על ידי דלעת* » 03 נובמבר 2010, 19:48
אני בעד טרמפים!
גם לקחת, גם לתת. אני חושבת שהעולם הרבה יותר מקסים עם טרמפים.
אני נזהרת - לא עוצרת למי שלא נראה לי. לא עולה עם מי שלא נראה לי.
יש לי גם סיפורי טרמפים קצת מפחידים -
הסיפור הכי מפחיד הוא דווקא נסיעה עם שני חבר'ה קצת הזויים - רזים, הקטיים, דווקא לא נראו לי מסוכנים, למרות שהאסוציאציה הראשונה היא חצי פושעים - הם נראו חביבים ואפילו משעשעים. אז עליתי. והם באמת היו בסדר, עד ש - נגמר להם הדלק איפשהו על כביש 1 (בדרך לירושלים) אם אני לא טועה זה היה באזור שער הגיא, ובמכונית הרעועה שלהם הם נסעו על השוליים ברוורס איזה שלושה קילומטרים, לא בשיא הזהירות, ותוך שיח שהיה יכול להיות משעשע ביניהם, אם לא הייתי יושבת במושב האחורי ומסתכלת בחרדה אחורנית, כאשר מכוניות חולפות על פנינו במהירות של 110 קמ"ש, והם לא הכי בפוקוס.
אחח, עד היום אני נכנסת לסטרס כשאני נזכרת בזה. אחר כך לא נסעתי בטרמפים איזה שלוש שנים, מהשוק.
ממש לא מזמן לקחתי טרמפ באזור מגוריי, שבו נהוג לקחת טרמפים, ובגלל שהייתי בסיטואציה שהייתי חייבת להגיע הביתה, והייתי לא במיטבי, עליתי עם מישהו שאני לא יודעת אם הייתי עולה איתו אם יכולתי לברור. הוא היה חביב ובשלב מסויים חביב מדי, ("יש לי הרבה חברים ביישוב שלך, את גם יכולה להיות חברה שלי", תוך נגיעה חברית ביד שלי (הכל תנועות מוגזמות, תיאטרליות) ואז אמרתי לו, טוב, אולי אני ארד כאן, ואז הוא התעשת ו"חזר למוטב", והמשיך לדבר אבל בלי שטויות, ונסעתי איתו עד הבית (שלא היה רחוק).
אז אני מספרת את שני הסיפורים האלה, אבל יש עשרות רבות של מקרים של טרמפים נפלאים, עם אנשים נפלאים, ואני בעד (מכל הסיבות שנאמרו כבר לעיל).
אני בעד טרמפים!
גם לקחת, גם לתת. אני חושבת שהעולם הרבה יותר מקסים עם טרמפים.
אני נזהרת - לא עוצרת למי שלא נראה לי. לא עולה עם מי שלא נראה לי.
יש לי גם סיפורי טרמפים קצת מפחידים -
הסיפור הכי מפחיד הוא דווקא נסיעה עם שני חבר'ה קצת הזויים - רזים, הקטיים, דווקא לא נראו לי מסוכנים, למרות שהאסוציאציה הראשונה היא חצי פושעים - הם נראו חביבים ואפילו משעשעים. אז עליתי. והם באמת היו בסדר, עד ש - נגמר להם הדלק איפשהו על כביש 1 (בדרך לירושלים) אם אני לא טועה זה היה באזור שער הגיא, ובמכונית הרעועה שלהם הם נסעו על השוליים ברוורס איזה שלושה קילומטרים, לא בשיא הזהירות, ותוך שיח שהיה יכול להיות משעשע ביניהם, אם לא הייתי יושבת במושב האחורי ומסתכלת בחרדה אחורנית, כאשר מכוניות חולפות על פנינו במהירות של 110 קמ"ש, והם לא הכי בפוקוס.
אחח, עד היום אני נכנסת לסטרס כשאני נזכרת בזה. אחר כך לא נסעתי בטרמפים איזה שלוש שנים, מהשוק.
ממש לא מזמן לקחתי טרמפ באזור מגוריי, שבו נהוג לקחת טרמפים, ובגלל שהייתי בסיטואציה שהייתי חייבת להגיע הביתה, והייתי לא במיטבי, עליתי עם מישהו שאני לא יודעת אם הייתי עולה איתו אם יכולתי לברור. הוא היה חביב ובשלב מסויים חביב מדי, ("יש לי הרבה חברים ביישוב שלך, את גם יכולה להיות חברה שלי", תוך נגיעה חברית ביד שלי (הכל תנועות מוגזמות, תיאטרליות) ואז אמרתי לו, טוב, אולי אני ארד כאן, ואז הוא התעשת ו"חזר למוטב", והמשיך לדבר אבל בלי שטויות, ונסעתי איתו עד הבית (שלא היה רחוק).
אז אני מספרת את שני הסיפורים האלה, אבל יש עשרות רבות של מקרים של טרמפים נפלאים, עם אנשים נפלאים, ואני בעד (מכל הסיבות שנאמרו כבר לעיל).