חזרנו ממפגש של החינוך הביתי באזור היה ממש מדהים למעט שלושה דברים:
- אביב בכתה חלק מהדרך ונאלצתי לעצור כמה פעמים (ב-30 ק"מ)
- הניווט לא היה מושלם... שאלתי כמה אנשים עד שהגעתי
- עשיתי תאונה קטנה בדרך חזרה (יש עכשיו חור בפגוש הקדמי) כולם בסדר ואף אחד לא נבהל
כנראה שלא שמרתי מספיק מרחק ואף שהיה פקק ונסענו נורא לאט העצירה היתה פתאומית ואני לא הספקתי לבלום. עבר
לגבי המפגש.
באופן די משונה הם "מתחבאים" ונמנעים מלומר מה מקום המפגש לאנשים "שלא אמורים להיות שם"
אני עברתי שתי נשים בדרך עד ש"הכשירו אותי" והסבירו לי איך להגיע.
לדעתי יש גם משמעות לגיל הילדים. אני חושבת שמתחת לגיל ארבע-חמש הם בכלל לא קוראים לזה חינוך ביתי, חצי ממשפחות היו עם ילדים גדולים בני לפחות עשר אחת-עשרה (ואחיהם הצעירים)
יש הרבה משפחות יהודיות (עם אמונות כאלה ואחרות)
פעם הקבוצה היתה הרבה יותר גדולה והתפלגה לנוצרים וחילונים
היום קבוצת "החילונים" מונה בערך 40 משפחות ונפגשת לגמרי נפרד מזה 13 שנה
הילדים שלי מיד שברו את הקרח ומצאו חברים בלי שפה ובלי הכרות מוקדמת - לא יאמן
הם דיברו עם הידיים ועשו דברים בלי לשאול אותי כמעט כלום
המפגש מתחיל משעה 12:30 ומסתיים ב-3:30-4:00 (גם הם לא ממהרים מאד בבוקר)
הוא מתקיים פעם בשבועיים.
בימי חמישי האחרים יש "יום ספר" עם בערך 10-13 משפחות
ופעילויות לילדים היותר גדולים (הקראת סיפור משותפת והרבה הרבה משחק)
בתחילת המפגש היום האימהות מתכנסות ויש "זמן הודעות"
סוזן "האחראית" פותחת ומודיעה על פעילויות משותפות של החינוך הביתי האזורי,
על חוגים שונים שהם קובעים ללכת אליהם יחד, על פעילויות במוזיאונים (באצ'י?)
ומציגה את המשתתפים החדשים
אחר כך כל אמא שאירגנה פעילות לימים אחרים מודיעה בקול איפה ומתי
(ממה שקלטתי יש חוג דרמה חוג מדע, מפגש במוזיאון לאומנות, סרט מיוחד וכו' וכו')
קיימים גם מפגשים פרטניים בין הילדים אבל מעט מאד)
אנחנו החלטנו להצטרף לחוג מדע (עם דגש על החלל) שמתקיים בימי שני
במפגש עצמו הילדים הגדולים השתתפו בהצגה מקבת כשאחת האמהות (כנראה מורה לדרמה)
מביימת אותה ומספרת את התסריט היה מעניין ומצחיק
בשיחה עם האמהות מסתבר שרוב האמהות עושות
משהו בין home schooling ל-unschooling
כלומר מצד אחד מלמדות באופן יזום ומצד שני הולכות אחרי הילדים בתחומי העניין שלהם
אני חושבת שלפחות בקבוצה שלנו רוב האימהות נוקטות באותה שיטה
חלק מהילדים הגדולים יותר מחליטים בעצמם והולכים לתיכון
ההורים מדווחים שהם משתלבים במערכת באופן די חלק
בהתבונות על הילדים היותר גדולים אני מזהה הרבה תמימות
הם לא נחשפים כל כך הרבה לעולם המהיר והתעשייתי הלבוש ילדותי ותמים
וגם בתחום שבינו לבינה יש הרבה תמימות
אני רואה את הילדים רגישים, שחווים את החיים ומחבקים אותם
מתייחסים לתינוקת שלי (גם הגדולים שבהם), מתייחסים אלי (באופן די מפתיע)
התקשורת גם עם בני הנעורים טובה ופתוחה. ואני אומרת בלי שום קשר לדרך החינוך:
כאלה ילדים אני רוצה. יש בהם משהו שלם, נינוח, בוגר, מעורר כבוד
אחת האימהות אמרה לי: הם בעיקר משחקים ואז פתאום בגיל 11-14
הם פתוחים ללמוד ברצינות, יודעים מה הם רוצים ובאיזה כיוונים הם מעוניינים להתעמק
בקיצור מאד מאד התרגשתי מהמפגש והתחזקתי בדרך בה בחרתי.
הם מכירים את שיטת הבלי חיתולים אף שרובם משתמשים בחיתולי בד רב פעמיים
סוף סוף ראיתי אמהות עם מנשאים (לפני כן לא ראיתי אפילו לא אחת)
גם הן לועגות על דרך הנשיאה בכיסא הבטיחות (ללא מגע יד אדם...)
היה יום מקסים ואנשים מקסימים (כולל הנמוכים שבהם)
אוסי הי,
תזהרי עם האקונומיקה. תני למכונה לכבס ואל תגעי בידיים
גם לנשום את החומר לא כדאי. זה רעיל ומסריח
מתגעגעת מאד
עדי ומ י
תודה על המידע, יתכן שנגיע למקומות אבל רק עם דני (הנסיעה ארוכה מדי)
אמא נוסעת,
הדרך לחסוך:
להכנס לסופרים הזולים: מזון אורגני טוב וזול יש ב-trader joes
אוכל בכמויות גדולות ללא מבחר גדול יש ב-cosco וצריך לעשות כרטיס חבר כדי לקנות
קניונים ומולים הם סחטני כספים. הביגוד די יקר כאן למעט בסיילים שגם אז לא בטוח למצוא בזול.
לדעתי חשוב להביא בגדים מהארץ וכאן לקנות רק השלמות (רק אם חייבים).
חוץ מזה להכין אוכל בבית ולא להכנס למזללות (גם חסכוני וגם יותר בריא)