השתלשלות העיניינים:
ביום חמישי בערב ננשכתי באצבע ופניתי למוקד חרום רפואי,
הרופאה ביקשה לתת בהתחלה 2 אוגמנטין ליום, וכשאמרתי שאני לא אוהבת לקחת אנטיביוטיקה סתם (ובטח לא אוגמנטין) הסכימה לרדת לכדור אחד ביום - כי זה רק למניעה - למרות שזה היה נראה די רע. (אני קצת חושבת שאני אשמה בכך שניסיתי לשכנע את הרופאה שבגלל שאני לא אוהבת אוגמנטין לרדת מאוד במינון המקובל, כלומר אילו היא היתה פחות צעירה וקצת יותר סמכותית, ופחות עם רצון להיות נחמדה היא לא היתה מוותרת לי).
בכל מקרה החלטתי לחכות 24 שעות בלקיחת האוגמנטין לראות אם יתפתחו סימני זיהום: המשך ההתנפחות והתפשטות ההתנפחות, וחום.
ביום ששי בערב כשלא היה שיפור והיה נראה שיש יותר נפיחות באצבע החלטתי לקחת את כדור האוגמנטין.
בשבת הרגשתי שזה כואב יותר אבל שיכנעתי את עצמי שזה חלק מההחלמה (אם כואב יותר סימן שזה כבר לא במצב של הלם).
במוצ"ש התחלתי להרגיש סימני חום מדדתי היה לי חום 37.5 (זה חום?) וראיתי שהנפיחות מתפשטת במעלה כף היד ביחד עם תחושת נימנום מוזרה.
חזרתי למוקד הרפואי, היה שם רופא אחר, שאמר שהייתי חייבת להתחיל מיד ב - 2 אוגמנטין ליום, ושכדאי לנסות לנקז את המוגלה שהצטברה.
זה כאב במיוחד שהוא לא ניסה לעשות את זה בצורה עדינה (לבסוף הוא נתן לי זריקת הרגעה מקומית (שגם מאוד כאב)
בנוסף הוא נתן לי זריקת אנטיביוטיקה. הוא רצה לווריד, אני התעקשתי שרק לשריר כיון שהתחילו להתעורר אצלי ספקות אם הוא קיבל הכשרה רפואית במכללת לטביה ,;-) ובשריר היה נראה לי הרע במיעוטו.
ביום ראשון לא ראיתי שיפור, על כן פניתי לרופא משפחה שאמר שאין ספק שיש צורך בעירוי אנטיביוטי למינימום של 24 שעות ואולי אף יותר (48), ועל כן יש לפנות למיון ומשם לאשפוז.
במיון ישבנו שעות על גבי שעות מבלי שמישהו יסתכל עלי, ולבסוף החליטו כמובן על אשפוז בגלל הנפיחות.
האשפוז נמשך 3 ימים...עם 4 מנות אנטיביוטיקה כפי שפירטתי לעיל... ההחלמה היתה איטית ועדיין האצבע נפוחה וחמה. אני מקבלת עכשיו 2 כדורי אוגמנטין דרך הפה, ההחלמה נראית לי איטית מדי, והיום אפילו נראה לי שמתחילה שוב התנפחות במעלה כף היד, ואני כבר לא יודעת מה לעשות, כי אני לא רוצה לחזור לאשפוז.
מומחית כף היד שראתה אותי בביה"ח היא טיפוס כועס ועצבני, אני לא יודעת האם ואיך ליצור איתה קשר, יש לי תור אליה ליום חמישי, ובינתיים אני לא בטוחה אם הסיפור לא חוזר על עצמו.
קיבלתי רמות גבוהות של אנטיביוטיקה וזה רק 'דיגדג' את הזיהום ככה זה נראה לי.
משהו נראה לי לא בסדר:-/
רק שעכשיו אין לי כתובת... (כי הכירורגית כף יד קלפטע:-S, רופא משפחה שלי אנטיפת:-S, ומיון זה איכסססססס:-S:-S)
השתפכתי...
בנוסף בדף של
פאפא דוק כתבתי קצת מעט (על קצה המזלג) על הרגשות והחרדות שעלו בזמן האשפוז
משהו איום ונורא
ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.
עכשיו שאני כותבת את זה אני שוב מתחילה לבכות...
ולסיום אין לי אמונה שהגןוף שלי אי פעם יחלים...