הזוגיות הכואבת שלי

שליחת תגובה

יש קשר הדוק בין שכל ישר ודרך ארץ.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: הזוגיות הכואבת שלי

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלי_מא* » 17 אוקטובר 2010, 11:29

טלילה,
מה שלומך?

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 24 יוני 2009, 13:52

שלום לחברותי היקרות!
הרבה הרבה נהיה ועבר עלי מאז שכתבתי לאחרונה העסק לצערי נסגר עי המשטרה...
שעשתה בכוחותיה בדיוק מה שרציתי, פנתה לאחים שלו והרחיקה אותו מהבית לאילת
לצערי הגשתי תלונה על התעללות והתיחסו לזה בכובד ראש
הוא נפרד מהילדה, שני האחים שלו מעורבים עי המשטרה מה שהם לא הסכימו לעשות בשבילי גרמה המשטרה....
וללקחים... דבר ראשון אני מרגישה כעס עצום ונורא על כך שהבאנו את עצמינו למצב הזה
כעס עליו שלא אכפת לו מאיתנו שהוא זילזל בכל הטו ב שניתן לו
כעס על עצמי שאני כל כך תמימה ונותנת את הלב ואת הנשמה וכנראה לא לאנשים שמסוגלים לקבל לאהוב ולהעריך...
כמה דבילי מצידי .. אני שמחה שהוא רחוק ממני ובוא זמנית כמו באבל נזכרת ברגעים הטובים ורואה את הטיפטופים של שנינו בבית.
אני מתפללת לאלוהי הנשים המסורות והאוהבות שלא ישאיר אותי בודדה בתקופה הזאת שאמצא נשים אחיות להתנחם עימן.
אני מתפללת לשינוי המיוחל ואני לומדת שהעצמאות הזאת והרצון לעשות לבד לבד מבלי לקבל עזרה הוא לא ממש הגיוני
עדיף לעשות עם עזרה מאשר ליפול לבד..
ואם כן אלוהים סוגר דלת פותח חלון של הזדמנויות
הרבה שאלות. הרבה בילבול. הרבה עבודה עם עצמי ולחיות זה מה שרציתי לחיות טוב באהב ושלווה....
שיהיה על מי ליפול בסופו של יום.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי אנונימי » 08 מאי 2009, 20:09

טוב, אני מרגישה קצת נדחפת, כי כבר כתבו לך מילות תמיכה ועידוד וחיזוק, ואין לי מילים להוסיף עליהן, אלא להצטרף.

אבל כן כתבת:
_מתוקה האמיני לי שיש מה ליעץ לי.... כרגע זה מתרכז בשליטה בכעס
ובעצבים שמאיימים לפקוע.... ואולי באיזה עצה לגבי איפה כאדי לחיות בתור אם חד הורית ._

אז אנסה ליעץ.
אתחיל בשאלה איפה כדאי לגור. אני חושבת, שאולי כדאי לך לבדוק את האפשרות של בית קטן בקיבוץ. בד"כ, יש שם מסגרות חינוכיות איכותיות, שמאפשרות להורה לצאת לעבוד יחסית בנוחיות ובלב שקט.
אין לי נסיון אישי בזה, אבל זה מה ששמעתי.
גם המחירים אמורים להיות סבירים, וגם לפעמים אפשר למצוא עבודה בקיבוץ, ואז נחסכות לך נסיעות, והחברים והחברות של ילדתך, גרים בסמיכות, וכו'. יתרונות רבים.

לגבי הכעס... זו בעיה הרבה יותר גדולה, אבל ניתנת לפתרון. רק מה - דורשת הרבה עבודה קשה והרבה מחוייבות עצמית ואישית.
ויש כל מיני דרכים, כך שכדאי אולי לקרוא עליהן, ומתוכן לבחור כל פעם אחת, ללכת איתה כברת דרך, ואח"כ לבדוק אם להמשיך איתה או למצוא חדשה.
למשל:
שיטת יעוץ הדדי
מה נעשה עם הכעס הזה
לוותר על הכעס
100 אחוז אחריות

וגם:
פרחי באך, יוגה, מדיטציה, תאגיה

אם את רוצה לדבר, את מוזמנת להתקשר 054-4544135
בהצלחה!

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי אילת* » 08 מאי 2009, 00:26

טלילה, זה נשמע שאת כרגע חיה עם אדם שהוא אבוד, ומכניס אותך למעגלים האבודים שלו.
אני לא יודעת אם זה כבר מאוחר מדי,אולי אתם כבר הלכתם מדי רחוק, אבל יתכן ודוקא עזרה משותפת לשנכם היתה מועילה .
מועילה לאו דוקא כדי להמשיך לחיות ביחד, אלא אולי על מנת לדעת איך להפרד בדרך הנכונה.
לפעמים פרדות נכונות חשובות יותר מהחיבור הנכון.
צריך לדעת להתחתן וצריך לדעת להתגרש.
אם נפרדים נכון, הילדים יכולים לעבור את הפרדה באופן נכון עם מינימום נזקים.
ובכל מקרה נשאר לכם במשותף להמשך חייכם את הדבר היקר ביותר לשניכם- הבת שלכם.
ולו בשבילה צריך לדעת איך להתיר את הפלונטר ולהמשיך כשותפים לגידולה.
האם יש חבר טוב משותף שיכול לסייע לכם בלראות איך עושים זאת ביחד?
האם יש מקום לטיפול משותף אפלו רק לצורך הפרדה?
ובכל מקרה , את צריכה המון המון כוחות. את נשמעת חזקה , אבל גם שבהחלט עוברת חויה לא פשוטה, מבלבלת.
שולחת לך המון כוחות להצליח בכל מה שבא לקראתך.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 08 מאי 2009, 00:00

מתוקה האמיני לי שיש מה ליעץ לי.... כרגע זה מתרכז בשליטה בכעס
ובעצבים שמאיימים לפקוע.... ואולי באיזה עצה לגבי איפה כאדי לחיות בתור אם חד הורית ....
מקום נעים וטוב שאוכל למצוא גן נעים לילדה ועבודה.... אני חושבת לזוז לכיוון טבעון או עפולה משהו כזה...
ומעבר לזה אני מנסה להישאר שלימה מול כל ההרס שיש סביבי
שפויה מול כל הטירוף
מאמינה מול כל הזוועות
וכן לצמצם את ההשפעה שיש לו עלי
איך אפשר לשנוא את מי שאתה אוהב שחושב שהוא אוהב אבל בעצם הוא אויב?
ממש מתוחכם...

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי גל* » 05 מאי 2009, 20:39

נשמע קשה. ונשמע שאין מה לייעץ לך כי את חכמה ויודעת ומודעת. אז אני רק רוצה לחזק אותך, ושמקשיבים לך ואוהדים אותך
ולהזכיר לך שהכל משתנה אז גם זה ישתנה והמצב שלך ושל משפחתך עוד יהיה אחר לגמרי

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי מישהי* » 05 מאי 2009, 20:19

הוא לא הולך כי ככה הוא.
חלק מהתהליך שאת עוברת הוא גם לשחרר את האחריות עליו. אני יודעת כמה זה קשה. בכל זוגיות זה צריך לקרות,בין אם היא פורחת או רק שורדת.
אני יודעת שזה עשוי להשמע פלצני ורוחני כזה אבל אני באמת מתכוונת לזה מהלב; הירידה שאת חווה עכשיו יכולה להוביל אותך למקום גבוה יותר עם עצמך. הכל תלוי בך ובבחירות שתעשי.תבקשי לעצמך שפע כלכלי, עבודה שתפרנס אותך בכבוד ותהני ממנה, פינה שקטה לך ולבתך. תזמיני אל תוך חייך את כל מה שנכון עבורך. כל יום,כל שעה. תפני מחייך את הקושי והבדידות.
כל הכבוד לך על הדרך!

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 05 מאי 2009, 19:24

היום ניסיתי שוב לדבר איתו עד ה14 אין לי שקל וקיוותי שאולי ימצא איזה יומית...
מכל הבלאגאן יצא שהתעייפתי קוללתי וקיללתי אין לי שקל
והבנתי שאני לא מבינה אותו מה הוא נשארפה? למה הוא לא הולך? מה הקטע להישאר עם מישהו שעושה לך רע?
ותה עושה לו רע? למה הוא לא מרפה את אחיזתו ממני?
מה הדבק.? וזה מוגזם אני מתה לעזוב תבית ולא יכולה בגלל הילדה
בגלל הרכוש ובגלל שזה לא פייר....
אני חושבת אבל שממש בקרוב אם הוא לא מתקפל אני מתקפלת להורים ומתחילה לבנות לי חיים .... לרפא את עצמי
אני אני והילדה כמה כיף... אני חושבת איך ומתי.....

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 05 מאי 2009, 19:19

ישר אחרי שאני כותבת אני מרגישה רע עם עצמי שלי זה קורה ואני לא מצלחה לצאת מזה
כולם כאלו חכמים ונבונים
ומתפלאים עלי
אני עוזרת לאחרים ונדמה שאי אפשר לעזור לי
אני אוכלת הרבה מנסה למלות את עצמי באהב שחסרה
וזה מתמלא בדיוק לחצי שעה אחכ שוב יש תחושת מחסור ועצבים זעם עמוק
אני נושמת ונושפת.....

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי אלטר_אגו* » 04 מאי 2009, 11:33

אבל יותר לא פייר שאני אשקע
|Y| בדיוק. כל הכבוד!

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 04 מאי 2009, 11:32

נשים יקרות!! אם אתם יודעות על עבודות באיזור ראש פינה צפת אנא הודיעו לי
בעיקר בא לי לעבוד במשתלה..... להפריח ולפרוח.....
ותכתבו לי תודה על החיבוקים והאנרגיות החיוביות זה עוזר!!!
אני
מרגישה פחות לבד
אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך!!!!!

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 04 מאי 2009, 11:28

אכן יקירה זה המסר העיקרי שאני מקבלת בכל מישור בחיי
והרשי לי להוסיף משל קטן בחור אחד מטייל לו בכפר נידח בהרי ההימאליה ורואה משפחה של הורים ושלושה ילדים מוזנחים
שמחים ושורדים... הוא שואל את אב המשפחה איך אתם חיים? עונה לו אב המשפחה יש לנו פרה אחת שנותנת לנו חלב וממנה אנחנו
מיצרים גבינה שותים חלב ומחליפים את התוצרת במצרכים אחרים
שמח וטוב לב הולך המטייל אל הגורו שלו מספר לו את הסיפור ומבקש לעזור להם להיות עשירים יותר ומתקדמים יותר...
עונה לו הגורו: דרדר את הפרה שלהם במורד ההר....
הטייל המום ולא ממש רוצה לעשות כן בכל זאת היא הפרנסה שלהם... אבל הגורו אמר אז עושים
והוא עושה את המעשה רואה את הפרה מתגלגלת במורד ההר והולך לו
בנתיים הוא חוזר לארצו והמחשבות על המשפחה הזאת לא עוזבות אותו
כעבור שלוש שנים הוא חוזר לבקר באותו כפר ולתדהמתו החיים שם הישתנו... התפתחו יש רכב והילדים משכילים וכווו
שואל את אב המשפחה מה קורה ואיך נהיה השפע?
האב עונה שלפני שלוש שנים מתה להם הפרה שתנובתה החייתה אותם ואז הם נאלצו לפלס דרכי מחייה חדשות ודפוסי התנהגות ומחייה שאפילו לא
חשבו עליהם אי פעם.....
אז זהו זה אני חייבת לצאת מהקורבניות זה רק כסף
ואני אצא לעבוד בעזרת ה
אני מחפשת עבודה... כל יום כל היום... מתעצבנת לאללה ויודעת שלא פייר מה שקורה איתו
אבל יותר לא פייר שאני אשקע ואולי ה רוצה שאני אזוז ואעשה משהו למען הלחם שלי
מבלי להיות תלויה בגבר בהורים בכסף בניקוטין לא יודעת
אבל מה אני יודעת שהחלום היחיד שלי זה להיות עצמאית כלכלית לפרנס את ביתי לטייל קצת ולהינות מהחיים והכל בזכות ולא בחסד זו המטרה
והעוני הוא בחוסר אונים הזה שדורש עבודה יש מאין
מזל שיש את ה בעולם ואת הנט לקשקש זה מעצים!!!

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי מישהי* » 03 מאי 2009, 14:00

בכל מקרה את פסקי הדין גם ברבני וגם באזרחי אין דרך לגבות אם לבחור אין כסף
כנראה בדיוק בגלל תסריטים כאלו האמהות והדודות "הפולניות" דואגות לנו כשאנחנו מבקשות לקשור את גורלנו בזה של בחור "בעייתי"(חולמני מידי,לא יציב,הפכפך). ממה שידוע לי הוא לא ישלם, ביטוח לאומי ינסו לגבות ממנו את הכסף עבורך ובסוף הוא יגיע לפרוצדורות של הוצאה לפועל. לא שזה יעזור לך בינתיים...גם זה יעצבן אותך אבל צריך לאכול את מה שמבשלים. ואם חשובה לך יציבות כלכלית אל תחכי לכסף שיגיע או לא,ממנו. את צריכה לקחת אחריות מלאה על חייך.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי רכה* » 03 מאי 2009, 13:41

טלילה, נשמע שלמרות המצב המסובך והכואב את נוהגת בצורה אחראית ,
כל הכבוד לך ובהצלחה בהמשך... תמסריחיבוק גם לילדה ולהורייך.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 03 מאי 2009, 10:41

התעצבנתי קצת אבל תודה בכל מקרה
אני ממש לא יודעת מה יהיה מקווה לטוב ומנסה להעביר את הימים בטוב
למרות שיש הרבה כעס וריבים
וסרטים....

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 28 אפריל 2009, 22:49

וזאת אחרי התיעצות עם עורך דין.... מוסמך

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 28 אפריל 2009, 22:48

לא עשיתי שום טעות בכל מקרה את פסקי הדין גם ברבני וגם באזרחי אין דרך לגבות אם לבחור אין כסף
שנית מה את זועמת עלי וכל כך שמחה לאידי?
אני בטוחה שגם את עשית כמה טעויות בחיים
ותופתעי לשמוע בבית הדין הרבני היו סופר בסדר איתי
ואולי זה לא פפולרי אבל נישאתי מאהבת ה ואני מאמינה שבית הדין הרבני הוא המקום להתגרש
כרגע הבעיה שלי זה לא הגט אלא איך לדאוג לתשלום פסק הדין וזה בעייתי כל עוד הוא גר איתי

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי רוקדת_לאור_ירח* » 28 אפריל 2009, 20:48

נשמע שאת הטעויות שלך כבר עשית אם יש לך דיון גירושין, מכיון שאחת העצות החשובות ביותר שעו"ד נותן לך לפני כן זה לרוץ לפתוח תיק בבית דין אזרחי לפני שהוא יפתח תיק ברבני. מאחר ואני מבינה מדברייך שאתם כבר ברבני, תקווי לטוב. הם באמת פחות אמפתיים לאישה ואת באמת יכולה להיחשב למורדת אם את עוזבת. מעבר לזה יש עניינים חוקיים שאם את עוזבת אז אחר כך יהיה לך יותר קשה לתבוע חזקה על הדירה אם היא שלכם.
<רוקדת לא עו"ד, רק שלפעמים זה נדמה לה בזבוז שלא>

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי אמא_לתמרה* » 27 אפריל 2009, 10:23

טלילה היקרה
קודם כל שולחת לך אנרגיות טובות שיעטפו אותך ,יגנו עליך ויקלו עליך (הלוואי ויכולתי לעזור יותר ..)

אני בטוחה שמקריאה של כל מה שכתבת עדיין קשה לראות את התמונה הגדולה
את נמצאת במערכת יחסים ששואבת לך את האנרגיות ,ומצד שני אני חשה שיש בך חמלה לבעלך שנמצא בדכאון קשה ועמוק לא פחות ונדמה לי שזקוק גם כן לעזרה .
לחיות בבית עם אנרגיה קשה -אני חושבת שזו טעות עבור שלושתיכם ולכן אם קיימת אופציה לעבור להורים (אע"פ שלפעמים זהו פתרון לא אדיאלי )אז זה מומלץ.(כמובן לברר חוקית את העניין)
מעבר לכך לנוח ,לברר על עזרה בנושאי פרידה (במידה וההחלטה היא שלמה ) ואחרי כל זה להתייעץ עם חברה ,ההורים לגבי פתרונות כלכליים .

המון חיבוקים

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 27 אפריל 2009, 09:57

תודה אני כבר בטלפון לשירות יעוץ לאזרח

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 27 אפריל 2009, 09:48

ראשית תודה לכן נשים יקרות על התמיכה
שנית לעזוב את הבית ככה זה לא נכון כי אז אני מוגדרת מורדת
לצערי רק הוא יכול מרצונו לעזוב והוא לא עוזב
ב8 ליוני יש דיון גירושין
ויש לי פסיקה של מזונות אבל בביטוח לאומי נאמר לי שכל עוד הוא גר בבית רק הוצאה לפועל תעזור
אבל מה אין לו שקל כך שמה יוציאו לו לפועל?
אז בנתיים אני פה שורדת בקושי רב מהבטחת הכנסה לא שילמתי חשמל מיים ושכד כי הוא לא מכניס כסף והכל הולך על מזון טיטולים וסימילאק
אני מרגישה שמשהו עוצר בעדל להתקדם ויש פה משהו לא תקין אני לא יודעת איך לצאת מעירמות של חובות וממחסור בכסף
ועבודה אני מחפשת כל הזמן אבל מרוב בעיות נראה לי שזה לא העיתוי הנכון
כאילו שצריך לסיים נושא אחד בשביל שיפתחו השערים לאחרים
זה מאד מתסכל.... ואני כל הזמן מחפשת פתרונות יצירתיים לעניין
יום טוב בנתיים

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי רוקדת_לאור_ירח* » 25 אפריל 2009, 21:40

העצה לארוז את הילדה ולברוח עשויה להיות בעוכרייך מכל מיני בחינות. עדיף להתייעץ עם עו"ד לענייני משפחה ומהר. כמו שאמרו לך יש בשי"ל.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי אור_לי* » 25 אפריל 2009, 20:34

לא ראיתי שיש כבר אור לי באתר. עם אור לי המקורית סליחה.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי אור_לי* » 25 אפריל 2009, 20:33

1800506060
טלפון של שי"ל. שרות יעוץ לאזרח. התקשרי. שאלי מה נכון לעשות.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי סלעית* » 25 אפריל 2009, 06:30

קחי את הילדה,תשאירי את מעט הרכוש מאחורייך,תארזי לכן תיק גדול ותלכי להורים שלך.
טלילה יקרה, נסי לברר מראש עם עו"ד שמתמצא בתחום (יש כאן מישהו כזה?) אם אין לכך השלכות חוקיות שליליות.
מכירה אישית מישהי שזה מה שעשתה ואז בעלה תבע בבית משפט שהיא חטפה את הילדים והרחיקה אותם ממקום מגוריהם בלי רשותו, והיא חויבה לחזור לגור שם. עכשיו היא בסדר, גרה בעיר של אמא שלה רחוק ממנו אבל אז היה לא קל.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי פלוני_אלמונית* » 24 אפריל 2009, 17:16

גם אני נכנסתי בעקבות ההזמנה שלך בככר השוק טלילה יקרה,
אני מצטערת על שאת סובלת כל כך. זה נראה ממש קשה וצבוע בצבעים מאד כהים. אני בטוחה שזה לא מה שייחלת לעצמך כמשפחה.
אני גם בטוחה שהכוחות לשנות נמצאים בך ובכל אדם, ורק צריך למצוא את הדרך הטובה ביותר לשינוי, איתו או בלעדיו. גם אני בעד לקחת חופש
ולצאת מהבית, גם אם יש לזה מחיר לא פשוט של אולי דאגה לו או קושי לחזור לבית של ההורים. אבל זה ייתן לך, אוויר לנשימה. נשמע
כמו מצב שצריך הבראה ממנו.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי א* » 23 אפריל 2009, 04:57

מציעה לך ללמוד את נושא הגירושין,כמו שכבר צילצול כתבה לך.
אפשר גם להעזר בנעמ"ת ,ששם נותנים יעוץ משפטי לשני בני הזוג.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי סיל* » 22 אפריל 2009, 21:08

מזדהה עם כול מילה ונימצאת באותו מצב אשמח לדבר איתך ולשפוך קצת את הכאב החוצה ואולי נצליח לגדול ביחד אז צרי קשר אם את מעונינת 0502315113

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי יפעה* » 22 אפריל 2009, 19:10

גם אני הייתי ממליצה להתחיל בלהיות אצל ההורים וקודם כל להתנתק מהמעגל ההרסני הזה.
כשהוא יבין שזה המצב והוא צריך לקום על רגליו, ככל הנראה שיעשה זאת.
בכל מקרה, עבורך, היה טוב אם היית מתחילה לעבוד בעבודה כלשהי אפילו לחצי יום כדי לממן את חייכן ולשים את ביתך או בגן מוצלח או עם ההורים.
אחר כך בוודאי יהיה בהיר וברור יותר מה הצעד הבא.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי מישהי* » 22 אפריל 2009, 14:42

תברחי עכשיו לפני שיהיה עוד ילד/ה בתמונה והכל רק יסתבך עוד יותר. קחי את הילדה,תשאירי את מעט הרכוש מאחורייך,תארזי לכן תיק גדול ותלכי להורים שלך. תתחילי לשקם את עצמך. למצוא עבודה.כמו שאמרת,לפרוץ את החומות.לצאת מהאנרגיות הרעות האליו.
מאחלת לך המון הצלחה ויש אור בקצה המנהרה!

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי ציל_צול* » 22 אפריל 2009, 12:49

שלום טלילה,
מוכרחה לומר שאין לי מילים חכמות מי יודע מה. פשוט ראיתי את הפנייה שלך בכיכר ולא יכולתי לא להיכנס ולפחות לתמוך.
קודם כל, מזל גדול שהוא אינו מכה אותך. מבחינה חוקית נכון שאינך יכולה לפנות למשטרה אבל החוק הוא גם זה שמאפשר את פירוק מערכת היחסים באופן רשמי.
צר לי לשמוע על אשה (או גבר...) שנמצאים במצב שלך. חבל שחיבוקים אמיצים לא יכולים לעבור דרך האינטרנט. וצר לי גם על בתך. אלו חיים קשים מאוד לפי הסיפור שלך ועושה רושם שאת סוחבת אותם בשיניים ובציפורניים.
אני חושבת שההורים שלך מהווים כאן ממש נקודת אור כיוון שהם איתך רגשית וגם רוצים לעזור. אולי יש גם איזו חברה שתוכל להושיט יד. אל תתביישי לפנות למי שקרוב ואוהב ולהגיד שקשה לך, לבקש עזרה.
אם להיות פרקטית רק לרגע, כדאי שאת ההחלטה הסופית בעניין גירושין תשמרי לעצמך. אם וכאשר תחליטי לפעול בדרך הזו תיאלצי לזוז ממש מהר כיוון שישנם דברים שבהם את רוצה להיות כמה צעדים לפניו. התייעצות חשאית עם עורכת דין טובה תבהיר לך עד כמה זה קריטי.
אני לא יודעת לאן יוליך אותך הנהר של החיים האלה אבל אני מאחלת לך גילוי של עזרה במקומות מפתיעים ויכולת לעזור לעצמך בעזרת החוזק שאת מפגינה אפילו עד כאן.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי פלונית* » 22 אפריל 2009, 11:13

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי אלטר_אגו* » 22 אפריל 2009, 10:59

שלום לך טלילה.
אני מצליחה להבהיר את התמונה ?
כן, עכשיו התמונה הרבה יותר ברורה. אני עכשיו מבינה יותר, שלא מדובר על שיקום היחסים (לפחות, לא כאפשרות הדומיננטית) אלא על תהליך מתקדם של פרידה.
קודם כל, וואו. נשמע קשה. את נשמעת בודדה וסוחבת על גבך משקל כבד.
אם הוא יצא מהבית, לאן הוא ילך? יש לא אפשרות כלכלית לשכור דירה? יש אפשרות שאת תצאי מהבית? כתבת שההורים שלך רוצים לעזור לך, אולי תעזרי בהם בכיוון הזה, ומשם כבר תוכלי להתחיל להשתקם רגשית וכלכלית. נשמע לי, ממה את כותבת, שזו חבילה שכדאי לפרק, חוקית ורשמית.

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 22 אפריל 2009, 10:39

הוא פשוט לא משתף פעולה בכלום ופוגע בי במה שהוא יכול כלכלית רגשית
ואני לא יכולה לעשות כלום חוקית כי הוא לא מכה אותי קלטתן?

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 22 אפריל 2009, 10:37

שינויים שהייתי רוצה..... עצמאות כלכלית, תמיכה והבנה, סדר נורמלי , בטחון כלשהו, אמון ולא להרגיש כל כך לבד אבודה ופגועה ביקום הגדול
מה שנילחמתי בשיניים במשך שנה הוא הרס במחי ריב אחד
ולאנשים לא בא לעזור לי הם מעדיפים להרחיק אותי וזה בעניין העבודה שכרגע הופסקה כי הוא בא לשם ועשה פדיחות
כל נסיון להשתקם איכשהו נגמר במהלך הרסני שלו או חוסר טיפול שלו ביטוח לאומי קצבה הבטחת הכנסה הוא לא הולך לחתום נדפקתי בגללו
הוא גר איתי באותו בית ויש לי פסיקה של מזונות הוא לא מוכן לצאת מכאן
אני מצליחה להבהיר את התמונה ?

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 22 אפריל 2009, 10:32

יש בעיות אחרות שהינן בעיקר חוסר יציבות חילוקי דעות קשים בחינוך הילדה כעס עצום שלי עליו אני לא יכולה לשמוע אותו ליותר משתי דקות
בעבורי ולליבי הוא הרסני ופוגעני
מאיים ולדבר איתו זה כמו לדפוק את הראש בקיר אני תמיד מצטערת שפתחתי תפה ותמיד יוצאת אשמה שהוא מתנהג ככה

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 22 אפריל 2009, 10:29

טיפול בדיכאון .... אני כבר 5 שנים אצל פסיכולוגית ולקחתי תקופה רסיטל
ואצלו יש את אותו מרשם אבל מה הוא לא מתמיד לקחת או לטפל בעצמו אלא ממשיך בשלו אין קו אחד יציב פעם כך ופעם כך

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי פלונית* » 21 אפריל 2009, 17:47

שמחה בשבילך שאת רואה אופק אחר, ורוצה לומר די לזוגיות קשה, מחזקת אותך, זה לא מובן מאליו בעיני בכלל. רוצה לפרט מה היית רוצה שישתנה בך? בו? ובמציאות הגדולה של חייך?

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי שוות_נפש* » 21 אפריל 2009, 16:11

טלילה כן. העצה של בשמת חשובה, ואוסיף שלפעמים טיפול תרופתי עושה את כל ההבדל בין לרצות לחיות או לא...
האם מעבר לבעיות הכלכליות העכשוויות יש או היו בעיות אחרות? לא רוצה להישמע מחטטת אלא לנסות לראות קצת יותר טוב את "התמונה"..

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי בשמת_א* » 21 אפריל 2009, 13:40

יש אפשרות שהוא יקבל טיפול בדיכאון?
הרי זו מחלה.
יש מרפאות ציבוריות שמטפלות בחינם. מרפאות לבריאות הנפש. כדאי לברר בשכונה שלכם, או בעיריה שלכם, או במועצה, תלוי איפה אתם גרים.
אולי כדאי להתחיל מזה.
ואולי גם בשבילך?

הזוגיות הכואבת שלי

על ידי טלילה* » 21 אפריל 2009, 12:11

אנחנו בזוגיות מעוכה לחץ כלכלי שלא נותן מנוח
שנינו לא מסתדרים בעבודה וחיים מהבטחת הכנסה זו בעיה משותפת
הוא מסוגר ואני מתה לפרוץ את החומות
ועכשיו גירושים על הפרק....
מאיפה ישלם מזונות הוצאה לפועל אין מה לקחת רכוש משותף אין
מה שיש זה רק הרבה כעס וחוסר הבנה הדדית
הוא רוצה כבוד ואני לא מכבדת אותו אני רוצה אהבה ותמיכה והוא רחוק ממני מרחק שנות אור
בכל הסיפור הזה יש ילדה בת שנתיים וחצי יש את ההורים שלו שאינם איתנו יש את המשפחה שלו שאיננה ברובה חוץ מאחים שלא נוכחים בחיינו
כך שאנחנו לבד
ההורים שלי רוצים לעזור לי ולא לו
כי מבחינתם הוא מנצל אותם ואותי וזה נכון אנחנו הפריארים שלו מאכילים אותו משקים אותו והוא יושב בבית ולא זז דכאון עמוק
ואני מרחמת עליו ופעם רציתי לעזור לו היום אני רק רוצה לברוח ממנו
אלוהים מה עושים?
איך משקמים את החיים? איך מרחיקים את החצי שנשבענו לאהוב ואנחנו שונאים ממש סיפור אהב הרסני
יש לכן עצות בשבילי לפני שאני מאבדת את שפיותי.......

חזרה למעלה