מה שעברנו השבוע....
אביב חדש
אין לנו ילדים, אנחנו בנסיונות להרות כבר זמן. עד עתה נסיונות טבעיים. הריון אחד, הפלה אחת.
הפסקנו לעשן סמים
היינו באל-סם פגישה אחת האיש לא רצה להמשיך שם אבל אומר שילך לקבוצות של גמילה ב NA (בינתיים רק מדבר על זה)
הרבה שינה
כל מיני קפסולות של צמחים (שנגמרות תוך יום, ככה זה אצל מכורים
), פרחי באך ועוד...(מכור זה בהכל, קופסאת עוגיות שנפתחת נגמרת תוך שניה, ועוד ועוד אין גבולות, רצון חלש)
עברתי צילום רחם טראומתי מאד עבורי (עדיין מתאוששת) חצוצרה סתומה, פתחו אותה.
בינתיים האיש שלי חוזר עם תוצאות של בדיקת זרע. התוצאות גרועות מאד מאד. אני יודעת שיש הרבה קשר לשנים של עישון הסמים. האם גם הסיכוי הזה שלנו לילד נהרס?
התגובה שלו: לקנות קופסאת סיגריות, להתחיל לעשן אחת אחרי השנייה
התגובה שלי: חזקה, חזקה, אומרת לו שיהיה בסדר, שאנחנו עוד לא יודעים כלום. בתוכי אני מרגישה כמה שזה נשמע נורא שזה סוג של מתנה שאלוקים נותן לו כדי שיעשה שינוי מהותי בחיים (אבל למה לי) יש לי מין אמונה כזו שלפעמים נסיונות קשים שאנו עוברים בחיים האלה הם סוג של מתנה כי כאילו אנחנו מתקנים כל מיני טעויות שעשינו בעבר כבר כאן בחיים האלה, וזה כדי לחסוך מאיתנו עוד כמה גלגולים...סתם...זה עוזר לי להתמודד.
אחר כך השפעת.
האיש אומר לי: סמים לא נכנסים אלי יותר לעולם. הושפע מא דקשה מהתוצאה. יומיים בדכאון.
אחרי עישון בלתי פוסק של סיגריות במשך יומיים הוא זורק את הקופסא (בלי התערבות שלי) לידי ואומר: זהו אי אפשר יותר. צריך להתחיל לבנות משהו חדש במקום.
אני כל כך עייפה שאין לי כוח להגיב.
למרות הכל כשבודקת עם עצמי האם אני רוצה ללכת אין לי אפילו רצון קטן אני רק רוצה לבנות.
אנא אלוקים תן לנו כוח לי ולו.
מה שעברנו השבוע....
[po]אביב חדש[/po]
אין לנו ילדים, אנחנו בנסיונות להרות כבר זמן. עד עתה נסיונות טבעיים. הריון אחד, הפלה אחת.
הפסקנו לעשן סמים
היינו באל-סם פגישה אחת האיש לא רצה להמשיך שם אבל אומר שילך לקבוצות של גמילה ב NA (בינתיים רק מדבר על זה)
הרבה שינה
כל מיני קפסולות של צמחים (שנגמרות תוך יום, ככה זה אצל מכורים :-)), פרחי באך ועוד...(מכור זה בהכל, קופסאת עוגיות שנפתחת נגמרת תוך שניה, ועוד ועוד אין גבולות, רצון חלש)
עברתי צילום רחם טראומתי מאד עבורי (עדיין מתאוששת) חצוצרה סתומה, פתחו אותה.
בינתיים האיש שלי חוזר עם תוצאות של בדיקת זרע. התוצאות גרועות מאד מאד. אני יודעת שיש הרבה קשר לשנים של עישון הסמים. האם גם הסיכוי הזה שלנו לילד נהרס?
התגובה שלו: לקנות קופסאת סיגריות, להתחיל לעשן אחת אחרי השנייה
התגובה שלי: חזקה, חזקה, אומרת לו שיהיה בסדר, שאנחנו עוד לא יודעים כלום. בתוכי אני מרגישה כמה שזה נשמע נורא שזה סוג של מתנה שאלוקים נותן לו כדי שיעשה שינוי מהותי בחיים (אבל למה לי) יש לי מין אמונה כזו שלפעמים נסיונות קשים שאנו עוברים בחיים האלה הם סוג של מתנה כי כאילו אנחנו מתקנים כל מיני טעויות שעשינו בעבר כבר כאן בחיים האלה, וזה כדי לחסוך מאיתנו עוד כמה גלגולים...סתם...זה עוזר לי להתמודד.
אחר כך השפעת.
האיש אומר לי: סמים לא נכנסים אלי יותר לעולם. הושפע מא דקשה מהתוצאה. יומיים בדכאון.
אחרי עישון בלתי פוסק של סיגריות במשך יומיים הוא זורק את הקופסא (בלי התערבות שלי) לידי ואומר: זהו אי אפשר יותר. צריך להתחיל לבנות משהו חדש במקום.
אני כל כך עייפה שאין לי כוח להגיב.
למרות הכל כשבודקת עם עצמי האם אני רוצה ללכת אין לי אפילו רצון קטן אני רק רוצה לבנות.
אנא אלוקים תן לנו כוח לי ולו.