^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכן
אנחנו התחלנו גמילה עכשיו לביתי בת השנה ועשר רציתי לדעת מה דעתכן לגבי גמילת לילה לגמול בבת אחת או לחכות עם הורדת חיתול בלילה עוד קצת (עד שאהיה יבש ), אני לא יודעת מה לעשות ???!!

קודם כל, אל תציבי לכן דד ליין.
כשילד גדל בחיתולים, אין מה לצפות להפנמה מיידית של מה זה אסלה/סיר ומה עושים בהם. זה תהליך.
השלב הראשון הוא להוריד חיתול, ולהסביר שמעכשיו עושים פיפי במקום זה וזה. היא מצידה עשויה לשתף פעולה, או מה שיותר סביר, לא להבין מה את רוצה ממנה ולעשות בכל מקום, שזה לגמרי סביר בשלב הזה, וישתנה לאט לאט.
מה שחשוב הוא שאת תגידי לה בכל פעם שהיא עושה על הרצפה (בצורה נעימה אך עניינית) "עושים פיפי באסלה/סיר/גינה, לא על הרצפה", כדי שהיא תלמד. אפשר גם לקחת אותה באמצע הפיפי למקום הנכון, וכמובן להציע לה לשבת שם כשנראה לך שהיא צריכה (כשקמים מהשינה, אחרי פרק זמן ארוך ללא פיפי או כשהיא מסמנת).
זה שהיא אומרת שעשתה גם כשהיא בחיתול זה סימן מצוין.
החיתולים אכן מבלבלים- ככל שתשאירי אותה יותר בלי חיתול, התהליך יהיה יותר מהיר. תכיני הרבה סמרטוטים לניגוב השלוליות ותתאזרי בהרבה סבלנות.

קטנתנו בת שנה ושלושה. רוב הקיץ היא בלי חיתולים- כשיוצאים אנחנו עם...
נראה לי שאני לא עושה את זה נכון: קנינו לפני חודש וחצי סיר ומקטין אסלה, היא לא בדיוק עושה שם. ואני לא מושיבה אותה יותר מדי.... היא כמובן עושה פיפי וקקי ברחבי הבית- ואני מנקה.... ומסבירה...
כשהיא עושה היא אומרת, גם אם זה בחיתול.
אולי החיתולים מבלבלים?
חשבתי לי שעד החורף היא תבין את העניין. אני תמימה?

תסבירו לי האם יבנתי נכון: אם יש איזה פרק זמן מוגדר בין הורדת תיתולים לבין הגמילה? או שזה לא מוגדר כלל ויכול להמשך..... ומה עושים בחורף?

הנזק היחידי שיכול להגרם, זה אם תלחיצי/תכעסי עליו כשיש "פספוסים". קבלה אוהבת לא יכולה להזיק.

ומנסיון - בני גדל בח"פ, עם "הפסקות איוורור" ועם לקיחה לסיר/כיור בזמני החלפות וכד' (תקופות של יותר "בלי חיתול" ותקופות של פחות). הוא נגמל סופית, יום ולילה, קצת לפני גיל שנתיים, שזה נחשב מוקדם, אבל לא מאד. היו תקופות שהוא התנגד או לא שיתף פעולה, ואז נסוגתי, ורק שמרתי על קשר מינימלי. היום, (בן שנתיים וקצת) אני יכולה לסמוך עליו שיבקש כשהוא צריך לשירותים (הוא עוד צריך אותנו בשביל זה) יותר מאשר על אחיו הגדולים, וגם רוב הלילות יבשים (בגיל שנתיים, הוא יבש בלילה יותר לילות מאשר אחיו הבכור עד גיל חמש ומשהו, כשטיפלנו בנושא).
אנשים מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהעץ כי לא מכירים. אבל לא כל זר הוא מזיק.

שלום! התינוק שלי הוא בן 9 חודשים. כרגע, בשעות מסויימות של היום - בבוקר ,אחרי ארוחת צהריים ובערב אני לוקחת אותו לסיר והוא עושה פיפי וקקי. הוא נמצא עם חיתולים חד פעמיים במהלך היום. מה דעתכם על כך? אני שומעת הרבה ביקורת מסביבי על כך שהדבר עלול לגרום נזק, וכאשר הוצאתי אותו בפיקניק והחזקתי ליד העץ ואמרתי לו פשפש... ראיתי שאנשים מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהעץ. אשמח לשמוע את דעתכם

אילת: ביתי בת חודשיים וחצי, איך מתחילים?

רגע - אז איך מתחילים ומתי. מה עושים בעצם. כרגע התחלתי תהליך גמילה של בתי בת השנתיים וחצי (כמעט), ומצפה תוך חודשיים וחצי לתינוקת חדשה. סיכוי שני ?!

יש לי תיאוריה:
בגיל שלו (עכשיו חודשיים) עוד עושים הרבה פעמים את הצרכים "תוך כדי" שינה או הנקה, בלי לעשות הפסקה מוחלטת.
יכול להיות, שחלק מתהליך הלימוד שלהם ורכישת השליטה בצרכים כולל את זה שהמטפל, הוא שיעשה את ההפסקה המוחלטת בשביל הילד, וייקח אותו לעשות.
ככה, אמנם אנחנו מפריעים לתינוק כרגע - אבל הוא לומד או להפסיק בעצמו/להתעורר לגמרי כדי לעשות את צרכיו, או (בעצם - וגם, כי זה לא סותר) לדחות את עשיית הצרכים עד להתעוררות ה"אמיתית" מהשינה או עד לסיום הגמור של ההנקה. בכל אופן, הוא כנראה אמור ללמוד בעזרתנו שבשביל לעשות את הצרכים צריך לעצור וללכת לעשות.
ויש סיכוי, שאם הוא ילמד את זה עד גיל חצי שנה, אני לא אצטרך לעזור לו בזה בגיל חמש, כמו שצריך עם אחותו ("בכורה, פיפי!" "אבל אמא עכשיו אני בדיוק ...", "פיפי! עכשיו!"), שמתעכבת עד שלעתים יותר מדי קרובות זה כבר מאוחר מדי, כי היא לא הורגלה ללכת לשירותים כשצריך (אוף אוף אוף, והכי מרגיז שזה באשמתי).

יופי, רציתי רק להוסיף, שציינת משהו מאוד מרכזי בגידול ילדים בלי חיתולים בחברה שלנו:
הקושי להיות כל הזמן בתשומת לב על הצרכים של הילד.
זה קושי אמיתי, אין מה לדבר. וגם, כשאנחנו לחוצים ודואגים ל"פיספוסים" כל הזמן, זה מקלקל את התהליך.
זו בדיוק הסיבה שהרבה הורים משתמשים בחיתולים כגיבוי.

שלום לכולכם. שמחתי לחזור הנה אחרי מס' ימים ולמצוא תגובות כל כך ענייניות. ובינתיים... מצאתי שלגבי הסרת האחריות (מה ששאלתי אותך נהר) גם אם אני שמה חיתול זוהי הסרת אחריות באותה מידה. ולגבי ההקשבה והדריכות שזה מצריך מצאתי שאם אני לוקחת אותה כל עשרים דקות לסיר, לכיור, וכו' בלי לחכות לסימן, פשוט לקחת אותה על דעת עצמי, היא עושה פיפי ואז אני למעשה משוחררת מהדריכות האין סופית. עדיין זה מחייב אבל הרבה פחות מקודם (ואולי אני כבר התרגלתי?).
אני כן שמה לה חיתול כשאני מרגישה שאני לא מפוקסת, שאין לי אנרגיה עודפת באותו יום. לא שווה לי להתמוטט בשביל זה, אבל אני מאוד שמחה ומרוצה כשאנחנו מנסים ומצליחים. למה? בשביל מה המאמץ הזה שווה? לא יודעת פשוט כיף ונעים לי עם זה. וזהו.

יופי, כבר ענו לך תשובות יפות, רק רציתי להוסיף: כמו שנהר כתבה, גם הבת שלך מאותתת לך בבירור שהיא צריכה. כלומר, היא כבר לוקחת אחריות על צרכיה.
אבל האם היא מסוגלת כרגע לקחת את עצמה? היא כבר הולכת בעצמה ומסוגלת להוריד מכנסיים וכו' ולהתיישב בעצמה על סיר?
קיבלתי את הרושם שמדובר בתינוקת ממש קטנה (סליחה, לא מצליחה לעקוב אחרי הגילאים...)
אז די ברור, שבשביל ה"ביצוע" היא זקוקה לעזרתך, כמו שאם היא רוצה לינוק, היא צריכה את עזרתך.
לוקח קצת זמן עד שהילדים שלנו יכולים לגשת למטבח ולהכין לעצמם את האוכל שהם רוצים ולאכול אותו...

הי יופי (הכל לצורך הדיון כמובן וכל בחירה שתבחרי תהיה הטובה ביותר) .
כתבת תהיה לגבי הסרת האחריות מתמה לצרכיה , ובכן, תמה עדיין מחליטה מתי לעשות פיפי וקקי בדיוק כמו שהיא בוחרת מתי לינוק. מהרגע הראשון היא הבהירה לי אם היא מעונינת לעשות פיפי או לא וגם אותתה ובקשה כאשר רצתה. היא לא ננזפת כאשר היא עושה פיפי על הרצפה (זה קורה לעתים נדירות). עכשיו היא כבר פשוט מצביעה על הפות , או על האסלה או אומרת קקה או פשוט מתישבת על הסיר.

יופי, כתבת: האין את מסירה מתמה את האחריות שלה לגבי הצרכים שלה בכך שאת היא זו שדואגת לקחת אותה?
באותה מידה יש כאלה שחושבים שאם מרדימים תינוק (בהנקה למשל) אז מסירים ממנו את האחריו להירדם בעצמו. אבל בסופו של דבר התינוקות עם "ההרגלים הרעים" גדלים ונרדמים כשהם עייפים. ויש דווקא הרבה ילדים שהוכרחו "להירדם לבד" ועדיין לא מסוגלים ללכת לישון כשהם עייפים (לפעמים עד לבגרות).

כתבת גם: וזה גם קשה מאוד להיות קשובה לה כל הזמן, להיות עם הילד הגדול, הבית המטבח וכו' זה בלתי אפשרי.
זאת נראית לי סיבה לגיטימית להשתמש בחיתולים, לפחות חלק מהזמן. כמו שבשמת כתבה, אנחנו לא מורגלים בעניין הזה, וזה קשה לנו. נראה לי שלא חייבים לעשות כאן "הכל או לא כלום" - קצת עדיף על כלום, יותר עדיף על קצת, ואם אפשר להיות קשובים תמיד אז זה נפלא. אבל רובנו לא קשובים תמיד לכל דבר, לא רק בתחום הזה. אני מקווה שבבוא הזמן אדע למצוא את האיזון אצלנו בין קשב לתינוק, תשומת לב שאר המשפחה, ושמירה על השפיות הפרטית שלי...

בתור אדם מבוגר אתה לוקח את עצמך לשירותים ובתור תינוק אתה נלקח, אני רואה בזה הבדל. עד מתי נקח אותם? כמה אפשר להיות סביבם בכל רגע זה הרי טרוף.
הי נהר, האין את מסירה מתמה את האחריות שלה לגבי הצרכים שלה בכך שאת היא זו שדואגת לקחת אותה?

בשמת, נהר נגמל לחלוטין יום ולילה מחיתול חד פעמי לפני גיל שנתיים. נגמל זאת אומרת הלך עצמאית לשירותים או החוצה לעשות את צרכיו כי בלי חיתול הוא היה עוד קודם. לא נתקלתי בשום בעיה בגמילה.
הדבר היחידי שמושך אותי להמשיך בבלי חיתולים הוא שהיא פשוט אומרת מתי היא צריכה ומה היא צריכה והיום זה בעצם כמו להתעלם ממנה... וזה קשה. וזה גם קשה מאוד להיות קשובה לה כל הזמן, להיות עם הילד הגדול, הבית המטבח וכו' זה בלתי אפשרי.

בשמת,
כה לחי. את מעוררת דעת קהל בנושא אקוטי בגידול הילדים.
כמו בחינוך ביתי גם בנושא הטיטולים אף אחד לא יודע על האלטרנטיבה...
בעקבות חדווה ורני שבנם בן השנה וחצי (אז) לא עשה פיפי בלילה ,למרות היניקה, ניסיתי גם אני להוריד טיטול ביום ובלילה בסביבות גיל שנה. ההצלחה היתה מדהימה (למרות הפיספוסים). הגמילה בלילה קלה מאד ובבוקר מספיקים לעשות פיפי ראשון בסיר, ולפעמים יותר מכך.
היום אני עושה זאת עם הבת השלישית. והולך לא רע.
חשבתי שהגעתי למנוחה ולנחלה מבחינת החיתולים הרב פעמיים. אלא שעכשיו אני מבינה שגמילה מעשיית צרכים בחיתול/טיטול/תחתונים מקורה בטעות. זה כמו להחזיר רפלקס יניקה למי שאבד לו. הידע קיים והולך לאיבוד. הם יודעים לעשות מגיל אפס. לא יאומן!!!!
ומלבד זאת בתור קלינאית תקשורת איך לא שמתי לב לאיתותים? ערוץ תקשורת שלם הלך לאיבוד.
ילדי , טעיתי! סליחה.

יופי - כמו שגילה אמרה, גם מבוגרים מפסיקים באמצע משהו. זה אולי דבר שקשה להעריך אותו עכשיו, כשהיא כל כך קטנה ונדמה לך שאת "מפריעה" לה (להזכירך, הקטע של ה"התרכזות" הוא חלק מההקשבה הפנימית שלה לשלפוחית...), אבל אם תיזכרי איזו בעיה זו להרגיל ילד גדול יותר להפסיק משהו באמצע כדי ללכת לשירותים, אולי התועלת שבהפנמת העיקרון הזה מההתחלה תהיה יותר בולטת. בתי ואחייני כמעט בני חמש, ואני מקללת כל יום את הגידול בחיתולים והגמילה המאוחרת בגלל הקטע הזה. אצל שניהם, כמו אצל רבים רבים בני גילם, אחרי שהם כבר גמולים בערך אותו זמן שהיו בחיתולים, עדיין יש פיספוסים וצרות אחרות כתוצאה מאי הרצון להפסיק משהו באמצע בשביל השירותים.

עכשיו, הקטע ב"אם כבר בלי חיתולים" הוא קודם כל בתקשורת איתה, בהקשבה שלך לצרכים שלה, שמלמדת אותה הקשבה משלה לצרכים שלה, וכן עזרה לתינוקת שלא יכולה להביא את עצמה לסיר - לעשות את צרכיה בצורה נעימה.

"מה שהיא רוצה איפה שהיא רוצה" אומר, ראשית, שאין תקשורת, אין מישהו שקשוב לה ועוזר לה ללמוד את הצרכים שלה, להגביר את השליטה בסוגרים (כך שבהדרגה היא תהיה מסוגלת להתאפק את הזמן הקצר הדרוש להגעה לבית השימוש הקרוב) ולאותת לו שהיא צריכה ושיעזרו לה. שנית, היות והיא לא הולכת בעצמה, "איפה שהיא רוצה" פירושו שהיא תלכלך את עצמה ותעשה "בתוך הקן", כלומר, על הבגדים שלה, על המצע שעליו היא שוכבת וכדומה. זה שוב הפוך ממה שאנחנו רוצים ללמד אותה - והפוך ממה שכל כך נעים לה בעזרתך: בעלי חיים בריאים לא בנויים ולא אוהבים לעשות את צרכיהם על עצמם ובתוך הקן. היא רוצה שתחזיקי אותה בתנוחה שההפרשות ייצאו ולא יימרחו עליה. לכן היא נענית כל כך ברצון ובשמחה לאיתותים שלך.

הרעיון של "בלי חיתולים" הוא לא להפקיר את התינוק לאותה התנהגות של חיתולים רק בלי החיתול. ומה כבר ההבדל? על מה היא שכבה נינוחה מתוקה כשקלטת שהיא צריכה פיפי? אילו היית משאירה אותה, לא היית צריכה להחליף לה? אם היא שכבה על איזו שמיכה, היית משאירה אותה שם על הרטוב? אם היא שכבה לה על רצפה, היית משאירה אותה שם בתוך השלולית? בטח שלא.
אז לא עדיף "לפשפש" אותה בצורה נעימה?

מעבר לזה, כרגע היא קטנה מאוד, וגם את לא מנוסה, ולכן את צריכה להשקיע המון אנרגיה: זה צפוף יותר, יכולת ההתאפקות קטנה יותר, היא כנראה עדיין לא מודיעה לך ביוזמתה, ואת לא איזו אמא הודית או אפריקאית מנוסה, שיודעת מתי התינוק צריך בלי לחשוב על זה בכלל.

ההשקעה שלך עכשיו היא זאת שתוביל די מהר למצב, שבו הרווחים בין היציאות שלה יגדלו, שבו השליטה שלה בסוגרים תתגבר כך שהיא תוכל לחכות קצת כדי שתקחי אותה לבית שימוש, שבו היא מודיעה לך שהיא צריכה ושתקחי אותה ולא הכל תלוי בזיהוי שלך.

הרי "מה שהיא רוצה איפה שהיא רוצה" זה מה שקורה בחיתולים: התינוק לומד מהם להשאיר את הסוגרים פתוחים בעצם כל הזמן, מפריש כל הזמן, בתוך מה שהוא לובש. מההרגל הזה צריך לגמול אותו, ואז זו מין כפייה מבחוץ, כי במקום מה שהיא לומדת, שתיארת כל כך יפה כמו פלא - משתדלת לשחרר לפי ההזמנה שלך - בשיטת החיתולים מתנוונת השליטה בסוגרים, ואז מה שהילד הנגמל לומד הוא להתאפק, לא לשחרר. זה הפוך ממה שצריך, ההחזקה של הסוגרים וכל המבנה השרירי שמסביבם מתעוותת, ואח"כ כולנו צריכות לעבור שיקום אורוגינקולוגי ותירגול בשיטת פאולה וכו' וכו'.

אחרי ששמעתי, קראתי וניסיתי.
זה מדהים לקחת תינוק קטן מעל כיור, סיר או קערה ולומר לו צריך פיפי פששש והוא פשוט עושה פיפי ולפחות מנסה לעשות, ממש רואים שהוא מכווץ את שרירי האגן לבדוק אם יש לו פיפי וזה פשוט פלא. לא יאומן.
אחרי שהורדנו חיתול אכן למדתי לזהות את התנועה שהיא עושה לפני הצרכים שלה וזה מדהים ואכן אפשר בלי חיתולים ובלי פיספוסים אבל... זה מצריך תשומת לב תמידית ואנרגיה כה רבה וכל כך הרבה התעסקות סביב הנושא שבכלל לא ברור לי למה זה טוב בשביל מה? לפעמים היא שוכבת לה נינוחה מתוקה ואני קולטת אותה צריכה פיפי מרימה אותה לסיר עושה פיפי ומחזירה אותה אבל היא כבר לא שם. במובן מסויים הפרעתי לה, היא היתה באמצע משהו והזזתי אותה משם, ואני תוהה למה זה טוב? זה גם נראה ממש לא טיבעי. אם כבר בלי חיתולים אז יאללה, שתעשה מה שהיא רוצה, איפה שהיא רוצה, אבל אז מה הקטע בזה?

כאן לא מדובר על גמילה. בגמילה, האחריות לצרכים עוברת מההורים לילד. לעומת זה בגידול תינוקות ללא חיתולים האחריות היא עדיין של ההורים - פשוט בלי חיתול. את יכולה לראות ממה שנהר כותבת, שרק עכשיו הבת שלה מתחילה לקחת לפעמים אחריות על הנושא (להגמל) - עד עכשיו היא הייתה אמנם בלי חיתול, אבל זו לא הייתה גמילה כי האחריות לא הייתה אצלה.

בשמת, אני חושבת שיש הבדל בין "לגדל ילדים בלי חיתולים" לבין "גמילה מוקדמת". זה קצת כמו צלילה. בחודשים הראשונים, יש להם רפלקס שמאפשר צלילה (עצירת נשימה כשהראש מכוסה במים). אם משמרים אותו, פעוטות צוללים נהדר (בדוק!), אבל אם עוברים את גיל 8-10 ח' (בערך) ולא משמרים את הרפלקס, אז כבר בעייתי ללמוד לצלול לפני גיל שלוש בערך.

כשעיכלתי את המידע על גידול ילדים בלי חיתולים תפסתי, שכל מה שמכרו לי על "המתנה למוכנות של הילד", "חוסר שליטה בסוגרים עד גיל שנתיים לפחות" וכל מיני שטויות כאלה היה באמת קישקוש חסר כל בסיס, שמזיק לכולם חוץ מאשר לכיסים המרופדים של תעשיית החיתולים החד פעמיים.