רוטב עגבניות!
קוצצים 2 בצלים בינוניים דק על ידי זה שמנצלים את החיתוך הפנימי שלהם - חוצים לאורך, ואז כל מחצית חותכים קודם לאורך חיתוך צפוף ואז לרוחב. מקפידים שאחרי כל חיתוך הבצל יישאר צמוד ולא יתפרק. זה תמיד קצת בורח לצדדים, אבל לא נורא. (ככה יוצא חיתוך צפוף על 3 מימדים כשחותכים רק שניים.) שמים בקערית שהכנו מראש ומזיזים מן הקרש שיהיה מקום לחתוך עוד דברים.
קוצצים 3 עגבניות בינוניות חיתוך ביננוני (כמו לסלט) וגורפים לקערית עם כל המיץ, או מה שמצליחים בכל אופן..
שיני שום (אני יכולה לשים חצי ראש, כי אני מתה על שום, אבל ברגיל ממליצה על 2-3 שיניים) לקילוף - שוברים שן מן הראש, מורידים בסכין את הקצה הרחב שלה (קשה, ולא שפיצי)מניחים על הקרש, ומכים אותה מכה חדה. למי שיש כף יד גרומה, פשוט בעזרת שורש כף היד, ולמי שעדינה יותר - מניחים עליה את להב הסכין (על הצד) ומועכים קצת. בשלב הזה קל לקלף את השום שמים בין שתי הידיים ומגלגלים. הקליפה נופלת. קוצצים דק (לאורך ואז לרוחב מספיק) שמים בקערית עם הבצל. (למה? כי הם בני אותה דרגת קושי ולכן ייכנסו למחבת לריכוך לאותו הזמן. אין צורך ללכלך סתם עוד קערית.)
לפי הטעם - חותכים פלפל אחד, גזר אחד, גבעול סלרי ושמים את כולם יחד בקערית. (פלפל - מתחילים בצד העוקץ, ומורידים פרוסות גדולות מן הפלפל בלי להוריד ממנו גרעינים. אח"כ קוצצים את הפרוסות. סלרי וגזר רצוי עם סכין חד וקטן לאורך, שוב
לאורך ואז לרוב)
אם יש פלטה חשמלית הוראות טיפה אחרות. לגז -
שמים מחבת עם שמן במידה שיכסה את התחתיתבשכבה דקה דקה, אבל לא פחות. אפשר יותר אם רוצים.
שמנים טובים לטיגון בחום לא גבוה מדי שלא משתלטים על הטעם? זית, חמניות, קנולה אםשר גם שמן סויה למי שמורגל בטעם..
מדליקים גז לחום לא מקסימלי (נגיד 3/4 מהסקאלה) ומניחים חתיכת בצל קטנה בפנים. מחכים שהית תתחיל "להרעיש" ושיהיה בעבוע קל סביבה.
בשלב זה מוסיפים את הקערית עם הבצל והשום. מערבבים כדי שהכל יצופה קלות בשמן. ומחכים שהבצל יהפוך לשקוף. הפולניות יוסיפו כפית סוכר בשלב זה לעזורר לקרמליזציה של הבצל, והעירקיות מלח - לעזור לו בהגרת נוזלים. עניין של הרגלים...
עכשיו מוסיפים את הגזר ומערבבים, מחכים שתיים שלוש דקות ומוסיפים את העגבניות.
הרוטב יתחיל להתאחד ולקבל צבע כתמתם. לפי הרצון והצורך אפשר להוסיף קופסה קטנה של רסק עגבניות (ממליצה על טל-וטרי, שהרסק שלהם לא חמוץ אלא מתקתק) לא עגבניות מרוסקות, לא עגבניות ברסק.. רסק-עגבניות. מומלצות הקופסאות הקטנות אלא אם מכינים רוטב יומיומית. מוסיפים כמות מים כחצי מגודל הקופסה (אני בד"כ משתמשת בקופסה עצמה - ממלאת אותה מים ומשתמשת בהם כדי לנקות את הקופסה משאריות הרסק שלא הגעתי אליהן)
זהו. עכשיו נשאר לעשות לו בייביסיטר ולתבל:
בייביסיטר - הוא יתחיל לבעבע. להוריד את החום לחום נמוך (נגיד רבע מהסקאלה) אם מאד סמיך ומבעבע בבועות גדולות ומפליצות (כמו ביצה כזאת) זה אומר שהוא סמיך מדי ומוסיפים מים.
אם מרגיש יותר מדי מימי - גם לא נורא. מחכים וזה מתאדה והרוטב מסמיך.
רוטב יכול לחכות על האש. אין בעיה. מרגע שהוא מוכן (העגבניות רכות, הסמיכות מתאימה) אפשר להשאיר אותו על אש מינימלית ולחכות. (הוא מחכה לפסטה נניח. הפסטה לא יכולה לחכות לרוטב. ההיפך כן
)
תיבול - חצי כפית מלח (אני לא אוהבת מלח, אז אני שמה ממש מעט) חצי כפית פלפל, כפית שטוחה אורגנו אם אוהבים. טועמים ומוסיפים עוד לפי הטעם. לזכור שכשדברים חמים הם מרגישים פחות מלוחים ויותר חריפים ממה שהם.
אפשר לשים ישר על פסטה, אפשר להוסיף לאורז, אפשר לשים על פיתה ולשים מעל קצת גבנ"צ ולעשות פיצה בשתי דקות. אפשר למרוח על לחם, והחביב עליי (בימים שהייתי אוכלת כאלה דברים
) זה לחמם נקניקיות חריפות, לחתוך לקוביות ולהוסיף לרוטב... יאמי.
אפשר להכין כמות גדולה ולשמור כמה ימים בקופסה אטומה במקרר ואז להוסיף נקניקיה כל יום
שכלולים: אותו הרוטב בדיוק בדיוק. בסוף, אחרי התיבול מוסיפים חצי קופסת שמנת מתוקה לקבלת רוטב רוזה ורדרד וטעים. משאירים על האש לכמה דקות תוך ערבוב, et voila
אחרי הבצל מוסיפים למחבת רבע קילו בשר טחון (במצב מופשר אם קונים קפוא) וממשיכים כרגיל בלי להשהות יותר מדי את הרוטב. יוצא בולונז.
אפשר להשתגע עם הכמויות, עם הירקות, עם גודל החיתוך, עם התיבול (!) אחרי שמתרגלים לבסיס.