על ידי רחל_ברמן* » 09 נובמבר 2006, 15:26
_רחל ברמן,
את אומרת שמוטב שנמהר להכיר בכך שרב השונה על הדומה.
אני מסכימה איתך שאכן יש הרבה מהדומה, בפרט כשמתבוננת על איש ואישה ספציפיים.
כשמתבוננת על מכלול, עדין הדומה רב, ובכל זאת, עולים ההבדלים, הפערים.
ובפרט הם עולים כשאני מרגישה בודדה בתוך הקשר הזוגי.
למקרא דפים כמו דף זה ורבים אחרים הדומים לו עד מאד, ההבדלים האלה, ואולי אף הפערים הללו, מדגישים לי שאיני בודדה בבדידותי.
ואני תוהה, מדוע חשוב בעיניך שנמהר להכיר בזאת ? האם זה יעזור לנו להתגבר על המצוקה, על הקושי, על הבדידות?
אנילא שואלת על מנת להתגרות אלא על מנת להבין אם את רואה דרך להתגבר על כל אלו, על ידי הגישה שאת מציעה; כי אשמח לגלות תובנה ודרך אחרת, טובה ונעימה יותר ממה שאני רגילה לחוות סביבי ואצלי גם. _
אוי, ממש לא לזה התכוונתי! בודאי שאני מכירה בערך של לגלות שאת לא לבד, של הבנה שהחיים שלך הם שלך וספציפיים, ובאותו זמן, חלק בלתי נפרד מהמרקם האנושי החברתי-ביולוגי. בכלל, כשאני מסתכלת עכשיו על מה שכתבתי, ברור לי שהייתי צריכה להרחיב. נו, מוטב מאוחר מלעולם לא, נכון? (-;
אז ככה. בעיקרון, אני חושבת שהדף הזה, ועוד כאלה שמסתובבים ברחבי האתר, הוא דף נהדר - כי הוא בבירור גורם לנשים להרגיש פחות לבד, מקל על ההתמודדות, ומאפשר לנשים לנסח לעצמן מה לגיטימי במסגרת הזוגיות שלהן ופשוט דורש קצת תשומת לב או שינוי מחשבתי, ומה צריך להדליק נורות אדומות. ההסתייגות שלי היא יותר לאופן הניסוח - ובעקבותיו, אופן המחשבה - בנוגע לדפוסים שאנו מזהות. כלומר, בודאי, בחברה שלנו אין ספק שלגברים ככלל יש הרבה פחות יכולת ורצון לתמלל את המחשבות שלהם מלנשים. בודאי שככלל, גברים בחברה שלנו רוצים יותר מין מנשים. אלו דפוסים שהמון אנשים מזהים, וחשוב מאד לדבר עליהם ולנסות להבין איך מגשרים על הפערים הנוצרים עקב כך בזוגות בשר-ודם. אבל כשאנחנו אומרות דברים כמו אבל מה לעשות, אצל גברים מין זהו צורך נפשי ופיזיולוגי וזה טבעי שהם רוצים_, או _גברים הם כמו ילדים וכך צריך לנהוג בהם_, או _נשים מכדור הארץ,גברים מכוכב אחר - כאן אנחנו גולשות מאבחנה פשוטה לגבי המצב כמו שהוא כרגע, להצהרות שלא נותנות מקום לשינוי וכך משמרות את המצב.
אני אהיה יותר ספציפית: יתכן, כמובן, שיש הבדל ביולוגי שגורם לנשים ככלל להיות במגע יותר עמוק עם הרגשות שלהן מגברים, ככלל. מה שכן, אנחנו לא נמלים. אנחנו יצורים מורכבים והביולוגיה שלנו מורכבת, מאד, ומושפעת מהסביבה והחיברות והציפיות שאיתן אנו גדלים. כלומר, גם אם יש מרכיב ביולוגי כאן, ודאי שיש גם מרכיב חברתי משמעותי. ללמוד לזהות ולמלל רגשות זה דבר קשה, גם לבנות, רק מה, הן יודעות שזה חשוב. אם הבנים שלנו (כחברה, אין לי ילדים) ישמעו אותנו אומרות שגברים לא מבינים רגשות, לא תהיה להם סיבה להשקיע בלהבין משהו שהם כבר יודעים שהם יכשלו בו. אם הילדים שלנו ישמעו אותנו אומרות שגברים ונשים לא מדברים אותה שפה, אז כשהם לא יבינו אחד את השני לא תהיה להם סיבה להתאמץ. ומה שנכון לילדים נכון גם לנו, רק לוקח יותר זמן - גברים ונשים יכולים ללמוד לדבר את אותה שפה. גברים יכולים ללמוד לזהות ולתמלל רגשות. גברים יכולים לא לרצות מין, ונשים יכולות להיות נורא חרמניות. וכולם אנשים בוגרים, וכולם יכולים לא להזדקק למין, גם אם נורא רוצים.
לא שאני אומרת שזה קל. אבל כמו כל השינויים המקיפים שאני עוברת לאחרונה, בין השאר בגלל קריאה כאן, עצם התהליך מעצים.
זה היה יותר ברור? כי פתאום נראה לי שאני רק מסבכת...
_רחל ברמן,
את אומרת שמוטב שנמהר להכיר בכך שרב השונה על הדומה.
אני מסכימה איתך שאכן יש הרבה מהדומה, בפרט כשמתבוננת על איש ואישה ספציפיים.
כשמתבוננת על מכלול, עדין הדומה רב, ובכל זאת, עולים ההבדלים, הפערים.
ובפרט הם עולים כשאני מרגישה בודדה בתוך הקשר הזוגי.
למקרא דפים כמו דף זה ורבים אחרים הדומים לו עד מאד, ההבדלים האלה, ואולי אף הפערים הללו, מדגישים לי שאיני בודדה בבדידותי.
ואני תוהה, מדוע חשוב בעיניך שנמהר להכיר בזאת ? האם זה יעזור לנו להתגבר על המצוקה, על הקושי, על הבדידות?
אנילא שואלת על מנת להתגרות אלא על מנת להבין אם את רואה דרך להתגבר על כל אלו, על ידי הגישה שאת מציעה; כי אשמח לגלות תובנה ודרך אחרת, טובה ונעימה יותר ממה שאני רגילה לחוות סביבי ואצלי גם. _
אוי, ממש לא לזה התכוונתי! בודאי שאני מכירה בערך של לגלות שאת לא לבד, של הבנה שהחיים שלך הם שלך וספציפיים, ובאותו זמן, חלק בלתי נפרד מהמרקם האנושי החברתי-ביולוגי. בכלל, כשאני מסתכלת עכשיו על מה שכתבתי, ברור לי שהייתי צריכה להרחיב. נו, מוטב מאוחר מלעולם לא, נכון? (-;
אז ככה. בעיקרון, אני חושבת שהדף הזה, ועוד כאלה שמסתובבים ברחבי האתר, הוא דף נהדר - כי הוא בבירור גורם לנשים להרגיש פחות לבד, מקל על ההתמודדות, ומאפשר לנשים לנסח לעצמן מה לגיטימי במסגרת הזוגיות שלהן ופשוט דורש קצת תשומת לב או שינוי מחשבתי, ומה צריך להדליק נורות אדומות. ההסתייגות שלי היא יותר לאופן הניסוח - ובעקבותיו, אופן המחשבה - בנוגע לדפוסים שאנו מזהות. כלומר, בודאי, בחברה שלנו אין ספק שלגברים ככלל יש הרבה פחות יכולת ורצון לתמלל את המחשבות שלהם מלנשים. בודאי שככלל, גברים בחברה שלנו רוצים יותר מין מנשים. אלו דפוסים שהמון אנשים מזהים, וחשוב מאד לדבר עליהם ולנסות להבין איך מגשרים על הפערים הנוצרים עקב כך בזוגות בשר-ודם. אבל כשאנחנו אומרות דברים כמו [u]אבל מה לעשות, אצל גברים מין זהו צורך נפשי ופיזיולוגי וזה טבעי שהם רוצים_, או _גברים הם כמו ילדים וכך צריך לנהוג בהם_, או _נשים מכדור הארץ,גברים מכוכב אחר[/u] - כאן אנחנו גולשות מאבחנה פשוטה לגבי המצב כמו שהוא כרגע, להצהרות שלא נותנות מקום לשינוי וכך משמרות את המצב.
אני אהיה יותר ספציפית: יתכן, כמובן, שיש הבדל ביולוגי שגורם לנשים ככלל להיות במגע יותר עמוק עם הרגשות שלהן מגברים, ככלל. מה שכן, אנחנו לא נמלים. אנחנו יצורים מורכבים והביולוגיה שלנו מורכבת, מאד, ומושפעת מהסביבה והחיברות והציפיות שאיתן אנו גדלים. כלומר, גם אם יש מרכיב ביולוגי כאן, ודאי שיש גם מרכיב חברתי משמעותי. ללמוד לזהות ולמלל רגשות זה דבר קשה, גם לבנות, רק מה, הן יודעות שזה חשוב. אם הבנים שלנו (כחברה, אין לי ילדים) ישמעו אותנו אומרות שגברים לא מבינים רגשות, לא תהיה להם סיבה להשקיע בלהבין משהו שהם כבר יודעים שהם יכשלו בו. אם הילדים שלנו ישמעו אותנו אומרות שגברים ונשים לא מדברים אותה שפה, אז כשהם לא יבינו אחד את השני לא תהיה להם סיבה להתאמץ. ומה שנכון לילדים נכון גם לנו, רק לוקח יותר זמן - גברים ונשים יכולים ללמוד לדבר את אותה שפה. גברים יכולים ללמוד לזהות ולתמלל רגשות. גברים יכולים לא לרצות מין, ונשים יכולות להיות [b]נורא[/b] חרמניות. וכולם אנשים בוגרים, וכולם יכולים לא [b]להזדקק[/b] למין, גם אם נורא רוצים.
לא שאני אומרת שזה קל. אבל כמו כל השינויים המקיפים שאני עוברת לאחרונה, בין השאר בגלל קריאה כאן, עצם התהליך מעצים.
זה היה יותר ברור? כי פתאום נראה לי שאני רק מסבכת...