אגב, במיץ תפזים יש לא מעט סידן.

כל הראיות שסידן וברזל מפריעים לספיגה נדגמו במחקרים על תוספים.
במחקרים שהתייחסו למזונות מלאים לא התקבלו תוצאות כאלה.

אני נגד להמשיך ולהפיץ את המידע הזה. יש מספיק מזונות בטבע שיש בהם גם סידן וגם ברזל. הם ממש לא מפריעים זה לזה ככה.
אני מציעה להמשיך ולהנות מחסה עם טחינה או מבשר צלוי עם טימין או עוף בתפוזים... בכיף.

ברזל נספג (כלומר מסיס) בסביבה חומצית. הוא נספג מצוין עם מיץ תפוזים, למשל, ואילו החלב והסידן הם בסיסיים. זה מה שמפריע לברזל.

נהדר, משמח לשמוע

נותנת לה לחפור באוכל למרוח ולאכול ואוכלת יחד איתה
איזה כיף! אלו בדיוק שני הדברים שאנחנו עשינו עם הקטנה שלנו: לאכול ביחד (אפילו מאותה צלחת לפעמים), ולתת לה להמרח ולחוות את האוכל בלי הפרעות.
זה פשוט וזה עובד
בהצלחה!

עשב את משהו טוב במיוחד

ישששש נועה כל הכבוד על היכולת לשנות גישה כל כך בקלות
וואללה יש תקווה D-:

החלטתי לשנות גישה הילדה לא סרגה את הפה..

@}
איזה כיף!

תודה על התשובה המקיפה .
אני יודעת שזה מוקדם להתלהב אבל כבר ראיתי ששינויים קורים ממש מהר במקרה שלי בעיקר עם ילדים..אבל, מאתמול בצהריים כשעשיתי עבודה עם עצמי והחלטתי לשנות גישה הילדה לא סרגה את הפה..
אנחנו יושבות יחד לשולחן ארוחות משפחתיות הפסקתי לנסות לדחוף לה כפיות מפשיטה אותה ונותנת לה לחפור באוכל למרוח ולאכול ואוכלת יחד איתה היא מביטה בי ועושה מה שאני עושה
יש מקום לתקווה !!!

זה לא
חלב שמפריע לברזל להיספג אלא סידן שמפריע לברזל להיספג ולכן צריך להרחיק ברזל מכל מאכל עשיר בסידן למשל חלב וטחינה.
אגב קיימים כל מיני תכשירים של ברזל ויש כאלו שפחות רגישים לקטע של התחרות עם הסידן (כלומר נספגים טוב גם אם אכלנו בסמוך סידן) למשל פריפל 3 שניתן בטיפות לילדים.
גם הברזל שמוסף לתמ"ל הוא פחות רגיש לסידן. בכללי מינרלים נספגים הכי טוב על קיבה ריקה ולכן הכי מומלץ לקחת את הברזל על הבוקר.

הנה הסבירו במקומי ואני כל כך גרועה בהסברים מדעיים אבל כן נתקלתי הרבה פעמים בעניין הזה של חלב שמפריע לברזל להיספג.

קראתי את זה במקרה, בלי קשר לילדים וכאלה
יש לי אנמיה, אבל לא רצינית ואני אחרי חצי שנה שלא הועילה של תוספי ברזל בגלל שילובי תזונה
עודף של סיבים מונע ספיגה של ברזל, ולכן הגיוני מאוד שקווקאר מפריע לספיגת ברזל
נכון גם לגבי קורנפלקסים מועשרים למיניהם, הסיבים התזונתיים שבהם מונעים ספגיה של ברזל וכל ההתלהבות של היצרנים לא שווה כלום.
גם חלב עושה רע לספיגת ברזל, הרופאה הסינית שלי (שהיא גם רופאה רגילה בהכשרתה) הסבירה לי שהסידן מתחרה בברזל ומנצח, ולכן כשיש קליטה של סידן אין קליטה של ברזל, את ההסבר הביוכימי המדוייק אני לא יודעת להסביר.
הדבר היחיד שאמרו לי שעוזר זה ויטמין C שמסייע לקליטת ברזל.
שוב, אחרי מניסיוני ברזל הוא מאוד "מפונק" בקטע של שילובים וספיגה וחבל מאוד, כי כתוסף מזון הוא מענה למדי את מערכת העיכול (לקחתי אותו חצי שנה לחינם בגלל טעות בהסבר והבנה שלי את השילובים המונעים ומסייעים את הספיגה)

אין לה אנמיה, בדקתי .
כנראה שהמטרנה לא הפריעה לה ,מאיפה לך את המידע הנ"ל על ברזל וחלב ?מעניין,
אחרי שהיא אכלה כל יום דיסת קווקר מישהי אמרה לי שקווקר מפריע לספיגת ברזל.
נשמע לי קצת הזוי כל העניין הזה
נכון שהנקתי את כל ילדי ,ואני לא מתנצלת על זה ,אבל אני מכירה הרבה תינוקות שמגיל אפס הוזנו בתחליפם למיניהם והם בריאים חכמים ואתלטיים ...
לא נראה לי קשור .
לדעתי הכל בראש של אמא.
העלתי אתהעניין אל המודעות שלי ואני לא מכחישה שאני חלק מהבעיה ..ואולי זה יעזור.
קראתי את דבריה של עשב השדה והם התישבו לי בול

בדקת אנמיה? מטרנה זה כבר סיפור אחר, כי מאכלי חלב מפריעים לספיגת ברזל.

אוי אוי ממש מה שעובר לי בלב בימים אלה
הקטנה 14 חודשים רזה מידי מכל בחינה. עוד לא 8 קילו...אבל מה ,צמודה לעקומה שלה ושהחים שלה וההורים שלה כולנו היינו באותה סירה של רזון.
הרופאה הציע לי להוסיף לה קלוריות לכל דבר למשל לחם אז עם שקדיה (דחתה את השקדיה בשאת נפש) טחינה (אותו דבר שונאת את המרקם) טוב אז חמאת בוטנים (אצבעות בתוכו ומלקקת..)
ואני מרגישה שזה כלכך קשור אלי ואל הלחץ שאני נכנסת אליו לפני כל הכנת ארוחה
ולהגיד לעצמי לשחרר זה כמו להגיד לאישה שרוצה להכנס להריון להפסיק לחשוב על זה והיא תכנס להריון
זה כמו פיל גדול ירוק שיושב לי במטבח על השיש ..
ובבית כבר יש שני אכלנים משונים ..אחד רק יבש אחד רק דגים וסטייקים...
אחד קורנפלקס אחרי החלב אחד לפני ..
העניין הוא באמת בלב ובהענקה
היא יונקת בוקר צהריים ערב ולילה ואוכלת-3או 2 בקבוקי מטרנה ביום (אצל המטפלת ולא תמיד בא לי לשלוף שד בכל פרהסיה )
אבל איך אנחנו עוברות את השלב המסוכן של מודעות יתר לאי אכילה ??? איך אני מתגברת על הקולות שאני שומעת מבחוץ שהיא צריכה לעלות במשקל??
ולא רק קולות מבחוץ היא זעפנית ועצבנית הרבה כשהיא רעבה .ובסוף זה תמיד נגמר בציצי או בקבוק
מי תיתן לי את משפט המנטרה שאאמץ אל ליבי המוטרד ?

אם זה מנחם אותך גם הבת שלי שקלה 7 ק"ג בגיל שנה.
אצלנו היתה בעיה שגרמה לזה אבל למזלי היא אוהבת לאכול. בגלל הבעיות שהיו (ועדיין קיימות, בגיל 5) קראתי המון המון חומר על אכילה של תינוקות ופעוטות כשהיא היתה בגיל הזה. ספרים, מאמרים, מה לא. אז אני טיפה ארחיב.
ראשית זה נראה לי גיל סביר להנקה בלבד, כמו שאמרו כאן.
שנית, הייתי בודקת אנמיה בהחלט.
שלישית, לתת לה להתנסות. אני לא זוכרת שמלבד בדייסה האכלתי. בגיל חצי שנה שמתי על מגש חתיכות קטנות ורכות והיא אספה לפה מה שאספה. אצלי היא אוכלת נורא לאט וכשהיא היתה קטנה זה היה סיוט ארוחת ערב קטנה היתה לוקחת שלושת רבעי שעה אבל כל עוד היא אכלה ולא זרקה או שיחקה סתם (אני מדברת גם על גיל כמו 2-3) אז פשוט חיכיתי שתאכל בקצב שלה.
מבחינת מה לתת לטעום לא בטוחה שהייתי הולכת על כל המגוון המהמם שהציעו לך כאן כי אני בעד לתת לה לאט לאט להתרגל ולא להציף מכל הכיונים, אבל כן הייתי מנסה כל ירק או פרי חדש שאת נותנת במשך כמה ימים רצוף. תשתדלי להתביית על שעות קבועות פחות או יותר, נניח אם את מציעה לה אגס אז תציעי במשך 4 ימים ברצף בשעות אחר הצהריים.
לעתים, סירוב למזון מוצק נובע מחוסר בשלות. בין אם זו חוסר בשלות של התינוק לטעום דברים חדשים ובין אם זו חוסר בשלות של מערכת העיכול שגורמת לפיתוח אי סבילות למזון. לכן, זה מצויין להציע דברים חדשים בגיל הזה אבל המסקנה שלי היא להיות עקביים עם זה, יסודיים ולא להציף. ככה גם אם יש בעיה יותר קל לעלות עליה. נניח אם נתת לה חמישה דברים חדשים ביום אחד והיא מייללת מגזים את לא תדעי מה מבין החמישה גרם למצב. לאט לאט ובעדינות, נדמה לי שזה מה שהיא מנסה לסמן לך.
ושאלה: היא יושבת עצמאית? זה מאד חשוב שהיא תדע לשבת.
ואחרון חביב: תשתדלי לאכול את ארוחותייך במקביל אליה. זו זכורה לי כתקופה היחידה בחיים שלעיתים שטפתי את המטבח יוםיום אבל זה חלק מהעניין, לתת לה להימרח ולאכול כמה שיותר עצמאית ושתשב לידך כשגם את אוכלת.
מקווה שהועלתי במשהו.

הנתון הוא מארה"ב
אני אשמח להפנייה או לאיזה שהוא מקור לפחות.
קישור, משהו...
עד אז הרשי לי לפקפק

גם אני רציתי לומר לך על האנמיה.
לפעמים עודף צריכה של חלב פרה גורם לבעיה בספיגת ברזל (סידן מפריע לספיגת ברזל), ואז מקבלים ילד ללא תיאבון. זה קרה לנו, הורדנו דרסטית את החלב, וחזר התיאבון.

הנתון הוא מארה"ב שמה ברוקולי הוא ירק יותר נפוץ...

ואל תחשדו בי- אנו חולה על ברוקולי! אבל אם לתת אז ממש קצוץ.

כל מה שנאמר על לשחרר ולתת לה להתנסות, וחוץ מזה אם את מרגישה שיש בעיה נוספת תבדקו. הגדולה שלי שקלה גם 7 ק"ג בגיל שנה ולא התלהבה מאוכל והתברר שהייתה אנמית. אז אולי שווה לבדוק גם את זה, ליתר בטחון

הילדים שלי לא התחילו לאכול "באמת" לפני גיל שנה (והלאה). בדרך כלל הם לקחו ביס פה ביס שם, עד שממש פתאום, ביום אחד, התחילו באמת לאכול.
לי אין "רוב" ילדים, רק שניים, ובאמת אצל שניהם רק בגיל שנה עברו מלהסתכל על האוכל ללאכול אותו. וגם אצלי, "ממש ביום אחד" הם הפכו לפרסרים שאין-דבר-כזה.
כבר טוב.

_{מנגו אכן לא מומלץ לתינוקות קטנים (ויש אומרים גם למבוגרים) אין שום בעיה עם ברוקולי טרי שמחזיקה ביד ומוצצת, ממוצרי חלב כדאי להמנע או להפחית ככל האפשר...}

מספר אחת ?

רק דבר חשוב- ברוקולי הוא גורם חנק מספר אחת לילדים- לכן לא לתת!!
מאיפה הנתון הזה?!

רק דבר חשוב- ברוקולי הוא גורם חנק מספר אחת לילדים- לכן לא לתת!!

הבת המקסימה שלי- גם היא בת שנה + פיתחה בשבוע האחרון ממש כעסים כלפי כל מה שקשור לאוכל. אפילו מהנקה היא מתעצבנת מדי פעם... עד לא מזמן היא אהבה מאוד לאכול, ועכשיו כל דבר שקשור לאוכל גורר אצלה תגובות די היסטריות. היא נראית לי בריאה לכן אני חושבת שזה אולי נפשי. וגם היא פיצית כזאתי... אני די אובדת עצות.

וכמובן להמשיך להניק לפי דרישה,
אצלי הגדולה רק ינקה עד גיל שנה ואחכ התחילה להסכים לטעום פה ושם עד ש
עד שממש פתאום, ביום אחד, התחילה באמת לאכול.
אגב עד גיל שנה היא מאד אהבה למצוץ בצל ירוק תארי לך,D-:
וינקה עד גיל שנתיים
הבן לעומת זאת הראה עניין במזון מגיל שמונה חדשים ובגיל שנה וארבעה אכל גולש ושתה ציצי בלי חשבוןD-:
בכלל הם ממש שעשעו אותי שניהם בענייני אוכל למרות שהבת היתה נחשבת בעיני אחרים לשחיפית
לא דאגתי ובצדק
היום היא מה זה גורמהD-:
טוב נו בת 23

אילה יקרה תודה,
אני לא פגשתי בעיה עם מנגו או אבוקדו
למרות שמכירה את הגישה שאומר לא לפירות טרופיים
בקשר למוצרי חלב דווקא יש לי הסתייגות
למרות שגבינה למריחה זה אחלה בשביל האומנות

כל מה שעשב השדה כתבה חוץ מלתת מנגו (גיל שנה מוקדם מידי לפירות טרופיים)
וגם גבינה לבנה ועגבניית שרי חצויה שאלה המאכלים הראשיים של בת השנה שלי ושל הכלבה (שמקבלת יותר מחצי מכל דבר שמוגש לקטנה )

מצטרפת. רוב הילדים שלי לא התחילו לאכול "באמת" לפני גיל שנה (והלאה). בדרך כלל הם לקחו ביס פה ביס שם, עד שממש פתאום, ביום אחד, התחילו באמת לאכול.

בעיני, תזונה שמתבססת כמעט בלעדית על הנקה בגיל שנה זה בסדר גמור. אם את חושבת שיש סיבה לדאגה בקשר למשקל שלה, קחי אותה לרופא. אחרת, כמו שנהוג לומר פה, שחררי. תני לה לינוק כמה שבא לה (ככה תדעי שהיא מקבלת את כל מה שהיא צריכה), ותדאגי ש{{}}את אוכלת אוכל טעים, בריא ומזין בהנאה. כשהיא תהיה מוכנה, היא תרצה להיות כמוך.

ברוב העולם ברוב התקופות, אגב, גיל שנתיים היה הגיל הקלאסי לסיום הנקה מלאה (לא לגמילה! אלא שאחרי גיל שנתיים ההנקה כבר לא סיפקה את רוב הצרכים התזונתיים). יש לה עוד המון זמן.

אגב, כמה שיניים יש לה?

אה כן כמובן שרצוי שתשב עם כולם על כסא גבוה ולא בעגלה או לבד
היא חלק מהמשפחה(-:

כעפעפי יקרה
ראי
יש לי הרגשה , די ברורה שאת נכנסת לפינה הזו של להאכיל
אוכל זו אהבה, איך היית רוצה לקבל את האהבה שלך בתור בוגרת
אוכל זו אומנות, זה המגע הראשון שיש לילד עם חומר והאמנות הראשונה שלו כשהוא מתלכלך (ראי דיון בעקרון הרצף באמנות ילדים )
אוכל זה בין הצעדים הראשונים של תינוק לעצמיות עכשיו קיץ וקל לנקות,
הפשיטי אותה ותני לה חתיכות ברורות של פרי,
תפקידך היחיד הוא להרגע והעביר מסר של לסמוך עליה
ככל שתשחררי היא תאכל יותר, ככל שתכפי עליה היא תרגיש נאנסת
זהו מעשה אהבה ולא תהליך העלאת משקל
הרבה הפרעות אכילה מקורן בגיל הזה ובדפוסים גרועים של יחס של האמא אל האוכל
אין לי אלא להגיעך
ילדים, כל הילדיםכולם, אם הם בריאים אוהבים אוכל
אבל אוהבים חופש ויכולים בגיל שנה להוביל את מזונן אל הפה אם לא חרדים סביבם
הגישי לה
אגס ,בננה, אבטיח, מלפפון, מנגו טריים בחתיכות בגודל סביר כאלה שהיא יכולה למעוך בפה
הגישי לה טחינה, חומוס אורגני טרי, תפוחי אדמהרך מהמרק כנל בטטה לא רך מידי שתוכל להחזיק בעצמה ולהביא לפה
תני לה תפוח , אגס, בטטה, דלעת, אפויים בקליפתם
הגישי לפניה והתעלמי, אל תתערבי אם אין צורך שתתלכלך ותפזר
ואת אכלי את ארוחתך ליד , היא כבר תחקה אותך
ותדאגי שתהיה לה גם כפית ביד או ליד הצלחת כמו שהיא רוצה
ואז פשוט תהני מהמופע ותסלחי לה ולעצמך על הלכלוך
תוך חדשים ספורים הארוחות יגמרו עם הרבה פחות לכלוך ועם לחיים וורודות של תינוקת דשנה(-:

ותעשי גם בדיקת דם לבדוק אנמיה

אבל היא מתעקשת לבד
אבל איך היא תלמד אם לא תנסה?

גיל שנה הוא גיל ממש פצפון לאכילה מסיבית של מוצקים. היא בסדר גמור.
דווקא דייסות מחסלות את המוטיבציה שלהם, נדמה לי, כי למרות שזה מתוק וטעים, זה "פאסיבי" ומשעמם - אמא מאכילה בכפית, וזהו. כל ביס אותו הדבר. כנ"ל פירות מרוסקים.
האם ניסית לתת לה בננה שלמה להתחרע עליה? חתיכת אבוקדו גדולה להחזיק ביד? "עץ" של ברוקולי (או ברוקומיני) מאודה להשתעשע בו? חמאת בוטנים (ים קלוריות) לטבול בה את האצבעות? לא להתבאס מהלכלוך, יהיה לכלוך. אבל היא תלמד לאהוב אוכל.

יש גם דף סרבנות מוצקים וגם עיכוב גדילה אצל אוכלי מוצקים

כן היציאות שלה בסדר , אולי קצת הגזמתי , אבל כל האכילה שלה מלווה בסימן שאלה ונראה שהיא עושה לי טובה שהיא אוכלת . היא מתבססת בעיקר גם על הנקה, היום הבאתי לה לחם (בעוונותי לבן...) טבול בעגבניה מרוסקת ודווקא את זה היא אכלה יחסית יפה- פרוסה אחת בערך, אני כל כך רוצה שהיא תשמין כבר הים עשיתי סדר בארון וראיתי בגדים כאלה מתוקים וחשבתי כמה חבל שהם עדיין לא טובים לה.. קניתי לה שקדייה אבל אני לא יודעת עם מה להביא לה את זה כך שזה לא יילך לתימיון, אפילו לאכול פירות מרוסקים בכפית היא לא אוכלת , לאחרונה כשאני שמה לה בכפית היא אוכלת קצת אבל היא מתעקשת לבד כך שחלק ניכר נוזל על כל סביבתה בדרך ואני את נחומי אוכלת...

קקי היא עושה?
אם כן מה היא בכל זאת אוכלת? האם היא יונקת?
ביתי , כשהיתה בת שנה סרבה לכל מזון רק ציצי

ביתי בת שנה וקצת שוקלת 7 קילו . היא נראה לי די ממוצעת מבחינת התפתחותית, הבעיה שאני לא מצליחה למצוא אוכל שהיא תאהב ותאכל השמחה, בעבר השקעתי והכנתי דייסות אבל לנוכח הייבוש שלה וחוסר ההתלהבות פחת החשק והמוטיבציה להכין ולהשקיע , אשמח לקבל המלצות על מאכלים "שרצו" אצלכם.