יש לנו בעיה:
גיס מכעיס.
יותר מאשר תמיכה, אני פשוט מחפשת דרך להתמודד עם בעיה משפחתית שקיימת כבר די הרבה שנים במשפחת בן זוגי
ובזמן האחרון הגיעו מים עד נפש. אולי הגיע הזמן (שאני?) אטפל בעניין?
מדובר באחיו הבכור של בן זוגי,
גיס מכעיס.
אנחנו באמצע שנות השלושים של חיינו,
גיס מכעיס בן 50, נשוי ואבא לשני בני נוער.
גיס מכעיס בעל עסק עצמאי. אני ובן זוגי שכירים, פחות אמידים ושמחים זה בזו
עם פז"ם של נשואים שנים ארוכות, נטולי ילדים ומרובי טיפולי פוריות.
זה הרקע, ועכשיו לעניין עצמו:
גיס מכעיס נוהג לזלזל באנשים באופן כללי, באחים שלו ובאימו באופן מוחלט, ובבן זוגי (שהוא האח בצעיר) - מזלזל באופן מיוחד.
המשפחה נוהגת להפגש בתדירות גבוהה בבית האמא, ובכל מפגש שכזה סופג בן זוגי העלבות והשפלות
מגיס מכעיס,
שמשתמש במילים לא יפות בפני כל המשפחה, כולל ילדיו שלו וכולל
אותי:
בן זוגי נכנס בדלת: "הנה בא החמור" נובח
גיס מכעיס.
אימו מניחה בפניו אוכל שבישלה במיוחד לפי דרישתו: "גועל נפש, אין טעם".
גיס מכעיס דוחף את הצלחת אליה בחזרה.
אנחנו מגיעים בשבת לבית האמא.
גיס מכעיס ממש לא לוחש: "מפגר, אפילו ילדים לא יודע לעשות".
גיס מכעיס מתקשר לבן זוגי באמצע העבודה: "תיקח...תביא..תשלם..תקנה..." מחלק הוראות, בתפקיד האב הפוקד על בנו.
לבן זוגי יש הרבה אורך רוח. לפעמים שותק, לפעמים עונה בחזרה, אבל לי הוא מספר שזה מעליב אותו. הוא לא מוכן לקבל את המצב הזה,
אבל לא עושה דבר נגד
גיס מכעיס כי לא רוצה להעציב את אימו שמאז מות האבא דוגלת באחדות המשפחה.
אני נעלבת. בעיני זה בלתי-נסבל. לפעמים אני חושבת איך אני אנקום בו. איך אני אפתח עליו פה כל-כך מלוכלך, יותר מלוכלך משלו,
ואעמיד אותו במקומו (טוב, אני תחת השפעת הורמונים סינטיים כרגע, בדרך כלל אני יותר שלוה!)
אני לא הטיפוס שיצעק. אני די עדינה. שקטה. ומצד שני כשאני בסביבה
גיס מכעיס יותר שולט בעצמו, אולי בכל זאת הוא קצת מפחד ממני..
"מים שקטים חודרים עמוק" כמו שאומרים.
במבט לאחור, מספר השיחות שהיו לי עם
גיס מכעיס מאז שהצטרפתי למשפחה הוא בערך...אחת. אני לא היחידה, יש גיסה נוספת
שלדעתי מתעבת אותו ומעולם לא ראיתי אותה משוחחת איתו. גם בעלה מנפגעי
גיס מכעיס, ויש מין "קשר של שתיקה" בעניין.
גיס מכעיס מאוד דוחה אותי. מחליא אותי ואני פשוט שונאת לשהות במחיצתו. מרתיח אותי שאישתו לא נוהגת להעיר לו,
וילדיו צוחקים כשהוא מעיר הערות מעליבות ומעביר ביקורת גועלית על כל צעד של אחיו.
מעבר לזה שהתנהגותו בוטה, מעליבה ומרחיקה אותנו ממנו, מה עם ילדיו אתם שואלים? באופן טבעי הבת הבכורה שלו הולכת בדרכו.
פוגעת ומביעה רגשי קנאה חזקים שהרחיקו ממנה את כל ילדיהם של האחים האחרים.
ומה עם האמא אתם שואלים? חיצונית עושה רושם שהיא מעריצה את בנה הבכור, לפעמים ממש עיוורת. אך כשדיברנו איתה ביחידות
על העניין, מתברר שהיא פשוט פוחדת ממנו. מפחדת שאם תעיר לו או שנריב איתו, הוא פשוט לא יבוא לבקר. לדעתה "אסור לריב בין אחים"
אפילו אם סובלים.
ואני שואלת את עצמי, איזה מין יחסים אלו בין אחים? אני מנסה לדמיין את המצב הפוך: את האחים שלי מתנהגים אליי כך. מה היה בן זוגי עושה?
האם היה חושב כמוני? עד כמה היה מוכן לפתוח את הפה למעני?
אנחנו לא אוהבים ולא רוצים לריב, אבל
גיס מכעיס עלול לגרור אותנו לכך, ממש "לפתות" אותנו לריב.
מה עושים? בשיחה שהיתה לשנינו הלילה, הבטחתי לו שבפעם הבאה שאשמע הערה כזו מפי
גיס מכעיס, פשוט אגיד בקול רם:
"איזה פה מלוכלך. אתה לא מתבייש?" (ותאמינו לי שגם זה יהיה לי קשה. אבל למה? האם גם אני מפחדת ממנו?
אני פשוט לא אחת שאוהבת להעליב).
מעליב אותי כשמעליבים את בן זוגי. הוא עובר ביחד איתי קשיים רבים בשנים האחרונות, קשיים שמחזקים אותנו כזוג, אבל משום מה
לא מוסיפים לנו רבה בטחון עצמי מול העולם בחוץ. למה בן זוגי צריך לעבור את ההשפלה הזו במקום שבו הוא צריך לקבל הכי הרבה
תמיכה והבנה - במשפחה, בבית של אמא?
אני מחפשת את הדרך הנכונה להתמודד עם
גיס מכעיס. לבד או ביחד עם בן זוגי.
אני מתלבטת האם להשתמש בנשק שלו נגדו (כלומר, לפתוח פה מלוכלך כמו שלו, לשים מסכה של מכשפה לכמה דקות ולהראות לו
במו-פי שעלבון זה דבר כואב) או לנסות דרך אחרת שעוד לא ברורה לי. הסבלנות אוזלת.
אנו ממש צריכים עזרה בהתמודדות מול
גיס מכעיס.
יש לנו בעיה: [po]גיס מכעיס[/po].
יותר מאשר תמיכה, אני פשוט מחפשת דרך להתמודד עם בעיה משפחתית שקיימת כבר די הרבה שנים במשפחת בן זוגי
ובזמן האחרון הגיעו מים עד נפש. אולי הגיע הזמן (שאני?) אטפל בעניין?
מדובר באחיו הבכור של בן זוגי, [po]גיס מכעיס[/po].
אנחנו באמצע שנות השלושים של חיינו, [po]גיס מכעיס[/po] בן 50, נשוי ואבא לשני בני נוער.
[po]גיס מכעיס[/po] בעל עסק עצמאי. אני ובן זוגי שכירים, פחות אמידים ושמחים זה בזו
עם פז"ם של נשואים שנים ארוכות, נטולי ילדים ומרובי טיפולי פוריות.
זה הרקע, ועכשיו לעניין עצמו:
[po]גיס מכעיס[/po] נוהג לזלזל באנשים באופן כללי, באחים שלו ובאימו באופן מוחלט, ובבן זוגי (שהוא האח בצעיר) - מזלזל באופן מיוחד.
המשפחה נוהגת להפגש בתדירות גבוהה בבית האמא, ובכל מפגש שכזה סופג בן זוגי העלבות והשפלות [po]מגיס מכעיס[/po],
שמשתמש במילים לא יפות בפני כל המשפחה, כולל ילדיו שלו וכולל [b]אותי[/b]:
בן זוגי נכנס בדלת: "הנה בא החמור" נובח [po]גיס מכעיס[/po].
אימו מניחה בפניו אוכל שבישלה במיוחד לפי דרישתו: "גועל נפש, אין טעם". [po]גיס מכעיס[/po] דוחף את הצלחת אליה בחזרה.
אנחנו מגיעים בשבת לבית האמא. [po]גיס מכעיס[/po] ממש לא לוחש: "מפגר, אפילו ילדים לא יודע לעשות".
[po]גיס מכעיס[/po] מתקשר לבן זוגי באמצע העבודה: "תיקח...תביא..תשלם..תקנה..." מחלק הוראות, בתפקיד האב הפוקד על בנו.
לבן זוגי יש הרבה אורך רוח. לפעמים שותק, לפעמים עונה בחזרה, אבל לי הוא מספר שזה מעליב אותו. הוא לא מוכן לקבל את המצב הזה,
אבל לא עושה דבר נגד [po]גיס מכעיס[/po] כי לא רוצה להעציב את אימו שמאז מות האבא דוגלת באחדות המשפחה.
אני נעלבת. בעיני זה בלתי-נסבל. לפעמים אני חושבת איך אני אנקום בו. איך אני אפתח עליו פה כל-כך מלוכלך, יותר מלוכלך משלו,
ואעמיד אותו במקומו (טוב, אני תחת השפעת הורמונים סינטיים כרגע, בדרך כלל אני יותר שלוה!)
אני לא הטיפוס שיצעק. אני די עדינה. שקטה. ומצד שני כשאני בסביבה [po]גיס מכעיס[/po] יותר שולט בעצמו, אולי בכל זאת הוא קצת מפחד ממני..
"מים שקטים חודרים עמוק" כמו שאומרים.
במבט לאחור, מספר השיחות שהיו לי עם [po]גיס מכעיס[/po] מאז שהצטרפתי למשפחה הוא בערך...אחת. אני לא היחידה, יש גיסה נוספת
שלדעתי מתעבת אותו ומעולם לא ראיתי אותה משוחחת איתו. גם בעלה מנפגעי [po]גיס מכעיס[/po], ויש מין "קשר של שתיקה" בעניין.
[po]גיס מכעיס[/po] מאוד דוחה אותי. מחליא אותי ואני פשוט שונאת לשהות במחיצתו. מרתיח אותי שאישתו לא נוהגת להעיר לו,
וילדיו צוחקים כשהוא מעיר הערות מעליבות ומעביר ביקורת גועלית על כל צעד של אחיו.
מעבר לזה שהתנהגותו בוטה, מעליבה ומרחיקה אותנו ממנו, מה עם ילדיו אתם שואלים? באופן טבעי הבת הבכורה שלו הולכת בדרכו.
פוגעת ומביעה רגשי קנאה חזקים שהרחיקו ממנה את כל ילדיהם של האחים האחרים.
ומה עם האמא אתם שואלים? חיצונית עושה רושם שהיא מעריצה את בנה הבכור, לפעמים ממש עיוורת. אך כשדיברנו איתה ביחידות
על העניין, מתברר שהיא פשוט פוחדת ממנו. מפחדת שאם תעיר לו או שנריב איתו, הוא פשוט לא יבוא לבקר. לדעתה "אסור לריב בין אחים"
אפילו אם סובלים.
ואני שואלת את עצמי, איזה מין יחסים אלו בין אחים? אני מנסה לדמיין את המצב הפוך: את האחים שלי מתנהגים אליי כך. מה היה בן זוגי עושה?
האם היה חושב כמוני? עד כמה היה מוכן לפתוח את הפה למעני?
אנחנו לא אוהבים ולא רוצים לריב, אבל [po]גיס מכעיס[/po] עלול לגרור אותנו לכך, ממש "לפתות" אותנו לריב.
[b]מה עושים?[/b] בשיחה שהיתה לשנינו הלילה, הבטחתי לו שבפעם הבאה שאשמע הערה כזו מפי [po]גיס מכעיס[/po], פשוט אגיד בקול רם:
"איזה פה מלוכלך. אתה לא מתבייש?" (ותאמינו לי שגם זה יהיה לי קשה. אבל למה? האם גם אני מפחדת ממנו?
אני פשוט לא אחת שאוהבת להעליב).
מעליב אותי כשמעליבים את בן זוגי. הוא עובר ביחד איתי קשיים רבים בשנים האחרונות, קשיים שמחזקים אותנו כזוג, אבל משום מה
לא מוסיפים לנו רבה בטחון עצמי מול העולם בחוץ. למה בן זוגי צריך לעבור את ההשפלה הזו במקום שבו הוא צריך לקבל הכי הרבה
תמיכה והבנה - במשפחה, בבית של אמא?
אני מחפשת את הדרך הנכונה להתמודד עם [po]גיס מכעיס[/po]. לבד או ביחד עם בן זוגי.
אני מתלבטת האם להשתמש בנשק שלו נגדו (כלומר, לפתוח פה מלוכלך כמו שלו, לשים מסכה של מכשפה לכמה דקות ולהראות לו
במו-פי שעלבון זה דבר כואב) או לנסות דרך אחרת שעוד לא ברורה לי. הסבלנות אוזלת.
אנו ממש צריכים עזרה בהתמודדות מול [po]גיס מכעיס[/po].