שנה טובה ומתוקה גילי.
מאחלת לך ולמשפחתך החלמה שלמה, בריאות, חסד ושמחה@}

גילי, בקשר לספר שאת מחפשת, מציעה לך לפנות - אם לא תמצאי - לאיתמר לוי שמוצא ספרים בשביל מי שמבקש.
ללא תשלום, עד כמה שידוע לי. כאן: www.itamar-books.co.il
בהצלחה (-:

גילי מה שלומך?

ליבי איתך על האובדן שעברת. מקווה שתמצאי את הכוחות שאת צריכה ושתוכלי לנשום לנשום לנשום.
אני עברתי ארבעה ניתוחים אמנם הראשון לא היה ניתוח קיסרי אלא ניתוח להסרת מיומה אבל למעשה היה ניתוח קשה יותר מקיסרי, ולאחריו שלושה קיסריים כשבהריון האחרון נולדו לי תאומים.
למרות שכולם אומרים שבניתוחים קיסריים זה הולך ונעשה קשה יותר אז אצלי דווקא הניתוח האחרון היה קל יותר מזה שקדם לו וגם ההתאוששות טובה יותר. אם יש לך איזשהן שאלות אני ב- shirit שטרודל galilsoft.com

קוראים לה עינב והיא תשמח לדבר איתך
3247050 באפס חמש שתיים
את יכולה למחוק אחרי שתראי

גילי יקרה,
האובדן עוד טרי כל כך.
אני יודעת שהכמיהה לילד נוסף בוערת, שורפת.
אבל מציעה לך לקחת את הזמן להחלים ממה שעברת ולהניח למחשבות על העתיד בינתיים.
שולחת אהבה וכוחות.

גילי חברה טובה שלי יכולה לעזור לך עם שתי השאלות , היא ילדה בקיסרי 4 פעמים ובמקצועה היא מלווה זוגות לפונדקאות (מקשרת לפונדקאית מלווה ומטפלת בכל התהליך)
היא גם אשה מקסימה ותספר לך בשמחה מה שתרצי לדעת.
תרצי שאקשר בינכן?

גילי, כתבת שהיא עדיין לא קבורה, אולי רק לרגע צריך לעצור, ולנשום, ולתת לזה זמן, לתת לאבל זמן, ורק אז להמשיך לחשוב על העתיד.
אני מאמינה שמאוד חשוב לתת לאבל מקום.
נשים חרדיות יולדות בניתוחים קיסריים אחד אחרי השני, בבית חולים מעייני הישועה בבני ברק יש נשים שעושות 8-10 ניתוחים קיסריים.
כשתחליטי את יכולה להיכנס לכל מיני פורומים ברחבי האינטרנט ולמצוא מידע על כל מה שתרצי.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forum ... orumId=341
פורום פונדקאות בתפוז למשל.

הי גילי,
אחותי עשתה ארבעה ניתוחים קיסריים, והבנתי שבמגזר החרדי יש נשים שעושות גם הרבה יותר. אולי אפשר להתייעץ עם רופא שעובד בבית חולים שמקבל הרבה חרדיות. כל ניתוח יותר מסובך, תלוי איך הגוף מצטלק. הידבקויות יכולות לעשות דברים לא טובים בחלל הבטן.

התינוקת שלי עדיין לי קבורה. המלאך שלי. מתי זה ייגמר? מתי אזכה לתחושת הקלה קטנטנה? למה ??? ואיך לכל הרוחות אעשה את זה עוד פעם. לאמץ לא יכולה כי יש לי ילדים, פונדקאות זה תהליך יקר בטירוף ואני כל כך רוצה עוד ילדים. ניתוח קייסרי רביעי. אעמוד בזה? ומה אם יקרה לי משהו? הסכנת חיים הייתה כל כך מוחשית עכשיו. יש לי 2 ילדים בריאים ומדהימים שמחזיקים אותי צפה איך אסכן את זה? מה אעשה???????????? לא מצליחה לוותר על החלום של עוד ילד.

שלום גילי
אני מכירה באופן אישי את אריאן שספרת עליה בבלוג למעלה, אכן הסיפור שלה קשה אבל גם חריג.
את בתקופה קשה ולשמוע עוד ועוד סיפורים קשים לא תמיד תורם במצב הזה.
ממליצה לך להכנס לפורום אובדן הריון תמיכה (יש בתפוז, ווינט וכיפה- באתרים האלו אני מכירה) שם תוכלי להכיר נשים שחוו חוויות דומות ונוצרת שם מעין קבוצת תמיכה אומנם וורטואלית אך מאוד מחזקת ואמיתית.
והרבה כוחות לימים יפים יותר

הי גילי,
פספסתי את הסיפור שלך ורק עכשיו ראיתי.
משתתפת בצערך מעומק הלב.
זו אני שיבולת מ לידה שקטה סוערת
אם תרצי לדבר איתי או לכתוב לי מייל, את מוזמנת לסמן לי.
אני רוצה לכתוב לך כל מיני דברים אבל מתקשה להתנסח.
מסכימה עם ב עילום זכור לי שבשבועות הראשונים אחרי הלידה , התחלתי לחזור קצת לחיים בגלל האינטנסיביות שלהם והאנרציה אבל הרבה מאד משפטים לא רגישים שנתקלתי בהם, היו ממוטטים אותי לגמרי. ומחזירים אותי למקום השבור.
עד היום שאני שנתיים וחצי ותינוקת מתוקה וחיה אחרי, עדיין יכולה להפגע נורא מיציאות של אנשים. רק עכשיו אני מתחילה להבין שזה משהו שלי ושאני לא יכולה לצפות מכולם שילכו סביבי על ביצים כל הזמן. אבל הייתי צריכה את הזמן הזה בשביל להגיע לתובנה הזאת... ואני חושבת שבסדר לקחת את הזמן.

אני קוראת אותך ובוכה רוצה לשלוח לך חיבוק וחיזוק שבאמת לא תדעי עוד צער. לעולם.

הוא כזה גועלי ההוא מחברא קדישא. צריך להעיף אותו משם.

פשוט מחבקת אותך. אישה יקרה.

מטפלת מעולה בחיפה - חיותה קפלן. מופיעה בגוגל עם הטלפון.
שולחת לך חיבוקים. אני מהאיזור אם בא לך יכולה לקפוץ ולחבק על באמת.

ובקשר לקבורה- קבורה של חברת קדישא. זו קבורת אחים. (לפחות באזור שאני ילדתי)
הייתה בבי"ח מיילדת שאני מכירה מאד והיא, לבקשתי בררה לי היכן נקבר התינוק שלי. ועם מי ניתן ליצור קשר כדי ללכת לקבר
היה לי את מספר הטלפון שלו הרבה שנים ומעולם לא הלכתי.
אני יודעת שיש הורים שביקשו לקבור בעצמם. לי, בזמנו ועם הכוחות שהיו לי , זה לא היה מתאים.
מה שהכי מתאים לך זה הכי מתאים
ושוב- אם זה אפשרי, תשתדלי להיעזר במישהו לעיניינים הללו כי הם הרבה מעבר לעיניינים טכניים בלבד...

גי לי יקרה

אני גם ילדתי לידה שקטה בחודש תשיעי. (לפני הרבה שנים)

זכור לי שבשבועות הראשונים אחרי הלידה , התחלתי לחזור קצת לחיים בגלל האינטנסיביות שלהם והאנרציה אבל הרבה מאד משפטים לא רגישים שנתקלתי בהם, היו ממוטטים אותי לגמרי. ומחזירים אותי למקום השבור.
זה חלק מהתהליך של האבל. תמיד יהיה מי שיאמר משפט לא רגיש זה או אחר וזה יחזיר אותך למקום השבור. (והמשפט ששמעת מהעובד של חברת קדישא בהחלט משפט לא רגיש בלשון המעטה ומרגיז שאדם שנמצא בעבודה כל כך רגישה אומר כזה דבר)
לאט לאט, עם חלוף הזמן, חוזר האיזון, חוזרת תחושת השלמות והחוזק הפנימי והשבירות הולכות ומתמעטות.

מה שכן, מלבד שאני מקווה שתמצאי לך תמיכה טובה, כדאי אולי לבקש ממישהו אחר לדבר עם חברת קדישא, חבר/ה טוב/ה או בן/ת משפחה כי את עכשיו במצב פגיע ולא בהכרח שאת חייבת לעמוד במצב כזה.

וואו, דמעות בעיניים
לא מכירה מטפלים בחיפה, הלוואי שיכולתי לעזור
המון חיבוקים
ואהבה

שולחת לך אהבה ללא תנאי.
ואם תרשי לי, אעשה לך ולמלאך שלך טיפול מלא. (בהתנדבות, אבל צריכה את אישורך)

כמה טוב שאת מחפשת הרגעה וטיפול. הכאב עצום, ואת בריאה וחזקה ורוצה להרגיש טוב.
חיבוק תומך

איזה חסרי לב
חושבת עליך . חיבוק גדול.

גועליים בחברה קדישא.
קוראת ודומעת. אין מילים.
שולחת כוחות לעבור את הימים.

ממליצה לך על הרמוניה בעין המפרץ- רחל לויתן, אישה מיוחדת...
ולך- את נשמעת לי אישה מדהימה...

גי לי

לא מכירה אותך, אבל הייתי רוצה לתת לך חיבוק אמיתי. אולי אם הייתי פוגשת אותך במציאות, הייתי מצליחה לקרוא אותך, ולהבין אם ומה מתאים לומר לך...
השיחה עם חב׳ קדישא מזעזעת!
מקוה שתימצא לך, הדרך המתאימה,
לפרידה מהמלאך שלך.

תקופה קשה וכואבת.
החסד הגדול הוא,
שגם בורכת ,בשני ילדים מקסימים.
מתפללת בשבילך, שאט אט,
נשימה אחרי נשימה, עקב בצד אגודל-
תהיי קצת פחות רדופה.
שיגיע מזור לכאבך ונחמה לנשמתך,
ושתדעי ימים יפים.
אמן@}

<לצערי, לא מכירה מטפלים בחיפה. אולי דרך ככר השוק, או שחשוף לך מדי?>

גילי יקרה, השיחה עם חברה קדישא פשוט מטורפת.
כמה טוב שאת מחפשת הרגעה וטיפול. הכאב עצום, ואת בריאה וחזקה ורוצה להרגיש טוב.

קוראת אותך. שולחת לך חיבוק וירטואלי.
איך צריכה אותנו? משהו ספציפי? אפשר לשלוח לך אנרגיות?

חוץ מזה מה אכפת לך בכלל איפה היא קבורה
יש אנשים חסרי לב.


כרכור בא בחשבון מבחינתך?
חגית ספנסר, מטפלת בפרחי באך, רפלקסולוגיה ודמיון מודרך, דולה ומלווה אנשים בתהליכים (כולל אבל וטראומה).
ליוותה אותי סביב הלידה השקטה שלי.
052-8916931

באיזור חיפה, טיפול כלשהו? הקלה כלשהי? צריכה המלצות. פתוחה להכל.
אם זה מספיק נגיש לך- בזכרון יעקב, עידית קוביצקי, נשימה מעגלית. דברי איתה ותרגישי.
0546656782
...

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... p?forum=98
קודם כל זה אולי יכול קצת לעזור... פורום תמיכה בתפוז.
ממליצה לך ליצור קשר עם יעל בשור, אם אני לא תועה היא מנהלת הפורום. וכתבה ספר "להיפרד לפני שמכירים".
וגם עם ורד סער שכתבה את "קשר אמיתי"-
04-8262148 ; 056-534230 [email protected]

אני בכיוון?..

אני הופכת את כל הבית, זוכרת שהיה כתוב לי משהו במחברת, שם של אשת מקצוע מהתחום.
הופכת את הראש למצוא עצה, רעיונות, למצוא דרך לחזור לנשום.
ואז עוצרת רגע ותוהה.
במה אפשר לעזור? איזה סוג עזרה את מחפשת?
אני פה...

אני לא מאזור חיפה אבל יודעת שיש את עננים בקפה בזכרון. אולי תדברי איתה?

נשמע נורא השיחה עם חברה קדישא. מאחלת לך למצוא מרגוע ונחמה בקרוב.

שאלה. באיזור חיפה, טיפול כלשהו? הקלה כלשהי? צריכה המלצות. פתוחה להכל.

אתמוטט זו הכוונה

תחזיקי מעמד

אני פה, עוד לא יודעת מה להגיד, אבל בהחלט פה.

שלחו אותה לביח מאיר לניתוח פתולוגי. פתאום קלטתי שאני לא יודעת איפה יקברו אותה. התקשרתי לשאול את חברה קדישה באזור כפר סבא. כל אחד ענה לי תשובה אחרת. אחד אמר פה, אחד אמר שם בסוף הגעתי למנהל שאמר לי "התנאי שלנו לקבור אותה הוא שלא תדעי איפה זה ולא תוכלי לבוא לבקר. את לא רוצה , לא צריך בואי לקחת אותה, מכונית תספיק, היא רק 3.5 קילו לא צריך משאית בשביל זה. חוץ מזה מה אכפת לך בכלל איפה היא קבורה" ביקשתי ממנו לא לגעת בתינוקת שלי. מחכה שיביאו לי אותה לחיפה ורק אז אקבור אותה לבדי. בינתיים מחכה. המלאך שלי לא קבורה עדיין. למה זה מגיע לי? מה עשיתי? כ ל חיי סטירה ועוד סטירה ועוד סטירה מהיום הראשון שנולדתי רק בודקים אותי ובוחנים אותי כמה עוד אספוג. כמה יכולה עוד לפני שאטמוטת כמה????

עוד לא קברנו אותה. את התינוקת שלי. הילדה שלי. המלאך שלי.

כמעט 5 שבועות אחרי. מזל שהחופש הגדול פה. הילדים איתי. מסתכלת עליהם.. בזכותם מצליחה לנשום.

גי לי
חושבת עלייך. עליכם.
מקווה שקצת פחות קשה.
בעיקר, שולחת לך חיבוק.

בוכה איתך, מחבקת אותך, נושמת איתך.

חושבת עלייך.

צר לי צר

אובדן כל-כך גדול, אין מילים

שולחת לך ברכות לנחמה. מתארת לעצמי עד כמה זה קשה. מקווה שתתאוששו מהכאב ותאחזו בשמחה וביופי שבחיים שלכם.

אני ממזכרת בתיה (ליד רחובות) אם תרצי מפגש פנים אל פנים, אם את רוצה טלפוני אני ב- אפס שמונה תשע ארבע תשע ארבע שבע אחת ארבע ואפשר לעבור למייל - efratrubinbaradב- gmail.com ואם יות רנוח לך שאהיה אני זו שיוזמת את הקשר רק תגידי

אפרת, קראתי את הבלוג שלך. לא יכולתי להפסיק לבכות. תודה ששיתפת. הרגשתי שאני לא לבד. הייתי שמחה לשוחח איתך.

אתמול בלילה קראתי בלוג של בחורה שעברה 4 ניתוחים קיסריים מהן 2 הראשונים נולדו פגים ומתו מס' ימים אחרי הלידה השלישית נותרה בחיים והרביעי הוא שם נושא הבלוג שלה. הרביעי נולד חולה והיא מספרת על מאבקו היום יומי וכשכבר נראה כאילו הוא מתחזק ומתקדם יום אחד שלחה אותו לגן ומשם קיבלה טלפון שהילד לא נושם. הוא נפטר בגיל שנתיים. מוך 4 ליידות, 4 ניתוחים קיסריים נותרה לה ילדה אחת. כל הלילה לא עצמתי עין. עברתי דברים קשים בחיי. באמת שלא מעט. אבל כזה כאב..כזה סבל....למה?

שלום גי לי , קוראים לי אפרת ולפני כשבע שנים עברתי חוויה דומה לשלך. עוצמות הכאב , האבל, האכזבה, הגעגוע, התשוקה להחזיר ולחזור לעבר, להיות מסוגלת לשנות את הרף העין שבין חיים למוות, הרצון העז להתעורר ולגלות שכל הרע הזה הוא רק סיוט חולף ותכף אתעורר למציאות הרבה יותר טובה... כל אלה ועוד תחושות זכורות לי היטב היטב.

באתי להגיד לך שאם את צריכה גם אני כאן עבורך

לבי איתך.
_משתתפת בצערך
ובאבלך_

הי... עלו לי דמעות בעיניים כשקראתי... מדמיינת שמאוד כואב לך...
הייתי מאוד רוצה לנחם אותך
משתתפת בצערך
ובאבלך

שומעת אותך, ומקשיבה, כואבת איתך, שולחת לך אהבה.והתחזקות.כל כך כואב שאין מילים,רק מנסה לחזק אותך ולחבק כמה שיותר.

הייתי רוצה לבוא אלייך ולתת לך חיבוק וכתף לבכות עליה...

"מותר לכעוס" אמר המרגיעון.
"אכן ככל שיעמיק לחצוב בך אזמל הצער - תרב השמחה,
והגביע שנמזג בו היין, האם לא נכווה בלהבת הקדר?" אמר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן.
(כרגע לא מוצאת מילים משלי.)

יקירתי, נשיקות וחיבוקים.
יכולה אני רק לתאר לעצמי כמה זה קשה !
זכרי רק שהבית מלא בצחוק וחיוכים של הילדים ובעצם את תנצחי את הכל.

עוברת את יום רביעי. הבטן ריקה. עוד מרגישה תנועות. זה רק בראש שלי. אני בהלם. לא קולטת מה ומי סביבי. החברים מסביב. לא עוזבים לרגע, עושים משמרות שלא אהיה לבדי. מגיע יום שבת, מתחילה לצרוח מכאבים. הרחם מלאה בדם ולא מתנקז החוצה. מטיסים אותי לעוד ניתוח חירום בהרדמה מלאה. בטוחה שלא אצא מזה בחיים. מתחננת לראות שוב את הילדים שלי. חושבת רק עליהם. ים, אבטיח קר, החיוך שלהם. החיבוק שלהם. כל מה שרוצה זה לקום מהניתוח ולראות אותם. פוחדת פחד מוות שזה לא יקרה. מתחננת לרופאים שיוציאו אותי בחיים. עוברת עוד ניתוח. קמה. הילדים לידי. מצליחה לנשום. אני פה. יום ראשון מגיע. הרופא משחרר אותי כי עקב מצבי הנפשי עדיף שאשכב בבית ולא בבית חולים. זה מפתיע אותי הייתי בטוחה שאהיה מאושפזת עוד מספר ימים הרי רק אתמול עברתי שוב ניתוח בהרדמה מלאה אבל לא אני הולכת הביתה.

תודה לכולכם. אני לא לבד.

מצטערת כל כך

דומעת איתך...

כואב-כואב-כואב-כואב-כואב
אין לי מילים


קשה לי לנשום
אולי תוכלי לקחת לגימות של אויר, כשאת מחבקת את הילדים...?

קשה לי לנשום
ברגעים כאלה מה שעזר לי זה לתפוס כרית, לתקוע בה את הפרצוף ולצעוק לתוכה חזק. זה מחזיר את הנשימה, לפחות לזמן-מה...
כואבת איתך.

הו ילד עבר זמן
נסעת לחפש רחוק מכאן
ואני מחכה לך
הו ילד שלי בעולם
ציפור אדם כמו כולם
מחפש את האופק

כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאלי לפני הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך
הו ילד כששקט
אני יושבת במרפסת לנגן
מנגינות געגוע
הו ילד תשתדל
להגיע לכאן מהר
ככה אני מבקשת בשקט

כל מטוס שטס בשמיים...

מעתיקה את זה מלידה שקטה סוערת
כואב לי.
קשה לי לנשום.

יום רביעי, שבועות. הילדים (נעה בת 5.5 ואיתן בן 4) נוסעים יחד עם סבתא וסבא לטקס שבועות בקיבוץ. בעלי בעבודה. שקט בבית. פתאום אני קולטת בבת אחת שכבר כמה זמן לא מרגישה את התינוקת שלי בתוכי. היא הייתה פעילה כל כך כל פעם ששמעתי מוזיקה היא הייתה זזה כולה בתוכי ולפתע שקט. חשבתי שהיא פשוט גדולה מידי כבר ואין לה הרבה מקום לזוז. מידי פעם הרגשתי תנועה של ראש או טוסיק אבל לא כמו שרגילה. מתוך השקט הזה נבהלתי. התקשרתי לבעלי והזעקתי אותו לבוא לקחת אותי להיבדק בביח. לא דמיינתי שמשהו רע יכול לקרות. היה לי ברור שהכל בסדר וזה אזעקת שווא. יראו לי אותה, יחייכו ויגידו לי שנתראה שבוע הבא בלידה. אבל לא. קודם המוניטור. האחות מחפשת ומחפשת. בחורה במיטה לידי מחוברת למוניטור ודופק העובר נשמע חזק. חשבתי שזו התינוקת שלי. ממשיכה לחפש ובסוף אומרת לי שתמיד יש בעיות במכשירים אלקטרוניים ונעבור לאולטרסאונד. מגיעה הרופאה. ואז הבשורה "אין דופק" מגיעה עוד רופאה בכירה לוודא. עדיין אין דופק. אחרי 2 קייסריים נאלצת לעבור קייסרי שלישי בהרדמה מלאה. מכניסים אותי לחדר הניתוח הכל מוכן, רגע לפני מגיע רופא שאומר לי "אנחנו נאלצים להוציא אותך להמתין בחוץ כי נכנס מקרה חירום" מעבירים להתאוששות. מחכה שעתיים עד שינתחו אותי. בוכה. כואבת. בטוחה שזה חלום, סיוט, עוד רגע אתעורר ממנו עם ביתי על הידיים. הרי הכל מחכה לה בבית. הילדים מחכים לה, הבגדים, הצעצועים, העריסה, הכל שם מחכה לה. אני מחכה לה. הילדה שלי. התינוקת היפה והמושלמת שלי. איננה.

שולחת חיבוק. נשמע קשה מנשוא. ומצטרפת למילים החכמות של מתחדשת.
גם אני.

תקיפי את עצמך בתמיכה, נפשית ופיזית. כל פעולות היומיום קשות מדי עכשיו, וזה בסדר, זה מותר. זה זמן אבל.

((-))

אני איתך



כל כך מצטערת לשמוע.
בוכה איתך.

כל מה שכתבו מעלי
המון חיבוקים וכוח
לטעמי הכי טוב לשבת שיבעה כי זה עושה סדר בבלאגן
שמישהו מסביבך יודיע לכל מי שחיכה ביחד איתך ,מעגל יותר מורחב, ואנשים יבואו לבקר ולנחם
ממש כמו שבעה אמיתית ,שבוע .

עצוב וקשה כל כך. איזו התמודדות!!!

זה זמן אבל.

יקח זמן.

כתבת שתכתבי יותר כשתצליחי אז דעי שאנחנו כאן לקרוא אותך ולחבק, ואם את מרגישה צורך לנסוע, להיעלם, יש לנו מקום נפרד בבית לאורחים, לא נפריע לכם, קחו במתנה זמן כמה שתרצו.

שולחת חיבוק. נשמע קשה מנשוא. ומצטרפת למילים החכמות של מתחדשת.

עברתי בכיכר השוק וקראתי את ההודעה שלך.

כדאי לך לכתוב ל רסיסים של אור שחוותה אובדן דומה ולהכנס לבלוג המדהים שהיא כתבה בעקבות האובדן לדמותך הנעלמת .
וגם לשיבולת ב{{}}לידה שקטה סוערת
אולי תרצי להיכנס גם לכאן
גם אני עברתי אובדן דומה ושונה בשבוע 32.
הייתי רוצה לבוא אלייך ולתת לך חיבוק וכתף לבכות עליה...

מה עכשיו. איך נושמים. איך עוצמים את העיניים. איך אני ממשיכה
תקיפי את עצמך בתמיכה, נפשית ופיזית. כל פעולות היומיום קשות מדי עכשיו, וזה בסדר, זה מותר. זה זמן אבל.

שולחת חיזוקים והרבה אהבה. שיגיעו ימים טובים יותר.

מאחלת לך לנשום ולאט לאט לראות שוב את השמיים והשמש.
כדאי לך לכתוב ל רסיסים של אור שחוותה אובדן דומה ולהכנס לבלוג המדהים שהיא כתבה בעקבות האובדן לדמותך הנעלמת .

וואו. שולחת לך חיבוק גדול ואהבה.

מה שכתבת נגע בי במקום כ"כ עמוק וכואב ואני אפילו לא מבינה מדוע.
מקווה שאת מצליחה לנשום בתוך העצב הזה...
חיבוק גדול

מאחלת שתמצאי את הכוחות להתמודד עם האובדן

ואו...הותרת אותי ללא מילים...כמה עצוב- מחבקת אותך חזק, תנשמי חזק אל העתיד...

את יכולה להתקשר ננשום יחד
052-8778317
שרון

תנחומיי לדמותך הנעלמת

רק עכשיו ראיתי שענית בעניין המנשא. אנסה להתקשר מחר.