על ידי פלוני_אלמונית* » 24 יוני 2009, 07:55
לא עזרתי לו לנעול את הנעליים אלא רק חזרתי ואמרתי לו לנעול אותן וציפיתי שיעשה את זה בעצמו. כלומר, שייכשל בזה בעצמו
הי, הילד בן 10 (כמעט)!
למה צריך לעזור לו לנעול את הנעליים? (בהנחה שהכל תקין)
אני מניחה, שטכנית, הוא מסוגל לנעול נעליים כבר כמה שנים טובות, כך שאם הוא לא נועל אותן, זה לא בגלל שהוא לא יכול, אלא בגלל שמסיבה כלשהי, הוא לא רוצה.
לנעול לו אותן, זה הרבה יותר עריצי מלשכנע (להתווכח?). וזה אפילו לא נאור.
זה פולש לו למרחב האישי (שכבר קיים בגיל הזה), זה לחלוטין לא מתחשב במי שהוא, וזה גם מסיר ממנו אחריות, מהסוג שבעיני הוא בהחלט כבר יכול וצריך לקחת.
תיאום זמנים וציפיות - בעיני זה מפתח למניעה של המון המון צרות, עם הילדים, וגם עם מבוגרים. כשאני מצליחה לקלוט שיש פער בין המציאות (או התכניות שלי למציאות) לבין הציפיות של הילדים, ופשוט לתאם - זה כל כך הרבה פעמים מונע תאקלים, וריבים.
במקום לנעול לו את הנעליים, הייתי אומרת לו (בשלב כמה שיותר מוקדם, אולי אפילו בערב) את סדר היום המתוכנן, ובגיל הזה, בהחלט כבר אפשר להשתמש בשעות מדויקות: "אני רוצה שכולנו נהיה מוכנים עד שעה שבע וחצי. בשבע וחצי בדיוק,נצא לטיול עם הכלב, וכשנחזור, בערך בשמונה, יהיה לך זמן לקחת את התיק וללכת לבי"ס". אם יש לו קשיי התארגנות, אפשר לעזור לו בתזכורות (אבל צריך לשים לב לא לעבור את גבול הנדנוד), או בחלוקת זמנים יותר קצרה, למשימות מחולקות יותר.
כשמגיע הזמן, גם אם הוא עדיין לא מוכן, לצאת.
בלי כעס, בלי ויכוחים, בלי משא ומתן.
אם אפשרי, לדאוג שזה לא יהיה צ'ופר בשבילו (לדאוג שהטיול יהיה גם פינוק בשבילו, ולא רק משימה - לפחות בתקופה הראשונה, כתמריץ). אבל בכל מקרה, להעביר את המסר, שלוח הזמנים חשוב (בהנחה שהוא אכן חשוב), ושצריך לעמוד בו. אולי יהיו כמה פעמים קשות, אבל בהמשך הוא ילמד להתארגן כדי להיות מוכן בזמן.
אני גם חושבת שיש איזושהי בעייתיות בהגדרת המשימה.
האם לצאת עם הכלב זו מטלה שלו? שלך? זה משהו שהוא אוהב לעשות, או חייב לעשות? הוא עוזר לך או את עוזרת לו?
אם זו מטלה שלו - תני לו את הקרדיט לעשות את זה בדרך שלו, כל עוד הוא מסיים את זה בזמן להגיע לבי"ס (שוב - תיאום זמנים וציפיות) - אם זה כך, אז לחבר את הטיול של הפעוטה, על דרישותיה ועיכוביה, זה דבר מפריע.
אם זו מטלה שלך, והוא רק מצטרף - אז אולי זו דרישה גדולה מדי להפיל עליו בשלב כזה, והפתרון יכול להיות אולי הפוך - הוא נשאר עם הפעוטה בבית, בזמן שאת עושה טיול עם הכלב, לבד.
אם זה טיול משותף, הוא צריך להיות גם בשבילו, ולא רק בתפקיד.
נדמה לי שהרעיון הובן....
[u]לא עזרתי לו לנעול את הנעליים אלא רק חזרתי ואמרתי לו לנעול אותן וציפיתי שיעשה את זה בעצמו. כלומר, שייכשל בזה בעצמו[/u]
הי, הילד בן 10 (כמעט)!
למה צריך לעזור לו לנעול את הנעליים? (בהנחה שהכל תקין)
אני מניחה, שטכנית, הוא מסוגל לנעול נעליים כבר כמה שנים טובות, כך שאם הוא לא נועל אותן, זה לא בגלל שהוא לא יכול, אלא בגלל שמסיבה כלשהי, הוא לא רוצה.
לנעול לו אותן, זה הרבה יותר עריצי מלשכנע (להתווכח?). וזה אפילו לא נאור.
זה פולש לו למרחב האישי (שכבר קיים בגיל הזה), זה לחלוטין לא מתחשב במי שהוא, וזה גם מסיר ממנו אחריות, מהסוג שבעיני הוא בהחלט כבר יכול וצריך לקחת.
תיאום זמנים וציפיות - בעיני זה מפתח למניעה של המון המון צרות, עם הילדים, וגם עם מבוגרים. כשאני מצליחה לקלוט שיש פער בין המציאות (או התכניות שלי למציאות) לבין הציפיות של הילדים, ופשוט לתאם - זה כל כך הרבה פעמים מונע תאקלים, וריבים.
במקום לנעול לו את הנעליים, הייתי אומרת לו (בשלב כמה שיותר מוקדם, אולי אפילו בערב) את סדר היום המתוכנן, ובגיל הזה, בהחלט כבר אפשר להשתמש בשעות מדויקות: "אני רוצה שכולנו נהיה מוכנים עד שעה שבע וחצי. בשבע וחצי בדיוק,נצא לטיול עם הכלב, וכשנחזור, בערך בשמונה, יהיה לך זמן לקחת את התיק וללכת לבי"ס". אם יש לו קשיי התארגנות, אפשר לעזור לו בתזכורות (אבל צריך לשים לב לא לעבור את גבול הנדנוד), או בחלוקת זמנים יותר קצרה, למשימות מחולקות יותר.
כשמגיע הזמן, גם אם הוא עדיין לא מוכן, לצאת.
בלי כעס, בלי ויכוחים, בלי משא ומתן.
אם אפשרי, לדאוג שזה לא יהיה צ'ופר בשבילו (לדאוג שהטיול יהיה גם פינוק בשבילו, ולא רק משימה - לפחות בתקופה הראשונה, כתמריץ). אבל בכל מקרה, להעביר את המסר, שלוח הזמנים חשוב (בהנחה שהוא אכן חשוב), ושצריך לעמוד בו. אולי יהיו כמה פעמים קשות, אבל בהמשך הוא ילמד להתארגן כדי להיות מוכן בזמן.
אני גם חושבת שיש איזושהי בעייתיות בהגדרת המשימה.
האם לצאת עם הכלב זו מטלה שלו? שלך? זה משהו שהוא אוהב לעשות, או חייב לעשות? הוא עוזר לך או את עוזרת לו?
אם זו מטלה שלו - תני לו את הקרדיט לעשות את זה בדרך שלו, כל עוד הוא מסיים את זה בזמן להגיע לבי"ס (שוב - תיאום זמנים וציפיות) - אם זה כך, אז לחבר את הטיול של הפעוטה, על דרישותיה ועיכוביה, זה דבר מפריע.
אם זו מטלה שלך, והוא רק מצטרף - אז אולי זו דרישה גדולה מדי להפיל עליו בשלב כזה, והפתרון יכול להיות אולי הפוך - הוא נשאר עם הפעוטה בבית, בזמן שאת עושה טיול עם הכלב, לבד.
אם זה טיול משותף, הוא צריך להיות גם בשבילו, ולא רק בתפקיד.
נדמה לי שהרעיון הובן....