דג חתול

שליחת תגובה

אגדת המציאות עשויה להיות אחרת לחלוטין רק מעצם השינוי בהגדת המציאות
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: דג חתול

דג חתול

על ידי פלוני_אלמונית* » 10 דצמבר 2020, 02:52

דף _נפלא

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 23 יוני 2019, 13:55

תגידו, יש איזשהו דף אינדקס שבו רשומים בסדר כרונולוגי כל הדפים של שיחות, בכינוי זה ובאחרים?

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 02 דצמבר 2016, 19:42

איזה כיף לראות פה את שיחות!
והשיר... השיר... |L|

דג חתול

על ידי שיחות* » 30 נובמבר 2016, 07:40

|L|

דג חתול

על ידי קור_את* » 29 נובמבר 2016, 11:42

איזה כיף לראות פה את שיחות!

דג חתול

על ידי שיחות* » 28 נובמבר 2016, 12:10

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+


ראיתי בפייסבוק מודעה, מין מודעת אבידות ומציאות כזאת.
וכך היה כתוב בה:
"בעלי מצא טבעת על קרקעית הים"

וואו.


בעלי מצא טבעת על קרקעית הים
הביט כה וכה , השליך אותה ושט משם בהיטח סנפירים.
אולי הוא בכלל לא היה בעלי
ויתכן שזו לא הייתה בדיוק טבעת
אבל המצולות
בריצוד
בקריצה
בעפעוף
בסינוור
הנידו סנטרן אלי
ראינו אותך,
ראינו איך ראית את כל זה.
לכי אל החוף.
מה לך כאן
כאן זה המצולות
לא שמת לב?

דג חתול

על ידי שיחות* » 05 אוקטובר 2013, 22:33

ענבר מים!
איך זכרת ענבר מים?

עדיין לא הצלחתי להסביר מה זה אבל אני מבטיחה להמשיך לנסות.

דג חתול

על ידי יעל_צ* » 06 אוגוסט 2013, 21:57

למבררים: יעלצי עם סימן שאלה כי היא עם סימן קריאה בפייסבוק. היא אושיה שם
כן, ברור.
ואולי אוריד את סימן השאלה.

דג חתול

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 06 אוגוסט 2013, 19:54

מסתבר שהסתיו כבר מפציע בלב של חלק מהאנשים. מסתבר גם, (באדיבות גוגוס) שהבלוג שלך תיכף חוגג יומולדת 3.
(ואף מילה על ענבר מים).

אבל בחייאת, גם ככה חם אש, בבקשה תפסיקי לייבש אותנו... (())

דג חתול

על ידי שיחות* » 06 אוגוסט 2013, 19:14

הו!
תודה. התרגשתי מאוד.
( למבררים: יעלצי עם סימן שאלה כי היא עם סימן קריאה בפייסבוק. היא אושיה שם. )

דג חתול

על ידי מי_מה* » 05 אוגוסט 2013, 22:51

מחרה מחזיקה אחרי יעלצי (אם כי שואלת את עצמי מה פתאום יש לה סימן שאלה אחרי השם?!)

דג חתול

על ידי יעל_צ* » 05 אוגוסט 2013, 20:07

איך שפתחתי את "באופן" עכשיו המליצו לי על הדף בלוג החיים בבית . וגם סקפטית כמוני מבינה שלפעמים דברים לא קורים סתם.
בזכות הבלוג הזה הכרתי אותך, ואני מתכוונת להכרתי כמו שעשו פעם, לפני העידן הווירטואלי. נסעתי שעתיים וחצי מירושלים צפונה כי הייתי חייבת לברר מי זאת שכותבת ככה.
זה היה בערך לפני עשר שנים. המון דברים קרו מאז. אני במקום קצת אחר היום, גם פיזית וגם נפשית. דבר אחד לא השתנה: את עדיין כותבת נפלא, והשיחות כאן הן אחד הדברים הכי טובים שיש.

דג חתול

על ידי ריש_גלית* » 31 יולי 2013, 14:02

השלמתי חומר והחתמתי כרטיס. חוזרת ללא-להיות-באינטרנט. @}

דג חתול

על ידי שיחות* » 28 יולי 2013, 23:35

:-D

דג חתול

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 28 יולי 2013, 22:55

אשה למטבח וחתולים למגפיים

דג חתול

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 27 יולי 2013, 15:39

ותכתוב בו מדי יום!
נאה דורש, נאה מקיים.

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 25 יולי 2013, 15:44

אמן אמן הלוואי ומהפה שלך לאוזן של ההיא למעלה (-:

דג חתול

על ידי שיחות* » 25 יולי 2013, 00:15

חבל על מי שמת. הכל לטובה.

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 24 יולי 2013, 18:23

קריטריון מצוין לכל או לרוב סוגי היחסים
נכון.
חבל שאת זה לא ידעתי לפני עשרים שנה.

דג חתול

על ידי לי_אורה* » 24 יולי 2013, 17:22

מי שלא מפרגן לי ותומך בי, לא חבר שלי.
קריטריון מצוין לכל או לרוב סוגי היחסים.

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 24 יולי 2013, 08:27

(-:
אני חשבתי שזה חייב להיות בגלל העמבה.

ואגב מה שגריינת (מדף שאני מקפידה כרגע להמנע ממנו (-: ), אני דווקא גיליתי בתקופת התיכון שכל התרבות מסביב מלאה "ירידות" וזה כל מה שכולם אומרים זה לזה, והחלטתי בכוונה לנהוג אחרת.
מאז אני נוהגת לפרגן, לתמוך ולעודד תמיד.
יתר על כן, עוד כשהייתי בת עשרים ומשהו ניפיתי את חברי לפי מידת הפירגון והתמיכה. מי שלא מפרגן לי ותומך בי, לא חבר שלי.

דג חתול

על ידי שיחות* » 23 יולי 2013, 21:58

בגלל העמבה?!! :-D
הוי! עד שפיצחתי את זה. (שמן קוקוס..? לא קשור. לחות אורגנית קפואה? לא, לא קשור. עגבניות אורגניות...שמן מנועים אולי שמשמש פלאפליות מסויימות..למה לעזאזל התכוונה אלמונית?)
ובכן, בשמת התאפקה עם העמבה, אבל לעמבה חיים משלה.

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 23 יולי 2013, 20:13

D-:

דג חתול

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 יולי 2013, 15:05

מדמיינת אותך דוהרת על האופנוע אל תוך השקיעה, שערך מתנפנף מאחוריך, ומשאירה שובל שלמרות שהוא כה מרומז מריץ עוברים ושבים תמימים הישר לפלאפל הקרוב, מתים מרעב.

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 22 יולי 2013, 17:54

אבל זו לא סיבה למנוע ממני להעלות נושא שחביב עלי {@
(קודם כשדיברתן על מנגו בסלט נמנעתי בכוונה מלדבר על עמבה P-: )

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 22 יולי 2013, 17:53

הונדה זה שם משפחה יפני
ברור. חברות האופנועים הן על שמות מקימי החברות כמובן! (הונדה, סוזוקי וכו').

דג חתול

על ידי שיחות* » 22 יולי 2013, 15:18

הונדה זה שם משפחה יפני.
(וזה היה הונדה (-: בדקתי בגוגל. )

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 21 יולי 2013, 21:59

הונדה זה אופנוע...
(לא, אני לא חולמת על הונדה. אני רוצה קוואסאקי).

נגיד כזה

Qi]או למשל כזה sUcGJKcKZtQanl4G4Dg[/po]&ved=0CD8QsAQ&biw=1298&bih=646

דג חתול

על ידי קן_לציפור* » 21 יולי 2013, 20:30

מבחר תמונות יפות של קוטצו.
איזה המצאות יש ליפנים האלו.... מדהימים!
רק בשביל זה שווה לי לקרוא עוד ספר של הרוקי

דג חתול

על ידי שיחות* » 21 יולי 2013, 14:59

לגמרי יתכן שבזה אהבת! התקטננתי על עניין הקוטצו כי התרגשתי כשזיהיתי וזו הייתה הזדמנות לשתף. מבחינת כל השאר- עצם זה שהכל עובר כל כך מעולה, ושרד תרגום אולי כפול אפילו- מיפנית לאנגלית לעברית- מראה לגמרי שהתרגום מעולה.

דג חתול

על ידי תפוזית* » 21 יולי 2013, 14:28

טוב, לא הכרתי את עניין הקוטצו הזה - מגניב ביותר.
זכרוני לא במיטבו כרגע לגבי הקטע הזה (אז אולי קראו לו הונדה. אבל מבחינתי כל שם שתזרקי אפשרי...). בכל אופן, מה שהתכוונתי לגבי התרגום, שהוא הצליח לכתוב בצורה ייחודית, שלהרגשתי התאימה לסיפור (לא שיש לי למה להשוות, כי אני לא יודעת יפנית :-) ), ולכן חשבתי שהתרגום היה מוצלח (בלי להיכנס לדקויות של מונחים ספציפים). אבל אולי בעצם התלהבתי מהתרגום באחד מהספרים האחרים שלו?... בכל אופן מה שבטוח הוא שבאחד מהספרים ממש אהבתי את התרגום.

דג חתול

על ידי שיחות* » 21 יולי 2013, 00:00

הונדה! קראו לו הונדה. לא?

דג חתול

על ידי שיחות* » 20 יולי 2013, 23:43

https://www.google.co.il/search?hl=iw&s ... ota&[po]gs l[/po]=img.1.0.0i19.5564.16187.0.18662.20.13.2.5.6.0.126.1517.0j13.13.0....0.0..1ac.1.20.img.Zw0wmjUbpEA

מבחר תמונות יפות של קוטצו.

דג חתול

על ידי שיחות* » 20 יולי 2013, 23:40

וגם ממש התפעלתי מהתרגום.
היה איזה עניין, עם האיש הזקן שהוא הולך לבקר עם אשתו, אולי אתן זוכרות? ובכן שם הייתה התפלקות עם התרגום, שבאמת קשה היה, אני מניחה , לצלוח אותה. (וואו כמה קשים חיי המתרגם! צריך ממש ללכת לחיות במקום כדי להבין על מה מדובר, לפעמים. וגם אז רק אם יש לך מזל.)
האיש הזקן, לצערי שכחתי את שמו, יושב תדיר ורגליו בתוך פחמים. זוכרות את התיאור התמהוני הזה?
ובכן, ביפן קר מאוד, והחימום מתבצע בדרכים סגפניות ומשונות, מטעמי בריאות, חיסכון, וזהירות משריפות . אז יש את הקוטצו, שזה שולחן שמונח מעל פתח עמוק ברצפת החדר, שבקרקעית שלו גחלים לוחשות או מנורה מחממת מחוברת לחשמל. מעל השולחן שמיכת פוך ענקית, ועליה משטח כבד כלשהו שאפשר יהיה להשתמש בשולחן לאכילה, לכתיבה, או לשינה טובה. אז יושבים עם הרגליים בתוך זה, השמיכה מכסה אותך עד המותן, על אזורי הרביה השתן ומערכת העיכול, שנשארים חמימים ונעימים, ואילו הראש ואברי הנשימה נותרים באויר הקר- שלא לומר קפוא- של החדר. שאפשר יהיה לחשוב בצלילות, ולנשום טרי .
וזה מה שהוא עשה, אני חושבת, אדון יוקובאשי או איך שקראו לו. פשוט ישב בקוטצו.

דג חתול

על ידי קן_לציפור* » 20 יולי 2013, 22:36

"קורות הציפור" הותיר את הרושם הכי גדול.
אני גם ממש אהבתי את קפקא על החוף...

דג חתול

על ידי קן_לציפור* » 20 יולי 2013, 22:35

וואו. איזה כותב. ואיזה סיפור.
לגמרי. מאז הספר הזה, קראתי איזה עשרה ספרים שלו. לא כולם סחפו אותי, אבל אין ספק שזה בין הטובים שלו.

כשכתבת "לגמרי" רציתי ליפול על צווארך ולהתחנן "נכון?? נכון שמדהים??!!"
נכון, נכון נכון!

קראתי את הספר הסיני "ברבורי פרא"
אני אחרי שקראתי אותו, ועוד כמה של אמי טאן, עשיתי קעקוע בסינית... חחחח...
<אם לדבר על רמות של הזדהות>
:-)

ומסכימה לגמרי שאחרי האימהות, בתקופות אצלי, קשה לקרוא ספרים.
אבל יש כאלה שלגמרי לקחו אותי. כמו זה המדובר.
כמו אלגנטיות של קיפוד. ועוד כמה שנתנו לי רגע לחיות בעולם אחר בענין ובסקרנות.

דג חתול

על ידי תפוזית* » 20 יולי 2013, 21:58

נכון שמדהים
טוב, אני לא קן לציפור, אבל - לגמרי... :-)
בהיותי תולעת ספרים מושבעת חזרתי לקרוא בגדול באיזשהו שלב, למרות האימהות.
ואחרי שנדהמתי מקורות הציפור המכנית המשכתי וקראתי את כל הספרים של הרוקי מורקמי (נדמה לי שיש עדיין ספר אחד שלו שעוד לא קראתי...), מכולם - "קורות הציפור" הותיר את הרושם הכי גדול. הכי "וואו", וגם ממש התפעלתי מהתרגום.

דג חתול

על ידי שיחות* » 19 יולי 2013, 23:35

כי הייתי בכאלה התרגשויות מהספר הזה, ופתאום עוד מישהו. אני לא מצליחה לקרוא מאז שאני אמא. קראתי אולי עשרה ספרים מאז שאני אמא. ואני אמא כבר המון שנים. חמש עשרה. לא מצליחה לקרוא. (גם בלוגים, כתבות, אריזות קורנפלקס הגותיות במיוחד..לא קוראת.) נהייתה לי בעיה כלשהי שקשורה בריכוז. פעם זללתי ספרים בתשוקה גדולה. וזהו. ואת הספר הזה לא סתם שהצלחתי לקרוא, הוא עיצב לי את כל החורף ההוא. וואו. איזה כותב. ואיזה סיפור. ואיזה כותב. אני באמת מרגישה בעלת מזל גדול מאוד שהספר הזה הצליח לחדור את ההפרעה הזאת שניחתה עלי.
זה לא רק ריכוז. זה גם החשופיות. כאילו משהו באימהות גורם לך להשיל ציניות וסינון. ואז רמת ההזדהות היא ממש מסוכנת. אני זוכרת שלפני ממש, המון זמן, בתחילת הופעת הבעיה, קראתי את הספר הסיני "ברבורי פרא" והייתי בדיכאון שלושה שבועות. בקיצור, כשכתבת "לגמרי" רציתי ליפול על צווארך ולהתחנן "נכון?? נכון שמדהים??!!"
בקיצור, נכון שמדהים? (-:

דג חתול

על ידי קן_לציפור* » 19 יולי 2013, 09:40

כן, נדמה לי שכן.
לא זוכרת אם מחקתי.
למה?

דג חתול

על ידי שיחות* » 19 יולי 2013, 00:32

קן לציפור חכי רגע אל תברחי,
נכון את כתבת כאן פעם "לגמרי" אחרי שכתבתי "קורות הציפור המכנית" ואחר כך מחקת?

דג חתול

על ידי קן_לציפור* » 18 יולי 2013, 22:06

נפלא, נפלא... אין מילים

שפתיים יישקו

דג חתול

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 18 יולי 2013, 00:52

איי, איי, שרטטת נשמות, את. |L|

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 18 יולי 2013, 00:23

{@

דג חתול

על ידי יעל* » 17 יולי 2013, 23:56

כמה אני אוהבת את ההסתכלות שלך על העולם.
ראייה עמוקה עמוקה, וכל כך נוגעת
זה נדיר.

דג חתול

על ידי שיחות* » 17 יולי 2013, 23:44

תודה |L|
נכון שזה סיפור מיוחד? זה פשוט מכניס בי חוסר שקט, לחשוב שמסתובבים בינינו נושאי סיפורים כה רבים, כה רבים, ככה, אנונימיים, בלתי נראים, אנשים רגילים ברחוב....והסיפורים, מניינם כמניין הבעות הצער והשמחה שהשתקפובחלונות של כל מיני מינים משונים של כלי רכב או אגמים וימים או סתם עיניים בכל השנים הרבות האלה, הנופים, מעברי הגבול, הצרורות החפוזים, אני יודעת שזה לא רק העם הזה, שהמין האנושי כולו נע, ונד, וזע, וסובב על עקביו ונשתל ונעקר וחוזר חלילה, אבל זה קרוב לנו לנשמה, וזה עמוס, עמוס, גדוש, מדהים פשוט בנפלאותו ונוראותו, כל העניין הזה עם שורשים כל כך עמוקים שמרחפים באויר כל הזמן

דג חתול

על ידי יעל* » 17 יולי 2013, 23:33

איזה יופי.
@}

דג חתול

על ידי מי_מה* » 17 יולי 2013, 23:08

בהחלט שפתיים יישקו וכל המוסיף או במקרה של כאן, כל המוסיפה , הרי זה רק משתבח והולך.

דג חתול

על ידי קוראת_בלתי_נלאית* » 17 יולי 2013, 21:54

שפתיים יישקו
וכול המוסיף גורע.

דג חתול

על ידי שיחות* » 17 יולי 2013, 20:54

עוד זה יוצא וזה בא.
נכנס, מדבר. איש כבן שבעים. מדבר מדבר אני שואלת אותו אתה מירושלים? אומר לי לא. אבל בקול שלו אני שומעת את סבתא שלי. אפילו לא אותה בדיוק. כמעט רוצה להגיד: את הזכרונות שלה, שככה הגברים מדברים בזכרונות שלה. מכאן לשם, נפרש לפני סיפור היהודי הנודד, שהוא אף פעם לא דומה, אף פעם לא חוזר על עצמו, ובכל זאת, נימותיו זהות, דמעותיו זהות. ההפתעה על פני מספריו, זהה, כביום שהתרחשה.
הפרידו אותנו נשים גברים. אני לא האמנתי. בן עשרים ואחת כבר הייתי. לא ילד. מאיסמעליה, לאוניה, לא נתנו לאחיות שלי ולאמא שלי לעלות. הרבה שעות חשבנו שזהו זה. בסוף עלו. אבל עד שעלו לא ידענו שיעלו. חשבנו שזהו זה. מאז הרגעים האלה נשבעתי שאני לשמה לא חוזר. ובאמת לא חזרתי. הרכוש שנשאר לא נתנו כלום. ככה מהר בלילה.
יציאת מצרים, אני אומרת לו. אבל הוא לא שומע אותי. מפליג, מפליג. פתאום אני מבחינה בשפם דק, דק, קרוב אל השפה העליונה, כמעט בלתי נראה, על פניו הגאים. וחושבת איזה לא תחזור לשם, אתה שם. תראה את הפנים שלך. מאסרי גאה. וכבר כמעט מוציא לי את הנשמה עד שמחלץ סוף סוף ששם דיברו ערבית ולאדינו. נשמתי לרווחה. בגלל זה הזכיר לי את הזכרונות של סבתא שלי.
בקיצור בסוף, כבר כמעט קם ללכת, אני שואלת אותו אז מה זה פינטו? כי זה שם משפחתו,והוא מספר:

(שזה הסיבה שהתיישבתי לכתוב את כל זה ) :

בזמן של גירוש ספרד, רצו לעשות חתונה, בין המשפחות של המלכים של ספרד ופורטוגל.
בפורטוגל לא הייתה אינקויזיציה. היחס ליהודים היה מצויין. אבל מלכי ספרד ביקשו שיגרשו את היהודים משם, אם רוצים שתהיה חתונה.
מלכי פורטוגל לא הסכימו.
בהתחלה, לא הסכימו.
הספרדים אמרו : אז אין חתונה.
אז הם הסכימו. ונתנו צווי גירוש לכל היהודים. הציעו להם להתנצר ולהישאר. מי שהסכים, התנצר ונשאר. כל אלה שלא הסכימו, שינו להם את שמות המשפחה לשם אחד. אותו השם. שיהיה להם כמו אות קין. פינטו. שזה צבוע. (כמו paint באנגלית) שצבעו להם בניירות מעבר שלהם סימן, אות קין. אז זה פינטו. אנשים אפילו לא יודעים. ולא מבינים מה הקשר בין פינטו ממרוקו לפינטו מצרפת, לפינטו ממצרים.

הוא עושה אתנחתא, ואז אומר באותו מבע, כמי שמתורגל לא להסגיר שמחה לאיד:
ומי שכן התנצרו, והפכו קתולים, קראו אותם "קריסטאנוס נובוס" שזה נוצרים חדשים. עד היום הזה הם קריסטאנוס נובוס. מאז ועד היום לא מקבלים אותם בקהילה הקתולית בשום מקום בעולם. כי הם נובוס. הם לא באמת. ובשום מוסד יהודי בעולם אם באים לבקש עזרה, לא מקבלים אותם."
והשפם הדק נמתח לרגע. וחוזר. ובזאת הוא חותם את הסיפור.

דג חתול

על ידי יעל_צוק* » 17 יולי 2013, 19:19

@}

דג חתול

על ידי שיחות* » 17 יולי 2013, 06:37

אני רק יכולה לדמיין איך קמים עלינו, מטרוניתות כבודות ומעפעפות ביום סיור במוזיאון תרבויות מטעם ועד העובדים של הבעל שכמונו, שניים, אחד קווקאזי אחד גרוזיני, ואומרים ממש בקול אחד (די דומה, לא איזהר ואומר:) למי אמרת אוכל דומה?!

דג חתול

על ידי לי_אורה* » 16 יולי 2013, 17:40

איזה כיף כאן! הסיפורים והתגובות.

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 16 יולי 2013, 13:35

(-:

דג חתול

על ידי עננים_בקפה* » 16 יולי 2013, 11:28

הוא בדיוק סורג גרביים לחיילים

דג חתול

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 16 יולי 2013, 11:26

עם פנינים כאלה חבל לחכות לפנסיה, תציעי לבנז לחרוט אותם על יצירותיו..

דג חתול

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 16 יולי 2013, 11:21

הוא מחייך וממתיק לי סוד : קווקאזית. והוא מבטא את המילה קווקאזית בהערכה, בלחישה מלאת כבוד.
מן הסתם, האוכל הקווקאזי דומה לאוכל הגרוזיני, נכון?
שבוע שעבר ההורים רצו לבוא לת"א ושנצא לאכול צהריים במסעדה. התפקיד שלי היה למצוא איזו . בהשראת (החיים הם) סרט, נזכרתי במסעדה גרוזינית עממית, שקיימת בשכונה כבר בערך שבע שנים.
"שבע שנים לא הולך ברגל", חשבתי לעצמי. הביקורות ברשת חיזקו, והעובדה שלא צריך לסוע לת"א ולחפש חניה הכריעה את הכף. פעם ראשונה בחיים שטעמתי אוכל גרוזיני.
וואו, איזו הפתעה משובחת! אפילו אבא שלי(!!) נהנה מאד מהאוכל :-9

דג חתול

על ידי עננים_בקפה* » 16 יולי 2013, 11:06

אני חושבת שמשפט פיטגורס המעודכן יצתרף לאוסף המשפטים אותם ארקום על כריות אחרי שאפרוש לפנסיה.

דג חתול

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 16 יולי 2013, 10:04

_פיתגורס אמר: החיים הם סרט"
אני משתתקת. הכל משתתק. והוא מישיר אלי מבט מוטרד ואומר "פיתגורס. נו. לא שמעת על פיתגורס״?_
:-D בקול רם!

ווי ווי, אילו מעדנים משובחים הגשת לנו!
(איזה כיף שהצליח לי, הטריגר פעל).

דג חתול

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 16 יולי 2013, 08:55

:-) שפתיים יישקו.


אני נמסה לסיפור שלו, מתנועעת על דבשת מבושמת של חיה מחוספסת ברכיים כלשהי, רעולת מבט וחשופת מתניים, רוכבת על גלי היסטוריה קסומה של אנשים שחרפו נשמתם המאובקת באבק מדבריות נעלמות, סיכנו נפשם והדביקו לשונם לחיכם למען השג רקיק ממסטל כלשהו, לשאתו בעיניים יוקדות בתוך חריט רקום זהב, חזרה את כל הדרך המסוכנת. וכדי לא לאבד קשר עם המציאות ולא לאבד קשר עם המספר אני ממלמלת "אתה מדבר ואני מרגישה שאני רואה סרט"

דג חתול

על ידי שיחות* » 16 יולי 2013, 01:31

אל יש משיח הגיע סוכן חומרי בנין. הוא לא בא לאכול אבל ישב לאכול בסוף. אמר לי, אני, אל תראי אותי ככה. אני אוכל כל יום שלישי אצל הבן של אלופת הארץ בבישול ביתי. מאיפה היא? אני מתעניינת. איך קוראים לה? והוא אומר לי את שמה, שמצלצל כמו משהו ערבי. דה נור. מה זה דה נור? ואז אומר לי, היא, כל שנה נוסעת לחודש לבשל להם ברוסיה. חודש! מזמינים אותה! מפה!
לא מסתדר לי. אני שואלת אותו, מה, היא רוסיה?
והוא מחייך וממתיק לי סוד : קווקאזית. והוא מבטא את המילה קווקאזית בהערכה, בלחישה מלאת כבוד.
אתה קווקאזי? אני מחייכת אליו בחיבה.
יורד לו הפרצוף
לא, אני סתם רומני.
הקווקאזים, הם פרסים, ותורכים, ורומנים. שבימי אלכסנדר הגדול לא נתנו שיכבשו אותם, עלו על ההרים. מכאן קוראים להם קווקאזים, הוא מוסיף בגאווה חרף רומניותו הסתמית. בדרך הפרחים, היו עולים אליהם לסחורות. היו ממשיכים לעלות אליהם.
והוא מפליג בסיפור בעיניים מצועפות, כנזכר.
ואני נמסה לסיפור שלו, מתנועעת על דבשת מבושמת של חיה מחוספסת ברכיים כלשהי, רעולת מבט וחשופת מתניים, רוכבת על גלי היסטוריה קסומה של אנשים שחרפו נשמתם המאובקת באבק מדבריות נעלמות, סיכנו נפשם והדביקו לשונם לחיכם למען השג רקיק ממסטל כלשהו, לשאתו בעיניים יוקדות בתוך חריט רקום זהב, חזרה את כל הדרך המסוכנת. וכדי לא לאבד קשר עם המציאות ולא לאבד קשר עם המספר אני ממלמלת "אתה מדבר ואני מרגישה שאני רואה סרט"
והמספר, שכבר הסכמתי למכור לו את שתי אזניי לנצח תמורת מה שרק ירצה, רק שימשיך לספר, אומר לי ביבושת פתאומית שניערה את הסיפור כמו שטיח פרסי מהוה בשיכון בקומה שניה בעיר שהיא עירו ממש, "בטח סרט. החיים הם סרט. פיתגורס אמר: החיים הם סרט"
אני משתתקת. הכל משתתק. והוא מישיר אלי מבט מוטרד ואומר "פיתגורס. נו. לא שמעת על פיתגורס?"

דג חתול

על ידי שיחות* » 16 יולי 2013, 01:02

לפני איזה שנה הלכתי עם האיש שמתעקש להיות איתי (אין לי הגדרה יותר רומנטית כרגע, עמו הסליחה) למסעדה הודית ידועה במרכז הארץ.
הכל שם היה עם עגבניות! הכל! מה זה התבאסתי. כל דבר אצלם היה שקשוקה עם קארי מתקתק, אפילו לא היה חריף! והעיקר הפוזה של בעלת הבית מפה עד הודעה חדשה.
הערתי לה משהו, התנפחה עלי כמו איזה טווס, אמרתי לה סבתא שלי לא שמה עגבניות אף פעם ואצלה האוכל היה חריף. לא יודעת מאיפה היה לי אומץ להגיד לה ככה. כל הערסיות ההודית יצאה לי . למה אני מספרת את כל זה? כי כנראה טעיתי. נראה לי שסבתא שלי היתה שמה, באבוהה שמה. עגבניות ז"א.
כי השבוע בישלתי עם מלא ירקות, ונתחי חזה עוף, וקארי, ועגבניות שריסקתי בבלנדר מוט, וזה יצא זה. זה היה פשוט זה. לא מתקתק וגולשי כמו אצל זותי המפורסמת, אלא זה. אסלי. ואיך את קשורה לזה גיברת טוסיק? כי בבסיס, שהיטגן יחד עם הבצל והשום לפני הכל, חגג לו שורש פטרוזיליה שמנמנן וגאה. קצוץ אמנם דק דק, אבל גאה. מאז חזרתי על זה שלוש פעמים. כל פעם יצא שונה (-:
אז כמו שאת מבינה אכן יש לי כל הזמן ארגז עגבניות לידי. ועכשיו הוא הולך ומתרוקן.

דג חתול

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 15 יולי 2013, 14:41

בעכבר הבריטי?
אינדיד!
(איך תמיד יש לך ארגז עגבניות רקובות בהישג יד? עגבניות, לא הולך טוב בתפריט של יש משיח?)

דג חתול

על ידי שיחות* » 14 יולי 2013, 21:50

אה, ואז?
בעכבר הבריטי, נכון?
<כל מי שלא צחקה עגבניה רקובה אז מזלך>

דג חתול

על ידי שיחות* » 14 יולי 2013, 07:36

מתי מומלץ להכנס לכוננות ספיגה?
בטון הכי מאנפף שתוכלי לדמיין:
"את כבר תדעי ממי..."

דג חתול

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 14 יולי 2013, 00:03

_היום קרה משהו, שאולי קרה בפעם הראשונה.
רגע, כאן נדרשת פאוזה, הנמכת הקצב והאור, הישענות אחורה בכסא והזדקפות, כחכוח ומתיחת שולי חצאית אל מעבר לברכיים, לקיחת אויר קטנה, ועכשיו:
היא אמרה טוב, אז חטפת את כל הג'יפה הזאת. אבל עכשיו היא יודעת, והיא תיזהר.
ופתאום לחשה לי בתי "אמא! תפסיקי את זה!"
מה??!!
"את משדרת פחד! תשדרי לו אנרגיה של כוח."_
אילו שני צדדים מקסימים של אותו מטבע. (את בתפקיד המטבע).

התיאורים שלכן... הילדה אוטוטו בת 7, מתי מומלץ להכנס לכוננות ספיגה? :-)

ותודה על מגוון האוצרות כאן בדף.
אה, ואז? גמני צחקתי @}
שיהיה שבוע טוב ושמרקיורי ינוח קצת ויניח לנו. (#הארץ#אסטרולגיה)

דג חתול

על ידי ציפורי* » 13 יולי 2013, 15:44

אז חטפת את כל הג'יפה הזאת. אבל עכשיו היא יודעת, והיא תיזהר.
לגמרי. כי מה, שננסה להימנע מלחטוף ג'יפה? הרי אין לנו סיכוי. זה לא שזה באמת קשור לדברים שעשינו או אמרנו. (לפעמים אולי כן אבל כל כך קשה להבין מתי. מעייף אותי רק לחשוב על זה).
אני הופכת ממש מאומנת בספיגת ג'יפה. לפעמים, כשאני מוכנה לזה (כי יש פעמים שזה מפתיע ואז זה ממש קשה)- אני אפילו נהנית מזה. יש בזה משהו מרגיע, בלדעת שכל מה שאני צריכה לעשות זה לשבת, להקשיב ולנשום, ולחכות שזה יחלוף.

דג חתול

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 13 יולי 2013, 08:07

אמא שלך צדקה, והבת שלך מהממת בלהט הזה שלה.

הסלט הגאוני האחרון שלי: חופן נבטוטים, גזר מגורר, זיתים קצוצים, בצל ירוק והמון לימון ושמן זית. (ומלח).

כל אפליקציה של מנגו זה מבחינתי בזבוז - מתחילה לחתוך את פרי גן העדן הזה ואז רק טועמת... ואוכלת אותו כבר ככה, בלי כלום, לא צריך יותר :-)

דג חתול

על ידי דנה_ה* » 13 יולי 2013, 00:56

אז חטפת את כל הג'יפה הזאת. אבל עכשיו היא יודעת, והיא תיזהר.

חכמה אמא שלך.

דג חתול

על ידי אינדי_אנית* » 12 יולי 2013, 23:42

שתרד לו העקשנות.
אם שמים מלח ולשים אותו קצת, כל העקשנות שלו נעלמת... (במקום לחכות).

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 12 יולי 2013, 12:14

נכון. אמא שלך צדקה. והאמת, הפכתי לכזאת אמא בעצמי כנראה, כי זה נשמע כמו משפט שלא מזמן אמרתי בעצמי, מהפה שלי, רק לא זוכרת למי... (-:

(אני יום אחד אהיה סבתא. בונה על זה! זו הודעה ליקום. לא צריך להזדרז, אבל שיידע).

דג חתול

על ידי יעל_צוק* » 12 יולי 2013, 12:05

צודקת, אמא שלך.

דג חתול

על ידי מי_מה* » 11 יולי 2013, 22:27

איזה סלט!
<מימה מתפעלת מהסלט ועוקפת בשקט את השיחות עם מתבגרים שמרעידות את הבית ואיפה אמא שתרים את החצאית מעל לברכיים ותזדקף בכסא>
ואגב ביחסים עם כרוב אני משאירה את השמן לסוף כדי לתת ללימון ולמלח להוציא ממנו את העקשנות בלי הסיכוך של השמן ששומר על העקשנות. רק אומרת.
אבל לא באמת יכולה להסתתר מאחורי הסלט, אז לעניני המתבגרים. לפני זמן קצר ניסיתי לחסוך קצת מידע מהמתבגר שלי בלי הצלחה ונזכרתי במשפט שאמרה לי הפיונת לפני כמה ימים: " כשמנסים להסתיר מאתנו משהו זה עושה יותר חשק להציץ ולראות."
אז יוצא שאמא שלך צדקה. כי בסופו של דבר חשוב שהמידע יגיע וכל השאר זה רעשי רקע והם יעברו בסוף.

דג חתול

על ידי שיחות* » 11 יולי 2013, 21:29

וגם, הכנתי סלט כל כך כל כך טעים, ואני מרגישה שהטעימות שלו נבעה מאופן ההכנה , אז מפרטת כאן:
רבע כרוב גדול, קצוץ לחתיכות לא פיצפוניות ולא גדולות.
עליו, בקערה,שמן שומשום, ושפע מיץ מלימון שלם. ומעט מלח. שתרד לו העקשנות.
אחר כך (כשכבר קורים לכרוב תהליכים שאנחנו פחות רוצים על שאר המרכיבים),
מוסיפים:
נענע קצוצה
מנגו קוביות
קולורבי מגורר בפומפיה
גזר מגורר בפומפיה.

פשוט אחד הסלטים הכי מופלאים שזכיתי להכין ולאכול.

דג חתול

על ידי שיחות* » 11 יולי 2013, 21:23

היום קרה משהו, שאולי קרה בפעם הראשונה.
(זה בהמשך לענייני התבגרות. )
קרה איזה משהו, ששמעתי עליו, שקשור באופן מאוד עקיף לבטיחות של הבת הגדולה שלי. משהו שולי, אבל חשוב, למקרה ש יצטרפו מקרים וזה יהיה רלוונטי..
הדבר קשור גם במידע מביך על קרוב של מישהו שיקר לה, שלא היה אמור להגיע לאזניה (לא משהו ששווה להימתח עליו, אני פשוט נאלצת להיות חשאית מצורך טהור שלי בהישרדות, לא שום ענייני טאקט או משהו.)
ולאחר שניה של התלבטות, ניגשתי אליה ושיתפתי אותה, כדי שתדע לשים לב.
הידיעה תאפשר לה להיזהר, אם יעלה הצורך. שום דרמה. פשוט לדעת וזהו.
וואי. כמעט ונכחדתי רק מההדף. איך אני מעיזה, ולמה אני משתפת אותה בזה, ואיך לעזאזל היא תצליח לשכוח את המילים האלה שאף אחד לא בחר להגיד לה חוץ ממני כמובן, ואם לא סיפרו לה הרי לא רצו לספר כי זה אישי אז למה אני, מכל העולם כמובן דווקא אני, שזה בכלל לא ענייני, ואיך היא תסתכל בעיניים של כך וכך עכשיו כל פעם כשבאה לכך וכך, ועוד בלי לגלות שהיא יודעת, כי הרי (מבט נוקב הרמת קול ורעד כללי של כל הבית -) אף אחד לא סיפר לי על זה, כי זה לא ענייני הרי! חוץ מאמא שלי כמובן שחושבת שהכל אפשר, פשוט לדבר על אחרים וזהו, אפשר! ודי כבר תני לי לישון ולהתפלל מתוך שינה שכשאקום אני אשכח את זה....."
הו הוהו והוההווווווווו וואו! מה זה? הרי להסתיר ממנה זה גובל בחוסר אחריות (נגיד, סתם, שהיא מתארחת לפעמים בבית שיש בו גם סבתא שיש לה משהו שנדבקים בו אם יושבים על אותה אסלה, והמשהו הזה מסוכן. נגיד ברמה זאת. אז לא לגלות לה כי זה לא יפה כלפי הסבתא??! מה הרעיון?)
וביאושי, פניתי, מי היה מאמין, לאמא שלי, האחרונה שהייתי חושבת עליה כיועצת לענייני גיל ההתבגרות (והיחידה שהתקשרה אותו רגע)
והיא אמרה :
רגע, כאן נדרשת פאוזה, הנמכת הקצב והאור, הישענות אחורה בכסא והזדקפות, כחכוח ומתיחת שולי חצאית אל מעבר לברכיים, לקיחת אויר קטנה, ועכשיו:
היא אמרה טוב, אז חטפת את כל הג'יפה הזאת. אבל עכשיו היא יודעת, והיא תיזהר.

דג חתול

על ידי יעל_צוק* » 09 יולי 2013, 09:55

גם למתבגרים. הכי גבורה זה גיל ההתבגרות
מימה, את צודקת כל כך. איזו תקופה לא פשוטה זאת (להם, להם!). לא שלאימהות זה פשוט. עשרים פעם ביום אני צריכה להזכיר לעצמי לא לקחת אישית את התגובות שלהם.

דג חתול

על ידי מי_מה* » 06 יולי 2013, 22:44

אני חושבת שאמהות למתבגרות הן סוג של גיבורות-על (כושלות, רוב הזמן. לא מצליחות להציל אף אחד, בעיקר לא את עצמן. ובכל זאת).
גם למתבגרים. הכי גבורה זה גיל ההתבגרות (ולא הייתי חוזרת אחורה לשניה להנקות ותינוקות).

דג חתול

על ידי עננים_בקפה* » 04 יולי 2013, 19:15

ונזכור את כולם

דג חתול

על ידי רונית_סלע* » 04 יולי 2013, 18:25

מה עם דני דין, למה אף אחד לא זוכר את גיבור העל המקורי כל כך תוצרת כחול לבן? מה עם קצת ציונות, מיץ סגול, עלילות מופרכות ועורף אויב?
זוכרים, בטח שזוכרים. אצלי הוא חרוט עמוק, ואפילו הבזק המודעות שנדלק בי עם ההתבגרות והאיר באכזריות את פגמי הסדרה, הכתיבה הרעה והמופרכות והגזענות (והציורים האנטישמיים..)- לא מחה את החריטה.
היום אני מבינה שהוא (הסופר, איך קראו לו?) קנה אותי עם הרעיון עצמו, של להיות רואה ואינה נראית..

דג חתול

על ידי עננים_בקפה* » 04 יולי 2013, 07:47

א. אכן רפאל
ב. מה עם דני דין, למה אף אחד לא זוכר את גיבור העל המקורי כל כך תוצרת כחול לבן? מה עם קצת ציונות, מיץ סגול, עלילות מופרכות ועורף אויב?

דג חתול

על ידי אינדי_אנית* » 04 יולי 2013, 07:29

א. נדמה לי שרפאל
ב. אבל גם ספיידרמן נעקץ מעכביש רדיואקטיבי.
ד. D-:

דג חתול

על ידי ריש_גלית* » 04 יולי 2013, 00:28

מה קרה לצבי הנינג'ה שנתפס אצל בני חמש וחצי כהגיוני?
א. הם מוטציה (במקור הם היו צבי ביוב רגילים. לא שאני יודעת על צבים שגרים בביוב אבל ניחא).
ב. הם אוכלים פיצה!
ג. הם נקראים על שם אלילי הילדוּת הידועים, אנשי האשכולות הרנסנסיים מייק, דון, ליאו ו... שכחתי את הרביעי.
הגיוני, לא?

דג חתול

על ידי שיחות* » 03 יולי 2013, 22:50

את יודעת, כתבתי אסכמה בטעות ואז חשבתי למה לתקן בעצם? זה זה. כמו אחזקה, ואלה.
תודה על ההמהומים.
אני חושבת שאמהות למתבגרות הן סוג של גיבורות-על
ממש. ממש.
הבה נלך על הערצה עצמית במקום על קמטוטי הרחמים העצמיים.
ושלא באותו עניין אם כי וכולי: הבן שלי אמר לי שהוא לא אוהב את כל גיבורי העל. רק את צבי הנינג'ה כי אצלם יש סיבה הגיונית לכוח שלהם.
הסברים יתקבלו בברכה. מה קרה לצבי הנינג'ה שנתפס אצל בני חמש וחצי כהגיוני?

דג חתול

על ידי ציפורי* » 03 יולי 2013, 16:16

_אני (רואה שהוא משלב ידיים): קר לך?
הוא: לא, אני ככה מכיתה ב'._
D-:
להמהומי אסכמה נעימים, שזה הדבר שאולי חסר הכי הרבה בבית כשהילדים מגיעים לגיל מסויים (לא אכפת לי שזו הכללה, אני מעדיפה לחשוב שאצל כולם זה ככה.)
המהומי הסכמה מכאן :-)
אני חושבת שאמהות למתבגרות הן סוג של גיבורות-על (כושלות, רוב הזמן. לא מצליחות להציל אף אחד, בעיקר לא את עצמן. ובכל זאת).

דג חתול

על ידי לילה_טוב* » 03 יולי 2013, 14:58

אני ניסיתי מאוד ללמד בצורה של דיאלוג ושיחה, בגלל זה זה היה כל כך תלוי בשיתוף הפעולה של התלמידים. אז לפעמים, עם כתה מתעניינת ומשתתפת, זה היה מצוין, ולפעמים לא.

דג חתול

על ידי יונת_שרון* » 03 יולי 2013, 06:25

איך המורות כאן הסבירו יפה את מהות ההבדל בין שיעור לבין שיחה, או בין הרצאה לדיאלוג.

דג חתול

על ידי ריש_גלית* » 02 יולי 2013, 23:46

לבנזוגי ולי יש רפליקה קבועה, כמו לכל הזוגות הזקנים האלה:
אני (רואה שהוא משלב ידיים): קר לך?
הוא: לא, אני ככה מכיתה ב'.
(וכל פעם מחדש זה יוצא לנו בשיא הטבעיות, כאילו אנחנו לא מתאמנים על זה 14 שנה).

דג חתול

על ידי שיחות* » 02 יולי 2013, 16:55

אחוות לא זוכרי המילה מוסאקה, כמובן.

דג חתול

על ידי בשמת_א* » 02 יולי 2013, 16:54

ככה היו גם מצלמים את כולם בתמונת המחזור
נכון!

דג חתול

על ידי מיכל_בז* » 02 יולי 2013, 16:51

אני אפילו מלמדת מבוגרים ולא ילדים וזה כל כך קשה! להיות מעניינת כל הזמן זו עבודה היסטרית, אבל גם להיות מרוכזים כל הזמן זו עבודה היסטרית. מכיוון שכשאני הייתי ילדה היה מאוד קל להתחרות במידת העניין שלי בשיעור (כמעט כל דבר עניין אותי יותר), אז אני ממש מבינה אותם.

ובעניין אחר,
אני חייבת לציין שמטרידה אותי מידת הלהט שמערכת החינוך מצמידה למתמטיקה. כאילו, כולה מתמטיקה.

חזרה למעלה