על ידי לוטם_מרווני* » 05 מאי 2014, 00:06
_"גינה לי חביבה
כל צמח בה צומח
כל פרח בה.."_
נכנסתי לעדכן.
המון בה פורח. מיני מצליבים, שהטבע שם בה, המוני פרפרים מתעופפים בין פרח לפרח, ילקוט הרועים, נורית המלל, המון טיון דביק, גדר חיה שלמה שהיא טיון דביק.
השכנים נלחמים בטיון, עוקרים אותו, קוצצים לו את הכנפיים.
אני מכבדת אותו בנוכחותו, מכבדת אותי בישותו כאן.
הטיון הדביק הוא צמח מרפא לעילא ולעילא.
אמבט עלים מרפא פצעים וחתכים, גרגור המים מקל על כאבי גרון, שתייתם מקלה על כאבי שרירים ופרקים, וכן הלאה. מלך עלי המרפא, צומח טבעי אצלי בגינה. אני שמחה בירוק העד הנאה שלו, בריח החריף והדביק שלו, ובמלוא החופן בריאות שהוא מעניק לי.
גם קוצים ודרדרים, אותם אני משתדלת לעקור, רק כי לא נעים לי להדקר, בסנדלים פתוחות וזה כואב.
קיבלתי מחברה 5 שתילים נאים. זוטה לבנה, לואיזה, עשב הלימון, רוזמרין, לוונדר. שתלתי אותם בגינה הקדמית. בינתיים אני משקיעה ומרכזת את המאמצים בפינה הדרום מערבית, ליד דלת הכניסה לבית.
יש שם ברז (יש גם מעוד 2 עברים, אבל בלי מתאם לצינור, עדיין) נוח, וגישה לכל העציצים.
הבית עדיין עם ארגזים, אני משתדלת לפנות אבל נתקלת ביותר ויותר התנגדויות פנימיות שלי, ז"א העדפה לעבוד בשעות המוקדמות בבוקר בגינה והמנעות מהארגזים והסדר המיוחל בחדר העבודה. ובכל זאת אני מצליחה, הבית לובש נועם, החצר לובשת הבטחות.
מעגל החמניות נבט, אני משקה כל בוקר. הנחנו את הנדנדה העתיקה באמצע, עכשיו אנחנו צריכים (על מי אני עובדת? אני. צריכה. זה הבייבי שלי) לצבוע אותה מחדש, החלידה לנו.
בעזרת חלוקי נחל אני תוחמת מעגלים סביב השתילים, סביב החמניות, יוצרת ערוגות מוגדרות בתוך הבר הנהדר של הפרחים. אפילו עשנן מטפס צומח לי כאן, ופקעלה, תרד בר. באמת עונג מהטבע!
_"גינה לי חביבה
כל צמח בה צומח
כל פרח בה.."_
נכנסתי לעדכן.
המון בה פורח. מיני מצליבים, שהטבע שם בה, המוני פרפרים מתעופפים בין פרח לפרח, ילקוט הרועים, נורית המלל, המון טיון דביק, גדר חיה שלמה שהיא טיון דביק.
השכנים נלחמים בטיון, עוקרים אותו, קוצצים לו את הכנפיים.
אני מכבדת אותו בנוכחותו, מכבדת אותי בישותו כאן.
הטיון הדביק הוא צמח מרפא לעילא ולעילא.
אמבט עלים מרפא פצעים וחתכים, גרגור המים מקל על כאבי גרון, שתייתם מקלה על כאבי שרירים ופרקים, וכן הלאה. מלך עלי המרפא, צומח טבעי אצלי בגינה. אני שמחה בירוק העד הנאה שלו, בריח החריף והדביק שלו, ובמלוא החופן בריאות שהוא מעניק לי.
גם קוצים ודרדרים, אותם אני משתדלת לעקור, רק כי לא נעים לי להדקר, בסנדלים פתוחות וזה כואב.
קיבלתי מחברה 5 שתילים נאים. זוטה לבנה, לואיזה, עשב הלימון, רוזמרין, לוונדר. שתלתי אותם בגינה הקדמית. בינתיים אני משקיעה ומרכזת את המאמצים בפינה הדרום מערבית, ליד דלת הכניסה לבית.
יש שם ברז (יש גם מעוד 2 עברים, אבל בלי מתאם לצינור, עדיין) נוח, וגישה לכל העציצים.
הבית עדיין עם ארגזים, אני משתדלת לפנות אבל נתקלת ביותר ויותר התנגדויות פנימיות שלי, ז"א העדפה לעבוד בשעות המוקדמות בבוקר בגינה והמנעות מהארגזים והסדר המיוחל בחדר העבודה. ובכל זאת אני מצליחה, הבית לובש נועם, החצר לובשת הבטחות.
מעגל החמניות נבט, אני משקה כל בוקר. הנחנו את הנדנדה העתיקה באמצע, עכשיו אנחנו צריכים (על מי אני עובדת? אני. צריכה. זה הבייבי שלי) לצבוע אותה מחדש, החלידה לנו.
בעזרת חלוקי נחל אני תוחמת מעגלים סביב השתילים, סביב החמניות, יוצרת ערוגות מוגדרות בתוך הבר הנהדר של הפרחים. אפילו עשנן מטפס צומח לי כאן, ופקעלה, תרד בר. באמת עונג מהטבע!