חברה במצוקה בירושלים צריכה דולה פוסט פארטום המלצות?

מחפשת דולה פוסט פרטום בתחילת דרכה לעזרה על בסיס של כמה שעות כל שבוע במחיר ידידותי.
אם מישהי מכירה המלצה אשמח לקבל.

שאלה למי שלמדה לימודי דולה פוסט פארטום - האם יש לכן יש המלצות על מקום לימודים ספציפי לכך?

[u]אני מקנאה בנשים שקיבלו עזרה ובנשים שידעו לבקש עזרה[/u]
נקודה טובה. שווה לך לבדוק אם הדבר הזה מלווה אותך גם היום, אחרי הלידות. כי עזרה תמיד צריך כשמגדלים ילדים, ומי שלא מביעה את הצורך סביר שלא תמלא אותו.
אולי את יכולה למנף את הדיון הזה לשינוי בחיים שלך גם עכשיו.

[u]אישה שלא מבינה שצרכי התינוק קודמים לצרכיה[/u]
הא, אני לא בטוחה שזו אקסיומה...
אני מעולם לא חשבתי שצרכיי התינוקות שלי (או צרכי הילדים שלי כיום) קודמים לצרכיי. בטח לא באופן גורף.
זה שהתינוק לא יכול לספק חלק מצרכיו, ושצרכיו נדמים בעיניו דחופים מאוד, לא אומר שהצרכים שלו באמת באמת קודמים לשלי.
זו שאלה של תפישה ואין חובה קדושה לקבל דווקא את התפישה של התינוק בכל רגע נתון.
כל הצרכים כולם היו חשובים לי, ובכל רגע נתון בדקתי מה [b]באמת[/b] דחוף.
בעיניי זו גישה בריאה מאוד, לתת לכל הצרכים מקום של כבוד, ולא לתעדף אותם מראש וקטגורית.
יש לזה השלכה גדולה גם על האחים בבית (כי אולי צרכי התינוק קודמים לצרכים של כו-לם בבית?) אבל זה כבר באמת לא עניין הדף... סתם חומר למחשבה.

תודה לכולכם נשים חכמות על התשובות הכנות וחוסר השיפוטיות.
מהו פינוק? יש דבר כזה בכלל? מיהי האמא המפונקת? התשובות עזרו לי להבין את הצורך בדולה. זה יפה שאישה יודעת להכיר בצרכיה ומשכילה להיעזר ורגישה מספיק לצרכיה שלה.זה יפה שאישה מספיק מחוברת לעצמה ולתינוק שלה בשביל לקחת עזרה. משכב לידה זה לא קשקוש. רצפת האגן זקוקה לשיקום ולהתאוששות ובשביל זה צריך קודם כל ולפני הכול לנוח!!! פשוט להוריד הילוך ולנוח. אז זה בהיבט הגופני הפשוט. ובאשר לנפש , קיים קשר חזק מאוד בין חוסר מנוחה או בדידות , עייפות , בלבול ותסכול לבין דיכאון לאחר לידה . אולי כואב לי מהמקום של הקנאה?קנאה זהו רגש חזק מאוד שאין לזלזל בעוצמתו. אני מקנאה בנשים שקיבלו עזרה ובנשים שידעו לבקש עזרה. אני חושבת שבילבלתי בין שני דברים שיש להבחין בינהם. אחד זה אישה שמבינה שהיא זקוקה לעזרה ולמילוי צרכיה והשני זה אישה שלא מבינה שצרכי התינוק קודמים לצרכיה.

עוד שאלה - למי שלמדה דולה פוסט פארטום ו/או הדרכת הנקה - אני מחפשת מקום לימודים לנושאים הנ"ל ומתקשה להבין באופן אובייקטיבי (כמה שאפשר) איזה מהמקומות מוצלח. אשמח לשמוע איפה למדתן ואיך הייתה החוויה עבורכן - הן בפן המקצועי והם בפן האישי. תודה!!!

אויש, כמה שאני אלרגית ושונאת את המילה "פינוק" (וגם את המילה "עונש", אבל זה כבר שייך לנושא אחר...)
מזכיר לי שאחרי הלידה, גם בשיא הדיכאון והחרדות שעברתי, אם מישהו היה מעז לומר את המילה הזו, בהקשר של לפנק את התינוקת, הייתי מתנפלת עליו ומסבירה לו שאין דבר כזה פינוק.
גם צורך רגשי (נניח להיות על הידיים או במנשא) הוא צורך בסיסי וחשוב להתפתחות.
וכנ"ל לגבי "פינוק" של אימהות.
סליחה על החדות - אבל לדעתי אין דבר כזה. כל אימא שמרגישה צורך בעזרה, על אחת כמה וכמה לאחר לידה, לא מתפנקת!!!! היא זקוקה לזה מכל היבט שהוא: פיזי, רגשי, חברתי, פסיכולוגי וכו'.
כמו שענו לך יפה חלק מהנשים כאן, את מרגישה כך כי כל אחת מרגישה לעיתים התנשאות על אחרים, גם כדי להצדיק את הבחירות שלך באימהות ושאת אימא טובה.

בלידה הבאה, אם תהיה כזו בתקווה (בעזרת השם), מבטיחה לעצמי לבקש מכל החברות שלי פגישות מתנה עם דולה פוסט פארטום, במקום כל הבגדים ושאר השטויות לתינוקות ששולחים ובחצי לא השתמשתי. זה שווה זהב העזרה הזו.

[u]למה אני חושבת שזה פינוק?[/u]

אולי יעזור לך לענות על שאלה זו אם תשאלי את עצמך שאלה מקדימה:
מה זה בשבילך פינוק? איפה המילה הזו פוגשת אותך?

[u]אז מה הבעיה שלי? שאני ככה מתנשאת ומלגלגת?[/u]
אין לך שום בעיה. את אשה נורמלית לגמרי. כולם מתנשאים ומלגלגים מדי פעם בעניינים שונים, כתלות בצורך שלהם להרגיש טוב עם הבחירות שלהם.
הרוב יודעים שזה לא נראה טוב אז שומרים לעצמם.
גם את ככה, שהרי בחרת לעצמך כינוי לא מזוהה בעליל.
ובכל זאת, בחרת לשחרר את זה החוצה.
אז אני מציעה שאולי מדגדג לך לנהל דיון על אמהות? או אמהות טובה? או אמהות טובה יותר?
אם אכן כך - יש דפים כאלה ברחבי האתר שאפשר לעורר אותם ולחלוק את המחשבות שלך.
אישית - אני בעד.

ולעצם העניין - גם אני הייתי אמא מצטיינת שלא עסוקה מאוד בעצמה ואז אחרי הלידה השלישית יצאתי החוצה עם בתי ואמי ואחרי עשרים פסיעות בערך הבנתי שהאגן שלי קורס.
כל הכבוד לי באמת!
שישה שבועות שכבתי במיטה רק כדי לא להחמיר את הנזקים של הלידות הקודמות ועד היום אני משלמת על זה מחיר כבד ומבאס.
אז לשאלת הדף - בטח בטח בטח. אם יש מישהו שמממן או שניתן לגרד לזה כסף מתקציב המשפחה - בטח!
הכי כיף לקבל את התמיכה הזו מבני ובנות משפחה וחברות. אבל... יש לזה גם חסרונות כי אנחנו לא בשבט.
והיום זו נמצאת ומחר איננה. וההיא מבטלת כי... ומזו לא נעים לי לבקש שתתכופף או שתקפל או שתקח או שמשהו.
כאשר אני משלמת לאשה שזהו תפקידה ואני סומכת עליה והיא אמינה ואחראית - וואו, גן עדן.

ולשם ההקבלה - בדיוק כשם שאקנה עזרה טובה בתשלום ממישהי שתהיה עם הילדים שלי בבית כאשר אני זקוקה מאוד לזמן לעצמי, כך אשלם ברצון (אם יהיה לי כסף) למישהו כזו מייד אחרי לידה. אפילו ברצון בריבוע.
אז אם אין לאף אחת פה התנגדות לעזרה בתשלום כאשר מגדלים ילדים בבית, אין שום הגיון בהתנגדות לעזרה כזו אחרי לידה. פי אלף יותר חשוב. כל איכות החיים אחר כך תלויה בזה בעצם.

[u]אני חושבת על לימודים בתחום (דולה פוסט פארטום+הדרכת הנקה) ותוהה עד כמה יש עבודה בתחום[/u]
יקרה, מציעה לך לדבר עם דולות בכירות וללמוד מהן איך מייצרים שוק במקום שבו הוא לא קיים, פשוט כי השכל הישר אומר שצריך שיהיה כזה שוק.
אולי תעשי היסטוריה בישראל... אני מאחלת לך, וליולדות בישראל.

[u]למה קשה לי לקבל את זה ? למה אני חושבת שזה פינוק? מה קורה אצלי בפנים שבגלל זה הראיה שלי היא כזאת? אני יודעת להודות שקשה ולבקש עזרה צפיציפית, אני יודעת לשים הכול בצד ולישון ולנוח . אבל דולה? נראה לי מוגזם[/u]
נשמע אפילו מעצם השפה שמשמשת אותך שספגת איזו תפיסה מאד מסוימת על מה זה אמהות ואמהות טובה וממש קשה לך להתגמש ולראות שיש גם אפשרויות טובות אחרות, חוץ ממה שנראה לך טוב וכנון.
את אומרת "פינוק" או "מוגזם" ביחס לצרכים של אמהות אחרות, אפילו המילים האלה עצמן נשמעות די שיפוטיות. נשמע שאת גם מאד דורשת מעצמך.
אי אפשר לאבחן את כל האמהות ששמות את התינוק בתינוקייה ככאלה שלא אכפת להן, הרבה פעמים זה נובע מתוך חוסר מודעות, לידה טראומטית (גם אם רשמית היא לא נחשבת ככזו), סתם אפיסת כוחות מוחלטת.

כמו שכבר כתבו כאן מקודם, לידה זו חוויה מטלטלת רגשית וגופנית, כנ"ל גידול של תינוק, וגם אם זה לא תינוק ראשון. הלבד אחרי הלידה הוא לא טבעי, אדם הוא יצור חברתי והמציאות של היום היא רחוקה מלהיות טבעית.
אחרי הלידה, יש מעטות שמצליחות לחזור מהר מאד לתפקד "כרגיל", אני הייתי כזאת אחרי הלידה הראשונה ונורא התפעלו ממני, אבל עשיתי את זה מתוך חוסר מודעות לגוף ואני חושבת שאפילו שהרגשתי טוב
וחשבתי שיש לי כוח וכו' נגרמו מזה נזקים גופניים בלתי הפיכים. לא סתם בתרבויות מסוימות לאמהות אסור לקום מהמיטה ארבעים יום אחרי לידה ואסור לבשל ובטח לא לנקות.

אני כן חושבת שהיה לי טוב שיצאתי מהבית, לא רחוק, אפילו סתם לגינה, כי מהבדידות באמת שהייתי משתגעת.
אם הייתה לי אפשרות כלכלית, בטח שהייתי שמחה לקבל דולה אחרי הלידה וגם מנקה וגם בייביסיטר לגדולים. לא הייתי מחשיבה את זה כפינוק,
אלא כהשקעה במשפחה. אם תהיה לי התאוששות טובה וקלה, הילדים יקבלו את אמא שלהם בחזרה במצב מתפקד ושמח מהר יותר וזה שווה הכל.

המושגים האלה של פינוק ומוגזם באים הרבה פעמים מתוך תפיסה של האמא המושלמת כאמא שמקריבה את עצמה,
אחרת היא אגואיסטית או מרוכזת בעצמה. שום דבר טוב לא יוצא לדעתי מהתפיסה המעוותת הזאת, לא לאמא, ולא לילדיה.
טוב לאמא אחרי לידה להיות מרוכזת בעצמה יותר מהרגיל- לרב, זה יועיל גם לתינוק. מי שיודע לטפל בצרכים של עצמו, יש יותר סיכוי
שיזהה גם את הצרכים של הזולת. צרכים בסיסיים של הגוף: לנוח, להיות מוזן, לישון זה לא פינוק. לרצות עזרה ותמיכה נפשית אחרי לידה,
בכלל לא נראה לי מוגזם, אלא טבעי ביותר. גם לנפש יש צרכים, אחרי אירוע משמעותי ומטלטל כמו לידה, צריך איוורור, צריך מישהו שיקשיב ויבין,
גם זה בסיסי.

אם יש מזל גדול, לפעמים בן הזוג יכול למלא חלק מהצרכים, אבל לפעמים גם הוא צריך תמיכה/לא מספיק יודע איך לתמוך/אין חופש מהעבודה.
אז אפשר להסתפק באחד שיביא לך דולה פוסט פארטום (-:

אני חושבת שהקושי הוא לא רק הבית שלא מתנקה מעצמו או הכביסה הלא מקופלת. אותם באמת עוזרת בית יכולה לפתור. הקושי הוא בלבד, בתחושה שמאדם חופשי הפכת לסוג של עבד לצרכיו של תינוק שתלוי בך. בילד הראשון הקושי עצום עוד יותר כי יש תחושה שכך זה יהיה לנצח. שעכשיו 18 שנה לא תישני, שמעכשיו לא תוכלי לשתות קפה חם למי יודע כמה זמן, שלא לדבר על סתם כמה רגעים לשים את הראש על הכרית מבלי לחשוש מקימה לכל צרחות ודרישות להנקה. סליחה על הניסוחים הקיצוניים אבל ככה הרגשתי בילד הראשון ואני מאמינה שלא מעט נשים חוות זאת כך. מזלי הגדול באמת היה שהייתה לי את אימי לצידי ובעל מתחשב שהבין שמה שאני צריכה עכשיו זה עזרה ואת אימא שלי. אלמלא שניהם אני מניחה שהייתי צונחת לדיכאון משמעותי מכפי שכנראה היה לי. המנטרה של אמא שלי הייתה "יום שעובר לא חוזר". היא הבטיחה לי שאחרי שישה שבועות ארגיש יותר טוב וזה באמת התברר כנכון. הייתה גם אחות טיפת חלב נפלאה שגרה בישוב שלי והרשיתי לעצמי להתקשר אליה כשצריך (בעיות בהנקה, דלקת בשד וכו') וגם היא עזרה לי מאוד.
מכיוון שלא לכולן יש עזרות כאלו ואין סיבה אמיתית להיות "גיבורה" ולהתמודד עם הכל לבד אני חושבת שיש מקום לדולה פוסט פארטום ושמחתי על הדיון שהתפתח כאן וסייע לי בקבלת החלטות.
והמרגיעון מוקדש [po]ללמה קשה לי עם[/po] [po]הפינוק הזה[/po] - "גם כאשר השמיים תכולים - אי שם יורד גשם".

[u]למה קשה לי לקבל את זה ? למה אני חושבת שזה פינוק?[/u]
בתור התחלה שולחת לך (())
וכצעד הבא הייתי מציעה לבחון את התפיסות שהונחלו לך בילדותך. נדמה לי שהן מוכרות לי מקרוב... ולא קל לזנוח גרסא דינקותא.

ילדתי שלוש פעמים בשלוש שנים . אין לי עזרה פרט לבעלי הנסיך שלי. הקטע עם הדיכאון לאחר לידה שנובע הרבה פעמים מחובר עזרה מוכר לי מאוד לצערי. אחרי הלידה השניה בעלי ואני היינו מאוד רחוקים וזאת הייתה החצי שנה הכי קשה בחיים שלי. באמת הייתי לבד. ( עם שני תינוקות !!)אני שואלת את עצמי ונעזרת בכן נשים חכמות : למה קשה לי לקבל את זה ? למה אני חושבת שזה פינוק? מה קורה אצלי בפנים שבגלל זה הראיה שלי היא כזאת? אני יודעת להודות שקשה ולבקש עזרה צפיציפית, אני יודעת לשים הכול בצד ולישון ולנוח . אבל דולה? נראה לי מוגזם. כן , הבאתי מנקה פעם או אפילו פעמיים בשבוע, ביקשתי אוכל מוכן מי כל מי שאפשר , ישנתי בכל הזדמנות והתרכזתי בלהתייחס לילדים שלי באהבה ובלטפל בתינוק . אז כן הלידות שלי קלות והתינוקות שלי מלאכים מבסוטים שאף פעם לא בוכים. אז אולי אני לא מבינה את הקושי שיש לאחרות. אולי לי פחות קשה? אני באמת לא יודעת. כי חוסר שינה זה חוסר שינה . וסערת הורמונים היא סערת הורמונים . ותינוק פצפון קטנטון הוא פצפון ממש ויש לענות לצרכיו באופן מיידי ואצל כולן זה פחות או יותר אותו הדבר. אז מה הבעיה שלי? שאני ככה מתנשאת ומלגלגת? וכן זה כן מתחיל עוד במחלקה שאני לא נפרדת מהתינוק אפילו לא לשניה והיולדות האחרות כן. אז מה ? זה הופך אותי לאמא טובה יותר? לא יודעת.. אולי לא. אבל בטוח שאני אמא שפחות מרוכזת בעצמה .

[u]אם את לא מכירה תינוקות אז אין לך מושג שהתקופה האינטנסיבית הזאת תעבור.[/u]
גם אם את מכירה תינוקות אין לך מושג מה זה
אני הכרתי הרבה תינוקות ושמרתי על הרבה תינוקות,אבל לא בגיל הקטנצ'יק הזה, רק כשהם כבר היו גדולים יותר . וממש לא הבנתי מה זה אומר ועד כמה זה אינטנסיבי (ויש לי אחים קטנים שאני זוכרת שנולדו,ועדיין).
כנראה זה לחיות את זה באופן יותר אינטנסיבי, כמו לעזור לשכנות,אחיות וכו' ממש ביום יום כדי להבין את העניין הזה של האינטנסיביות
ומה שבשמת כתבה ממש נגע לי כל כך בתוך הבטן הרכה של אז (וגם של היום-עם הלבד שלי עם הילדים יום ארוך כל כך)

אני בטוחה שניצלתי מדכאון אחרי לידה בזכות המזל הטוב שהיה לי לקבל המון עזרה ועדיין זה לא הספיק.

אני חושבת שיש עוד עניין שנובע מהחברה המודרנית: לרובנו אין שמץ של מושג מה זה תינוק. אני לא מדברת על לחתל ואפילו לא על הנקה, אלא פשוט על איך זה תינוק. לא היה לי מושג שאני עומדת לעבור ליקום מקביל שבו הכל מתנהל כאילו אותו דבר חוץ מזה שאין לי דקה אחת לעצמי והקיום שלי כאילו מושהה. אם את לא מכירה תינוקות אז אין לך מושג שהתקופה האינטנסיבית הזאת תעבור.

לחשוב שעזרה אחרי לידה זה פינוק זה ממש מוזר לי. האם ילדת בעצמך?

[u]נשים שלא מסוגלות להסתדר בלי עזרה?[/u]
זה לא קשור לזה:

[u]יולדות והולכות לנוח ומשאירות את התינוק לחסדי האחיות[/u]

ושניהם לא קשורים לנושא הדף.

רוצה תשובה יותר רצינית?
בחברות אנושיות שבטיות, כפי שחי המין האנושי ברוב המקומות ברוב ההיסטוריה האנושית, מטפלים ביולדת אחרי הלידה, במשך כמה שבועות לפחות. ועוזרים לה עם התינוק. מביאים לה אוכל, מטפלים בילדים הגדולים יותר, מעסים אותה וכו' וכו', והיא מחלימה.
זו שגיאה גדולה מאוד לנשים בימינו שאינן מקפידות על משכב הלידה וכתוצאה מזה נגרמים להן נזקים לא מבוטלים לאברי האגן (וזו אחת הסיבות - לא היחידה אבל אחת הסיבות - לצניחת רחם, שלפוחית ונרתיק בגיל מבוגר יותר).

עוד מאפיין של החברה האנושית השבטית שבה התפתח המין האנושי הוא ה"ביחד". לא היה מצב שבו אשה ותינוק אחרי הלידה היו מבודדים בתוך בית משלהם. פשוט לא היה קיים. לא היית לבד אף פעם. היית מוקפת כל הזמן בשבט שלך, ואשה - בחברת הנשים כמובן.
בחברה שלנו, את יולדת ואז את מוצאת את עצמך תקועה לבד בבית עם תינוק, מנותקת מהחיים שלך, מנותקת מהחברה, מנותקת מאהובייך, בג'אגלינג הקשה הזה שבו את מכינה לעצמך כוס קפה באופטימיות בבוקר, ואולי אולי מגיעה לשתות אותה אחרי הצהריים, קרה ועם קרום S-: (זה היה השלב שבו הבנתי לראשונה איך אמא שלי היתה מסוגלת לאכול את החביתה שלה קרה, מה שנראה לי מזעזע כל ילדותי. כשמצאתי את עצמי לבד בבית עם תינוקת, למדתי לאכול את החביתה קרה...)

[b]רצוי מאוד[/b] לאשה לקבל עזרה בתקופה הראשונה אחרי הלידה.
זה דבר חיובי, נחוץ ביותר מכל הבחינות, והצלה של ממש. זה לא פינוק. והעדר העזרה הזאת, היא קושי, ולפעמים סבל, וכיום מייחסים לה גם חלק בשכיחות הגבוהה של הדיכאון לאחר הלידה בחברתנו.

אין לזה שום קשר לאמהות שאינן מכירות בצרכים של התינוקות שלהן. ואולי, נשים אלה, הפוכות מאלה שהכי זקוקות לעזרה.
כי אותה האשה שאין לה שום בעיה לשים את התינוק בתינוקייה וללכת לנוח כל משך שהותה בבית החולים, תהיה לה ככל הנראה פחות בעייה לתת לתינוק לבכות לבד בחדרו כשהיא יושבת לה לאכול את ארוחת הבוקר שלה, חמה ובזמן. אולי.

אותה אמא שמאמינה שצרכי התינוק קודמים לצרכיה, "מסתדרת" ללא עזרה. למה לא. בטח שמסתדרת: בלי לאכול, בלי להתקלח, בלי לישון, בלי תמיכה, בלי עזרה.
רק שלא תמיד החיים חייבים להיראות כמו טירונות בספרטה, אם יש לך המזל לקבל עזרה מדולה פוסט פארטום...

לא יודעת למה קשה לך. לדעתי מה שקשה זה להסתדר בלי עזרה. לדעתי אם חדשה צריכה להיות עטופה ומטופלת ע״י שבט שלם. ואם אין שבט -- דולה זה תחליף מינימלי.

איפה הנקודה שכואבת לי שבגללה אני חושבת שנשים אלו הן מפונקות ותינוקיות? הרי מגיע רגע בחייך שאת כבר לא הכי חשובה ויש מי שצרכיו קודמים לצרכיו לרגע הזה קוראים הרגע שהפכת לאם.למה זה כלכך מקומם אותי לראות נשים שלא מסוגלות להסתדר בלי עזרה?ואני לא מדברת על חלילה לידה טראומטית שמותירה את היולדת שבר כלי . כבר במחלקת יולדות רואים את זה. יולדות והולכות לנוח ומשאירות את התינוק לחסדי האחיות בצינוקייה.

[u]לאחרונה גיליתי ש- 90% מהעסקים שנפתחים - מסגרים כעבור שנה.[/u]
אומרים שקל לפתוח עסק, הקושי הוא בלהחזיק אותו פתוח.
בהצלחה נעמה. מקווה שתגלי שזה כן משתלם (בשבילך ובשביל האמהות הטריות).

[u]תחשבי, היא אמרה לי, איפה נפגשים התשוקה האישית שלך עם הצורך של העולם.[/u]
מגריינת

[u]תפסיקי לחשוב על הפונציאל הכלכלי של המקצוע שאת בוחרת.[/u]
|N|

מקצוע זה משהו שצריך להתפרנס ממנו, והפוטנציאל הכלכלי הוא משהו שהכרחי לחשוב עליו כשמדובר בהקמת עסק (כולל עסק של אדם אחד).
לאחרונה גיליתי ש- 90% מהעסקים שנפתחים - נסגרים כעבור שנה. בעיני זה עצוב שאנשים משקיעים כל כך הרבה זמן ואנרגיה ומאמץ ובסוף נכשלים, לרוב כי לא עשו את התכנון המקצועי/עסקי המתאים.

[u]תחשבי מה את מרגישה שאת צריכה לעשות. אם את באמת מאמינה בדרך הזו אז לכי על זה.[/u]
אשה אחת יקרה לי מאוד הציעה לי גישה שלדעתי היא יותר מאוזנת:
תחשבי, היא אמרה לי, איפה נפגשים התשוקה האישית שלך עם הצורך של העולם.

תודה על כל ההתייחסויות.
אלמונית - זה רעיון טוב (:
פולי - אני מאוד מאמינה בדרך הזאת וחשה שיש בי המון לתת מהבחינה הזאת אבל מה לעשות שהפרקטיות היא חלק מהעניין. לעשות את זה בהתנדבות אני כבר עושה לעיתים אבל אם אני רוצה לעסוק בכך אז צריך גם להתפרנס מזה.

תפסיקי לחשוב על הפונציאל הכלכלי של המקצוע שאת בוחרת. תחשבי מה את מרגישה שאת צריכה לעשות. אם את באמת מאמינה בדרך הזו. את חושבת שזה מקצוע חיוני ושאת שמחה לקחת אותו על עצמך אז לכי על זה.

נראה לי שזה בעיקר עניין של שיווק. אין הרבה מודעות לדבר הזה כרגע בישראל, כך שגם אם יש צורך, אנשים עוד לא שמעו על האפשרות הזו, או עוד לא "פתוחים" לגביה. אם לדבר שיווקית, נראה לי שקהל היעד הוא דווקא גברים. כאלה שמרגישים אחרי הלידה שקצת "איבדו" את האישה שלהם, כי קשה לי, והיא הורמונלית, והם לא ממש יודעים איך לעזור. הייתי פונה דווקא לקהל הזה ואומרת לו- שמעו, אני יכולה לעזור. תנו לאישה שלכם אותי במתנה, והיא תעריך את זה ולכם ולזוגיות שלכם יהיה יותר טוב. כאמור, בעיני, מדובר בעיקר בענייני שיווק ומודעות.

אני חיה בחו״ל, ואצלנו דולה פוסט פארטום (או במקרה הזה, מיילדת) זה שירות שניתן ע״י קופת החולים (האישה בוחרת את המיילדת).
היא מגיעה כל יום ב 10 ימים הראשונים לאחר הלידה, ואח״כ כמה שצריך למשך תשעת (!!) החודשים הבאים.
לי הייתה לידה מוצלחת ומהממת, היסתגלות פשוטה, הנקה טובה, אמא ובן זוג בבית, ובכל זאת, היה ממש נחמד שהיא באה אלינו.
אם לא היה השירות הזה, בהחלט הייתי שמחה אם הייתי מקבלת כזאת מתנה...

אבל אין לי מושג אם אכן יש עבודה בתחום.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שאלה ליולדות בהווה, בפוטנציה ובעבר - האם הייתן לוקחות לעצמכן או נותנות לחברותיכן מתנה של דולה פוסט - פארטום?
אני חושבת על לימודים בתחום (דולה פוסט פארטום+הדרכת הנקה) ותוהה עד כמה יש עבודה בתחום. בנוסף אני גם עו"ס בתחום התפתחות הילד.

רוצה לתת המלצה על תומכת לידה שכזאת. מתנה שקיבלתי מהאתר הזה [po]בתנועה גלית[/po]. חוויתי באותו יום את קפיצת הגדילה ההסטרית ביותר שחוויתי. לא האמנתי אבל בגיל שבועיים ממש כמו בספר הילד שלי התישב על הציצי ולא הרפה ממנו ליותר מ24 שעות. ערני וחדור מטרה הוא מצץ ומצץ. דבר לא הניע אותו מלהפסיק אף לא לשנייה. אני על גבול ההתמוטטות התקשרתי לגלית ולמרות שלא תאמתי איתה ולא הכנתי אותה לעניין היא שמעה את קולי והחליטה להגיע. מיד התארגנה עם סידור לביתה ומלאת אנרגיות חיוביות היא נכנסה. לא פגשתי בה קודם ולא הכרתי אך איך שהיא נכנסה ראיתי את האור שהיא מביאה איתה ופרצתי בבכי של הקלה. היא בשקט קיפלה את בגדי התינוק בערמת הכביסה והקשיבה לי בהכלה אין סופית. מקשיבה ומחזקת את האינטואציות שלי כאמא. אח"כ התקלחתי והיא החזיקה את התינוק. ריח החלב החמוץ והזיעה נשטפו ממני והייתי אדם חדש. טיילנו יחד ודיברנו. הבדידות חלפה לה. אני ממליצה לכל אחת גם בילד שלישי וגם בראשון על מתנה לעצמה מתנה שנותנת להיות המאמא שרציתי. אמא שיש לה מקום לילד כיוון שהיא מקבלת מקום לעצמה. תודה.

_אז כמה בממוצע עולה דולה פוסט פארטום (פר שעה? פר פגישה?)
בשום מקום לא כתוב..._
תלוי בדולה..
אם היא עודע בסטאג' לפעמים זה בחינם או בחיר סמלי.

דולה יותר מנוסה למיטב ידיעתי זה בין 50- 100 ש"ח לשעה.
ותלוי במרחק לפעמים על זה נוסף נסיעות.

אז כמה בממוצע עולה דולה פוסט פארטום (פר שעה? פר פגישה?)
בשום מקום לא כתוב...

איזה דף יפה פתחת, נעמה. גם אהבתי לקרוא אודותייך בדף הבית שלך. באמת משב רוח רענן. מעניין איך אף אחד לא פתח דף כזה קודם.

[po]נתי של דוגי[/po] אני מציעה לך לבדוק את [po]שירז אריאל דרורי[/po] לא נראה לי שהיא מסתובבת באתר בימים אלו אז נסי לגגל את שמה יש לה אתר ב"מטפלים". היא מפרדס חנה

[url=http://www.leida.co.il/message.asp?qt=37519]מיכל גרוס[/url] היא אחת מהדולות פוסט פארטום הותיקות ביותר. היא גרה בחיפה ואני חושבת שזכרון היא בהחלט בטווח העבודה שלה.
היא לוקחת 50 ש"ח לשעה ועוד 50 ש"ח על הנסיעה.
באתר של המרכז הישראלי לחינוך ללידה מצאתי גם את [url=http://www.leyda.org.il/guide/page/30?LEYDAORGIL=9bffa3664b0436744bef01d39948911d]אפרת מינסקי[/url] שעובדת באזור חדרה
לידה טובה והורות מעצימה.

דולה לאחר הלידה היא בעלת הכשרה מעבר לבייביסיטר או עוזרת בית. בדרך כלל יש לה הכשרה נוספת, למשל, אני גם מדריכת הנקה. היא למדה על התקופה שלאחר הלידה מבחינת בריאות האם והתינוק, היא למדה איך ללוות בצורה מעצימה ובלי ביקורת, בלי לערב את החוויה האישית שלה בצורה שתפריע לתמיכה. היא יודעת לזהות דכאון אחרי לידה.לכן דולה פוסט פארטום יכולה לעזור בצורה אחרת לגמרי מאשר עזרה אחרת בתשלום.

[po]טלי מא[/po] , נראה לי שכל אחד מהדברים עונה על צורך אחר, לא?
אני מדמיינת שדולה פוסט פארטום יכולה מאד לתרום ולהקל במצב שבו אין תמיכה להורות עצמה - מישהי שיכולה לעזור לעשות אמבטיה, לחזק את הביטחון בטיפול בתינוק, שמכירה את הקשיים הפיסיים והנפשיים שמאפיינים את הימים שאחרי לידה, שמנוסה עם תינוקות ויכולה להיות עם התינוק בזמן שהאמא ישנה / מתקלחת, כאלה.

למה בעצם [po]דולה פוסט פארטום[/po] ולא עזרה בתשלום לבית?
האם הסוג השני לא יהיה זול יותר? זמין יותר לאורך זמן?

אני מחפשת אחת כזו בשבילי , אני נמצאת בזכרון יעקב - הלידה תהיה בתחילת מאי.

דרך אגב , מה טווח המחירים?

באנגלית יש ביטוי יפה "mothering the mother", בעברית עוד לא נמצא לזה תרגום ראוי אבל הצורך קיים באותה המידה.
תינוק צריך אמא שתניק אותו ותעניק לו, שתכיל אותו כשטוב לו וכשקשה לו, שתדאג לצרך, שתישא אותו בידיה, שתהיה שם בשבילו.
גם האמא צריכה "אמא". להיות אמא לָאמא, משמעו, להיות שם בשבילה, להכיל אותה ברגעי ההנאה וגם בזמנים הקשים, לדאוג לה לתזונה ולמנוחה, ללוות אותה בטיפול בתינוק חדש ובגופה אחרי הלידה, להקשיב לה ולהעצים אותה.

הרבה אמהות ואבות מחכים בקוצר רוח ללידה, מתכוננים, קוראים ספרים, עושים הכנה ללידה, אולי מחפשים דולה או מיילדת וקצת שוכחים שהלידה, נפלאה או קשה, מסתיימת אחרי כמה שעות (אפילו אם זה 48 שעות) ושאחריה, מתחיל פרק חדש בחייהם. הילד/ה שהביאו לעולם מתחילים אתם דרך חדשה שתמשך לאורך כל חייהם.
החיים אחרי הלידה מזמנים הרבה הנאות וגם לא מעט קשיים ובלבול. האם, עדיין מתאוששת מהלידה, צריכה להיות נוכחת במלואה לרשות התינוק/ת שלה. מאשה שמעולם לא הניקה, היא הופכת למניקה מנוסה תוך מספר ימים. העולם כולו משתנה, עולמה הישן ועולמה החדש נפגשים והמפגש בינהם מעלה שאלות רבות. מצפים ממנה לאהוב את התינוק מיד אך אולי היא צריכה זמן כדי להכירו ולהתאהב בו.
לא תמיד יש לנו אמא או אשה אחרת שתהיה נוכחת שם בשבילנו. שתעזור לנו בדברים היומיומיים וגם תתמוך נפשית ותכיל אותנו.
לכל אמא מגיעה מישהי שתטפל בה כפי שהיא מטפלת בתינוק.

אנחנו מאמינות כי לתינוק שלנו מגיע הטיפול הטוב ביותר ומוכנות להשקיע בכך זמן, כוחות פיזיים וכוחות נפש וגם כסף. אנחנו מגלות בעצמנו תכונות של לביאה שמגינה על גוריה אם מישהו מחזיק את התינוק בדרך שלא נראית לנו או עלול להכאיב לו.
הרבה פעמים אנחנו לא מרגישות שגם לנו מגיע את אותו הטיפול וההשקעה. אנחנו מתקשות לקחת לעצמנו את העזרה שאנחנו זקוקות לה. לא נעים לנו לדרוש שיאכילו אותנו ויטפלו בנו, שיתנו לנו מנוחה ומרחב ובמיוחד כשזה כולל השקעה כספית.

אנחנו התינוקות של ההורים שלנו. מגיע לנו את אותו הטיפול שאנחנו רוצות להעניק לילדינו.
להיות האמא הטובה דיה אין משמעו לוותר על עצמי למען הילד שלי. בכך אני מעבירה לו מסר כי גם עליו יהיה לוותר על צרכיו לטובת האחר. להיות האמא הטובה דיה משמעו לדעת לדרוש לעצמי את הטיפול אותו אני רוצה לתת לילדי. כך ילמדו גם הם כי כמו כל אדם באשר הוא, הם ראויים לטיפול מסור.

ההורות הזאת היא ההזדמנות בשבילך ללמוד לבקש בשביל עצמך ולא רק בשביל אחרים, הזדמנות ללמוד לבקש עזרה ולקבל עזרה, להיות פחות עצמאית ולתת לאנשים אחרים את המתנה שבלהעניק לעצמך.
[list]
[*] ביחד עם בן זוגך כדאי להגדיר איזה סוג של ביקורים אתם רוצים ואיזה לא ומתי ולא להתבייש לבקש מאנשים לבוא בהזדמנות אחרת.
[*] חפשו מישהו שיבשל לכם בשבועות הקרובים ללידה.
[*] לא יזיק למצוא מישהו שגם ינקה את הבית.
[*] אם מישהו יכול לשמור קצת על התינוק/ת ולתת לכם לישון, להתקלח, לאכול בשקט - נצלו את זה. מגיע לכם.
[*] אם ההנקה לא הולכת טוב - אתם בחברה טובה זאת לא סיבה להתייאש, יש המון מדריכות ויועצות שישמחו לתת לכם עזרה מקצועית. הבעיות יפתרו יותר בקלות ככל שתפני לעזרה מוקדם יותר.
[*] בקשו ממישהי/ו שידע ללוות ולא לעשות במקומכם שיבוא ויעזור לכם לעשות אמבטיה ראשונה, להחליף חיתולים, להלביש את התינוק/ת וללבוש מנשא.
[*] חפשו מישהו שנוח לכם אתו כדי לשתף אותו בהתלבטויות, בשאלות ובעיקר בקשיים כשהם עולים. אתם לא ההורים הראשונים שמגלים שזה לא תמיד קל וגם לא תהיו האחרונים.
[/list]

[b]העניקי לעצמך את המתנה הזו[/b] -
ישנם ארגונים כמו אם לאם שמקשרים בין אמהות חדשות (לא בהכרח בילד הראשון) לאמהות ותיקות.
ישנן דולות פוסט פארטום שנותנות שרות בתשלום.

[b]תנו לנשים שאתם אוהבים את המתנה הזו[/b] -
רוצים לתת מתנה יפה ליולדת - תנו לה במתנה דולה פוסט פארטום

בהמשך הדף אני מזמינה אתכם להוסיף מידע על ארגונים של תמיכה באמהות אחרי לידה ושל דולות פוסט פארטום