפה. פשוט אסור לי להיות עייפה!!! זה אומר שאני צריכה לעשות פחות ממה שאני עושה אם אני מתעייפת מדי.... קל להגיד כשהילדה הקטנה שלי כבר בת 11 ולא יונקת בלילה... באמת הכי השמנתי אחרי הלידות שלי כשהייתי עייפה ולא היה שום פתרון לזה.
היום אני מבינה שאני אדם כזה שמתעייף מהחיים במהירות. מספיקים לי מינונים קטנים של מציאות כדי להתעייף ואז אני צריכה לישון. לא לאכול.
אולי הדרך לצאת מזה היא להשיג קצת עזרה, לשבור את מעגל העייפות ואז לשבור את מעגל האכילה הגרועה. עוד דרך היא להחליט שאת מתחילה באכילה טובה (להוריד סוכר קודם כל) - מתשיהו תביני שאת בעצם עייפה ותלכי לישון....
אני למשל הבנתי שקפה היה במקום לזוז. אולי כתבתי את זה כבר. אבל קפה שווה לי ישעור התעמלות או הליכה - הוא מחמם אותי, ממריץ אותי ועושה לי תחושה טובה בכל הגוף. הבעיה שזה מחזיק שעה, מרוקן אותי מכל המשאבים האמיתיים שלי ולא נותן כלום בתמורה - לא חיזוק שרירים לא חיזוק לב ריאה, בקיצור מפתה לרגע ומשאיר אותו בלי כלום.... אדון אפור אמיתי.
אני כבר חודש בלי קפה ויש לי הרבה יותר מרץ מבעבר ואפילו התחלתי שיעור פילאטיס אתמול....

[u]ואיפה מצאת בורגראנץ' שמכר צ'יזבורגר? הם לא כשרים?[/u]
זה היה לפני... בואי נראה... 16-17 שנה, הסניף בדיזנגוף סנטר מאד קרוב לשם חלקתי עם עוד שתי בנות אתר ותיקות חדר בבית ליגת נשים. :-) היו זמנים.
פלמונית, (()) גם ממני. ומה שללי אמרה.

פלמונית, (())
נשמע שיש לך הרבה הרבה צרכים שלא מקבלים מענה.... זה נורא קשה. אצלי במצבים כאלה האוכל המתוק והמיידי (פחמימות וסוכרים) פשוט פועל כפיצוי על חסכים אחרים (שינה, זמן, חברה), ובסופו של דבר רק מחליש אותי עוד יותר והמעגל נמשך. יש לך אפשרות לטפל בעצמך, לקבל עזרה?

ועוד (())

[u]לא אשמה על זה שלא מושלם. פרפקציוניזם? מתכון לכשלון בעיני[/u]
לפחות אצלי זה ממש לא נובע מפרפקציוניזם. זה משהו יותר מורכב ועדין מזה. אבל מה שחשוב זה שכל אחת מוצאת לה את מה שמחזק [b]אותה[/b] בתהליך הזה ולומדת לוותר על מה שמחליש, ואני מאמינה שבגלל הטעינות הרבה של נושא האוכל זה יכול להיות מאד שונה אצל אנשים שונים.

ואיפה מצאת בורגראנץ' שמכר צ'יזבורגר? הם לא כשרים? :-P (מתקטננת.... בידרה אותי המחשבה על בורגראנץ'... :-) )

ומה אני אגיד?
בשבועות האחרונים פורקת כל עול - כל יום בערך חבילת שוקולד , עוגיות כלשהן, לפעמים מוסיפה בורקסים מהסופר
לא חדש לי התקפי האכילה האלה, מתמודדת איתם (אחרי שנה של על סף אנורקסיה) כבר 17 שנה (וואו)
זה תמיד קורה לי כשאני עם עצמי בבית. אז עכשיו אני לא רק עם עצמי אלא עם קטנתי המתוקה..כבר בת 8 חודשים, בהנקה מלאה
ההנקה מצד אחד מעוררת אצלי רעב תהומי ומצד שני "עזרה" לי לחזור למשקל של לפני ההריון, שגבוה ב 10 קילו מהמשקל הרצוי בשבילי.
ואני עייפה, עייפות מצטברת של חודשים ללא שינה רציפה וזמן איכות באמת לעצמי. אז אני אוכלת. ואז אני עייפה בגלל האוכל הגרוע הזה ועייפה כי לא אוהבת ללכת לישון על בטן מפוצצת לקראת בוקר עם בטן נפוחה שכבר ידעה ימים שטוחים יותר אפילו אחרי ההריון
ולפעמים אני בטוחה שההתעורריות הרבות שלה בלילה זה בגלל המתוק שאני אוכלת (כמובן שזה גם יכול להיות השיניים שיוצאות עכשיו ברצף בלי רחמים)
אז אני לא רוצה לאכול את השטויות האלה יותר.
ומה זה עוזר שאני אוכלת אורגני אם אני דוחסת את כל האוכל הנחות הזה עם החומרים המשמרים והמתחלבים והמייצבים והקמח הלבן והסוכר ??
לא יודעת איך להפסיק.
מתחברת מאוד לדף הזה אז החלטתי לשפוך קצת
זהו

אה, רק לפני כמה שבועות היתה לי תקופה ממש מחורבנת שאכלתי בה טונות של אורז (תאילנדי) ומדי פעם פיצה נטולת גלוטן או שגנבתי משולש פיצה אמיתי מחיטה מאבא שלי פעם ב...
זה משנה? ירידה לצורך עלייה. אני כבר לא מלקה את עצמי על תקופות כאלה, תמיד בפעם הבאה אפילו יותר טוב. אני חושבת שהלקאה עצמית רק תוקעת במקום הזה של אשמה ושל פיצוי.

זה כן אוכל. זה אכיל. אלא שזה לא מזין. זה לא מזון. זה עוזר?

מזין, מבחינתי, זה שרבה התועלת על הנזק.
כשמכניסים משהו לגוף, יש אנרגיה שצריך להוציא כדי להפיק מזה את המקסימום, ויש מנגנונים שלמים של ניקוי ופירוק. אם יש בזה נניח הרבה מינרלים ומעט רעלים, אז זה מזין. אם יש בזה הרבה רעלים ומעט מינרלים, אז הגוף צריך לעבוד קשה מאד כדי להפיק מזה משהו, וזה לא משתלם.
אז זה כן אוכל. זה לא מזין. זה הכל.
זה רצף. יש מזונות שהם סופר מזינים. יש אוכל שהוא רק רע. אני חושבת שהמגמה צריכה להיות מעלה מעלה אל המזין.
לכן, זה שאוכלים היום רק אורגני במקום לא אורגני? עלייה מעולה ברצף ההזנה! כל צעד כזה מקדם. מקדם המון. המון המון.
בגיל שמונה עשרה [b]התקיימתי[/b] על צ'יזבורגר כפול בבורגר ראנץ' באחת עשרה וחצי בלילה ליום. זה היה במהלך הקורס שעשיתי בצבא.
אני חושבת שניתן להסכים שמדובר בתחתית נמוכה למדיי מבחינה תזונתית? :-)
היום אני אוכלת כמעט אך ורק אורגני (אם לא זה מועט, ואני סומכת על זה שהגוף שלי יודע לנקות את זה בצורה הרבה יותר יעילה מפעם)
לא אוכלת שום סוכר לבן, שום קמח לבן, הפסקתי כליל עם אורז, חיטה אני אוכלת פעם בחודש אם אני חוטפת חתיכת שניצל... בתמורה לויתור שלי על חיטה, חזרתי (אחרי שנים רבות) לאכול גבינה אחת - גבינת עזים אורגנית של חוות רום בהר כמון - עדיפות לצפתית, לפעמים פטה. לא מיטבי, אבל כשיתבסס הניקוי מהדגנים, זה באמת יהיה קליל להוריד את זה. אין לי שום תשוקה.
מגמה ברורה של אכילה חיה ולא מבושלת. המבושלים שאנחנו כן אוכלים - עוף במרק עוף, ואני אוכלת מדי פעם חומוס ביתי אורגני. בני ביתי אוכלים חומוס חי, לא נוגעים בדגנים בכלל, לא במוצרי חלב, לא בביצים, בשר רק אורגני. (יש, הרדוף משווקים משהו מאורוגוואי. קפוא.) ולעתים רחוקות.

אז יש תקווה.
לעלות ברצף ההזנה. זה מה שצריך להיות לנגד העיניים, לא היעד הסופי. לא אשמה על זה שלא מושלם. פרפקציוניזם? מתכון לכשלון בעיניי.

[u]ויש לי עוד מחשבה בנושא, שאתמול לא הצלחתי לנסח אותה בצורה ברורה. עבורי, לאכול משהו בעודי אומרת לעצמי שזה לא אוכל, עושה לי ממש רע מבחינה רגשית. וגם די ברור לי למה. הרי אם הייתי משוכנעת במאה אחוז שזה לא אוכל (לא אכיל, לא ראוי למאכל, לא מזין, לא משנה מה), אז לא הייתי מרגישה טיפת צורך משום סוג לאכול את זה, ולא היתה דילמה. וכל עוד אני כן מרגישה צורך וכן בוחרת בסופו של דבר לאכול את זה, אז מן הסתם לפחות חלק ממני עדיין מאמין שזה אוכל. ואז האמירה הזאת רק גורמת לי להרגיש אשמה, או כאילו אני עושה משהו איום ונורא לגוף שלי.[/u]
וואו, בדיוק, בדיוק! לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.

[u]סרדינים זה מצוין. הכי טוב - סרדיני כנרת.[/u]
למה בעצם הכי טוב סרדיני כנרת?
הייתי בסופר ומצאתי את עצמי קונה את זה, רק כי אמרו לי פה שזה הכי טוב. למרות שבדקתי וראיתי שרשימת הרכיבים של תוצרות אחרות וזולות יותר היתה זהה לגמרי.

_גבינה צהובה.
גרוע מאוד.
אם זה דחוף אפשר למצוא לה תחליפים טובים יותר בתחום הגבינות הקשות והטבעיות יותר._
אפשר לדעת מה הכוונה גבינות קשות וטבעיות יותר?
אשמח גם לדעת איך הגבינות האלה נקראות ואיפה אפשר למצוא אותן.
תודה@}

[u]כל ההתעסקות הזאת בלהחזיק מעמד ולא להישבר מול חשקים והשתוקקויות, עושה לי לא כל כך טוב.[/u]
גם לי.

ויש לי עוד מחשבה בנושא, שאתמול לא הצלחתי לנסח אותה בצורה ברורה. עבורי, לאכול משהו בעודי אומרת לעצמי שזה לא אוכל, עושה לי ממש רע מבחינה רגשית. וגם די ברור לי למה. הרי אם הייתי משוכנעת במאה אחוז שזה לא אוכל (לא אכיל, לא ראוי למאכל, לא מזין, לא משנה מה), אז לא הייתי מרגישה טיפת צורך משום סוג לאכול את זה, ולא היתה דילמה. וכל עוד אני כן מרגישה צורך וכן בוחרת בסופו של דבר לאכול את זה, אז מן הסתם לפחות חלק ממני עדיין מאמין שזה אוכל. ואז האמירה הזאת רק גורמת לי להרגיש אשמה, או כאילו אני עושה משהו איום ונורא לגוף שלי.
<ברור לי לגמרי שאצל מישהי אחרת זה יכול לעבוד הפוך, ואמירה שכזאת רק תדרבן אותה לטובה.>

דרך אגב - אני חושבת שהמעבר ליותר מזונות אורגניים בתפריט היה משמעותי בתהליך שלי בהקשר של תחושות יותר ברורות שעולות מהגוף. וגם בהקשר הזה, כמו שכותבת [po]יעלפו מהמושב[/po], למרות שהיה לי את הידע על גידול אורגני ועל ההבדלים הרבה זמן, לקח לא מעט זמן עד שהשתכנעתי שזה כיוון שאני רוצה ללכת אליו. וברגע שזה הבשיל, הכל הסתדר מסביב. מצאתי מקום מוצלח יותר לקניות, סדר העדיפויות התזונתי מסתדר אחרת, והכל קורה בתחושה של כיף ושל להשקיע בבריאות של המשפחה שלי, ולא בתחושה של ויתור או כורח.

[u]קפה למשל, הפסקתי לשתות לפני חודש ומשהו. ככה, ביום אחד. פתאום לא רציתי יותר, לא היה לי טעים, הרגשתי שזה עושה לי רעידות וכאבי בטן. גם שם, לא היתה לי שום מטרה להפסיק. זה קרה מעצמו, עלה כצורך ברור מהגוף. אין לי מושג לאן זה יוביל, אבל שם (בניגוד לסוכר) אפילו לא בא לי, אני לא מרגישה שאני מוותרת על שום דבר. ומאד, מאד אהבתי קפה.[/u]
ככה בדיוק אני רוצה שזה יקרה לי! עם קפה וגם עם כל היתר. לא להרגיש שאני מוותרת, פשוט להפסיק כי זה לא עושה טוב לגוף.
כל ההתעסקות הזאת בלהחזיק מעמד ולא להישבר מול חשקים והשתוקקויות, עושה לי לא כל כך טוב.

[u]מאפים מבוססי כוסמת מונבטת? מעניין אותך?[/u]
אותי מעניין - איך עושים את זה?

קוראת {@
עוברת כל מיני תהליכים בעצמי בהקשר הזה. אחרי כמה שבועות נקיים מסוכר (מהלך שהתחיל לגמרי מהגוף, לא היתה החלטה). היה סופשבוע אחד של נפילה, ואז עוד שבועיים ומשהו נקיים. ולפני כמה ימים, החשק חזר [b]ובגדול[/b]. פתאום הרגשתי שאני חייבת סוכר. אכלתי שוקולד, אכלתי גלידה, והתחלתי לדאוג. כי מה זה אומר? ואולי אני לא יכולה לחיות בלי? וכל עוד זה היה קל אז זרמתי עם זה אבל האם אני באמת מוכנה להתעלם מחשקים? (פירות וגם יבשים לא פתרו את הבעיה).
ובעודי דואגת, החשק עבר כמו שהוא בא. אתמול עוד היתה גלידה מעולה בבית, ופשוט לא הייתי צריכה את זה. ובשונה מפעם, הייתי מסוגלת להרגיש שאני לא צריכה את זה, ולא לאכול רק בגלל שיש.

למען הסר ספק, אין לי תשובות, בעיקר שאלות. מהתבוננות במה שקורה לי, אין לי ספק שיש רכיב של התמכרות. וכשאני במצב "מכור", אז אין יותר מידי שיקול דעת. אבל גם במצב פחות מכור (אם יש משהו כזה), מערכת היחסים עם הסוכר היא מורכבת, גם ברמה הגופנית (כי ברמה הרגשית זה ברור לגמרי). מעניין.

קפה למשל, הפסקתי לשתות לפני חודש ומשהו. ככה, ביום אחד. פתאום לא רציתי יותר, לא היה לי טעים, הרגשתי שזה עושה לי רעידות וכאבי בטן. גם שם, לא היתה לי שום מטרה להפסיק. זה קרה מעצמו, עלה כצורך ברור מהגוף. אין לי מושג לאן זה יוביל, אבל שם (בניגוד לסוכר) אפילו לא בא לי, אני לא מרגישה שאני מוותרת על שום דבר. ומאד, מאד אהבתי קפה.

אני בתהליך מתמשך והדרגתי של מעבר לתזונה בריאה יותר, כבר הרבה זמן ובחודשים האחרונים במיוחד. יש לי תחושה, שכשהגוף מתנקה בהדרגה מכל מיני דברים, אני יכולים יותר בבירור להרגיש מה צריך ומה לא, מה מזין ומה לא. אבל הכל כל הזמן משתנה...

[u]איך שלא מסתכלים על זה, יוצא שזה פחות סוגי אוכל, פחות בצורה משמעותית.[/u]
יש עוד הרבה ירקות שאת בטח לא אכלת בשגרה - סלק, לפת, כרישה, כרוב, שומר, כרובית... אפשר להמשיך עוד הרבה. ר"ל על כל דבר שתוריי אני יכולה למצוא לך משהו שאת יכולה לאכול. לא נראה לי שהגיוון כשלעצמו הוא הבעיה.

[u]ואני לא מצליחה לאכול פירות... כן זה טעים, בריא, מזין, זמין, אני יודעת, אבל אף פעם לא באמת בא לי, אני לא מצליחה להביא את עצמי לאכול פירות, זה נשמע אידיוטי, אבל זה ככה...[/u]
ממש לא אידיוטי. גם אני לא פרצוף לפירות. תפוזים בארץ נורא חמוצים, ואני לא אוהבת מתוק. אז אני אוכלת "סלט חמורים" כמו שאבא שלי מכנה (הוא המכין הראשי שלו!) חתוך מממש גס (ברמת תפרחות כרובית שלמות) כרובית, קולורבי (פרוסות חצויות) גזר (מקלות או טבעות) שומר, שורש פטרוזיליה חי, פלפלים שונים (רצועות), צנונית (פרוסות) ועוד ירקות קשים טריים. ומכין רוטב הכולל המון מיץ מלימון, מלח, פלפל שחור, שמן זית בנדיבות ומעט חריף, שיכסה את החבר'ה עד למתניים (עם קצת מים, לא להתבייש) ואז אוכלים. זה כמו חמוצים, רק מיידי.

[u]כן, אני מקטרת, בתקווה שהוצאת הקיטור הזו תועיל.[/u]
חופשי! {@

[u]<תודה לאל שעכשיו עונת האבוקדו!>[/u]
אכן.

[u]טוב, אז תפוחים, אגסים, מלפפונים, גזרים, נבטים, תמרים, עגבניות, אבוקדים, שקדים, חצילים, דלועים, צימוקים...[/u]
אבל עד עכשיו היה לי את כל אלה (ירקות מאז ומעולם היו מרכיב מרכזי בתפריט שלי) וגם קוטג', גבינה צהובה, מיונז, חמאה, שקדי מרק, בורקס, רוגלך, עוגיות, שוקולד, קרמבו ועוד ועוד ועוד...
איך שלא מסתכלים על זה, יוצא שזה פחות סוגי אוכל, פחות בצורה משמעותית.
ואני לא מצליחה לאכול פירות... כן זה טעים, בריא, מזין, זמין, אני יודעת, אבל אף פעם לא באמת בא לי, אני לא מצליחה להביא את עצמי לאכול פירות, זה נשמע אידיוטי, אבל זה ככה...
אני קצת מקטרת, זה בגלל שהשבוע על הפנים, לא מצליחה כלום, נסיגה היסטרית ואני מרגישה שגם עליתי במשקל.
יותר משאני באמת אוכלת שטויות, אני מרגישה שכל הזמן בא לי לאכול שטויות, הקרייבינגס האלה שיעלפו דיברה עליהם. לפני שבועיים הצלחתי לעבור ימים שלמים בלי להשתוקק כל כך למתוק. והיום ביליתי את כל היום בלרצות שוקולד וגם אכלתי (קצת) ושתיתי קפה (פעמיים, קפוצ'ינו עם הרבה חלב וסוכר) ועד לרגע זה בא לי משהו (אכלתי קצת ערמונים, זה לא השתפר). וזה רק בגזרת המתוקים, בגזרת הקמח המצב יותר גרוע...שלא לדבר על השטויות שאכלתי בשבת ובכמויות!!
כן, אני מקטרת, בתקווה שהוצאת הקיטור הזו תועיל.
באמת מקווה לחזור מחר לאיזון.
<תודה לאל שעכשיו עונת האבוקדו!>
<נימה אופטימית לסיום>
<כי באמת שאלו יהיו הצרות שלנו בימים טרופים אלה>

[u]אני חייבת שיהיה לי גיוון באוכל.[/u]
טוב, אז תפוחים, אגסים, מלפפונים, גזרים, נבטים, תמרים, עגבניות, אבוקדים, שקדים, חצילים, דלועים, צימוקים...

[u]צריך פשוט להתפנות מכל מלאכה ולעשות רק את זה...[/u]
או להתחיל לאכול תפוחים בלי הכרה... בחייך. זה לא קשה, זה רק שונה. אם כבר, זה יותר קל [b]בהרבה[/b] מרגע שמתרגלים. באחריות.
(())

[u]השאלה אם יש לך אפשרות/פנאי/כוחות להכין.[/u]
אני מתחילה (להתיאש...) לחשוב שאין בכלל אפשרות לעשות את השינוי המיוחל בלי פנאי, משאבים (כסף ומיכשור מיוחד) ואקסטרה כוחות.
נראה לי שכדי להצליח להוריד סוכר, קמח לבן ומיני מזונות מעובדים ותעשייתים (ואני לא מדברת פה על חלב ומוצריו וקפה שמהם אני מנסה להפחית אבל להוריד לגמרי ברור שזה רק בשלב הבא כי אי אפשר הכל ביחד) צריך פשוט להתפנות מכל מלאכה ולעשות רק את זה...

אני לא מצליחה למצוא פתרון לזמנים שאני מחוץ לבית.
וגם לסוגיית המבחר והגיוון שמצטמצם ואני חייבת שיהיה לי גיוון באוכל.

[u]ניצן, צריכה עזרה?[/u]
עשיתי ככה מה שזכרתי. זה עדיין בתנור (יש להם אפשרות קרירה במיוחד. עכשיו אני חושבת שהאיש לא שם טורבו. אולי בגלל זה זה לוקח יותר מדי זמן :-S) עזרה, בטח. הזכירי לי את המתכון ואני אגיד לך איפה פישלתי :-)

יעלפו, סיימתי לקרוא הכול עכשיו מאז חזרת לכתוב בבלוג. אז קודם כל (())

אני מקצרת,
אבל יכולה להעיד שגם אצלי הרבה תהליכים ושינויים תזונתיים נמשכו על פני שנים, בעיקר בצד הרגשי; עד לנקודה מסוימת בו היחס למזון היה כאל מזון שמזין את הגוף (ולא יותר).
ואז כשנחשפתי לידע חדש על מזונות מסוימים, הבנתי עד כמה הם משפיעים/מזיקים לגופי, וברגע אחד הם יצאו מחיי.
מאז אין השתוקקויות למזון מעובד בכלל. לא לסוכר, לא לקמח, לא לשוקולד, לא לעוגות וכדומה. להפך, ההשתוקקויות הן למזונות חיים ומזינים שטובים לי ולגופי.

[u]במיוחד כשבכמעט שבועיים האחרונים גם לא אכלתי שום סוג של קמח בשום צורה. אני צריכה לחשוב על פתרון, כדי להצליח להדריג את העניינים. אני מאוד אשמח לשמוע עצות והצעות...[/u]
מה לגבי מאפים מבוססי כוסמת מונבטת? מעניין אותך?
הכוסמת נטולת גלוטן, עיסה מכוסמת מונבטת ניתנת לעיצוב כך שהתוצאה הסופית די דומה למאפים המוכרים שאנחנו רגילים להם מילדות, היא משביעה מאוד ואפילו יש לה אפקט מחמם.

[u]אבל איך מתמודדים עם הרצון לנגוס בעוגייה שוקולדית במיוחד?[/u]
אולי מכינים משהו דומה מרכיבים פחות ממכרים?
השאלה אם יש לך אפשרות/פנאי/כוחות להכין.

[u]אני עושה היום נסיון ראשון בקרקרים מדלעת. אני מקווה שאני זוכרת את המתכון...[/u]
ניצן, צריכה עזרה? (-:

תודה [po]ניצן אמ[/po] חזרתי לכתוב גם בדף שלי.
אני מסכימה עם [po]נועה ברקת[/po] שאין דיםן פירות טריים כדין פירות יבשים,הפםירות הטריים לא עשו לי קרייבינג ואילו היבשים עשו לי קרייבינג לא פחות נורא מהקריבינג של המרשמלו,עד עכשיו מתוק לי מידיי בפה.
ואני לא יודעת אם זה קשור אבל הבן שלי(שנה ושבע) שבדרך כלל יונק כל היום כמעט ולא רצה לינוק ממני היום.

[u]תמרים אורגניים, הם כל כך מתוקים לי, אפילו מדי ודי ממכרים[/u]
אנחנו בהחלט מצמצמים בהם כיום כי הם אכן ממכרים... אבל עדיפים בהרבה מכל אופציה אחרת.

[u]לדעתי פירות יבשים ובכלל פירות, למי שרגיש לתנודות של סוכר - גורם לכמיהה רצינית. כשהומלץ לי לעבור לתזונה של פירות ואגוזים בבוקר (כמה שאני רוצה....), ראיתישאני יכולה לבלות כל הבקר באכילה של פירות ואגוזים ולא לשבוע. אני יכולה להפסיק רק אחרי שרע לי מרוב כמה שאכלתי. אבל זה כי מנגנון הרעב ושובע שלי קצת חלש.[/u]
אין דין פירות יבשים כדין פירות טריים. ייבוש תעשייתי אפילו של אורגניים נעשה בטמפרטורות שמשנות את הרכב המזון. זו בעצם אפייה ולא באמת ייבוש. למי שיש חולשה גדולה מאד בתחום, זה יכול לפעור בור. אבל שוב. שוב. העניין הוא התמודדות עם אכילה מופרזת של דברים כל כך כל כך גרועים, שבאמת תמרים לחים (לא מיובשים) יכולים רק רק לעזור. קשה לשכנע אותי שתפוח זה לא טוב, אלא אם יש רגישות ספציפית של אדם ספציפי לתפוח. (כבר היו דברים מעולם) או גנטיקה שמתאימה לתזונה נטולת סוכר ופירות מתוקים (לגמרי סביר בעיניי. אני כזאת.)

במילים אחרות - תמרים זה לא הדבר הכי מושלם וטוב בעולם, בטח שלא לכל אחד, אבל אין דין מי שלא אוכלת מתוק כבר ארבע שנים כדין מישהי שצורכת סוכר לבן, ממתקים ומרשמלואים ((()))

אגב, אני מאד תומכת בעניין הכמיהות - כשכמהים אז לכמוה. לא לנסות להשתיק את זה. קצת כמו פנטזיות. ;-) כל עוד זה בראש זה לגמרי נורמלי, ברגע שמעבירים את זה לפסים מעשיים זה יכול להיות דפוק לאללה. :-)

לגבי שיבולת שועל - כשאני מבשלת אותה לדייסה עם מים היא איכשהו עוברת. אבל עדיין היא בין המזונות הבעייתיים שלי ביום. אני חושבת שיש בה פחות גלוטן מחיטה.
אני כבר ארבע שנים בלי שום סוכר (ולא דבש, מולסה וממתקים מלאכותיים ברור) היו ימים ארוכים שהמתוק היחידי שלי היה תפוח אחד ביום. עכשיו מדי פעם מצטרפים תמרים אורגניים, הם כל כך מתוקים לי, אפילו מדי ודי ממכרים. בלי חיטה - זה היה מאד בעייתי לי לחשוב על זה, אבל אני מאמינה בשיטת הלחתוך מהר. בהתמכרות יש מרכיב מאד פיזי, לפחות אצלי וזה רק התעללות לעשות את זה בהדרגה - עבורי כמובן.
אין לי קרייביניג בכלל לאלו, למרות שהיו לילות בשנים האלו שחלמתי חלומות "טעימים" כמה שמחתי להתעורר ולדעת שזה חלום.

לדעתי פירות יבשים ובכלל פירות, למי שרגיש לתנודות של סוכר - גורם לכמיהה רצינית. כשהומלץ לי לעבור לתזונה של פירות ואגוזים בבוקר (כמה שאני רוצה....), ראיתישאני יכולה לבלות כל הבקר באכילה של פירות ואגוזים ולא לשבוע. אני יכולה להפסיק רק אחרי שרע לי מרוב כמה שאכלתי. אבל זה כי מנגנון הרעב ושובע שלי קצת חלש.

בכל מקרה - היום התפתיתי לקרקר כוסמת (שמכל קצת קמח מלא) טעים פחד, אבל ישר יש לי בחילה.
הייתם חושבים שאני אהיה רזה ממש אחרי ארבע שנים כאלו - אבל זה ממש לא המצב. ובכלל הפיתרון לכמיהות שלי, כשהן מגיעות, אבל אסור לי, זה להיות בכמיהות - והעיקר לא לאכול עליהן. מותר לרצות - לעשות זה כבר עניין אחר...

א, חיזרי לדף בחייך.
היתה לי הרגשה שנעלמת כי ירדת מהעגלה. אבל זה בדיוק הזמן להעזר. זה לא דף לתשבחות על הצלחות בלבד, זה באמת בשביל שאפשר יהיה לתמוך ברגעים הכי קשים.
יהיה טוב.
אל תפחדי מהקלוריות, זו ממש לא הבעיה שלך כרגע. את מכורה למשהו, או שיש לך בור רגשי ענק עכשיו שמסרב להתמלא.
הקשיבי לעצמך וקילטי מה את מספרת!
עשית צעד ענק שכתבת את זה כאן ועכשיו. @}

כך או כך, קחי מלא חיבוקים. (()) (()) (()) (()) (())

[u]חלב, אורז לבן, סוכר, קמח לבן. ובמקרה שלי גם חיטה וקטניות.[/u]
גם אצלי. במיוחד דגנים וקטניות שלדעתי הם יותר גרועים ממה שמאמינים ברגיל.
כרגע אני אוכלת פריכיות כוסמת דקיקות אורגניות שאני מקווה להחליף בקרקרים חיים ברגע שיהיה לנו מייבש (הוא במכולה) זה כבר שונה לגמרי מלאכול לחמניות או לחם צרפתי או פיצה. אני אוכלת מזה לא מעט, מרגישה שאני צריכה להפסיק עם זה, אבל תשמעי, היום אני הולכת ישר לזה כשאני מרגישה את הרעב הזה. וזה פי מיליון תלפים יותר טוב מלהזות על בצק. היום אני בMODE של "וואו, כמה פריכיות אכלתי היום (שש? דקיקות? נו באמת...) אני צריכה להפחית מהדבר הזה..." גם זה ירד בסוף.

הייתי מציירת פה ציור כזה, של משהו גלי, אבל באלכסון. מתחילים נמוך, עולים גבוה, יורדים חזרה, אבל טיפה יותר גבוה מהנמוך הראשוני, שוב עולים, שוב יורדים, הפעם טיפה יותר גבוה מהנמוך השני.... המגמה הכללית? עלייה ברורה. לוקח זמן. שנים אפילו. אבל אופטימי.

אני עושה היום נסיון ראשון בקרקרים מדלעת. אני מקווה שאני זוכרת את המתכון...
אני חושבת שאפשר לטפל בקרייבינג למתוק על ידי מתכוני תמרים ופירות. חלבה ביתית, כדורי תמרים ושקדים, ולאכול לשובע. זה כזה יציקה, שלא מסוגלים לאכול מזה יותר מדי. וגם אם כן, זה יעבור מתישהו.

<החסרון היחיד שאני רואה לדרך הזו, זה אם מי שמנסה להגמל לא מרגיש מספיק חזק במטבח.>

מצטרפת לדף, כי הגיע הזמן לעשות משהו. והדברים האחרונים של ניצן עוררו בי כל כך הרבה הזדהות וגעגוע למקום שכבר הייתי בו, שאני כבר לא יכולה להתעלם.
כנראה שחשבתי שזה יסתדר מעצמו אבל זה דורש הרבה עבודה...

[u]אפילו לא יתן בה מבט שני[/u]
הייתי שם |אוף|
וקלקלתי לעצמי. ומאז אני לא מצליחה לחזור לתזונה הטובה שהיתה לי. החשק למתוקים גובר עלי. עברו עלי שלושה וחצי שבועות מתוקים ומהנים במיוחד בארץ. כמובן ששילמתי על זה בקצת כאבי בטן... אבל זה לא עצר אותי. הפיתויים היו זמינים מדי ואני "חגגתי". כן, נהנתי, אבל בידיעה שמה שאני אוכלת אינו מזון ובכל זאת החשק היה גדול עלי ועל ההגיון שלי.
התחלתי להתקלקל בשליש השלישי של ההריון. הבונבונית עוד שבוע בת 8 חודשים. לא חשבתי שזה יקח כל כך הרבה זמן...
וכשאני קוראת את הדף הזה, זה מדבר אלי בדיוק!

[u]מאז, שום חשקים. הרגש קיבל את מבוקשו. זו לא תשובה בשביל כל אחד, אבל זו היתה התשובה בשבילי. את עוד תמצאי את שלך.[/u]
בדיוק מהמקום הזה הצלחתי לשנות בפעם הקודמת. האמצעית שלי הגיבה בגזים ובכאבי בטן בדיוק לדברים שהציקו לי ולכל הדעות (לפחות בדף הזה) לא בריאים או לא מזינים או מה שלא נקרא להם.
חלב, אורז לבן, סוכר, קמח לבן. ובמקרה שלי גם חיטה וקטניות. והיה לי כל כך קל לוותר ובעיקר להיות במצב שאין גירוי. אין פיתוי. והמשכתי ככה כמעט שנתיים.
|אוף| אמרתי?

יעלפו, יכול להיות שאת תומכת, גם אני תומכת. ולא מצליחה, כי זה לא מתאים לאישיות שלי. בכל התמכרות יש מרכיב פיזי, הכי נכון לטפל בו בשיטת הזבנג וגמרנו. אבל יש גם מרכיב אישיותי רגשי, שבכלל לא ברור שלכל אחד מתאים לטפל בו ככה. אישי בכלל לא סבל מחשקים כאלה, והיום אפשר לנופף מולו עוגת גבינה עם פירורים ו{{}}[b]כלום[/b]. אפילו לא יתן בה מבט שני. <זה היה הקרייבינג הכי מופרע שלו>

איך מתמודדים? בתור התחלה, למצוא תחליפים פחות גרועים. אח"כ למצוא את הדרך האישית שלך. את יודעת, שנים שאני נגמלת וחוזרת לדגנים. בכל פעם נהיה לי יותר קל ויותר ארוך. בפעם האחרונה הבנתי שאני ממש מזיקה לבת שלי. היא מקבלת מעט בהנקה, ואחרי שלושה חודשים נקיים, חזרתי לאכול לא מעט אורז ומעט מאד חיטה, והיא התחילה לשלשל בלי הכרה ולבכות נורא (הילדה לא בוכה ברגיל) אז כשזה קרה, ישבתי איתה על הרצפה בשירותים, חיבקתי אותה והבטחתי לה שיותר זה לא נכנס לפי. זה הכל. מאז, שום חשקים. הרגש קיבל את מבוקשו. זו לא תשובה בשביל כל אחד, אבל זו היתה התשובה בשבילי. את עוד תמצאי את שלך.
@}

אבל מה עושים מול ערימות החשקים?
אני לגמרי מבינה ותומכת בגישת ה-לחתוך, כאן ועכשיו, ולתמיד
אבל איך מתמודדים עם הרצון לנגוס בעוגייה שוקולדית במיוחד?

כי מצאתי את עצמי לגמרי חוזרת על עצמי. :-]

[u]כתבתי לך מלא ומחקתי... קראת את [po]גמילה ביתית ממתוקים[/po]?[/u]

קראתי... למה מחקת?

יעלפו, אולי גם פירות יבשים, תמרים? צימוקים? חרובים?
לי הרבה פעמים צימוקים מספיקים כתחליף לשוקולד (והרבה פעמים גם לא...)

_דרך אגב מה הבעיה עם זה, הם מוסיפים לזה חומרים משמרים?)
האמת, אין לי מושג. אבדוק את רשימת המרכיבים כשאגיע הביתה (זה הזמן להחזיק אצבעות שאין שם סוכר).
סוכר, ברור שיש שם סוכר אוף_
אפשר להכין כזה כמעט בדיוק, רק בלי סוכר...
בטוח יש פה מישהי עם מתכון מנצח (לי זה לא יוצא כל כך מוצלח אז אשמח למתכון גם כן).
אני חושבת שסוג של פתרון יכול להיות אכילת מעט קמח מסוגים שונים - קמח תירס, קמח תפ"א, קמח חומוס, קמח כוסמין או סתם קמח מלא. אפשר לעשות אחלה פשטידות וזה יכול לספק לך קצת מהקרייבניגס ומצד שני לא נראה לי שזה יגרום להתדרדרות למתוקים.

[u]היום לעבודה לקחתי יחד איתי- סלט כרוב, 2 בננות, אפרסמון, עדשים כתומות בלימון ושמן זית ומרק תירס שהכנתי אתמול.[/u]
וואו, מרשים בהחלט!
אני עוד לא הצלחתי לעשות את השינוי המנטלי שכרוך בהבאת כל כך הרבה קופסאות לעבודה.
גם ככה מה שאני כן מביאה נחשב חריג ואין ממש את התנאים הנורמליים לאכילה,
מה גם שלפעמים אני נוסעת בתחבורה ציבורית ואז זה גם מאד לא נוח.

כתבתי לך מלא ומחקתי... קראת את [po]גמילה ביתית ממתוקים[/po]?

_דרך אגב מה הבעיה עם זה, הם מוסיפים לזה חומרים משמרים?)
האמת, אין לי מושג. אבדוק את רשימת המרכיבים כשאגיע הביתה (זה הזמן להחזיק אצבעות שאין שם סוכר)._

סוכר, ברור שיש שם סוכר :-( אוף

[u]איך את מסתדרת מחוץ לבית? את אוכלת רק סלט?[/u]

לא, לא רק סלט. לדוגמא, היום לעבודה לקחתי יחד איתי- סלט כרוב, 2 בננות, אפרסמון, עדשים כתומות בלימון ושמן זית ומרק תירס שהכנתי אתמול.

לפני לא הרבה זמן במיוחד גם לי לא היה כוח לדאוג להביא אוכל מהבית, זה עוד שינוי מנטלי שצריך לעבור. בעיקר כשהאנשים מסביב אוכלים פיצות/שקשוקה/כל-משלוח-תל-אביבי-מגניב-אחר.



[u](את מורידה גם את כל סוגי הגבינות??)[/u]

לא, הורדתי בנתיים חלב פרה, ואני אוכלת לפעמים גבינת תום עזים, ושותה יוגורט עזים.


[u]דרך אגב מה הבעיה עם זה, הם מוסיפים לזה חומרים משמרים?)[/u]

האמת, אין לי מושג. אבדוק את רשימת המרכיבים כשאגיע הביתה (זה הזמן להחזיק אצבעות שאין שם סוכר).


[u]יכול להיות שאת יכולה לאפשר לעצמך משהו מכל רשימת הקרייבינגס[/u]

יכול להיות. אני לא יודעת. מצד אחד אני חוששת להתחיל ככה שרשרת בלתי נגמרת, מצד שני, אני מרגישה איך בקרוב יהיה לי קשה מאוד-מאוד להחזיק מעמד. במיוחד כשבכמעט שבועיים האחרונים גם לא אכלתי שום סוג של קמח בשום צורה. אני צריכה לחשוב על פתרון, כדי להצליח להדריג את העניינים. אני מאוד אשמח לשמוע עצות והצעות...

יעלפו, חזקי ואמצי! כל הכבוד!
זה אמור להפוך ליותר קל באיזשהו שלב...
את חושבת שתצליחי להחזיק מעמד?
אני לא מצליחה, אני כל הזמן נשברת. אני גם לא מנסה כמוך להפסיק בבת אחת (ואני גם אוכלת הרבה יותר ביום מבחינה כמותית כך שיותר קשה לי כל הזמן לדאוג לאוכל בריא מזין זמין..)
יכול להיות שאת יכולה לאפשר לעצמך משהו מכל רשימת הקרייבינגס, המשהו הכי פחות גרוע (או משהו דומה) ואז אולי זה יספק קצת את הצורך העז בכל הדברים האלו ויאפשר לך להמשיך יותר בנחת?
נגיד שעועית ברוטב עגבניות של היינץ, את יכולה להכין בעצמך וזה ייצא דומה (דרך אגב מה הבעיה עם זה, הם מוסיפים לזה חומרים משמרים?) או אפילו קיש ירקות וגבינות אבל מקמח מלא במקום קמח לבן (את מורידה גם את כל סוגי הגבינות??)
איך את מסתדרת מחוץ לבית? את אוכלת רק סלט?
אני היום ביום של עבודה מחוץ לבית, אחזור בסביבות שמונה בערב הביתה.
אמנם אכלתי סלט לארוחת צהרים, אבל עד ארוחת הצהרים אכלתי שני סנדויצ'ים קטנים, הם היו מקמח יחסית מלא, אבל בכל זאת... וגם אכלתי קציצת טבעול. בקיצור, אני ממש רחוקה מלמצוא פתרונות לימים מחוץ לבית.

רשימת קרייבינגס נוכחית:

פאי שוקולד, עוגיות שקוראים להן בשם המקורי קוקיס ונמכרות במעדניות בסופר עם שוקולד צ'אנקס, שניצל טבעול, שימורי שעועית ברוטב עגבניות של היינץ, קיש גבינות וירקות, גלידה משובחת, אייסבלנד של קופי בין, צ'אי לאטה של קופי בין, קרמבו, עוגה בחושה עם נוטלה

אההההההה
(כמעט שבועיים לאכילה ללא סוכר לבן)

( [po]יעלפו מהמושב[/po] בעבודה)

[u]טוב, עם קצת דמיון מודרך על בורקסים קרים מגעילים מרוב מרגרינה[/u]
:-) :-) :-)


[u]אצלך זה נשמע כמו "הכל או לא-כלום"[/u]

מתברר שגם הכל או כלום זה עניין די יחסי. אני אסביר-
נכון, החלטתי לחתוך מסוכר לבן. אני חושבת שלא הייתי מצליחה לעמוד ב"רק קצת סוכר לבן", "להוריד בהדרגה סוכר לבן", או משהו כזה. כי אם אני יודעת שאני יכולה לאכול קצת סוכר לבן, אז אני אחתוך חצי עוגיה, ואז עוד רבע, ואז עוד רבע, ואז עוד ארבע עוגיות. מכירה את עצמי. ואז גם אצטער, אבל בפעם הבאה זה יקרה שוב. כמובן שקשה לי להגיד שככה זה עובד לטווח הארוך, כי הטווח הארוך רחוק ממני מאוד (ולראיה, אני עדיין במצב של לספור ימים שעברו מאז שהפסקתי).
מצד שני, לגבי שאר הדברים שיכולתי להיות בהם מוחלטת מאוד, אני לא מוחלטת. הדוגמא הכי טובה שקופצת לי לראש היא בנושא הפירות האורגנים. אני אוכלת הרבה פירות, וקצת קשה לי (יותר מנטלית מאשר כלכלית) להוציא הרבה כסף על פירות אורגנים. מה גם שבגלל שאלו פירות, שאותם אני אוהבת לקנות במצבם הטרי והמיטבי, אני מגיעה לסופר כל יומיים בערך, וערימת הקבלות מצטברת ובסכומים לא זניחים בכלל. אני יודעת כמה אורגני זה חשוב, ובכל זאת כרגע עדיין מבאס אותי להוציא את כל הכסף הזה על פירות שאני מכלה במהירות. יכול להיות שזה קיבעון מחשבתי, יכול להיות שזו בכלל טעות, אבל זה המצב. ומבחינתי, לקנות פירות לא אורגנים (מה שקורה, ולא מעט בכלל) זו פשרה שרחוקה מאוד מהכל או כלום, ובכל זאת אני בוחרת לעשות את זה.
בקיצור, יחסי.