שלום לגולשי האתר. מצאתי את האתר שלכם מאוד מאוד מעניין ואני מקווה שתוכלו לעזור לי.
אני בת 22. בוגרת שירות לאומי ועם תעודת בגרות לא מלאה. אני נשואה לבעל מקסים - אנחנו יחד מגיל 13. בעלי הוא רפלקסולוג ומסאג'יסט שהיה חובש בצבא. כיום אנחנו גרים ביחידת דיור. אני כרגע עומדת בשלב של בחירת מקצוע לעתיד ויש לי המון בעיות עם הבחירה הזו. מאז ומתמיד (מילדות) רציתי להיות עקרת בית, לא כחלק מהמשחקים של מטבח תינוקות וכו'. באמת כל מה שרציתי היה לגור בפשטות, בלי רדיפה אחרי הכסף וכו', לגדל 2 ילדים וכלב, עם פנאי לתחביבים שלי (יצירה, קריאה, כלבים) ועם נישואים טובים. אבל מאז שהעזתי לספר על חלומותיי ההורים שלי דאגו להכניס אותי למירוץ - הם תמיד אמרו לי שעם הכסף משיגים הכל, אי אפשר להיות מאושרים בלי זה, כסף פותר בעיות וכו'
למרות שבילדותי הייתי מאוד חומרנית עקב כך, בשנים האחרונות כשנהייתי יותר עצמאית השתחררתי ממה שניסו להטמיע בי ואני מתחילה לחזור יותר לשאיפות הילדות, לא להיגרר לעולם החומרני ובטח שבטח לא להיות כמו אחותי, שלא הצליחה להתשחרר והיום היא קורעת את עצמה בשביל להשיג עוד, גם כשיש לה הרבה
אבל- מאוויר אי אפשר להתקיים. בעלי מרוויח 10,000 בחודש. שנינו משתוקקים לילד אבל לא יודעים האם זה מספיק בשביל לגדל ילד ? בשביל לשלם חשבונות ? בשביל מה שצריך ?
חשבתי שאני אבחר מקצוע, אלך ללמוד כמה שנים, אח"כ נוכל לעבוד ו"יהיה לנו מספיק כסף" (מודה, לא השתחררתי לגמרי). הרי זה ברור שאם אלך ללמוד עכשיו לגדל ילד לא נוכל. בעלי עובד כל יום עד 4, אני אלמד וזה לא ישתלם כלכלית ונפשית. השאלה האם זה שווה את זה ? לדחות את ההשתוקקות הזו לילד, בשביל שאוכל ללכת ללמוד ? וזה סיפור בפני עצמו - כי אני גם לא מרגישה שאני רוצה ללמוד !
אין מקצוע שמושך אותי, שארגיש בו סיפוק. זיכרונות נעימים מתקופות הלמידה בילדות אין לי, וברור לי שאת ילדיי ארצה לחנך בחינוך ביתי. אז איך אוכל גם לעשות זאת וגם ללמוד/לעבוד ?
הדילמה שלי פשוטה כביכול
מצד אחד הרצון לילד, ולהיות איתו בבית, "עקרת בית", לחיות פשוט לא לשחוק את עצמי בשביל כסף שלא נותן כלום (פיזית נותן, אבל לא מאמינה שנפשית) - ואגב בעלי נהנה מאוד בעבודה שלו. שלא יווצר הרושם שאני מעבידה אותו בשביל שאוכל לשבת בבית - ממש לא !
מצד שני - אבל שוב - לא מתקיימים מאוויר. כסף זה דבר חיוני. מה אם חס וחלילה יום אחד בעלי לא יוכל לעבוד ואני אצטרך לעזור כלכלית ? אני אהיה ללא ניסיון, ללא מקצוע וחסרת יכולת לעזור.
גם אם עכשיו המשכורת שלו יכולה לקיים את שנינו + שני ילדים וכלב - מאיפה לי לדעת מה יקרה בעתיד ? לא שווה ללמוד מקצוע ?
אוף. אני בשלב "כה מהותי" בחיים - בחירת קריירה, גם אם אפשר לשנות אח"כ עדיין לא ארצה ללמוד משהו סתם. מצד שני - כל מה שאני רוצה הוא להיכנס להריון ולחכות לפלא שיעסיק אותי יותר מכל אוניברסיטה

ואני יודעת שגם אם אלך ואלמד זה לא יגרום לי לסיפוק עצמי מי יודע מה...
ושוב - אני לא רוצה שיווצר הרושם שאני פרזיטית שלא רוצה לעשות כלום !! אם אני אצטרך ללכת לנקות מדרגות רחובות ופחי זבל בשביל להתקיים אני אעשה את זה (למרות שזה לא המצב ואין צורך, רק רוצה לציין שאם צריך אני אהיה מוכנה לעבוד גם בלהטוטים וליצנות, למרות שאני לא כישרונית במיוחד)
שלום לגולשי האתר. מצאתי את האתר שלכם מאוד מאוד מעניין ואני מקווה שתוכלו לעזור לי.
אני בת 22. בוגרת שירות לאומי ועם תעודת בגרות לא מלאה. אני נשואה לבעל מקסים - אנחנו יחד מגיל 13. בעלי הוא רפלקסולוג ומסאג'יסט שהיה חובש בצבא. כיום אנחנו גרים ביחידת דיור. אני כרגע עומדת בשלב של בחירת מקצוע לעתיד ויש לי המון בעיות עם הבחירה הזו. מאז ומתמיד (מילדות) רציתי להיות עקרת בית, לא כחלק מהמשחקים של מטבח תינוקות וכו'. באמת כל מה שרציתי היה לגור בפשטות, בלי רדיפה אחרי הכסף וכו', לגדל 2 ילדים וכלב, עם פנאי לתחביבים שלי (יצירה, קריאה, כלבים) ועם נישואים טובים. אבל מאז שהעזתי לספר על חלומותיי ההורים שלי דאגו להכניס אותי למירוץ - הם תמיד אמרו לי שעם הכסף משיגים הכל, אי אפשר להיות מאושרים בלי זה, כסף פותר בעיות וכו'
למרות שבילדותי הייתי מאוד חומרנית עקב כך, בשנים האחרונות כשנהייתי יותר עצמאית השתחררתי ממה שניסו להטמיע בי ואני מתחילה לחזור יותר לשאיפות הילדות, לא להיגרר לעולם החומרני ובטח שבטח לא להיות כמו אחותי, שלא הצליחה להתשחרר והיום היא קורעת את עצמה בשביל להשיג עוד, גם כשיש לה הרבה :(
אבל- מאוויר אי אפשר להתקיים. בעלי מרוויח 10,000 בחודש. שנינו משתוקקים לילד אבל לא יודעים האם זה מספיק בשביל לגדל ילד ? בשביל לשלם חשבונות ? בשביל מה שצריך ?
חשבתי שאני אבחר מקצוע, אלך ללמוד כמה שנים, אח"כ נוכל לעבוד ו"יהיה לנו מספיק כסף" (מודה, לא השתחררתי לגמרי). הרי זה ברור שאם אלך ללמוד עכשיו לגדל ילד לא נוכל. בעלי עובד כל יום עד 4, אני אלמד וזה לא ישתלם כלכלית ונפשית. השאלה האם זה שווה את זה ? לדחות את ההשתוקקות הזו לילד, בשביל שאוכל ללכת ללמוד ? וזה סיפור בפני עצמו - כי אני גם לא מרגישה שאני רוצה ללמוד !
אין מקצוע שמושך אותי, שארגיש בו סיפוק. זיכרונות נעימים מתקופות הלמידה בילדות אין לי, וברור לי שאת ילדיי ארצה לחנך בחינוך ביתי. אז איך אוכל גם לעשות זאת וגם ללמוד/לעבוד ?
הדילמה שלי פשוטה כביכול
מצד אחד הרצון לילד, ולהיות איתו בבית, "עקרת בית", לחיות פשוט לא לשחוק את עצמי בשביל כסף שלא נותן כלום (פיזית נותן, אבל לא מאמינה שנפשית) - ואגב בעלי נהנה מאוד בעבודה שלו. שלא יווצר הרושם שאני מעבידה אותו בשביל שאוכל לשבת בבית - ממש לא !
מצד שני - אבל שוב - לא מתקיימים מאוויר. כסף זה דבר חיוני. מה אם חס וחלילה יום אחד בעלי לא יוכל לעבוד ואני אצטרך לעזור כלכלית ? אני אהיה ללא ניסיון, ללא מקצוע וחסרת יכולת לעזור.
גם אם עכשיו המשכורת שלו יכולה לקיים את שנינו + שני ילדים וכלב - מאיפה לי לדעת מה יקרה בעתיד ? לא שווה ללמוד מקצוע ?
אוף. אני בשלב "כה מהותי" בחיים - בחירת קריירה, גם אם אפשר לשנות אח"כ עדיין לא ארצה ללמוד משהו סתם. מצד שני - כל מה שאני רוצה הוא להיכנס להריון ולחכות לפלא שיעסיק אותי יותר מכל אוניברסיטה ;) ואני יודעת שגם אם אלך ואלמד זה לא יגרום לי לסיפוק עצמי מי יודע מה...
ושוב - אני לא רוצה שיווצר הרושם שאני פרזיטית שלא רוצה לעשות כלום !! אם אני אצטרך ללכת לנקות מדרגות רחובות ופחי זבל בשביל להתקיים אני אעשה את זה (למרות שזה לא המצב ואין צורך, רק רוצה לציין שאם צריך אני אהיה מוכנה לעבוד גם בלהטוטים וליצנות, למרות שאני לא כישרונית במיוחד)