על ידי חוששת* » 28 אוקטובר 2005, 01:55
בדפים אחדים באתר מצאתי התייחסות לפחדים הקשורים בשואה, ועלה בדעתי שאולי כאן הוא המקום לדון בכך. כפי שחווים כנראה רבים, גם לי יש פחדים מוחשיים מאד מן השואה. מאז ומתמיד. בדרך כלל הפחד מתנקז לתחושה של הסתתרות, אני נערה צעירה, ילדה, מסתתרת במקום לא אפשרי, אולי עלית גג תחוחה, משהו מעץ, חוששת להתגלות. מסביב רעשים, צעדים על רצפות העץ, חריקות, לחישות, שגרה של חיי מסתור, פיסות ידע קלושות על גורלם של אחרים, קרובים שנמקים לידי, תלות קיומית בדיירים חמורי סבר (בעלי הבית שמסתירים אותנו, ומתלבטים אם להלשין), רעב חוסר ידע ואימה שנמשכים פרק חיים שלם עם סוף נוגע ולא ידוע. בילדותי לחלום היו פנים קצת אחרות, התחושות היו זהות. פחד עצום, סוחף, אני מתעוררת מתוך טירוף שבפחד, מזיעה, רועדת, העיניים פעורות מזוועת האימה. בבגרותי התמלאו החלומות בפרטים, נקשרו לשואה, ומאידך התמתנו, כבר לא כל כך תכופים, הפחד הפך למועקה כבדה, יושבת בגרון, פחות בשינה, יותר בערות, תמיד שם, שקטה ומאיימת לפרוץ.
אני מזהה בקלות גורמים שיכולים להביא אלי את המועקה: כל מה שקשור לשואה (לוקח לי שבועות להתאושש מספרי זכרונות למשל, יש לי משיכה שאיני יכולה להבין אליהם), סרטי מתח ואימה, חושך מוגזם, רעשים בלילה, בעיקר כשאני עם הילדים ואבא לא בבית. רגישה מאד לחדשות, ידיעות על פיגועים ואיומים על ישראל משבשים אותי לגמרי. ידיעות על פיגועים ואסונות בעמים אחרים גורמות לי לתגובות אחרות, הרבה יותר אובייקטיביות, וזאת על אף שברגיל איני נוטה להבחין בין דם לדם.
אינני בקיאה כלל בעניינים של גלגולי נשמות, מיסטיקה ותקשור (זאת על אף שנטען עלי לא פעם שיש לי יכולות מיסטיות שונות). אני סקרנית לדעת האם יתכן שגלגול קודם מציץ אלי בחלומי, האם יש טעם לחקור זאת והאם ידע יוכל לפתור אותי מפחדי. רוב חיי האמנתי שהפחדים הם תוצאה של ידע מצטבר על השואה, כל כך הרבה ידע מגיל צעיר מאד, אולי סרטי אנה פרנק בקבלנות כל יום שואה (כשהיה רק ערוץ אחד, עם ארבעה שידורים חוזרים) אבל אולי זה לא רק.
תודה.
בדפים אחדים באתר מצאתי התייחסות לפחדים הקשורים בשואה, ועלה בדעתי שאולי כאן הוא המקום לדון בכך. כפי שחווים כנראה רבים, גם לי יש פחדים מוחשיים מאד מן השואה. מאז ומתמיד. בדרך כלל הפחד מתנקז לתחושה של הסתתרות, אני נערה צעירה, ילדה, מסתתרת במקום לא אפשרי, אולי עלית גג תחוחה, משהו מעץ, חוששת להתגלות. מסביב רעשים, צעדים על רצפות העץ, חריקות, לחישות, שגרה של חיי מסתור, פיסות ידע קלושות על גורלם של אחרים, קרובים שנמקים לידי, תלות קיומית בדיירים חמורי סבר (בעלי הבית שמסתירים אותנו, ומתלבטים אם להלשין), רעב חוסר ידע ואימה שנמשכים פרק חיים שלם עם סוף נוגע ולא ידוע. בילדותי לחלום היו פנים קצת אחרות, התחושות היו זהות. פחד עצום, סוחף, אני מתעוררת מתוך טירוף שבפחד, מזיעה, רועדת, העיניים פעורות מזוועת האימה. בבגרותי התמלאו החלומות בפרטים, נקשרו לשואה, ומאידך התמתנו, כבר לא כל כך תכופים, הפחד הפך למועקה כבדה, יושבת בגרון, פחות בשינה, יותר בערות, תמיד שם, שקטה ומאיימת לפרוץ.
אני מזהה בקלות גורמים שיכולים להביא אלי את המועקה: כל מה שקשור לשואה (לוקח לי שבועות להתאושש מספרי זכרונות למשל, יש לי משיכה שאיני יכולה להבין אליהם), סרטי מתח ואימה, חושך מוגזם, רעשים בלילה, בעיקר כשאני עם הילדים ואבא לא בבית. רגישה מאד לחדשות, ידיעות על פיגועים ואיומים על ישראל משבשים אותי לגמרי. ידיעות על פיגועים ואסונות בעמים אחרים גורמות לי לתגובות אחרות, הרבה יותר אובייקטיביות, וזאת על אף שברגיל איני נוטה להבחין בין דם לדם.
אינני בקיאה כלל בעניינים של גלגולי נשמות, מיסטיקה ותקשור (זאת על אף שנטען עלי לא פעם שיש לי יכולות מיסטיות שונות). אני סקרנית לדעת האם יתכן שגלגול קודם מציץ אלי בחלומי, האם יש טעם לחקור זאת והאם ידע יוכל לפתור אותי מפחדי. רוב חיי האמנתי שהפחדים הם תוצאה של ידע מצטבר על השואה, כל כך הרבה ידע מגיל צעיר מאד, אולי סרטי אנה פרנק בקבלנות כל יום שואה (כשהיה רק ערוץ אחד, עם ארבעה שידורים חוזרים) אבל אולי זה לא רק.
תודה.