דף מומלץ |L|

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הדבר שהכי עזר מהתמכרות למתוקים היא אכילת אוכל שמן. אגוזים וגרעינים, אבוקדו שמנת וכו'. אבל רק שמרגישים ממש קושי, אחרת ירקות חלבונים ופחמימות מלאות עם סיבים קצת (עדיף בלי). ולשתות הרבה מים. או משהו אחר בלי סוכר.

תודה. אדפדף בו ואולי אצטרף.
על מי אני עובדת, מהבוקר אני רק מנשנשת מתוקים תעשייתיים.
אחת מהנפילות הגדולות שהיו לי :0

בא לך להצטרף אלינו ל [po]החיוניות שלי חלק ראשון[/po] ? הוא כבר מזמן לא על טבעונאות...

בהצלחה לך, אני עדיין נופלת מדיי פעם בעניין חיסול משלוחי המנות.
אין בי כוחו להוציא אותם מהבית, אני יודעת שאוכל להתחיל רק כשהם יגמרו בעוד כחמישה ימים.
עכשיו בעלי חזר מהשוק, אז יהיה קל יותר .
תמיד זה ככה - בשבוע אחרי סופר, משמינים ואוכלים לא בריא.
בשבוע שאחרי השוק - אוכלים בריא, "מבזבזים" יותר זמן על הכנה, אך מרגישים/ה כוסית :)

אגב, [po]סבטקסט כפול[/po], הביאי בחשבון שהשוקולד משפיע חזק על מצב הרוח (מעלה את הסרוטונין? משהו כזה בכל אופן) - אז בטח שלא כדאי לך להיפטר ממנו בבת אחת. זה עלול אפילו לסכן אותך.
אולי תנסי קודם להוריד בכמויות הסוכר. למשל לעבור לשוקולד מריר, לצמצם סוכר במשקאות חמים (את שותה? תה? קפה?)...

[sub]תמרוש, (-:. (וגם הזכרת לי כמה אני מחבבת את הניק שלי).[/sub]

[u]קל יותר להוסיף דברים מזינים וחיוניים, קודם כל, ואחר כך להתחיל להוריד את המזיקים.[/u]
זו אני :-]
<משוויצה בריש גלי>

[u]התחלתי גמילה ממתוקים מכורה חזק לשוקולד[/u]
הדף הזה מאוד מחזק. אני מציעה לעשות הכל בהדרגה. וכמו שכתוב פה ובעוד דפים (אין לי זמן לחפש אז אני לא אצטט) - קל יותר [b]להוסיף[/b] דברים מזינים וחיוניים, קודם כל, ואחר כך להתחיל [b]להוריד[/b] את המזיקים.
בהצלחה!

התחלתי גמילה ממתוקים מכורה חזק לשוקולד

[u]מחר אני הולכת להורים,בשבת יש ג'חנון ומלא עוגות שוות[/u]
אז את חייבת חייבת לדבר אתם.
אם ההורים שלך לא יתמכו בך בזה, מי כן?

אחרי שבת של ההורים,חפרתי קצת בארונות שלהם :)
אך פחות מאשר אייך שהייתי חופרת אם לא הייתי מתחילה סוג של תהליך איזון.
מדדתי קצת בגדים לחג והתבאסתי מהבטן שיש לי,אולי גם זה ייתן לי מוטיבציה לחזור לאורך חיים בריא.

תודה לכן.
אני במגמת שיפור,תמיד אחרי קניות בסופר אני אוכלת בריא יותר כי הבית מוצף בירקות ופירות.
ביומיים האחרונים היו לי 2 ארוחות מדהימות, אחד של סלט ירקות קצוץ דק ברוטב טחינה .
והשני ,הערב, סיר שלם של מרק ירקות ועדשים, תמיד ומלטף את הבטן.
בין לבין היו נפילות,אבל פחות,אני מרגישה שאני בכיוון טוב.
מחר אני הולכת להורים,בשבת יש ג'חנון ומלא עוגות שוות,ויש את הדפוס הזה של החיטוט במקרר אחרי שטויות,נראה אייך נעבור את השבת הזאת.
ואגב,אני באמת בסיכון לסכרת,אצלינו במשפחה מגיל 50 מתחילים ממש להקפיד ולהמנע מסוכר (אבל עד 50 טוחנים סוכר בלי סוף).
אמשיך לעדכן.

_הילכך
זה המקור.
אז למה בכל הספרים שבלסתי בילדותי אף פעם לא מצאתי אותו, וכן מצאתי את הגרסה השניה?
(ואלה ספרים שנכתבו או תורגמו בטווח רחב של שנים)
מרגיז._
אולי כי לא קראת את דירק ג'נטלי? ;-)

[u]כשאת הופכת להיות זאת שלא מציעים לה דברים מתוקים בגלל שהיא "לא יכולה", החיים הופכים להרבה יותר פשוטים. בצעד הבא אפילו מתחילים לדאוג לך לפירות ותמרים. זה ממש שווה.[/u]
נכון!
וגם מפרגנים לך ומתפעלים נורא כשאת מביאה למקום העבודה (או לאנשהו) סלט פירות במקום עוגה.


_הילכך
זה המקור._
אז למה בכל הספרים שבלסתי בילדותי אף פעם לא מצאתי אותו, וכן מצאתי את הגרסה השניה?
[sub](ואלה ספרים שנכתבו או תורגמו בטווח רחב של שנים)[/sub]
מרגיז.
(אבל לא מאוד חשוב :-))

[u]הילכך.[/u]
זה המקור.

_אני אומרת לאנשים שאני אלרגית לסוכר לבן וקמח לבן.
זה גם נכון, ברמות מסוימות._
חחח כולנו אלרגיים...

_הילכך, אם אדם שאיננו רגיש לקפאין ישתה אותו...
ניצן, סליחה על הסטייה, אבל לא אמורים לכתוב "אי לכך"?
אני בטוחה בטוחה שכן._
לא.
כבר אפשר, לצערי, אבל בוודאי לא "אמורים".

[u]גם: להתחיל להגיד לאנשים שהדברים האלה עושים לך רע. אין ברירה... הם יקבלו את זה בהרבה יותר הבנה ממה שאת חושבת. התמיכה שאת מקבלת כאן היא נהדרת, אני בטוחה, אבל מגיעה לך גם תמיכה מהאנשים המקיפים אותך, פיזית.[/u]

אני אומרת לאנשים שאני אלרגית לסוכר לבן וקמח לבן.
זה גם נכון, ברמות מסוימות.
כשאת הופכת להיות זאת שלא מציעים לה דברים מתוקים בגלל שהיא "לא יכולה", החיים הופכים להרבה יותר פשוטים. בצעד הבא אפילו מתחילים לדאוג לך לפירות ותמרים. זה ממש שווה.

[u][b]הילכך[/b], אם אדם שאיננו רגיש לקפאין ישתה אותו...[/u]
ניצן, סליחה על הסטייה, אבל לא אמורים לכתוב "אי לכך"?
אני בטוחה בטוחה שכן.

_עשיתי רשימת קניות בריאה לסופר וביסקווים לא נמצאים שם.
מה נמצא ?
אדממא של סנפרוסט,בייצים,חמאה,פירות,ירקות,טחינה,שקדייה, אגוזיים חמוציות, קרקרים מקמח מלא ,סנפרוסט מוקפץ,אבוקדו.
עוד רעיונות?_
לפרט בדיוק על הפירות והירקות :-)

למה מה, הכל שם אותו הדבר? פחחחח!
כי אולי, השבוע תרצי מאוד המון בננות ותפוחים? וגם תבשיל קישואים עם קצת כרובית ופטריות?
ובשבוע הבא, תלכי דווקא על שפע של גמבה, חצילים ובצל (מעולה בתנור), ותלקטי כל אשכולית שתוכלי למצוא, ובבנות קצת פחות?

"פירות" זה עולם שלם. "ירקות" זה עולם שלם. וואללה לא מכבד לתמצת אותם בשתי מילים בודדות וגמרנו.

[u]הסתיו זו תקופת מעבר קשה בשבילי לאורך כל השנים.פיזית ונפשית.[/u]
תבדקי אם יש לך נטייה לסבול מדיכאון חורף, ומה את יכולה לעשות נגד זה.
(ממה שאני הבנתי: אומגה 3, וטיפול באור)
יש לך קיץ שלם להתאושש (())

אה, כן: להתחיל לרחרח את האוכל שלך. תני לו כמה סניפים בריאים, לפני האכילה. נסי להבין מה את מריחה שם.

[u]אנא אל תציעו לי ממתקים מעובדים. זה עושה לי ממש רע.[/u]
[u]אנא אל תציעו לי ממתקים מעובדים. זה עושה לי ממש רע.[/u]
[u]אנא אל תציעו לי ממתקים מעובדים. זה עושה לי ממש רע.[/u]
[u]אנא אל תציעו לי ממתקים מעובדים. זה עושה לי ממש רע.[/u]
מנטרה.

וגם, כמובן, כדי להיות חיובית:
"פירות תביאו בכיף" :-)
(או, כששואלים אותך מה להביא? - "סלט פירות!")

[u]אני מבקשת לעדכן פה מדי יום, אני צריכה את האנרגיה הקבוצתית הזו שכל כך עזרה לי בעבר.[/u]
אני אוהבת אותך ומעריצה את התהליך שאת עוברת, וגם את הסבלנות והתקווה שלך :-)
תראי איזה דף נפלא פתחת! כל כך הבה דברים למדתי בזכותך ובזכות הדף הזה!
רק בשביל זה מגיע לך סלט טרי במיוחד, טעים במיוחד, עסיסי במיוחד, עם המון בצל ירוק וצימוקים ועגבניות עסיסיות ועגבניות שרי וחסה טרייה ומתוקה, וגם טחינה מלאה או אגוזים, אם בא לך (())

<לזרוק, לזרוק, לזרוק, לזרוק, לזרוק. הפחה תשליכיהו. את כל המשלוחי מנות הנתעבים. את רוצה לצאת מעבדות לחירות או לא? מקומם של הזבלים האלה בפח, לא מגיע להם שום מקום אחר. תראי כמה הם אמללו אותך כבר!>
<אין כמו לזרוק שוקולד ושאר גועל לפח. הרגשת החירות פשוט נפלאה>

וגם: להתחיל להגיד לאנשים שהדברים האלה עושים לך רע. אין ברירה... הם יקבלו את זה בהרבה יותר הבנה ממה שאת חושבת. התמיכה שאת מקבלת כאן היא נהדרת, אני בטוחה, אבל מגיעה לך גם תמיכה מהאנשים המקיפים אותך, פיזית.
אם קשה לך תמציאי סכורת או "אני בסיכון לסוכרת" (קלאסי, את אפילו לא צריכה "הוכחות"), תמציאי אלרגיה, תמציאי מה שאת רוצה, העיקר שתוכלי, בהדרגה אבל בנחישות, להעז ולהגיד לאנשים "אנא אל תציעו לי ממתקים מעובדים. זה עושה לי רע ואני לא עומדת בזה".

את יודעת שזה מה שהתחלתי לעשות השנה? לפני פחות מחודשיים? עד אז הייתי סובלת בשקט, בעבודה.
אבל התחלתי עבודה חדשה, במקום שטוב לי בו, ופתאום הבנתי שאני חייבת את זה לעצמי.
אז יום אחד כשהילדים הכינו עוגיות מאפינס מהסוג היותר-מבחיל (קרם כחול מלמעלה עם המון סוכריות) פניתי לקולגה שלי, ושאלתי אותה איפה לדעתה כדאי לשים את זה כך שאני לא אתפתה, כי זה עושה לי רע.
אמרתי לה שאני מכורה בגמילה. בלי להתבייש.
אז היא שאלה אותי, בניסוח כזה או אחר, מה הגבולות והמגבלות שלי, כמה רחוק אני צריכה שזה יהיה.
אז אמרתי לה: אם זה על הצלחת שלך זה בסדר, כי אני מכבדת את הטריטוריה של אנשים אחרים. לא אכפת לי שאת תאכלי את זה מולי (שזה נכון, באמת לא אכפת לי). אבל אי לא יכולה שזה יהיה מתחת לאף שלי, בצלחת ציבורית. ואני לא יכולה להגיד "לא" כשמציעים לי. ואם אני כן אומרת זה נורא מעייף :-("

אז היא אמרה: "אהה. אז הכי טוב לשים את זה שם..." והיא שמה אותם על מדף בפינה, מחוץ לטווח העין שלי, מה שהיה לי טוב ומספיק.
הרגשתי כל כך נתמכת! וכל כך טוב!
שווה, שווה את ההעזה ואת ההתביישות להגיד....

(())(())(())(())

א, זה יעזור לך אם אני אספר לך שזה קרה גם לי לפני שנה בערך? אחרי שנים ארוכות מאד שלא נגעתי בדברים האלה?
החדשות הטובות - מידת הגועלנפש שחטפתי מעצמי מלעשות את זה (אני אפילו לא אוהבת שוקולד!) הביאה אותי לשפל שממנו לא היתה ברירה אלא להתנער.
אז הנה את פה, מתנערת. (())
לדעתי כמעט בלתי אפשרי להגמל ולהתנקות כאשר מושא ההתמכרות לנגד עינייך כל היום. האנשים הכי חזקים שאני מכירה מבחינה תזונתית, שמצליחים בכל מה שהם מחליטים, מאלף עד תו, מתקשים בזה. הצעד הראשון זה להעיף את זה מהרדיוס שלך. להקל על עצמך. אחרת מה שקורה זה שברגע של חולשה (והחיים מלאים בכאלה, והם לא באחריותנו המלאה כל הזמן) אנחנו נכנעים לדחף, ואז כועסים על עצמנו. לא חבל? לא מגיע לנו שנעשה לנו נוח? נארגן לנו תנאים כאלה שגם אם יש רגעי חולשה, לא עומדים מולנו מרצדים כל הדברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להזיק לעצמנו?

בכל מקרה, אם את צריכה, אני פה.
@}

זו שוב אני, זו שפתחה את הדף.
לאחר כמה חודשים של הידרדרות איטית, הגעתי היום לתחתית. קרה משהו שלא קרה לי כבר שנים, "טחנתי" חבילת שוקולד לבד.
מהביס הראשון זה היה לי מגעיל, מתוק מדיי, צורב בגרון מציק ודביק בפה אבל לא יכולתי לעצור עצמי מעוד קובייה ועוד קובייה. ממש הרגשתי ת'התמכרות בפעולה.
אני רוצה לחזור למצב שהייתי בו פעם, יותר ירקות ופירות וסלטים ופחות מתוקים ולחם.
הבית שלי מלא בג'אנק של משלוחי מנות אבל אני רוצה ללמוד לחיות לצידם מבלי לתת להם לנהל אותי. אני לא חיה לבד.

אני מבקשת לעדכן פה מדי יום, אני צריכה את האנרגיה הקבוצתית הזו שכל כך עזרה לי בעבר.

[u]עוד רעיונות?[/u]
צימוקים אורגניים (הלא-אורגניים עוברים תהליכים מזיקים) - מתוק מאוד, נחמד לאכול חופן עם שקדים ואגוזים כל פעם שיש תשוקה למתוק; תמרים (כנ"ל). אם את אוהבת דייסת קוואקר חמה בבוקר (משיבולת שועל אורגנית, לא הקוואקר הטחון) אפשר להמתיק עם קצת דבש וצימוקים. אני יודעת שבדף הזה יש מתנגדות לדגנים וגלוטן, אבל זה בטח עדיף על ביסקוויטים בנס קפה (אם היו לי ביסקוויטים ונס קפה בבית הייתי בטח מתמכרת לטקס דומה, ומוסיפה גם חמאה על הביסקוויטים P-:. אז אין לי. אבל יש לי דברים אחרים... מכורה לקפה שחור בבוקר, ובשבועות האחרונים גם לשוקולד בערב. תקופת מעבר קיצונית... לאט לאט מוסיפה דברים טובים, בשלב ראשון בלי להוריד את הרעים. בסוף זה יתאזן).

לארוחת ערב אכלתי סלט קצוץ עם לימון ופטרוזיליה ועליו בזקתי טחינה גולמית.
טחינה זה דבר מאוד מתוק.היה לי טעים.
אני כבר שבוע פותחת כל בוקר בטקס קבוע. הכולל טבילה של כ 20 בסקוויטים בכוסנס.
יש לי בבית בסקוויטים לעוד אייזה שבוע כזה.
אין בי לצערי כחות לוותר על הימים האחרונים של טקס הטבילה הזה אבל אני מבטיחה לעצמי שאחרי שהם יגמרו לא אקנה אותם יותר.
עשיתי רשימת קניות בריאה לסופר וביסקווים לא נמצאים שם.
מה נמצא ?
אדממא של סנפרוסט,בייצים,חמאה,פירות,ירקות,טחינה,שקדייה, אגוזיים חמוציות, קרקרים מקמח מלא ,סנפרוסט מוקפץ,אבוקדו.
עוד רעיונות?

אני חוזרת אליכם.
ראיתי שאת הדף הזה פתחתי בנובמבר,הסתיו זו תקופת מעבר קשה בשבילי לאורך כל השנים.פיזית ונפשית.
וכנרה זו הסביבה שבגללה שבתקופה הזו אני חוזרת לסורי,חוזרת לתמכרות שלי ומגיע לשיא בהתדרדרות שדורשת לעשות שינוי.
התהליך המדהים שעברתי הוא עדיין חלק ממני, בשנתיים שעברו עברתי לאכילה מעט בריאה יותר, באמצע גם היה הריון שבו ממש התנמזרתי ממתוקיםן ועד לפני שבועיים לא הגעתי למצב שבו הייתי כשהתחלתי (אובססיביות למאפיות ולקורסונים שוקולד)..
עכשיו לצערי אני שוב בחיפוש התמידי אחר הפחמימה המנחמת.
עוצרת בזמן לפני שיהיה מאוחר מידיי.
אני מתחילה בלקרוא את כל מה שאני כתבתי בדף הזה ,אח"כ בדף כולו, כולמר את התגובות שלכן,ואחר כך את הספר של אלן קר .
השלב הבא יהיה החלפת מתוק במתוק טיבעי.
אשמח לליווי ולהקשבה שלכם ,בעבר זה מאוד עזר לי.

אפשר לשחק עם כל המרכיבים.
תמרים ואגוזי מלך בלבד.
תמרים ושומשום.
תמרים וטחינה.
קוקוס תמרים וקקאו.
קוקוס תמרים וסלק.

את התמרים גם אפשר להחליף בשלל מיובשים אחרים, אבל יתרונם של התמרים הוא בעיקר בזה שניתן להשיג אותם לחים.
אנחנו התחלנו לייבש ענבים ולהשתמש בצימוקים. יוצא מגניב.
אגב, גם להקפיא ענבים זה להיט.

[b]כדורי תמרים[/b]

מצרכים
5 תמרי מג'הול
2-4 כפות טחינה גולמית
חופן שקדים טחונים (אני טוחנת בויטמיקס או במטחנה ידנית)
שבבי קוקוס

הכנה
את תמרי המגהול מועכים עם מזלג.
מוסיפים את השקדים הטחונים ואת הטחינה. לשים ביחד עד שנהיה בצק. אם חסרה לחות אני מוסיפה טחינה. אם יותר מידי דביק, אני מוסיפה עוד שקדים טחונים.
יוצרים כדורים. אני מעדיפה כדורים קטנטנים. מגלגלים בקוקוס. אני שומרת במקפיא ומנשנשת כשמתחשק לי מתוק.

אפשר במקום או בנוסף לטחינה לערבב עם אבקת קקאו ואז הטעם שוקולדי.

[u]כדורים מתמרים עם טחינה ומצפה בקוקוס.[/u]
אפשר "מתכון"? איך מכינים?

[u]הירקות ו[b]הפרות[/b] הרבה יותר טעימים לי מבעבר.[/u]
[u]מעדיפה יותר בשר.[/u]
מבינה גם את חוסר המשיכה לעוף. גם אצלי.
הגוף שלי מסרב לגלוטן ולמוצרי חיטה. כשאני נמנעת מהללו מצבי טוב יותר. זו צריכה להיות דרך החיים שלי.
הפינוק האולטמטיבי שלי זה כדורי תמרים עם אגוזי מלך כרגע. השילוב המנצח (טחינה זה גם טוב, כרגע אני נרתעת מטחינה).

מעדכנת שאני עדין בלי גלוטן וכמעט בלי מוצרי חלב (פה ושם קצת גבנ"צ). הירקות והפרות הרבה יותר טעימים לי מבעבר. כשאני רוצה משהו מתוק אני מכינה כדורים מתמרים עם טחינה ומצפה בקוקוס. יש לי הרבה יותר כוח וסבלנות מבעבר (ואני חצי שנה אחרי לידה ומניקה מסביב לשעון).

אני לא יכולה לדמיין את עצמי אוכלת מאפה כלשהו. זה נראה לי מחניק ומשונה. הריח עוד מושך אותי, אבל ממש לא עולה על דעתי להכניס את זה לפה וללעוס.
שמתי לב שאני גם אוכלת פחות עוף מבעבר ומעדיפה יותר בשר, אבל עדין בכמויות ממש קטנות.
עוד שיפור - הרצון לנשנש משהו לפני השינה נעלם גם הוא.

שלום, יש לי שאלה בקשר לסילאן - בעקבות קריאה בדף הזה קניתי את הסוג ללא סוכר ומיני תוספים מעוררי תיאבון. אבל, אויה לאותה צרה, כעבור שבוע הופיעו נקודות לבנות בצנצנת, מעין גושישים כאלה שהתחילו למעלה והגיעו לתחתית. האם אני מניחה נכון וזה אכן סוג של זיהום פטרייתי או אחר? ומה עושים? אי אפשר להסיר, כי זה כבר בכל הצנצנת. אבל נניח שאפשר היה- אז מסירים? משתמשים רק לאחר חימום משמעותי? או שיש משהו שמופרש לסילאן וזה רעיל וסופר מסוכן? תודה על כל תובנה.

[u]א. הכל כתוב במעלה הדף הזה.[/u]
טוב. חיפשתי ולא מצאתי.
ראיתי שחיטה זה רע : כתבת את זה כמה פעמים
אבל לא הבנתי אם בגלל משהו בהרכב שלה, או בגלל התהליכים שהיא עוברת. (טחינה או לישה).
בכל מקרה נהניתי לשוב ולקרוא את הדף.
ולמרק הבא שלי אולי אזרוק עדשים או גרעיני חומוס.

אורית,
א. הכל כתוב במעלה הדף הזה שאני כותבת בו ללא לאות במשך שנתיים. את מוזמנת לעשות חיפוש על חיטה ועל גלוטן.
ב. כנ"ל.
ג. זה פחות גרוע, אבל עדיין גרוע.
ד. עוד פחות גרוע, ועדיין גרוע.
ה. מה דעתך את?

[u]בגלל לחץ דם מאוד נמוך.[/u]
גם לי יש לחץ דם נמוך עד אימה, והאחות המקומית המליצה לי לשתות יותר קפה .
(אני מכורה לכוס אחת חזקה בבוקר וזהו)
אז במקום זה עברתי לכמויות גדולות יותר של מים. ויותר פירות. וזה לעתים קרובות עוזר.

ניצן , תוכלי בבקשה להסביר קצת יותר את ההתנגדות שלך לחיטה .
א. למה בדיוק - כלומר מה יש בחיטה שהוא כל כך בעייתי ?
ב. האם גם למיני דגן אחרים ? (שיפון שיבולת שועל)
ג. אם טוחנים את החיטה בבית - זה משנה ?
ד. ומה לגבי החיטה ללא טחינה : למשל אני משתמשת הרבה בגריסי פנינה - זורקת אותם לכל מיני מרקים ותבשילים . תמיד הנחתי שזה מוסיף בריאות . אבל אולי טעיתי...
ה. ויש לי חברה שמשרה את החיטה ללא טחינה עד שהיא הופכת לבצק ואז אופה מזה לחם . מה דעתך על זה?

אביב.
מה שהכי עובד בשבילי זה לעשות החלטות גלובאליות לא לוקאליות.
דוגמה קלאסית זה "לא מכניסים הביתה X" זה הרבה יותר קל להתמודדות מאשר "אני לא אוכלת X למרות שיש בבית."
אבל יש עוד, למשל תמיד להחזיר את הלחם במסעדות, להזמין שתיה קבועה (מים, סודה) ולא לגוון בזה לעולם, ברמה של לא לבדוק היצע (כנ"ל בסופר) כאלה מין. ככה לא מחליטים כשהריר יורד, אלא הרבה לפני.

אני השמנתי איזה שלושה קילו. אולי בעקבות הורדה מסיבית של הנקות ואי-התאמת הכמויות (האדירות) שאני אוכלת למצב החדש. הקילוגרמים לא אכפת לי, אכפת לי הבגדים שהתחילו ללחוץ. בשנה האחרונה הייתי רזה כמו שלא הייתי שנים והרגשתי נפלא נפלא נפלא.
רק מהמחשבה על הצורך להתחיל לאכול פחות באים לי מאנצ'יז מטורפים לדברים הכי מושחתים. כל היום בא לי לאכול. ממש חיים בחטא.

ניצן, מסכימה לכל מלה ומלה
וגם מסכימה
[u]כי אין כמות פעמים מספקת וזויות הסתכלות מספיקות כדי לתאר את התהליך הזה במידה כזו שניתן יהיה להפנים אותו ברגע האמת.[/u]

ממ, מצחיק, כי הגבתי למשפט להלן, ורק אח"כ קראתי את מה שכתבת, ונראה שבעצם כתבנו אותו הדבר רק במילים אחרות... :-)
בכל זאת, אני שולחת את מה שכתבתי, כי אין כמות פעמים מספקת וזויות הסתכלות מספיקות כדי לתאר את התהליך הזה במידה כזו שניתן יהיה להפנים אותו ברגע האמת. אז נמשיך לטחון את המסר... :-)
-

[u]ועדיין, אני כל כך אוהבת קפה. יש איזה BOOST שרק קפה נותן.[/u]
בואי נישאר רגע עם אותו קו מחשבה שאני מציעה בדף הזה ממש מראשיתו...
[list=1]
[*] לא כולם מכורים באותה מידה לכל החומרים, למרות שאפשר להגיד שיש חומרים שכולם סובלים מצריכתם, גם אם לא מגיעים להתמכרות קשה.
[*] יש אנשים שהתמכרותם לחומרים הללו היא קשה מאד, ומאד סביר שזה קורה כי [b]רגישותם[/b] לחומרים הללו היא גבוהה מאד.
[*] הילכך, אם אדם שאיננו רגיש לקפאין ישתה אותו, ההשפעה של החומר על המערכת תהיה יחסית נמוכה. לא עוררות יתר, לא תחושות אנרגיה ולא כלום, רק הפרעת שינה קלה ועייפות אח"כ. למשל. בעוד שאדם רגיש מאד, יחוש בתופעות חזקות עקב השימוש בחומר. מי שרגיש לשוקולד, [b]לכאורה[/b] "יהנה" יותר משוקולד. יפיק ממנו עונג של ממש, [b]כאשר בפועל[/b] מה שקורה זה שהוא מאד מאד רגיש לשוקולד ולכן מגיב אליו בעוצמה. מי שלא מתעורר במיוחד מקפאין, כנראה לא יפול למנגנון התמכרות במסלול המהיר, ולא יחווה את השפעתו בעוצמה.
[*] אחרי התגובה ה"עוצמתית" (אני מתקשה לכנות את זה בשמות חיוביים) ישנה נפילה קשה מאד. הסיבה לזה קלה להדגמה דווקא בקפאין - הקפאין גורם לעוררות - לכן הגוף לא משקיע את מה שהוא צריך להשקיע כדי להתעורר, כי הגיעו חומרים חיצוניים כדי לעשות את זה בשבילו. משפגה השפעת החומר החיצוני, יש מצב של דילדול במעוררים בגוף, ולכן לא יורדים אפילו לרמת עירנות רגילה, [b]אלא לרמת עירנות מופחתת ואפילו לעייפות קשה[/b]. זה יכול לקרות זמן קצר לאחר השתיה, ובמקרים של צריכה יותר מפה ושם, יכול לקרות כבר כהכנה להרגל - כלומר - אם את נוהגת לשתות בבוקר, הגוף [b]מראש[/b] משקיע פחות בעירנות שלך (ולמען האמת גם בקוטר כלי הדם שלך במוח, שמוביל בתורו למיגרנה כך האמונה הרווחת) כי הוא מניח שיבוא הסם, ואז מה שקורה זה שאפקטיבית, בזמנים ביום שבהם נוהגים לשתות, חוטפים כאב-ראש ועייפות קשה, שנדמה שרק הקפה יכול להועיל לה! <אם זה לא ברור, אני אחזור על זה שוב>
[/list]
התיאור לעיל הוא תיאור [b]קלאסי[/b] של התמכרות, אלא שהכנסתי את עניין הרגישות לעסק. את התהליך הזה תיארתי כבר בשלל אופנים במעלה הדף גם בהקשר של דגנים, סוכרים, קפאין, סיגריות ועוד. לכל חומר יש את התהליכים הספציפיים שלו, הגנטיקות שיותר או פחות רגישות לו, אופן הפעולה במוח (יכול לדכא ייצור מקומי, או ממש למנוע פעילות כימית בסינפסות) עוצמת הקריז, רוחב ההשפעה הגופנית, ועוד פרמטרים, אבל מבחוץ, התהליך נראה אותו הדבר. הגוף לומד להתייחס לחומרים שמזיקים לו כאל מה שבעצם עוזר לו. ואין שקר גדול מזה.
אני מציעה, בתור התחלה, לפרק את הקשר הזה. להבין שהקפה לא נותן לך שום בוסט אלא בעצם מוריד אותך מטה מטה לעייפות יותר ויותר קשה ולכאבי ראש יותר ויותר קשים... :-( העובדה שזה "כל כך טעים" לך, אמורה להיות רמז עבה מאד מאד שאת מהרגישים ביותר. מכירה את המונח "טעם נרכש"? אז יש כאלה שמגעיל אותם כדי כך שלא ירצו לרכוש, ויש את אלה שימכרו את אמא שלהם בשביל הטעם. כבר אמרתי - לי, ניקוטין לא עושה את זה, שוקולד לא עושה את זה, סוכר גובל במגעיל אותי, אבל אין סיכוי שאני מצליחה לעמוד מול מאפה מלוח בגבורה ועם כבוד עצמי אם אני לא נקיה וצחה זמן ממושך קודם לכן.

וניצן, סחתיין על משחק הממ'ים, נורא הצחיק אותי :-D

אגב, זה לא מדהים שכל הרופאים שדיברתי איתם שללו קשר בין שתיית קפה מרובה למיגרנות. זאת על אף שברוב משככי כאבים למיגרנות יש קפאין??? דוגמאות ספורות: אדביל מיגרנה, רוקל, רוקסט, אקסדרין, אקמול פוקוס, פרמול פלוס, מיגרלב.
זה לא ברור שמה שמשכך את הכאב זמנית זה מה שהגוף רגיש לו?
כמה בורים ומפגרים יכולים אנשים שעוסקים בבריאות להיות? (להבהרה: לא שונאת רופאים בכלל, מכירה כמה ממש נפלאים).

_את ממש מסוממת קפה זה מביא אותך למיגרנות, לתלות בכימיקלים אחרים ואת למרות זאת באמת אומרת -
אגב, אני גם נפלתי שוב עם הקפה, אחרי גמילה מפוארת מהדבר שאני הכי אוהבת בעולם (לא כולל אנשים)_
NO KIDDING
בגלל לחץ דם מאוד נמוך ומיגרנות תכופות הייתי מכורה אש גם לשתיית קפה וגם למשככי כאבים עם קפאין, שאת פשוט לא מתארת לך כמה הם מרובים ונפוצים.
כשאני מכורה, אני כל היום חושבת מתי ארשה לעצמי לשתות את כוס הקפה הבאה. מדי שעתיים-שלוש יש נחיתת אנרגיה בלתי נסבלת, שאפשר להרים אותה רק עם קפה. בבוקר בלי קפה כאב הראש מיד מגיע.
כשנגמלתי (כמו שכתבתי, ירדתי לחצי כפית ביום), הרגשתי מצוין! כמעט בלי נפילות אנרגיה.
בקיצור, הקפה עושה לי רע.
ועדיין, אני כל כך אוהבת קפה. יש איזה BOOST שרק קפה נותן. אני אפילו מרגישה מאושרת חצי שעה לאחר הקפה. וזה עושה לי כל כך רע. תמיד אחרי תקופת התמכרות מתחילים כאבי ראש ונחיתות אנרגיה. זה כמו החורים השחורים שאת מתארת. זה לא רצון עדין, זה מין תהום קטנה שיכולה להתמלא רק עם קפה.
כשזה בא בשילוב עם חלב (בקפה הפוך, שזה בעצם הדבר שאני הכי אוהבת בעולם) זה בכלל מתכון כמעט בטוח לכאב ראש. וזה כל כך טעים לי.

אבל, יש התקדמות. משככי כאבים עם קפאין לא נכנסים אלי יותר הביתה!

זה די מדהים שיש כאלה שיכולים ליהנות מכוס-שתיים ביום בלי שום בעיה. זה באמת מראה שלכל אחת הרגישות המסוימת שלה. חובתינו האוטונומית היא ללמוד את הרגישויות שלנו. אני עכשיו בודקת גם אם דגנים מנפחים אותי. מנסה לעבור לקינואה בלבד. די קשה.

אני ממליצה את ההיפך. להעזר כמה שיותר באבטיח כדי להצליח לא לאכול דברים אחרים, שום דגן לא יותר טוב מאבטיח. וכאשר מתבססים מספיק הרגלים טובים, ממילא נגמרת העונה :-P זה שאוכלים אבטיחים ונקטרינות ואפרסקים (אורגניים, ולכן בעונתם המדוייקת יחסית והמצומצמת ממילא לתקופת האביב המטעינה הזו...) בכמויות זה לא רע, זה טוב, וזה בוודאי טוב בהרבה מאשר דגנים (וקטניות מיובשות)
אני אפרט כשיהיו לי יותר משאבים. |יד1| ואני בדיוק לא-מרדימה שני ילדים :-P

[u]הרגשתי נפלא חוץ מהעניין הקטן הזה של טעם לחיים.[/u]
לא עדיף משהו בעל יותר משמעות?
גם [u]אני לא חושבת שטעם החיים נמצא בחומרים הממכרים, אלא יותר נכון שבגלל שמכורים החוסר בחומרים אלו גורם לחוסר שלווה ושמחה[/u]
<אפשר למצוא הרבה מלל שכתבתי על זה בראשית הדף שהתעסק יותר ב"גמילה" ופחות ב"ממתוקים" שזה נהיה קצת יותר ענייננו בזמן האחרון.. :-)>

ממ, סליחה על הבוטות, אבל זה פשוט נורא ואיום מה שאת מתארת. ((-)) את [b]ממ[/b] {{}}ש מסו{{}} [b]ממ[/b] {{}}ת קפה :-( זה מביא אותך למיגרנות, לתלות בכימיקלים אחרים ואת למרות זאת באמת אומרת -
[u]אגב, אני גם נפלתי שוב עם הקפה, אחרי גמילה מפוארת מהדבר שאני הכי אוהבת בעולם (לא כולל אנשים)[/u]
זה איום, ועם כל מילה שלך אני מזדהה! (החליפי קפה בפיצה/פיתה)
[b]איך אנחנו יכולות לאהוב משהו שכל כך שונא אותנו??? :-([/b]
[sub]<כי זה שקר. שקר שקר שקר.>[/sub]

[u]כמה זמן היית גמולה? אני החזקתי מעמד פעם חודש. הרגשתי נפלא חוץ מהעניין הקטן הזה של טעם לחיים.[/u]
הייתי גמולה מקפה יותר מחצי שנה. שתיתי רק חצי כפית קפה ליום באמצע היום. זה היה נפלא. הרבה פחות מיגרנות. אני אפילו לא זוכרת איך חזרתי לזה.
יאללה. ממחר נגמלת שוב (היום אבוד. שלוש כוסות מאחורי. אבל אני כבר לעולם לא אקח יותר משככי כאבים עם קפאין--רוקל, אקמול פוקוס, אקסדרין ועוד הרבה).

אגב, פלמונית, את יכולה להשתמש ב [po]הבעות בצ'יק צ'ק[/po] כדי לסמן פרצוף עצוב או אחר. בהצלחה :-)

בתהליכי גמילה כבר 3 שנים מסיגריות, מה שהגביר את התשוקה לקפה ולאוכל, בעיקר לפחמימות וסוכר וכמובן גם גרם גם לי לעלות במשקל כ 8 קילו נוספים ):
[u]כמה זמן היית גמולה? אני החזקתי מעמד פעם חודש. הרגשתי נפלא חוץ מהעניין הקטן הזה של טעם לחיים[/u]
אני לא חושבת שטעם החיים נמצא בחומרים הממכרים, אלא יותר נכון שבגלל שמכורים החוסר בחומרים אלו גורם לחוסר שלווה ושמחה
אני זוכרת שפעם לפני הרבה שנים, לפני שהתחלתי לעשן לשתות קפה ולאכול ג'אנק הרגשתי טוב גם בלעדיהם. זה הקטע של התמכרות...

[u]אגב, אני גם נפלתי שוב עם הקפה, אחרי גמילה מפוארת מהדבר שאני הכי אוהבת בעולם (לא כולל אנשים) sad[/u]

זה בדיוק, אבל בדיוק מה שאני מרגישה כלפי קפה.
:( :( :(

כמה זמן היית גמולה? אני החזקתי מעמד פעם חודש. הרגשתי נפלא חוץ מהעניין הקטן הזה של טעם לחיים.

[u]כי אם אני אוכלת אבטיח בבוקר, אני אוכל אבטיח כל היום. כי אבטיח זה משהו.[/u]
אבטיח הוא פרי עם ערך גליקמי מהגבוהים שיש. התזונאית המופלאה שלי (שלימדה אותי את כל עניין הרגישויות למזון וההתמכרויות, הנחיתות התזונתית של הדגנים וכיוצא בזה) ממליצה להימנע מאבטיח כשנמצאים בסחרור פחמימות וברעב קבוע, וגם כשרוצים לרדת במשקל.

אגב, אני גם נפלתי שוב עם הקפה, אחרי גמילה מפוארת מהדבר שאני הכי אוהבת בעולם (לא כולל אנשים) :-(

[u]כי אם אני אוכלת אבטיח בבוקר, אני אוכל אבטיח כל היום. כי אבטיח זה משהו.[/u]
:-D
אבל לא משהו רע. באמת שזה בסדר לאכול אבטיח בכמות גדולה. :-)

נראה לי שהעניין בסוכר פירות אל מול סוכר רגיל הוא לא רק בהקשר, אלא גם במה שהוא עושה לכמיהה.
אני גיליתי שאם אני שותה בבוקר קפה עם חלב סויה מומתק בסוכר (והם רובם כאלה! זה לקח לי חצי שנה לגלות...), אחר הצהריים אני משוועת למשהו מתוק.
אם אני אוכלת תפוח בבוקר, הקרייבינג הזה (כמעט ו) לא קיים.

נראה לי שזה גם קשור לסוג הפירות. כי אם אני אוכלת אבטיח בבוקר, אני אוכל אבטיח כל היום. כי אבטיח זה משהו.

[u]אפשר להצייע לה לבדוק תפקודי בלוטת תריס למשל[/u]
אכן כבר מאובחנת שנים, על כדורים. ולפי הבנתי זה מאזן אותה.
הסוכרת הגיעה הרבה אחרי בלוטת התריס. בכמה שנים האחרונות.

(שוב סלט, שוב מחשב אחר).

בדיוק חשבתי על זה אתמול...
בקיץ יש מעט מזון (זה מתבטא אצל מי שהגנטיקה שלה מאיזורים חמים, כמובן) והרבה בעלי חיים נוטים להטען בצורה מקסימלית בעונות המעבר (למשל חלק מהלווייתנים אוכלים בערך פעמיים בשנה)
והשנה עונת המעבר נמתחת ומתמשכת.... יש צמחים שמגיבים כל כך מדוייק, נגיד, ברמת הטמפרטורה, לילה אחד הטמפרטורה יורדת מתחת לאפס, וכל העצים מתחילים להשיר למחרת. אפילו אם היה ליל קרה ביזארי של שיגועי-עונות.
ציפורים נודדות, מטילות ביצים, אלפי חרקים, חיידקים ווירוסים גם בתקופת שפע והתרבות... גם אנחנו. אלא שזה לא מוכיח שאנחנו צריכים לצרוך חיטה, יותר אמור לעזור לנו לראות דפוס טבעי בתוך עולם חסר הגיון (ועם מזגנים, לא עלינו) ולהבין שזה דחף גופני חזק ולטפל בו באהבה על ידי תזונה שתומכת בצורך הגופני, ולא משבשת אותו.

אולי זו העונה, משהו במזג האויר, שדוחף אותנו לדחוף פחמימות בימים אלה? להשתוקק לחיטה?
[list]
[*] תהתה תמי שמחפשת הצדקות קוסמיות לתקופה של תזונה לא מוצלחת וחשקים מבאסים
[/list]

[u]כי לתחושתי, למרות שהתזונה שלה השתפרה בעקבות הסוכר הגבוה שמצאו אצלה, הממתיקים המלאכותיים לא מיטיבים עימה. ומבחינתה, המשקל לא יורד כפי שציפתה.[/u]
לא מספיק לספר לה ששמעת על קשר כזה ושאולי זו הסיבה אצלה? אפשר להצייע לה לבדוק תפקודי בלוטת תריס למשל.

<הלקטוז בראשונים לעומת לקטוז מסונתז, ר"ל>
<סליחה על האי-דיוק>

[u]אני לא יודעת אם בדקו פרוקטוז מזוקק או כזה שבא יחד עם הפרי (ואני לא יודעת אם יש הבדל).[/u]
את יודעת אם יש הבדל בין חלב אם יש מן השד (מוצר דם חי, מווסת על ידי שלל מנגנונים כולל נוגדנים לתינוק חולה וכו') ובין חלב-אם שהוקפא והופשר, חלב-אם שיובש ואז הוספו לו מים, ולקטוז שזוקק מחלב-אם?

[po]דף חשוב[/po]

קוראת אתכן בשקיקה. גם אני נפלתי. לא הייתי בגמילה מוחלטת, אבל בשליטה. הבעיה שלי הוא רעב מטורף לפחמימות דגניות בערב ובלילה.

[u]למה את מחפשת מחקר?[/u]
כי לתחושתי, למרות שהתזונה שלה השתפרה בעקבות הסוכר הגבוה שמצאו אצלה, הממתיקים המלאכותיים לא מיטיבים עימה. ומבחינתה, המשקל לא יורד כפי שציפתה.

([po]סלט פירות[/po] ממחשב אחר)

בסרטון שמופיע בראש הכתבה החוקר Richard Johnson מתאר תוצאות מחקרים שמראים קורלציה בין פרוקטוז ללחץ דם גבוה וסוכרת. מעניין לצפות בסרטון עצמו (זוהי סדרה של שלושה סרטונים למעשה, סה"כ בערך 25 דקות). יש שם נתונים מעניינים על המנגנון, ועל ההבדל בחילוף החומרים ביננו לבין בע"ח אחרים.
אני לא יודעת אם בדקו פרוקטוז מזוקק או כזה שבא יחד עם הפרי (ואני לא יודעת אם יש הבדל). אני חושבת שרוב הטענות הן נגד Corn Syrup שמכיל הרבה פרוקטוז (אחד הממתיקים העיקריים במזון מתועש), ולאו דוקא נגד פירות. גם ד"ר מרקולה לא ממליץ להמנע לגמרי מאכילת פירות, אלא להקפיד על כמויות.

בלי עיון מעמיק מדי מצידי, אני רואה שההסתכלות שלו מאד מאד שיטחית. הוא מסתכל על הכמות של הפרוקטוז בפרי ומתעלם לחלוטין מן ההקשר! יש הבדל תהומי בין לאכול תפוז, לשתות מיץ מתפוז, לשתות מיץ מפוסטר מתפוז ולאכול כפית סוכר שזוקק מתפוז. תהומי.
זה מאד מאפיין את הרדוקציונריות המדעית שמתעלמת מההקשר, ומתעסקת בפרטים יותר ויותר קטנים וחסרי משמעות. לגבי המלצותיו בסוף - אכן אפשר להתייחס אליהן אם צורכים סוכר ענבים מזוקק בכמויות שהוא מדבר עליהן, אבל אני חושבת שוב, שההבדל בין זה ובין [b]ענבים טריים בקליפתם[/b] עצום. רק לסבר את האוזן - אני אינני רופאה ואפילו לא "תזונאית" עם תעודות. אבל אין אופן הסקת המסקנות שלו מהמידע עולה על שלי, ויש להסתכל עליהן בחשדנות. להמליץ לא לאכול פירות וכן סוכר רגיל זו המלצה לא פחות ממסוכנת. לגבי האם פרוקטוז או סוכרוז מזוקקים - תשובתי ברורה - לא זה ולא זה.

"ד[url=http://articles.mercola.com/sites/articles/archive/2010/05/25/startling-research-findings-a-newly-discovered-cause-of-high-blood-pressure-and-obesity.aspx]ר מרקולה פרסם היום כתבה מעניינת[/url] באתר שלו על ההשפעה של פרוקטוז (סוכר פירות) על לחץ דם גבוה וסוכרת. לטענתו אין להרבות באכילת פירות. אני לא יודעת עד כמה זה נכון, אבל זה מעניין. מהנסיון האישי שלי (אני עם תנגודת אינסולין) אכן סוכר פירות מזיק לי לא פחות (אם לא יותר) מסוכר רגיל.

למה את מחפשת מחקר? הרי מחקר לא חוקר אותה ואת המטבוליזם הפרטי שלה. היא מאמינה שיש לה סוכרת כללית? או סוכרת שלה עצמה? היא מאמינה שהיא נופלת בלב עקומות הפעמון האנושיות באופן כללי? ולכן יכולה להסיק על עצמה דברים ממחקר סטטיסטי?
ומה בדבר הגיון אחר, וקשר אחר בין הדברים? יש סיכוי לדיאלוג כזה?

תודה.
אם להיות יותר ספציפית, אני מחפשת מחקרים עם מלטיטול וכוהל-סוכרים אחרים.
היא דווקא לא שותה דיאט קולה וכאלה (זה אבא שלי...).

[u]הידד לי![/u]
|Y|


[u]ניצן, יש לך קישור למחקר הזה?[/u]
[url=http://www.getfitslowly.com/2008/02/12/the-dangers-of-diet-soda/]פה[/url] זה מוסבר ברור עם רפרנס למחקרים שמראים [b]על קורלציה[/b], לא על סיבתיות. יש התייחסות גם לסוכרת.
[sub]הקורלציה זה מה שרמזה אליו אנדלוסיה [u]ברור, כולם יודעים שסוכרזית זה משמין. הרי כל מי ששותה סוכרזית הוא שמן, לא?[/u] לפי אלה אין לדעת מה גרם למה[/sub]
אם את צריכה אישור לסיבתיות שתיארתי אני אחפש יותר לעומק. זה מה שעלה לי בחיפוש שטחי.

[u]לספר שקראתי לאחרונה על מחקר שהראה שצריכת תחליפי סוכר סינתטיים (כמו במשקאות דיאט) פוגע במשק היוד בגוף[/u]
ניצן, יש לך קישור למחקר הזה?
אמא שלי סכרתית ולמרות שהיא יודעת שהתחליפים האלה לא משהו, היא צורכת אותם.

אני רק רוצה להגיד:
עשרה ימים בלי סוכר, קמח או מוצרי חלב! הידד לי!

(אבל מה יהיה עם הקפה?)

(ולמה אני לא מרזה :( )

אויש, בחירת מילים לא טובה בכלל :-S
הכוונה שלי ב"סוכרים מורכבים" לא היתה ל[[]}[b]פחמימות[/b] מורכבות כמו עמילנים אלא לסוכרים פשוטים בצורתם ה"מורכבת" (יענו מחוברת, לא מרוכבת כמו בכימיה, בתוך הפרי או הירק, כולל העסיס והציפה (המכילה תאית, עוד סוכר מורכב))
על פני כל הפקה שלהם שזורקת לפח את ההקשר התזונתי שקריטי לגוף. למשל, סוכר לבן - מופק מסלק סוכר, בחימום, ואז מגובש, ונזרקת המולסה; מיץ תפוחים טבעי - מחומם (מצומצם) ונזרקת הציפה; סירופ מייפל/אגאבה - מצומצם מאד מאד בחימום; מיץ תפוזים - זורקים את הציפה ומוציאים מקונטקסט את הסוכר; פירות יבשים - שוב, בד"כ זה לא ייבוש אלא סוג של אפייה... אז אני לא חושבת שצריך להגמל ממתוקים (אם זה לא היה ברור מראשית הדף) אלא להגמל ממתוקים חלקיים שיוצרים התמכרות. וזה כולל גם קמח, גם מלא, שעובר טון תהליכים.
על פני כל אלה - תפוח, אבטיח, תפוז, תמרים לחים, תות, מלון, נקטרינה.. מפתיע כמה אנשים נזהרים באכילת פירות טריים (לא יותר מתפוח ביום!) על רקע אכילה לא סבירה וחסרת כל פרופורציה של עמילנים.
אני בעד להגמל מסוכר, מדגנים, משמרים, מכימיקלים מקפאין, ועוד ועוד, ולאכול הרבה הרבה הרבה מתוק בריא, בכיף.

[u]בעיקרון, זה מורכב מסוכרים מורכבים שאפשר ורצוי לקבל בצורה לא מעובדת וממקורות "מלאים" (קמח מלא זה לא זה, בעיניי)[/u]
את יכולה להסביר את המשפט הזה?

ברור, כולם יודעים שסוכרזית זה משמין. הרי כל מי ששותה סוכרזית הוא שמן, לא?

[u]אני אוהבת לחם ולחם עושה לי טוב.[/u]
בעיקרון, זה מורכב מסוכרים מורכבים שאפשר ורצוי לקבל בצורה לא מעובדת וממקורות "מלאים" (קמח מלא זה לא זה, בעיניי)
אבל הקטע של ה"עושה לי טוב" זה כבר הורמונים וניורוטרנסמיטרים והשפעה על משק הסרוטונין והדופמין בגוף. אני, באופן אישי, מעדיפה לא לצרוך חומרים פסיכואקטיביים ישירים (לא מצליח לי... :-( ככה זה כשמתחילים להזריק בגיל 3 חודשים)

ראיתי פה למעלה קישור ל{{}}[po]תחליפי סוכר[/po]. זה הזכיר לי שאני רוצה לצעוק שלא להחליף סוכר, אלא לצרוך אותו [b]מלא[/b] וטבעי. (אולי זה מה שכתוב בדף, לא קראתי אותו) רוצה לומר - ללכת לתמר הטרי והתפוח השלם והתפוז עם הציפה (לא רק לשתות עסיס מפוסטר ולחשוב שזה סוכר מלא, זה לא! ובוודאי לא ליפול בפח של סוכר גבישי וחום. שוב, מזון חלקי, לא מאוזן. לאחדים לא יזיק, אחרים יסתחררו מזה כליל.)
כשאוכלים מזונות מלאים שיש בהם סוכר, אז יש שלמות ומלאות ורוויה בעיתה, ושובע נעים.
רציתי גם לספר שקראתי לאחרונה על מחקר שהראה שצריכת תחליפי סוכר סינתטיים (כמו במשקאות דיאט) [b]פוגע במשק היוד בגוף[/b], זה בתורו משפיע על תפקוד בלוטת התריס [b]ומאט את המטבוליזם[/b]. האטת המטבוליזם גורמת להשמנה, ונוצר מעגל נוראי של שמנים ששותים דיאט קולה ונתקעים יותר עמוק בבוץ.

[u]זתומרת, לא מרגישים "הנה אני מרגישה נהדר" אלא שאין תופעות מעצבנות ומציקות.[/u]
נכון, נכון, נכון. חיבוק גדול מכאן.

[u]במביק, את יכולה בכנות לא לאכול את זה בכלל? יש לך אומץ?[/u]

יש תקופות שאני בקושי אוכלת לחם. אבל כן - זה יחסר לי לוותר על זה, בטח. אני אוהבת לחם ולחם עושה לי טוב. אז זה פחות עניין של אומץ, ובטח לא התמכרות, אלא יותר מזון שאני אוהבת, משביע אותי במידה ואף פעם אני לא מסוגלת לאכול ממנו הרבה. אומץ אני צריכה כדי לוותר על קפה :-D

תודה [po]אמא ללי[/po], אשים לב לזה במיוחד (())
במביק, את יכולה בכנות לא לאכול את זה בכלל? יש לך אומץ? ;-)
רציתי להוסיף שרעב כשאני [b]לא[/b] מכורה הוא תחושה עדינה, אפילו נעימה(!) כשהיא לא מופרזת. משהו כל כך עדין ושליו [b]שאין שום סיכוי לזכות לשמוע אותו[/b] למול זעקות השבר של הגוף המכור. למעשה, מרבית חיי זיהיתי את התחושה האפורה המגעילה הזו בבטן עם "רעב" ואפילו לא ידעתי שהיא מגעילה עד שהיתה לה ל"אין" ועכשיו חזרה במלוא גועליותה. :-\

ניצן וסלט פירות(()) (())

כל מה שאת מתארת על החיטה לגמרי מוכר לי, ואני באמת שמה לב לתופעות האלה בכל פעם שאני נכנסת לסחרורון (אני לא בהימנעות מוחלטת - ספק אוכלת את הכמות שאני יכולה להכיל מבלי להתחרפן ספק מחזיקה התמכרות על אש קטנטנה. נדמה לי שרוב הזמן זה הראשון ומידי פעם זה גולש לכמה ימים של אטרף חיטה ואז עובר).
הצמא הוא באמת מטורף, אחרי שאני אוכלת חיטה אני מרגישה מן צמא [b]כימי[/b] כזה (זה התיאור הכי קרוב שאני יכולה לתת), הוא בכלל לא מרגיש כמו צמא טבעי ובריא אלא כמו התייבשות שמרגישים אותה בבת אחת ובדרמטיות.

מה שיש לי לתרום הוא שלפחות מניסיוני, בתקופות כאלה של נפילה חשוב יותר מתמיד להזין את הנפש בהרבה הרבה (הרבה!!) אהבה ורוך, הרבה הקשבה פנימה ותשומת לב מה נכון לי ומה מחזק אותי, לגיטימציה עצמית מלאה להתרחק מדברים מחלישים ולא תומכים, כמה שיותר תמיכה מהסביבה. משם אפשר לבנות בהדרגה את הכוחות "לחזור אל העגלה", להתנקות ולהתאזן ולהרגיש יותר טוב....

יש לכן כאן סביבה תומכת (())

ניצן- מעניין. כנראה שיש אנשים שמאוד רגישים לחיטה. אני ממש לא מרגישה ככה כשאני אוכלת לחם. אני לא יכולה לאכול הרבה ממנו, זה ממלא אותי מהר, ומשביע אותי להמון זמן. אני לא נמשכת לכל מיני מאפים כמו קרואסונים, לחמניות תפוחות ובורקסים וכאלה. לחם מלא, פרוסות לא עבות - שתיים או שלוש, ואני ממש מרגישה מצויין.

רציתי לשאול אם את מרגישה ככה גם עם לחם מלא ממחמצת ולא עם שמרים?

ועוד שאלה - לאנשים שנמנעים מסוכר - האם כף סוכר לככר לחם (לעודד התפחה ולהדגיש טעמים) נחשבת בעיניכם למאכל עם סוכר?

[u]רוצה לחלוק שאני בנפילה חופשית כבר זמן מה[/u]
אין לי אלא להזדהות עם כל מה שכתבת. חוץ מהעובדה שאני בנפילה הרבה יותר זמן ממה שחשבתי שאהיה וחייבת להחזיר את הסוויץ' לראש ובאמת לעשות [po]גמילה ביתית ממתוקים[/po].

אני מייחסת את הנפילה שלי לשתי סיבות (שלא לומר - תרוצים) -
[list=1]
[*] הורמונים. אני מרגישה שמאז שקיבלתי וסת פעם ראשונה אחרי 4.5 שנים, לפני חצי שנה, כל כולי בסחרור הורמונלי, וקשה נורא להיות מאוזנת תזונתית עם כל מיני חשקים שונים ומשונים. יותר גרוע מההריונות שהיו לי...
[*] החורף הקנדי האחרון גמר אותי. חיפשתי אוכל בטרוף. להתחמם. להתנחם. הכל אשליה, אבל זה משפיע על הראש וגם על הגוף.
[/list]

אז די. התחמם. צריך לקום מהנפילה וגם להזיז תתחת. (ההתפדלעות בעיצומה. חוץ מהסופ"ש האחרון. אין כמו עבודה בגינה בשמש הקופחת...)

רוצה לחלוק שאני בנפילה חופשית כבר זמן מה :-( אפילו "נפלתי בלחם" מה שנקרא. מאחר שגם בבור התחתיות הזה אני לא פוסקת מלהיות מדענית (:-P) אז אני רוצה לספר לכן על תובנה מעניינת שעלתה בתקופה הזו.
לפני הנפילה הזו, הייתי תקופה ארוכה מאד וממושכת "נקייה" והרגשתי מצויין מהמון בחינות. אחד הדברים המעניינים שאני יודעת כבר הרבה שנים זה שכשטוב תזונתית, זה מאופיין באין, לא ביש. זתומרת, לא מרגישים "הנה אני מרגישה נהדר" אלא שאין תופעות מעצבנות ומציקות. וזה שאין, זה משהו שדי קשה לשים לב אליו אם לא מאזינים טוב טוב.
ועכשיו חזרתי להיות מכורה קשה, שלא לומר, נפלתי מהעגלה ואני עכשיו מתגלגלת בין השיחים בצידי הדרך... ופתאום "יש" דברים שהיו מאז שאני זוכרת את עצמי, ואז הפסיקו, וכשהיו "אין" לא חשתי בחסרונם, ועכשיו משהם "יש" שוב, אני יכולה לספר.
שאין רעב כשמכורים לחיטה, לשמרים, לסוכר (לשם תודה לאל אין לי משיכה ולא הדרדרתי) ולדגנים, יש [b]קריז[/b]. זה מרגיש כמו בור אפל בבטן. כמו בחילונת של טרימסטר ראשון. כמו חור חלול שמשווע להסתם. ומה סותם אותו? נכון, חיטה. אותו שקר שמשקרות הסיגריות. כדי לחוש נורמלי וללא המועקה המגעילה הזו, צריך חיטה. והשקר הוא שהחיטה מספרת לנו שהיא עושה תחושת מלאות וסיפוק, כשבעצם היא פוערת בור דוחה ומאפשרת לעלות בקושי אל פני הקרקע בצריכתה.

עוד תחושות.
שגם אם אני ממש שבעה מדברים אחרים, אין לי תחתית בנוגע לחיטה. זה אוכל (לא אכנה את זה מזון) כל כך דחוס, שהגוף בכלל לא קולט מה השטוזה שנכנסה אליו.
בנוסף לזה אני נהיית צמאה כמו גמל ושותה כמויות - מאבק של הגוף לאזן את הדחיסות של החיטה על פני המצב התקין של שתיה מתונה ומזון עתיר נוזלים (ירקות, פירות, עלים) ומאוזן מבחינת דחיסות. (ומינרלים, וויטמינים, סיבים, ומה לא...)

[u]שבע כבר שתיתי מיצפרי שכלל חצי מלון, בננה, תמר, שקדים, חלב עזים וקרח. בתשע כבר גוועתי ברעב.[/u]
ב-רור :-)
זה רק פותח את התאבון... אם אני שותה דבר כזה בשבע בבקר (אני לא. אני שותה קפה P-:) בתשע הייתי יכולה לאכול ביצה (הוי, ביצת עין...עוד 3 חדשים...) +סלט ירקות +לחם +טחינה....

אני לא לגמרי בגמילה, אבל אני בלי גלוטן כבר כמה חודשים, אז הרבה מתוקים אני לא יכולה לאכול. כשאני כן אוכלת גלידה או קצת שוקולד, זה כבר לא כל כך טעים לי כמו בעבר, ולכן גם הרבה פחות מושך. שמתי לב שגם פירות נהיו לי מאד מתוקים, אז גם מהם אני אוכלת פחות, מצד שני אוכלת הרבה יותר עלים ירוקים ממה שהייתי רגילה.

מאז הגמילה מסוכר ועוד כמה שינויים, הפסקתי בכלל לשים לב למתי או כמה אני רעבה. אני אוכלת כשבא לי, מה שבא לי, וזהו. מיץ פירות הוא בהגדרה (לדעתי) משהו שממלא מאד מייד אחרי ששותים אותו אבל לא משביע לאורך זמן.
בעיני זה ממש סבבה לאכול משהו כל שעתיים, לי נהיו ימים שהרבה יותר דומים לנשנוש כל שעתיים מאשר לשלוש ארוחות ביום. יש גם ארוחות שבהן אנחנו יושבים ביחד וכו', אבל לדעתי הן ממש לא רוב האוכל שלי.

השערה (אולי שגויה) - יכול להיות שאם בעבר היתה לך נטייה "למשוך" הרבה זמן גם כשאת רעבה, הגוף החכם שלך עכשיו מגביר את סימני הרעב כדי להבטיח שתאכלי לעתים מספיק קרובות ולא תשחקי עם זה בזמן הריון.

בערב אני בדרך כלל אוכלת אגוזים ותמרים, לפעמים פרי, לפעמים פופקורן :-P

חוזרת לעניין השובע, שמטריד אותי בימים של אלה של אכילה בריאה בכלל ונטולת סוכר לבן בפרט. נדמה לי שיש לא מעט דברים משביעים שאני כוללת בתזונה היומיומית שלי, בינהם בשר, אורז, לחם מלא/שיפון. חוץ מזה, המון פירות, אגוזים וירקות. ובכל זאת, אני משתגעת מרעב של כל שעתיים. (תזכורת: אני הריונית, בשבוע 29, כך שעכשיו בניגוד לפעמים אחרות בעבר, אני לוקחת ברצינות את הרעב שלי ולא מושכת שעות רבות בלי לאכול).

נניח, הבוקר בסביבות שבע כבר שתיתי מיצפרי שכלל חצי מלון, בננה, תמר, שקדים, חלב עזים וקרח. בתשע כבר גוועתי ברעב. שלא תבינו לא נכון, בשבע הייתי שבעה מאוד מכמות המיצפרי ששתיתי, וספק אם יכולתי לשתות עוד באותו הזמן.

אז אשמח לקבל עצות בנושא הזה. ועוד שאלה- בסביבות שש וחצי שבע בערב עדיין נראה לי הגיוני לאכול, אבל אחר כך, אני מרגישה שזה קצת מאוחר מדי. ובכל זאת- רעבה. מה אתן אוכלות בשעות הערב המאוחרות?

עוד משהו לגבי תחושת שובע : לקחת את הזמן .
את אותו תפוח - אפשר לבלוע תוך חצי דקה ,
אפשר להינות ממנו ,למצות אותו ,להתענג עליו במשך 10 דקות . זה עושה אותו הרבה יותר משביע .(לרוב...)

אני מכירה את ההרגשה... אני לא אוהבת רטבים מבוססים עגבניות חיות. יכול להיות שזה השילוב הזה שמבחיל, ויכול להיות גם שזה היה השום. נסי פסטו או צ'ימיצ'ורי, זה עולם אחר.
ממה עשית את הפסטה עצמה? מקישוא? אולי את יכולה לנסות לפת בפעמבאה...

מדווחת - ניסיתי להכין היום פסטה חיה. בשביל רוטב ריסקתי בבלנדר עגבניות, פטרוזיליה ושן שום. תוך כדי שאכלתי הטעם היה נחמד, אבל אחרי זה התחילה לי בחילה [b]מטורפת[/b] (אני לא נוטה לבחילות בדרך כלל), עד כדי כך שהייתי חייבת לזרוק את שאר ה"פסטה" שנשארה וגם זה ממש הגעיל אותי. מעניין. לא נראה לי שאנסה שוב בקרוב :-P

[list=1]
[*] כן.
[*] זה פשוט יותר משביע ומספק את הצורך במתוקים. תזונתית/בריאותית עדיף תפוח חי וטרי. אבל למיובש יתרון של טקסטורה למי שרגיל לבצקים, ויש בו ר יכוז סוכר יותר גבוה (פשוט כי יש בו פחות מים)
[/list]

עוד שתי שאלות :
א. אפשר אדן החלון ביום חם ?
ב. האם לתפוח לאחר ייבוש יש איזה ייתרון תזונתי על פני התפוח הטרי או שזה רק לצורך הגיוון ?

אפשר ב{{}}[po]מייבש מזון[/po] (אני מנחשת שאין לך, אחרת לא היית שואלת ;-)) אפשר בחום הכי הכי נמוך בתנור האפייה, עם מאוורר פועל ודלת פתוחה, אפשר בתוך המכונית ביום שמש, אפשר מחוץ למכונית בשמש, עם כילת חרקים מעל.

[u]לייבש בבית תפוחים,[/u]
איך?

זה קולפן שמקלף את הירק לרצועות דקיקות.

_קולפן ז'וליאנים
מה זה?_

[u]קולפן ז'וליאנים[/u]
מה זה?

המתכון נשמע מעניין, אם כי הסיכוי שהילדות שלי יאכלו את זה הוא נמוך (נכון לעכשיו). אבל אני בהחלט אנסה.

כמו כל בשר אחר, אני לא חושבת שיש להשיג היום דבר כזה.
דגים "אוכלי עשב" - דגים מציד, אלה שאוכלים [po]באופן טבעי[/po] ובאמת יש להם יחס אומגה 3 - לאומגה 6 תקין ובריא (אני משערת, מהכללה של מחקר על פרות ומהגיון בריא) מפוצצים כספית ושאר מתכות כבדות כי זה מצב הימים.
דגים "אורגניים" - דגים בגידול בריכות, כלומר דגי שבי, מוזנים בדגנים, נעים לא בחופשיות, בלי ציידים טבעיים ומזון טבעי... ממילא הם לא בריאים בעצמם ולכן לא בריא במיוחד לאכול אותם...
בהנתן שזה המצב, מג'גלים ומנסים לבחור ברע במיעוטו. דגי בריכות לא אורגניים פשוט לא לאכול. דגי בריכות אורגניים יש בקיבוץ גבע, דגי ציד כדאי לחפש טבלאות של רמות מתכות כבדות בדגים, לא לגעת בטונה, לקוות שהמספרים של הסלמון לא שקריים, ולברר את מקור הדג..