על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 30 ספטמבר 2006, 18:15
תודה
אמא לשלושה. כיף שאת קוראת.
כבר מתחילה לעשות "ספירת מלאי".
למה אתגעגע : לתה לואיזה ולימונית מהגינה בכל בוקר, לטיולים בקיבוץ, לחברות, לפירות יבשים ואגוזים, לקינואה, לבטטה, לאויר הטוב ,למפגשים, לשיכשוך בנחלים, לשיחות טלפון ארוכות עם חברות, לשפע בחנויות שבהם אפשר למצוא הכל מהכל.
ולמה אני נוסעת : ללחות וחום נוראיים, לבית משלי שיש בו הכל, לספרים שלנו (שנזכרתי בהם בימים האחרונים) ולאוסף חומרי היצירה שאספתי- חוטים, בדים, מחטים ומסרגות ובריסטולים ועוד ועוד, לשקט שבפינה משלי, לבעלי האהוב, לימים ארוכים בתוך הבית רק אנחנו עם עצמנו, ימים שיתארכו לשבועות..., לחיים באנגלית, למסע קניות מפרך ברחבי העיר, לעוזרת בבית, לנהג צמוד, לחוף ים מקסים.
ובודאי יש עוד דברים שנשכחו ממני כרגע, בשני הכיוונים, אבל זה מה שמסתובב לי בראש כרגע.
אני מרגישה בסדר. רק משלשלת, מהלחץ.
השניה נהיית עצבנית בכל יום לפני השינה, ומתחילה לרטון ולזעוף ולרקוע ברגליה ומפריעה לאחרים להרדם. ובסופו של דבר, כשכן נרדמת, ישנה שינה מאוד לא שקטה. אולי כי עדיין מדחיקה את עובדת נסיעתינו. מעדיפה לא לחשוב על כך בנתיים.
הגדולה מתמלאת דמעות בכל פעם שמדברים על הנסיעה הקרבה.
והקטנה שואלת בכל יום אם "מחר כבר נוסעים לאבא?"...
מחר שבוע חדש. הימים חולפים במהרה.
אני משאירה את המחשבות על האריזה הצפויה לי לזמן אמת.
להזכירכם, אני שונאת לארוז. בעלי תמיד לקח על עצמו את המטלה הזאת.
טוב, כשיגיע הזמן, אני בטוחה שאצליח, פשוט כי אין לי ברירה.
- המרגיעון שיצא לי "קושי אינו בהכרח סבל", מאוד מתאים לי כרגע.
תודה [po]אמא לשלושה[/po]. כיף שאת קוראת.
כבר מתחילה לעשות "ספירת מלאי".
למה אתגעגע : לתה לואיזה ולימונית מהגינה בכל בוקר, לטיולים בקיבוץ, לחברות, לפירות יבשים ואגוזים, לקינואה, לבטטה, לאויר הטוב ,למפגשים, לשיכשוך בנחלים, לשיחות טלפון ארוכות עם חברות, לשפע בחנויות שבהם אפשר למצוא הכל מהכל.
ולמה אני נוסעת : ללחות וחום נוראיים, לבית משלי שיש בו הכל, לספרים שלנו (שנזכרתי בהם בימים האחרונים) ולאוסף חומרי היצירה שאספתי- חוטים, בדים, מחטים ומסרגות ובריסטולים ועוד ועוד, לשקט שבפינה משלי, לבעלי האהוב, לימים ארוכים בתוך הבית רק אנחנו עם עצמנו, ימים שיתארכו לשבועות..., לחיים באנגלית, למסע קניות מפרך ברחבי העיר, לעוזרת בבית, לנהג צמוד, לחוף ים מקסים.
ובודאי יש עוד דברים שנשכחו ממני כרגע, בשני הכיוונים, אבל זה מה שמסתובב לי בראש כרגע.
אני מרגישה בסדר. רק משלשלת, מהלחץ.
השניה נהיית עצבנית בכל יום לפני השינה, ומתחילה לרטון ולזעוף ולרקוע ברגליה ומפריעה לאחרים להרדם. ובסופו של דבר, כשכן נרדמת, ישנה שינה מאוד לא שקטה. אולי כי עדיין מדחיקה את עובדת נסיעתינו. מעדיפה לא לחשוב על כך בנתיים.
הגדולה מתמלאת דמעות בכל פעם שמדברים על הנסיעה הקרבה.
והקטנה שואלת בכל יום אם "מחר כבר נוסעים לאבא?"...
מחר שבוע חדש. הימים חולפים במהרה.
אני משאירה את המחשבות על האריזה הצפויה לי לזמן אמת.
להזכירכם, אני שונאת לארוז. בעלי תמיד לקח על עצמו את המטלה הזאת.
טוב, כשיגיע הזמן, אני בטוחה שאצליח, פשוט כי אין לי ברירה.
[list]
[*] המרגיעון שיצא לי "קושי אינו בהכרח סבל", מאוד מתאים לי כרגע.
[/list]