לא יודעת אם הם השתנו בכל הצבא, אבל בחלק ממנו שאני מכירה לא נתקלתי בהטרדות מיניות, ואני בצבא כבר כמעט שנתיים. ולמען האמת, הרושם שלי הוא שפעם הטרדות מיניות היו מקובלות בתור דבר שלא נחשב כשלילי בכל החברה.

לפחות בזמני, הטרדות מיניות ותקיפות מיניות בצבא היו עניין שבשגרה. שמחה לשמוע שדברים השתנו.

להאנס בבסיס? למען האמת, ממש לא ברור לי איך זה יכול לקרות בכלל. אפילו למצוא מקום להתנשק בשקט קשה.
מהתחושות שלי, הלא מגובות על ידי סטטיסטיקה, הסיכוי להאנס בטרמפ מהבסיס שלי גדול מהסיכוי להאנס בבסיס. וברור שבטרמפ אקראי הסיכויים יותר גדולים.

למיטב הבנתי הסיכוי להאנס בבסיס יותר גדול מאשר בטרמפ...
אני בגילי המופלג (36) עדיין תופסת טרמפים. מבחינתי לעמוד בטרמפיאדה ולהרים יד זו שליחות, שאנשים שעוברים יראו שעוד יש חיות כאלה. לפעמים אני גם תופסת טרמפים עם הבן שלי. קרה שנהג עשה יו-טרן כדי לקחת אותנו
אני תמיד בודקת עם מי אני באה במגע, בכל מצב של פגישה עם זרים וכמובן גם באוטו.
יוצא לי לקחת צעירים חרדים ואז אני נהנית להמשיך לשמוע תקשורים של תודעת העל בהם אומרים יהוה

שנים אני תופסת ונותנת טרמפים ומעולם לא היתה לי חוויה קשה. היה מקרה אחד שבו שלושה אוטובוסים חלפן על פני ו- 3 טרמפים לא נסעו לכיוון ועליתי עם מישהו ולא הייתי שקטה. נשארתי עירנית ודרוכה כל הדרך ומלבד אי נוחות קלה הכל עבר בשלום (ואני אשמח להמליץ על האיש כנגר, ראיתי תיק עבודות בהחלט מרשים).

לא חייבים לקחת כל אחד, ורצוי תמיד להפעיל את השכל הישר והאינטואיציה

הצהוב אומר: בכל ויכוח כולם צודקים.

בני נוער מישובים כאלו צריכים להשתמש בשכל שלהם, ואו להזמין בכונית ביחד, או לבקש מההורים, או מחברים בוגרים יותר שיש להם כבר רישיון, או לוותר על הבילוי. בשעות האלו אחרי בילויים כנראה שגם הנהגים מציעי הטרמפים שיכורים.

בנוגע לטרמפים - יצא לי לקחת טרמפים רק מחיילים מהבסיס שלי. לא התייחסו בחינוך שלי לטרמפים. זה לא היה חינוך אקטיבי נגד טרמפים. פשוט טרמפ לא נכלל באמצעי התחבורה הנגישים-תודעתית. גם בצבא - אסור לקחת טרמפ מחוץ לטרמפיאדה של היחידה, וגם בטרמפיאדה יש נגדי טרמפיאדה שבודקים שמציע הטרמפ הוא באמת חייל.

כך שאני בעד מתן טרמפים, אבל נגד לקיחת טרמפים, לפחות לנערות ונשים. נערים וגברים <לא חיילים> יכולים לקחת טרמפים - הסיכונים להיתקל בפושע או מחבל הם די קטנים. הסיכון להיות מוטרדת מינית או להאנס - גבוהה בהחלט.

וכל זה נאמר על ידי תיאורטית, בתור מישהי שנסעה בטרמפ רק עם חיילים מהבסיס שלה,ומבחינתי הם לא זרים.

מאד הייתי רוצה לקחת טרמפיסטים. אבל אני מודה שאני מפחדת שהם אולי פושעים / מחבלים. באסה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבני הנוער מיישובים בהם אין מקומות בילויי ,לומדים בערים אחרות , אין עוד רישיון , מחירי המוניות (במיוחד בלילה –תעריף 2) מופרזים ולא כולם יכולים להרשות לעצמם לשלם עליהן , האוטובוסים כבר מזמן ישנים , וכך גם ההורים.

אני בעד טרמפים!

גם לקחת, גם לתת. אני חושבת שהעולם הרבה יותר מקסים עם טרמפים.

אני נזהרת - לא עוצרת למי שלא נראה לי. לא עולה עם מי שלא נראה לי.

יש לי גם סיפורי טרמפים קצת מפחידים -
הסיפור הכי מפחיד הוא דווקא נסיעה עם שני חבר'ה קצת הזויים - רזים, הקטיים, דווקא לא נראו לי מסוכנים, למרות שהאסוציאציה הראשונה היא חצי פושעים - הם נראו חביבים ואפילו משעשעים. אז עליתי. והם באמת היו בסדר, עד ש - נגמר להם הדלק איפשהו על כביש 1 (בדרך לירושלים) אם אני לא טועה זה היה באזור שער הגיא, ובמכונית הרעועה שלהם הם נסעו על השוליים ברוורס איזה שלושה קילומטרים, לא בשיא הזהירות, ותוך שיח שהיה יכול להיות משעשע ביניהם, אם לא הייתי יושבת במושב האחורי ומסתכלת בחרדה אחורנית, כאשר מכוניות חולפות על פנינו במהירות של 110 קמ"ש, והם לא הכי בפוקוס.
אחח, עד היום אני נכנסת לסטרס כשאני נזכרת בזה. אחר כך לא נסעתי בטרמפים איזה שלוש שנים, מהשוק.

ממש לא מזמן לקחתי טרמפ באזור מגוריי, שבו נהוג לקחת טרמפים, ובגלל שהייתי בסיטואציה שהייתי חייבת להגיע הביתה, והייתי לא במיטבי, עליתי עם מישהו שאני לא יודעת אם הייתי עולה איתו אם יכולתי לברור. הוא היה חביב ובשלב מסויים חביב מדי, ("יש לי הרבה חברים ביישוב שלך, את גם יכולה להיות חברה שלי", תוך נגיעה חברית ביד שלי (הכל תנועות מוגזמות, תיאטרליות) ואז אמרתי לו, טוב, אולי אני ארד כאן, ואז הוא התעשת ו"חזר למוטב", והמשיך לדבר אבל בלי שטויות, ונסעתי איתו עד הבית (שלא היה רחוק).

אז אני מספרת את שני הסיפורים האלה, אבל יש עשרות רבות של מקרים של טרמפים נפלאים, עם אנשים נפלאים, ואני בעד (מכל הסיבות שנאמרו כבר לעיל).

לי ממש עצוב כל פעם שאני שומע על סיפור של אנשים שנתנו אמון בעולם עד שקרה משהו להם או למכרים.

לאחרונה יוצא לי לתפוס טרמפים מדי פעם עם שלט יפה ומושקע שמסביר לאן אני צריך להגיע. בדרך הזאת לוקחים אותי כל מני אנשים שבד"כ לא לוקחים טרמפיסטים. אם הם מספרים לי שפעם היו לוקחים והיום כבר לא, אז אני שואל למה.
שמעתי כל מני סיפורים ממש מעציבים.
איש מבוגר אחד סיפר לי שהיה לוקח פעם טרמפיסטים באופן קבוע, עד שפעם אחת הוא הגיע ליעד וגילה שהחייל הטרמפיסט הנחמד גנב לו את כל הכסף מהארנק.
הרבה בחורות סיפרו לי על אלימות מינית ברמה כזאת או אחרת (כל הקשת ממבטים דרך שליחת ידיים ועד מצבים ממש מאיימים).

זה מעציב אותי כי מצד אחד הייתי מעוניין בשינוי חברתי לכיוון של יותר אמון ופתיחות בין בני אדם.
מצד שני, מן הסתם, סיפורים כאלה מרתיעים את כולנו, והסכנות קיימות, במיוחד לבחורות.

אני נותן אמון בבני אדם, ומעדיף לחיות "בסכנה" מדי פעם מאשר להעביר את החיים בניכור וחרדות. ומה יקרה כשיהיו לי ילדים? גם אני אפתח עור של פיל "כמו כולם" ?

לא מזמן תפסתי טרמפ מצומת כרמיאל לכיוון עכו עם בחור ערבי מקסים, נהג הסעות. בדרך באופן מפתיע הוא אמר שהוא רוצה לקנות פיתות, ביקש סליחה יפה ופנה ימינה לתוך מג'דל כרום (עיר יפהפיה, אגב). חשבתי לעצמי שאם הייתי במצב תודעתי בו כל ערבי הוא מחבל פוטנציאלי, בטח הייתי רועד מפחד או אפילו בורח מהאוטו, ואיזה מזל שאני לא כזה. המשך הסיפור, אגב, הוא שהוא אכן נכנס למאפייה, בחר לעצמו קצת פיתות וכמה לחמניות, וחזר אחרי 2 דקות בשלל רב, ואפילו הציע לי בנדיבות, תוך שהוא מהלל את המאפייה האהובה עליו

אני בדרך כלל עוצרת, אבל כבר קרו לי מקרים לא נעימים. בעניין נשים או גברים קרה לי שדווקא אישה עם ילדה התפרצה לי למכונית ואיכשהו בגלל שהיא אישה עם ילדה ריחמתי ולא נפנפתי אותה למרות שהיא די התנפלה עלי ודי הצטערתי מזה שהיא ישבה לי במכונית. היא התנהגה בצורה שלא כיבדה אותי ובסוף גם העירה בחוסר רגישות את הבת שלי שהיתה אז תינוקת, ובכתה פחות או יותר בשארית הדרך, שהיתה עוד ארוכה (עצרתי כמה פעמים להרגיע, אבל זה לא ממש עזר).
אני לא לגמרי מבינה את האבחנה בין לא להעלות דווקא גברים. גם האישה הזו שהעליתי היתה מקרה לא נעים בכלל. אישית אני לא מעלה כל אחד, ונמנעת מחלק מהאנשים אבל כן מקשיבה לאינסטינקטים שלי. בקשר לאישה ההיא: ברור שהאינסטינקט אמר לא להכניס אותה. גם לגבי גברים ערבים ראיתי שיש כאלה שאני אעלה למכונית ויש כאלה שלא, זה תלוי גם בגיל שלהם וגם בתחושה. זקנים אני מעלה כמעט תמיד, נשים מבוגרות גם. זה באמת מאד תלוי מה אני מרגישה כשאני רואה את הבנאדם ואם יש לי תחושה חיובית כלפיו אז אני אכניס אותו למכונית, אלא אם כן אני נמצאת בכביש מבודד לבד באמצע הלילה ואז כנראה שהאבחנה בין גברים לנשים רלוונטית, אני לא אקח את הצ'אנס.

ירושלמית, בדיוק.

אורי אני די מסכימה איתך בזה שהפחד מטרמפים ונאי עצירה הוא לא דבר טוב, הוא אכן מעיד על הסתגרות וחשדנות. בהמשך לגברת האריס אותי גידלו גם לא לקחת טרמפים, עד שעזבתי את הבית והגעתי לאיזור מרוחק ללא תחבורה ציבורית ובאמת הבנתי שאין ברירה, ככה גם נחשפתי לזה שזה בסדר לקחת טרמפים ולקחת טרמפיסטים.
אבל בתור בחורה לבד אני אעדיף לא לקחת טרמפ אם לא אהיה חייבת ולהיות מאוד בררנית עם מי שלוקח אותי. חלק מההצעות של אנשים נעשות בכוונה טובה, אבל כשמישהו לוקח אותי, במיוחד גבר, אני אהיה מאוד מאוד זהירה וגם קצת לחוצה. לא נעים לי להודות, ואני יודעת שאתה צודק, אבל אני רואה בעיני רוחי את האפשרות הגרועה ביותר שיכולה לקרות מדי פעם כשאני עולה על טרמפים (עכשיו פחות, כשאני בירושלים ויש תחבורה ציבורית), וזו מחשבה שמצמצמת את הרצון שלי להתסמך ככה על אחרים.

אני לא אוספת טרמפיסטים בעקרון, ולא לוקחת טרמפים, על אותו העיקרון.
לאנשים שאני מכירה ומבקשים לנסוע איתי אני לא קוראת "טרמפיסטים".
באזור שאני גדלתי בו, חינכו לא לקחת טרמפים. החינוך עובד.

קראתי את כל הדף ואני לא יודע אם לכתוב או לבכות.
כל כך הרבה פחד עיוור מאנשים זרים.

עושה לי אסוסיאציות לאינדיבידואליזם וצורך בעוד ועוד כסף כדי לקנות בית גדול עם גדר גבוהה ושני כלבי שמירה, שם נוכל להרגיש בטוחים, כי הכל הרי כל כך מסוכן בחוץ...

טרמפים תלויים במקום.
כשגרים בעיר סואנת ועמוסת תחבורה ציבורית זה ממש טפשי לתפוס טרמפים ועוד יותר טפשי לעצור ולהכניס אדם זר לתוך המרחב הפרטי והאינטימי של הרכב שלך.
כשגרים בישוב קטן ובקהילה קטנה, והתחבורה הציבורית עוברת פעמיים ביום אולי, זה קצת כמו להזמין לקפה הביתה, לפתוח את הלב ולהזמין מישהו פנימה, לטרמפ.
כשנוסעים נסיעה ארוכה בכבישים נידחים, זה מתבקש לאסוף את אלו שזקוקים לעזרה ולקדם אותם ליעד שלהם.
כשנוסעים נסיעה ארוכה בכביש עמוס כמו כביש החוף למשל, ממילא אסור לעצור סתם בשוליים וזו ממש סכנת מוות.
אני עדיין לא נוסעת בטרמפים, עם שני ילדים זו אני שנוהגת. אבל יוצא לי לאסוף פה ושם מי שצריך איזו הקפצה קטנה ממקום למקום. זו הרגשה נעימה של נתינה. גברים זרים לא, חיילים כן, ילדים כן (בכל זאת ישוב קטן).

לסתם אחת - עצוב לי לשמוע שהילדים מפחדים כל כך מזרים - ואני דוקא ממליץ במקום לבנות חומות ולא לעצור יותר לזרים - לעצור טרמפים עם הילדים - כך שהם ירגישו איך זה להיות "בצד השני" ואז כשיפגשו את הטרמפיסיטים הבאים - ירגישו מחוברים יותר.

רענון קצר-לפי הצבא אסור לעלות על טרמפים. בכלל. למעט רכב צבאי שיושב בפנים אדם שאתה מכיר.

אני אגב מזדהה עם סתם אחת.
גדלתי על הסיפור של דני כץ בפרויד, וכל חיי עצרתי טרמפים בדיוק פעם אחת ומחוסר ברירה מוחלט (צומת מגידו 7 בבוקר איטיפידה וטיול ששינה יעודו ומסלולו ועובר במקום בצומת מגידו- אליו נשלחתי- בצומת ג'למה). וגם את העשר דקות האלה, על הרכב המסיע, עברתי בדפיקות לב מטורפות. זה שונה מהותית מלנסוע "טרמפ" עם אנשים שאני מכירה ותיאמתי איתם.

אני מקפידה לעצור לנערות. לא עוצרת לגברים זרים בשום אופן ובשום מצב
כנ"ל, לשניהם
הסיפור עם התרנגולת - אחלה תיקון!!!

היתה לי פעם תקופה שנדדתי ברחבי הארץ בטרמפים. היה טיול מגניב, וחלק מהעניין היה הטרמפים עצמם - אני חושבת שהייתי מכורה לאדרנלין. אלהים שמר עלי (כרגיל. תודה לך ה'!), והיו לי בעיקר חוויות נהדרות. עצבן אותי שנשים לא עצרו לי בכלל חוץ מפעם אחת, ומאז שאני נוהגת בעצמי אני מקפידה לעצור לנערות. לא עוצרת לגברים זרים בשום אופן ובשום מצב - חוץ מפעם אחת שלקחתי ברסלבר עם תרנגולת באמצע פרדס חנה לתחנה המרכזית - היתה חוויה הזויה ומצחיקה (סיפר לי איך התרנגולת קפצה לו לידיים מתוך משאית הובלה של עופות, כי היא ידעה שהתיקון שלה בחיים זה להיאכל בסעודת שבת D-: ).

ועוד אני לא לוקחת טרמפים כי הילדים שלי מפחדים.
הילדים שלי מבקשים לדעת איך קוראים לטרמפיסט. אם אני זוכרת, אני שואלת בשבילם.

Peace Pilgrim - האישה שהלכה, עם כלום כמעט, בסירוב לשימוש בשם או בכסף, ברחבי צפון אמריקה במשך 30 שנים עשרות אלפי מיילים עם מסר של שלום - אומרת (בספר עם כתביה שאפשר להזמין בחינם ברשת) שאנחנו ממשים את הפחדים שלנו - כשכל מה שאנו רואים זה ממה אנחנו מפחדים - העולם מקום מאד לא בטוח - היא לעומת זאת הפסיקה לפחד - והיא רואה רק את הטוב שסביבה - ולכן היא אומרת - החיים שלה מלאים באהבה.

אבל הסיבה שבגללה לדעתי שאנשים בארץ הפסיקו לעצור לטרמפיסטים היא שלא אכפת להם מזולתם:
בכלל לא מסכימה.
אני לא לוקחת טרמפים כי אני מפחדת.
אני גם כמעט אף פעם לא נוסעת לבד באוטו. או אני והילדים, או כולנו.
ועוד אני לא לוקחת טרמפים כי הילדים שלי מפחדים.
פעם לקחנו חייל או מילואימניק כשהם היו קטנים יותר והם היו בטראומה קשה מזה, שפתאום לחלל הקטן והמוגן של המכונית שלנו, שהיא כמו בית קטן ופרטי על הכביש, נכנס אדם זר. הרבה בכי, הרבה פחדים במשך הרבה זמן. מאז אנחנו לא עושים את זה יותר.
כשעוד לא היו לנו ילדים תמיד לקחנו חיילים. תמיד.
בדרך כלל גם הבאנו אותם פנימה, יותר ממה שהם ביקשו. פעם לקחנו חיילים והבאנו אותם הביתה לתוך חדרה (הדרך שלנו היתה רק על כביש החוף), ואני עד היום זוכרת את ההיא שהורדנו אותה לבקשתה בתחנה למצפה נטופה, כי כל אחד חשב שהשני לא יסכים לעשות סיבוב ולהכניס אותה ממש עד מצפה נטופה... שנינו נזכרים בזה ומתחרטים עד היום, כל פעם שאנחנו עוברים ליד הכניסה למצפה נטופה (די הרבה...) (זה היה לפני יותר מעשר שנים...).
אני מתארת לעצמי שכשהילדים יגדלו, שוב ניקח חיילים טרמפ.

אין כמו לעצור טרמפים.. אני מעדיף את זה אפילו עם זה היה עולה יותר מאוטובוס.. אפילו עם זה לוקח פי 2 זמן.. זה פשוט כיף, לצאת משליטה, לתת לאלים את הכוח - כמן בגן עדן לפני אכילת הפרי. אם אתם רואים אותי או אותי והבת שלי... תעצרו - יש לנו חיוך גדול - יחפים עם דלי מלא פירות בדרך כלל.. אפשר לראות שאנחנו נשמות טובות.. נכון שיש טרמפיסטים שנראים שהחיים לא התייחסו אליהם יותר מדי טוב - אבל זה לא אנחנו!

טיפ לשלט - טוש נמחק וחתיכת דיקט מבריק לבן - אפשר להשתמש שוב ושוב... הבת גם מציירת על זה כשמשעמם לה.

הייתי רוצה להדביק על הרכב מדבקה שמעודדת לקחת טרמפיסטים
לפני כמה שנים היו בגולן או בגליל שלטים בנושא משהו בסגנון של אני מחכה בתחנה בשיא החום...


_נראה לי שאם נוהגים על פי הכללים שהצבא נותן ללקיחת טרמפים, זה לא כל כך מסוכן. ההוראות די מרחיקות את הסכנה.
נכון להיום הצבא לא נותן שום הוראות לעצירת טרמפים, הוא רק אומר לא לעצור בשום מצב.

בצפון עוצרים די הרבה טרמפים.
אני כיום לא מנסה לצתפוס בעיקר מהפחד ממשטרה צבאית פחות מהפחד מהטרמפ עצמו.

אני מסכימה עם ענן שלתפוס טרמפים זו חוויה, מכירים אנשים. אני אוהבת שמפתחים איתי שיחה בטרמפ ושואלים קצת שאלות.

_מה שמתרחש מחוץ למכוניתי
פשוט אינו מטריד אותי_
בדיוק להיפך. מה שמתרחש בתוך מכוניתי מאוד מטריד אותי. היא המקום הפרטי שלי וכמו שאני לא מכניסה כל אחד הביתה לא מרגיש לי נוח להכניס זרים גמורים למכוניתי.
כי מה שמפחיד ומרתיע בזה הוא לא דקות העצירה אלא בדיוק מה שביניהן.

אני מאוד אוהבת לעזור לאנשים חסרי רכב, וזוכרת גם את התקופות בהן לי לא היה. כל פעם שאני רואה טרמפיסט יש לי התלבטות מחדש - לעצור או לא? העקרונות שניסחתי עד כה הם:

• כשמדובר בגברים פשוט מפחדת לעצור (אונס...).
• לנשים אני בד"כ כן עוצרת.
• לקשישים (זקנים בדואיים בדרך לשוק) אני עוצרת ואפילו לוקחת עד הבית שלהם.
• לחברה צעירים - בפעם האחרונה שעצרתי גנבו לי את הארנק מהתיק (סיפור ארוך, בסוף הכל הוחזר).

מסובך, לא? . מה שכן יש שני דברים מאוד מעצבנים: אנשים שמנסים לתפוס טרמפים באמצע הכביש - לכאלו אני אף פעם לא עוצרת כי זה חינוך רע בעיניי (אתה מסכן את עצמך, אותי ועוד תקבל על זה פרס?). הדבר השני המעצבן - אנשים שאחרי שלא עצרתי להם עושים תנועות מגונות כלפי המכונית או צועקים משהו לא יפה. במקרים האלו תמיד מתחשק לי לחזור ולהגיד להם - "ואתם עוד ציפיתם שאני אקח אותכם?".

רגע, נזכרתי בדבר נוסף מעצבן - אלו שעומדים ברמזור ופותחים לך את הדלת או שואלים אותך לאן אתה מגיע וממש מכריחים אותך לקחת אותם. זה בעיניי חדירה בלתי נסבלת לפרטיות. מה לעשות - לא תמיד מתאים לי שיהיה עוד מישהו במכונית.

ענן, הוצאת לי את המילים מהפה.

עצוב לי לראות את הטרמפידות. כשיש לי מקום אני מחפש טרמפיסטים ובדרך כלל לא מוצא.

האם ריקון הטרמפיאדות אינו אחד מהמאפינים המובהקים של השינוי שהתרחש בחברה הישראלית בשנים האחרונות? מפחדים לעלות, מפחדים לעצור, גם אם לא מפחדים לא ממש מעניין את הנוהג האדם שבחוץ, שיעמוד הקבצן. כבר לא רוצים חברה, כבר לא רוצים להכיר.

<האין הטרמפיאדה עוד דגל אזהרה המעיד על קריסה תרבותית>

האמת היא שאני לא מעודכנת בנהלים. כבר עברו איזה 10 שנים מאז גיוסי. בכל אופן, ההוראות אז ביחידה שלי – לפחות לבנות – היו לא לעלות על טרמפים נקודה.
הנהלים הם: (נראה אם אני זוכר את כולם).
א. לשאול את הנהג לאן הוא מגיע (ולא לנדב את המידע לאן אתה רוצה להגיע).
ב. לא לשבת מקדימה
ג. לא לעלות לרכב שבו 3 נוסעים.
לא זוכר עוד...

אני מדברת על שעות בהן יש אוטובוס כל 5-7 דקות
לבקש טרמפים במצב כזה וכשהנסיעה גם כך חינם, אני לא מבין. מסכים איתך. (אבל אני אישית בכל מקרה הייתי עוצר - אני מחפש טרמפיסיטים ושמח אם אני מוצא).

אבל מי שכן לקח טרמפים בעבר, ועכשיו לא לוקח טרמפיסטים, הוא קצת כופר בטובה
סליחה על הניסוח הבוטא @}
נכון להגביל למצב בו מישהו לוקח טרמפים קבוע, ומצד שני אף פעם לא עוצר.

ב"ה לא זכיתי למצבים לא נעימים עם טרמפיסטים. במחשבה שניה, פעם אחת עלו חבורה של צעירים שדיברו בקולי קולות, ואפילו בקשו שאשים איזו קלטת שלהם, אבל בסה"כ זה לא היה כזה נורא.
אבל מה שכן הפסקתי לעשות, זה להציע טרמפים לאנשים (כשהם לא מבקשים). זה פשוט לא יעיל - אף פעם לא רוצים לעלות.
בדר"כ ביציאה מהרכבת מחכה מונית שירות. (כשהמכונית אצל אישתי אני לוקח אותה). פעם היא לא הייתה שם כי הרכבת אחרה מאוד, שאלתי בתחנה אם מי שהוא רוצה לנסוע איתי, ואפילו לא התייחסו אלי, לא נעים. בדר"כ המונית מלאה, ואני נוסע בדיוק במסלול שלה. בכל מקרה זו הייתה הפעם האחרונה שהצעתי טרמפ כשלא ביקשו.

פעם נסענו מירושלים למושב בית גמליאל (ליד יבנה),וכל כמה קילומטרים טרמפיסט ירד, וטרמפיסט עלה. הרגשתי כל כך טוב. הרגשתי שחסכתי כל כך הרבה זמן ועצבים לאנשים.

בתור אחת שנסעה בטרמפים, ועדיין מידי פעם נוסעת, אני מכירה את ההרגשה שאתה צריך להגיע לאנשהו ולא עוצרים לך. אז אני עוצרת הרבה, אבל תמיד בודקת עם כול החושים מי נכנס לרכב, ואם לא נראה אז לא.
מרגיש לי בטוח יותר לעצור לנשים, אבל אולי זו אשליה. לגברים בדואים אני עוצרת לעיתים רחוקות בלבד, וזה בגלל החשש שההצעה לטרמפ לא תתפרש נכון.
בד"כ החוויות שלי כנותנת טרמפ וכטרמפיסטית הן טובות. פוגשים אנשים, מחליפים שיחה וחוויות חיים, תהיות והגיגים. ואח"כ נפרדים. היתה לי חוויה לא נעימה אחת בחיי - בתור טרמפיסטית, שהסתיימה בטוב. זה היה לא נעים אבל לא גרם לי להפסיק עם המנהג. אחרי הכול רוב בני האדם טובים הם, וצריך רק להפעיל חושים ומשנה זהירות כדי לזהות את הרעים. סכנות יש בכול מקום.

אבל הסיבה שבגללה לדעתי שאנשים בארץ הפסיקו לעצור לטרמפיסטים היא שלא אכפת להם מזולתם:
_מה שמתרחש מחוץ למכוניתי
פשוט אינו מטריד אותי_

עשב, המצבים בהם זה לא מפחיד צויינו, וכבר נאמר שבהם אני, לפחות, כן לוקחת טרמפיסטים. אלא שרוב המצבים כן מפחידים. כמעט כל מצב בו עולה נוסע לא מוכר לאוטו שלי הוא מפחיד.
כנראה שזה בכל זאת חוסך להם הרבה זמן.
אם זה חוסך הרבה זמן, כנראה אין מחסור באנשים שעוצרים. אני מדברת על שעות בהן יש אוטובוס כל 5-7 דקות. צריך המון אנשים שיהיו מוכנים לעצור כדי להגיע מהר יותר בתנאים האלה.
נראה לי שאם נוהגים על פי הכללים שהצבא נותן ללקיחת טרמפים, זה לא כל כך מסוכן. ההוראות די מרחיקות את הסכנה.
האמת היא שאני לא מעודכנת בנהלים. כבר עברו איזה 10 שנים מאז גיוסי. בכל אופן, ההוראות אז ביחידה שלי -- לפחות לבנות -- היו לא לעלות על טרמפים נקודה.
אולי עדיף דווקא כן לקחת אותם ולהטיף להם על כך שזה מסוכן.
אולי. אני בגיל ההוא לא כל כך הקשבתי להטפות.

_לא מאונס או משהו כזה. פחד ממתחזים/מחבלים וכאלה.
ואני פוחדת משניהם._
ומה עם לעצור לנשים, נערות?

למה לפעמים אני לא עוצרת: מעצבן אותי לראות חייל/ת שמקבלים החזרים או נוסעים חינם עוצרים טרמפים בשעות שבהן התחבורה הציבורית בשיא פעולתה
לא נראה לי שהם נהנים מזה, כנראה שזה בכל זאת חוסך להם הרבה זמן.

נראה לי חוסר אחריות – קרו כבר מספיק זוועות.
נראה לי שאם נוהגים על פי הכללים שהצבא נותן ללקיחת טרמפים, זה לא כל כך מסוכן. ההוראות די מרחיקות את הסכנה.
נראה לי שהסכנה יותר גבוהה בכך שעולים על רכב שלא יודעים אם הנהג בו זהיר.

זכותם לנהוג כרצונם, אבל אני לא חייבת לעודד את זה.
מצד שני, אם את כן חוששת לחייהם, אז אולי עדיף שתיקחי אותם את, ולא תשאירי אותם למי שכן עלול לפגוע בהם. אולי עדיף דווקא כן לקחת אותם ולהטיף להם על כך שזה מסוכן.

_תזכור שגם אתה פעם לקחת טרמפים,
ומה עם מי שמעודו לא עלה על טרמפ לא מוכר, הוא פטור?_
לא, אבל מי שכן לקח טרמפים בעבר, ועכשיו לא לוקח טרמפיסטים, הוא קצת כופר בטובה.

באופן כללי, סמדר ונועה, אם זה בגלל הפחד, אז זה מובן (מוצדק?).
השאלה היא אולי, האם בכל זאת יש מצבים שזה לא מפחיד? האם זו בכלל אפשרות לקחת טרמפיסט, או שכבר "לא רואים אותם"?

לא מאונס או משהו כזה. פחד ממתחזים/מחבלים וכאלה.
ואני פוחדת משניהם. לכן אני לא אוספת טרמפיסטים אם אני לבד ברכב (למעט אם זה ביציאה מהטכניון).
טוב, פעם אחת בעצם כן אספתי. יצאתי מחיפה לכביש החוף ובדיוק בעיקול ראיתי דמות. עצרתי מעוצמת ההפתעה, אז כבר לקחתי אותה. היא סיפרה לי בדרך שהיא תמיד עושה את זה, ושזו הדרך הכי מהירה. שאלתי אותה כמה זמן חיכתה. היא ענתה "היום זה היה הרבה. עשר דקות".
אז כנראה אנשים כן עוצרים...
למה לפעמים אני לא עוצרת: מעצבן אותי לראות חייל/ת שמקבלים החזרים או נוסעים חינם עוצרים טרמפים בשעות שבהן התחבורה הציבורית בשיא פעולתה. נראה לי חוסר אחריות -- קרו כבר מספיק זוועות. זכותם לנהוג כרצונם, אבל אני לא חייבת לעודד את זה.
לא שלא אספתי, לפעמים. כשלא הייתי לבד.
למה עוד: יש אנשים שנראים לי מפחידים -- אינטואיטיבית, לא קשור לשום דבר שהם עושים -- אז אני מעדיפה לנהוג רגועה.
תזכור שגם אתה פעם לקחת טרמפים,
ומה עם מי שמעודו לא עלה על טרמפ לא מוכר, הוא פטור?

אתה כ"כ צודק. אני באופן אישי לא עוצרת מטעמי פחד.
פעם הייתי נוסעת הרבה ברחבי הארץ, ותמיד הייתי לוקחת איתי חיילים. היום, לצערי, אין סיכוי. אני פשוט מפחדת.
לא מאונס או משהו כזה. פחד ממתחזים/מחבלים וכאלה.

יש לי שאלה שמטרידה אותי די הרבה, (בעיקר אם אני מנסה לתפוס טרמפים)
מדוע רוב האנשים אינם עוצרים לטרמפיסטים?
זו בסה"כ עצירה לכמה שניות להעלות, וכמה שניות כדי להוריד. הרבה פעמים גם כך עוצרים אבל לא לטרמפיסט, אלא מסיבה אחרת.
האם הם מפחדים שישתלטו להם על המכונית?
שיגנבו להם דברים?
שיחטפו אותם?
שאגד יפשטו את הרגל? (למרות שלא עוצרים גם כשאין אוטובוסים)
או שסתם לא רואים איזו תועלת תביא להם לעצור למישהו אחר?
נשים שלא עוצרות לגברים עוד אפשר אולי להבין. אם כי נראה לי שאם גבר רוצה לפגוע באישה, הוא לא ינסה לתפוס טרמפים, אלא כנראה להיות בצד השני.

בכל פעם שאני עובר ליד תחנה, אני מקווה שיהיה שם טרמפיסט שאפשר יהיה לעזור לו. אני מרגיש שיש בזבוז בנסיעה ברכב לא מלא בנוסעים.
אם נסיעה בטרמפים הייתה הרבה יותר מקובלת, זה היה חוסך כל כך הרבה תנועה, רכבים, דלק וזיהום אוויר - והכל תמורת כמה שניות של עצירה!
הייתי רוצה להדביק על הרכב מדבקה שמעודדת לקחת טרמפיסטים, אבל לא נראה לי שיש דבר כזה. גם חשבתי על מדבקה במושב שליד הנהג שאומרת מה שהוא בסגנון של: תזכור שגם אתה פעם לקחת טרמפים, כשתהיה לך הזדמנות עזור גם אתה לאחרים.