על ידי אלמונה* » 04 אוגוסט 2010, 15:43
אני מבקשת סיוע ויעוץ בענין מעט מביך. בבקשה בבקשה בלי ביקורת. אני קצת נואשת. בתי הקטנה - השלישית במספר - עוד מעט בת חמש וחצי. ילדה מקסימה, מלאת חיים ואהבה. היא ינקה עד לגיל שלוש בכיף ובהנאה הדדית של שתינו. בגיל שלוש הרגשתי שהתלות גדולה מדי וההפסקה הייתה - למיטב זכרוני - לא טראומטית כלל.
אבל - מאז היא אוהבת מאוד את הציצי כמכשיר הרגעה. בכל רגע של מצוקה, עייפות או סתם רצון להתפנק, כמו גם לצורך הרדמות בלילה, היא מבקשת את הציצי ומשחקת עם הפיטמה - עם היד שלה - עד שנרגעת. עד עכשיו זה היה לי בסדר, אבל עכשיו זה מטריף!!! אני מרגישה שאם היא נוגעת עוד פעם אחת בפיטמה אני חונקת אותה. בנוסף, אני מרגישה שזה עוצר אותה וחוסם אותה מלפתח אמצעים להתמודדות עצמית עם מצוקות ושיעמום. דיברתי איתה על כך מספר פעמים. אמרתי לה שזה לא נעים. הבהרתי לה שאי אפשר לעשות דברים לא נעימים לאנשים. כמו שאני לא עושה לה דברים שהיא מצהירה שאינם עושים לה טוב. היא מבינה קוגנטיבית, אבל רגשית מתקשה מאוד להיפרד. במקום זה היא מצאה נקודת חן שבולטת בגב שלי והולכת אחרי בבית בזמן שהיא ממוללת את נקודת החן. אני יודעת שזה נשמע חולני. מסוג החומרים שמראים בסופרנני וכולם מנידים בראש ומתייגים את המשפחה כלא מתפקדת. אני רוצה להבהיר שהיא ילדה תקינה לגמרי, הולכת לגן, הולכת לחברות, מתקשרת יפה עם העולם הסובב אותה, אבל היא מרגיעה את עצמה רק באמצעות השד או נקודת החן (שלה אגב היא קוראת "הציצי הקטן").
השאלה היא מה עושים- מצד אחד זה אמור להיות קל. היא ילדה גדולה, נבונה ואפשר לנהל איתה שיחה ולהסביר לה את המצב. מצד שני, דווקא בגלל שהיא כל כך הרבה שנים עם המנהג הזה, קשה מאוד לשרש אותו.
אנא הצעתכם החכמה שתביא לפתרון מבלי לפגוע בילדה המקסימה שלי.
אני מבקשת סיוע ויעוץ בענין מעט מביך. בבקשה בבקשה בלי ביקורת. אני קצת נואשת. בתי הקטנה - השלישית במספר - עוד מעט בת חמש וחצי. ילדה מקסימה, מלאת חיים ואהבה. היא ינקה עד לגיל שלוש בכיף ובהנאה הדדית של שתינו. בגיל שלוש הרגשתי שהתלות גדולה מדי וההפסקה הייתה - למיטב זכרוני - לא טראומטית כלל.
אבל - מאז היא אוהבת מאוד את הציצי כמכשיר הרגעה. בכל רגע של מצוקה, עייפות או סתם רצון להתפנק, כמו גם לצורך הרדמות בלילה, היא מבקשת את הציצי ומשחקת עם הפיטמה - עם היד שלה - עד שנרגעת. עד עכשיו זה היה לי בסדר, אבל עכשיו זה מטריף!!! אני מרגישה שאם היא נוגעת עוד פעם אחת בפיטמה אני חונקת אותה. בנוסף, אני מרגישה שזה עוצר אותה וחוסם אותה מלפתח אמצעים להתמודדות עצמית עם מצוקות ושיעמום. דיברתי איתה על כך מספר פעמים. אמרתי לה שזה לא נעים. הבהרתי לה שאי אפשר לעשות דברים לא נעימים לאנשים. כמו שאני לא עושה לה דברים שהיא מצהירה שאינם עושים לה טוב. היא מבינה קוגנטיבית, אבל רגשית מתקשה מאוד להיפרד. במקום זה היא מצאה נקודת חן שבולטת בגב שלי והולכת אחרי בבית בזמן שהיא ממוללת את נקודת החן. אני יודעת שזה נשמע חולני. מסוג החומרים שמראים בסופרנני וכולם מנידים בראש ומתייגים את המשפחה כלא מתפקדת. אני רוצה להבהיר שהיא ילדה תקינה לגמרי, הולכת לגן, הולכת לחברות, מתקשרת יפה עם העולם הסובב אותה, אבל היא מרגיעה את עצמה רק באמצעות השד או נקודת החן (שלה אגב היא קוראת "הציצי הקטן").
השאלה היא מה עושים- מצד אחד זה אמור להיות קל. היא ילדה גדולה, נבונה ואפשר לנהל איתה שיחה ולהסביר לה את המצב. מצד שני, דווקא בגלל שהיא כל כך הרבה שנים עם המנהג הזה, קשה מאוד לשרש אותו.
אנא הצעתכם החכמה שתביא לפתרון מבלי לפגוע בילדה המקסימה שלי.