כדאי לאחד
אני קראתי אותו עכשו והוא נתן לי, שמחה שקראתי

או לוותר על הדף, אחרי 10 שנים ללא פעילות, משהו עדיין רלוונטי?

דחוף לאחד עם אחד מאינספור הדפים הקיימים בנושא...

היי אנונימוס,

לא נכנסתי לאתר די הרבה זמן, צירוף מקרים מעניין
אני חושב שלחפש מקורות אנרגיה חדשים זה סימן טוב. זה גם מאפשר לשחרר מקורות אנרגיה קודמים שאולי מעט התייבשו.. אני טיפוס מאד ספורטיבי, ואני באמת חושב שכל אדם שמתחיל לעשות פעילות, היא גורמת לו הרגשה טובה. יש גם פעילויות שיש להן השפעה פנימית הרבה יותר חזרה כמו יוגה וטאי-צ'י, הן לא רק מחזקות את הגוף, הן גם מחזקות את הנפש. טאי-צ'י לא מתאים לכולם, יוגה קצת יותר, ואני חושב שיוגה זה נהדר. (אני באופן אישי התאמנתי טאי-צ'י תקופה ארוכה, ואני מאד רוצה לחזור). לי היה ועדיין קשה לי עם מדיטציה בישיבה, ובגלל זה אני מעדיף את זה בתנועה, או בספורט. כמובן שעל הספורטים האתגריים יותר, תשמעי ממני רק דברים טובים.. אבל את יודעת.. כל אחד והטעם האישי שלו..

לגבי הספרים. אני שמח לבשר שסיימתי את ההארי פוטר האחרון (מי שהתחיל חייב להמשיך...), אבל באמת הרבה זמן לא קראתי ספר טוב. אני יכול להמליץ לך, אבל בהחלט על "אחי היאקוזה", של יעקב רז. וגם על "חידת הלוטוס", של ניסים אמון אני חושב שהוא יעניין אותך בתקופה הזאת.

בעניין הבליינד-דייטים... (מה זאת אומרת עכשיו יש לי זמן גם לזה ? מה היה לפני זה ?). אני לא מת על זה, על בליינד-דייטים, אבל אני לא פוסל ואפילו הייתי בעצמי בכמה. כי פעם אחת מוצלחת שווה אלף אי-הצלחות. סבלנות ואורך רוח, אני חושב.. זה שם המשחק.. (כמעט בהכל מסתבר...) אני באותה סירה, ככה שאני בהחלט מבין את ההרגשה..

אני טס לחו"ל עוד יומיים, לשבועיים. לרכב על אופניים ולנוח, ואני ממש ממש צריך את החופש הזה כבר. קצת איוורור.

אם את רוצה לכתוב לי בדף שלי, את יכולה ללחוץ על ה"שם" שלי ("הבית של ר") וזה יקח אותך לדף שלי.
אני שמח שאת מרגישה יותר טוב, וזה נחמד לשמוע ממך.

ר.

היי הבית של ר.
בימים אלו מחפשת מקורות אנרגייה חדשים, שקצת יעשו לי טוב. התחלתי ללכת למכון כושר, הרבה מדיטציות וקריאת ספרים שהרבה זמן רציתי. (אם יש לך עוד רעיונות אשמח לשמוע...)
האמת שבין לבין אני יוצאת לבליינד דייטים (עכשיו יש לי זמן גם לזה), אבל רוב הפעמים מתאכזבת, ואם כן יוצא משהו אז אחרי זמן מועט מסתבר שזה לא זה...אבל ממשיכה לחפש, אולי בסוף יישתלמו החיפושים האלה באתרי ההיכרויות.
סתם חשבתי לכתוב בחזרה. עכשיו קצת יותר טוב לי ונזכרתי בתקופה של לפני כמה חודשים ובתגובה המעודדת שלך.

אלמונית יקרה.
כדאי לך לבדוק לימודי טאו שיאצו .
הטאו שיאצו אינו דומה לשיאצו המוכר, בכך שהוא נלמד בצורה מסורתית, כמו אמנות לחימה. כלומר יש מבחנים, ומי שעובר אותם עולה לשלב הבא. הקשר עם המורה נשמר גם אחרי סיום שלבי הלימודים הראשונים.
זאת דרך מאד פנימית ומעצימה וכרגע לומדים אותה בארבעה בלוקים מרוכזים לאורך השנה ככה שזה לא מפריע לעבוד להתפרנס.
גם המחירים הם לא מאד גבוהים ככל הידוע לי.
עוד אפשר לקרא כאן: www.taoshiatsu.co.il
אם תרצי עזרה נוספת אני בדפבית שלי

@}

שלום לכולם

אשמח לייעוץ קטן...

אני שוקלת ללמוד שיאצו.

ראשית, יש לציין שאני מאוד מתעניינת ומתחברת לתחומי הרפואה המשלימה למינהם (עוסקת ועסקתי בעבר ביוגה, טאי צ'י, צ'י קונג, למדתי זן ומדיטציה ועוד וגם קבלתי טיפולים שונים).

ה"בעייה" היא שעלי לשקול את הלמודים בהגיון וברציונאליזציה.

מהיותי אשה בוגרת (קרוב לשנות ה - 40) וללא בן זוג כרגע, עוסקת במקצוע לא מכניס במיוחד... עלי לשקול גם את נושא הכסף.
כלומר, לאור ההשקעה המרובה בלמודים (מכל בחינה שהיא וגם כספית...)האם ועד כמה יוכל העיסוק בשיאצו בסופו של דבר להוות גם תוספת פרנסה (או פרנסה בפני עצמה).

מה דעתכם?
יש אפשרות לחזות זאת בכלל?
במה זה תלוי?
האם היותי אשה בוגרת ולא בחורה צעירה מועיל / מזיק לעניין?

מודה מראש על התייחסותכם!

היי אנונימוס,

אני חושבת שאני בתקופה קשה עכשיו,

זה יפה שאת מבדילה את עצמך ככה.. אני לא יודע אם את צריכה כל כך להחמיר עם עצמך. זה מאד טבעי המחשבות האלה. אני לא חושב שאיבדת את המטרה, אולי את פשוט מחפשת מקור אנרגיה חדש, מחפשת את החשק ? ובגלל זה את פשוט צריכה לנסות, ולבדוק מה עושה לך טוב. אני חושב שאת לא מחויבת לשום דבר חוץ מלעצמך (ולמערכת יחסים, אם את בכזאת) בעיקר בתקופה הזאת של סוף הלימודים. זאת תקופה מפחידה. תקופה של שינויים וחיפוש. אני חושב, באופן אישי, שבעיקר את צריכה פחות להחמיר עם עצמך.

פחות לדאוג לגבי העתיד, ויותר להתרכז במה מתחשק לך. מה כן מרגש אותך ומביא לך אנרגיה חיובית. כי על העתיד אין לנו שליטה, רק על ההווה. ולכן תעשי דברים שאת אוהבת.
אני יכול להגיד לך עלי, באופן אישי, שאני אחרי הלימודים התחלתי לעבוד. ועכשיו שנה אחרי, אני לא בטוח אם אני אשאר בתחום, אבל אני לא מצטער על זה שאני מנסה, ואני לא סובל, ואני מגלה וגיליתי הרבה דברים במהלך השנה הזאת, שאם לא הייתי עושה את הצעד הזה, כנראה שלא הייתי מגלה אותם. ואני עדיין מרשה לעצמי את האורך רוח הזה, לבדוק, ובעיקר בנתיים להינות מזה, ולחיות, לחיות כאן ועכשיו ולא "עד ש". אני לא יודע בדיוק מה טוב בשבילך, אבל אולי תמצאי את עצמך בתחושות שאני חוויתי.

יום טוב, (-:
ר.

היי הבית של ר. אני עדיין בתקופה מבולבלת, נראה לי שייקח לי זמן, חוץ מזה יש לי עוד מבחנים עד לקבלת התואר אז יש לי עוד זמן לחשוב... באמת עוד לא יודעת לאן פניי מועדות.
אני חושבת שאני בתקופה קשה עכשיו, דומה לזאת שהייתי בתחילת הלימודים, רק שאז לפחות ידעתי או חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה. מחכה שהתקופה הזאת תעבור. נראה לי שאולי זה שאיבדתי את המטרה, או שאני לא כ"כ יודעת למה אני מחוייבת בחיים כרגע קצת משגע אותי...מקווה שיעבור מהר.

אני סקרן, אנונימוס.
האם החלטת לאן פנייך ? האם החלטת לא להחליט ?

גם לי לא מזיק מדי פעם לקרוא את זה. ולהזכר..
אני שמח שיכולתי לעזור.. (-:

תודה ר. אתה לא יודע כמה שאתה עוזר לי, באמת... זה קצת אחרת לקבל עצה ממישהו מבחוץ.יש בזה משהו אחר. מצב הרוח שלי השתפר מאז היומיים האחרונים. תודה על הכתבה, יש שם דברים חכמים. במיוחד אהבתי את המשפט:
התחושה הזאת של "הכל בסדר" בריאה לגוף ולנפש. היא זו שמאפשרת לנו להיות רגועים יותר ובכך חכמים יותר בהקשבה, חכמים יותר בדיבור וחכמים יותר בעשייה
בזמן האחרון (שנמשך כבר יותר מידי זמן), אני מרגישה לא רגועה עם עצמי, ואני בדר"כ כן בן אדם רגוע, ועכשיו זה כ"כ לא אני.
ליישם את חמשת הזמנים אני חושבת שייקח לי קצת זמן... אבל כל פעם שיעלו לי מחשבות לא רצויות, אני אזכר בחמישה האלה. אני עדיין לא בטוחה שאהיה וטרינרית נהדרת, יכול להיות שכן, אבל גם אם לא, אני אמצא את מה שאני הכי טובה בו, אני צריכה רק לתת זמן לעצמי. אני חושבת שהלימודים פה קצת מערערים את השקט הנפשי שלי. נראה לי שברגע שאסיים אני אהיה יותר צלולה ורגועה להחליט ולראות מה קורה איתי. תודה

אני שמח שזה עזר לך.

את חושבת הרבה קדימה מדי... את אדם של העתיד הרחוק ?? ממממ.. אני חושב שיעניין אותך לקרוא את זה הכל בסדר
איש יקר כתב את זה. לי זה עזר כמה פעמים לעשות סדר בראש.

אני בטוח שתהיי וטרינרית נהדרת (-:
בהצלחה

תודה לכם על התגובות. נראה לי שטליה את צודקת בעניין ההתמחות, כי ברגע שאני אתחיל לעבוד אני אדע באמת אם זה כן בשבילי או לא. היום דיברתי עם חברה, וביחד עם התגובות כאן, זה די עזר לי. אני נמצאת בתקופה מאוד מבולבלת עכשיו, שלא הייתי מוכנה לה... אני שמחה שמצאתי את האתר הזה. אתמול לא יכולתי להרדם בגלל כל המחשבות הטורדניות, ושוטטתי באינטרנט, ובמקרה הגעתי לכאן... הבעיה שלי היא, שאני תמיד חושבת הרבה מידי קדימה, תמיד דואגת מה יהיה... ולבסוף איכשהו הכל מסתדר. זה קצת מעודד לשמוע שאני לא היחידה שמתלבטת, שזה קורה להרבה אחרים...

זה לא מוזר בכלל.. ואני מסכים עם טליה..

הלימודים הם לא תמיד דומים לדבר האמיתי. ואת ההתנסות כדי לך לעשות.

שאני בכלל לא בטוחה שאני אהיה מסוגלת לנהל מרפאה ולתפקד בתור וטרינרית. זה מאוד מעניין אותי, וכיף לי, אבל אני לא בטוחה שאני אהיה מסוגלת להיות טובה בזה

איך תדעי אם לא תנסי. את אומרת שזה כיף לך ומעניין אותך, אז למה לא לנסות ? מה הכי גרוע שיכול לקרות ? שעוד חצי שנה-שנה תחליטי, הנה עכשיו אני יודעת שזה לא זה ? או שאולי פתאום תראי, איזה כיף.. אני נהנית.. טוב לי.. וזה לא כל כך מפחיד להיות גדולה..

מאיפה שאת ועד לנהל מרפאה, נראה לי שהרחקת... את מעמיסה על עצמך משא כבד, שהוא בעצם ריק מתוכן.

זה קורה בסיום. כי זה סוף תקופה כזאת,עד היום כנראה היית במסגרות "זמניות כביכול" ופתאום צריך לקבל החלטות, ולהפסיק לחיות בתקופה של "עד ש.." פשוט להתחיל לחיות...

מניסיון, זה לא כזה מפחיד לחיות (-:

לדעתי תקופת ההתמחות תעזור לך לחדד את הרגשות, בנוגע למקצוע, לא?

שלום ר. שמחתי על התגובה המהירה... אני זקוקה כרגע לעצות שמשפחה וחברים לא יכולים לתת לי. הלבטים שלי נובעים בעיקר משתי סיבות. דבר ראשון, מהמחשבה על כל הקשיים שהיו לי לאורך כל שנות הלימודים. ואני שואלת את עצמי, האם זה היה סימן? אבל כמו שאתה אומר וצודק, אין טעם להרהר בזה עכשיו... כי את הזמן אי אפשר להעביר אחורה. והדבר השני הוא, שאני בכלל לא בטוחה שאני אהיה מסוגלת לנהל מרפאה ולתפקד בתור וטרינרית. זה מאוד מעניין אותי, וכיף לי, אבל אני לא בטוחה שאני אהיה מסוגלת להיות טובה בזה. וזאת התשובה לשאלה שלך למה אני לא בטוחה שאני רוצה לעבוד בתור וטרינרית. קשה לי עם המחשבות האלה.... אני חושבת שכמו שאמרת אני צריכה זמן להבין מה באמת אני רוצה. רק קצת מוזר לי כל העניין הזה, דווקא עכשיו בסיום....
תודה על העצות

שלום אנונימוס,

נדמה לה שבכלל כבני אדם אנחנו קצת מחמירים עם עצמנו. על הבחירות שאנחנו לוקחים, ושופטים את עצמו במיקרוסקופ חמור וביקורתי.

סיימת את הלימודים. את זה, ואת השנים שעברו את לא תוכלי להחזיר ולכן אין הרבה טעם בלנתח האם זה היה בחירה נכונה או לא נכונה. מה שכן יש זה עכשיו. ומה שהשנים האלה כן עשו זה הביאו אותך לנקודה הזאת, למחשבות האלה, ולהתבוננות הזאת. גם אני כשסיימתי את הלימודים, וגם עכשיו, עדיין לא יודע מה אני רוצה להיות כשאני אהיה "גדול". אבל כדי לדעת מה את רוצה באמת, את צריכה זמן, ולהקשיב לעצמך. את בת 28, ולשנות כיוון זה לא קשה ולא מסובך מדי אם תחליטי שזה מה שנכון לך.

אבל תתבונני בעצמך, וגם בלבטים שלך, למה את מרגישה את זה ? האם את באמת לא רוצה להיות וטרינרית, או שאולי זה הפחד לגדול ? האם באמת הדברים האחרים כל כך קוסמים או שאת עושה את זה כדי להקטין את מה שיש לך בידיים ? אולי את השתנת והיום רוצה דברים אחרים ?

אני לא חושב שזה סימן להשאר או להמשיך. אני חושב שזו פשוט שאלה אמיתית שעולה אצלך, אצלי, ואצל הרבה הרבה אנשים.

ואני חושב שכל מי שיגיד תעשי כך או אחרת, חוטא לך, כי הוא יעשה את זה מתוך השקפת עולמו, ולא מתוך עולמך.

בגלל זה, אני חושב שכדאי לך לתת לעצמך זמן. ולא להחמיר עם עצמך יותר מדי, בטח לא על מה שהיה. ולהתבונן, ולהמשיך לשאול את עצמך את השאלות האלה, כי זה כל כך טבעי.

לא בטוח שתשובה בחוץ.. אני חושב שכדאי לתת לה זמן לבוא לבד מבפנים, כי היא שם והיא מתבשלת. כי בסופו של דבר היא נכונה רק בשבילך.

בהצלחה (-:
ר

שלום לגולשי האתר, רציתי לשתף אתכם בהתלבטויות שלי. אני בת 28, לקראת סיום לימודי וטרינריה. תמיד היה לי קשר מיוחד עם בעלי חיים, ויש בי את הרצון הזה לטפל ולעזור. זמן קצר לאחר הצבא, ידעתי שאני רוצה ללמוד משהו שקשור לטיפול, בהתחלה חשבתי על לימודי אחיות, אך איכשהו החיים, (וגם תנאי הקבלה הקשים בארץ), הביאו אותי ללימודי וטרינריה בחו"ל. התחלתי שנה ראשונה, היה לי מאוד מאוד קשה, אך המשכתי, וככה עברו להן השנים, שנה אחר שנה, שרדתי. אני חייבת לציין שמאוד מעניין לי התחום הזה, ולמרות שהלימודים מאוד קשים אני אוהבת את חומר הלימודים. עכשיו לקראת סיום, עולות בי תחושות חרטה קשות, על השנים היפות של חיי שהתבזבזו להן. אומנם אני ארכוש מקצוע בתחום שמעניין אותי, אך אני לא יכולה להתעלם מהשנים האלה שעברו להן ככה, שבהן ויתרתי על המון דברים. בנוסף, לאחרונה עולות בי תחושות, שלא בחרתי במסלול הנכון. שבעצם כל עניין הלימודים בחו"ל הייתה החלטה מהירה מידי. אולי הייתי צעירה מידי בשביל להחליט מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. ולבסוף רציתי לשאול, האם זהו צעד נכון להמשיך במסלול בו התחלנו למרות המון קשיים לאורך כל הדרך, או שזהו סימן שצריך לבחור דרך אחרת? אשמח לשמוע תגובות...

נשמע מסקרן ומרגש, מה שאתם מתכננים . אל תתני לאף אחד להוציא לך את הרוח מהמפרשים ולדכא את היוזמה , לכי על זה . אני חושבת שכשעושים משהו ממקום מחובר קשה לפספס .

שלום לך פלונית,
קראתי את הדיון ואני איתך לחלוטין, אני גם חושבת שההתלבטות שלך בעצם היתה האם ללכת עם מה שאנחנו(כזוג) רוצים או עם מה ש"החברה" מצפה
והגעת להחלטה שאת "הולכת" על מה שאת רוצה וגם נשמעת לקראת הסוף ממש ממוקדת בעצם מי שגרם לכל הספקות היתה "החברה" (מה חדש?)
ועכשיו המון בהצלחה ודרך צלחה והמון אושר עם הגשמה עצמית @}
ולגבי מה שאמרו כאן על חיסכון נוסף בצורה קצת שונה של גידול ילדים יש מה ללמוד..שווה את המאמץ..
אני ובן הזוג שלי מפיצים את העינין בכל פעם שזה עולה ואנשים פשוט המומים והאפשרויות "הטיבעיות לחיסכון"...

_בדקי עם עצמך אם הרצון לילד היא לא סוג של בריחה מהמסלול הקשה והדורשני של קריירה ולימודים
זו בעיה,
כי כל סוג של "מעדיפה את השלווה של הבית על פני הטירוף והלחץ של קרירה" עלול להתפרש כ בריחה_
לא כל כך הבנתי
אני לא חושבת שהרצון והכמיהה לילד בא בשביל לברוח מהמסלול של הקריירה, גם אם לא הייתי רוצה ילדים אני לא חושבת שהייתי מוצאת את ה"כוחות" ללכת וללמוד באוניברסיטה... סביר להניח שהייתי חושבת ומתכננת ואולי אפילו נרשמת להשלמת בגרויות או לאוניברסיטה הפתוחה, אבל לא הייתי נשארת שם הרבה זמן, מהסיבה הפשוטה שאני לא אוהבת שאומרים לי מה ללמוד ואיך - אני אוהבת לחקור ולהתפתח לבד ולקרוא מה שמעניין אותי ולא עוד 50 עמודים שאני חייבת גם אם זה לא מעניין רק בשביל התואר...
מה שכן - אני ובעלי התחלנו "לעבוד" על נושא הבאת הילדים ובמקביל עלה לי בראש רעיון, שתמיד השתעשעתי בו והתלהבתי ממנו, וכנ"ל לגבי בעלי שגם יש לו ניסיון בעניין... אני לא כל כך יכולה לפרט עדיין במה מדובר, אבל מדובר ביוזמה עיסקית ופתיחת "מיני עסק" משלנו שיש לו סיכויים די טובים להצליח טפו טפו טפו ואני כל כך מתרגשת קצת מפחדת, למעשה מאוד - השקעה ראשונית גדולה, ומה יקרה אם לא ילך ?
אבל לא רוצה לוותר על ההזדמנות, לעשות משהו שאני אוהבת, שמעניין אותי, שבמסגרתו יצא לי לטייל די הרבה (עכשיו אני מסקרנת אתכם, אה ? ) ושדווקא עם כמות המחשבה והתכנון שהשקעתי בשבועות האחרונים יחד עם בעלי, יש סיכוי טוב שזה ילך (וגם אם לא, נתייאש קצת אבל נביט קדימה אל העתיד בידיעה שלפחות ניסינו )

בדקי עם עצמך אם הרצון לילד היא לא סוג של בריחה מהמסלול הקשה והדורשני של קריירה ולימודים
זו בעיה,
כי כל סוג של "מעדיפה את השלווה של הבית על פני הטירוף והלחץ של קרירה" עלול להתפרש כ בריחה.

אני רוצה להוסיף עוד נקודת מחשבה - בדקי עם עצמך אם הרצון לילד היא לא סוג של בריחה מהמסלול הקשה והדורשני של קריירה ולימודים. אני יודעת על עצמי שבכל פעם שאני נתקלת בבעיה בעבודה אני מיד מפנטזת על לידת עוד ילד (יש לי שניים) וישיבה איתו בבית במשך תקופה. ברור לי שארצה יום אחד ילד, אבל גם ברור לי שכרגע המחשבות על ילד הן בגדר בריחה מקשיים ומאתגרים. חישבי על זה.

כתבת שאת לא יודעת מה יהיה בעתיד אני רוצה לומר לך שאף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד
לכן כדאי לך להתחבר לתחושות הבטן שלך בהווה.אם אכן תעשי זאת ותקחי אחריות על חייך ועל ההחלטות שלך תוכלי להיות שלמה עם עצמך ומאושרת.כשיתעוררו בעיות (כלכליות או אחרות) תמצאי להן פתרונות בזמן אמת ואין צורך לחשוב עכשיו על בעיות שיתעוררו בעתיד כי כפי שאמרתי לך אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד.
עומד לצדך בן זוג תומך ואני בטוחה שיחד תלכו בדרך שתוביל אתכם לחיים מאושרים למרות הקשיים שיתעוררו במהלך הדרך. היו מאושרים.

איזה יופי!
את נשמעת הרבה יותר ממוקדת, יודעת לאן את הולכת, ומרוצה.
(נטו? אז אין שום בעיה כלכלית להקים ולהחזיק משפחה).
בהצלחה לכם!

וואו. קראתי את כל התגובות שלכם, גם נתתי לבעלי לקרוא והייתה לנו שיחה מאוד פוריה אתמול. גם שוטטתי יותר באתר וקראתי המון (בשקיקה אני חייבת לציין).
באופן כללי - החלטנו "ללכת על זה" ולנסות להביא ילד כבר מעכשיו אני כל כך מתרגשת גם החלטתי לקחת את הכסף שמגיע לי על שנתיים שירות לאומי (שעד היום לא עשיתי איתו כלום) ולהשקיע אותו בקורסים של פאנג שואי ויצירה, ואולי בהמשך גם עיצוב פנים זה דברים שבאמת מעניינים אותי והייתי רוצה ללמוד בלי שום קשר להאם יש רווח כספי מזה או לא. אני גם קוראת הרבה ספרים של פיסכולוגיה, שמאוד מעניינת אותי, אבל לא הייתי רוצה להפוך את זה למקצוע, בגלל שכמו שיונת אמרה - אני אוהבת ללמוד ולקרוא ולחקור - אבל לא אוהבת ללכת לשיעורים מאוסים, שקובעים שאני צריכה לעמוד בתנאים מסויימים, בתחרותיות, בציונים. ללכת לקורסים אין לי בעיה, אבל לנסות ללמוד לתואר מלחיץ אותי מדי. גם בתיכון, בגלל הציפיות הגבוהות של כולם ממני (בגלל שהוגדרתי כמחוננת) באיזשהו שלב קרסתי, כי לא יכולתי יותר עם הלחץ של הלעמוד בציפיות. מאז אני מנסה לעשות דברים יותר בשבילי, להיות יותר רגועה ולא "לרוץ אחרי ציונים"... בגלל זה אני גם מרגישה שהאוניברסיטה היא לא המקום בשבילי... (גם לא הפתוחה).
אני שמחה ששאלתי כאן את השאלה הזו. נתתם לי הפניות לדפים מצויינים ובכלל אני שמחה שמצאתי את האתר. תודה לכם על התשובות ועל העזרה !!

נ.ב
למי ששאל, מדובר ב10,000 ש"ח נטו ולא ברוטו.

רק תזכורת, במדינתנו המחוכמת 10,000 < 2*5,000 כי עם שני בני הזוג עובדים נטל המס קטן בהרבה.
לא שזה צריך לשנות משהו מכל מה שנאמר לעיל!

אם את מתכננת על חינוך ביתי, נראה לי חשוב מאוד שתלמדי משהו ותעשי משהו עם עצמך. לא, אני לא מתכוונת שתרשמי למוסד לימודים או שתהפכי לשכירה. זאת אומרת, את יכולה לעשות גם את זה, אבל מה שחשוב יותר זה שתנסי להתפתח לאדם שהיית רוצה שיחנך את ילדיך, בעזרת מסגרות מסודרות או באופן עצמאי. בטח לא היית רוצה שילדיך יתחנכו על ידי אדם בור או חסר כשרונות, נכון? אז תדאגי לא להיות כזאת בעצמך.

כתבת שאת לא מרגישה שאת רוצה ללמוד. יכול להיות שאת פשוט לא אוהבת את הטקס של שיעורים-שינון-הקאת-החומר? אולי את תנסי ללמוד בדרכים אחרות זה כן יעניין אותך? אני חושבת שעיון בדפים על מדור לימודים יוכל לעזור לך לחשוב על רעיונות.

לגבי עבודה: אולי במקום לחשוב על עבודה במובן משרה, תנסי לחשוב על דברים שאת רוצה לעשות? מאחר שאין לכם צורך כלכלי כרגע, את יכולה לנסות לעשות דברים כאלה גם בלי לבקש עבורם תמורה כספית. אולי בהמשך תהיה תמורה כזאת ואולי לא, אבל לפחות לא תשבי בטלה.

ואחרון אחרון חביב, לגבי הורות בגיל צעיר. לדעתי זה מצוין! אני מסכימה עם כל מה שכתבה בשמת בנושא. אני רוצה להוסיף גם את הגמישות שיש בגיל צעיר, כשאת עוד לא סגורה על דרך-חיים, לא רגילה לרמת-חיים מסויימת, לא מרגישה מחוייבת לקריירה שאת באמצעה, ובאופן כללי קל לך יותר להתמודד עם טלטלות כמו אלה שילדים נוטים להביא איתם. אני חושבת שצריך אישיות מאוד מיוחדת בשביל להצליח להתגמש באותה מידה בגיל מבוגר ומגובש יותר.

ברוטו או נטו?

גם עם ארבעה. מנסיון.

אני מאוד תומכת בך, פלונית נחמדת למרות שדרכי היתה שונה לחלוטין (קודם למדתי אח"כ התחתנתי, רכשתי מקצוע ואז ילדתי). אל תסתכלי על הסביבה, את יודעת מה את צריכה. אמא שלי התחילה תואר ראשון בגיל 27 עם 2 ילדים.
דרך אגב, 10000 ש"ח בחודש זה בהחלט סכום שאפשר להתקיים ממנו בכבוד עם ילד אחד ואפילו שניים...(מנסיון...)

מדובר בלימודי פאנג שוואי ואולי לשלב את זה עם עיצוב פנים :] אבל האמת שבשלב יותר מוקדם וויתרתי על זה כשטיפטפו לי בבית שמזה לא מרוויחים
מי אמר שמזה לא מרוויחים?
אם זה מה שהלב שלך אומר לך, למה לא? תתחילי, תקראי ספרים (שאפשר לשאול בספריה, או לקנות), תבררי על קורסים. תתחילי בקטן. אם זה הייעוד שלך, את תתקדמי עם זה. גם אפשר לעשות את זה עם ילדים. לא צריך מייד להיות מליונרים.

ואני מסכימה עם כל מה שאמרו לך כאן: נהדר שאת ובן זוגך רוצים ילדים, עכשיו זמן נהדר ללדת אותם - למה לדחות לגיל יותר מאוחר? בגילך יש הרבה כוחות לתינוק, לסחוב אותו, להניק אותו, לא לישון בלילה (בשנים האלה יכולתי לעשות משמרת לילה ולהמשיך כל היום בלי בעיה...), וגם אני חושבת שהמשכורת של בעלך מאוד יפה. אנחנו חיים מפחות, עם שתי משכורות ושני ילדים.

אם תמשיכי לקרוא הרבה דפים באתר הזה, גם תגלי איך אפשר לגדל ילדים בזיל הזול.
תתחילי למשל מהדף קניות לקראת לידה , כי בו יש קישורים להרבה דברים שהחברה חושבת שצריך בגידול ילדים, ופה יש לא מעט אנשים שהגיעו למסקנה שלא צריך...

מה אם חס וחלילה יום אחד בעלי לא יוכל לעבוד ואני אצטרך לעזור כלכלית ? אני אהיה ללא ניסיון, ללא מקצוע וחסרת יכולת לעזור
ביטוח אבדן כושר עבודה (אם זה מה שהתכוונת) יכול לפתור את הבעיה, לפחות חלקית.

קראתי את הדיון הזה ורציתי לומר לך פלונית יקרה שקודם כל, שימי לב כמה מהר הסביבה משנה את דעותייך... זה דבר מאד טבעי ונכון בגילך, אולי נכון בשלב הזה לזכור מה שאת רוצה ולסנן את הקולות שלא תומכים בכך.
ולעצם העניין - דווקא הקול שאת מביאה והרצון שלך בילדים הוא בעיני רצון כל כך טבעי ונכון שהחברה מאד משתיקה ומקלקלת. זה מין רצון מהרחם כזה - ללדת ולהיות אמא. נכון יש קשיים ויהיהו בעיות - אבל זה לא איפה שאת נמצאת עכשיו. את נמצאת בראשית דרכך המשפחתית ומשתוקקת להגשים אותה וזה נראה לי מבורך ונכון. יהיו עוד זמנים אחרים שבהם תוכלי לממש צדדים אחרים בך וכשזה יגיע את תדעי ותחושי צורך במשהו אחר. עכשיו בעיקר את זקוקה לברכת הדרך החברתית והפנמית שלך להיות אמא. בהצלחה

קודם כל לשתיכן - תודה על התגובות הנפלאות. הן מאוד עזרו לי. לשמתי לבעלי אין שום בעיה עם העניין. להיפך, הוא גם היה מעדיף שאהיה בבית ואגדל את הילדים (לכשיהיו) מאשר לשים אותם במסגרות שונות.
והאמת היא ש...כן. יש מקצוע שהייתי רוצה ללמוד, שתמיד "דיבר אליי" אבל הייתי רוצה ללמוד אותו לא בשביל לעסוק בו במשרה מלאה או להרוויח ממנו כסף, אלא כי זה מקצוע שמעניין אותי ואם אני גם קצת ארוויח מזה, עוד יותר טוב מדובר בלימודי פאנג שוואי ואולי לשלב את זה עם עיצוב פנים :] אבל האמת שבשלב יותר מוקדם וויתרתי על זה כשטיפטפו לי בבית שמזה לא מרוויחים... חשבתי עכשיו אולי אני אוכל ללמוד את זה בערבים והבנתי שגם יש קורסי ערב בנושאים האלו, וזה לא יקר במיוחד. ואולי בשלב יותר מאוחר אני אפילו אהפוך את זה למקצוע
בכל אופן - בזכות ההודעות שלכן החלטתי לעשות מה שמתאים לי (ולבעלי כמובן) ולנסות להתנתק מדעות של הסביבה שבמובן מסויים השפיעו עלי יותר ממה שידעתי...
תודה !

פלונית יקרה ואלמונית

את מעלה כאן שאלה גדולה, ואם זה מנחם אותך (בטח לא), אז יש עוד נשים שמתמודדות עם שאלות דומות.
יש כאן באתר הרבה משפחות שחיות באופן שבו את היית רוצה לחיות - אחד מבני הזוג אחד עובד, והשני בבית. יש כאן גם מקרים שבהם שני בני הזוג בבית, והם מסתדרים.
ממה שאת מתארת עושה רושם שאת היית רוצה לשבת בבית ולגדל ילדים, והלימודים זה לא מה שכרגע היית רוצה לעשות.
לדעתי צריך בחיים לבחור את הבחירה שלנו (ולא של ההורים, חברים וכו', - הם שיחיו את החיים שלהם). אם אמהות ומשפחה זה כול מה שאת רוצה לעשות כרגע אז לכי על זה. החיים באמת קצרים מכדי להתחיל להתפשר על הדברים החשובים באמת...

את מדברת כאן על מצבים אפשריים בהם בעתיד תצטרכי לעבוד ולפרנס, ונכון, כול אחד ואחת מאיתנו יכול להגיע למצב הזה, העניין הוא שכרגע את לא צריכה לעבוד (10,000 ש"ח דרך אגב היא משכורת לא רעה בכלל, אני מכירה זוגות ששני בני הזוג ביחד לא מגיעים למשכורת שכזאת). את למעשה מפחדת ממשהו שלא קרה (ואולי גם לא יקרה).
אני מאמינה שבמידה והחיים יביאו אותך למצב בו תצטרכי לעבוד בעתיד, את תעשי זאת ותסתדרי. נכון, לא תוכלי לעבוד בתור עורכת דין,או מורה להסטוריה או כימאית....אבל האם זה מה שהיית רוצה לעשות?

ויכול גם להיות שבעוד כמה שנים תרגישי מעצמך צורך ללכת וללמוד (אחרי שהתחלת להגשים את האמהות שאת את כולכך רוצה) ובמידה ובאמת תרגישי את הצורך הזה אני בטוחה שתהיי בשלה ומוכנה לכך יותר מאשר היום. יכול גם להיות שצורך כזה לא יתעורר בך, וזה בסדר גמור, לא חייבים.....

אז עד עכשיו תמכתי, אבל בואי ואתן כמה הסתיגויות (כדי לאזן את המצב):
את כמובן מודעת לזה שבבחירה הזאת שאת עושה את בעצם תלויה בבן הזוג שלך שיהיה המפרנס. במידה ולשניכם אין בעיה עם זה אז זה בסדר, אבל במידה ולאחד מכם יש אז לדעתי זה דורש מחשבה נוספת על העניין. (נתקלתי במקרה של אשה שמאוד מצטערת שלא הלכה ללמוד כי היא מוצאת את עצמה נודדת בארה"ב וקנדה בניגוד לרצונה, אחרי בן זוגה והעבודות השונות שלו, מבלי שהיא יכולה להתנגד ממש, כי לא היא המפרנסת)

דבר נוסף, האם ישנה דרך שבה תשלבי לימודים חלקיים עם גידול ילדים? (אנשים עושים את זה)

ועוד דבר:
האם ישנו משהו שהיית בכול זאת רוצה ללמוד - ולא חייב להיות באוניברסיטה, אפשר קורס קצר בנושא שמדבר אליך, שלא יחייב אותך לדחות את האמהות בכמה שנים, וגם ייתן לך תחושה של איך זה ללמוד, ואולי זה יעזור לך להחליט באופן מוחלט יותר?

בהצלחה

הדבר הכי חשוב שכתבת לדעתי הוא שאת לא יודעת בכלל מה את רוצה לעשות.
איך תלכי ללמוד אם את לא יודעת מה?
לעומת זאת את אומרת שאתם משתוקקים לילד. את זה את כן יודעת.
לדעתי בעלך מרוויח מספיק בכדי שתוכלו לחיות חיים צנועים ונוחים. חשוב כמובן לעשות החלטות בהתאם. לגור במקום זול, לחסוך במה שאפשר, להתפשר.
את עדיין צעירה מאד ויש לך עוד המון זמן לגדול ולהתבגר ו"לדעת" מה תיהיי כשתיהיי גדולה.
עזבי אותך מזה.
ללמוד תמיד אפשר. כשיש את הרצון (אם הוא בכלל מגיע) אפשר ללמוד גם עם ילדים.

אני מוכנה לתת את עצמי כדוגמא (אל תראי לאמא שלך) אני בת 32. למדתי מקצוע ומעולם לא עבדתי בו. התחתנתי צעירה (בגילך) וילדתי ילדים בגיל שבסביבה שלי נחשב צעיר מאד. אמא ואבא שלי עדיין חושבים שאני "מתבזבזת" אבל אנחנו חיים ומאושרים. שלמים עם עצמנו ועם הילדים המדהימים שלנו.
לדעתי להיות הורה בגיל צעיר זו חוויה מדהימה. היא קשה ומבלבלת אבל לא הייתי מחליפה אותה בכלום. ההזדמנות הזו לצמוח ולהתבגר עם הילד שלך היא נהדרת גם לך וגם לו.
תהנו מהחיים.
יהיו לכם עוד המון שנים לדאוג ולהתלבט, בינתיים תעשו מה שבראש שלכם.

שלום לגולשי האתר. מצאתי את האתר שלכם מאוד מאוד מעניין ואני מקווה שתוכלו לעזור לי.
אני בת 22. בוגרת שירות לאומי ועם תעודת בגרות לא מלאה. אני נשואה לבעל מקסים - אנחנו יחד מגיל 13. בעלי הוא רפלקסולוג ומסאג'יסט שהיה חובש בצבא. כיום אנחנו גרים ביחידת דיור. אני כרגע עומדת בשלב של בחירת מקצוע לעתיד ויש לי המון בעיות עם הבחירה הזו. מאז ומתמיד (מילדות) רציתי להיות עקרת בית, לא כחלק מהמשחקים של מטבח תינוקות וכו'. באמת כל מה שרציתי היה לגור בפשטות, בלי רדיפה אחרי הכסף וכו', לגדל 2 ילדים וכלב, עם פנאי לתחביבים שלי (יצירה, קריאה, כלבים) ועם נישואים טובים. אבל מאז שהעזתי לספר על חלומותיי ההורים שלי דאגו להכניס אותי למירוץ - הם תמיד אמרו לי שעם הכסף משיגים הכל, אי אפשר להיות מאושרים בלי זה, כסף פותר בעיות וכו'
למרות שבילדותי הייתי מאוד חומרנית עקב כך, בשנים האחרונות כשנהייתי יותר עצמאית השתחררתי ממה שניסו להטמיע בי ואני מתחילה לחזור יותר לשאיפות הילדות, לא להיגרר לעולם החומרני ובטח שבטח לא להיות כמו אחותי, שלא הצליחה להתשחרר והיום היא קורעת את עצמה בשביל להשיג עוד, גם כשיש לה הרבה

אבל- מאוויר אי אפשר להתקיים. בעלי מרוויח 10,000 בחודש. שנינו משתוקקים לילד אבל לא יודעים האם זה מספיק בשביל לגדל ילד ? בשביל לשלם חשבונות ? בשביל מה שצריך ?
חשבתי שאני אבחר מקצוע, אלך ללמוד כמה שנים, אח"כ נוכל לעבוד ו"יהיה לנו מספיק כסף" (מודה, לא השתחררתי לגמרי). הרי זה ברור שאם אלך ללמוד עכשיו לגדל ילד לא נוכל. בעלי עובד כל יום עד 4, אני אלמד וזה לא ישתלם כלכלית ונפשית. השאלה האם זה שווה את זה ? לדחות את ההשתוקקות הזו לילד, בשביל שאוכל ללכת ללמוד ? וזה סיפור בפני עצמו - כי אני גם לא מרגישה שאני רוצה ללמוד !
אין מקצוע שמושך אותי, שארגיש בו סיפוק. זיכרונות נעימים מתקופות הלמידה בילדות אין לי, וברור לי שאת ילדיי ארצה לחנך בחינוך ביתי. אז איך אוכל גם לעשות זאת וגם ללמוד/לעבוד ?

הדילמה שלי פשוטה כביכול
מצד אחד הרצון לילד, ולהיות איתו בבית, "עקרת בית", לחיות פשוט לא לשחוק את עצמי בשביל כסף שלא נותן כלום (פיזית נותן, אבל לא מאמינה שנפשית) - ואגב בעלי נהנה מאוד בעבודה שלו. שלא יווצר הרושם שאני מעבידה אותו בשביל שאוכל לשבת בבית - ממש לא !
מצד שני - אבל שוב - לא מתקיימים מאוויר. כסף זה דבר חיוני. מה אם חס וחלילה יום אחד בעלי לא יוכל לעבוד ואני אצטרך לעזור כלכלית ? אני אהיה ללא ניסיון, ללא מקצוע וחסרת יכולת לעזור.
גם אם עכשיו המשכורת שלו יכולה לקיים את שנינו + שני ילדים וכלב - מאיפה לי לדעת מה יקרה בעתיד ? לא שווה ללמוד מקצוע ?

אוף. אני בשלב "כה מהותי" בחיים - בחירת קריירה, גם אם אפשר לשנות אח"כ עדיין לא ארצה ללמוד משהו סתם. מצד שני - כל מה שאני רוצה הוא להיכנס להריון ולחכות לפלא שיעסיק אותי יותר מכל אוניברסיטה ואני יודעת שגם אם אלך ואלמד זה לא יגרום לי לסיפוק עצמי מי יודע מה...

ושוב - אני לא רוצה שיווצר הרושם שאני פרזיטית שלא רוצה לעשות כלום !! אם אני אצטרך ללכת לנקות מדרגות רחובות ופחי זבל בשביל להתקיים אני אעשה את זה (למרות שזה לא המצב ואין צורך, רק רוצה לציין שאם צריך אני אהיה מוכנה לעבוד גם בלהטוטים וליצנות, למרות שאני לא כישרונית במיוחד)