על ידי עירית_לוי » 18 יוני 2007, 14:05
יקירתי,
נפלת בפח הישן, המוכר (והטוב
) של לנסות לשנות אותו, לתקן אותו, להאחז בציפייה ש
הוא ישתנה, ולהיות מתוסכלת כאשר
הוא לא מסכים לעבור מקצה שיפורים
(נא לקרוא בחיוך).
נכון, אז הפעם יש לך הצדקה מצויינת לכך שנדרש ש
הוא ישתנה, ושהדרך שלך היא "נכונה" יותר, ושיש ילדים קטנים שמשלמים גם הם מחיר ("נכונה" במרכאות למרות שאני חולקת איתך את אותה הגישה, כידוע לך).
אבל למרות המעטפת הצודקת של הדרך הנכונה אני מציעה לך להביט על כל זה לרגע מהצד, ולראות שמה שיש שם בבסיס זה אדם אחד שמצפה שאדם אחר ישתנה כדי שהוא, האדם הראשון, יהיה מרוצה, מסופק ושלו. אדם אחד שחודר לאדם השני לעניינים ומנסה לעשות בהם כבשלו.
אני מציעה, כרגיל, להחזיר את הפוקוס פנימה, לעצמך. כל חיכוך כזה עם המציאות, עם האנשים האחרים בחייך הוא הזדמנות בשבילך לגדול, הוא הזדמנות בשבילך להכנס פנימה ולהתחבר מחדש אל עצמך, אל העוצמה הגדולה שבתוכך. שימי לב שהישארות במצב הנוכחי רק מחלישה אותך. מכל הבחינות.
אני מציעה, אם כך, לקחת צעד אחורה ולשחרר. לא לוותר על אמונותייך ולא על מי שאת כאם, אלא לשחרר. בשלב ראשון, לשחרר כל ציפייה ממנו.
אפשר לומר הרבה דברים בזכות השחרור, אבל בואי נתחיל מהדבר הפשוט ביותר, מהמנגנון שכבר חווית כמה וכמה פעמים במערכת היחסים המשפחתית שלכם, והוא - שככל שאת מתנגדת למשהו, להתנהגות של בן זוגך במקרה זה, וככל שאת לוחצת שישתנה, כך הוא מתעצם ומתקבע.
את מתעקשת לשנות שם משהו בכוח. אני אומרת - לא בכוח. באהבה.
איך באהבה?
למשל, להסתכל ולראות כמה אהבה הוא מבטא אלייך ואל כל בני המשפחה בדרכו הנוכחית. כמה אהבה ואכפתיות ודאגה. תסתכלי על זה לרגע, לא רק באמצעות הרציונל, אלא תנסי ממש לחוות את האהבה שמגיעה ממנו ותראי מה יעלה בך. מי יודע. אולי אפילו תרגישי צורך לומר לו באותו רגע איזו תודה קטנה על כל האהבה הזאת (במקום להציע לו "שבוע שבוע אבל-קודם-שבוע-בדרך-שלי")
.
למשל, להסתכל עלייך (באהבה ובקבלה בבקשה!) ולראות מה עוד מסתתר שם מאחורי הצורך לתת לילדים שלך את הטוב ביותר. זה יכול להיות צורך להיות צודקת יותר, או טובה יותר, זה יכול להיות צורך לשמר את המוניטין שלך כהורה המכיל והטוב לעומת ההורה הלא-מכיל (באמצעות מאבק שכבר ראינו שרק מעצים את הפער ולא מצמצם אותו), זה יכול להיות כל מיני דברים. תסתכלי בכנות פנימה ותראי מה יש שם. ותני מקום לכל הדברים הללו. הם חלק מהדבר המדהים הזה שהוא את.
מה דעתך?
יקירתי,
נפלת בפח הישן, המוכר (והטוב ;-)) של לנסות לשנות אותו, לתקן אותו, להאחז בציפייה ש [b]הוא[/b] ישתנה, ולהיות מתוסכלת כאשר [b]הוא[/b] לא מסכים לעבור מקצה שיפורים :-) (נא לקרוא בחיוך).
נכון, אז הפעם יש לך הצדקה מצויינת לכך שנדרש ש [b]הוא[/b] ישתנה, ושהדרך שלך היא "נכונה" יותר, ושיש ילדים קטנים שמשלמים גם הם מחיר ("נכונה" במרכאות למרות שאני חולקת איתך את אותה הגישה, כידוע לך).
אבל למרות המעטפת הצודקת של הדרך הנכונה אני מציעה לך להביט על כל זה לרגע מהצד, ולראות שמה שיש שם בבסיס זה אדם אחד שמצפה שאדם אחר ישתנה כדי שהוא, האדם הראשון, יהיה מרוצה, מסופק ושלו. אדם אחד שחודר לאדם השני לעניינים ומנסה לעשות בהם כבשלו.
אני מציעה, כרגיל, להחזיר את הפוקוס פנימה, לעצמך. כל חיכוך כזה עם המציאות, עם האנשים האחרים בחייך הוא הזדמנות בשבילך לגדול, הוא הזדמנות בשבילך להכנס פנימה ולהתחבר מחדש אל עצמך, אל העוצמה הגדולה שבתוכך. שימי לב שהישארות במצב הנוכחי רק מחלישה אותך. מכל הבחינות.
אני מציעה, אם כך, לקחת צעד אחורה ולשחרר. לא לוותר על אמונותייך ולא על מי שאת כאם, אלא לשחרר. בשלב ראשון, לשחרר כל ציפייה ממנו.
אפשר לומר הרבה דברים בזכות השחרור, אבל בואי נתחיל מהדבר הפשוט ביותר, מהמנגנון שכבר חווית כמה וכמה פעמים במערכת היחסים המשפחתית שלכם, והוא - שככל שאת מתנגדת למשהו, להתנהגות של בן זוגך במקרה זה, וככל שאת לוחצת שישתנה, כך הוא מתעצם ומתקבע.
את מתעקשת לשנות שם משהו בכוח. אני אומרת - לא בכוח. באהבה.
איך באהבה?
למשל, להסתכל ולראות כמה אהבה הוא מבטא אלייך ואל כל בני המשפחה בדרכו הנוכחית. כמה אהבה ואכפתיות ודאגה. תסתכלי על זה לרגע, לא רק באמצעות הרציונל, אלא תנסי ממש לחוות את האהבה שמגיעה ממנו ותראי מה יעלה בך. מי יודע. אולי אפילו תרגישי צורך לומר לו באותו רגע איזו תודה קטנה על כל האהבה הזאת (במקום להציע לו "שבוע שבוע אבל-קודם-שבוע-בדרך-שלי") :-).
למשל, להסתכל עלייך (באהבה ובקבלה בבקשה!) ולראות מה עוד מסתתר שם מאחורי הצורך לתת לילדים שלך את הטוב ביותר. זה יכול להיות צורך להיות צודקת יותר, או טובה יותר, זה יכול להיות צורך לשמר את המוניטין שלך כהורה המכיל והטוב לעומת ההורה הלא-מכיל (באמצעות מאבק שכבר ראינו שרק מעצים את הפער ולא מצמצם אותו), זה יכול להיות כל מיני דברים. תסתכלי בכנות פנימה ותראי מה יש שם. ותני מקום לכל הדברים הללו. הם חלק מהדבר המדהים הזה שהוא את.
מה דעתך?