על ידי בשמת_א* » 19 מאי 2007, 15:05
_סבתא לאמא של נכדה מתבגרת: למה היא לא מסורקת?
אמא: לא יודעת תשאלי אותה
סבתא: אבל איך נתת לה לצאת ככה מהבית
אמא: לא נתתי היא יצאה לבד
סבתא: למה את לא עושה עם זה משהו?
אמא: (מעוצבנת) היא כבר מספיק גדולה להסתרק לבד
סבתא: מפריע לי שהיא לא מסורקת
אמא: (עוד יותר מעוצבנת) אז תגידי לה שתסתרק מה את רוצה ממני?_
אני סוף סוף לומדת איך באמת מנהלים דיאלוגים כאלה.
ומה באמת צריך לענות.
נשבעת שאני כבר אתחיל לתרגל היום! ברגע שאמא שלי תגיע! ובתנאי שאני אזכור בזמן אמת, בלי נדר! D-:
אז מה עושים?
הסבתא: למה היא.....?!
האמא (הבת של הסבתא)(קובעת עובדה בנחת): מפריע לך שהיא...
הסבתא: בלה בלה בלה בלה בלה
האמא (בטון אנתרופולוגי ואמפתי כאחד): אהה.
איך מבטאים את האהה?
זה צריך להישמע משהו כמו:
הקשבתי לך, הבנתי את מצוקתך הקשה, אני באמת ובתמים מבינה שבשבט ה(שם פרטי שם משפחה -ים, לדוגמא: הבלה ליפשיצים, המזל עמרנים, הרינה שפיראים) זו מצוקה קשה מנשוא, זה אכן נתון אנתרופולוגי מעניין שמשך את תשומת לבי, ואני מכירה בו, אבל מעבר לזה אני מאמינה שזה לא יהיה נבון מצדי להוסיף אף מלה.
את כל זה צריך לדחוס ב"אהה".
ולא להוסיף אף מלה!
אותו דבר בשלב הבא:
הסבתא: למה היא... (הבא בתור)?!
האמא (חוזרת לתרגולת): מפריע לך ש...
הסבתא: (לא חשוב מה היא אומרת)
האמא: אהה.
בשלב הבא, שיכול להופיע מייד או לאחר ניסוי אחד שלא הפיק את התוצאה המבוקשת (התוצאה המבוקשת: התגוננות/התקפה של האם-הבת, שמעידות על רגשי אשמה, ולכן נחוצות כאוויר לנשימה לסבתא).
אם אין רגשי אשמה כשלוחצים על הכפתור - הסבתא מתחילה להיחנק.
אז מה היא עושה בשלב הבא?
הסבתא: אי אפשר לדבר איתך על כלום? / כבר אי אפשר להגיד לך כלום?
תשובה: אפשר לדבר, ברצון. להעביר ביקורת - אי אפשר.
(יש עוד הרבה אפשרויות)
_סבתא לאמא של נכדה מתבגרת: למה היא לא מסורקת?
אמא: לא יודעת תשאלי אותה
סבתא: אבל איך נתת לה לצאת ככה מהבית
אמא: לא נתתי היא יצאה לבד
סבתא: למה את לא עושה עם זה משהו?
אמא: (מעוצבנת) היא כבר מספיק גדולה להסתרק לבד
סבתא: מפריע לי שהיא לא מסורקת
אמא: (עוד יותר מעוצבנת) אז תגידי לה שתסתרק מה את רוצה ממני?_
אני סוף סוף לומדת איך באמת מנהלים דיאלוגים כאלה.
ומה באמת צריך לענות.
נשבעת שאני כבר אתחיל לתרגל היום! ברגע שאמא שלי תגיע! ובתנאי שאני אזכור בזמן אמת, בלי נדר! D-:
אז מה עושים?
הסבתא: למה היא.....?!
האמא (הבת של הסבתא)(קובעת עובדה בנחת): מפריע לך שהיא...
הסבתא: בלה בלה בלה בלה בלה
האמא (בטון אנתרופולוגי ואמפתי כאחד): אהה.
איך מבטאים את האהה?
זה צריך להישמע משהו כמו:
הקשבתי לך, הבנתי את מצוקתך הקשה, אני באמת ובתמים מבינה שבשבט ה(שם פרטי שם משפחה -ים, לדוגמא: הבלה ליפשיצים, המזל עמרנים, הרינה שפיראים) זו מצוקה קשה מנשוא, זה אכן נתון אנתרופולוגי מעניין שמשך את תשומת לבי, ואני מכירה בו, אבל מעבר לזה אני מאמינה שזה לא יהיה נבון מצדי להוסיף אף מלה.
את כל זה צריך לדחוס ב"אהה".
ולא להוסיף אף מלה!
אותו דבר בשלב הבא:
הסבתא: למה היא... (הבא בתור)?!
האמא (חוזרת לתרגולת): מפריע לך ש...
הסבתא: (לא חשוב מה היא אומרת)
האמא: אהה.
בשלב הבא, שיכול להופיע מייד או לאחר ניסוי אחד שלא הפיק את התוצאה המבוקשת (התוצאה המבוקשת: התגוננות/התקפה של האם-הבת, שמעידות על רגשי אשמה, ולכן נחוצות כאוויר לנשימה לסבתא).
אם אין רגשי אשמה כשלוחצים על הכפתור - הסבתא מתחילה להיחנק.
אז מה היא עושה בשלב הבא?
הסבתא: אי אפשר לדבר איתך על כלום? / כבר אי אפשר להגיד לך כלום?
תשובה: אפשר לדבר, ברצון. להעביר ביקורת - אי אפשר.
(יש עוד הרבה אפשרויות)