על ידי סאלוש* » 08 דצמבר 2008, 01:34
אהלן יעלה,
קודם כל אני מניחה שמה שאני כותבת לך זה לא בדיוק מה שרצית או ביקשת. אין לי עצות לגבי תחליף הנקה בגיל צעיר כזה.
מה שכן חשבתי להציע זה לשקול את כל העניין הזה. לפעמים אני אישית קובעת לי תוכנית, ומתקבעת עליה כל כך, שקשה לי אח"כ להתגמש ולשנות אותה, ואני סובלת.
התוכנית שלך נראית לי מופרכת, ושעלולה לגרום לך הרבה סבל. יש דברים שלא יכולים לראות עד שלא מגיעים אליהם.
כשיש תינוק פיצי, יש קשיים אדירים. בגיל 3 שבועות את עלולה (והלוואי שלא) להיות עדיין עם כאבים קשים בעקבות תפרים, שיקשו עלייך ללכת ועדיין לשבת הרבה (זה יכול לקרות אפילו אחרי לידת בית, אפילו אחרי אפי-נו). יש סיכוי גדול שלא תישני בכלל בלילות. יתכן שההנקה עדיין לא תתבסס, ותכאב לך. ההנקות יכולות להיות ארוכות מאוד בגיל כזה, גם שעה ושעתיים (בעיקר בתינוק ראשון). יתכן שלא תצליחי עדיין לשאוב. יתכן שתהיי בדיכאון ברמה מסוימת, בנתק מבעלך, בקשיים עם הסביבה שמעירה הערות ונותנת ביקורת.
יתכן שהתינוקת עדיין לא תרצה להיות במנשא. יתכן שהיא תצליח לישון רק בזרועותייך ותצטרכי לשבת שעות ארוכות בכורסה או במיטה, מניקה או נותנת לה לנמנם, ומנמנמת בעצמך. יתכן שלא תצליחי לחשוב על שום דבר אחר מאשר עליה ועל עצמך. יתכן שאם לא תהיי, היא תצרח ימים שלמים ותסרב לאכול, או להיפך, שאחרי בקבוק אחד היא לא תינק טוב, תכאיב לך מאוד ותפתחי חוסר ביטחון בהנקה, שיכולים גם להכשיל אותה.
כל מה שכתבתי לך לא מופרך, אני סבלתי מרוב מה שכתבתי לך (חוץ מהבקבוק, שלא נתתי). אם תקראי סיפורי פוסט-פארטום ברשת, תראי שזה ממש לא נדיר, שהתקופה הראשונית קשה ביותר. למעשה נדיר שהתקופה הזו קלה, והאם יכולה לבצע עוד מטלות, בעיקר בתינוק ראשון. לא סתם חופשת לידה מוגדרת כשלושה חודשים. זה מינימלי לחופשת לידה (בלשון המעטה).
מה שבד"כ עוזר הוא לישון בכל שניה שהתינוק ישן (לא משנה איזו שעה זו, בד"כ זה ביום, כמו שהתינוק רגיל מעוברותו), להתמקד רק בהנקה, מנוחה, אכילה ושתיה. לקבל הרבה עזרה כך שלא תהיה שום מטלה פיזית או חברתית שאת צריכה לבצע. לא לכבס, לא לבשל, לא לסדר, לא לארח. לגמרי להכנע לתינוק ולעשות מה שהוא צריך, לפי סדר היום שלו, לפי הצרכים שלו, שהם בד"כ, בשבועות הראשונים, הרבה שקט, הרבה הנקה, הרבה רוגע, מעט פעילות.
אם תנסי לצאת יומיים בשבוע מהבית, אז לפחות בימים האלה, תוותרי על כל מה שעשוי לעזור לך בתקופה הקשה הזו. את תצטרכי להעיר אותה כדי לצאת מהבית (ואז היא עלולה לבכות ולרצות לינוק, בדיוק כשאת צריכה לצאת). ותצטרכי להעיר את עצמך, ולוותר על בוקר של שינה אחרי שאולי ישנת בכל הלילה שעתיים או שלוש (לא רצוף, כמובן), לעייף את עצמך בחוץ (קשה לדמיין כמה זה יהיה מעייף, כשאת אחרי לידה, ללא שינה, מניקה מלא), ואז אולי לשבת איתה כל הערב והלילה, ושוב לא לישון. לי זה נשמע סיוט בשבילך. לא אידיאלי בשבילה, אולי בסדר בשבילה, אבל בשבילך ממש סיוט. זו נראית לי התחלה קשה מאוד של האמהות שלך.
עוד דבר שלפעמים לא חושבים עליו בנוגע להנקה מלאה. אחרי שהנקה מלאה מתבססת, זה פשוט תענוג. אם את מניקה מלא, את תמיד יודעת שיש לך מספיק חלב (הוא הרי מיוצר עפ"י דרישה). התינוק סיים ארוחה, הוא שבע. זה ברור. הוא שמח ורגוע ואת מרגישה אותו יונק ומרגישה את החלב יוצא. קשה לדמיין כמה נהנים מהנקה בלעדית (ללא בקבוק) בגיל שנה, שנה וחצי, שנתיים. זה כל כך נוח וכיף.
ברגע שנכנסים בקבוקים לתמונה, ושאיבות, המצב כבר לא כזה אידילי (כפי שראיתי סביבי). אדון חוסר ביטחון בהנקה מגיע לביקור ארוך. אם שאבת, האם הגוף שלך מייצר אותה כמות חלב כאילו שעכשיו הנקת? והנקת אחרי השאיבה, האם היה שם מספיק חלב? ומתי יש מספיק חלב? ואת מתחילה להשוות. כמה מ"ל הוא אכל מהבקבוק? האם מהשד יצאה כמות כזו? אולי אין מספיק חלב. לא יאמן כמה שהבקבוקים פוגעים בהנקה. אני מניחה שקיימות עוד (אולי יספרו לך תיכף), אבל אני פגשתי רק אישה אחת, שנתנה בקבוקים בגיל צעיר, והפסיקה עם זה באיזשהו שלב ועברה להנקה מלאה (ואח"כ לשילוב מוצקים). בד"כ זה לא עובד ככה. חוץ ממנה, גם לא הכרתי מישהי שנתנה בקבוק בגיל צעיר ואח"כ הניקה לטווח ארוך. העניין הוא שאולי כל ענייני ההנקה נראים לך רחוקים מאוד. אבל החלטות שאת עושה בגיל צעיר (של התינוקת) יכולות להיות ארוכות טווח. את בהתחלה לא סגורה על עצמך ונותנת בקבוקים, ואח"כ קשה לחזור אחורה למה שאת פתאום רואה שאת רוצה.
העניין הוא שזה כל כך משתנה בגיל חצי שנה, שמונה חודשים. זה עולם אחר. בגיל הזה בד"כ יש לך תינוק שמח וטוב לב, שאפשר לעשות לו איזשהו סדר יום יחסית צפוי, שיש סיכוי לא רע שיתעורר רק פעם אחת או פעמיים בלילה, להנקה קצרה, ויחזור לישון. שאם תעזבי אותו לכמה שעות, יכול לקבל פשוט ארוחה רגילה של מוצקים (זה לא מובטח, אבל זה יתכן בהחלט, את שלי בגיל 9 חודשים אפשר היה לעזוב לאיזה 6 שעות. חברה שלי חזרה לעבוד כשבנה היה בן 8 חודשים ואכל מוצקים במשך 8 שעות העדרותה). כך שאם תוותרי רק על סמסטר אחד, או שניים, זו כבר תהיה אופרה אחרת.
את לא חייבת לענות לי, או להחליט עכשיו. רציתי רק להציג לך את זוית המחשבה הזו, שיהיה לך חומר נוסף למחשבה (כאילו שחסר, לקראת לידה...)
ושיהיה במזל טוב (-:
אהלן יעלה,
קודם כל אני מניחה שמה שאני כותבת לך זה לא בדיוק מה שרצית או ביקשת. אין לי עצות לגבי תחליף הנקה בגיל צעיר כזה.
מה שכן חשבתי להציע זה לשקול את כל העניין הזה. לפעמים אני אישית קובעת לי תוכנית, ומתקבעת עליה כל כך, שקשה לי אח"כ להתגמש ולשנות אותה, ואני סובלת.
התוכנית שלך נראית לי מופרכת, ושעלולה לגרום לך הרבה סבל. יש דברים שלא יכולים לראות עד שלא מגיעים אליהם.
כשיש תינוק פיצי, יש קשיים אדירים. בגיל 3 שבועות את עלולה (והלוואי שלא) להיות עדיין עם כאבים קשים בעקבות תפרים, שיקשו עלייך ללכת ועדיין לשבת הרבה (זה יכול לקרות אפילו אחרי לידת בית, אפילו אחרי אפי-נו). יש סיכוי גדול שלא תישני בכלל בלילות. יתכן שההנקה עדיין לא תתבסס, ותכאב לך. ההנקות יכולות להיות ארוכות מאוד בגיל כזה, גם שעה ושעתיים (בעיקר בתינוק ראשון). יתכן שלא תצליחי עדיין לשאוב. יתכן שתהיי בדיכאון ברמה מסוימת, בנתק מבעלך, בקשיים עם הסביבה שמעירה הערות ונותנת ביקורת.
יתכן שהתינוקת עדיין לא תרצה להיות במנשא. יתכן שהיא תצליח לישון רק בזרועותייך ותצטרכי לשבת שעות ארוכות בכורסה או במיטה, מניקה או נותנת לה לנמנם, ומנמנמת בעצמך. יתכן שלא תצליחי לחשוב על שום דבר אחר מאשר עליה ועל עצמך. יתכן שאם לא תהיי, היא תצרח ימים שלמים ותסרב לאכול, או להיפך, שאחרי בקבוק אחד היא לא תינק טוב, תכאיב לך מאוד ותפתחי חוסר ביטחון בהנקה, שיכולים גם להכשיל אותה.
כל מה שכתבתי לך לא מופרך, אני סבלתי מרוב מה שכתבתי לך (חוץ מהבקבוק, שלא נתתי). אם תקראי סיפורי פוסט-פארטום ברשת, תראי שזה ממש לא נדיר, שהתקופה הראשונית קשה ביותר. למעשה נדיר שהתקופה הזו קלה, והאם יכולה לבצע עוד מטלות, בעיקר בתינוק ראשון. לא סתם חופשת לידה מוגדרת כשלושה חודשים. זה מינימלי לחופשת לידה (בלשון המעטה).
מה שבד"כ עוזר הוא לישון בכל שניה שהתינוק ישן (לא משנה איזו שעה זו, בד"כ זה ביום, כמו שהתינוק רגיל מעוברותו), להתמקד רק בהנקה, מנוחה, אכילה ושתיה. לקבל הרבה עזרה כך שלא תהיה שום מטלה פיזית או חברתית שאת צריכה לבצע. לא לכבס, לא לבשל, לא לסדר, לא לארח. לגמרי להכנע לתינוק ולעשות מה שהוא צריך, לפי סדר היום שלו, לפי הצרכים שלו, שהם בד"כ, בשבועות הראשונים, הרבה שקט, הרבה הנקה, הרבה רוגע, מעט פעילות.
אם תנסי לצאת יומיים בשבוע מהבית, אז לפחות בימים האלה, תוותרי על כל מה שעשוי לעזור לך בתקופה הקשה הזו. את תצטרכי להעיר אותה כדי לצאת מהבית (ואז היא עלולה לבכות ולרצות לינוק, בדיוק כשאת צריכה לצאת). ותצטרכי להעיר את עצמך, ולוותר על בוקר של שינה אחרי שאולי ישנת בכל הלילה שעתיים או שלוש (לא רצוף, כמובן), לעייף את עצמך בחוץ (קשה לדמיין כמה זה יהיה מעייף, כשאת אחרי לידה, ללא שינה, מניקה מלא), ואז אולי לשבת איתה כל הערב והלילה, ושוב לא לישון. לי זה נשמע סיוט בשבילך. לא אידיאלי בשבילה, אולי בסדר בשבילה, אבל בשבילך ממש סיוט. זו נראית לי התחלה קשה מאוד של האמהות שלך.
עוד דבר שלפעמים לא חושבים עליו בנוגע להנקה מלאה. אחרי שהנקה מלאה מתבססת, זה פשוט תענוג. אם את מניקה מלא, את תמיד יודעת שיש לך מספיק חלב (הוא הרי מיוצר עפ"י דרישה). התינוק סיים ארוחה, הוא שבע. זה ברור. הוא שמח ורגוע ואת מרגישה אותו יונק ומרגישה את החלב יוצא. קשה לדמיין כמה נהנים מהנקה בלעדית (ללא בקבוק) בגיל שנה, שנה וחצי, שנתיים. זה כל כך נוח וכיף.
ברגע שנכנסים בקבוקים לתמונה, ושאיבות, המצב כבר לא כזה אידילי (כפי שראיתי סביבי). אדון חוסר ביטחון בהנקה מגיע לביקור ארוך. אם שאבת, האם הגוף שלך מייצר אותה כמות חלב כאילו שעכשיו הנקת? והנקת אחרי השאיבה, האם היה שם מספיק חלב? ומתי יש מספיק חלב? ואת מתחילה להשוות. כמה מ"ל הוא אכל מהבקבוק? האם מהשד יצאה כמות כזו? אולי אין מספיק חלב. לא יאמן כמה שהבקבוקים פוגעים בהנקה. אני מניחה שקיימות עוד (אולי יספרו לך תיכף), אבל אני פגשתי רק אישה אחת, שנתנה בקבוקים בגיל צעיר, והפסיקה עם זה באיזשהו שלב ועברה להנקה מלאה (ואח"כ לשילוב מוצקים). בד"כ זה לא עובד ככה. חוץ ממנה, גם לא הכרתי מישהי שנתנה בקבוק בגיל צעיר ואח"כ הניקה לטווח ארוך. העניין הוא שאולי כל ענייני ההנקה נראים לך רחוקים מאוד. אבל החלטות שאת עושה בגיל צעיר (של התינוקת) יכולות להיות ארוכות טווח. את בהתחלה לא סגורה על עצמך ונותנת בקבוקים, ואח"כ קשה לחזור אחורה למה שאת פתאום רואה שאת רוצה.
העניין הוא שזה כל כך משתנה בגיל חצי שנה, שמונה חודשים. זה עולם אחר. בגיל הזה בד"כ יש לך תינוק שמח וטוב לב, שאפשר לעשות לו איזשהו סדר יום יחסית צפוי, שיש סיכוי לא רע שיתעורר רק פעם אחת או פעמיים בלילה, להנקה קצרה, ויחזור לישון. שאם תעזבי אותו לכמה שעות, יכול לקבל פשוט ארוחה רגילה של מוצקים (זה לא מובטח, אבל זה יתכן בהחלט, את שלי בגיל 9 חודשים אפשר היה לעזוב לאיזה 6 שעות. חברה שלי חזרה לעבוד כשבנה היה בן 8 חודשים ואכל מוצקים במשך 8 שעות העדרותה). כך שאם תוותרי רק על סמסטר אחד, או שניים, זו כבר תהיה אופרה אחרת.
את לא חייבת לענות לי, או להחליט עכשיו. רציתי רק להציג לך את זוית המחשבה הזו, שיהיה לך חומר נוסף למחשבה (כאילו שחסר, לקראת לידה...)
ושיהיה במזל טוב (-: