על ידי עדי_יותם* » 28 ספטמבר 2003, 21:14
אני לא כבר לא מתעצבנת אני מחייכת ושותקת ונותן לחיים לדבר במקומי...
איזה קטע - אני קוראת את הדף הזה ובדיוק רציתי לכתוב משהו בנוסח הזה...
אני מבינה שלכולם היה חג קשה, מה?

, שתדעו שיש פה אנשים שחושבים שההורות שלכם מדהימה (-:
אנחנו היינו היום אצל חברים, ומה שרציתי לומר בדומה לאמא מתחדשת, זה שכ"כ הצטערתי שהקטנצ'יק כבר לא יונק ולא במנשא, שתהיה איזה קונטרה לילד בן שנה שהגיע פק"ל מהאוטו לחברים המשותפים בעגלה עם בקבוק, שחלילה לא יצטרכו לקחת אותו בידיים מהאוטו עד לקומה ראשונה עם מעלית... החיים ממשיכים וההבדלים כבר לא בולטים כ"כ חיצונית.
אח"כ הגיעו הורי המארחת, והיו כמה דקות שבהן דנו באריכות באחיה של המארחת ואשתו, שהילדה שלהם, בת שנה וחצי, "עושה להם בית ספר" בעניין השינה, והם לא מוכנים לתת לה לבכות אז הם מוציאים אותה מהמיטה ("אני חושבת שזה היה כי לא נעים להם מאתנו שנשמע אותה בוכה", אמרה הסבתא). שררה הסכמה כללית שאם היו נותנים לה לבכות כמה דקות, תוך יומיים היא היתה לומדת לישון לבד בלי לפחד ללכת לישון, והועלו זכרונות מתקופת הילדות (הסבא: "כשלילה אחד היו רעמים שהפחידו אותך, ישבתי לידך ליד המיטה, אבל לא הוצאתי אותך, מה פתאום? ובמשך חודש בכל פעם הרחקתי קצת את הכיסא מהמיטה שלך, עד שזה עבר לך." יכול להיות יותר גרוע, מה? (-; )
דווקא שקלתי לתת את השפיל שלי בענייני הלינה המשותפת, ולתת כדוגמה את ילדיי בוגריה, אבל פשוט לא היה טעם, אז שתקתי בנימוס.
[u]אני לא כבר לא מתעצבנת אני מחייכת ושותקת ונותן לחיים לדבר במקומי...[/u]
איזה קטע - אני קוראת את הדף הזה ובדיוק רציתי לכתוב משהו בנוסח הזה...
אני מבינה שלכולם היה חג קשה, מה? {@ {@ {@ , שתדעו שיש פה אנשים שחושבים שההורות שלכם מדהימה (-:
אנחנו היינו היום אצל חברים, ומה שרציתי לומר בדומה לאמא מתחדשת, זה שכ"כ הצטערתי שהקטנצ'יק כבר לא יונק ולא במנשא, שתהיה איזה קונטרה לילד בן שנה שהגיע פק"ל מהאוטו לחברים המשותפים בעגלה עם בקבוק, שחלילה לא יצטרכו לקחת אותו בידיים מהאוטו עד לקומה ראשונה עם מעלית... החיים ממשיכים וההבדלים כבר לא בולטים כ"כ חיצונית.
אח"כ הגיעו הורי המארחת, והיו כמה דקות שבהן דנו באריכות באחיה של המארחת ואשתו, שהילדה שלהם, בת שנה וחצי, "עושה להם בית ספר" בעניין השינה, והם לא מוכנים לתת לה לבכות אז הם מוציאים אותה מהמיטה ("אני חושבת שזה היה כי לא נעים להם מאתנו שנשמע אותה בוכה", אמרה הסבתא). שררה הסכמה כללית שאם היו נותנים לה לבכות כמה דקות, תוך יומיים היא היתה לומדת לישון לבד בלי לפחד ללכת לישון, והועלו זכרונות מתקופת הילדות (הסבא: "כשלילה אחד היו רעמים שהפחידו אותך, ישבתי לידך ליד המיטה, אבל לא הוצאתי אותך, מה פתאום? ובמשך חודש בכל פעם הרחקתי קצת את הכיסא מהמיטה שלך, עד שזה עבר לך." יכול להיות יותר גרוע, מה? (-; )
דווקא שקלתי לתת את השפיל שלי בענייני הלינה המשותפת, ולתת כדוגמה את ילדיי בוגריה, אבל פשוט לא היה טעם, אז שתקתי בנימוס.