גיל שלוש – קו פרשת המים בחינוך ביתי
מיכל דנקנר
בראשית דרכי כאם היו רוב חברותי ל"ספסל בגינה" אמהות קרייריסטיות שרובן המכריע הכניס את ילדן לגן בין גיל שלושה חודשים לבין גיל שנה. מעטות מאד דחו את ההחלטה לגיל שנה וכמה חודשים.
בתקופה ההיא גיל שנה ושמונה חודשים של ביתי הבכורה נראה לי גיל מתאים לשילוב במסגרת, ושלחתי אותה לגן למשך שנה. ימים עברו, הכרתי את דרך החינוך הביתי וקבוצה קטנה של ילדים שלא נכנסו למסגרות באזור. הוצאתי את ביתי ממסגרת והחלטתי לחכות קצת. בגיל שלוש הכנסתי שוב את ביתי הבכורה למסגרת. גיל שלוש היה בעיני גיל מופלג, ביתי הבכורה ואני עם תינוק בבית ותינוקת שלישית בבטן, כבר כמעט מיצינו את השהות יחד.
גם כשבני השני הגיע לגיל שלוש חזרתי על אותו דפוס, ואף הטפתי לחברותי שגיל שלוש הוא המתאים ביותר לשילוב ילד במסגרת – נחשבתי למרחיקת לכת.
מסתבר שלא ידעתי הכל. עוד כמה חודשי סבל, הפעם של בני, עזרו לי להבין שלא זו הדרך...
עם ביתי השלישית הפסקתי את הניסויים בבני אדם צעירים (אף פעם לא קיבלתי אישור מועדת הלסינקי). עד היום יש בליבי יסורי מצפון על התקופה החשוכה בה התקשיתי לראות ושמחה גדולה על ההחלטה הנכונה מאז.
במעגל נשאל את השאלות שעולות כשילדינו מגיעים לגיל שלוש המופלג, ונדמה לנו כי זה הזמן להכניס אותם למסגרות חינוכיות. ננסה לברר ביחד האם יש סיבה מיוחדת לכך שהרבה שאלות עולות בגיל הזה, ומה אפשר לעשות כדי להנות מהשהות עם ילדינו בשלב הזה.
<פרטים נוספים על יום העיון ב
יום עיון באופן טבעי 2009>