היי יקרות.. אני קצת מבולבלת וחרדה אשמח לעצות. בן 1.8 מפושפש מלידה, קקי תמיד עשה בשירותים. בגיל 1.3 הורדתי לו חיתולים לגמרי במהלך היום והיו התקדמויות ורגרסיות ובסופו של דבר הגיעו יותר פעמים בהן הוא צעק וסירב ללכת לשירותים וכל היום החלפנו מכנסיים מאשר הפעמים בהן הסכים או ביקש ללכת. עשינו ניסיון של גן לשבוע אז החזרנו לו חיתול חלקית.. למרות שממש נמנעתי מזה גם בתקופות קשות פשוט הרגשתי שזה יפריע לו להסתגל לגן אם גם יהיו מאבקי שירותים (בסוף אני לא הסתגלתי לגן וחזרנו הביתה בכיף) . עכשיו אני מפחדת שאנחנו מבלבלים אותו, לא ברור לי מתי להוריד חיתול מתי לשים ואני לא בטוחה שחוסר העקביות הזה מועיל במשהו (למרות שככה גדל ועד שהחלטנו להוריד לגמרי חיתול זה עבד אחלה בלי לבלבל). מישהי חוותה משהו דומה? אני בסרטים ששיבשתי אותו ונתקע עם חיתול או הרטבות עד הבר מצווה... מצד שני עדיין יש לי חלום רטוב שישלוט לגמרי עד גיל שנתיים כשאחיו הצעיר יוולד.. הוא עם חיתולי בד בלבד אם זה משנה

עשיתי עכשיו שוב חיפוש בגוגל לכל מי שרוצה קוראים להם bibu
אבל תחפשו מכנסי חריץ, זה עלה לי תוצאה אחרונה בעמוד
ושוב בהצלחה :)

בננות. אני כל כך מבינה לליבכן ועוברת בימים אלו את אותו הדבר! הקטנצ׳יק שהיה מפושפש מגיל 3 חודשים מסרב להוריד חיתול. הכל עבד טוב והיה מושלם עד שנכנסנו לגן חדש ושם הוא פשוט התאהב מחדש בחיתול ומילד שהולך איתי בגיל שנה לשירותים ועושה פיפי וקקי הוא הפך לסרבן עקשן.
בקיצור, לא מוכן לשבת על הסיר, לא מוכן על השירותים (עם ישבנון) אבל הוא כן עושה על הרצפה בכיף (במיוחד בנקודה מסויימת בסלון) וצועק לי אחרי, ״פיפי פיפי״ ובא איתי לנקות :)
בכל מקרה רוב היום הוא מסתובב ערום או עם מכנסי חריץ. וזו הסיבה שאני כותבת.
הוא יליד חורף וכשהיה ממש פיצי הייתי מלבישה אותו כמובן עם מכנסיים והכל ואחרי כמה דקות מחליפה שוב כי הוא עשה במכנסיים (גם קשה לעקוב אחרי הצורך שלו כשהוא לבוש...) ולא היו לי מכנסי חריץ. כשחזרנו עכשיו לפשפושים חיפשתי מכנסי חריץ כי רציתי להפחית כמות כביסות...
מצאתי אחרי חיפושים בגוגל ולשמחתי ראיתי שיש
בקיצור המכנסי חריץ מאוד נוחים לשנינו ואני ממש ממליצה. כי לפעמים ובטח בימים הלוהטים האלו כשאני מדליקה מזגן ומפחדת שקר לו זה נוח מאוד.
מצאתי חברה שמביאה מכנסי חריץ מכותנה אורגנית בארץ, קנינו כמה וגם הקטן נתן אישור (הוא כבר בן שנה וחצי ויש לו דעה בכל נושא ;) ) ונראה שנוח לו מאוד להתסובב חופשי חופשי אבל לא ערום.
אני לא זוכרת את השם אבל תחפשו מכנסי חריץ בגוגל ותגיעו אליהם באחת התוצאות (זה ייבוא ולא אלה שבנות תופרות ומוכרות כי את אלו ניסינו ופחות התחברנו)
ושיהיה מלא בהצלחה לכולכן

שלום,
הבן שלי בן שנה ו-8. לפני כחודש הורדנו לו את החיתול, כמעט בבת אחת (מסתובב בעיקר ערום), חוץ מבלילה שהוא עדיין עם חיתול. בערך מגיל חצי שנה עד שנה היה מפושפש הרבה ובהצלחה עם חיתולים רב פעמיים, ואז היה משבר והריון, וזה נפסק לגמרי, וגם עברתי לחד פעמי.
כשהורדנו לו את החיתול (לפני חודש), זה היה ממש כמו מההתחלה כי הוא לא זכר כלום. בהתחלה הוא ממש היה נבהל כשהיה יוצא לו פיפי/קקי, לאט לאט התרגל.
הוא מסרב להתפשפש לחלוטין. גם לסיר בהתחלה לא היה מוכן להתקרב, אבל לאט לאט התחיל להרגיש איתו בנוח, ועכשיו הוא גם מוכן להתישב.
בלפני כשבועיים למד להגיד קקי/ פיפי ומודיע, אבל רק בזמן שהוא עושה או כבר אחרי שעשה. הוא מוכן להתישב על הסיר רק כאשר אני תופסת אותו באמצא, ומסרב להתישב גם כשאני יודעת שהוא עומד לעשות (כמו למשל אחרי שינה). הוא עושה בכל מקום (גם על המיטה או עלינו), ונראה כאילו הוא לא מבחין שזה עומד לבוא. כאילו הוא מופתע לראות את הקקי/פיפי מופיע...לא נראה שמפריע לו לשבת בתוך שלולית ולהמשיך, למשל, לאכול וכד'.
בנסיעות אנחנו עם חיתול (והן ממש מעטות), אבל אפילו לגן השעשועים/מגרש שליד הבית אני לא יכולה לקחת אותו, כי גם שם הוא עושה בכל מקום.
קראתי המון פה בדף וגם בבלי חיתולים כי יש לי תינוקת שבלי חיתולים כמעט מלידה. אז אני מקבלת הכל בסבלנות ואין לי לחץ. וגם הרגשתי שהוא הוריד מאד את הלחץ שהיה בהתחלה, ונהיה ממש מפסוט מהמאורע. אני תמיד מציינת שלא עושים פיפי/ קקי על הרצפה/ מיטה וכד', ושעושים בסיר, ושיקרא לי אבל זה ממש נראה לי עוד רחוק עד שיעשה את זה. כל הבית דיי ממוגן, מלבד המזרן פעילות של הקטנטונת, וזה אחד הדברים שמטרידים אותי כי הוא עושה גם עליו, ואני מרגישה לא בנוח להרחיק אותו ממנו. וגם נורא חבל לי להרחיק אותו מהגן שעשועים בשעות אחה"צ כשיש ילדים. אם הייתי יודעת שזה עניין של שבוע/ שבועים, אז מילא אבל אני לא יודעת כמה זמן זה יקח. הוא יכול לעשות על המתקנים/ באמצע המגרש וכו'. ממש כאילו אין לו שום הבחנה איפה מותר ואיפה אסור. ומצד שני אני גם מרגישה שאולי הענין הוא שהוא באמת לא מרגיש את זה מגיע?
אשמח מאד מאד להערות/ הארות...

הייתי אני

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

_אמא צעירה, סתם סקרנות על פרט קטן- למה
סבון לא לידה ?_
אני רק זוכרת שמיהרתי אב ללא ברור לי בדיוק מה כתבתי פה... D-:
אני לא שוטפת כל פעם עם סבון כי מיד אחר כך היא נכנסת למקלחת, ויש כבר מים בשבילה, אז מסורבל לי לשטוף ולהשאיר אותה לחכות שאמלא לה מים באמבטיה

דנדי,
נו, מובן שאת כבר יודעת שכשמצפים ממחר לשינוי מוחלט בהתנהגות זה מבטל את האפקט הקסום...
תראי, הבעיה עם התנגדות זה שהיא מתחזקת ככל שלוחצים. אצלנו במשפחה גיליתי פטנט (לא רק מול הילדים)- כשמשהו הופך להורדת ידיים, אני מרימה ידיים. יצא לי סטיקר. אבל הכוונה- מוציאה את האלמנט המתעקש והנלחם מהמערכת, ומנסה לשמור בראש שאנחנו באותו הצד, ולא אחד מול השני.
לדוגמה- לפני חודשיים בערך, לאחר לידה, מותשת מתהליך הגמילה עם הבכור, בתחושה שהתערבבו לי שם כלמיני עניינים של ציפיות ואכזבות ורצון לאוטונומיה שיצרו מאבק סביב הפשפושים- השלכתי את כל הציפיות לעזאזל (ותודה לתמרוש ובשמת על התזכורת, למרות שלא לכך התכוונו), ואמרתי לעצמי "טוב, אין לנו כוחות גם לזה. נחשוב על זה שוב עוד חצי שנה". וויתרתי.
ארבעה ימים אחרי ההחלטה פישפשתי את הקטנה שרק נולדה. ראה זאת אחיה המתוק והגדול (שאך לפני שבוע היה עסוק בהתנגדות נמרצת לפשפוש, כן?), והחליט שבא לו גם לעשות בסיר פיפי אחד, ופתאום זה כיף ונחמד, אז למה לא עוד אחד למחרת? ואם אחרי יומיים, אמא לא מתאפקת ומציעה פשפוש, אז נו טוב, לא אכפת לו לנסות. אחרי שבועיים עם חיתול וממש מעט פשפושים (אבל טובים כאלו, שבאו בכיף וברוגע) פתאום שמתי לב שההתנגדויות נשכחו כלא היו. קיבלנו הזדמנות להתחיל מחדש רק שעכשיו הופתעתי לטובה מכל נכונות הכי קטנה מצידו, והשמחה על כך הייתה אמיתית. וכשלא רצה- אז לא. הרי וויתרתי, לא? הרי יש עוד חצי שנה עד שנחשוב שוב על גמילה, אז בינתיים כל צעד בכיוון מצידו זה נחמד אבל אני לא מצפה לזה.
לא בטוחה שזו האסטרטגיה המומלצת (לוותר חזהו), אבל בהחלט יש משהו מאוד תוקע ומקומם עבורם באכזבות הקטנות שלנו מפיספוסים, וברצון שזה "יצליח".
נראה לי שיותר שווה לעשות עבודה כדי שבאמת לא תתבאסי מכל פספוס מאשר לנסות [u]להסתיר את הבאסה[/u] כשמתפספס. יש קצת למעלה בדף טיפים מעשיים מ-צו-י-נים לאיך להפוך את זה לפחות מבאס.
ובכלל, איזה דף מצוין זה...

יודעות מה? שכנעתן אותי, אז גם אני אקטר כאן, ואני בהחלט מצפה לראות מחר שינוי מוחלט בהתנהגות!

ובלי קשר אשמח אם במקרה יהיו לכן עצות.

איכשהו הצלחתי להגיע למצב שנוצר אצלה אנטיגוניזם רציני מאוד לפשפושים.
כנראה לא הצלחתי לעשות את זה מספיק ברוגע, כנראה לא הצלחתי להסתיר את הבאסה בכל פעם שפספסתי והיא הרטיבה. כנראה ניסיתי יותר מידי פעמים על פארש.

אני מדייקת ואומרת שכבר מההתחלה היא לא אהבה את העניין בכלל, ולכן בפועל התחלתי רק בקיץ אחרי שהתחילה ללכת, ואז פשוט ניגבתי שלוליות מהרצפה, לאט לאט היא הסכימה יותר ויותר לפשפושים בחוץ בלבד, ואז ברגע שהתחיל להיות קריר יותר, ואני התחלתי להתבאס - כי השלולית ברצפה הפכה לבגדים גרביים ונעליים רטובים, ואז היא הפסיקה לפשפש גם בחוץ.

בקיצור המצב שלנו כרגע הוא שהיא ממש לא מוכנה לפשפש בשום מקום - עם שום הסחת דעת.
היא מייד חותכת - לא פיפי, וזהו. ואם מנסים להכניס לפוזה היא בוכה ומתפתלת. ולא עושה.
שנייה אח"כ היא תעשה בבגדים.

היא כן עושה קקי רק בסיר/שירותים (ויש לה בעיה של עצירות, באסה!)
וכן עושה בלילה פיפי בשירותים (כי אני מניקה אותה תוך כדי)

אז ממש אשמח לעצות.

איך הם עושים את זה?
גם שלי עוצר לפעמים באמצע פיפי. ניסיתי, זה ממש קשה! (או שאולי לילד בן שנתיים עם רצפת אגן טרייה וחזקה זה לא קשה?).
ועוד "איך הם עושים את זה"- איך הם יודעים מה כתבנו בבאופן? באורח פלא, כל פעם שיש עניין עם הילדים, מישהו מדבר עליו פה ומארגן לי פתרונות, ואם לא- אני כותבת על זה ואיכשהו זה מסתדר מעצמו יום למחרת.
מדהים...

אמא צעירה, סתם סקרנות על פרט קטן- למה
[u]סבון לא לידה[/u] ?

יש לי ילד מצחיק.
באתי לקטר פה בדף, זה היה בשנת צהריים שלו, ומרגע שהוא התעורר הוא פשוט סימן וסימן וסימן... !!!
והיום, היו שני אירועים שבהם הוא התחיל לפשתן [b]ועצר את עצמו[/b] ויידע אותי. פעם ראשונה זה היה בבית והוא אפשר לי להוריד לו את המכנסיים והתיישב על הסיר בשביל רוב הפיפי, היתה רק שלולית קטנה על הרצפה, ובפעם השניה, זה היה בדרך מהסופרמרקט, והוא עצר ממש עם הכתם הראשון על המכנסיים, והיה לי מספיק זמן לקחת אותו לאיזופינה ולפשפש על השיחים.
!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כמה טוב שיש "באופן"....

[u]למרות שלא ברור לי איך ייגמל אם ימשיך להיות עם חיתול...[/u]
מצד שני בבית הוא יהיה בלי חיתול, וישמר (קמץ בש' צירה במ') את הידיעה שלו.

הבת שלי בת שנה+4 בערך, מדי פעם אני משתדלת להושיב אותה על השרותים שלה (סיר) ובדרך כלל היא מפשפשת. לפני כחודש אחותי שממרה עליה ואימבטה אותה, כשהבת שלי הייתה בלי חיתול, היא הלכה אל הפינה ליד השרותים והתחילה לפשפש שם. כשאחותי קלטה את העניין (אין להם סיר), היא אמרה לה לחכות, הושיבה אותה על השירותים והקטנה עשתה....

חוצמזה, היום היא ישבה על הסיר ללא תוצאות (מזכירה לך, פעם- פעמיים ביום ולא יותר, יש תקופות שקשה לי וגם זה לא.), היא קמה והציעה לי לשפוך את הסיר לשרותים.... (אני שופכת את התוצר כשיש ואז שוטפת עם מים. סבון לא לידה.) ולא שהיה שם משהו D-:

מה שאומר שזה נשמר, זו יכולת שקשה לוותר עליה מרצון, בבית הוא יהיה כף\ך, ובגן אחרת, תוך כמה חודשים הוא יראה שלהיות גדול זה לבקש ללכת לשרותים, וכולנו תקווה שהכל יהיה בסדר ;-)

נשמע טוב...
[u]יש לציים שגם אם הן מחזירות לו את החיתול הן ממשיכות לקחת אותו לשרותים עם כולם. זה רק למנוע הרטבת מכנסיים.[/u]

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

יש שם עוד ילדים גמולים מהקבוצה הבוגרת סביב גיל 3, הוא הולך לסיר יחד איתם. גם אני חשבתי שזה עניין של זמן ולכן אולי כדאי להחזיר חיתול כדי לתת לו להתאקלם בנחת בלי הלחץ של הגמילה. יש לציים שגם אם הן מחזירות לו את החיתול הן ממשיכות לקחת אותו לשרותים עם כולם. זה רק למנוע הרטבת מכנסיים.

[u]למרות שלא ברור לי איך ייגמל אם ימשיך להיות עם חיתול...[/u]
ברגע שיהיו שם עוד ילד או שניים שיתחילו גמילה, והם יוכלו ללכת לשירותים ביחד, ולתת דוגמה ומודל התנהגות זה לזה, זה ייראה אחרת לגמרי.
ואולי פשוט עניין של התאקלמות וזמן.

אלונה, באמת לא מצב פשוט... די מבאס.
נשמע שבאמת משהו בגישה של הגננות מלחיץ את הילד ולא נעים. יכול מאוד להיות שמלכתחילה לא הלך לו חלק הקטע של ללכת לשירותים בגן כי הכל כל כך שונה שם ואין לו "ראש" לזה - הוא עסוק בהתאקלמות, השתלבות עם הילדים האחרים וכל זה.
יש שם עוד ילדים בתהליך גמילה? אם הוא היחיד, וכל השאר מחותלים, לא מפליא אותי שהוא לא בעניין.
יכול להיות שהגננות מצפות ממנו להתנהגות של ילד גמול בן שלוש (כי זה מה שהן מכירות) ולא יודעות איך להתנהל עם פעוט צעיר שגמול. ובאמת, זה סטנדרט אחר...

אני לא יודעת אם העצה שלי נכונה במקרה הזה, אבל מה שאני הייתי עושה זה נותנת לגננות אוטונומיה להחליט בעצמן אם מתאים להן לנסות להמשיך אתו או שהן מוותרות (בשלב זה) ומחזירות את החיתול. ואז - וזו נקודה חשובה - אם הן בוחרות בחיתול, אני הייתי מבקשת [b]מהן[/b] לשים לו את החיתול כשהוא מגיע לגן, ומורידה אותו דבר ראשון כשאני באה לאסוף אותו.

וכך את:
א. נותנת לגננות להתנהל כפי הבנתן (יש לזה לדעתי אפקט חיובי מבחינת היחס שלהן אליו ואלייך - הן מרגישות שאת סומכת על יכולת קבלת ההחלטות שלהן). מניסיון שלי - אי אפשר להכפיף גננות בגן למה שאת רוצה, גם אם את יודעת שזה אפשרי ועובד טוב בבית. אם הן לא בעניין, שום דבר לא ייצא מזה. פרט ללחץ.
ב. מבהירה לו, בלי מילים, שמבחינתך הוא גמול ויודע מה לעשות בשירותים, ואת מצפה ממנו להמשיך לעשות את מה שהוא טוב בו - כשהוא אתך. ומה שקורה בגן זה בינו לבין הגננות, את לא שם, לא יודעת, לא מתערבת. אני חושבת שככה יהיה לו יותר קל להמשיך ולהיות "גמול" בבית.

היי פרת,
עם הגדול שלי זה היה בדיוק כמו עם החבוב שלך: לא היה עקבי בכלל עם חיתול, ואז הורדנו אותו (גיל שנה וחצי) והוא פשוט היה מאושר מזה, זרק גם את המכנסיים והסתובב חצי-ערום חצי שנה (סוודרים ומחממי רגליים, שום דבר באמצע). ואני מדברת אתך על חורף של מלבורן, שזה תכלס שווה ערך לחורף בירושלים, רק בלי השלג.
הוא גם אהב מאוד לשבת על הסירסיר בכוחות עצמו.
עם הפיפציק הנוכחי שלי לא נראה לי שזה הבדל גדול. ניסיתי, לא רואה הבדל סיר/אסלה, עם או בלי בגדים. הוא כן מעדיף ללכת לאסלה, אבל בקטנה. הוא גם אוהב שאם מורידים מכנסיים אז עד הסוף, לא רק להפשיל, אבל גם זה בקטנה (כבר מתרגל לקונספט), ולא ראיתי אצלו שום שיפור בנכונות כשהלך חצי ערום.

מה שכן, מדי פעם אני אומרת לו "היום / כאן / עכשיו נורא נורא חשוב שתגיד לי כשאתה צריך ואני אקח אותך לשירותים", ומדי פעם הוא גם מגיב לזה טוב. זה קרה כשהעברתי מפגש של אגודת המיניקות האוסטרלית, והוא אשכרה בא אלי באמצע המצגת, תקע את הפרצוף שלו לתוך שלי -- וסימן "פיפי". הוא הרגיש שאני רצינית, שבבית הזה אין חוכמות...
אז הוא מבין, הוא מבין, הוא מבין.... רק תהליכי המוטיבציה שלו (להוציא הדוגמה הנ"ל) לוטים בערפל מבחינתי. לא מפצחת אותו לגמרי.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

עזרה עם גמילה מחיתולים בגן...
הבן שלי בן שנתיים בדיוק. נכנס השנה לגן (בגיל 1.9) אחרי שהיה עם מטפלת. התחלנו איתו גמילה מוקדמת בגיל 1.7 והוא נכנס לגן כשהוא כבר ללא חיתולים במהלך היום. ברוב המקרים היה מבקש פיפי וקקי ולפעמים היינו לוקחים אותו באופן ייזום או מזכירים לו לבקש. בקיצור כשהתחיל גן כבר היה כמעט בלי פספוסים.
בגן, מהיום הראשון לא מבקש בכלל. הגננת לוקחת אותו לעשות באופן ייזום. אם היא לא מספיקה אז הוא עושה במכנסיים בלי אפילו להודיע תוך כדי. כל יום חוזר אלי לפחות סט אחד רטוב של בגדים. לאחרונה גם התחיל להתנגד לבוא עם הגננת לסיר באופן ייזום, אומר שלא רוצה ואחרי כמה דקות עושה במכנסיים. הגננות כבר מתחילות להיות חסרות סבלנות. אומרות שלא נתקלו במצב כזה שהילד מבקש בבית אבל לא בגן. אפילו רמזו לי שהן לא מאמינות שהוא מבקש בבית. התחילו ללחוץ עלי להחזיר לו את החיתול. אני כבר מרגישה שהנושא הפך להיות "אישיו" בגן. לדעתי הגננות גם כועסות עליו כשהוא מפספס. אתמול למשל בדרך הביתה הילד אמר לי "קקי גננת נו נו נו!" אחרי שהגננת אמרה לי שבבוקר עשה קקי במכנסיים.
חשוב לציין שכשחוזרים הביתה הוא באמת מבקש והולך יפה לסיר גם לפיפי וגם לקקי והכל בסדר. הוא גם הולך לגן בשמחה, לא בוכה בבוקר וחוזר הביתה במצב רוח נורמאלי, לא נראה שקורה שם משהו בעייתי חוץ מנושא הגמילה.
כבר לא יודעת מה לעשות. מצד אחד לא רוצה לשים לו חיתול כדי לא לבלבל אותו ולא לתת לו מסר של כישלון, מפחדת שזה יחזיר את כל תהליך הגמילה אחורה. מצד שני ברור לי שכל המצב הזה שם את הילד בסטרס בגן ואלי עדיף לא להתעקש איתו ולשים לו חיתול בגן כדי להוריד את הלחץ מהנושא ולתת לילד את הזמן להיגמל בגן בקצב שלו.... למרות שלא ברור לי איך ייגמל אם ימשיך להיות עם חיתול... ומה לומר לגננת כדי שתתמודד עם זה נכון יותר... בקיצור מבולבלת...

תמרוש,
קודם כל, יובש עד סידני וחזרה זה מרשים ביותר, במיוחד עם חיתול עליו... זה נשמע שהוא אכן הפנים את העניין שחיתול אינו [u]בית שימוש נייד,[/u].

וחוצמזה- מדובר בהפסקת סימונים אם זכור לי נכון? כלומר, קודם הוא סימן יותר, ועכשיו כבר זמן רב שאינו מסמן?
אני קצת במצב דומה עם החבובי שלי, שאיכשהו ממאן לקחת חלק מהאחריות על העניין הזה...
לי יש תחושה שאצלנו העניין של לבקש עזרה קצת מבאס לו את המוטיבציה. למשל, כשהסיר נגיש והחבוב עירום (נו טוב, רק בלי מכנסיים ותחתונים, בכל זאת קר פה בעיר הקודש), הוא קצת יותר יוזמתי בעניין. נראה שהרבה יותר כיף לו לרוץ לסיר ולעשות בעצמו. לעומת זאת, כשצריך לבקש, כשצריך עזרה בלהוריד מכנסיים (וצריך, כי עד שמטריד כבר הפיפי יצא), ובלמצוא את הסיר (וצריך, כי הוא מפזר אותם פה ושם), אז הוא פחות נלהב- פחות מודיע על פיפים, או מודיע רק אחרי, או שמתחיל במכנסיים, עוצר, ורק אז מודיע. הרבה פחות כיף לו, והרבה פחות תחושת הצלחה. לראייה, בגן (שם בכלל קשה לבקש עזרה) הוא לא מבקש פיפי בכלל- או שמפספס, או ש"שומר" עד לשנ''צ ומשחרר הכל בחיתול |אוף|
יש מצב ששם יש מקום לשיפור אצלכם? האם הוא מצליח להתפשט מספיק מהר בעצמו? האם יש לו אפשרות לטפס לבד לאסלה? (ישבנון עם מדרגה, שרפרף?) . אולי לא יעזור מבחינת תקשורת איתך וסימונים, אבל תורם לעניין הכללי.
זה בכלל נראה לך משמעותי לגביו?

_כולנו תקווה שבקרוב נצליח להתחיל להוריד חיתול לכמה שעות.. (אני קצת מתלבטת איפה ומתי, כי אחה"צ יוצאים בדרך כלל לגינה, ואם לא- זה חסר לה מאוד... אולי רק בצהריים, כשהיא חוזרת מהגן עד זיוצאים אחר הצהריים, וכשהיא תלמד להשתלט על עצמה נרד לגינה עם תחתון ו/או רק עם מכנסיים ועם סמרטוט לפנצ'רים...
מה אתן אומרות? מתי אני מרגישה שהיא מוכנה? ואיך אני יודעת ש[b]אני[/b] מוכנה?_

[po]אמא צעירה[/po], איזה יופי! :-)
אצלי, השאלה של להוריד חיתול היתה לחלוטין "האם אני מוכנה לזה".
עם הבנים שלי ראיתי, שאם אני מחכה עד ש"הם מוכנים" אני יכולה באותה מידה לחכות עד ביאת המשיח :-P
אבל אם אני מורידה - יש יותר היענות מצידם לכל העסק.
כלומר, אני מורידה חיתול כשאני רואה שיש הבנה בסיסית של המטרה והאמצעים ויכולת בסיסית לשלוט, להגיד לי, לשתף פעולה וכולי.
אם יש בערך 50% הצלחה עם פשפושים - זה מספיק בשבילי להוריד חיתול, יותר מזה אני לא אקבל עם החיתול.
עכשיו, אחרי תקופה ארוכה ללא חיתולים, אני כן יכולה להחזיר את החיתול במצבים מסוימים (למשל, נסיעה מחוץ לעיר עם הרבה הסתובבויות במקומות עירונייים שבהם תאונה היא פאדיחה מביישת ואנחנו ביחד עם בעלי ולחץ הדם שלו עולה מרוב מתח אם אין חיתול - בדיוק היה לנו הסופשבוע....). וראיתי שאני יכולה לפשפש אותו עם חיתול והוא ישתף פעולה והכל יעבוד - היחס שלנו לחיתול הוא לא כאל בית שימוש נייד, אלא כאל מגן-רהיטים-ואנשים לשעת חירום.

אבל בשביל שזה יהיה היחס, היינו צריכים תקופה די ארוכה של רק פשפושים ללא חיתול, כדי להיגמל ולשכוח מתפיסת ה"יאללה, אז תעשה/נעשה בחיתול, למי אכפת".

[hr]

עכשיו רוצה קצת תמיכה לעצמי...
אני לא יודעת מה לעשות.
כלומר, אנחנו בגמילה בלי חיתול לכבר הרבה זמן (להוציא הביקור בסידני, היינו יומיים עם חיתול והוא נשאר יבש, ;-) כולל במטוס והכל).
והפעוט שלי עדיין לא מסמן....
טוב, הוא מסמן אחרי שהוא עשה :-P, ולעתים נדירות מסמן כשהוא צריך.
לא חושבת שזה יותר מ- 20% מהפעמים. אולי 10% (רובם לקקי)
שאר הזמן - או שאני מנחשת ולוקחת אותו, או שהוא משתין במכנסיים, או על הרצפה.
ואני יודעת שהוא מבין מה זה פיפי, מה זה קקי, מה זה שירותים (גם גדולים וגם סירסיריים), הכל הוא יודע. והוא גם מסמן באדיקות כל פעם שמישהו [b]אחר[/b] הולך לשירותים...
היום, לדוגמה, הוא סימן "פיפי" על המצעים הרטובים של אחיו הגדול.

אז למה הוא לא אומר לי? למה הוא מחכה?
קשה לא לעשות השוואות לאחיו הגדול, שבגיל הזה כבר היה הולך לסירסיר ומתיישב לבד.
הוא - לא כל כך אוהב את הסירסיר, מעדיף אסלה. זה בסדר גמור מבחינתי, רק שיגיד... פעם אחת הוא כן לקח את הסירסיר הכחול ביד אחת, ואת הסירסיר האדום ביד השניה, נשא אותם בחשיבות רבה לחדר השינה, ואז כרע ועשה קקי על השטיח.
את זה, דרך אגב, החשבתי כהצלחה, כי הוא אכן לקח את הסיר, רק לא הספיק לשבת עליו.

אבל זה מקרה כל כך נדיר....
מתי יבוא הקליק? מה לא בסדר? אנחנו בשגרה (כמה ששגרה יכולה להיות שגרתית), אין לחצים מיוחדים, אני רגילה כבר, אין לחץ, רוב הזמן לא חושבת על זה, אבל פעם בחודש-חודשיים בערך נהיה לי "נו? מה הקטע? למה אתה מחכה?"
לא יודעת....

אז בשמת קודם כל תודה על כל התמיכה בהתחלה כשהייתי נלהבת ומלאת ציפיות, עכשיו אני מחונכת יותר D-: ויציבה בדעותי, קשובה לפעוטה ומנסה ללמוד על השיטה שהכי טובה לה.
אני חושבת שבלעדיה לא הייתה לי השלווה ולא היה לי האומץ באמת לקבל באורך רוח את התקופה שהייתה קשה לכולנו (חג שבת חג שבת מליון אורחים, חתונה, 8 שיניים שיצאו כולן כמעט בחול המועד בלבד, עציירות שגרמה לה להתנהג כאילו היא בלידה, ותקופה קשה לי שהקרינה עליה), לזרום עם זה שהיא הפסיקה לפשפש, השאירה אותו יבש כחרס הנשבר ;-) וקמה אחרי 5 שניות לכל היותר!!
היום חזרנו וכמו שאת רואה...

היום סופסוף אחרי תקופה של שבועיים- שלושה שפעוטתי לא ישבה על הסיר שלה (השרותים הקטן, כהצעת בשמת happy היי, בשמת, אימצנו בחום hilarious )כמעט בכלל, היום ישבה בצהריים ובערב לפני האמבטיה, ופשפשה!! כשהראיתי לה את הפשפוש ואמרתי לה"מתוקה, הנה הפישי שעשית!!" (ירושה מאחותי - הכינוי המצחיק הזה... מסתדר אפילו עם הפועל) היא בחנה אותו בכובד ראש והיה נראה שסופסופסוף הקטנה הפנימה שזה תוצר עצמי שלה hilarious
תודה לקל!!
כולנו תקווה שבקרוב נצליח להתחיל להוריד חיתול לכמה שעות.. (אני קצת מתלבטת איפה ומתי, כי אחה"צ יוצאים בדרך כלל לגינה, ואם לא- זה חסר לה מאוד... אולי רק בצהריים, כשהיא חוזרת מהגן עד זיוצאים אחר הצהריים, וכשהיא תלמד להשתלט על עצמה blink נרד לגינה עם תחתון ו/או רק עם מכנסיים ועם סמרטוט לפנצ'רים...
מה אתן אומרות? מתי אני מרגישה שהיא מוכנה? ואיך אני יודעת ש[b]אני[/b] מוכנה? הרי בכל רגע נתון יכול לקפוץ משהו.... :-/ אצלה או אצלי...
כרגע כמעט עד חנוכה אין שמחה באופק או משהו ידוע מראש שעלול לשגע אותה...

[u]ביומיים האחרונים היו לנו שני קקי באסלה![/u]
איזה כיף!!
ילדה שלא מרגישה טוב ועובדת כל כך יפה..? (אמא שלה, ליתר דיוק D-:)

פעוטתי לצערי הרב די נגמלה מהגמילה D-:
S-: היא לא מפשפשת בכלל בסיר כבר כמה ימים, לא הרגישה טוב וכנראה שוב מוציאה שיניים (הוציאה 8 בסוכות) אז כרגע הורדתי פרופיל...
גם שעון החורף בלבל אותי קצת ואני רוחצת אותה כשהיא מסתולה אז לא שייך לשבת על הסיר (השרותים הקטן, כדברי [po]בשמת א[/po] המדהימה והחכמה!!)

נראה לי שבקצב זה אנחנו לא נגיע לגמילה בחנוכה...
או שנעשה לפי שעות עוד כמה חודשים או שנחכה לפסח ונוריד את החיתול במכה.
תלוי באמא ותלוי בפעוטה... D-:

אתמול התחיל וירוס חדש (או שלא סיימנו עדיין עם הקודם...)
אתמול זה היה מצב רוח רע ועצבני שלא מאפיין אותה והיום הגיעו השיעולים והבכי.
כל כך עצוב...
אז צמצמתי את ענייני הגמילה למינימום.
האמת שחשבתי לוותר על זה בינתיים, עד שתבריא, אבל כשעברתי אתה ליד דלת השירותים,
היא הצביעה על הדלת וסימנה "פססס, פסססס", לא יכולתי לעמוד בפני זה, כי היא ממש ביקשה
את הסיר באופן ברור, אז הושבתי אותה. אמנם לא יצא כלום, אבל היא כן בדקה אם יש לה.

כן עברנו לרב פעמי באופן חלקי ואני מושיבה אותה בבוקר ואם אני רואה שהיא מתחילה קקי.
ביומיים האחרונים היו לנו שני קקי באסלה!

מצד אחד מאכזב אותי שאני לא מורידה לה את החיתול וזהו, מצד שני אני מרגישה שלא אצליח להיות
בנחת עם שלוליות.
עם הגדולים כן הייתי בנחת, זה היה לגמרי בסדר ולא אכזב אותי שהם פיספסו, וגם אצלה, אני לא אתאכזב ממנה,
אלא שיש לי הרבה פחות כוח וזה יצער אותי אם תהיה לי עוד התעסקות.

אנחנו ברגרסיה.
היה שבוע ממש טוב, בקושי ניגבתי שלוליות, וגם כמות המכנסיים הרטובים ירדה מאוד, הוא סימן אולי חצי מהפעמים והשאר אני לקחתי אותו, ושכיחות הסימון העצמי בהחלט עלתה ועלתה מדי כמה ימים, ופתאום (לפני כשבוע) הוא הפסיק לסמן, בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל. טוב, נו, אולי בבקרים הוא מסמן. אולי.
אז או שאני אחראית לעניין ולוקחת אותו לשירותים לפי השעון (הוא לא מתנגד, ומבין את העניין, וגם מנסה לשכנע [b]אותי[/b] לעשות פיפי בסיר :-P), או שיש הרבה מאוד רטיבויות וקשקושים על כל השטח...
בגלל המעבר לשעון קיץ (כן! לפני שלושה שבועות) הוא גם ישן פחות ואני הייתי מאוד עייפה, אז בכלל ל יכולתי להיות בפוקוס על העניין הזה. היו מלא שלוליות, כולל אחת ענקית בביה"ס של הגדול. פאדיחה :-( עכשיו קצת יותר טוב.
באסה.
עצות?

אנחנו מתאוששות מוירוס של חום גבוה (שכלל שלושה לילות של שינה משובשת), עכשיו כבר אין חום והיא מרגישה יותר טוב,
למרות שפתאום יש לה פריחה לא נחמדה בכלל על הפנים...
אז היום ישבה על סיר ולא עשתה כלום,
אבל נראה לי שהיא כן מבינה מה צריך לעשות עליו, כשאני אומרת "בואי נלך להביא את הסיר"
היא עושה קול של פישפוש "פססס, פססס". כשהיא יושבת עליו היא נראית מרוכזת, כאילו בודקת אם יש לה פיפי
או קקי ואז אחרי דקה- דקה וחצי קמה בעצמה.

חזרתי :-) (יש לי בעיות באינטרנט הביתי. עד שיסודר...)
פעוטתי לא פשפשה במשך כצמה ימים בסיר, עד שקלטתי שהיא פשוט מיובשת :-]

מיד אחר כך התחלתי להציע לה בקבוקים כל הזמן (היא שותה המון. היא צריכה אותי רק למילוי שלהם ;-) ) והיא מפשפשת 90 אחוז מהישיבות !!!
|יש|

הא, בלילה ישנים עדיין עם טיטול, למרות שהוא לרוב יבש בבוקר.

חוק מרפי.
הולך לנו הרבה יותר טוב, הרבה פחות פספוסים שלי.
והנה הערב היו פה לביקור הפתעה חמותי וחמי והקטנה עשתה פעמיים פיפי ופעם אחת התחלת שלשול מזעזע על הרצפה.
לפחות הם שתקו (בפעם שעברה חמותי אמרה לה ככה אמא נותנת לך לעשות פיפי במכנסיים כל הזמן?)

מה שכן - איזה מזל שאנחנו בלי טיטולים בוירוס המגעיל הזה, היא מלאה אח"כ כמעט חצי סיר בשלשול.
רק המחשבה על כל השלשול הזה בתוך טיטול, גולש החוצה לכל הבגדים, נכנס לה ונדבק לה בפות עושה לי פשוט בחילה.
היה לה שלשול באמצע הלילה, היא התעוררה, נעמדה עשתה את ההתחלה והעירה אותי, רצנו לשירותים והיתר המשיך שם, אם היינו עם טיטולים הייתה עושה הכל בטיטול, והיה גולש על המיטה שלי.
פשוט מזל.

אחרי שיומיים לא פישפשתי אותה בכלל, בגלל נסיבות משפחתיות מצערות
היום בכל זאת ישבה על סיר בבוקר (שוב קצת מאוחר מדי, החיתול היה מלא פיפי),
עשתה קקי וגם פיפי. לא היה לי כוח לרב פעמי היום, עומס של מטלות.
היא לא מסכימה לעשות פיפי לפני אמבטיה, אני מציעה לה כבר כשאנחנו בחדר אמבטיה,
והיא כל כך מתלהבת להיכנס למים, שברגע שמורידים בגדים, היא מנסה לקפוץ לאמבטיה
ולא מוכנה אפילו להיות בתנוחת פיפי מעל האמבטיה.

עדכון קטן- הפעוטה כיום מושבת על הסיר 2-3 פעמים ביום, בשמחה, ובדרך כלל מפשפשת לפחות פעם אחת.
בתכנית, כשאחליט שאני עקבית- לנסות להושיב אותה בכל החתלה על הסיר, (בהמשך. לא היום או מחר) כדי לחשוף אותה כמה שיותר.
שובף בלי לחץ. היא נהנית, ומפטפטת לעצמה, לפפעמים היא נוסעת עם הסיר(מכונית, כבר אמרנו?) ברוורס שלו- כי היא יושבת בפגז' (עם גב לחלקו הקדמי)

יש למישהי נסיון עם הספר של דפנה תייר?
בעד/ נגד?

תודה

אז אני לימדתי את כולם לעשות את זה ברגע שהם התחילו לנקות לעצמם.
זה עבד, הם עושים את זה היום בלי שאגיד להם

_אחרי פיפי אני שופכת לכיור/שירותים ושוטפת עם מים.
אחרי קקי כנ"ל ושוטפת עם מים וסבון נוזלי לידיים._

ביום-יום אני שוטפת את הסיר רק במים, לא משנה מה היה בו.
פעם בכמה ימים מעבירה עליו סמרטוט עם חומץ.
קקי מסיס במים. מה הלחץ סביבו?
אז נכון שהילד שלי כבר יותר גדול וכבר לא כ"כ חוקר דברים דרך הפה, ובכל זאת...

[u]אני גם לא שוטפת לה ידיים אחרי שהיא מתפנה בסיר הרי אני מנקה לה, היא לא נוגעת בכלום.[/u]
אחרי קקי אני שוטפת לו ידיים גם אם הוא לא נגע בכלום. שילמד - אחרי שעושים קקי שוטפים ידיים עם סבון. הרגל כזה.

אני מטבעי לא טיפוס סטרילי, אבל אולי אני מפספסת כאן משהו.
אחרי פיפי אני שופכת לכיור/שירותים ושוטפת עם מים.
אחרי קקי כנ"ל ושוטפת עם מים וסבון נוזלי לידיים.
היא נוגעת בסיר גם לאורך היום ואני לא שוטפת לה ידיים.
אני גם לא שוטפת לה ידיים אחרי שהיא מתפנה בסיר הרי אני מנקה לה, היא לא נוגעת בכלום.

אם היא נוגעת בשירותים לעומת זאת אנחנו כן שוטפות ידיים עם סבון.

מה דעתכן? יכול להיות בעייתי?

מנסה גם לעזור -
אצלנו (בן 11 חודשים), הוא מבין מצויין מה עושים כשיושבים על הסיר, ויודע גם לבקש במילה כשמתחשק לו.
הסיר מונח תמיד על הרצפה במקום קבוע, והילדון לפעמים מגיע אליו ומשחק איתו.
כשהוא עושה את זה, אנחנו מציעים לו לשבת על הסיר, תוך כדי שאלה "אני מבינה שאתה רוצה לשבת על הסיר?".
רוב הפעמים הוא לא מסכים ונעמד מעל הסיר, סימן לסירוב.
אבל אני במחשבה שילמד שלא הולכים לסיר "סתם", אלא שיש לזה משמעות.
בינתיים זה לא עבד, אבל האמת שזה גם לא קורה יותר מדי פעמים.
אני כן רואה שהדרך הזאת עבדה בדברים אחרים, למשל אפילו עם המילה לסיר, שלא אומרים אותה סתם, אלא יש איזו תוצאה לזה שאומרים אותה. לקח קצת זמן אבל הוא באמת כמעט ולא אומר אותה סתם.

גיליתי שלא בחרתי בימים הכי טובים להתחיל, אבל בכל זאת התחלנו.
למה לא הכי טובים? כי אלה היו ימי חופש ובימים כאלה אני אוהבת לישון אתה עד מאוחר
ואז היא מתעוררת לפני ואני לא קמה מיד, אלא משחקת אתה במיטה, עד שהיא רוצה לרדת.
ואז פתאום אני נזכרת שכדאי היה לקחת אותה מיד כשהתעוררה...
אז בשני הבקרים לקחתי אותה לסיר מאוחר, אחרי חיתול מלא, כי חשבתי שאולי זה מלא מהלילה
ויש לה עוד. היא ישבה ממש בשמחה (נראה לי שהיא חשבה שזאת בימבה חדשה או משהו כזה),
אבל פיפי לא יצא.
שמתי חיתול רב פעמי, אבל לא נראה לי שהפריע לה כשזה נהיה רטוב.
באמצע היום שמתי לב שהיא מתחילה קקי והושבתי על הסיר והקקי יצא בסיר.
אחיה הגדול מאד התלהב אמר שהיא עשתה קקי בצורת סופת חול.
לפני מקלחת ניסיתי לפשפש מעל אמבטיה, היא עשתה אתי ביחד "פששששש, פששששש",
אבל פיפי לא יצא.
אני מניחה את הסיר ליד האסלה ולא אוהבת שהוא נגיש לפני שהשימוש בו ברור,
עכשיו אני חושבת בעקבות מה שכתבתן שאולי כן כדאי שיהיה נגיש, כי אז היא יכולה לגשת ולסמן.
השירותים אצלנו סגורים.

[u]הבעיה הפרטית שלי היא איך למנוע ממנו לדרוך (בכוונה ובשקידה) על הפיפי של עצמו כשהוא מפספס ומשתין על השטיח...[/u]
אולי הוא מנסה כביכול להסתיר את הפנצ'ר...
תלמדי אותו לקחת סמרטוט כלשהו ולהניח על הרצפה, אפילו לפני שהוא מראה לך ;-)

_הדלת פתוחה ואת הסיר נגיש גם ביום
ברור שנגיש_
|Y|

[u]במקום לעצור אותה, להוסיף את הכלל שאת רוצה ללמד אותה.[/u]
נכון.
אני אישית לא רואה בעיה בזה. הקטן שלי אוהב לקחת את הסירים שלו ולמקם אותם במקום שנראה לו נכון (פעם הוא הלך וסידר את כל שלושתם בשורה ואז.. עשה על הרצפה לידם :-D). אני תמיד שוטפת אותם במים ובסבון ידיים מיד אחרי השימוש, זה לוקח כמה שניות, ואחר כך הם נקיים. אז למה להתנגד? כך הוא לומד איך להתנהג עם החפצים האלה. מה שכן, אני לא נותנת לו לשים את הסירסיר על הראש (כן, בהתחלה הוא ניסה גם את זה).
הוא גם אוהב לקחת את הסיר עם הפיפי ולרוקן אותו באסלה (כלומר, הוא שואף שזה יהיה באסלה... :-P). אני חושבת שזה מקסים, שהוא לומד מה לעשות עם דברים ורוצה לקחת חלק בלנקות ולסדר אחריו, ואחרי שהוא עושה את זה זה זמן מצוין לשטיפת ידיים ולהמשיך הלאה.
לא סיפור גדול.

הבעיה הפרטית שלי היא איך למנוע ממנו לדרוך (בכוונה ובשקידה) על הפיפי של עצמו כשהוא מפספס ומשתין על השטיח...

[u]הדלת פתוחה ואת הסיר נגיש גם ביום[/u]
ברור שנגיש 0-:

המגע בסיר - כי זה מסקרן ומעניין אותה.
הרי מדובר בתינוקת ממש קטנה. אז את פשוט לוקחת אותה מייד אחרי ושוטפת לה ידיים במים וסבון. מלמדת אותה את הכלל, שאחרי שהולכים לבית שימוש/נוגעים בבית שימוש (הסיר שלה הוא בית השימוש הקטן שלה, כן? את מסבירה שזה בית שימוש קטן שמתאים לגודל שלה, ושלכם בית שימוש גדול שמתאים לגודל שלכם) שוטפים ידיים. כולם. גם אבא ואמא וכולם. ולא נוגעים בשום דבר עד שלא שטפנו ידיים.
ככה, במקום למנוע ממנה - את מלמדת אותה את הכלל היותר חשוב.
שוב:
במקום התנגדות, זרימה.
במקום לעצור אותה, להוסיף את הכלל שאת רוצה ללמד אותה.
ככה היא לא תרגיש לא בנוח עם הסקרנות שלה, וסביר שזה יעבור לה בקרוב, גם מפני שאת לא עושה עניין.

ברכות |יש| !!
אשמח להחליף חוויות :-) (שלי בת כמעט 15 חודש...)

אני כותבת כאן כי החלטתי לגמול את בתי בת השנה וארבעה חודשים.
עם הגדולים בגיל הזה כבר התחלנו, אז באתי לכאן לקבל השראה.
קיבלתי!
מחר הולכים לנסות קצת.
אמנם עד כה היו לי הרבה תירוצים: היא ממש פיצית בגודל, לא מפותחת כל כך לגילה,
לא הולכת ,לא מדברת, לא מגלה שום עניין בנושא.
מצד שני גם אני ממש עצלנית אתה, התייאשתי מהרב פעמי, אז היא עם טיטולים,
אני לא מפשפשת אותה בבוקר, שעם הגדולים עשיתי את זה מגיל פיצפון. אז מה הפלא שהיא לא מודעת?
אז כדי שזה לא יהיה גדול עלי, נתחיל רק עם פישפוש בבוקר ואולי גם לפני האמבטיה.
אנסה לשים רב פעמי ביום, כדי שתוכל להרגיש מתי נהיה לה רטוב.
סיר כבר יש- ירושה מאחיה.

בשמת ותמר תודה!!
באמת הסברים מעולים :-)

אני מקפיצה פה שאלה שעוד לא ענו-עניתן עליה
[u]ואגב, האם להשאיר לה את הדלת פתוחה ואת הסיר נגיש גם ביום, או להפוך אותו לבלתי מושג ביום?[/u]

עדכון מהשטח- היום ברוך ד' היא פשפשה גם בבוקר וגם בערב בשמחה רבה.
היא כזו מתוקה!! היא יושבת וברגע שהיא מסיימת- היא קמה. אני חושבת שהיא התחילה לקלוט את העניין. איזה כיף!! D-:

ושאלה קצת לא הכי נעימה :-] ;-)
כל פעם שהיא רואה את הסיר היא שולחת אליו ידיים. אם זה סתם באמצע היום, ואם זה אחרי פשפוש או אחרי ששפכתי לשרותים ושטפתי אותו במים (אני לא שוטפת מיד בחומר כי לעיתים (רחוקות) היא מבקשת להתיישב שוב) - זה כדי להחמיא לעצמה, או מה?
איך אני עוצרת את הפעולה הלא הגיינית הזו :-/ ?

תודה :-)

תודה תודה! איזה הסבר מצויין ומקיף {@

[u]לא לעשות עניין גדול כי אז את מעבירה את הדגש מהשמחה שלה על הצלחתה למקום שבו המטרה העליונה שלה הופכת לרצות אותך כדי להוציא שמחה ממך[/u]
בשמת, לדעתי היית מובנת בהחלט, וגם רש"י אני לא, אבל כיוון שביקשת אשמח לנסות:

[u]לא לעשות עניין גדול[/u]
כלל כללי בחיים: אם עושים ממשהו עניין יותר גדול ממה שהמשהו אמור לקבל, זה הרבה פעמים counter-productive, ההגזמה בתגובה תיצור את האפקט ההפוך ממה שאנחנו רוצים.
כיוון שפיפי זה בסך הכל פיפי, משהו שעושים כל יום, כמה פעמים ביום, כדבר שבשגרה, אז גם התגובה צריכה להיות "בעוצמה שגרתית", אם אפשר להתבטא כך.

[u]כי אז את מעבירה את הדגש מהשמחה שלה על הצלחתה...[/u]
נקודה חשובה: איך מישהו יכול לשמוח בהצלחתו? היכולת של תינוקות ופעוטות קטנטנים להעריך את ההישגים שלהם מפעימה אותי כל פעם מחדש. הם מודעים באופן מאוד חריף למה שהם יכולים ולא יכולים לעשות וכמה חדשה יכולת מסוימת שלהם וכמה מאמץ הם השקיעו בה - והם מפדבקים את עצמם בהתאם. את יכולה לראות את תגובת הגאווה וההישג הפנימי שלהם לפי איך שהם מסתכלים עלייך במבט של "אמא, תראי אותי!" (שימי לב, הם לא מסתכלים עלייך כדי [b]ליצור[/b] את תחושת ההישג שלהם, אלא רק כדי לאשש ולחלוק אותה עם הזולת!), או צוחקים בחדווה, או מוחאים לעצמם כפיים, או מסתכלים על התוצר שבסיר ואומרים "גדול!" [גם אם זה שלוש טיפות :-D]. אז התגובה שלנו - אחרי השלב הראשוני שבו שתלנו במוחם את הרעיון שפיפי בשירותים נחשב להישג - רק צריכה לאשש את ההערכה העצמית שלהם ולשמוח בשמחתם.

[u]...למקום שבו המטרה העליונה שלה הופכת לרצות אותך כדי להוציא שמחה ממך[/u]
כי אם התגובה שלך היא מעבר ל"עוצמה שגרתית" ומעבר ל"להשתתף בשמחתה", אז התגובה שלך עצמה נהיית הפוקוס ולא המעשה עצמו של להשתין בשירותים. וזה די חבל, כי מחקרים מראים שמוטיבציה פנימית ("אני מאתגר את עצמי, מצליח, וכיף לי עם זה") עובדת ומדרבנת את הבנאדם הרבה יותר, הרבה יותר ביעילות, ולאורך הרבה יותר זמן מאשר מוטיבציה חיצונית ("איזה יופי, קיבלתי פרס מאמא"). מה גם שיצירת מוטיבציה חיצונית מלאכותית מפחיתה ומעמעמת באופן אקטיבי את המוטיבציה הפנימית שהיתה שם מלכתחילה.

אני חושבת שיצירת מוטיבציה חיצונית מלאכותית טובה במקרים שבהם אין שום מוטיבציה פנימית שאפשר להתחיל לעבוד אתה. כשלב ביניים כזה, וכשזה בא ביחד עם תכנית לאפשור הצמחת המוטיבציה הפנימית. אבל כשמדובר בפעוטות בריאים שחיים במערכת משפחתית מתפקדת, שמוצאים כמעט בכל מצב סיבות למוטיבציה פנימית - אפשר ורצוי להסתדר בלי המוטיבציה החיצונית המלאכותית.

<עדכון מהשטח שלי: באמת הפחתתי את הרעש סביב הפיפיים המוצלחים שלו, וזה נראה ומרגיש כל כך הרבה יותר רגוע, יותר טבעי וזורם, וכל כך הרבה יותר נכון!!!>

(())
באתי לעודד אותך {@
<אבל אני לא פה>

תודה יקרה, דווקא הפעם הבנתי, אבל המוח שלי כל כך עייף מחוסר שינה של החג, מלהיות עם הילדה כל הזמן הזה ומזה שעוד שעתיים החג נכנס ועוד לא סיימתי להתארגן- שממש אין לי מסוגלות לפרש כרגע P-:

חג שמח ותודה על העידודים :-)
אני צריכה אותם כל הזמן D-:

[u]ולא לעשות עניין גדול כי אז את מעבירה את הדגש מהשמחה שלה על הצלחתה למקום שבו המטרה העליונה שלה הופכת לרצות אותך כדי להוציא שמחה ממך[/u]
משפט קטן המחזיק את המרובה.
כל מלה פה משמעותית אבל אין לי זמן להסביר מה אמרתי או להרחיב. מצטערת, יודעת שלא כולם יבינו מה אמרתי פה.
מקווה שתבוא מישהי אחרת ותתן פירוש רש"י. הרבה פה יודעות את התורה ויש להן ספר הפירושים מתחת ליד... (-;

[u]לגבי הבעיה של מבנה הסיר- הושבתי אותה פשוט הפוך.[/u]
מעולה.
המבנה הגבוה נועד לבנים, למנוע התזה.
לא נחוץ לבנות. לכן החלק הגבוה עדיף כמשענת...

[u]וכבר חששתי שאני מאבדת את זה.[/u]
מזכירה לך שוב:
זה תהליך.
וכמו כל תהליך בתינוקות, אחד קדימה שניים אחורה סקובידו.
לא להיבהל. לא להתייאש. לא לפחד. תזכרי שהכי חשוב בתהליך הוא ש [b]את[/b], האמא, תישארי רגועה ובוטחת לאורך כולו. התהליך לעולם אינו לינארי, לא יכול להיות, לא ייתכן, מוח האדם אינו פועל כך.
את מתייחסת כל הזמן ברוגע ובבטחון.
את סומכת כל הזמן על בתך שהיא תלמד [b]בקצב שלה[/b], בזמן שלה, בצורה נעימה ורגועה.
את שמחה על כל חתיכת התקדמות או משהו חיובי (איזה יופי! הפיפי יצא בסיר!) ומתעלמת לחלוטין מהצעדים "אחורה". זה העיקרון.
צעד קדימה - יופי, כיף, שמחים, מחייכים, ולא לעשות עניין גדול כי אז את מעבירה את הדגש מהשמחה שלה על הצלחתה למקום שבו המטרה העליונה שלה הופכת לרצות אותך כדי להוציא שמחה ממך. אז פרופורציה. להיות אותנטית ולא להגזים. לא לעשות הצגה בשבילה, פשוט לבטא את רמת השמחה הטבעית שלך כשזה הולך טוב.

לבטל ציפיות ידרוש ממך מאמץ כי את מותנית חברתית להתייאש ולחשוש ולהתבאס בכל פעם שאין התקדמות, או שהיא חוזרת צעד אחורה או אפילו שניים. אז לחבק גם את עצמך, לקבל את ההתנייה שלך, ולעבוד איתה: קצת להתאמץ לנשום עמוק, ולהגיד לעצמך בראש "צעד אחורה, סקובידו" לא קרה כלום, זה חלק בלתי נפרד וטבעי מהתהליך.

תסתכלי עשר שנים קדימה, אוקיי?
אין מצב שהיא כל החיים תעשה פיפי במכנסיים, נכון?
אז היא לומדת. אנחנו לא עומדים לה עם סטופר שיש לה רק שבוע ללמוד ואם לא אז בחיים היא לא תצליח לעשות פיפי במקום הנכון P-:

כמו שכאשר היא התחילה ללכת, לא עמדת עם סטופר והתייאשת ודאגת והתמלאת חרדה כל פעם שנפלה על התוסיק או שחזרה לזחול, שככה בחיים היא לא תצליח ללכת... P-:
נכון?

(())

טוב...
אז עדכון קטן מהשטח, והחלטה קצת פחות קטנה. אשמח לשמוע השגות והסכמות :-)

בימים האחרונים כמו כולנו, פעוטתי הלכה לישון מאוחר מהרגיל, ממילא לא הייתה לה סבלנות לשבת על הסיר וכבר חששתי שאני מאבדת את זה. היא קמה ברגע שהושבתי אותה.
לדעתי יש עוד סיבה, והיא שהחלק הקדמי של הסיר (מעוצב כמכונית, החלק הקדמי הוא החלון של המכונית, בולט לגובה של 5-7 ס"מ,) רחב מדי בשביל הרגליים שלה. היא גמישה ולכן היא מסתדרת אבל היא ממש לא אוהבת אותו. הוא לא נוח.

לכן, בגלל העייפות (בימי שישי למשל- יש לה יותר נכונות כי היא מתרחצת אחר הצהריים, כשהיא עירנית להפליא) החלטתי שבגלל שהטקס של הבוקר די דומה של הערב- בבוקר מתפשטים, סיר, אמבטיה , חיתול פיזמה ולמיטה.
בבוקר- מתפשטים, חיתול בגדים ולגן.
למה לא להוסיף את הסיר גם כן? היא בכל מקרה לא לבושה בשלב הביניים...
ובאמת, היום היא פשפשה במרץ!!

לגבי הבעיה של מבנה הסיר- הושבתי אותה פשוט הפוך... ;-)

אולי אם יהיה בוקר וערב, לפמים יהיה לה פנאי לשים לב למצב (בערב היא עייפה בדרך כלל, אבל כבר הכנסתי לסדר היום, חבל להוציא )

חג שמח :-)

עניתי לך בדף שלך...

סליחה אם זה יישמע קצת קנטרני, אני באמת לא מתכוונת :-)
למה חשוב לך להעלים לה את הספרים? פיתוח אוריינות היא משימה מורכבת ומאתגרת שחשובה מאוד לעתיד, זה יכולת ריכוז, מוטוריקה עדינה, זהירות ושמירה על חפצים, יכולת דמיון ועוד כמה

מעניין אותי לדעת כי אני באופן אישי גדלתי ואני חיה לפי זה שספרות וספרים הם מעל הכל (אפילו לחמותי יש תואר בספרות ;-) )

[u]למען האמת גם הבת שלי, כל הזמן עם ספרים ועיתונים[/u]
גם בעניין הזה ירד לי אסימון, לא רציתי מלכתחילה שיהיו לה הרבה ספרים, אחד שניים מספיקים.
אבל פתאום קיבלנו ספרים מקסימים משני מקורות (אני מקפידה שבספרים שלה יהיו רק תמונות אמיתיות, או איורים מאוד מאוד פשוטים, כמו שילדים מציירים) והספרייה "שלה" התמלאה לה.
וקלטתי שהיא באמת מתעסקת עם ספרים מעל ומעבר למה שאמור להיות בגילה הפעוט , ובהתאם לכך היא לא משחקת בשום דבר.
היא כבר קלטה איך קוראים כמעט לכל התמונות בספרים האלו, וזה אכן העלה משמעותית את מלאי המילים שלה, אבל מספיק.
העלמתי את כולם, היא שאלה איפה הם, הא? פעם אחת, ומיד התרגלה למצב החדש.
היום באמת היא שחקה יותר, קצת קוביות, קצת חיות. נראה לאן יתפתח.
אולי אחשוף אותה לספר אחד בכל יום לפני השינה או משהו כזה.
הבעיה שנותרה היא שהיא עדיין מדפדפת בספרים של האחים שלה ובספרים שלנו, אבל הם פחות מעניינים אותה לאורך זמן, מה לעשות, אותם אני כבר לא יכולה להעלים.

פתאום ירד לי אסימון, שבגיל שלה בלי חיתולים זה בעצם כמו גמילה.
ומה עושים בגמילה? לוקחים לפיפי כל כמה זמן, לא מחכים לשום איתות ולשום דיווח.
אז עשיתי את זה בימים האחרונים, כל חצי שעה בערך, ואם היא אוכלת אבטיח כל 5 דקות...
אחרי שהיא מבקשת לרדת מכסאות/עגלות/אוטו ובכל פעם שהמחשבה על זה עוברת לי בראש.
אני פשוט מעבירה אותה לתנוחה אם אנחנו בחוץ או מושיבה אותה בסיר אם אנחנו בפנים ואומרת לה, היה לך כיף לעשות... תעשי פיפי ותמשיכי לעשות...
וזה עובד, ברוב המקרים היא אכן עושה פיפי (ואם היא לא עושה רואים שהיא מנסה לעשות). וזה ממש הזכיר לי את הגמילה של האחים שלה, שתמיד הדהים אותי העניין הזה שלא משנה מתי מציעים להם, תמיד יש להם מה להוציא.
וזה ממש לא מפריע לה, היא לא מוחה ולא מתלוננת, היא כנראה מבינה שזה בדיוק שנייה ועוזבים אותה לנפשה.
אפילו באוטו, ואפילו בביקור אצל גיסתי היא הייתה בלי, והייתי רגועה יחסית, בכל פעם שהרגשתי לא רגועה הוצאתי אותה החוצה לפשפוש.
והיא אכן יצאה משם יבשה.
מגניב... איך לא חשבתי על זה קודם?
גם בבית היא פחות זמן ערומה (אולי בעצם לא אצטרך להפסיק הכל בחורף?)

שבוע טוב :-)
[u]אבל עכשיו העברתי אותו לשירותים[/u] אצלי הוא תמיד היה בחדר אמבטיה, בגלל שזה כל כך טרום גמילה, וגם בגלל שזה אמור להיות לפני הרחצה בערב.
עדכון חדש- חדש:
ביום שישי הפשושה פשפשה שוב בסיר (היא ישבה די הרבה זמן, חמש דקות...? ובהן פשפשה פעמיים, להערתי. כשהיה נדמה לי שהיא מפשפשת אמרתי לה "איזה יופי וכו'"
הערב, מוצאי שבת- לפני האמבטיה היא ישבה על הסיר וקמה מיד (נראה לי שהיא עייפה- היא לא משתפת פעולה טוב. אני שוקלת להתחיל לרחוץ אותה בצהריים כתוספת, להרוויח את העירנות שלה), אחר כך היא חזרה לכיוון הסיר, ופשפשה על הרצפה. אמרתי לה משהו על זה שהפיפי נזכר לצאת על הרצפה, וניגבתי....
מבחינתי- זו גם התקדמות, שהרי אם היא לא תטעה- איך היא תלמד D-: ?

שבוע טוב!! |יש|

[u]ואת הסיר נגיש גם ביום, או להפוך אותו לבלתי מושג ביום?[/u]

גם אותי מעניין מה עדיף.
אצלינו הוא היה בסלון, על מדף גבוה, ירד לצורך עשיית צרכים (לא שזה אי פעם קרה...), והיה נשאר שם עד שסידרתי את הסלון בערב.
היא אוהבת לשחק איתו.
אבל עכשיו העברתי אותו לשירותים, והוא משמש רק לשם "עשיית צרכים". אני חושבת שהמסר יותר ברור בצורה כזו.

[u]פחות מעניין אותו לקלוע בול...[/u] - טרייסי הוג ה"לוחשת לתינוקות" כותבת באחד הספרים שלה שאב אחד שם דגני בוקר בשרותים כדי לעודד את הילד לקלוע.
אני לא מסכימה עם הגישה, להכניס אוכל לשרותים P-: וגם ללמד ילד שאפשר להשחית אוכל, אבל ההשראה והכיוון- ישנם D-:
בהצלחה!!
כמה טוב ששלי בת |יש|
ואגב, בינתיים היא עוד לא פשפשה שוב בסיר, אבל לא אכפת לי. אני עוקבת רק כי אני ערנית מה קורה איתה - לא כי אני מאוכזבת.

ואגב, האם להשאיר לה את הדלת פתוחה ואת הסיר נגיש גם ביום, או להפוך אותו לבלתי מושג ביום?
תודה וחג שמח :-)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

כמה שאני לומדת פה... תודה, במיוחד על [u]הירידה לקטנות[/u].
תמרוש, אצלנו עניין האחיזה הוא אישיו. מדובר במיומנות שנרכשה מצפייה באבא בשירותים, ומאז הגור משוויץ בגבריותו, במיוחד בהשתנה בחוץ, על ידי אחיזה ונפנוף הזרם לכל הכיוונים. הבעיה היא שגם בבית הוא אוהב להשפריץ, פחות מעניין אותו לקלוע בול...
נראה לי שלא צריך ממש ללמד, זה מספיק כיף כדי לגלות לבד או מצפייה באחרים.
אנקדוטה- אני מכירה ילד שלמד בגן דתי, ומשום מה לגננת שם היה מאוד חשוב ללמד אותו להשתין בלי עזרת ידיים (אויש). הוא משתין וקולע יופי בקשת גם בלי להחזיק, ואני עצמי ראיתי אותו קולע פיפי אחד ישירות לפקק מזערי של בקבוק.

עדכון מאצלנו, אשמח לשמוע את דעתכם-
אחרי העצות המעולות כאן הייתי ברבאק לחזור לעניינים. למזלי, זיהיתי שזה לא מצב טוב לחזור לעניינים. אני לא בנונשלנטיות הנדרשת, ומעולם לא הייתי חדורת ציפיות כ"כ.
התאפקתי, ועד שאחשוב ואתייעץ עם הסובבים נשארנו רק עם פשפוש אחד מדויק לפני האמבטיה, וכל השאר- עם חיתול, לצערי הרב.
יום אחרי הגור חטף וירוס, ומאז משלשל בלי סוף. ובכל שלשול אני חושבת לי- "הו! מה הייתי עושה עכשיו בלי חיתולים? איך לעזאזל הוא היה אמור לסמן משהו במצבו השפוך?! איך הייתי מתזמנת את השטף הזה?"

מזל או חבל שלא נשמעתי לרבאק שאחזתני?

אצלנו מתפתחת העדפת סירסירים בלתי ברורה.
יש לנו שלושה: ורוד, אדום וכחול בהיר.
אתמול (או שלשום?) הבחורון אמר "פיפי", הצביע לאן שהצביע, הלך לשם ולקח את הסירסיר הוורוד. צעד אתו נמרצות לחדר השינה, העמיד אותו בכוונה מרובה ליד שני האחרים, ואז התיישב לעשות פיפי בסירסיר התכול.
תינוקות גומרים אותי לפעמים, עם ההיגיון הפנימי הזה שלהם...
בכלל, אני שמה לב שהוא מעדיף (מדי פעם) להביא את כל הסירים לחדר השינה. למה, בעצם? לא יודעת...
וכן, הוא מעדיף את התכלת על פני האחרים.
קצת.

אני מגלה שהתרגלתי לחלוטין למצב הזה של בלי חיתולים, והכל כבר ממש זורם טוב. שפריצר הניקוי בהישג יד, ערימה של חיתולי בד לניגוב, שני זוגות מכנסיים רזרוויים בתיק דרך קבע - קלי קלות. אני אפילו לא חושבת על זה. הפשוש הקטן עדיין לא מסמן לי כשהוא עסוק במשהו (משחק, אכילה ונהיגה בכלי רכב למיניהם) אבל הוא מסמן נהדר בכל מיני מצבים אחרים, בעיקר באוטו. הוא גם מסמן הרבה פעמים בדיוק אחרי שעשה, ומצביע כדי להראות לי איפה השלולית.
כמובן שהוא מדווח לי בנאמנות ובלי לפספס כל פעם [b]שמישהו אחר[/b] נכנס לשירותים ;-)

היום היה לנו יום ששבר את שיא השלוליות השנתי, פשוט המון שלוליות, אבל זה ממש לא אכפת לי: היינו בבית הרבה, ולי היו שעתיים וחצי עמוסות ביותר על הקו החם - ברור שהוא יפספס! אי אפשר להקשיב בו זמנית גם לו וגם לאמהות שצריכות עזרה בהנקה (היתה משמרת פיגוזית, אז אני ממש מבסוטה)

בחוץ התחלתי לתת לו לעשות פיפי בעמידה (עד עכשיו זה היה בתנוחת פשפוש תלויה), אם כי לא תמיד. אני צריכה ללמד אותו לפשק רגליים, כדי שלא ישתין לעצמו על כף הרגל. וגם ללכת אחורה כשהוא גומר, כדי שלא ידרוך על השלולית... אה, ומישהי מוכנה לספר לי מתי מלמדים אותם להחזיק את הפין-פין ביד ולהשתין בקשת? עם הגדול שלי לא היה לי מושג, והוא למד רק בגיל שלוש ומשהו, בביקור בישראל כשראה את האחיין שלו עושה זאת. אפשר להתחיל עם זה קודם?

וחדשות מרעישות: אנחנו ממש ממש מתקדמים לכיוון של להצליח ללבוש מכנסיים בעמידה!! עניין של שיווי משקל מתקדם.... עוד חודש-חודשיים זה קורה. וזה יהיה שיפור ניכר באיכות החיים ;-)

מוסיפה (למרות שאצלנו רוח הדברים קצת שונה בבית):
השבוע הבנתי שהכי טוב לשנינו שהילדון יושב על הסיר במטבח. אני מתפעלת את המטבח והוא מתעניין ויש לו סבלנות להמשיך לשבת (אם הוא צריך, אחרת לא נותן לי להושיב אותו מהתחלה), ואני לא יושבת ובוהה.
זה אחרי שמקום הסיר היה בסלון, והבנתי שהוא נוסע עם הסיר למטבח כי שם תמיד יש הכי הרבה אקשן...

[u]אני מקווה שאני לא מעצבנת עם כל הירידה לקטנות.[/u]
מה פתאום, את עוזרת להבהיר אי הבנות.
ותראי כמה תועלת את מביאה גם לאחרים/ות {@

בשמת, תודה על הכל :-)
אני מקווה שאני לא מעצבנת עם כל הירידה לקטנות :-] אבל מה לעשות, שאני פילוסופית קצת וצריכה הכל ברור עד היסוד, עם ובלי קשר לפרקטיקה, ובמיוחד בדברים שאני לא מבינה בהם כל כך (עדיין.... ;-) )
אבל את צודקת שיש הרבה מה לעשות מבחינת הפרטים הקטנים האלו, בסוף אני אזמין אותך ל... חדר האמבטיה שלנו ;-) D-:

ו- [po]דנד י[/po] למען האמת גם הבת שלי, כל הזמן עם ספרים ועיתונים (השבוע היא ביקשה ממני עיתון כשהיא ישבה בכסא האוכל שלה, זה היה כזה מתוק!! התמונות מעלפות D-: ), כך שגם אצלי זה יהיה צפוי בקרוב מאוד, בלי קשר לחינוך הבסיסי ;-)

חג שמייח!!

וואוו, בשמת! התיאור שלך ממש מפרה!
אני גם חוטאת בכמה מהדברים שציינת כאן, ובאמת הגיע הזמן להתחיל לחשוב איך אני מייעלת את זמן הישיבה שלה בסיר לזמן שאני לידה עושה משהו.
עד היום הושבתי אותה והלכתי להביא לה ספר. ואני בעצמי המשכתי בדברים הדחופים האחרים שצריך לעשות כל הזמן.
למה?
כי היא קמה מייד גם אם יש לה פיפי/קקי. יש משהו אחר שמעניין אותה לעשות כרגע.
ואם היא עם הספר אז לא מעט פעמים היא אכן עושה פיפי/קקי
לפעמים, אם אני יודעת שהקקי בדרך אני שולחת את אחד האחים לשבת לידה, והם כן משחקים איתה או מקריאים לה. אחרת היא פשוט קמה.
ההרגלים נבנים כאן מגיל צעיר... טוב נו, במקרה הזה זה די אבוד, כל מי שיודע כאן לקרוא כבר יושב עם ספר בשירותים. אז היא תתרגל לזה אם ארצה או לא.
בכל מקרה היא יושבת שם פחות מדקה, כן פיפי או לא פיפי כן ספר או לא ספר. (אלא אם כן יש קקי ואז יושבת עד שמסיימת, או עד שמסיימת חלק)
הכוונה שלי היא שלא מרגיש לי שהספר מעכב את הקימה שלה יותר מידי מעבר ליציאה.

ברור שאם אני אשב לידה ואעשה משהו זה יהיה יותר מוצלח. אנסה לכוון לזה.

תודה על ההארות!

[u]אני מאלה שצריכים אותיות כל הזמן[/u]
חחח אני ממש לא מכירה כאלה... |אייקון של מבט מיתמם מסתכל לשמיים|

[u]אני לא מתעסקת עם מלאכת כפיים מכל סוג שהוא[/u]
ידעתי ששוב תתפסי אותי איפה שהשארתי מעורפל P-:

אז ככה:
"מלאכת כפיים" זה כל דבר שעושים בידיים.
לא ספר, כי לא חשוב איך זה בשבילך - חשוב איך זה [b]בשבילה[/b]. ספר היא תחווה כהתרחקות ממנה.

מה את עושה בידיים?
[list]
[*] מקפלת כביסה
[*] ממיינת כביסה כדי להפעיל מכונה (אצלי ארון הכביסה נמצא באמבטיה, מושלם לזמן שיש שם איזה ילד שזקוק לנוכחותי ויכול גם להתבונן במה שאני עושה)
[*] מקלפת ירקות (אני שמה בקערה, לוקחת את תפוחי האדמה והקולפן, ומתיישבת לקלף לתוך הקערה)
[*] ממיינת דואר ופותחת מעטפות
[*] מנקה משהו קטן (אני מנקה מכשיר חשמלי קטן בעזרת צמר גפן טבול במעט כוהל 95%, או מנקה את עדשות המשקפיים עם השפריצר המיוחד, או מנקה מקומות בעייתיים מסביב לברז בעזרת מברשת שיניים ישנה, זה יכול להיות זמן מצויין לנקות את המוט של הוילון באמבטיה אם יש, או את הראי באמבטיה בעזרת מטלית יבשה ומעט חומץ, באמת אין סוף לדברים בבית שדורשים טיפול מסור...)
[/list]
יש עוד אלף אפשרויות, פשוט לא על כולן אני מצליחה לחשוב כרגע...

תודה, את ממש מדהימה!!!
[u]שנית, ספר לא הייתי מביאה, כי הוא גורע מתשומת הלב. כן הייתי מביאה מלאכת כפיים כלשהי.[/u]
תרשי לי שתי השגות? ;-)
האחת שהספרים שלי כבר מוכרים לי ורק ישמשו כתעסוקה זמנית לעיניים ולא ללב :-S אני כבר יודעת את כולם בע"פ ואין לי בהם חידוש אבל אני מאלה שצריכים אותיות כל הזמן. D-:
ודבר שני- אני לא מתעסקת עם מלאכת כפיים מכל סוג שהוא (חוץ מכתיבה, וזו יצירה שתתפוס את כולי, אני לא אזכור מי אני ומה אני D-: )
אז לא נורא, אשב לי בפינה ואהיה נוכחת ;-)
חג שמח, שמח!!

(-:
(-:
_מה עושים כשהילדה יושבת איזה 10 דקות ומתעסקת עם עצמה?
להביא לעצמי איזה ספר_
D-:
אז ככה: קודם כל איזה יופי (-:
שנית, ספר לא הייתי מביאה, כי הוא גורע מתשומת הלב. כן הייתי מביאה מלאכת כפיים כלשהי.
את יודעת מה האסוציאציה שלי? (-:
מישל אודנט.
הוא ממליץ למיילדת לסרוג. הוא אומר, נורא חשוב שהמיילדת תשב בפינה, ותסרוג. שתהיה שם, נוכחת, אבל עסוקה. שהידיים שלה יהיו עסוקות. קשובה, אבל עסוקה, קשובה, בפינתה, אבל לא מפריעה.
ככה!
ככה אמא צריכה לשבת ליד התינוקת שלה כשהתינוקת מתנסה התנסויות ראשונות בסיר (-: וגם כשאנחנו מחכות לה שתעשה קקי (-: קצת כמו לידה, נכון? גם כמו בלידה, אסור ללחוץ D-:
{@

עוד מילה ששכחתי... אי אפשר לערוך את התגובה? זה קצת מסרבל... :-/

[u]ולא כדאי עדיין להשאיר אותה לבד שם. היא עלולה להרגיש זנוחה, וזה יגרע מהכיף שלה בעניין[/u]
מה עושים כשהילדה יושבת איזה 10 דקות ומתעסקת עם עצמה?
להביא לעצמי איזה ספר ;-) ?

שוב תודה ענקית!!

קודם כל [po]בשמת א[/po] תודה על כל היעוץ, כל כך רואים את הלב שלך :-) !!
ומרגישים בעיקר :-)
התשובות שלך כל כך מפורטות וברורות, שבעצם אין מה להסתבך, פשוט לפעול.
תודה!!
[u]כשאת אומרת "הושבתי אותה שוב" את מתכוונת - בתגובה לזה שהיא רצתה לשבת שוב, נכון? לא פעם נוספת ביוזמה שלך?[/u]
נראה לי שהייתי מסתכנת? ;-)
סתם, כן, היא ניסתה להתיישב בעצמה ואני הייתי המתווכת הזמנית.
גם כשרציתי לרדת איתה לגינה אחר הצהריים- היא גם הלכה לחדר אמבטיה וחיפשה את הסיר, היא ניסתה להתיישב עליו ובטעות הכניסה אליו רגל... נס שהיה שטוף ;-)
בכל מקרה אין ביקורת בכלל בטון הדיבור שלי, הכל מאוהב מעל האזניים בקטנה שלי, ומולהב עד שמיים שאני עושה את התהליך (פלוס/ מינוס...) הכי נכון שאפשר, הכי פחות מלחיץ, והכי תומך

וכמובן אני מקווה מאוד שבעתיד הרחוק או הקרוב ילך לה יותר ויותר קל...

תודה יקרה!!
חג שמח |יש| !!

[u]אז לא לתת לה משחקים ודברים, אז מה באמת היא צריכה לעשות שם? לשבת חצי דקה עד שנמאס? או שאני מספרת לה על הסיר והצרכים שלה?[/u]
נו, היא כבר מתקדמת יותר.
אבל בקצרה (גם למען אחרים):
לא צריך לתת לה משחקים ודברים.
היא לא צריכה לעשות שם כלום חוץ מפיפי וקקי (-:
אם לא יוצא, אז כן, לשבת רגע, לגלות שהיא לא צריכה פיפיקקי, ולקום. זהו.

לספר לה על הסיר ועל הצרכים שלה - את זה כבר עשית. עכשיו אין צורך יותר. רק הערות קטנות כמו "הפיפי נזכר להגיע קצת מאוחר" (לא חייבים להגיד שבפעם הבאה היא תעשה בסיר, משפטים כאלה תגידי רק בחיוך, ורק אם את קולטת שהניסוח שלך מדוייק ולא ייצא לך "ביקורתי", פשוט בעדינות ובזהירות).
וכמובן, מה שהכי עושה את העבודה זו השמחה וההתלהבות שלך כשהיא עושה בסיר.
כמו שאת רואה, היא מתלהבת גם.

[u]כשהיא קמה, לתת לה להסתובב בלעדיו בבית, או להכניס אותה מיד לאמבטיה?[/u]
ישר לאמבטיה.
כי את מלמדת אותה גם נוהל, סדר חדש: הולכים לשירותים ואחרי זה למקלחת. אחר כך זה יהיה נוהל מלא: ארוחת ערב, שירותים, אמבטיה, צחצוח שיניים איפשהו שם, פיג'מה, סיפור לפני השינה וכו'... מאוד עוזר כשיש סדר בדברים, ואז כל כולה מתרגלת.

אין לך הרי עניין שבין הפיפי לבין האמבטיה היא פתאום תתחיל להסתובב בבית, נכון? הרי זה בדרך לשינה, זה לא שייך.

[u]היא פשפשה בסיר, ואחרי שהתלהבתי והחמאתי לה, היא רצתה לשבת שוב. למעשה היא אמצה את הסיר כמכונית לעת מצוא והיא משוטטת איתה ברחבי חדר האמבטיה[/u]
זה נחמד.
כלומר: היא כל כך התלהבה מהתגובה להצלחה שלה, שרצתה לשבת שוב.

[u]הושבתי אותה שוב, ואחרי כמה דקות היא באה אלי (נמאס לי להיות באזור) - והיא פשפשה שוב, הפעם השלישית הייתה באמבטיה[/u]
כשאת אומרת "הושבתי אותה שוב" את מתכוונת - בתגובה לזה שהיא רצתה לשבת שוב, נכון? לא פעם נוספת ביוזמה שלך?
כרגע, לא יודעת אם הייתי משאירה אותה לבד כשהיא על הסיר.
כי למשל, אחד הדברים שאת רוצה ללמד אותה, זה שמנגבים אחרי שגומרים. את בוודאי לא רוצה ללמד אותה לעשות פיפי, ולקום כמו שהיא, בלי ניגוב, נכון?
אז בשביל זה, את צריכה להיות [b]נוכחת[/b].
בכל הרגל חדש שאנחנו עוזרים לילדים ללמוד, אנחנו צריכים להיות נוכחים.
זה מאוד חשוב משתי סיבות:
א. כדי שילמדו את ההרגל החדש בצורה טובה מההתחלה, ולא נצטרך לתקן אחר כך שגיאות שהשתרשו.
ב. כי זה חלק מהתגמול שהילד מקבל: אין פרס חומרי. הפרס האמיתי הוא השמחה והגאווה של אמא מצד אחד, ו [b]היחס[/b] של אמא מצד שני. תשומת הלב, ההתייחסות, זה שאת רואה אותה, שאת איתה, שאת רואה את ההישג שלה, שאת שכם אל שכם איתה. זה מה שנותן לה את ההרגשה שאתן באותו הצד, שאיכפת לך ממנה, שיש לך עניין אמיתי בהישג שלה.
לכן, ההרגל החדש עם הסיר "עדיין בחיתוליו" (-: ולא כדאי עדיין להשאיר אותה לבד שם. היא עלולה להרגיש זנוחה, וזה יגרע מהכיף שלה בעניין ושוב - זו "פינה" שאת לא רוצה להכניס את עצמך אליה בלי מחשבה.
מקום שבו היא מרגישה זנוחה, יגרום התנגדות.
וכאמור, את רוצה לעודד שיתוף פעולה, זרימה, כיף והנאה. לא לתת שום הזדמנות להתנגדות לצוץ.

[u]והיא פשפשה שוב, הפעם השלישית הייתה באמבטיה[/u]
עוד הערה: שלושה פיפי בטווח זמן קצר, פירושם בדרך כלל שהיא לא "מתרוקנת" כשהיא על הסיר, אלא רק "יוצא לה" מה שגולש.
כלומר, אין באמת שליטה על הסוגרים. יוצא לה קצת, כי השלפוחית מלאה, אבל אין יכולת "לשחרר" רצונית את כל תכולת השלפוחית.
אז אחרי זמן קצר שוב "יוצא לה". ואחרי זמן קצר שוב "יוצא לה". זה בדרך כלל מגיע בשלושה המשכים (לא יודעת להסביר מדוע, לצערי לא חקרו עדיין תינוקות בלי חיתולים...).

לאט לאט הגוף שלה ילמד לשחרר רצונית לתוך הסיר,
ובשלב הבא - לשחרר רצונית כמות יותר גדולה, יותר ויותר להתרוקן.
ואז יהיה פיפי אחד, והפסקה.

עדכון מהזירה, אחרי ארוחת צהריים נאלצתי לרחוץ אותה כי היא התמרחה בעונג והיה רוטב.. הרבה רוטב...
הרשיתי לעצמי להושיב אותה על הסיר, כי כמו שאמרנו - רק לפני האמבטיה :-]
היא פשפשה בסיר, ואחרי שהתלהבתי והחמאתי לה, היא רצתה לשבת שוב. למעשה היא אמצה את הסיר כמכונית לעת מצוא והיא משוטטת איתה ברחבי חדר האמבטיה.
הושבתי אותה שוב, ואחרי כמה דקות היא באה אלי (נמאס לי להיות באזור) - והיא פשפשה שוב, הפעם השלישית הייתה באמבטיה, ואז כבר הייתי ילדה טובה, ואמרתי לה שהפיפי נזכר להגיע קצת מאוחר, ושבפעם הבאה היא תעשה בסיר...
|יש| |יש| |יש| ונשיקות לילדה הכי מדהימה שלי!!

וואי, אם זו רגל אחת אז מה הן שתיים? |יש| תודה על הקדשת כל כך הרבה זמן!! D-:
קודם כל, אני שמחה שיש לי טעויות, ככה אפשר ללמוד מהן, ולתפוס אותן עכשיו, כי אחר כך- הן עלולות להגיע בתזמון לא נכון :-/

הושבתי אותה חזרה, כי חששתי שהיא תתרגל לקום אחרי דקה, אבל אני מבינה שטעיתי [-: לא נורא. היום בערב נסיק את המסקנות D-:
סיבה נוספת, קצת יותר מתקבלת על הדעת ;-) זה שהיא השמיעה קולות מתאמצים, ניסיתי לחקות אותה כי היא מאוד נוטה לחקות אותי, אולי זה יעזור לה, כמובן קדחת :-)
ובכל מקרה ציפיתי מה"מזל" לפעול, לא ממנה.


[u]שהצעתי לעשות את זה לפני האמבטיה, זו היתה הצעה מכוונת. לא מקרית[/u] מבחינתי גם הבוקר לא היה מאוד מקרי, כי אני מחתלת אותה, מורידים חיתול ועורכים תחנה בדרך לחיתול החדש שהיה די בכוונה בחדר שלי, כי קיוויתי שהיא תתנגד. הצעתי לה פעם אחת והיא הלכה לסלון- שתיהנה!! בכל מקרה אין כל כך מה להרוס אצלי בבית. היא לא מטפסת על מה שהריס (כסאות של שולחן בסלון)

[u]הסיר הזה, זה מין פעילות משחקית? מקום מיוחד לשיר שירים? הוא אמור להיות לי נעים?.... מה אני צריכה בדיוק לעשות שם?[/u] אז לא לתת לה משחקים ודברים, אז מה באמת היא צריכה לעשות שם? לשבת חצי דקה עד שנמאס? או שאני מספרת לה על הסיר והצרכים שלה?

כשהיא קמה, לתת לה להסתובב בלעדיו בבית, או להכניס אותה מיד לאמבטיה? להציע חיתול, להגיד כשיבוא לך, הוא פה? (הם במדף גבוה, איך לתת לה להסביר לי מה היא רוצה)- או שזה בכלל לא רלוונטי עדיין? כי אני די בטוחה שכשהיא תלמד את התחושה בלי חיתול היא תתלהב ותרצה כמה שיותר ככה, לכן אני שואלת. הבוקר למשל- היא הייתה מבסוטה, ופתאום התחשק לה חיתול והיא הביאה לי אותו ושכבה בשקט עד שאחתל..

[u]אז לא מדובר במצב שבו "במקרה יצא פיפי" כי היא הבינה. אין כאן שום הבנה. שלא יהיו לך ציפיות ממנה[/u] - זה ברור בשכל, יו נואו... צריך לנסות להשליט אותו על המצב. ככה זה כשאת רוצה לראות את הילד שלך גדל וצועד בדרך שאת מתווה לו, אני מאמינה שזה בכל תחום.
מאוד מאוד מקווה להצליח :-)


[u]את רק שותלת רעיונות חדשים במוח שלה, שלאט לאט ינבטו ויצמחו.[/u]
אמן ואמן!!

אני באמת מקווה שאעמוד במשימה בכבוד, (מותר לצפות לזה, נכון? ;-) ) ושאצליח תמיד לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון.
וזה יהיה הרבה מאוד בזכותך @}
תודה |L| !!

טוב, קודם כל שומעים את ההתלהבות עד כאן (-:
אני שוב קצרה בזמן וממש על רגל אחת (גם פיזית) אז מקצה שיפורים. כוונותי רק לטובה אז אם הניסוח נשמע קצת קצר תייחסי את זה לרגל האחת, טוב?

[u]מרים ישבה על הסיר, ושרנו שירים של בוקר טוב וידיים למעלה וכאלו, ושיחקנו קצת.[/u]
למה בעצם?
לדעתי מיותר.
הסיר הוא לא להקת בידור.
הוא צריך להיות נחמד אבל פונקציונאלי לגמרי.

רגע, המשך:
[u]היא ניסתה לקום פעמיים, אבל הושבתי אותה בעדינות חזרה.[/u]
למה, בעצם?

אני שואלת כי אני מזמינה אותך לחשוב על המטרות של הפעולות האלה.
אני מכירה אותן. זה מאותה משפחה של "הנה מטוס" כשרוצים לשכנע ילד לגמור מהצלחת. ובדיוק באותה צורה, אלה מניפולציות והסחות דעת כדי לבלבל את החיבור של הילד לגוף שלו ולרצונות שלו ולאלף אותו למלא את רצון ההורים לפי האג'נדה שלהם.
לא צריך לשיר ולשחק על הסיר. אלא אם כן [b]היא[/b] עושה קקי והקקי הזה לוקח זמן (יש לפעמים שמרגישים שצריך אבל הוא לא יוצא מייד אלא לאט לאט והילד יושב כל הזמן הזה ולא כיף) ו [b]היא[/b] רוצה ומבקשת שתבואי להיות איתה בזמן שהיא יושבת שם.
אבל חוץ מדבר כזה, שבא ממנה, שהוא היענות שלך [b]לצורך שלה[/b] (בין אם הביעה במלים ובין אם בדרכים אחרות) - אין שום צורך.
לא בריא לדעתי להפוך את נושא הסיר למניפולציה.

כשכתבתי "למדוד" היתה בזה קלילות של שנייה ורבע.
התכוונתי ממש "למדוד".
כמה זמן לוקח לך למדוד חולצה כשאת מנסה לראות מה ללבוש ליציאה לסרט עם בן זוגך? את מודדת, אומרת "אה, זאת לא", מורידה ומנסה את הבאה בתור, נכון?
אם "זה זה" אז איתה את נשארת. ובאותה מידה: אם היא "מודדת" וברגע שהיא מתיישבת אז יוצא לה שם פיפי, אז "זה זה": יש לה סיבה להישאר לשבת על הסיר עד שהפיפי יגמור לצאת.

אחרת, אין סיבה להישאר על הסיר. ממש אין סיבה.

ולא ברור לי מדוע היה חשוב לך להושיב אותה חזרה אם היא ניסתה לקום? ועוד פעמיים? לאיזה צורך ראית לנכון להתנגד לה? האם מתוך מחשבה שאם תשב שם יותר זמן אז אולי ייצא משהו?
שוב, לדעתי לא נחוץ ואף בעייתי.
את לא רוצה ללמד אותה שהסיר הוא מקום שמכריחים אותה לשבת עליו סתם.
את לא רוצה ללמד אותה גם דרך הסיר שמתעלמים מהרצונות והצרכים שלה.
את לא רוצה ללמד אותה פה התנגדות (את מדגימה התנגדות פעילה ממש: [b]פעמיים[/b] היא ניסתה לקום ואת [b]פעמיים[/b] לא נתת לה). זה לא משנה שבעדינות. לא נתת לה. למעשה בלי שום סיבה. למעשה, בעדינות, הכרח אותה. ללא צורך אמיתי. באמת שאין צורך.

וגם בלבלת אותה: הושבת אותה על הסיר, עיכבת אותה שם בכוונה (משהו שהיה לה בוודאי מאוד לא ברור, אבל היא הבינה שממש חשוב לך להכריח אותה לשבת שם גם אם היא לא רוצה) ואז מייד עברת להזמין אותה לחיתול (מהלך הפוך לגמרי), והיא לא הסכימה. כלומר, שוב [b]מאבק רצונות[/b] ביניכן.

לזה אני מתכוונת כשאני כותבת:
[u]כמה שתהיי יותר רגועה, שמחה ועם פחות ציפיות - ככה זה יהיה חלק יותר.[/u]
פה לא היית רגועה,
והיית מלאה ציפיות.

[u]למען האמת, קיוויתי, אבל ידעתי שזו תקוות שווא.[/u]
אני אדייק בשבילך:
לא זו בלבד שקיווית, אלא ממש ציפית, ולא זו בלבד שציפית, אלא שממש ניסית בכל הכוח לגרום לזה... P-: באמת הכל מכוונות טובות והכל מרוב שמחה והתלהבות ואהבה, אבל אוי איך אפשר להקדיח את התבשיל מרוב תקוות וחלומות {@

אז תודה שאת מפרטת את כל המידע החשוב הזה, כי עכשיו את מאפשרת לי ממש להסביר את מה שלא הסברתי בפירוט מספיק, קודם.

עכשיו, שאני מבינה יותר איפה עלולות לצוץ הסתבכויות, אני מבינה יותר מה עלי להבהיר.

אז ככה:
[list]
[*] כשהשתמשתי במלה "למדוד", זו היתה בחירה מכוונת במלה. התכוונתי לכך, שתזמיני אותה (באותה התלהבות, שמחה ומשחקיות שאכן ביטאת) לנסות לשבת על הסיר כדי לראות איך זה. למדוד. לשבת רגע ואם היא לא צריכה פיפי או קקי כרגע, אז לקום.
[*] כשהצעתי לעשות את זה לפני האמבטיה, זו היתה הצעה מכוונת. לא מקרית. מדוע לפני האמבטיה? כי
[/list]
א. את מפשיטה אותה ממילא.
ב. באמבטיה היא עושה פיפי וזה אומר שהיא צריכה בשעה הזאת פיפי ממילא, זה מגדיל את הסיכוי שתצליח לעשות בסיר, במיוחד אם תפתחי ברז מים לידה כשהיא יושבת שם.
ג. כי כשהיא קמה מהסיר היא נכנסת לאמבטיה, לא הולכת להתלבש או לעבור לחיתול. זה מנתק לחלוטין את הקשר בין הסיר לחיתול, ומחבר את הסיר לרחצה. משהו אחר.
ד. כי אפילו אם יש פספוס מהסוג של "התיישבה, לא עשתה, קמה, וברגע שקמה התחיל לצאת לה הפיפי על הסיר והרצפה והכל" - לא קרה כלום. היא עירומה, ממילא בדרך להתרחץ, הסיר ניתן לרחיצה, ורצפת האמבטיה קלה לרחיצה.
[list]
[*] כשהזכרתי את עניין החיתול, והאפשרות שהיא בעצמה תרצה להישאר עירומה או בלי חיתול, לא פירטתי אבל הכוונה שלי היתה שאת יכולה להשאיר אותה עירומה או בלי חיתול כרצונך, ולהישאר קשובה: אם היא מבקשת ללבוש חיתול, להלביש. אם אחרי האמבטיה את מלבישה אותה כרגיל כולל חיתול, אין פה שאלה, אין פה "בואי לחדר שלי ללבוש חיתול", אין פה פינות פתוחות שאת מאפשרת בהן להתנגד לך.
[/list]

כשכתבתי:
_כל הזמן קשובה לא להיכנס למקום של התנגדות. הכל בכיף ובמשחק, הכל בנחת.
את לא מכניסה אותה לפינות שבהן היא מרגישה צורך להגיד לא. בשביל זה צריך להיות רגישים וקשובים אליה, להישאר כל הזמן בתחום המשחק, הכיף, ההצעה, ההנאה והתיגמול_
התכוונתי בדיוק לתת תוכנית פעולה כללית כזאת:

[list]
[*] אם את מזמינה אותה לסיר - אז לשכנע אותה להישאר עליו במניפולציות של שירים ומשחקים (לא המטרה של הסיר) זה "פינה" שמזמינה התנגדות מצידה. לנסות לקום, זו התנגדות מסוימת. אם את מראש מבינה שהניסוי קצרצר, ומראש לא מצפה שהיא תישאר לשבת, מראש מתכננת ישיבה של מקסימום שנייה, אז את בונה מצב שבו לא תהיה התנגדות. כי בשלב ההזמנה היא תשמח לזרום איתך ולנסות, ואת השלב הבא [b]היא מכתיבה[/b] (כמה זמן בא לה להישאר לשבת) ולכן [b]לא נוצרת הזדמנות להתנגד לך[/b].
[/list]

[list]
[*] אם היא רוצה לקום ואת לא נותנת לה - זו "פינה" שמזמינה התנגדות מצידה. לנסות פעמיים לקום, זה אומר שיש "את" נגד "היא". אם היא מנסה לקום ואת מאפשרת לה, זה אומר שאת והיא באותו צד, לאותו כיוון, פועלות ביחד (ואם היא מנסה וקשה לה את שמה שם את היד שלך כדי שאם היא רוצה היא יכולה לאחוז בה ולהיעזר בה כדי לקום, כלומר מינימום עזרה שמוצעת בצורה שמאפשרת לה להשתמש בה אך לא מכתיבה לה את התנועה שלה).
[/list]

[list]
[*] אם היא ישבה על הסיר וקמה ורצה לה, את [b]לא[/b] קוראת לה ללבוש חיתול. כי אז שוב הכנסת את עצמך ל"פינה" שבה "את" נגד "היא", את מנסה להסיט את הכיוון שלה למקום אחר מזה שהיא רצה אליו. במקום לזרום איתה, את מנסה לשנות לה. זה שוב, ההיפך מלהיות קשובה לה באותו הרגע.
[/list]

[list]
[*] עצם קיומן של ציפיות ממנה, ועוד כל כך לא ריאליות - הכל משודר אליה ומבלבל אותה. הכל משודר אליה. היא קולטת הכל. קטנה קטנה, אבל מבינה את כל הרגשות שלך.
[/list]

[list]
[*] אין סיכוי שתינוקת כל כך קטנה בכלל תדע מה רוצים ממנה בעניין הסיר, כשהיא בסך הכל מתנסה.
[/list]

[list]
[*] להמנע מ"פינות" אומר גם לא לבלבל אותה. במקרה הזה, היא התבלבלה כפול: הסיר הזה, זה מין פעילות משחקית? מקום מיוחד לשיר שירים? הוא אמור להיות לי נעים? ואם לא נעים לי כבר לשבת עליו, למה אמא לא מרשה לי לקום? מה אני צריכה בדיוק לעשות שם?
[/list]

אז אני ממליצה לנשום עמוק ובאמת להבין: היא תינוקת. כמה שהיא חכמה היא לא יודעת לעשות פיפי כשמציעים לה. זה לא בא לה לפי הזמנה, היא גדלה בחיתול. היא מכירה מצב שבו הפיפי יוצא בלי שליטה. פשוט יוצא לה. וזה קורה כאשר כמות הפיפי בשלפוחית עוברת גובה מסוים. היא [b]לא יודעת לשחרר באופן פעיל[/b].
זה עניין פיזי של טונוס שרירים והיא תלמד אותו בהדרגה.
כרגע זה שריר, פיזי, שהיא לא יודעת להפעיל יותר משאת מסוגלת כרגע להיתלות דקה שלמה על המתח עם הראש מעל למתח...

כשכתבתי
[u]במקרה או שלא במקרה, יוצא לה פיפי או קקי בסיר.[/u]
התכוונתי ממש לניסוח מדוייק: אם במקרה יוצא לה פיפי בסיר - זה יקרה אם בדיוק ברגע שהיא מתיישבת, אז הפיפי הגיע לגובה המסויים בשלפוחית וגם פעולת ההתיישבות עצמה (אפילו שזו לא כריעה) מעודדת אותו לצאת, ולו רק מפני שהמאמץ להתיישב גרם לעוד קצת איבוד שליטה על השלפוחית.
כלומר, המקריות של התיזמון עשויה להביא למצב המוצלח שבו בדיוק בול ברגע שהיא מודדת את הסיר - היא גם צריכה פיפי ויוצא לה.
מה הסיכויים לתיזמון הזה?

לא סתם הצעתי לפני האמבטיה: המטרה בהצעה היתה להגביר את הסיכוי הסטאטיסטי שהמקרה המוצלח הזה יקרה, כי את כבר סיפרת מראש שיוצא לה פיפי בזמן האמבטיה. סימן שבאותה שעה היא בד"כ צריכה. וחוץ מזה זרם המים עוזר לעניין...

אז לא מדובר במצב שבו "במקרה יצא פיפי" כי [b]היא הבינה[/b]. אין כאן שום הבנה. שלא יהיו לך ציפיות ממנה. הגוף שלה לא למד עדיין לעשות את הפעולות. היא רק עושה בזה צעדים ראשוניים מאוד, זה מאוד קשה ללמוד.
מדובר במצב שבו "במקרה יצא פיפי" אך ורק מפני שהיה תיזמון מוצלח של כמות הפיפי שהצטברה אצלה בשלפוחית עם הרגע שבו היא התיישבה לנסות את הסיר.
המקריות המוצלחת קשורה לא לרצון שלה, לכוונות שלה, למאמץ שלה או להבנה שלה - היא קשורה אך ורק למצב הפיזי שבו, בפוקס, במזל, השלפוחית שלה היתה מלאה בול ברגע שהתיישבה, ויצא לה!

את האמא. יש לך איזשהו ידע לגבי מצב השלפוחית שלה. נצלי אותו.
אם את מנחשת שהיא כבר ממש צריכה, זה זמן טוב להציע מדידה.
ואם במזל יוצא לה, זה יופי של הזדמנות לשמוח ולהתלהב.
ואז היא שמחה כל כך עם ההצלחה, שהיא תרצה לשחזר אותה.
היא עדיין לא תדע איך, אבל היא תרצה לנסות שוב ושוב כדי שייצא לה שוב.
ובהדרגה, היא תתחיל להרגיש מה קורה בגוף שלה ואיך להפעיל את השרירים האלה באופן רצוני.

אבל:
כרגע ממליצה לא לחזור על הצעת הסיר בשום זמן חוץ מלפני אמבטיה.
ממליצה לתת לה להתיישב, לשאול אותה אם נוח לה, להגיד לה שאם היא צריכה פיפי או קקי היא יכולה לעשות עכשיו. לחכות לתגובה שלה ולהיות קשובה: היא אומרת לא? היא רוצה לקום? היא אומרת כן? היא רוצה לחכות רגע? את קשובה וזורמת איתה לאן שהיא רוצה. המטרה שיהיה לה נחמד לנסות וזהו. שהחוויה תהיה לה קצרה ושהיא תכתיב אותה.
כשהיא קמה אז עוברים לשלב הבא: עכשיו לאמבטיה.
ונגיד שישבה רגע, לא עשתה, קמה, הכנסת לאמבטיה, אחרי חמש דקות עושה פיפי באמבטיה, את יכולה להגיד בחיוך "הנה הפיפי! רק עכשיו הוא רצה לצאת!" ואולי היא תתייחס לזה ואולי לא. יש פה רמז שהפיפי רצה לצאת רק עכשיו ולא לפני חמש דקות כשהיא ישבה על הסיר, ויש פה רמז שהפיפי אמור לצאת בסיר, אבל לא מעבר לזה. ואם היא תרצה לשוחח על העניין, זו הזדמנות להרחיב קצת אבל הכל בכיף ורגוע. אין ציפיות, את רק שותלת רעיונות חדשים במוח שלה, שלאט לאט ינבטו ויצמחו.

טוב, נו, באמת חייבת לחזור לעבודה... מקווה שהצלחתי הפעם להסביר בצורה ברורה.

אז היה ממש נחמד.
מרים ישבה על הסיר, ושרנו שירים של בוקר טוב וידיים למעלה וכאלו, ושיחקנו קצת, היא ניסתה לקום פעמיים, אבל הושבתי אותה בעדינות חזרה, אחרי שבע- 10 דקות בערך עזרתי לה לקום וקראתי לה לחדר שלי ללבוש חיתול....
נראה לכן שהסכימה?
קדחת D-: היא הלכה לכיוון השני, ולא בגלל שהיא לא מבינה מה אני אומרת D-: אחרי עוד קרוב ל10 דקות הבחורה לקחה את החיתול מהמיטה שלי ונתנה לי אותו בקריאות "אה! אה!".
זהו עכשיו היא בגן עם חיתול ועם אזהרה שהיא עלולה לא לרצות את החיתול החדש אחרי ההחתלה ;-)

שאלתן אם היא עשתה משהו?
אז זהו, שלא....
לא ציפיתי שהיא תעשי ביום הראשון :-| למען האמת, קיוויתי, אבל ידעתי שזו תקוות שווא ;-)

אני כבר קצרת רוח...
קנינו סיר תכלכל, כי השאר היו תקועים עמוק בערמה ולא היה שייך לחלץ אותם :-/ ו... בצורת מכונית (-8. קול, נכון? ;-)
ונראה מה ילד יום... או יותר נכון מה תגיב קטנה... D-:
אעדכן מחר איך הייתה ההיכרות בין השניים!!

:-)

התענוג הזה של להשוויץ כלאחר יד באוזני המיינסטרים בבחור הגמול-
אחחחח
שווה שווה...

:-)

וואו! תמרוש ובשמת, המון המון תודה. כל פעם מפתיע מחדש כמה מחשבה והשקעה יש בתשובותיכן... והדיבור עם אמא צעירה ומתייעצת עשו לי את החידודים הדרושים.
עוד צריכה לקרוא שוב, לא הצלחתי לקלוט הכל על ההתחלה. במיוחד החלק הקשה- להיסגר על מדיניות ואי- ציפייה, ולהבין מה לעזאזל במסגרת יכולתי, ומה לא. בכל מקרה תודה על פתיחת האפשרויות.
והמחכימון מוסיף: "קחו אוויר- זה בחינם".
הייתי צריכה את התזכורת גם ממנו.
אה, פעמונים- בלי שמרפי ישמע: איזה כיף של דיווח, כה מעודד. אני מודה שמאז שכתבת אני מתעניינת בפחי אשפה, אם יש חורים או איו.

מתייעצת, ראי [po]רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים[/po]

היי, אני אשמח לשמוע מבעלות הנסיון הצעות להתמודדות. הילדון בן שנתיים וקצת, מכיר את הסיר/ ישבנון כבר חודשים רבים, יודע מה עושים איתם, אבל לא נוהג לבקש להשתמש בו.

לפני כשבועיים ביקש להשאר בלי חיתול, ומאז אנחנו באופן כמעט מלא בלי חיתול לבקשתו - גם ביום וגם בלילה.
הבעיה היא שהוא מסרב ללכת לעשות פיפי - לא יוזם ולא נענה לבקשות שלנו כשאנחנו רואים שהוא צריך. לפעמים הוא מתאפק ונעשה חסר מנוחה ועצבני, ולפעמים פשוט מסרב ועושה רגע אחרי בזמן משחק. בזמן שהוא עושה הוא מכריז שהוא עושה פיפי וקורא לנו. ניסינו להיות יצירתיים - הצענו בסיר חדש, ישבנון, אמבטיה, רצפת המקלחון, בחוץ על עץ, להשקות או לקלוע לחור, בעמידה, ישיבה או כריעה, יחד איתנו, לבד בלעדינו, במקביל לבובה אהובה שיושבת על סיר נוסף לידו, וכלום לא עוזר.

אנחנו מבינים שנקלענו למאבקי שליטה מולו אך איננו יודעים כיצד כדאי לנו לנהוג. מצד אחד, נראה לי שעדיף להניח לנושא לחלוטין - לא להציע, לא לנסות ולא לדבר על זה. מצד שני, איך עלינו להגיב כשהוא עושה פיפי במכנסיים באמצע הסלון? להפנות את תשומת ליבו? לנקות איתו? להגיד משהו על לעשות בפעם הבאה בסיר? ונורא קשה לנו לעמוד מנגד בזמני ההתאפקויות, כי ברור שהוא סובל ושזה לא בריא. בהקשר הזה, אנחנו גם חוששים מפיתוח דפוסים בעייתיים וקשיים מתמשכים בנושא.

חיתול הוא לא רוצה, ונראה לי לא נכון להכריח אותו. יש לנו הרבה סבלנות, אנחנו מנסים להיות שלווים וללא ציפיות, ולא אכפת לנו לנקות שלוליות ולכבס מכנסיים וסדינים, אבל דפוסי ההתנגדות וההתאפקויות מטרידים אותנו.

תודה!!

(-:
איזה כיף שאת מתלהבת {@
אני שמחה שקראת אותי בדייקנות כזאת, זאת בדיוק הגישה שלי. עדיין בלחץ ולא יכולה להרחיב אבל את מוזמנת לשאול D-:

<אני לא פה!>

שוב אני פה :-)
אז עכשיו בתשומת לב גדולה יותר ;-)
קודם כל, אני מעריכה שלמרות שהיית עסוקה, ומיהרת, כתבת לי כזו מגילה עם כל כך הרבה חומר למחשבה |L|

[u]היא תשב ותמדוד. כל פעם שהיא תרצה למדוד, תעזרי לה לפשוט את הבגדים (ואולי היא תרצה אז להסתובב עירומה בחלק התחתון) כי הרי יושבים על זה בלי הבגדים.[/u] - ממש נהניתי מהגישה הלא מחייבת, וה"כביכול" לא מצפה הזו, כי היא כל כך בריאה וזורמת!!

_כמה שתהיי יותר רגועה, שמחה ועם פחות ציפיות - ככה זה יהיה חלק יותר.
כמה שתהיי יותר שוות נפש לפספוסים - ככה זה יהיה חלק יותר._
כמה נכון!! כמה נכון וכמה מאתגר (()) אבל אלו הם החיים, לא?

את לא מבינה מה עשית לי, כמה האצבעות שלי מדגדגות להתחיל D-: לקנות סיר, וללמד אותה D-: !!!
אני ממש מקווה שזה ילך טוב.
רק שאני לא יכולה להתחיל עכשיו, כי הבטחתי לבעלי שרק אחרי החג S-: שלא נסתבך איתה בביקורים ובאירוחים
לא נורא- נורא :-)

בכל אופן, לא הגבתי יותר בהרחבה כמו שתכננתי, כי אחרת כל הקטע הזה יהיה מלא [po]ב ציטוט [/po] ו- וואי!! כמה את צודקת!! וכמה נכון!! ואיזה מובנה וברור ורגוע....!!!!
;-)
אז באמת תודה, ואני מחכה כמובן להמשך, כשתהיי פנויה...

במחשבה שניה, נראה לי שאני הולכת הערב לקנות איתה סיר |יש| נראה לי שאני לא אעמוד בלחכות לזה.....

תודה, יקרה!!
אני חרדית (מה שנקרא בלשון העם "דוסית" ;-) ), כך שללכת איתה ביחד זה לא אפשרי מצד השקפת חיי,
מצד שני אני שמחה שפעלתי עד עכשיו נכון ויידעתי אותה בכל פעם שחיתלתי אותה מה היא עשתה, וכן- כמו שכתבתי קודם- גם באמבטיה, "עשית פיפי, את עושה פיפי"
נקודה נוספת חשובה, שהיא כבר מנסה להוריד לעצמה את החיתול, אם היא לא לבושה (בלילה בקיץ למשל..)
מה שגם דוחף אותי לנסות לגמול אותה.
ארחיב בעזרת השם מחר, ובהמשך :-)
תודה!!
לילה טוב

[u]ככה מזמינים...?[/u]
לא D-: בשביל להזמין צריך להיכנס לדף הבית שלי ולבקש ממני לבוא לדף ולרשום את שמו בתצורה של קישור כדי שאוכל להיכנס אליו ישר D-:

(אבל במקרה נכנסתי לדף)

וואו, שאלה גדולה.
חייבת בדיוק לסגור אז אולי אתפנה מחר, אז בינתיים:

לא חייבים לתת להסתובב עירומה אבל זו הדרך הכי מהירה.
מצד שני, את מדברת על תינוקת בת פחות משנה ושלושה חודשים? הבנתי נכון?
אז מציעה ככה:
כשאת רואה אותה עושה פיפי באמבטיה, את אומרת לה "אה! את עושה פיפי!"
ככה כל פעם.
ברור שכדאי לקנות סיר, היא ממש קטנה מכדי לשבת על האסלה אפילו עם מקטין אסלה.
תקני סיר חמוד, אפשר ביחד איתה, אחרי שכבר התחלת להגיד לה שהיא עושה פיפי, ואחרי שאת מחליפה לה חיתול עם קקי - בשני המצבים את יכולה להעיר בנחת שעוד מעט תלכו לקנות לה בית שימוש קטן מיוחד לגודל שלה, שקוראים לו "סיר" (שזה מצחיק כי זה כמו סיר שמבשלים בו...).
כשהיא עושה קקי את יכולה להעיר בנחת משהו כמו "הנה קקי, עוד מעט תוכלי כבר לעשות קקי בבית השימוש הקטן שלך".
ככה אחרי כמה ימים (תרגישי לפי התגובה שלה) תלכו יחד לבחור סיר. שהיא תבחר את הצבע שמוצא חן בעיניה, אולי יש שם ציור שהיא תאהב.
בבית לפני האמבטיה תציעי לה לשבת על הסיר שלה למדוד אם הוא נוח כשהיא עירומה, ותגידי שזה בית השימוש הקטן שלה, בו עושים פיפי וקקי ואחרי זה אמא ואבא ישפכו אותו לבית השימוש הגדול, וישטפו אותו.
היא תשב ותמדוד. כל פעם שהיא תרצה למדוד, תעזרי לה לפשוט את הבגדים (ואולי היא תרצה אז להסתובב עירומה בחלק התחתון) כי הרי יושבים על זה בלי הבגדים.
אפשר להציע לה גם כל פעם שאת הולכת לשירותים - "אמא הולכת לעשות פיפי בבית השימוש הגדול. גם את רוצה לעשות בבית השימוש הקטן?" אם אומרת כן, יופי איזה כיף ללכת ביחד. אם אומרת לא, יופי, אמא הולכת לעשות פיפי.
(כל התשובות נכונות...)
בקיצור: בעדינות, את מכניסה את המושגים החדשים.
מתייחסת לפיפי.
מתייחסת לקקי.
מזכירה את הסיר ומקשרת אותו לבית השימוש ולמה שאמא ואבא עושים.
אחר כך מכניסה את הסיר כאביזר נחמד שהיא היתה שותפה לבחירה שלו (יש גם אפשרות שהוא לא יהיה לה כ"כ נוח אחרי שתנסה לעשות בו. אין שום בעיה לקנות יותר מסיר אחד ולפזר אותם בחדרים. להיפך).
אחר כך מתלהבת כאשר במקרה או שלא במקרה, יוצא לה פיפי או קקי בסיר. לא להגזים אבל להפגין שמחה אותנטית (איזה הורה לא מתלהב מזה, זה כמו צעד ראשון).
מתגמלת על כל פיפס בכיוון - כשהיא עושה באמבטיה ואומרת "פיפי!", כשהיא מתיישבת על הסיר (לא חשוב אם יוצא או לא), כשהיא עושה בסיר. את שמחה ומגיבה בהתאם.
לא מגיבה על פיפי וקקי בחיתול, או כשהיא לא אומרת, וכדומה.
כל הזמן קשובה לא להיכנס למקום של התנגדות. הכל בכיף ובמשחק, הכל בנחת.
את לא מכניסה אותה לפינות שבהן היא מרגישה צורך להגיד לא. בשביל זה צריך להיות רגישים וקשובים אליה, להישאר כל הזמן בתחום המשחק, הכיף, ההצעה, ההנאה והתיגמול.

אם השלב הזה עובר חלק, היא בעצמה תרצה יותר ויותר תגמולים ותהיה יותר ויותר שמחה וגאה על הצלחות ותרצה לסלק את החיתול כדי שתוכל לרוץ לעשות בסיר שלה ללא הפרעה, וכן הלאה.
כמה שתהיי יותר רגועה, שמחה ועם פחות ציפיות - ככה זה יהיה חלק יותר.
כמה שתהיי יותר שוות נפש לפספוסים - ככה זה יהיה חלק יותר.

בכל אופן, אם את מגיעה למצב שבו את מחליטה לתת לה להסתובב עירומה (מציעה רק אחרי שהיא מבינה פיפי-קקי-בית שימוש קטן ויש סיר בבית שהיא יודעת מה עושים איתו), אז מציעה לך לסלק כל דבר מהרצפה שיגרום לך עבודה מיותרת (שטיחים) ולהוציא מחוץ לתחום רהיטים בעייתיים.


מה דעתך?

[po]בשמת א[/po] , הייתי שמחה אם תגיבי להודעה שלי לעייל, נראה שיש לך המון המון נסיון, ולו בגלל כל ההתיעצויות איתך :-)
אז...
ככה מזמינים...? :-|
תודה :-)

היי, אני אמא מתחילה, בחיתוליה (תרתי משמע (-; ) יש לי ילדה בת 14.5 חודש שאני ממש רוצה לגמול אותה בגיל מוקדם כמה שיותר, מבחינה אדולוגית, מבחינה בריאותית (התפרחות האלו... והמשחה הטבעית עוזרת- קדחת) וכמובן... מבחינה כלכלית, איך לא?
תכל'ס, קראתי חלק גדול מהדפים פה, לא הייתי צריכה להשתכנע, כן ניסיתי לבנות תכנית פעולה ולא כל כך הצלחתי.
אני מאמינה שגמילה מחיתולים צריכה לבוא מההורים, והם אלו שצריכים להדריך ולכוון. אני מאמינה ויודעת שזה דורש סבלנות (המווון) ואני מכינה אותה, אני לא מתכננת הריון בחודשים הקרובים, כך שיש לי עכשיו פרק זמן לטיפול בילדתי היקרה ולהענקת אחת המתנות הגדולות בחייה- עצמאות ובגרות.
היא כבר הולכת ממש טוב, מבינה הוראות כמו" תיישרי את הבקבוק, אל תשפכי ממנו" או "תני את זה לאבא" או "תדפקי על הדלת של אבא... יותר חזק" - היא מגיבה בהתאם למה שמצופה ממנה.
חוצמזה (תגידו שזה לא קשור...? לא מחייב?) היא כבר חודשיים בערך מסתכלת בין הרגליים כשהיא מפשפשת באמבטיה, כשאני רוחצת אותה.
יש מצב שתתנו לי דרך להתחיל והמלצה מתי להתחיל? (האם למשל לחכות לחנוכה שנהיה בבית רוב הזמן- חוץ מהערבים, או שאפשר גם אחרי סוכות- ברגע שנחזור לשגרה? אני לא רוצה לערב את הגן (ממלאת מקום נחמדה ומתודה, אבל חסרת נסיון בגיל הזה, לגמרי) בשלב הזה. אפשר למשל רק בזמן של הצהריים ואחה"צ- אני בבית איתה רוב הזמן הזה? ואחר כך להוסיף הלאה, או שזה מבלבל? אני חושבת שכדאי סיר, כדי לא להפחיד אותה ולא לדרוש ממנה לטפס עד לשרותים הגבוה, שהיא כמעט בגובה שלו ;-) אני צודקת?
אני לא בעד להסתובב ערומה ולפספס באלגנטיות בכל הבית (יש לי רק עציצים, זו הדרך הכי טבעית ;-) ) אבל אני מבינה שאין כל כך ברירה...?

הבהרה קטנה, אני נגמלתי בגיל שלוש, כך שאין לי מאיפה לקבל מידע מנוסה בסביבתי....

היי,
תודה מראש :-) !!

ממש אין לי מה להוסיף על דברי [po]תמרוש רוש[/po] האלופה, אולי רק כמה דברים קטנים.
להוסיף לזה:
[u]לקחת אותו לשירותים תוך כדי התייחסות למה שעשינו ונעשה מיד אחרי כן[/u]

מאוד עובד איתם - להמציא כללים עם משפט/שיר/חרוז לכלל. לדוגמא:
אצלי כל פעם לפני שיוצאים מהבית אני אומרת "פיפי לפני היציאה" וכולם הולכים בסך לשירותים. כשהם היו קטנים, היה הסבר קצר (לפנינו נסיעה... לא בטוח שנוכל לעצור כשתצטרכי... וכדומה). המשפט חזר על עצמו, והופנם ככלל.
כך אפשר להמציא כלל שהולכים לשירותים לפני שמשחקים או כל דבר אחר.

למעשה, הקטע הזה של "אוף לא רוצה להפסיק באמצע כדי ללכת לשירותים" - זה הדבר הכי עמוק והכי חזק שאנחנו מלמדים אותם כשאנחנו מחתלים אותם )-: בעצם לימדנו אותם באופן פעיל וחזק [b]לעשות את הצרכים על עצמם בכל רגע ובכל מקום[/b], וגם הסוגרים נשארים פתוחים-למחצה כל הזמן כך שלמעשה כל פעם יוצא "עוד קצת" והם לא מתרוקנים לגמרי.
כאשר מפשפשים מלידה, הם כן לומדים להתרוקן לגמרי. כי בפישפושים, מה שאנחנו מלמדים אותם הוא [b]לשחרר[/b], ולא להחזיק. להרפות, ולא להתאפק.
אחרי שגדלו זמן מה בחיתולים, והם כבר במצב שבורח להם, ויש פספוסים, והם לא מספיקים להגיע לסיר וכדומה - אז מתרחש לימוד הפוך: הם לומדים להתאפק, לא לשחרר. לתפוס, להחזיק, לעצור, לחסום.
זו עוד סיבה לקחת באופן יזום עוד לפני שהם עצמם ממש מרגישים את הצורך (כי המצוף בשלפוחית קצת מזייף, כשהם לא בקשב לעצמם), ולתת להם סימן לשחרר (נגיד, לפתוח ברז, או לעשות פיפי ביחד. כשאמא על האסלה והילד על הסיר, לעשות "מספריים" עם אבא), מאוד עוזר להתקדמות של טונוס השרירים.

[u]הוא גם התחיל לרצות לעשות פיפי בגינות, ורואים שיש לו העדפות לגבי המיקום - פרח זה או שיח אחר[/u]
(-:
נכון שהם אוהבים לקלוע?
לכן אני ממליצה לנצל את זה (-;

_חשבתי שכבר נהיה במצב הרבה יותר טוב בשלב הזה.
מה זה מצב טוב?
שלפחות בחצי מהפעמים הוא יבקש לפני שהפיפי יוצא._
[po]פאת משה[/po], אני חושבת שפה באמת שווה לך לשנות את ההדגרות והציפיות.
מאוד הזדהיתי עם המשפט הזה, כי גם לי היו ציפיות בערך כאלה.
עכשיו זה שונה. בעקבות מה שבשמת והאחרות כתבו לי לא מזמן, ממש שיניתי התייחסות.
עכשיו, מבחינתי מצב טוב זה מצב שבו:
א. אני רגועה, לא לחוצה ולא מודאגת
ב. אני סגורה ב- 100% על המדיניות [b]שלי[/b] בעניין החיתולים והפשפושים, ועל האסטרטגיות שמאפשרות לי להוציא אותה לפועל.
ג. אני לא מצפה ממנו כמעט לכלום, וכל צעד חיובי שלו זה בונוס משמח.

במקרה שלי, המדיניות שאימצתי היתה להעיף את החיתול לכל שעות הערות.
והאסטרטגיות הן:
[list]
[*] לדעת באיזה תדירות פחות-או-יותר אפשר או כדאי לי לקחת אותו לשירותים באופן יזום.
[*] לוותר לעצמי על הציפיה שאצליח לקחת אותו בהצלחה רוב הפעמים - יש לנו לא מעט פספוסים ושלוליות. אז למה בזמן האחרון כל כך קל לי עם זה? כי:
[*] יש לי אמצעי ניקוי קלים ויעילים, בהישג יד (שני שפריצרים ייעודיים, ערמה של חיתולי טטרה במיקומים אסטרטגיים) וכי *אני לא סופרת פספוסים". כל שלולית נשכחת לי מהראש שניה אחרי שלקחתי את השפריצר כדי לנקות אותה.
[*] לוותר על כל ציפייה ממנו. מבחינתי, אני לוקחת אותו כשנראה לי שהוא צריך, וזכותו המלאה להתנגד, לסרב, לא ליזום ולהשתין בכל מקום בלי התראה. אני משתדלת לעקוף את ההתנגדות על ידי הימנעות משאלות ודיבורים (דיבורים מלחיצים פעוטות, איכשהו), לקחת אותו לשירותים תוך כדי התייחסות למה שעשינו ונעשה מיד אחרי כן והשתדלות לפשפש בצורה העדיפה עליו (תנוחות, מיקום וכו'). כמו כן, הכלל העתיק שעדיף פספוס מאשר פשפוש סרק.
[/list]

מדהים כמה שהגישה הזאת עובדת. ברגע שאת מארגנת את המדיניות והכלים שלך, וכך משדרת לו מסר מאוד ברור ועקבי על המערכת שבה הוא עובד, ומצד שני מורידה צייפיות ולחץ לקרוב-לאפס - הוא מגיב. הוא פשוט מגיב!

<עדכון אישי: לא רק שהבחורצ'יק חזר לסמן, והוא מסמן מספר כלשהו של פעמים ביום, הוא גם התחיל לרצות לעשות פיפי בגינות, ורואים שיש לו העדפות לגבי המיקום - פרח זה או שיח אחר. הוא גם מתחיל לפתח התנהגות זכרית אופיינית (שעד עכשיו ראיתי בעיקר אצל כלבים זכרים) ומשתדל להשתין בתשלומים, בלפחות שלושה מיקומים שונים.
כמובן שיש הרבה מאוד פעמים שלא מסמן, ואז זה או עלי (לתזמן פשפוש) או על השטיח, אבל מי סופר.
וכי חשוב: אני רגועה, שמחה ולא מרגישה שאני עובדת קשה או מתאמצת. חוץ מאשר בבתים של חברות רווקות ;-)


[u]אני חוששת שאני מתייאשת, במיוחד עם תינוקת קטנה בדרך, אני לא רואה איך אני מצליחה לעזור לו לשים לב וללכת לאסלה בזמן.[/u]
אז ככה:
תינוקת חדשה בדרך - חשבתי הרבה על מה שכתבת. לדעתי הפרטית, כל מצב שכולל כניסה להריון או לידה לפני שהילד הקודם הגיע לגיל שלוש, זה "מצב שמראש אין לנו משאבים לעמוד בו" - זה מצב מאתגר מאוד איך שלא יהיה, פשפושים או לא פשפושים.
במצב הזה, צריך לחשוב באופן שונה על המטרה והאסטרטגיות שלך.
למשל:
המטרה: שאת עצמך תוכלי לנוח כהלכה במשך ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה.
האסטרטגיה הכי פופולרית במצב הזה זה להחזיר את החיתולים ולעזאזל הכל. ואני מבינה מאוד למה.
אבל זו לא האסטרטגיה היחידה.
כי אם תשבי עם קבוצת התמיכה שלך (קודם כל בעל, וכל אדם אחר שעשוי לשהות בחברתך יותר מחצי יום בששת השבועות האלה) ותתאמו אסטרטגיות וציפיות ומעשים, ותוכלו להגיע להסכמות מסוימות, אז אני יכולה לראות מצב שבו את מנגבת שלולית אחת מתוך שלוש או ארבע, וכל השאר נופלות על מישהו אחר. כנ"ל, את מפשפשת X פעמים ביום (נניח פעמיים או שלוש), ומישהו אחר יפשפש כמה פעמים אחרות.
עוד אסטרטגיה שיכולה להיות חשובה מאוד זה ליצור מקום פשפושים שלא רק יהיה מקובל על הפספוס, אלא שהוא גם יוכל ללכת לשם בעצמו ולהשתין לבד, אם במקרה יעלה מלפניו הרצון.
עוד אסטרטגיה זה ביגוד יעיל וארגון בית יעיל, שיקלו על החיים עם פספוסים.
והרבה מאוד החלטה פנימית, מפוקסת ואוהבת - לעשות את מה שאת יכולה, בדרך שהכי טובה ויעילה לך, ולא לצפות מעצמך מילימטר יותר ממה שאת לא יכולה.
ואחרי זה, לשדר את ההחלטה כלפי חוץ, נקי וחדמשמעי, ושאנשי התמיכה שלך לא יבלבלו לך את המוח עם פקפוקים וביקורת וספקות.
(())(())(())(())

יה, פעמונים, איזה יופי!

או, איזה כיף שחזרתן לכתוב כאן.

ולהלן עדכון מגזרתנו למי שהתעניין אם היו חורים בפח של המלון:
(ולמי ששכח, תקציר הפרקים הקודמים- התלבטות אם לחתל במלון בר"ה)
באתי להשוויץ (ממש ממש בשקט מאימת מרפי) על ר"ה יבש לחלוטין במלוננו.
אלוף הבחור, אין עליו...

[u]לעצור את מה שעושה בשביל ללכת לאסלה. לא רואה טעם, הרי אפשר פשוט לעשות ברצפה, לא? הערה לעצמי- לנסות את פטנט ה"חכה רגע" לעיסוק שמפסיקים.[/u]
נכון! וגם: להזכיר לו שוב ושוב, כשהוא מתרגז: קודם פיפי, אחר כך לשחק (לספר סיפור, לקפוץ על המיטה, לצאת, וכו'). שהרךף הזה ייכנס לו לעצמות. ולהזכיר לו שהלשחק זה ממש תיכף, צ'יק צ'ק, חצי דקה והוא כבר שם.

[u]מילא לנקות שלוליות, זה באמת לא נורא, אבל התקשורת, תשומת הלב שזה דורש, יזימת הפשפושים- זה ממש קשה.[/u]
משהו שהקל עלי זה להבין את תדירות הפשפושים שלו. גיליתי ש- 45 דקות זה הקלאסי אצלו. אז כשאין מצב להקשיב לו, אני מקשיבה לשעון, אפילו שמה לעצמי שעון מעורר בנייד, וזה עובד לא רע. ככה אני גם הרבה פחות במתח. אם הוא יונק או שותה באמצע, אני חותכת ל- 35 דקות. אם הפשפוש הקודם היה קטן והוא לא ינק או שתה כר איזה זמן, אני מהמרת על קצת יותר.



[u]איך גורמים לו להרגיש שזה אינטרס שלו ולא שלנו? הרי אין לו שום עניין בזה...[/u]
אני חושבת שזה בא לאט ובהדרגה...
ב"אינטרס" שלו יש כמה אלמנטים:
א. אין מצב לחיתולים (רק בגן או כשהולכים לישון) ואז יש לו ז\הזדמנות להרטיב את עצמו - שזה לא מי יודע מה כיף.
ב. לוקחים אותו לשירותים כל פעם שעושה, אז הוא מתחיל לקלוט שאת הפרוצדורה יעשה בכל מקרה, אז אולי כבר כדאי לעשות אותה מראש שם ואז יש גם קצת שבחים (לא יותר מדי, כמו שכתבו לי למעלה - וצדקו) וגם אמא יותר בפוקוס עלי ופחות בפוקוס על לנקות את השטיח.


[u]מאז פשוט עושה איפה שיוצא, ואף מתרגז כשעוצרים אותו באמצע ומעבירים לאסלה. לפעמים אפילו מבקש חיתול :([/u]
אז ככה: כל עוד החיתול הוא אופציה, הסיכוי לשינוי קטן.
להמשיך לקחת אותו באמצע, אם כי כמובן לא להכריח אותו להישאר על הסיר כשהוא מתנגד (אפשר לקחת את הסוס למים, אי אפשר להכריח אותו לשתות), וגם זה בלי ויתורים אבל בנימה עניינית, כמעט כבדרך אגב: נו, ברור שהולכים לשירותים, מה, העלית על דעתך שאפשר אחרת? נו, באמת. אין מצב.
לשים את החיתולים במדור הפיג'מות בארון ושיהיו נגישים רק כחלק מטקס השינה. אם ממש ממש אין מצב לעבור לחיתולים בגן כרגע, אז אני הייתי נותנת לגננות חבילת חיתולים, לוקחת אותו לגן בלי, ושהם ישימו לו חיתול כשהוא מגיע. או לכל היותר שאתם תשימו לו את החיתול כשאתם כבר בשטח הגן. ככה תהיה יותר הפרדה והגבול יותר ברור בין סיטואציות עם-חיתול לסיטואציות בלי. בבית ובשעות הערות - בלי, וזהו זה.


[u]שהחורף בפתח (ואז הכל נהיה מסורבל)[/u]
תלוי בבן שלך, אבל שלי הסכים הרבה יותר להתפשפש כשהורדנו את המכנסיים, וגם הוא בריא כמו טפו-טפו, אז המכנסיים עפו קיבינימט באמצע החורף (ירושלמי כזה) והוא הסתובב חשוף-שת עם סווצ'רטים במידה גדולה וחותלות לרגליים. עבד מצוין.

(())

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

וסליחה, מעכשיו אכתוב עם שם...
השם הזה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הידחפות קטנה, אם כבר קם הדף לתחייה בחודשים האחרונים...
הגור בן שנתיים ושלושה חודשים, אחות קטנה בדרך (בשבוע שבועיים הקרובים), ואמא מצ'וקמקת והורמונלית לכיוון העצבני-קמעא.

התחלנו בחופש הגדול להסתובב בבית בלי חיתול ימים שלמים בכיף. כשיוצאים ובלילה- עם חיתול. כן... נכון... מבלבל.
למה? כי נראה לנו זמן נכון, הייתי בבית כל החודש, והיה זמן טוב ומאפשר ללמוד את העסק.
לאורך אוגוסט היה יופי: ניגבנו המון שלוליות מהרצפה בסבלנות רבה, ולמדנו איך עובד העניין של פיפי-קקי, מה יוצא מאיפה, הבדלי בולבול-פושפוש.
התנסינו בכל האפשרויות- שלושה סירים במבנים שונים, מגוון ישבנונים, עם מדרגה, בלי, עם שרפרף, מרופד, מצויר- המון המון. מה שתפס בסוף, שימו לב להמצאה של הגאון: דלי פשוט, עם מקטין אסלה מרופד עליו ("האסלה המיוחדת"). אי אפשר לטפס לבד, אבל ניחא. כמובן שההמצאה התקבלה בהתלהבות רבה, הוצגה לאורחים (גם בפעולה, כולל הריח) וכו'. היה נראה מצוין, פשוט כי היה לו כיף לעשות שם, על אף שעדיין לא ביקש אף פעם בעצמו ללכת לפפי\קקי.
גם אני למדתי מה מעורר התנגדות ומה מעודד, בערך (לשאול, גם אצלנו- אין טעם. שירי "אתה תותח" אחרי הצלחות- מאוד עוזר. גם לראות את מנגנון הניאגרה עובד, מבפנים, זה צ'ופר...)
אחרי כמה ימים שככה ההתלהבות, ועמה המוטיבציה לפשפש באסלה המיוחדת. מאז פשוט עושה איפה שיוצא, ואף מתרגז כשעוצרים אותו באמצע ומעבירים לאסלה. לפעמים אפילו מבקש חיתול :(
האמת, אין שם התנגדות ממש (באופן מפתיע, כי תמיד דרישות לאוטונומיה יש בשפע בכל התחומים), אלא סתם לא מתחשק לו לעצור את מה שעושה בשביל ללכת לאסלה. לא רואה טעם, הרי אפשר פשוט לעשות ברצפה, לא? הערה לעצמי- לנסות את פטנט ה"חכה רגע" לעיסוק שמפסיקים.
בספטמבר התחיל ללכת לגן. לא רצינו להעמיס גם את עניין הגמילה, אז הלך לגן עם חיתול, ובבית היה בלי, אחה"צ.
לאחרונה אני, כאמור, מצ'וקמקת ובחודש תשיעי. אין לי כוחות לשאת על הידיים על אף שזה באמת פתרון מצוין לרוב הפיפים.
לא תמיד יש לי כוח ורצון, וז הוא עם חיתול גם אחה"צ. מילא לנקות שלוליות, זה באמת לא נורא, אבל התקשורת, תשומת הלב שזה דורש, יזימת הפשפושים- זה ממש קשה.
אני מודה שהיו לי ציפיות. כן, היו לי.
חשבתי שכבר נהיה במצב הרבה יותר טוב בשלב הזה.
מה זה מצב טוב?
שלפחות בחצי מהפעמים הוא יבקש לפני שהפיפי יוצא.
ולא.
שהורדת חיתול בלילה תיראה לי אופציה אפשרית, באופק הקרוב.
וגם לא...
שכחתי לציין- הילד שותה בכמות של פיל צעיר. באמת, מאוד אוהב מים. חובה איזה בקבוק וחצי לפני שנרדמים, ולפעמים בלילה צריך עוד קצת, מה לעשות, צמא.
האם נכנסנו לאתגר שמראש לא היו לנו המשאבים לעמוד בו? איך גורמים לו להרגיש שזה אינטרס שלו ולא שלנו? הרי אין לו שום עניין בזה...
אני חוששת שאני מתייאשת, במיוחד עם תינוקת קטנה בדרך, אני לא רואה איך אני מצליחה לעזור לו לשים לב וללכת לאסלה בזמן.
מילה מעודדת? מישהו פעם עבר את התקופה המייגעת הזו עם תינוקת חדשה וכשהחורף בפתח (ואז הכל נהיה מסורבל)?

[po]תפילת הדרך[/po] (2014-09-14T12:41:47)
באמצע