על ידי מקבלת_ומשלימה* » 23 ספטמבר 2009, 22:35
לפני יומיים, בשני בלילה, התחילה ההפלה הטבעית. סוף שבוע 6. הריון ראשון רצוי, שהתחיל בדיוק ברגע שרצינו.
מאז יום שני בלילה (שמרגיש כאילו היה לפני שבוע) עברנו בן-זוגי ואני תהליך אינטנסיבי, ובזכות האתר הזה, גם מעצים.
אז אני רוצה להודות לכן ולכם על העזרה הרבה, הידע והתמיכה שקיבלנו כאן.
אני מרגישה שהגוף שלי חכם ויודע ואני סומכת עליו. מאוד. הגוף שלי יודע להכנס להריון, ומהר, וגם להפסיק הריון לא תקין.
זה כואב ועצוב, אבל אני רואה את החיובי ומרגישה שאני מתמודדת טוב. אני מאוד רוצה שיסתיים באופן טבעי.
בשני בלילה, לאחר כשעתיים של דימום, התחילו כיווצים כואבים בגב ובבטן. היינו במיון של תל-השומר. חווייה לא נעימה ומיותרת.
המתנו 5 שעות עד לבדיקה של הרופא. 5 שעות אינטנסיביות של ריצות לשרותים והתכווצויות כואבות, ופחד וכאב רגשי ורעידות.
ולבסוף בדיקה מאוד לא נעימה של רופא שחוק וחסר רגישות. ההמלצה היתה כמובן בדיקת דם. אנטי די. אשפוז. כדורים או גרידה.
החלטנו להשתחרר לאחר הבדיקה ולתת לגוף שלי להמשיך בקצב שלו ללא התערבויות רפואיות.
הדימום היה חזק (יחסית לדימומי מחזור שלי שהם מאוד קלים) אבל לא מאסיבי. ולאט לאט הלך והתמעט.
הכיווצים פסקו, והדימום נחלש מאוד מאוד, כמעט ופסק.
וזאת למרות שאתמול בלילה (כשהדימום היה משמעותי יותר) התחלתי לשתות תה פטל, ולהעזר גם בהומאופתיה (סיליקה ואיגנאתיה).
אני מבינה שזה תהליך שיכול לקחת שבוע, ושזה טבעי ונורמלי. ובכל זאת, מאחר והשק לא יצא עדיין (לא היו גם קרישים) והדימום כמעט ופסק, וכך גם הכיווצים,
אני קצת קצת מודאגת. אני מרגישה מאוד רפויה ושקטה. עברתי תהליך של השלמה וקבלה, ואפילו בתחושה טובה, שהגוף שלי יודע מה טוב ונכון.
אני לא מרגישה שאני עוצרת את התהליך באיזושהי צורה.
רוצה לשאול לדעתכן/ם. האם זה טבעי שיש רגרסיה כזו?
הדימומים והכיווצים מהלילה הראשון קרבו את השק לצוואר הרחם - כך ראינו למחרת בצהריים בUS אצל הרופא שלי. אבל לא היו סימנים שיצא.
לפני יומיים, בשני בלילה, התחילה ההפלה הטבעית. סוף שבוע 6. הריון ראשון רצוי, שהתחיל בדיוק ברגע שרצינו.
מאז יום שני בלילה (שמרגיש כאילו היה לפני שבוע) עברנו בן-זוגי ואני תהליך אינטנסיבי, ובזכות האתר הזה, גם מעצים.
אז אני רוצה להודות לכן ולכם על העזרה הרבה, הידע והתמיכה שקיבלנו כאן.
אני מרגישה שהגוף שלי חכם ויודע ואני סומכת עליו. מאוד. הגוף שלי יודע להכנס להריון, ומהר, וגם להפסיק הריון לא תקין.
זה כואב ועצוב, אבל אני רואה את החיובי ומרגישה שאני מתמודדת טוב. אני מאוד רוצה שיסתיים באופן טבעי.
בשני בלילה, לאחר כשעתיים של דימום, התחילו כיווצים כואבים בגב ובבטן. היינו במיון של תל-השומר. חווייה לא נעימה ומיותרת.
המתנו 5 שעות עד לבדיקה של הרופא. 5 שעות אינטנסיביות של ריצות לשרותים והתכווצויות כואבות, ופחד וכאב רגשי ורעידות.
ולבסוף בדיקה מאוד לא נעימה של רופא שחוק וחסר רגישות. ההמלצה היתה כמובן בדיקת דם. אנטי די. אשפוז. כדורים או גרידה.
החלטנו להשתחרר לאחר הבדיקה ולתת לגוף שלי להמשיך בקצב שלו ללא התערבויות רפואיות.
הדימום היה חזק (יחסית לדימומי מחזור שלי שהם מאוד קלים) אבל לא מאסיבי. ולאט לאט הלך והתמעט.
הכיווצים פסקו, והדימום נחלש מאוד מאוד, כמעט ופסק.
וזאת למרות שאתמול בלילה (כשהדימום היה משמעותי יותר) התחלתי לשתות תה פטל, ולהעזר גם בהומאופתיה (סיליקה ואיגנאתיה).
אני מבינה שזה תהליך שיכול לקחת שבוע, ושזה טבעי ונורמלי. ובכל זאת, מאחר והשק לא יצא עדיין (לא היו גם קרישים) והדימום כמעט ופסק, וכך גם הכיווצים,
אני קצת קצת מודאגת. אני מרגישה מאוד רפויה ושקטה. עברתי תהליך של השלמה וקבלה, ואפילו בתחושה טובה, שהגוף שלי יודע מה טוב ונכון.
אני לא מרגישה שאני עוצרת את התהליך באיזושהי צורה.
רוצה לשאול לדעתכן/ם. האם זה טבעי שיש רגרסיה כזו?
הדימומים והכיווצים מהלילה הראשון קרבו את השק לצוואר הרחם - כך ראינו למחרת בצהריים בUS אצל הרופא שלי. אבל לא היו סימנים שיצא.