רוצה לספר את סיפור ההצלחה (לפחות עד כה) שלי, אולי יעזור למישהו. לפני 7 חודשים עשיתי סדנה שבין היתר לא אוכלים במסגרתה סוכר וגלוטן (ועוד דברים אחרים).
מאז אותה סדנה אני בקושי אוכלת סוכר. אני לא נמנעת לגמרי אבל יודעת מה יכולה לאכול בלי שיגרום לי לתשוקה מוגזמת (למשל כשאני יוצאת שותה משקה חם לפעמים ששמו לי בו סוכר או לעיתים רחוקות לחם עם דבש). במבט לאחור אני חושבת שמה שעזר קודם כל זה ההתחייבות לקבוצה ולמדריך לתקופה ארוכה (הסדנה ארכה כמה חודשים), ואז פשוט כמו שנכתב למעלה בגלל שלא אכלתי סוכר המעגל ההתמכרותי נשבר ולא היה לי צורך יותר לסוכר (היה לי חשק ויש לי עד היום חשק במיוחד במצבים מסוימים למשל שאני רואה עוגה שפעם מאד אהבתי, אבל החשק הוא לא בעצמה כזו שאני סובלת מזה ואני גם נזכרת כמה זה רעל). ההבנה כמה שסוכר מזיק וכמה שזה מעגל שצריך לשבור אותו (אני בחיים לא אוכל אפילו קצת שוקולד למשל כי אני יודעת שזה יתחיל את ההתמכרות שוב), וגם הקילומטראז' שעשיתי שאני לא רוצה להרוס את זה עוזרים מאד.
אם אצטרך להמליץ למישהו איך להצליח להגמל מסוכר אז אומר חשוב להתחיייב מול אנשים אחרים (אולי להתחייב עם אחרים ביחד ולחתום על חוזה?) בצורה מסוימת לא לאכול סוכר לזמן מה (לדעתי צריך תקופה של חודשיים שלושה). זה יכול לעזור אם משלמים לסדנה כי אז יש יותר תחושה של מחוייבות..
לגבי גלוטן, אני אוכלת רק לחם שמוכן בצורה מסורתית (עם תפיחה ארוכה) וגם זה רק פעם ב... וזה בעיני בסדר.

בשמחה יולי קו,
ראשית אנחנו בונים גמילה אישית
כלומר מגדירים למה את מכורה.
זה מאד "מודרני" לחשוב שכולם צריכים להוריד סוכר וגלוטן
אבל ממש לא!
יש מי שפשוט אוכלת כמויות גדולות, או שה"בעיה" שלה היא בעיקר שוקולד,
אז למה היא צריכה לרדת מהגלוטן??
זה מאד אישי.
אנחנו נפגשות ליעוץ אישי להגדרת הקושי ולבחירת ההתמכרות שאנחנו רוצות לפתור.
בפגישה השניה אנחנו עובדות ב 2 חלקים

1. שינוי צורת החשיבה בצורה מעניינת מאד
2. עבודה עם התת מודע

אבל באמת בגלל שהכל בהתאמה אישית שווה לקבוע יעץ אישי (ללא עלות)
ואני לא כל כך מתמצאת פה אז לא ידוע לי איך אני מסדרת שאת תקבלי איזה הודעה שאני עונה לך
אז מתנצלת..
אפשר אולי להסתכל בקישור הזה:
https://www.free-from-addiction.co.il/חופש-מאכילת-יתר/
(אני לא יודעת אם מותר פה לשים קישורים... דייקו אותי)
שנה נפלאה של אכילת מה שנכון לנו בכמות המתאימה לנו (וכמובן לא מדובר רק באוכל גשמי)
איילת גושן
050-2070766

שלום איילת,
אשמח אם תסבירי בקווים כלליים את עקרונות השיטה. זה נשמע מעניין.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי לכולכן,
אני ניסיתי לטפל בנושא ההשמנה שלי כ 40 שנה ועשיתי הכל! ממש הכל!
כולל אברהמסון וכולל דיאטה קיטוגנית וכולל טבעונות וצומות
הכל
עד שהגעתי במקרה לגמילה ששינתה את חיי
גמילה בהתאמה אישית
ומה הכוונה? באברהמסון מורידים לכולם את כל הסוכר והגלוטן. וזה כמובן אולי בריא (לדעת חלק מאיתנו) אבל לא ממש הכרחי. לא כולם צריכים להוריד סוכר וגלוטן כדי לרדת במשקל. אולי הבעיה שלי היא בכלל אחרת.. למשל שאני פשוט אוכלת כמויות גדולות.
ולכן הגמילה בהתאמה אישית.
בקיצור אחרי שעשיתי אותה למדתי את השיטה (כלומר ממש לחצתי ללמוד אותה והצליח לי)
והיום אני גם עוזרת לאחרים.
אז מה שאני כותבת פה הוא קצת "פירסומי" אבל ממש מנסיון אישי.
ירדתי השנה כ 18 ק"ג והגעתי למשקל שלי
פעם ראשונה בלי להאבק
בלי מחשבות בלתי פוסקות על אוכל.
אשמח לדבר עם כל אחת ולהסביר אישית את כל התהליך ובמיוחד לשמוע מכן מה הקושי שלכן עם אכילה ואז לכוון להגדרה אישית של פתרון.
אני הומאופתית משנת 1998 אבל התהליך של הגמילה הוא לא בעזרת הומאופתיה.
זוהי הבנה חדשה מפתיעה של המחשבות במוח שגורמת לשינוי בפעולות.
בהצלחה לכולן!!

פניתי לפני כשנה לטיפול במכון אברהמסון להפחתת התשוקה למתוק.. שלוש פגישות, אחת מהן עם אהוד אברהמסון בישובו.. המטפלים חביבים ומסבירי פנים. מבחינתי, לא היו שום תוצאות לטיפול לצערי.. שום הפחתה בדחף למתוק, ולו במעט. כסף שנזרק (2500 ש״ח) לשוא.. כן, הכל כתוב במסמכים שמחתימים אותך עליהם, שיתכן שהטיפול לא ישפיע עלי.. עדיין, בראש וראשונה אכזבה מאי הצלחת השיטה עבורי, וגם מהעובדה שהמהמר היחיד בשיטה הזו ובסכום לא מבוטל, הוא רק הלקוח. חבל... חומר למחשבה...

צילי (03.11.2019 09:29)

יופי של פוסט.
מחכים ושמח

ולכן אם את בערוץ אוהב של המרכיב הזה בתוכך אז את לא צריכה יותר שום דבר אחר כי ממילא כל מה שיכול להשתנות כבר מטופל היטב, וישתנה בקצב ובזמן שמתאימים לו.
אינשאללה

אין לי זיכרון מודע של לילות הרעב האלה.
כן, הבנתי את כוונתך. כמוך, להרבה אנשים היה זיכרון גופני בלי שם או תיאור, עד שמישהו סיפר להם איך נראתה הינקות שלהם וכל האסימונים נפלו להם. באותו רגע הזיכרון הגופני שנמצא שם ממילא הופך לידיעה מאוד ברורה.
מה שכן, וכמו הרבה דברים אחרים - זה רק סיפור. זה הסיפור של חלק בחייך שמישהו ניהל עבורך, ואת לא חייבת לשחזר אותו מרצונך או להיות שבויה בהשלכות שהיו לסיפור הזה רוב חייך. מותר לך לבחור לשחרר את הסיפור הזה ולייצר לעצמך סיפור חדש שבו את ילדה שהרעיבו אותה פעם, וזה הוביל אותה לנשנשת עמוקה, אבל היום היא אחרת כי היא מיצתה את הסיפור הזה ואת האופן שבו הוא המשיך לנהל אותה אחר שאחרים סיימו לנהל את האכילה שלה.

כבר עכשיו אני מרגישה שעצם העובדה שהתחלתי לקבל באהבה עוזרת במשהו.
אם תשאלי אותי, זה מספיק. לא בכל דבר צריך לטפל באיזה אופן מוכוון משימה. אני אפילו ארחיק לכת ואומר שברוב הדברים לא צריך לטפל ככה. דעתי האישית היא שכל שינוי של דברים שמאתגרים אותנו, אם הוא מתרחש, הוא מתרחש בגלל אהבה בכל מקרה. אנשי הטיפול הטובים ביותר הם אלו שפשוט אוהבים אותנו ממש, בפשטות ובלי תנאים, ולכן מלמדים אותנו או מזכירים לנו לאהוב את עצמנו. כאשר הדוגמה האישית שלהם מצליחה לחלחל לנו פנימה ולקנות אחיזה - השינוי מתרחש. כל הכלים והטכניקות והידע הם בעיניי סוג של בלה בלה בלה. מה שנדרש, אם הולכים לטפל במשהו בעזרה חיצונית, הוא אדם שיודע לאהוב בשלמות את עצמו ואחרים, ויודע להסוות את זה שזה כל מה שהוא עושה בעזרת כלים או מילים שבמקרה מדברים אלינו, כדי שלא נרגיש ממש הזויים שאנחנו משלמים למישהו שרק יאהב אותנו כמו שממילא מגיע לנו.
ולכן אם את בערוץ אוהב של המרכיב הזה בתוכך אז את לא צריכה יותר שום דבר אחר כי ממילא כל מה שיכול להשתנות כבר מטופל היטב, וישתנה בקצב ובזמן שמתאימים לו.

אולי יבוא היום שאנסה לחולל שינוי.
(כבר עכשיו אני מרגישה שעצם העובדה שהתחלתי לקבל באהבה עוזרת במשהו. ועוזר גם שאני לא מכניסה זבל הביתה. לעת עתה זה מספיק לי. אולי פעם ארצה לחולל שינוי יותר משמעותי.)

כרגע האוכלוסיות המערביות או אלו שדומות להן נמצאות במשקלים יותר גבוהים כי יש שפע קלורי והמערכות שלנו מתכוננות לכך שהוא לא יישאר.
כן, הסברת יותר טוב. לזה התכוונתי.

זו פשוט אבולוציה שיש לך במקרה חוויה אישית שמזכירה אותה וברורה לך.
אגב, אין לי זיכרון מודע של לילות הרעב האלה. אבל יש לי ידיעה ודאית שהם היו, ונראה לי מתבקש לקשר אותם לחיפוש המתמיד שלי אחרי נשנושים.

אם יום אחד יהיה לך דרייב לטפל בה.
תודה. אולי יבוא היום שאנסה לחולל שינוי.

ואגב החוויה האישית שלך, דפנה, אני בעד לקבל את זה באהבה, כמו את כל הפצעים שלנו.
אם יום אחד יהיה לך דרייב לטפל בה אז את יכולה פשוט להתבונן בה כמו סוג של אכילה רגשית.
מניסיון מקצועי אני יכולה לומר שאלו האכילות הרגשיות שהכי קשה לטפל בהן כי הן מן חור שחור כזה מגילאים ומצבים שקשה לגעת בהם. הם המקומות בתוכנו שלא באמת מחלימים. ולכן מה שאני הייתי עושה במצב כזה זה בעצם לטפל באהבה. כלומר, לאהוב את המקום הזה עצמו מאוד מאוד מאוד, במקום לאהוב את ההתנהגות שהוא מייצר.
לא יודעת אם יצא לי ברור, אבל זה הכיוון שהייתי הולכת אליו וזה הדבר שיש לו לדעתי את הסיכוי הכי גבוה לייצר שינוי, גם אם הוא לא יהיה מלא או סופי.

שמחה שזה היה לך מתאים, דפנה. יופי.
לגבי זיכרון רעב, לכולנו יש כזה מימים ימימה. הגוף שלנו בנוי לחפש מזון ולאכול אותו ולשמור מאגרים לעת צרה. כמובן שלא כולנו כאלה, וכמו כל תכונה היא נמצאת על רצף. אבל בכל התקופות שלנו בהיסטוריה היינו בעיקר רעבים כך שזה לא עניין אישי שלך. זו פשוט אבולוציה שיש לך במקרה חוויה אישית שמזכירה אותה וברורה לך (לבי איתך... אבל ממש...).
הגוף תמיד מתכונן לגרוע מכל ובימיי האנושות אין שום תקופה משמעותית שהיה בה שפע קלורי וגם ביטחון שהוא יהיה ממושך.
כרגע האוכלוסיות המערביות או אלו שדומות להן נמצאות במשקלים יותר גבוהים כי יש שפע קלורי והמערכות שלנו מתכוננות לכך שהוא לא יישאר. ובמצב הסביבתי שבו אנחנו חיים זה גם הגיוני למדי. הסיכוי שבעוד לא המון זמן לא יהיה לנו מספיק אוכל בגלל התחממות כדור הארץ הוא לגמרי ריאלי (לא רק ברמת הקלוריות אלא גם ברמת הנוטריינטים).
יש מצב שהתקופה שבה היתה לנו תחושה של שפע תיראה בראי ההיסטוריה כמו משהו מאוד קצר, הבזק אור פצפון. ובעוד כמה עשרות שנים אנשים שוב יהיו רזים ובלי מספיק אוכל ואיזו היסטוריונית של התזונה תסביר שהמערכות החכמות שלנו התכוננו לרעב הזה במהלך השפע הנקודתי ולכן מי ששרדו הכי טוב היו אלו שהגוף שלהם ידע לאגור שומן מכל קלוריה שנכנסה לגוף והעבירו את התכונה הזו לצאצאים שלהם.

להבהיר:
אני בעיקר מקבלת באהבה - אבל אני בטוחה שיש דברים מועילים נוספים שהייתי יכולה לעשות, לו זה היה לי מספיק חשוב.

ותודה על הפוסט הנהדר, צילי. למדתי. מקווה שגם את תמצאי בו תועלת, שי @}

נשנשנות יכולה להיגרם ממגוון של סיבות
מוסיפה עוד סיבה: זיכרון רעב.
זה יכול להיות רעב אישי; כך אני מרגישה שזה פועל אצלי. שלילות רבים שבהם רעבתי שעות על שעות כתינוקת (בהתאם לתפיסות בגידול תינוקות שהיו מקובלות אז) הולידו בי חרדה מצמיתה ממצב שבו לא יהיה לי אוכל, והתניה לחפש עוד ועוד אוכל כל עוד אפשר. אני בעיקר מקבלת באהבה...
וזה יכול להיות גם זיכרון אבולוציוני שמוטבע בנו, מדורות קדמונים, מזמנים שאבות אבותינו חיו בתנאי צמצום ומצוקה - ועם הזיכרון הזה באה הנחישות, שוב, לאכול כל עוד אפשר (נראה לי שקראתי את הסברה הזאת אצלך איפשהו, צילי).

למכון אברמסון אין סטטיסטיקה יותר טובה משל כל דיאטה אחרת. לא רק בגלל שהם לא מצליחים יותר מכל ארגון אחר למטרות רווח, אלא משום שאין להם דרך להגדיר כישלון. כאשר מישהו "נכשל" (כלומר, ה"שיטה" שלהם נכשלת) הם מזמינים אותו או אותה לקבל "חיזוק". בצורה כזו הם יכולים בקלות רבה לעולם לא לספור כשלונות. וברוב הדיאטות והגבלות התזונה - אלו שנכשלים כישלון חרוץ פשוט נעלמים מתחת לרדאר, לא מדווחים יותר ונעלמים, כי בטעות הם מניחים שהבעיה אצלם.
בקיצור, לא ממליצה בכלל בכלל. זו יצירה של איסור והגבלה שסופה לבוא ולנשוך אותך בתחת, כמו כל האיסורים וההגבלות.
לדעתי היה מוטב שהם יישארו בתחום הפסקת העישון, ששם כל סיגריה שנמנעה ממישהו היא ברכה ואין לזה השלכות בדמות נזק. העיסוק באוכל בהחלט יכול לגרום נזק כי זו דיאטה לכל דבר וזה מיותר.

אני מציעה לך, למרות שלא ביקשת, לחקור לעומק מה קרה ולמה התחלת לנשנש פתאום לפני שנתיים. ההשערות הפרטיות שלך תהיינה בוודאות מועילות ומעניינות, ואם תנסי להתמודד איתן אולי תגיעי לתוצאה טובה ואולי לא, אבל נזק לא ייגרם לך מזה.
בנוסף, וגם את זה אני מוסיפה למרות שלא ביקשת ולטובת קוראות אחרות (האתר הזה הוא לא אתר כבקשתך אבל אני כן משתדלת לכתוב באופן כללי ולא ספציפית לגבייך, אני מקווה שזה עוזר), כמעט תמיד כאשר מפסיקים לאכול גלוטן המצב משתפר, אבל זה לרוב לא בגלל בעיה אמיתית עם הגלוטן. לרוב מאכלים גלוטניים הם סוג של זבל ולכן כשאת מפסיקה לאכול אותם עוד דברים שמזיקים לך נמנעים ממך, כמו שומני טראנס, הרבה סוכר ושאר עניינים מאותה משפחה.
רובנו לא רגישים לגלוטן וגם לא לסוכר. זה המכלול שבתוכם הם יושבים והכמויות שאנחנו אוכלים מהם שגורמים לנו להרגיש יותר טוב כשהם לא בתמונה.

נשנשנות יכולה להיגרם ממגוון של סיבות. הנה כמה: מחסור בנוטריינטים שיוצר הרגשה של רעב בתקווה שחלק מהאוכל יביא איתו את מה שחסר (נדרש לבדוק את התזונה הכללית שלך ואולי אפילו לעשות בדיקות דם), סביבת אכילה לא מתאימה שמאורגנת סביב אוכל מפתה שקשה לעמוד בפני הטעם שלו (נדרש לארגן מחדש את סביבת האכילה ואיך ואיפה שהאוכל מוצג), אכילה רגשית (לטפל בה באהבה), שינויים הורמונליים או אחרים על רקע גיל (לטפל במה שצריך או לקבל באהבה).

מקווה שמשהו מזה עוזר. בכל מקרה את יכולה לראות שכל הסיבות שמניתי לא קשורות בכלל לסוכר וגלוטן ולכן טיפול נקודתי בהן לא יוכל להועיל לבעיה שציינת לאורך זמן.

שיהיה לך בהצלחה ובתאבון ובבריאות

נראה לי אני יודעת איך לאזן חלבונים ושומנים.

צמחונות וגם טבעונות יכולים לספק את כל מרכיבי המזון הדרושים.

הגלוטן הוא מאוד טריקי ויכול להשפיע מאוד על תחושות הרעב והשובע.
יש תחליפי לחמים שהם ללא גלוטן בלבד. ואני לא מתכוונת ל'תעשייתים' יותר - אלו שבד"כ יש במקרר בשופר ללא גלוטן.
יש לחמים מקטניות, מקמח טף.

תודה בשמת, היות ואני צמחונית מזה 40 שנה ומנשנשת מזה שנתיים, נראה לי אני יודעת איך לאזן חלבונים ושומנים. ביקשתי דעה על מכון אברהמסון, לא על צמחונות.

אם את רוצה דיעות, אז אני אגיד לך את דעתי: דעתי היא שהגוף שלך מורעב, שחסרים בתזונה שלך חלבונים ושומנים, ושהצמחונות מזיקה לך.

שלום לכולם, דיון מרתק. תודה!

גמני שוקלת ללכת למכון אברהמסון, אצלי הבעיה היא לא שוקולד או עוגות או ברוקס אבל נשנושים ללא הפסקה - גבינות, לחם, ירקות, וכו.. כמובן שגם אוכלת גלוטן ופחמימות... ניסיתי חודש ללא גלוטן והרגשתי הרבה יותר טוב (בדקתי. לא אובחנתי עם צליאק) רוצה להוריד גלוטן אבל מתקשה מאוד. בנוסף לכל הצרות - אני צמחונית.


לאלה שניסו - איך היה לכן עם נשנושים בכללי? אני אוכלת די בריא אבל.. המון בריא... תודה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לכל מי שמחפשים תחליפים למתוקים.... חשבתם על פירות ?
אני אוכלת בבוקר ועד הצהריים רק פירות. זה נוח מאוד ואין בכלל טרחה לארוז אותם בקופסה ולצאת לעבודה. גיליתי שעד הצהריים אני בכלל לא רעבה ואם כן אז לוקחת פרי מהקופסה, אבל רק אם ממש רעבה.
פירות מאוד קלים לעיכול ומנקים את הגוף. בצורה כזו אני עושה ניקוי באופן יום יומי ורק בצהריים אוכלת מזונות כבדים יותר.
בצהריים אני אוכלת צלחת קטנה ומחלקת אותה ל 3 חלקים: שליש מנה עיקרית, שליש תוספת, ושליש ירקות מבושלים.
עד הערב אוכלת שוב פירות כי אז מתעורר החשק למתוק... ובערב אוכלת סלט ירקות ופרוסת לחם עם כל דבר שבא לי.
העיקרון הכי חשוב הוא לא מה אוכלים אלא כמה אוכלים... תקטינו כמויות ותחכו להרגיש רעב ותחזיקו את הרעב כמה שאפשר.
אם אני חוגגת יום אחד ואוכלת בשביל יומיים אז למחרת אני עושה צום כמה שיכולה ואם נשברת אוכלת ירק או פרי או צלוחית קטנה של אוכל.
בהצלחה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בתור מישהי שהייתה בדיוק במצב שלך, אני מכורה למתוקים ולבצקים ושום דיאטה לא הייתה עוזרת לי כי המחשבה על זה גמרה עליי, עד שכבר התייאשתי והצלחתי להיגמל מזה רק באברהמסון..זה באמת הדבר היחיד שעזר לי וזה עדיף מאשר להוציא כסף על דיאטות שלא מצליחות. מדברת מניסיון לגמרי!

אם יש לכם ספק, אברהמסון עובד! כבר 4 שנים מאז שעשיתי אצלם גמילה מסוכר וגלוטן וחיי השתנו מהקצה. לא רק ירדתי במשקל אלא גם מצליחה לשמור עליו לאורך זמן ללא דחף למאכלים עם סוכר או גלוטן. ישנם מוצרי מזון רבים היום המאפשרים לאכול אוכל בריא וטעים ללא סוכר וגלוטן וזה מעולה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נכון

פלונית, אולי גמילה כוללת מסוכר וגלוטן לא מתאימה לך?
גלוטן משפיע לרעה על הרבה אנשים, אבל יש הרבה אנשים אחרים שמסתדרים אתו (כמינונים מסוימים) בלי בעיה.
סוכר, לעומת זאת, תמיד גרוע. למרות ששוב, יש אנשים שפגיעים לו יותר מאחרים.

אם גמילה מסוכר וגלוטן נכשלת פעם אחר פעם, אני הייתי מנסה לחשוב בשני כיוונים שונים:
א. בהנחה שגלוטן אכן עושה לך רע וחייבים להעיף אותו מהמערכת ב- 100%, לחשוב על המקומות שבהם את מקבלת הכי פחות תמיכה במהלך הזה, על כל "מוקשי התושייה" שמפריעים לך לדבוק בזה, ולעבוד עליהם אחד-אחד. צעד ראשון: לבנות רשימה ארוכה של מאכלים נטולי סוכר-גלוטן שטעימים ונעימים לך, ואז לעבוד על דרכים שיהפכו אותם לזמינים ונגישים ביומיום.

ב. בהנחה שהסוכר הוא הבעיה האמיתית, לשקול אפשרות להיגמל ממנו, אבל לאפשר לעצמך חיטה מלאה, לבדוק איך את חיה מלחמים מקמחים שונים, איך את מגיבה אליהם, מה מצית את מעגל ההתמכרות ומה לא.

אישית, אני עברתי גמילה מסוכרים כי הייתי חייבת את זה. גם גיליתי שקמח לבן הוא בדיוק כמו סוכר בשבילי - מצית את מעגל ההתמכרות - וקמח מלא אמנם מאזן אותי מהבחינה הזאת, אבל הוא כבד ולא נעים לעיכול ואינני יכולה לאכול ממנו כמויות גדולות. בסוף התבייתתי על לחם מעורב חיטה/שיפון, על אפייה עם קמחים מעורבים חומוס/קמח חיטה מלא, על אורז במקום ספגטי, והגעתי לאיזון המתאים לי.

אבל אנשים אחרים שאני מכירה - חייבים להימנע מגלוטן, לא משנה איזה, כי זה עושה להם רע-רע-רע.

מה את חושבת שיתאים לך? אין כמעט שחור-ולבן עקרוניים בעסק הזה, רק הרבה מאוד אנשים שאצל חלקם זה ככה ואצל חלקם - אחרת

לניצת הדובדבן יש רוטב סויה נטול גלוטן
קניתי גם אצלם וגם סתם במחלקה האורגנית בשופרסל.

לניצת הדובדבן יש רוטב סויה נטול גלוטן.

הותסס בשיטות מסורתיות במשך שנה שלמה
וואו. נשמע הרבה יותר טעים...

יש להשיג בלי גלוטן?
כן. אני קונה רוטב סויה אורגני ללא גלוטן, שהותסס בשיטות מסורתיות במשך שנה שלמה (במקור לא היתה בכלל חיטה באיזורים האלה...). יקר בטירוף אבל מחזיק אצלי כמה חודשים. הכנסת גלוטן (כמעט תמיד חיטה) לרוטב הסויה נועדה לגרום לתסיסה מהירה כדי לחסוך את ההתססה האיטית המסורתית שאורכת שנה.

ממליצה פשוט לעבור לתזונת פליאו, שזה גם בלי סוכר וגלוטן, אבל בעיקר עם הרבה מה כן- וכן משביע. וכן בריא.
זה כמובן מגובה בהמון מחקרים- אפשר לקרוא בכיף את "הסוד הקדמוני".

ורוטב סויה

יש להשיג בלי גלוטן?

התפריט שמציעים בו כוסמת קינואה ועדשים.
חחח D-: אני מזדהה עמוקות. לא אוכלת גלוטן וסוכר - אבל גם לא נוגעת בקינואה (סליחה, איכס) (טוב, לא כזה נורא, אבל לא אוהבת, לא עושה לי טוב בבטן, לא קונה, לא מבשלת, לא אוכלת, זהו) ולא בעדשים (שעושים לי ממש רע בבטן). גם לא אוכלת כוסמת, אף על פי שאני יודעת לעשות אותה מאוד טעים (אני קולה אותה קצת ואז מוסיפה שמן זית ומקפיצה טיפה בשמן זית ורק אחר כך מוסיפה את המים, ומבשלת עד שהם אחד-אחד כמו אורז ולא דייסה מגעילה...). סתם כי לא ממש נמשכת לאכול כוסמת ואני לא בעונש.

מה אני כן אוהבת לאכול? אולי ייתן לך רעיונות:

• בבוקר שפע פירות עם שקדים ולפעמים אגוזים (אני אוהבת רק אגוזי לוז או מקדמיה, לפעמים פקאן. שונאת אגוזי מלך).
• בצהריים: אורז, ביצים קשות, טחינה, סלט ירקות ענק. או תפו"א ובטטות בתנור עם סטייק. או פירה עם קציצות (בשר טחון + בצל + פטרוזיליה בשפע קצוצים דק). או פסטה אורז עם בולונז. או פאד תאי ביתי (אטריות אורז לבנות מוקפצות עם גזר, כרוב, כוסברה, בצל, על זה רוטב טריאקי ורוטב סויה, למעלה מפזרת שפע בוטנים שקילפתי ושברתי. מגישים עם לימון). או אורז שמעליו אצות ווקאמה וסלט סיני שהקפצתי במחבת (כי אין לי ווק). או דג בתנור עם שום, שמגישה עם פירה וירקות מבושלים (נגיד שעועית ירוקה שאני חותכת ומאדה על בצל, או סתם ירקות קפואים כמו ברוקולי או גזר גמדי או אפונה ירוקה). רק דוגמאות.
• ארוחת ערב: למשל חביתה וסלט וזיתים ופריכיות אורז עם אבוקדו. או לביבות ירק עם תפו"א, או ירקות בתנור...

אם ככה - הייתי מנסה ובודקת בטעימות, בלי להגדיר שאת "חייבת" לאכול ובטח בלי להחליט שאת נוטשת את כל המאכלים הטעימים.
פשוט מנסה.

אולי רימון בשל?
אגוזי פקאן?
סלט חסה טרי עם שמן זית טוב וכל מיני תוספות נחמדות (אבוקדו/ בצל סגול קצוץ/ קוביות מנגו או אפרסמון/ גרעיני חמנייה/ גזר מגורר)?
תפוח אפוי עם צימוקים, שקדים ואגוזים, קוקוס, ציפורן וקינמון?
סלמון בתנור עם שום, לימון, שמן זית וגרגרי חרדל?
ממרח חומוס מעשה בית?
תפוז? קלמנטינה? פומלה?
פרוסות תפוח עץ מרוחות בחמאת בוטנים טהורה או בחמאת שקדים?
ירקות בתנור? (אפשר להוסיף לפני סוף האפייה אגוזי מלך! יאמממי!)
תערובת של טחינה גולמית מלאה עם דבש מגובש?
פירה בטטה עם חמאה?
מרק אפונה סמיך?
ביצה רכה-קשה? (אולי עם עגבניות שרי?)
שייק פרות ואגוזים עם או בלי ירוקים?
יש עוד מיליונים...
מה את אומרת?

<כותבת בצום...>

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא עולה לי לראש אוכל בריא שטעים לי באמת.

אילו מאכלים מזינים כן טעימים לך?
את צודקת כשאת מזהה, שלהכריח את עצמך לאכול ב"כוח" מאכלים שלא טעימים לך זאת שיטה שבמקרים רבים לא יכולה לפעול לאורך זמן.
עם זאת, אני חושבת שדעתך אני שונאת אוכל בריא כי תמיד הוא לא טעים זה מין חוק כזה יכולה להשתנות. קראת פעם ב{{}}החיוניות שלי?
@}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הייתי באברהמסון לפני 6 שנים רזיתי 20 קילו והעליתי אותם אחרי שטעמתי עוגה שהביאה עוד ועוד דברים משמינים אחרים חזרתי לטיפול לפני חודש ונשברתי אחרי 3 שבועות נמאס לי מקינואה וכוסמת זה לא טעים לי אני אוכלת את זה ב"כוח" ואני מחפשת תחליפים למשהו מתוק למשהו טעים אז אני מחרבשת שטויות כמו דבש וקוקוס דבש ואגוזים שוקולד ללא סוכר ועצוב לי שהלכתי לטיפול נוסף ואני בכלל לא בראש של מהשהם מציעים בחיים שלי לא אכלתי כוסמת לפני שהלכתי אליהם לקח לי המון זמן להחליט לחזור לטיפול ואני מתחרטת כי בפעם הראשונה הייתי נחושה וחזקה והפעם אני סתם רימתי את עצמי ידעתי שזה לא ילך אבל מתוך ייאוש וחוסר אונים חזרתי תמיד כשאני מפסיקה להתנזר מסוכר וגלוטן אני אוכלת כמו מורעבת אין לי כוח לדיאטה הזאת יותר אני שונאת אוכל בריא כי תמיד הוא לא טעים זה מין חוק כזה רק לראות את התפריט שמציעים בו כוסמת קינואה ועדשים עושה לי דיכאון אוף פעם קודמת שילמתי 2100 הפעם 1800 כואב לי שזרקתי כסף לפח ככה אני מרגישה ההתנזרות מסוכר וגלוטן גורמת לי לתסכול נוראי אז אני חושבת לנסות להכין מתכונים שהם רוא פוד וזה בכלל מסובך כדי שיחליפו שוקולד שיהיה לי טעים עם מתכונים רוא הכל שם עם קשיו ואגוזים שטוחנים רק המחשבה לנקות את המעבד מזון אחר כך מעייפת אותי אני כבר לא יודעת מה לעשות קבעתי תור לטיפול נוסף באברהמסון ולא הלכתי כי מה הטעם ללכת אם הבעיה היא לא בגמילה מסוכר וגלוטן הבעיה שהתחליפים לא טעימים בכלל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אתם ממלצים לי ללכת על זה?????

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם מותר לשתות אלכוהול? אם כן אז איזה אלכוהול ובאיזו כמות?

היי אתי,

משהו קצרצר:
ברוח החיונות שלי לדורותיו מציעה לך לחשוב על הכנסה של יותר מאכלים מזינים לתפריט לפני מחשבות על גמילה מאלה המזינים פחות.
נגיד, להשקיע בקופסת תותים מפתה, למצוא כמה רגעים פנויים לשטוף את כולם ולכוון את עצמך אל התותים בכל רגע של רעב קל שמושך אותך לנשנש משהו קטן מתוק. @}

אתי, ראי בדף להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה
בקצרה - זה לא מזיק, כל עוד את דואגת לא להישאר רעבה. את מניקה, את צריכה להאכיל את עצמך ואת התינוק/ת!

שרשור מרתק....אני טיפוס שקורא המון אך כמעט ולא מגיבה..הפעם חרגתי ממנהגי. אני ארבעה חודשים אחרי לידה, ניזונה בעיקר מסוכר וגלוטן לצערי..חייבת לנסות גם, אני מרגישה כבר שזה מזיק לי..למיטב ידיעתי זה לא אמור להזיק בהנקה, נכון?!
חייבת להוריד גם את העודפים שנשארו מהלידה....

פלונית, כבר ביקשת את זה פה פעם ואני מחקתי את הודעתך. מה שאת מבקשת עשוי להתגלות כמפר זכויות יוצרים ולכן מוטב שזה לא יעלה פה.
אני מציעה לך לשים מודעה בכיכר השוק, להשאיר פרטי התקשרות, ולבקש שייצור איתך קשר מישהו שיש לו את זה ומוכן לחלוק את המידע הזה איתך.
בבקשה אל תפרסמי פה שוב את הבקשה הזו. זה לא טוב לאתר אם מישהו ייענה לזה.
אני אודה לך אם תשאירי פה סימן שקראת ונוכל למחוק את זה מכאן.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למי יש את התפריט לדיאטה של אברמסון לשבועיים הראשונים ? אם אפשר תעלו את זה פה בבקשה יש כאלה שמאוד רוצים לנסות ואין להם את הכסף לגמילה אז אולי התפריט יעזור , כל מי שעבר גמילה מקבל את הספר ובנוסף מקבל תפריט דיאטה נודה לכם מאוד אם תעלו את זה פה תודה מראש

שלום מרבוש,

מניסיון אישי למדתי (ועדיין לומדת), שמציאת התפריט המתאים היא תהליך מתמשך ואולי אף אינסופי.
תוכלי למצוא חברות לדרך בדף החיוניות שלי חלק שמיני. מוזמנת.
ובינתיים - הטיפ שלי בענייני מה מותר מה אסור_ הוא לא לאסור שום דבר (כי זה נראה לי מתכון לא רע לכיוון _הצלחתי גם לעלות הכל בחזרה._ ), אבל כן לבחור באוכל טוב, ובמונח הזה אני כוללת בהשראת בשמת א ו{{}}ציל צול אוכל שקרוב ביותר לצורתו הטבעית, מעובד פחות. כשאת נהנית מאוכל עשיר, מגוון, מזין וטעים, קל יותר לוותר על _שוקולד או לחם.
בתאבון!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי לכולם. שנים אני עם ענייני אכילה..דיאטות מגיל 12, מה לא ניסיתי:שומרי משקל, חלי ממן, דיאטניות כאלה ואחרות. הצלחתי לרדת במשקל בכל השיטות אבל הצלחתי גם לעלות הכל בחזרה.
האמת, נמאס לי לממן את שומרי משקל ושות' ורוצה לעבוד על הבעיות שלי לבד.
נראה לי שיתאים לי מקריאה בשרשור לנסות את הגמילה כי השפעת הסוכר היא ההרסנית ביותר אצלי..כשאני מתחליה זה פשוט לא נגמר..
הייתי שמחה לדעת ממה להיזהר-חוץ מהממש מובן מאליו כמו שוקולד או לחם..הכוונה האם מותר אורז? בקיצור, מה מותר מה אסור..תודה למי שמשיב .

עניתי לך בפירוט ומשום מה אני לא רואה את מה שכתבתי. בקיצור-ירדתי 12 קג' מתוכם 5 עפו בחודש הראשון. אני שומרת על המשקל,מקפידה על ההימנעות מגלוטן וסוכר ולא מפרידה בין פחממות-חלבונים.

המתמידה, ואיך היתה הירידה במשקל ?

וואו. איזה פורום מדהים. יש לי מה להוסיף בכמה נושאים שעלו. לעניין הרופא שחא משתף פעולה - אפשר ללכת ישר לגסטרו ולבדוק איתו את כל האפשרויות. אצלנו בבית יש ילדה עם צליאק מאובחן לילדה שסבלה מכל התופעות של צליאק אבל בדיקת דם ובדיקת גסטרוסקופיה לא גילו צליאק ו למרות זאת בעצת נטורופטית הפסקנו גלוטן ו השינוי היה דרמטי בכל המובנים- אנרגיה מצב רוח ו בדיקות הדם שהיו לפני כן גרועות ביותר. עברו מאז חמש שנים ו היא לא מעלה על דעתה לחזור לגלוטן. אז יש גם מקרים שאינם צליאק מאובחן אבל ההימנעות עושה פלאים.
אני עברתי את הטיפול באברהמסון וכבר חמש שנים שומרת על עקרונות האכילה ועל המשקל. אני תמיד אומרת שזו דרך חיים ללא המאבק הראשוני במשק למתוק ולגלוטן. הרזיה ושמירת משקל ללא מלחמה. בשבילי זה עבד מצויין לברור לי שאם ארגיש התרופפות או שינוי אלך שוב לאברהמסון. לא מבינה איך האברה קדברה הזו עובדת אבל זה פתר לי את המלחמה והרצון למתוק .

סביב ארוחת צהריים שוב אני חגים במשך כשעה סביב ה ״אין שום דבר לאכול״ ואז אני נזכרת שגם לפני שהתחלנו את הנטולגלוטן, היא היתה אומרת בדיוק את אותו הדבר.

נזכרתי שיש לי דפי אורז לגלגול. הולכת להכין ממולאים!

אוף, נהיה לי חשק אדיר לנסות גם, אבל אצלי היא לא אוכלת שייק פרות ולא ביצים קשות.
עוקבת בעניין.

במקום אבקת מרק אפשר להשתמש בחוואיג למרק, זה ממש טעים.

אולי יתברר שהגלוטן אחראי במו דביקותו לתחושת הקיפוח והרטינות.
צחוק צחוק, אבל זה אחד הדברים החשודים בעיני. הקשיים שלנו הם בעיקר התנהגותיים ופחות פיזיים, למרות שיש לי תחושה שהם מגיעים בעקבות חוסר נינוחות פיזית כלשהי בין היתר. נראה אם העצבנות היתרה וכל התחושות הקשות שהיא מביאה איתה תפחת בימים הקרובים.

שמנדובה, איזה יופי של בשורות!
המשיכו ככה. זה נשמע נהדר. אולי יתברר שהגלוטן אחראי במו דביקותו לתחושת הקיפוח והרטינות... לכי תדעי...

מציעה להחליף רופא
מה זאת אומרת שהרופא לא מוכן?? מסכימה עם קודמותי. מיד להחליף. איזו מין אחריות רפואית היא זו?

אגב עוד דבר שעשוי לגלום לתסמינים דומים זה קנדידה חריפה במעי, וגם חיידק ההליקובקטור. שניהם שווים בדיקה.

התזכורת למצוא את החיובי גם בגליצ׳ים הקטנים האלה חשובה לי. אני אעבוד על זה.

בהמשך יום האתמול, התנהלה בשמחה רבה סביב הנטולגלוטן וכשהתארחה אצל חברה אף דרגה ליידעם על כך, לשמחת האמא שגם היא בגמילה מגלוטן והכינה פסטה נ.ג. לארוחת הערב שלהם לשמחת הבת.

הבוקר (אצלנו רק 9 בבוקר) קמה וישר הלכה לבלנדר להכין לעצמה שייק פירות. אף מילה על נודלס לעת עתה

ציל צול תודה על ההעברה! ותודה על כל מה שאת כותבת, אני ממש לא לוקחת אישית וברור שאת כותבת גם בכלליות. בקיצור - הכל בסדר

ושכתי לכתוב שבפיצוחים קלויים יש גם קמח יחד עם הסוכר (מרגישים בפסח את ההבדל, כי אז הם מלוחים ביותר), אז צריך לבחור אותם בצורתם הטבעית.

זה היה כמובן, תגובה ל:
היא חוששת שלא יהיה לה מה לאכול

לי היה קל להוריד הרבה מאכלים לא רצויים בעזרת אכילה יומיומית של בשר, בכמות ששבעים ממנה ולא נזקקים לתוספת, למעט ירקות.
אפשר גם דגים, ביצים, אבל לדעתי הבשר הוא התחליף שקל לצלוח איתו את התהליך.
תזונה צמחונית וגם ללא גלוטן היא לדעתי יותר קשה להתמודדות.
וגם אפשר לעשות סיבוב יחד בחנות פיצוחים וקטניות גדולה ומגוונת ולבחור מתוך כל השפע את מה שטעים לה, ולהצטייד בכמויות מראש.
כשהמזווה יהיה מלא, והמקרר/סלסלות בחוץ שופעים תוצרת טריה זה ישפיע גם על התודעה.
בהצלחה.

_מציעה להחליף רופא.
אם מתנקים מגלוטן אי אפשר לבדוק צליאק_
מייד להחליף רופא.
לגבי הברזל: את מאגרי הברזל לוקח חודשים רבים מאוד למלא (מעל שנה), ההמוגלובין עולה לכל היותר מספר בחודש: מ-9 ל-10 חודש, מ-10 ל-11 חודש וכן הלאה.

מציעה להחליף רופא.
אם מתנקים מגלוטן אי אפשר לבדוק צליאק.
אם החותמת היא רשמית ורפואית יהיה לה הרבה יותר קל להתנזר מגלוטן לגמרי.
זה לא רק לחם ופסטה - יש את בתבלינים, פיצוחים, גלידות, ממתקים וכו'.

כל דבר.
מציעה לשבת להכין תוכנית ארוחות, כולל נשנושים לשעת הדחק.
בהתחלה באמת קשה למצוא מה לאכול, אבל עם הזמן כבר לא זוכרים מה היה כל כך קשה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מתייעצת לגבי בתי בת ה-15 , כבר כמה חודשים מתלוננת על חולשה ועייפות מוגברת (מתעוררת בבוקר עייפה !!), כאבי ראש, לפעמים כאבי בטן והבטן נפוחה.
עשתה בדיקות דם, הברזל היה נמוך אז התחילה ליטול כדורי ברזל. התסמינים הנ"ל לא חלפו והברזל קצת עלה.
בשבוע שעבר במקרה נתקלתי בפוסט כלשהו של אמא למתבגר בעל תסמינים דומים, עשו בדיקות רבות וגילו שהוא חולה צליאק. לדבריה, אחרי שבועיים-שלושה ללא גלוטן כל התסמינים נעלמו.
חזרנו אל רופא המשפחה , הוא לא מסכים לבדוק רגישות לגלוטן.
הצעתי לה שננסה 3 שבועות יחד (אני מאוד רוצה להוריד גלוטן מעצמי) אך היא חוששת שלא יהיה לה מה לאכול.

ההתייעצות היא כזו : האם לצורך בדיקה יש להוריד כל דבר שיש בו גלוטן (למשל, גם אבקת מרק ) או שרק את התותחים הכבדים: לחם ושאר בצקים ?

מבקשת להעיר משהו ליתר ביטחון - אני כותבת אליך ונשענת על מה שאת כותבת אבל חושבת שעשוי להיות לזה ערך רחב יותר מהמקרה הפרטי.
אי לכך, מרשה לעצמי לכתוב גם דברים שאני יודעת מראש שלא מתאימים לכן בדיוק או שמרחיבים את היריעה בלי לשאול אם כבר עסקתן בזה.
תגידי אם זה בסדר לך, ואם לא - אני אתאפק

מכריזה - אני מכינה את זה בשביל האח/האחות
אפשר לדבר עם ילדים על התמכרות. אפילו עוד לפני שיודעים אם יש להם רגישות מהסוג הזה.
אני מדברת על זה בשביל לעורר אמפטיה לאנשים אחרים שקשה להם נורא להתאפק ממה שמזיק להם וכדי שלא יהיה שיפוט כלפיהם.
אפשר להדגיש בשיחה כזו כל מיני דברים שעשויים לדבר אל הילד המסוים.
למשל - את המשיכה הממש פיזית למה שמשבש אותנו. שהגוף ממש מתחנן לזה. ושהמוח שלנו מוכן לעשות כמעט הכל כדי לוודא שהגוף יקבל את שלו. למשל... להציב אותנו בסביבה שבה יש את זה, להתעסק בזה וכו'...
שהילד יוכל לראות שהדבר הזה הוא לא סתם. שלא סתם מתחשק פתאום להכין לאחים. שזה חלק ממנגנון רחב שכולו מושך לאותו המקום.
פשוט להתחיל לגדל את המודעות לדברים האלה.

אפשר להסביר שכאשר קשה לנו כדאי לנו ליצור סביבה שפשוט לא מזכירה לנו את מה שקשה. אפשר לשקף - את הולכת להתעסק במשהו שכנראה יגדיל את הקושי שלך.
כי את זה שיש גלוטן היא יודעת היטב. בגלל היא שם. את זה שתכף הקושי שלה ימלא אותה מעבר לגדותיה היא עוד לא יודעת.
אגב, אני בעד ההתנסות הזו. אני בעד להיות בתוכה ולראות מה קורה בדיוק כמו שקרה. את הניתוח של זה אפשר לעשות מושכל כך שלפעם הבאה יהיה לה כלי להשתמש בו.

נוטה לזלזל בכל מי שכח הרצון שלו לא עז כשלה.
עוד נושא טוב לשיחה. כוח. הרצון.
והקשר שלו להתמכרות ושיבושים כאלה.
משהו שמסביר שכאשר יש רגישות אז כוח הרצון לא ממש עובד לא משנה כמה מתחשק לנו להפעיל אותו.
שכוח רצון הוא מושג שאולי טוב לדברים שבהם אין לנו שיבוש, ולכן עם מעט מאמץ וחיוך נוכל להשיג מה שאנחנו רוצים.
ואפשר לומר משהו גם על הפעלת כוח בכלל. מה זה עושה לנו שכשאנחנו מפעילים כוח נגד הרצון של עצמנו.
זה ביטוי מאוד מתעתע, כוח הרצון. כי הרצון הוא אחר. והכוח מופעל נגדו, שזה נגדנו. ויש לזה מחיר...

לא הייתי צריכה לאכול מזה. חבל שאכלתי.
את יכולה לנסות עוד משהו, אחרי הבעת האמפטיה המאוד נחוצה. להגיד - אולי טוב שאכלת? עכשיו את יכולה ללמוד מזה משהו חדש. ולדבר על הלמידה הזו.

אני מנסה להביא את עצמי להתבוננות מהצד ללא שיפוטיות. זה קשה לי.
בטח. זה באמת קשה. אבל את אמא אלופה, ככה נראה לי.
ובכל מקרה השיפוטיות שלך היא ביחס לעצמך קודם כל ואת יכולה פשוט לסובב את זה אליך ולדבר עם עצמך.
לטפח את הרכות שלך כלפי עצמך ולסמוך על זה שהתוצרים יזלגו גם אל בתך.

וכל הכבוד על הרעיון המעולה של נוודית ועל הדיוק הזה. אני מקווה שבתך תמצא בזה תמריץ טוב להישאר בתהליך ובעיקר - ליהנות ממנו.

נוודית, זה רעיון מעולה! היא אוהבת ולוגים ביוטיוב וחולמת להיות יוטיוברית בעצמה! מצלמת את עצמה המון. אני אציע לה.

תודה! ודאי יעזור לי לכתןב גם כאן.

הבוקר: שוב סובבת סביב כל מה שגלוטן. מכריזה - אני מכינה את זה בשביל האח/האחות. אני רק מזכירה בכמה מילים: זה מכיל גלוטן, את זוכרת? מביעה אמפתיה לקושי שלה, תוך כדי הדיפת אחותה הגדולה שלא מפסיקה להצליף בה במילים קשות (האחות הגדולה היא טבעונית אדוקה ופרפקציוניסטית על, הנוטה לזלזל בכל מי שכח הרצון שלו לא עז כשלה). בסוף אכלה ביס אחד ממה שהכינה לאחים שלה ובאה אלי כולה חרטה - לא הייתי צריכה לאכול מזה. חבל שאכלתי. השתדלתי להיות בעיקר אמפתית ולעודד שזה בסדר, קורה ומתחילים שוב, אבל התפלק לי בפולנית: ״כשאוכלים זה נמשך כמה דקות וזהו ואחר כך חושבים, למה בכלל אכלתי את זה״ אבל תפסתי את עצמי מהר ושתקתי.

אחרי הביס או שניים האלה הלכה בשמחה ומילאה לעצמה קערה עם פירות כדי לקחת להפסקת האוכל בחוג שלה, ואז לקחה גם ביצים קשות (שניה לפני כן הכריזה שפירות זה לא אוכל וביצים קשות היא לא אוהבת).

אני מנסה להביא את עצמי להתבוננות מהצד ללא שיפוטיות. זה קשה לי.

אם יש מצלמה זמינה (טלפון, מחשב), אפשר לעשות וידאו בלוג. קטעים קטנים של תיעוד, כמו בתוכנית ריאליטי. יכול להיות נחמד, אולי יהיה לה נחמד להיות כוכבת הישרדות

שמנדובה, שומעים את הקושי. ויחד עם זאת, הילדה הזו נשמעת משו משו. חזקה כזו.
זה מה שעובר ממנה.
לי יש ממש חולשה לילדים כאלה ויש לי הרגשה שהיא היתה ממש מוצאת חן בעיניי.
אתן עושות משהו יפה וזו נראית אחלה דרך.

למקרה שזה הובן לא נכון - ברור לי שלא כפית עליה ושיש פה דיאלוג מתמשך ביניכן. זה הקסם.
כשאני מדברת על מעורבות אני בעיקר מתכוונת להעמקה שתביא להסקת מסקנות מדויקת ותגדיל את הסיכוי להמשיך במשהו טוב בלי שהוא יהיה מאוד מוחזק.

אני מעריכה שזה הדבר היחיד שהייתי מציעה לך לשים לב אליו. ההחזקה הזו וזה שמופעל כוח ומאמץ (מצידה, לא מצידך).
מניסיוני, הדברים הללו נוטים להשתחרר ברעש גדול.
אבל יכול להיות שהילדה שלך אחרת, ויכול להיות שאחרי הכמה ימים הראשונים זה כבר יהיה עם פחות ופחות מאמץ.

זה לא חסר ובטח שלא לקות כשלא כותבים. הכתיבה אמורה לאפשר עוד שקיעה של הדברים. אבל אם זה יכביד זה יעשה את העבודה ההפוכה.
תעשו מה שמשמח אתכן. אם ישמח אתכן לזכור את התהליך ולקרוא אחר כך אחורה.

בכל אופן - תצליחו. זה מסקרן מאוד, ואם יתחשק לך לשתף אני אשמח מאוד לשמוע.

שוב מודה לך מקרב הלב צילי. בעצם אנחנו עושים את מה שהצעת אבל לא באופן כה רשמי - יש דיבור ודיון על הדברים, לא הנחתתי עליה את זה אלא הצעתי ושוחחנו ושאלתי לדעתה ובסופו של דבר היא אמרה שהיא רוצה לנסות זאת. זה לא משנה את זה שקשה לה (זה גם קצת אישיותי אצלה כי ללא קשר לתזונה, היא נמצאת בתחושת חוסר וקיפוח מתמדת, עבוקה המון בחשבונות והשוואות ותמיד מסקנתה הסופית היא שידה יוצאת על התחתונה ומצבה תמיד חסר. כמובן גם ובמיוחד כאשר מבחינה אובייקטיבית, אין הדבר נכון.

בכל מקרה יש כל הזמן דיון סביב העניין, ולכן אתמול הצעתי לה שנשחק ב״צעד קדימה צעד אחורה״ כפי שהצעת. היא הסתובבה סביב זה כל הערב ושקלה את העניין לחיוב ולשלילה. בסוף היא אמרה שזה יאריך את התהליך ולכן עדיף כבר זבנג וגמרנו, למרות שזה קשה. אמרתי לה שזה בסדר גמור וגם אם היא משנה את דעתה אז שתגיד לי, אם קשה לה מידי, ונעשה התאמה. בכלל, ילדה בת רבע ל 9 קצת קשה לי לאלץ ולכן אין פה כפיה אלא בעיקר דיון סביב הדברים. כשאתמול היה סיפור גדול סביב הנודלס, בעיקר הזכרתי לה למה אנחנו עושות את הנסיון הזה אך הבחירה בסופו של דבר היתה שלה, והיא לא אכלה את זה. במרמור וכעס רב, וכמה שעות של הסתובבות סביב הנושא וחפירה מעמיקה בורידים שלי, אבל לא אכלה. ומגיע לה על זה ח״ח.

בעניין המחקר, אנחנו עושים זאת אך לא באופן פורמלי. פשוט כי יש דיבור מתמיד ובדיקה לפני ותוך כדי ואחרי כמובן. הפינה בה אני לוקה בחסר היא פינת הכתיבה... הכל נעשה בעל פה תוך כדי שיחות. אולי ננסה לרשום את הדברים באמת.

כן, מבינה אותך. שמחה מאוד שאת סבלנית מספיק בשביל לנסות את הגלוטן בנפרד. זו ממש דרך עדיפה בעיניי.
אציע לך עוד דבר לפני שנדבר על המחקר - לא להתייחס לתחושת הקיפוח באופן ישיר או אקטיבי.
או במילים אחרות - לא לקשור בין הקיפוח לבין מה שהיא מקבלת אקסטרא. היא עדיין בגיל רגיש ולא היית רוצה שייווצרו אצלה קשרים כאלה.
אז כשהיא מציפה את תחושת הקיפוח שלה אפשר להציע הקשבה פעילה, חיוך חומל, הזמנה לחיבוק או הומור.
ובלי שום קשר, פשוט לשאול - מה ישמח אותך מבין האפשרויות הרבות שיש לנו? דגש על שימחה ועל זה שבעצם יש שפע במקום על פיצוי בתמורה לקיפוח.
אני מקווה שזה עובר מובן.

מחקר - להציע לה להיות מדענית של ממש. איך עורכים ניסוי מדעי?
מתחילים מתיאור המצב הקיים (שבשפה מקצועית יקראו לו "הבעיה" אבל כאן זה לא מתאים). נשמע שיש לך ילדה מאוד מודעת. זה נכון?
אתן יכולות לכתוב ביחד את הדברים שמטרידים אותה ושעשויים להשתנות תחת שינוי מסוים.
את תיאור המצב נסו לפרוט לכמה שיותר סעיפים אופרטיביים. למשל, אם מדובר בהתנהגות שמרחיקה ממנה את הסביבה או מעוררת כעס, לכתוב בדיוק את הדוגמאות שנוטות לחזור על עצמן. זו גם שיחה חשובה שאפשר במהלכה להציף המון חמלה לקושי הזה.
הרשימה הזו היא הדברים שאתן בוחנות.
כלומר, במקום לתת כותרות גדולות לקשיים, הופכים אותם לפריטים קטנים ונקודתיים שנראים הרבה יותר ברי התמודדות. דברים שפחות מתייגים אותה.

שלב ב - מעלים שאלות מחקר. מה יכול ליצור שינוי?
כאן יהיה יפה אם לא רק הגלוטן ובכלל לא רק התזונה ייקחו חלק בהצעות. אפשר לבדוק הרי המון דברים אחרים. וככל שעולים יותר רעיונות גדלה התחושה שהדבר פתיר ובר שינוי.
וגם אם חלק מההשערות מופרכות (נגיד שהיא תאמר - אני אעשה פחות איקס אם אקבל בדיוק מה שאני רוצה) זה לא אומר שאי אפשר לבדוק אותן. זה מספר את הסיפור של הילדה והוא חשוב וחלק מהתזונה שלה.
אחר כך אתן עוברות לבדוק את הגלוטן, אם חשוב לך להתחיל איתו.

שלב ג - בניית השערות - מה עשויה לחולל הפרידה מהגלוטן?
כאן אפשר לפצל את זה לפי ימים. למשל - אחרי יום אחד בלי גלוטן היא עשויה לשער (או את...) שלא יקרה כלום. או שהיא תרגיש קצת יותר טוב. או שהיא תישן יותר טוב. או מה שזה לא יהיה שנראה לה הגיוני.
ולמחרת היום הזה היא תבדוק מה בעצם קרה לה אחרי יום אחד בלי גלוטן. אולי ההשערה התאמתה ואולי הופרכה. אולי עלו דברים אחרים שלא עלו בהשערות.

ולקראת היומיים מעלים שוב השערות מה יקרה. איזה התנהגויות שקשות לה אולי ייעלמו? איך היא תרגיש בגוף? איך היא תרגיש ברגשות? כמה נמרצת היא תהיה? או כל דבר אחר שעולה.

הרעיון הוא פשוט - לערב אותה בתהליך. ליצור בה סקרנות. להגדיל את המודעות.

על מה זה מתגבר? על ילדים שהניסוי איתם מצליח מאוד לדעת ההורה, אבל הילד היה כל כך מנותק ממנו עד שאין לו שום חשק או אפילו יכולת לראות מה קרה לו והוא נשאר תקוע בהתנגדות שלו. הוא נשאר עם הקיפוח ובכלל לא שם לב שדברים השתנו. הוא לא נשאר עם תמריץ להפוך את הניסוי לאורח חיים.
התסכול אצל ההורה יכול להיות עצום כי הוא עצמו כבר פענח חלק מהפתרון אבל בשביל להוציא אותו לפועל תקוע במלחמה עם הילד.
ככל שהילד מעורב יותר בניסוי, וזה הניסוי שלו על עצמו, והוא מקבל כובע של מדען וחוקר, ובאמת לא כופים עליו שום מסקנה, כך עולה הסיכוי שתוצאה טובה תזכה לשיתוף פעולה.

במקביל את יכולה לעשות עוד דבר או את שניהם:
לעשות את הניסוי בעצמך ולהיות גם מדענית כך שתוכלו לשבת ביחד ולהשוות תוצאות.
או לתעד את מה שאת רואה אצלה. למשל - לתעד שאחרי שלושה ימים בלי גלוטן את שמה לב ש... ובשיחה להראות לה את זה ולבדוק אם גם היא ראתה את זה או שהיא מרגישה אחרת.
זה עשוי לעזור לה לראות דברים מעוד זווית או להבין איך היא נתפשת מבחוץ. זה מתאים למקרים בהם המוקד הוא התנהגותי.
את יכולה להזמין אותה לתעד אותך אם בא לך, או כל דבר שמוביל לאותו כיוון - עוד זוויות מבט, עוד מעורבות, עוד מחקר, עוד מודעות.

לדעתי שווה לכתוב הכל כדי לקבל מבט על. יש נטייה לחשוב שכבר נזכור וזה לא עובד ככה. בטח לא בתוך משפחה עם ילדים ושלל עניינים.

בהצלחה רבה לכן. וסחטיין שאת צוללת לזה ביחד איתה ולא משאירה אותה לבד. זה בכלל לא מובן מאליו.

ברחה לי ההודעה!

אנחנו מאפשרים גם דברים לא הכי בריאים כדי לשמח את הנפש, במיוחד כשהיא בתחושת קיפוח וחוסר. הבעיה העיקרית עבורה זה שאחרים יכולים והיא לא. זה לא הנודלס עצמו או הפיתה עצמה... זה שמישהו אחר אכל, והיא לא. אפשר לחשוב שמרוב תחושת קיפוח היא עומדת להצטרף לתנועת הליכוד... :-p

אני בטוחה שסוכר משפיע, על כולנו, אבל רוצה לעשות צעדים נפרדים ולראות מה בעיקר משנה. במיוחד לאור העובדה שזו ילדה באמת רזה ונמוכה מאד, למרות שלא יצאה צליאקית בבדיקות, זה נתון מחשיד. והרבה ממה שאני קוראת על ההתנהגויות הספציפיות שאנחנו מתמודדים איתן, יכול להיות מקושר לגלוטן.

הרעיון של האינטרוולים גאוני. תודה! אשמח לרעיונות למחקר שאפשר לעשות ביחד עם הילדה. יש את המקום בי שרוצה לגמור כבר כמה שבועות ללא גלוטן כדי לראות אם יש השפעה, אבל כנראה שכמו בכל דבר אצטרך לאפשר לזה קצת יותר זמן.

הקשיים בעיקר התנהגותיים ויש לי תחושת בטן שזה הגלוטן, זו ילדה קטנת מימדים באופן מיוחד עם כוח רצון שמזיז הרים,

שמנדובה, קודם כל בהצלחה. גמילה של ילדים זה עסק מורכב מאוד מניסיוני, ולרוב יש בו הלוך וחזור כמה וכמה פעמים.

שתי מחשבות שלי בעניין:
אם בודקים רק את הגלוטן, אפשר למתוח את הקווים בדברים אחרים. למשל, בסוכר (אלא אם יש לך יסוד להאמין שהסוכר גם הוא בעיה. אני לא יודעת עם מה אתם מנסים להתמודד בעזרת הגמילה מהגלוטן).
אני תומכת בזה משום שנראה לי ממש חשוב לדעת האם סוכר בוודאות יוצר בעיה או לא. האם הבעיה היא בגלוטן או לא. היכולת להפריד ולהבין מה באמת משבש היא אחלה למידה.
ואז כאשר היא מרגישה מקופחת בהיעדר הגלוטן ניתן יהיה להציע לה חלופות לא מזינות אבל שיתמודדו עם הקיפוח.
מן הסתם זו לא תזכה בהצעת השנה אבל היתרונות שלה ברורים, בעיקר לתחילת הדרך. אחר כך אפשר לעדן ולכווץ את זה.

מחשבה שנייה - לעשות במקביל שיפט תודעתי. לוודא שמכניסים איזו עליזות לדבר הזה, על אף הקושי הברור מאוד שאני האחרונה לזלזל בו.
להכניס לזה רוח הרפתקנית, אולי אפילו לתכנן מחקר מדעי של ממש (אם האופציה הזו תעניין אותך תגידי ואולי אוכל לעזור), לעשות את זה קליל.
למשל, וסליחה אם זה מתנגש עם מה שכבר עשיתם. אני לא יודעת וכרגע אין לי זמן לשאול אז פשוט מציעה - במקום לארגן גמילה לארגן משהו באינטרוולים הולכים וגדלים.
כך: היום בלי גלוטן. מחר עם. מחרתיים ואחריו בלי. עוד יום עם. אחר כך לשלושה ימים ואחרי זה יום בלי. להכניס משהו משחקי לתוך התהליך ולדרג אותו.
להשאיר את השמחה סביב האכילה.
אולי אפילו לשמוח בעצמך או לגלות סקרנות בעצמך.

באמת שיהיה בהצלחה. המסעות הללו מורכבים לכל המשפחה.

ומכיוון שלא מצאתי דף על נסיון גמילה מגלוטן אצל ילדים, מוסיפה לכאן ואם לא מתאים אפשר להעביר:

יש לי ילדה אחת, בת 8, שלאור כלמיני קשיים אלו ואחרים אני רוצה לנסות איתה הפסקה מלאה מגלוטן לכמה שבועות ולראות מה יקרה. הבעיה היא שאנחנו משפחה גדולה, כאשר ילדה אחרת היא טבעונית בכלל, אני בתהליך הרזיה, אחד תינוק,מאחת מתבגרת, אחד אוכל כמעט הכל נא, והאבא לא חושב שעניין הגלוטן משנה משהו. כך שאנחנו נותרות היא ואני לבד במערכה, וזה לא קל לה בכלל, למסכנה. היא ילדה שמבינה מאוד וסובלת מההתנהגות של עצמה לא פחות מאתנו. מבינה שהגמילה מגלוטן עשויה להקל עליה מאד, ועדיין מתקשה כשהיא רואה את האחים שלה אוכלים נודלס או משהו כזה. יש גם נודלס ללא גלוטן - לא רוצה אותם. כשהיא רוצה משהו, גם כשהיא יודעת שזה לא טוב לה, לא משנה מה אציע או אילו תחליפים יהיו בבית, היא תסתובב סביב זה שעות (באמת שעות ארוכות) ותסרב לאכול כל דבר אחר, מה שעושה אותה עודיותר עצבנית.

תגידו לי, אחרי איזה זמן זה יותר קל? כי אחרי יומיים בלבד מתחשק לי לתלוש שערותיי בפינצטה אחת אחת. היא ואני ביחד בזה אז היא יודעת שיש לה את תמיכתי. ויש בבית מכל טוב, רק שבשבילה זה אין מה לאכול בבית הזה והיא, סליחה ילדה אהובה שלי שאני אומרת את זה, ממש בלתי נסבלת.

"תה":
מים חמים עם רכז תפוחים טבעי.
עוגיות ללא סוכר:
אצלנו אוהבים מאוד - אני חוצכת תפוחים כדי להוציא את הליבה
ושמה במעבד המזון עם בננה וקוואקר.
הכמויות לפי העין..וגם טועמת.
לפעמים מוסיפה לאחר שזה טחון - צימוקים קצוצים או אגוזים או שוקולד מריר או..מה שמתחשק.
יוצרת עוגיות קטנות
על נייר אפיה בתנור 10-15 ד' ב 200 מעלות.
כשזה מתקרר זה מתקשה ולכן לא להתרשם מהרכות כשזה חם.
לפעמים מכינה מימרח משמן קוקוס קקאו וסילאן וביחד זה טעים. גם בלי - זה נעלם מהר מאוד:-)

פרט לשייקים, יש משקאות מתוקים (מאדדדד!) מעצמם, כדוגמת מיץ תפוחים או מיץ סלק סחוט. למי שאינה מצויידת במכונת מיצים קשים, יש לקנות (למשל, ממושב קשת).

מה עם לעבור לתה ללא סוכר?
חשבתי על האפשרות הזאת, וזה נראה לי קשה יותר למי שרגיל לתה ממותק, בייחוד אם מדובר בילדה, שלא קוראת "באופן" ומבשילה בלבה החלטה, אלא מקבלת הנחתה מאמא.
אבל אולי תהיה פה הפתעה לטובה.

גלידה מסויימת שאפילו אחת הבנות שלך אכלה בהנאה מרובה
זה היה פלא מדהים. כל הזמן צפיתי בה וחיכיתי לרגע שתפסיק, אבל היא רצתה תוספת! אבל למחרת לא אכלה ממה שנשאר. אולי כשראתה שאני נותנת לה ללא היסוס, הבינה שהיא צריכה לחשוד.
לא זוכרת בדיוק מה הכנסתי לשם, אבל הקרמיות והמתיקות הגיעה משתי בננות קפואות מרוסקות עם מנגו, והיו גם "שקדייה" והרבה מטבעות עיסת קקאו. אולי הוספתי גם טחינה גולמית.

מה עם לעבור לתה ללא סוכר? אני עברתי לתה ללא סוכר בהשפעת באופן. קודם עברתי לתה עם משהו מתוק ליד (לרוב כמה קוביות שוקולד מריר איכותי), ואחר כך גיליתי שלפעמים לא מתחשק לי את המשהו המתוק ליד ואני שותה את התה בלי סוכר. יצא לי כמה פעמים לנסות תה עם סוכר בכל מיני נסיבות וזה פשוט לא טעים לי.

כמו כן ניתן להחליף את העוגיות במשהו אחר. אני מכינה לעצמי חטיף קוואקר שכולל במתכון שלו סוכר ושוקלד שמכיל סוכר, אבל עובר לחלוטין את רף הבריאות שלו. תפילה אפילו הכינה אותו פעם בגרסא לא מבושלת (ביום קיץ חם. עכשיו מזג האוויר הוא לא כזה שיכול להמיס דברים). צילי נתנה פעם מתכון לעוגיות תפוח וקוואקר שכוללות דבש (את כוללת דבש בספירת הסוכר? ואם לא, אז כשהוא מחומם הוא נספר? אני לא מחשיבה דבש לא מחומם כסוכר, אבל מחומם כן מחשיבה) שלי הוא טעים (ואני מתעצלת להכין כי ההכנה כוללת גירוד תפוח בפומפייה). אפשר להכין גם עוגיות ביתיות, אני בטוחה שהן תהיינה טעימות יותר ובריאות יותר.

לדעתי הכמות המשמעותית יותר באה מארוחת צהריים שכוללת פסטה לבנה. החלפה שלה בארוחת צהריים בריאה יותר ואת הלחמניה נניח בלחם שיפון של ד"ר מרק, ושל העוגיות התעשייתיות בעוגיות ביתיות היא המשמעותית בעיניי.

לקחת על עצמי את האתגר? כלומר, לוותר על חטיף הקוואקר ואכול ארוחת צהריים לא קנויה? למה לא? זה לא מאמץ גדול, ואני במצב רוח לניסויים משותפים כמו שהיו בימים עברו בדפי החיוניות. הניסיון מראה שתמיכה קבוצתית היא כלי עזר משמעותי בשינוי תזונתי.

בכל מקרה, אני חושבת שאם כל השאר הסוכר יעלם מהתפריט, אז הסוכר אחר הצהריים, בגן השעשועים, זה בכלל לא נורא.
אגב, מה עם קרטיבים ביתיים? או גלידת סורבה ביתית משובחת? תפילה, סיפרת על גלידה מסויימת שאפילו אחת הבנות שלך אכלה בהנאה מרובה, והיא כללה פירות כלשהן וקקאו. אני זוכרת נכון?

עוקבת וחושבת על סדר היום שלנו..
כרגע עם בן שנה בבית, כך שיש הרבה פחות השפעה של הסביבה. בכל זאת תוהה איפה אנחנו עומדים.
בעיקרון הוא אוכל פירות, ירקות, בשר ודגים. מעט מאוד פחממות בדרך כלל. לא מקבל סוכר וגם לא מלח (ככל שיש לנו שליטה), שותה מים.
עדי, הבנתי נכון שמדובר בשתי חביתות ביום? אפשר לשאול למה..?

שבוע טוב, עדי! @}

אכן אתגר!
(בהתחלה תהיתי אם הדף עוסק בבדיקת העמסת סוכר בהריון... )

לשמחתי, בביתנו נהוג לשתות מים (חוץ מאבא ששותה כמה ספלי קפה מדי יום). פעם בשבוע שותים שוקו (לאחרונה עברנו לשוקו ביתי, על בסיס חלב עזים) ופעם בשבוע תה.
האם תוכלי להרגיל את החמודה שלך להמיר את התה במים? אולי אפילו שייק? בבוקר נראה לי קשה יותר, אבל בצהריים נראה לי אפשרי. את יכולה בהחלט להסביר לה למה ומדוע, ואם וכאשר זה יעבור בשלום, תוכלי לחתור לשינוי גם בבקרים, אולי כשיהיה קר פחות. אולי לשתות בבוקר מים פושרים עם פרוסת תפוז?

הייתי מנסה להמיר את התוספת הפחמימתית בארוחת הצהריים בתפו"א, באורז מלא, בקינואה או לפחות בפסטה/ קוסקוס מלאים.

ואם מוכנים לאכול פרי לארוחת ארבע, כדאי לנסות לדאוג שיהיה לך מלאי זמין. מוכנים רק לבננות? כי לפעמים באמת קשה להשיג בננות במידת הבשלות הרצויה, אבל אם יסכימו פעם לתפוז ופעם לפומלה ופעם לאגס, יהיה קל יותר.

בעניין סביבה בלתי נשלטת - אין לי עצות. מוזמנת לקרוא את הדיונים הסוערים בנושא ב{{}}החיוניות שלי חלק שמיני לאחרונה.

אשמח לקרוא את המשך קורותייך.
בהצלחה!

אז ראיתי את הסרט שמיקי חיימוביץ' עשתה ושודר בערוץ 2.
ראיתי והזדעזעתי עד עמקי נשמתי. למי שלא ראה, יש לה שני סעיפים:

1. ילדי ישראל אוכלים הרבה יותר מידי אוכל מעובד.
2. ילדי ישראל אוכלים הרבה יותר מידי סוכר.

אז בקטע של המעובד, אני יחסית (יחסית) בסדר. אבל הסוכר, הו, הסוכר. גם מה שחבתי שאני בסדר בו, אני לא. והרי דוגמא:
גדולה קמה בבוקר, שותה תה (1 כפית)

הולכת לגן, אוכלת שם לחמניה עם חביתה (5 !!!! כפיות סוכר. הנתון נאמר בסרט, ושאלתי במאפייה וזה אכן נכון). פירות וירקות - ללא סוכר

חוזרת מהגן, אוכלת צהרים (לא יודעת כמה סוכר זה נניח פסטה מקמח לבן) ושותה תה (עוד כפית).

משחקים ונחים, ושקטן קם משנת צהרים אני נותנת להם ארוחת ארבע, שזה: או בננה (שזה ממש סבבה), או עוגיות (הכי גרועות, קנויות כאלה) או קרטיב (גרוע ועם צבע מאכל). אגב, בסעיף הזה אני לא רוצה אפילו לדעת על כמה כפיות סוכר אנחנו מדברים.

אחר הצהרים זה גם אתגר, כי זה אומר ילדים אחרים בסביבה בלתי נשלטת כמו גן שעשועים. גם ביקור אצל השכנים בדרך כלל צריך לכלול עוגיות.

בארוחת ערב אוכלים מרק/ סלט וחביתה וקינוח זה פרי.

אז מה חשבתי לעצמי כאתגר הסוכר ?
חשבתי לנסות יום אחד בלי. חשבתי, שאם אני יכולה להתארגן על יום אחד בלי, אני יכולה להתארגן גם על יותר, בעלות שולית פוחתת.

אז מה אתן אומרות? מידע? רעיונות? מצטרפות לאתגר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכם,
אז גם אני כמו רבות מכאן מאסתי בשומן שלי... אני לא שמנה שמנה אבל לא רזה רזה... עשיתי כושר רציני וירדתי במשקל רק 1 קילו!!! החלטתי ללכת על דיאטה ללא גלוטן וסוכר. אני עושה את זה כבר 3 שבועות וירדתי 3.25 ק"ג!!!!
אני ממש גאה בעצמי!!!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכל הבנות.אני כ4 חודשים הפסקתי סוכר,גלוטן,אוכל מעובד וכל מה שלא בריא כמו למשל חמאה כ30% שומן זאת אומרת הכל פחות מ5%.בסופו של דבר ב4 חודשיים הורדתי 10 קיולו.לא הלכתי לשום מכון אבל השתמשתי בשיטה ,פשות למדתי אותה (השיטה של המכון המדובר)תודה

עם מה כן מתחילים את הבוקר ?
רסק ירוק הידוע בכינויו שייק ירוק.
רסק ירוק מתכונים

תודה אביטל - חג שמח

עם מה כן מתחילים את הבוקר ?
הצעות:

• סלט או ירקות חתוכים + ביצה קשה או ביצים במחבת בצורה כלשהיא, את הביצים אפשר לגוון עם גבינות קשות, עשבי תיבול, בצל, פטריות וכו'
• סלט + גרעינים/אגוזים שונים
• יוגורט + פירות חתוכים + שקדים/אגוזים

נשמע מעניין ומאתגר..
שאלה לכל אלה שעברו דרך אברהמסון , חודש ראשון אסור לגעת באורז, תפו"א, תירס לחם ללא גלוטן,ופריכיות אורז
עם מה כן מתחילים את הבוקר ? נערכתי עם לחמניות ללא גלוטן ופריכיות אורז ומריחה של סוגי גבינה מעל והרבה ירקות
מה עכשיו ? מה אוכלים על הבוקר?? הצהריים לא מטריד אותי כי אכין קטניות וירקות
אשמח לכל עזרה ועצה

אני כבר שנתיים גמולה מגלוטן וסוכר בעקבות שינויים בתזונה ובדרך חיים. ללא כל מכוני גמילה למיניהם.
יש נפילות פה ושם אבל הן קלות ואני מיד מתאפסת על עצמי.
הסוד הגדול אצלי הוא פשוט להזין את הגוף בשומן!!! ולאכול מאכלים טבעיים ולא מעובדים בכלל.
שמתי לב שכאשר אני לא אוכלת מספיק שומן החשקים למתוק ופחמימות (אני מסוג הנשים שיכולות לחסל חפיסת שוקולד לבד בדקה וחצי) מופיעים
וכאשר אני כן מזינה את הגוף במספיק שומן (שומן מן החי/שמן קוקוס/חמאת קוקוס/אבוקדו)אני מרגישה שבעה וללא שום חשק או צורך במתוק.
אם פעם הייתי אוכלת מינימום 2 פרוסות לחם ביום היום אני כבר לא נוגעת בכלל בלחם והוא בכלל בכלל לא חסר לי. אני אפילו לא מחפשת תחליפים ללא גלוטן.
אה, כן. גם ירדתי 5 קילו בחודש על הדרך.

תודה לך , אכנס ללינק שהשארת ואקרא
חג שמח ושנה טובה ומתוקה !!

היי מירנדה,

לפני למעלה משנה התחלתי תהליך של שינוי תזונתי שמשיק למה שאת מתארת.
תוכלי לקרוא רבות על הנושא בדף החיוניות שלי חלק שמיני.
העצה העיקרית שלי היא להתרכז במוצרי מזון הקרובים ביותר למצבם הטבעי. לחם ללא גלוטן יכלול בדרך כלל שלל חומרים תעשייתיים, מעובדים, ונראה לי שהגוף שלנו יעדיף לוותר עליהם לא פחות משירצה לוותר על גלוטן או סוכר לבן.
המלצה נוספת היא לעבור את השינוי בהדרגה, בקצב שמתאים לך. אם את רגילה להשתמש ברוטב סויה בתדירות גבוהה, את יכולה להמשיך ולקנות אותו גם אם יש שם איזה שמץ גלוטן. בהמשך אולי תגלי שמתאים לך להפסיק להשתמש בו, לאו דווקא בגלל הגלוטן אלא משום שתעדיפי לא להכניס לגופך מרכיבים אחרים שכלולים בו (אולי סוכר, אולי חומרים משמרים וכו').

בהצלחה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב,
מנסה לעבור לתזונה ללא גלוטן, לא מפאת מחלת הצליאק, מפאת בעיית ההשמנה
נכנסתי ל'אושר עד' כי קראתי שיש שם מחלקה ללא גלוטן כולל לחמים קפואים (מה שבסופר עם מוניטין כמו השופר סל שקרוב לבית והוא ענקי אין אפילו קמצוץ מוצרים ללא גלוטן... טוב - קמצוץ יש...) הוספתי לעגלתי מוצרים ללא גלוטן, מחוייכת... חיפשתי סויה , על גבי הסויה רשום שעלול להכין גלוטן - מה הכוונה בעלול להכיל? והאם יש דבר כזה סויה ללא גלוטן? האם כשאני מתחילה תזונה ללא גלוטן ולא בגין מחלה שאוסרת להתקרב לגלוטן, האם לא להיות קיצונית בבחירת המוצרים ורק להוריד את הקמחים והפאסטות למינהם ?

לכל עצה בנוגע לגמילה מגלוטן ומוצרים - אשמח ואקבל בזרועות פתוחות!!
וגם היכן בדרום יש מרכולים עם יותר מגוון של מוצרים ללא גלוטן

נ.ב - העמסתי איטריות אורז (פאד-טאי) כי הבנתי שכל מוצר מאורז לא מכיל גלוטן , נכון ???

תודה מראש
מירנדה