על ידי לאורה* » 09 מרץ 2021, 10:11
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
_אבא יקר, בבקשה תשלח את אראלה שתתקשר אלי.
אני שואלת את עצמי אם זה שיעור שאני צריכה ללמוד, שיעור בענווה, ללמוד לקבל, ללמוד לקחת._
טוב, אני יודעת שזו הודעה ישנה ואני מאד מקווה שאראלה התקשרה והיא כבר לא רלוונטית
אבל מאחר ואני בטוחה שהיא תהיה רלוונטית עבור מישהו, ולמרות שאני עדיין לא ה', ארשה לעצמי להגיב לזה.
אנחנו חיים בעידן של שפע חומרי מטורף! אפילו לא שפוי. ולמרות שמתאמצים להראות לנו שהשפע הזה זמין רק למי שרבים לו המזומנים, האמת היא שבחברה עשירה כולם עשירים. כי המון אנשים קונים מעבר למה שהם צריכים, ועודף הצריכה הזה זמין עבור כל החברה.
אז ממש לא צריך עזרה מאלוהים או מאראלה בשביל מגבות גוף מפנקות או זוג מגפיים. מספיק לשאול את החברות שלך... אפשר לשלוח הודעה בווטסאפ "ביום ראשון במקום X מארגנת איסוף של כלי בית, כלי מטבח, מצעים, נעליים, בגדים משומשים במצב טוב... מוזמנות באהבה" ואפילו להדגיש מה נחוץ במיוחד (נעליים, מגבות). את לא צריכה להגיד שזה בשבילך, אפשר להגיד שזה לתרומה ואפשר גם לא להגיד. עכשיו זה בטח מכווץ אותך לקרוא, אבל האמת היא שאנשים מתים להיפטר מכל הזבל שיש להם בבית! ועוד יותר שמחים שזה לא הולך לפח אלא למישהו באמת יהנה ויעריך את זה. במיוחד עכשיו לקראת פסח... (אגב, שווה להסתובב בימים אלה ברחובות האמידים יותר שקרובים למקום מגוריכם, כי לפני פסח אפשר פשוט לרהט מחדש את הבית מכל הדברים המעולים שנזרקים לרחוב).
כשהייתי סטודנטית ועברתי לדירה חדשה, לא היה בה כלום, קיבלתי אותה ריקה לגמרי. ולא הייתי צריכה לקנות כמעט שום דבר, אפילו לא הובלה! מאחר שזה היה שנה אחרי שאבי נפטר והוא לא היה יכול לעזור לי, חבר של ההורים ביקש מחבר שלו, שיש לו נגרר, אותו בהשאלה ליום, והתנדב (יחד עם אחי) לעזור לי לסחוב את הרהיטים שהבאתי. הם עזרו לי לצבוע, להתקין מדפים, בנוסף הוא גם היה חשמלאי, וסידר לי את כל החשמל בבית, וכל זה חינם אין כסף. צדקה? נדבה? לא, פשוט חברות ונדיבות לב.
לפני שעברתי עשיתי רשימה של כל מה שאני צריכה ושאלתי חברים, חברים של ההורים, סבא וסבתא וכו' אם יש להם את הדברים האלה שהם כבר לא צריכים. ככה קיבלתי טוסטר אובן, רדיאטור, שולחן למטבח וכלי מטבח. מצאתי ברחוב מזרן חדש ומבריק, זוגי אורתופדי במצב מצוין, וכן ספה שתפרתי לה כיסוי חדש, ושולחן קפה מדליק עבודת יד (אפילו לא חיפשתי, אני פשוט שמה לב לדברים שזרוקים כשאני הולכת ברחוב
. הדבר שהכי חסר לי וחששתי לגביו היה מקרר, מכיוון שזו רכישה יקרה, ומשהו שממש חייבים. והנה... יום לפני המעבר אחי מצא ברחוב מקרר, לא סתם מקרר, אלא אחד קל, יפה, לא ענק, לא קטנטן, אלא מתאים בדיוק ל1-2 אנשים שמבשלים לעצמם, בדיוק לצרכים שלי! הוא עבד מצויין, והתאים בדיוק לרווח שהיה עבורו במטבח. לא רק זה, אלא כשעברתי משם, לבנות ששכרו את הדירה אחרי גם לא היה מקרר, אז מכרתי להן אותו ב500 שקל.
כשכבר גרתי שם לא היתה לי מכונת כביסה, ולא היה לי כח לחפש אחריה (כבר הייתי סטודנטית במשרה מלאה) וגם לא כסף לקנות, יותר נכון, לא היה לא רצון לבזבז את כספי דווקא עליה.. היתה מכבסה, אבל היא היתה רחוקה ולא היה לי רכב וזה לא היה ריאלי להיסחב עם הכביסה ברגל עד שם ועוד לחזור איתה רטובה. מה עשיתי? הדירה מעליי היתה מין דירה פתוחה של בנות שירות, עם הרבה בנות שהסתובבו בה כל שעות היום. עליתי, הבאתי להם עוגה, הצגתי את עצמי כשכנה מלמטה וביקשתי לבוא לכבס פעם בשבוע בתשלום. הן הסכימו, ואמרו שאני לא צריכה לשלם להן, כי גם עבורן משלמים על המים והחשמל... אני רק צריכה להביא חומרי כביסה משלי. וכך נפתרה הבעיה
מדי פעם הייתי מביאה להן שוקולד או משהו כזה לאות תודה.
עוד סיפור בסגנון: בתקופת הקורונה, אחי עובד פעם בשבוע בחנות של משלוחי ירקות, שמקבלים ירקות טריים וטובים ישר מהשדות. כל שבוע, הם זורקים כמויות מטורפות של ירקות יפים וטובים שלא נמכרים! ואת כולם הוא מביא הביתה. מדברים על ארגזים של חצילים, פלפלים, תפוחי אדמה, בננות, תפוחים, בצל, שקים של עשבי תיבול... את כל השפע הזה אמא שלי מבשלת, אבל בגלל שיש המון היא תמיד מחפשת למי לתת, וככה אנחנו מחלקים שפע של ירקות ותבשילים ביתיים גם לאחרים
. בנוסף, לאחי היה רעיון לפתוח נק' חלוקה של הירקות ביישוב שלנו, וככה להרחיב את ההזמנות של העסק. ואיפה הנק'? אצלנו בבית! אז הוא מביא הביתה את ההזמנות של האנשים, והם אוספים אותן מאיתנו, אנחנו עוזרים לבעלת העסק להרוויח יותר, לאנשים לקבל ירקות טריים, זמינים וזולים, ומקבלים ממנה בתמורה 150 ש"ח כל שבוע לקנות ירקות אצלה. אז יצא שאנחנו לא משלמים כלום על ירקות, שהם חלק ארי מהתזונה שלנו.
אז אחרי כל הסיפורים האלה, אני אתייחס לחלק השני של מה שכתבת:
אני שואלת את עצמי אם זה שיעור שאני צריכה ללמוד, שיעור בענווה, ללמוד לקבל, ללמוד לקחת.
אני חושבת שהאינטואציה שלך מאד מדויקת!
אצלנו במשפחה תמיד היה שפע של כסף. מעולם לא היה חסר דבר, ואם הייתי רוצה, הייתי יכולה לבקש מאמי שתקנה לי רהיטים לדירה. ובכל זאת, הגישה שלנו היא תמיד לחפש קודם איפה השפע נמצא מתחת לאף, במקום בחנויות, וככה להיות חלק מהמרקם הזה שמרכיב את הקהילה, ואת האדמה. הגישה שלה היא תמיד "צריך משהו? מבקשים!" כי היא רואה את עצמה כחלק מקהילה, היא אישה נדיבה בטירוף ונותנת מזמנה, רכושה, ופותחת את ביתה לכל מי שצריך. לכן היא לוקחת כמובן מאליו שהיא חלק ממארג חברתי לא מוגבל, שיכול להגיע גם מזרים גמורים, ותפקידו לספק לה את כל העזרה שהיא זקוקה לה (והיא תמיד מגיעה!). לכן השאלה היא מאיזה מקום מבקשים.
כי כשגדלים בעוני, הכבוד מאד חשוב, ולבקש מאחרים זה כאילו הודאה בכך שאי אפשר לשרוד, שאין יכולות להסתדר לבד, וכל דבר שנותנים לך הוא לא מתנה אלא נדבה. ואני חושבת שהתודעה הזו היא שיוצרת את מציאות חייך וחוסמת את השפע המקיף אותך לגעת בך. אז קודם כל הכירי בכך שלא משנה מהו מצבך הכלכלי, יש לך יכולות וכישורים יחודיים, היכולים להיתרגם לכסף ולשפע. בין אם זה דרך עבודה המתאימה לכישורייך, ובין אם זה איך לקיים צרכייך מתוך השפע הקיים (כפי שתיארתי למעלה). העולם רוצה לתת לך, את חלק ממנו, והשפע הוא נתינה וקבלה. לתת מכישורייך - לא משנה איך, איפה ולמי - לשמרטף על ילדים של חברה, לתת חיוך חם, עצה טובה, להשאיל ספר למישהו שיאהב אותו מאד. יש לך המון מה לתת! תחושת הנתינה, מחברת לשפע העצום שיש לך. וברגע שתחווי את עצמך בתור אדם שיש לו המון מה לתת, תעריכי את עצמך, ולא תתביישי גם לקבל. כי אנשים אוהבים לתת, שמחים לתת, זה מחבר אותם! למשל באינטימיות זוגיות, איזה כיף זה להתנפל על מי שאוהבים, איזה כיף זה לתת לו אהבה. וכמה זה מאכזב אם הוא אומר "עכשיו לא בא לי..."
טוב ההודעה הזו כבר מפלצתית, אבל לסיום אמליץ על הספר "יצירת כסף - מפתחות לשפע" של סנאיה רומן (אגב, גם אותו מצאתי ברחוב כשהייתי סטודנטית
ועוזר מאד לעבוד על המקום העמוק הזה שחוסם שפע. הוא בהיר, מעשי ומדויק, ואני מתחברת מאד לגישה שלו.
בכבוד רב, אלוהים
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
_אבא יקר, בבקשה תשלח את אראלה שתתקשר אלי.
אני שואלת את עצמי אם זה שיעור שאני צריכה ללמוד, שיעור בענווה, ללמוד לקבל, ללמוד לקחת._
טוב, אני יודעת שזו הודעה ישנה ואני מאד מקווה שאראלה התקשרה והיא כבר לא רלוונטית :) אבל מאחר ואני בטוחה שהיא תהיה רלוונטית עבור מישהו, ולמרות שאני עדיין לא ה', ארשה לעצמי להגיב לזה.
אנחנו חיים בעידן של שפע חומרי מטורף! אפילו לא שפוי. ולמרות שמתאמצים להראות לנו שהשפע הזה זמין רק למי שרבים לו המזומנים, האמת היא שבחברה עשירה כולם עשירים. כי המון אנשים קונים מעבר למה שהם צריכים, ועודף הצריכה הזה זמין עבור כל החברה.
אז ממש לא צריך עזרה מאלוהים או מאראלה בשביל מגבות גוף מפנקות או זוג מגפיים. מספיק לשאול את החברות שלך... אפשר לשלוח הודעה בווטסאפ "ביום ראשון במקום X מארגנת איסוף של כלי בית, כלי מטבח, מצעים, נעליים, בגדים משומשים במצב טוב... מוזמנות באהבה" ואפילו להדגיש מה נחוץ במיוחד (נעליים, מגבות). את לא צריכה להגיד שזה בשבילך, אפשר להגיד שזה לתרומה ואפשר גם לא להגיד. עכשיו זה בטח מכווץ אותך לקרוא, אבל האמת היא שאנשים מתים להיפטר מכל הזבל שיש להם בבית! ועוד יותר שמחים שזה לא הולך לפח אלא למישהו באמת יהנה ויעריך את זה. במיוחד עכשיו לקראת פסח... (אגב, שווה להסתובב בימים אלה ברחובות האמידים יותר שקרובים למקום מגוריכם, כי לפני פסח אפשר פשוט לרהט מחדש את הבית מכל הדברים המעולים שנזרקים לרחוב).
כשהייתי סטודנטית ועברתי לדירה חדשה, לא היה בה כלום, קיבלתי אותה ריקה לגמרי. ולא הייתי צריכה לקנות כמעט שום דבר, אפילו לא הובלה! מאחר שזה היה שנה אחרי שאבי נפטר והוא לא היה יכול לעזור לי, חבר של ההורים ביקש מחבר שלו, שיש לו נגרר, אותו בהשאלה ליום, והתנדב (יחד עם אחי) לעזור לי לסחוב את הרהיטים שהבאתי. הם עזרו לי לצבוע, להתקין מדפים, בנוסף הוא גם היה חשמלאי, וסידר לי את כל החשמל בבית, וכל זה חינם אין כסף. צדקה? נדבה? לא, פשוט חברות ונדיבות לב.
לפני שעברתי עשיתי רשימה של כל מה שאני צריכה ושאלתי חברים, חברים של ההורים, סבא וסבתא וכו' אם יש להם את הדברים האלה שהם כבר לא צריכים. ככה קיבלתי טוסטר אובן, רדיאטור, שולחן למטבח וכלי מטבח. מצאתי ברחוב מזרן חדש ומבריק, זוגי אורתופדי במצב מצוין, וכן ספה שתפרתי לה כיסוי חדש, ושולחן קפה מדליק עבודת יד (אפילו לא חיפשתי, אני פשוט שמה לב לדברים שזרוקים כשאני הולכת ברחוב ;). הדבר שהכי חסר לי וחששתי לגביו היה מקרר, מכיוון שזו רכישה יקרה, ומשהו שממש חייבים. והנה... יום לפני המעבר אחי מצא ברחוב מקרר, לא סתם מקרר, אלא אחד קל, יפה, לא ענק, לא קטנטן, אלא מתאים בדיוק ל1-2 אנשים שמבשלים לעצמם, בדיוק לצרכים שלי! הוא עבד מצויין, והתאים בדיוק לרווח שהיה עבורו במטבח. לא רק זה, אלא כשעברתי משם, לבנות ששכרו את הדירה אחרי גם לא היה מקרר, אז מכרתי להן אותו ב500 שקל.
כשכבר גרתי שם לא היתה לי מכונת כביסה, ולא היה לי כח לחפש אחריה (כבר הייתי סטודנטית במשרה מלאה) וגם לא כסף לקנות, יותר נכון, לא היה לא רצון לבזבז את כספי דווקא עליה.. היתה מכבסה, אבל היא היתה רחוקה ולא היה לי רכב וזה לא היה ריאלי להיסחב עם הכביסה ברגל עד שם ועוד לחזור איתה רטובה. מה עשיתי? הדירה מעליי היתה מין דירה פתוחה של בנות שירות, עם הרבה בנות שהסתובבו בה כל שעות היום. עליתי, הבאתי להם עוגה, הצגתי את עצמי כשכנה מלמטה וביקשתי לבוא לכבס פעם בשבוע בתשלום. הן הסכימו, ואמרו שאני לא צריכה לשלם להן, כי גם עבורן משלמים על המים והחשמל... אני רק צריכה להביא חומרי כביסה משלי. וכך נפתרה הבעיה :) מדי פעם הייתי מביאה להן שוקולד או משהו כזה לאות תודה.
עוד סיפור בסגנון: בתקופת הקורונה, אחי עובד פעם בשבוע בחנות של משלוחי ירקות, שמקבלים ירקות טריים וטובים ישר מהשדות. כל שבוע, הם זורקים כמויות מטורפות של ירקות יפים וטובים שלא נמכרים! ואת כולם הוא מביא הביתה. מדברים על ארגזים של חצילים, פלפלים, תפוחי אדמה, בננות, תפוחים, בצל, שקים של עשבי תיבול... את כל השפע הזה אמא שלי מבשלת, אבל בגלל שיש המון היא תמיד מחפשת למי לתת, וככה אנחנו מחלקים שפע של ירקות ותבשילים ביתיים גם לאחרים :). בנוסף, לאחי היה רעיון לפתוח נק' חלוקה של הירקות ביישוב שלנו, וככה להרחיב את ההזמנות של העסק. ואיפה הנק'? אצלנו בבית! אז הוא מביא הביתה את ההזמנות של האנשים, והם אוספים אותן מאיתנו, אנחנו עוזרים לבעלת העסק להרוויח יותר, לאנשים לקבל ירקות טריים, זמינים וזולים, ומקבלים ממנה בתמורה 150 ש"ח כל שבוע לקנות ירקות אצלה. אז יצא שאנחנו לא משלמים כלום על ירקות, שהם חלק ארי מהתזונה שלנו.
אז אחרי כל הסיפורים האלה, אני אתייחס לחלק השני של מה שכתבת:
[u]אני שואלת את עצמי אם זה שיעור שאני צריכה ללמוד, שיעור בענווה, ללמוד לקבל, ללמוד לקחת.[/u]
אני חושבת שהאינטואציה שלך מאד מדויקת!
אצלנו במשפחה תמיד היה שפע של כסף. מעולם לא היה חסר דבר, ואם הייתי רוצה, הייתי יכולה לבקש מאמי שתקנה לי רהיטים לדירה. ובכל זאת, הגישה שלנו היא תמיד לחפש קודם איפה השפע נמצא מתחת לאף, במקום בחנויות, וככה להיות חלק מהמרקם הזה שמרכיב את הקהילה, ואת האדמה. הגישה שלה היא תמיד "צריך משהו? מבקשים!" כי היא רואה את עצמה כחלק מקהילה, היא אישה נדיבה בטירוף ונותנת מזמנה, רכושה, ופותחת את ביתה לכל מי שצריך. לכן היא לוקחת כמובן מאליו שהיא חלק ממארג חברתי לא מוגבל, שיכול להגיע גם מזרים גמורים, ותפקידו לספק לה את כל העזרה שהיא זקוקה לה (והיא תמיד מגיעה!). לכן השאלה היא מאיזה מקום מבקשים.
כי כשגדלים בעוני, הכבוד מאד חשוב, ולבקש מאחרים זה כאילו הודאה בכך שאי אפשר לשרוד, שאין יכולות להסתדר לבד, וכל דבר שנותנים לך הוא לא מתנה אלא נדבה. ואני חושבת שהתודעה הזו היא שיוצרת את מציאות חייך וחוסמת את השפע המקיף אותך לגעת בך. אז קודם כל הכירי בכך שלא משנה מהו מצבך הכלכלי, יש לך יכולות וכישורים יחודיים, היכולים להיתרגם לכסף ולשפע. בין אם זה דרך עבודה המתאימה לכישורייך, ובין אם זה איך לקיים צרכייך מתוך השפע הקיים (כפי שתיארתי למעלה). העולם רוצה לתת לך, את חלק ממנו, והשפע הוא נתינה וקבלה. לתת מכישורייך - לא משנה איך, איפה ולמי - לשמרטף על ילדים של חברה, לתת חיוך חם, עצה טובה, להשאיל ספר למישהו שיאהב אותו מאד. יש לך המון מה לתת! תחושת הנתינה, מחברת לשפע העצום שיש לך. וברגע שתחווי את עצמך בתור אדם שיש לו המון מה לתת, תעריכי את עצמך, ולא תתביישי גם לקבל. כי אנשים אוהבים לתת, שמחים לתת, זה מחבר אותם! למשל באינטימיות זוגיות, איזה כיף זה להתנפל על מי שאוהבים, איזה כיף זה לתת לו אהבה. וכמה זה מאכזב אם הוא אומר "עכשיו לא בא לי..."
טוב ההודעה הזו כבר מפלצתית, אבל לסיום אמליץ על הספר "יצירת כסף - מפתחות לשפע" של סנאיה רומן (אגב, גם אותו מצאתי ברחוב כשהייתי סטודנטית ;) ועוזר מאד לעבוד על המקום העמוק הזה שחוסם שפע. הוא בהיר, מעשי ומדויק, ואני מתחברת מאד לגישה שלו.
בכבוד רב, אלוהים :)