על ידי צפרדע_ית » 04 ספטמבר 2023, 08:31
אני חושבת שהתחלתי למצא התחלות של תשובות...
התשובה, אני חושבת, היא מי ומה שאנחנו.
זה חשוב לנו מה חושבים עלינו האנשים שחשובים לנו... אני חושבת....
אנחנו הרי מסתכלים על עצמינו דרך העיניים שלהם, של כולם... של ההורים, החברים, הסביבה, ואז, חשוב יותר, של בני הזוג והילדים שלנו... אוי, הילדים שלנו .. הם הרי אנחנו במוקטן, הם התקווה... הם מי שאנחנו רוצים לראות את עצמינו האמיתיים בהם (ומכאן האכזבהה וגם הגאווה שלנו.... מעצמינו...), וכשהם, כל האמור לעיל, אך בעיקר המשפחה הגרעינית שיצרנו, מאוכזבים מאיתנו, גם אנחנו מאוכזבים מעצמינו, וכשזה קורה, קשה לנו להסתכל על עצמינו, ולחלקינו פשוט קשה לחיות.
(כשאני מסתכלת על הכלב שלי במבט מאוכזב ממשהו שהוא עשה, הוא מסיט את הראש ולא מסוגל להסתכל אליי בחזרה... זה בדיוק זה. ואם אני משמיעה קול מאוכזב יוצר, הוא בכלל נשבר.).
זה כל כך עמוק טבוע בנו שאנחנו יכולים לדמיין מראש איך תיראה תגובה מסויימת למעשה שלנו, ומראש נרגיש רע, על עצם המחשבה לעשות אותו. כי יתאכזבו (אולי) מאיתנו בעתיד...
על זההרי בנוי כל הרעיון של עדר. ערבות הדדית שכזו, שבנויה על רגשי אשם מחד, ועל סכם הפסדים מאידך.
והמרגיזון: "אין אדם שיוכל להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מכל זה"
ץ
אני חושבת שהתחלתי למצא התחלות של תשובות...
התשובה, אני חושבת, היא מי ומה שאנחנו.
זה חשוב לנו מה חושבים עלינו האנשים שחשובים לנו... אני חושבת....
אנחנו הרי מסתכלים על עצמינו דרך העיניים שלהם, של כולם... של ההורים, החברים, הסביבה, ואז, חשוב יותר, של בני הזוג והילדים שלנו... אוי, הילדים שלנו .. הם הרי אנחנו במוקטן, הם התקווה... הם מי שאנחנו רוצים לראות את עצמינו האמיתיים בהם (ומכאן האכזבהה וגם הגאווה שלנו.... מעצמינו...), וכשהם, כל האמור לעיל, אך בעיקר המשפחה הגרעינית שיצרנו, מאוכזבים מאיתנו, גם [b]אנחנו[/b] מאוכזבים מעצמינו, וכשזה קורה, קשה לנו להסתכל על עצמינו, ולחלקינו פשוט קשה לחיות.
(כשאני מסתכלת על הכלב שלי במבט מאוכזב ממשהו שהוא עשה, הוא מסיט את הראש ולא מסוגל להסתכל אליי בחזרה... זה בדיוק זה. ואם אני משמיעה קול מאוכזב יוצר, הוא בכלל נשבר.).
זה כל כך עמוק טבוע בנו שאנחנו יכולים לדמיין מראש איך תיראה תגובה מסויימת למעשה שלנו, ומראש נרגיש רע, על עצם המחשבה לעשות אותו. כי יתאכזבו (אולי) מאיתנו בעתיד...
על זההרי בנוי כל הרעיון של עדר. ערבות הדדית שכזו, שבנויה על רגשי אשם מחד, ועל סכם הפסדים מאידך.
והמרגיזון: "אין אדם שיוכל להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מכל זה"
ץ