על ידי הילה_של_הקריסטלים* » 03 אוגוסט 2010, 07:04
כל ההריון אני חושבת על כך שאני רוצה חוויה מתקנת ללידה הקודמת בבי"ח ,לא כי היא הייתה כל כך נוראית אלא כי אני רוצה ללדת ולא שיילדו אותי,
אחרי כל הספרים של אינה מיי גסקין, לידה פעילה, ללדת בבית ועוד אני מבינה שאפשר אחרת,
יצרתי קשר עם מיילדת שאחרי שהיא אמרה לי מה המחיר לחוויה כזו בבית הבנתי שאני אאלץ לוותר על החלום,
אחרי שיחה עם חברה טובה שילדה לבד בבית אני מבינה שהכוחות האלו קיימים בי ובחודש תשיעי אני מחליטה לקנות בריכה עגולה של אינטקס כדי לעבור את הצירים במים כי אני יודעת שזה יקל משמעותית על התחושות של הצירים,
אנחנו לא מתכננים מה יהיה ואיך כי למדנו בחיים שאם אתה רוצה להצחיק את אלוהים אז תספר לו על תוכניותך.. החלטנו להתחיל עם הצירים בבריכה בבית ולראות איך אנחנו מתקדמים משם כמובן שלא שיתפנו אף אחד ברעיון כדי לא לבזבז במילים את האנרגיה של החלום.
ב8.7 בבוקר, שבוע ארבעים ו-6 ימים אחרי ביקור בבריכה של המושב עם יאל גיליתי שהפקק הרירי יצא והתקשרתי לנדב לומר לו שזה מתחיל.
אחה"צ החלו הצירים כשבכל ציר אני בריקוד ובתנועה. יאל עוד יונקת מתי שאני מאפשרת לה בין ציר לציר, שלקראת ערב החלו להתגבר בעוצמה ולהופיע כל 7 דקות. אני מקבלת מהשכן קופסא של תמר מג'הול מובחר שיתן לי אנרגיה בלידה ואנחנו הולכים הביתה להתארגן ללילה,
יאל אוספת מהגינה גמל שלמה (גמלית שלמה היא אומרת) ושמה אותה בסלון שתישן שם בלילה.
אני מרדימה את יאל , ובסביבות 22:00 אני מבקשת מנדב שיתחיל להכין את הבריכה לצירים כי הם מתחילים להתחזק. חברה אמרה לי שאם רוצים להאיץ את הצירים אז להיכנס למים חמימים – או מקלחת חמה, אני בבריכה החמימה ובינתיים הצירים רק תופסים מרחק אני רגועה ועובדת עם הנשימות העמוקות כל הזמן, בנוסף הכנו את הספה למיטה עם סדין גומי כדי לתת לי חופש תנועה גם מחוץ למים.
הכנתי לי פתקים שפוזרו סביבי בימים שלפני הלידה שיזכירו לי – להיפתח,לשתות מים, הגוף שלי יודע, לתת אמון באלוהים ובמלאכים וגם אמרתי לנדב איך לשמור עליי בפוקוס, להסתכל לי בעיניים בזמן הצירים כדי שאשאר כאן ועכשיו ולהזכיר לי לנשום נשימות עמוקות וארוכות כל הזמן.
הדלקתי נרות ומנורת מלח נעימה בסלון, שמענו קצת מוזיקה ושתינו תה עם לואיזה ודבש ואכלנו תמרים,
כיוון שתחושת הזמן לא קיימת בסיטואציות כאלו אין לי מושג מה הייתה השעה אך לפתע הצירים תפסו תאוצה ועוצמה בבת אחת, אני על הברכיים ונשענת קדימה על הבריכה, נדב מעסה לי את האזור שמעל עצם הזנב בתנועות מעגליות בכל ציר ומזכיר לי לנשום, כשאני מסתובבת מחוץ לבריכה ויש ציר הוא מסתכל לי בעיניים ואוהב אותי אמרתי לנדב שאם אני מבולבלת ולא יודעת מה אני רוצה – זהו שלב המעבר ושישמור עליי בפוקוס כי אז זה אומר שהתינוקת תכף בחוץ.
בסביבות אחת ועשרים שאלתי אותו מה השעה והוא אמר לי והוסיף שבקצב הזה אני יולדת בסביבות 3-4 בבוקר,
ואז אני מרגישה לחץ דחוף ללכת לשירותים ולהתרוקן, יושבת וכלום לא יוצא רק לחץ חזק מתחיל ואז אני חוזרת לסלון ורוצה להיכנס לבריכה אבל בעצם לא רוצה ואולי על הספה... שוב שירותים ויוצאים לי מים ורדרדים, חוזרת לבריכה ואומרת לנדב שיש איתי במים דגיגים של דם, אז הבנתי שזו ירידת המים, יוצאת למקלחת, ושוב ציר לחץ, מרגישה שעוד שניה אני יולדת ליד הכיור, חוזרת לסלון ולא מסוגלת להיכנס למים, אני חייבת אוויר אני אומרת לנדב והוא פותח את החלון, אני על הברכיים עם הראש בחלון נושמת נשימות עמוקות וארוכות,
"תבטחי בגוף שלך" נדב מזכיר לי ואני מרגישה איך שהיא מתחילה לרדת וכל האגן ניפתח,
"עכשיו תתקשר למד"א", ומבקשת מנדב לשים לי מגבת קטנה וחמה על הפרינאום וזה כל כך עוזר ומשחרר, ואז הראש מתחיל לצאת ונכנס, ושוב פתיחה ולחץ, ראש יוצא ונכנס, "בציר הבא אני רוצה לקבל אותה" נדב אומר, ואני מיד קוראת למלאך מיכאל ולמלאך רפאל שיבואו לעזור לי ורואה איך כל אחד מהם מיד מתייצב, מיכאל משמאלי ורפאל מימיני, ובציר הבאה עוד נשימה עמוקה וארוכה והנה הראש בחוץ, עוד נשימה אחת וכל הגוף מחליק החוצה בקלות,
נדב מקבל אותה לידיו ומניח אותה על הסדין ומשחרר את חבל הטבור שהלך מקדימה אחורה ,אני בינתיים מסתובבת, לוקחת אותה ושולחת אותו להביא מגבות לעטוף אותה,
מד"א חוזרים אלינו לשמוע שהכל בסדר ואומרים שהאמבולנס בדרך, גם את ההורים של נדב הערנו, השעה 1:50 לפנות בוקר, איזה ריח טוב של גורה קטנה ומתוקה..
האמבולנס מגיע רבע שעה אחרי הלידה , ונדב עושה חיתוך לחבל הטבור, לוקחים אותי התינוקת עליי, ואני בהתרגשויות מטורפות ממה שהרגע עברתי, ההורים של נדב נשארים לישון עם יאל שבכלל לא התעוררה מכל ההתרחשויות בחדר הסמוך,
בדרך לברזילי הצירים של השיליה מתחילים ואני לא מסוגלת לשחרר כי אני חצי יושבת ויש לחץ למטה, ואני ממשיכה עם נשימות עמוקות עד שהגענו לבי"ח, תוך דקה השיליה בחוץ עם קריש דם בגודל של חצי כבד.. הכל בסדר, אין קרעים תפרים או חתכים , בחמש וחצי אני שולחת את נדב הביתה שיהיה עם יאל ובעשר בבוקר חזרנו כולנו הביתה, בצהריים כבר עשינו טיול במושב.
תודה ליקום ולמיאה המתוקה שבאה אלינו בנשימה עמוקה מאד ואיפשרה לנו חוויה עוצמתית שכזו!
כל ההריון אני חושבת על כך שאני רוצה חוויה מתקנת ללידה הקודמת בבי"ח ,לא כי היא הייתה כל כך נוראית אלא כי אני רוצה ללדת ולא שיילדו אותי,
אחרי כל הספרים של אינה מיי גסקין, לידה פעילה, ללדת בבית ועוד אני מבינה שאפשר אחרת,
יצרתי קשר עם מיילדת שאחרי שהיא אמרה לי מה המחיר לחוויה כזו בבית הבנתי שאני אאלץ לוותר על החלום,
אחרי שיחה עם חברה טובה שילדה לבד בבית אני מבינה שהכוחות האלו קיימים בי ובחודש תשיעי אני מחליטה לקנות בריכה עגולה של אינטקס כדי לעבור את הצירים במים כי אני יודעת שזה יקל משמעותית על התחושות של הצירים,
אנחנו לא מתכננים מה יהיה ואיך כי למדנו בחיים שאם אתה רוצה להצחיק את אלוהים אז תספר לו על תוכניותך.. החלטנו להתחיל עם הצירים בבריכה בבית ולראות איך אנחנו מתקדמים משם כמובן שלא שיתפנו אף אחד ברעיון כדי לא לבזבז במילים את האנרגיה של החלום.
ב8.7 בבוקר, שבוע ארבעים ו-6 ימים אחרי ביקור בבריכה של המושב עם יאל גיליתי שהפקק הרירי יצא והתקשרתי לנדב לומר לו שזה מתחיל.
אחה"צ החלו הצירים כשבכל ציר אני בריקוד ובתנועה. יאל עוד יונקת מתי שאני מאפשרת לה בין ציר לציר, שלקראת ערב החלו להתגבר בעוצמה ולהופיע כל 7 דקות. אני מקבלת מהשכן קופסא של תמר מג'הול מובחר שיתן לי אנרגיה בלידה ואנחנו הולכים הביתה להתארגן ללילה,
יאל אוספת מהגינה גמל שלמה (גמלית שלמה היא אומרת) ושמה אותה בסלון שתישן שם בלילה.
אני מרדימה את יאל , ובסביבות 22:00 אני מבקשת מנדב שיתחיל להכין את הבריכה לצירים כי הם מתחילים להתחזק. חברה אמרה לי שאם רוצים להאיץ את הצירים אז להיכנס למים חמימים – או מקלחת חמה, אני בבריכה החמימה ובינתיים הצירים רק תופסים מרחק אני רגועה ועובדת עם הנשימות העמוקות כל הזמן, בנוסף הכנו את הספה למיטה עם סדין גומי כדי לתת לי חופש תנועה גם מחוץ למים.
הכנתי לי פתקים שפוזרו סביבי בימים שלפני הלידה שיזכירו לי – להיפתח,לשתות מים, הגוף שלי יודע, לתת אמון באלוהים ובמלאכים וגם אמרתי לנדב איך לשמור עליי בפוקוס, להסתכל לי בעיניים בזמן הצירים כדי שאשאר כאן ועכשיו ולהזכיר לי לנשום נשימות עמוקות וארוכות כל הזמן.
הדלקתי נרות ומנורת מלח נעימה בסלון, שמענו קצת מוזיקה ושתינו תה עם לואיזה ודבש ואכלנו תמרים,
כיוון שתחושת הזמן לא קיימת בסיטואציות כאלו אין לי מושג מה הייתה השעה אך לפתע הצירים תפסו תאוצה ועוצמה בבת אחת, אני על הברכיים ונשענת קדימה על הבריכה, נדב מעסה לי את האזור שמעל עצם הזנב בתנועות מעגליות בכל ציר ומזכיר לי לנשום, כשאני מסתובבת מחוץ לבריכה ויש ציר הוא מסתכל לי בעיניים ואוהב אותי אמרתי לנדב שאם אני מבולבלת ולא יודעת מה אני רוצה – זהו שלב המעבר ושישמור עליי בפוקוס כי אז זה אומר שהתינוקת תכף בחוץ.
בסביבות אחת ועשרים שאלתי אותו מה השעה והוא אמר לי והוסיף שבקצב הזה אני יולדת בסביבות 3-4 בבוקר,
ואז אני מרגישה לחץ דחוף ללכת לשירותים ולהתרוקן, יושבת וכלום לא יוצא רק לחץ חזק מתחיל ואז אני חוזרת לסלון ורוצה להיכנס לבריכה אבל בעצם לא רוצה ואולי על הספה... שוב שירותים ויוצאים לי מים ורדרדים, חוזרת לבריכה ואומרת לנדב שיש איתי במים דגיגים של דם, אז הבנתי שזו ירידת המים, יוצאת למקלחת, ושוב ציר לחץ, מרגישה שעוד שניה אני יולדת ליד הכיור, חוזרת לסלון ולא מסוגלת להיכנס למים, אני חייבת אוויר אני אומרת לנדב והוא פותח את החלון, אני על הברכיים עם הראש בחלון נושמת נשימות עמוקות וארוכות,
"תבטחי בגוף שלך" נדב מזכיר לי ואני מרגישה איך שהיא מתחילה לרדת וכל האגן ניפתח,
"עכשיו תתקשר למד"א", ומבקשת מנדב לשים לי מגבת קטנה וחמה על הפרינאום וזה כל כך עוזר ומשחרר, ואז הראש מתחיל לצאת ונכנס, ושוב פתיחה ולחץ, ראש יוצא ונכנס, "בציר הבא אני רוצה לקבל אותה" נדב אומר, ואני מיד קוראת למלאך מיכאל ולמלאך רפאל שיבואו לעזור לי ורואה איך כל אחד מהם מיד מתייצב, מיכאל משמאלי ורפאל מימיני, ובציר הבאה עוד נשימה עמוקה וארוכה והנה הראש בחוץ, עוד נשימה אחת וכל הגוף מחליק החוצה בקלות,
נדב מקבל אותה לידיו ומניח אותה על הסדין ומשחרר את חבל הטבור שהלך מקדימה אחורה ,אני בינתיים מסתובבת, לוקחת אותה ושולחת אותו להביא מגבות לעטוף אותה,
מד"א חוזרים אלינו לשמוע שהכל בסדר ואומרים שהאמבולנס בדרך, גם את ההורים של נדב הערנו, השעה 1:50 לפנות בוקר, איזה ריח טוב של גורה קטנה ומתוקה..
האמבולנס מגיע רבע שעה אחרי הלידה , ונדב עושה חיתוך לחבל הטבור, לוקחים אותי התינוקת עליי, ואני בהתרגשויות מטורפות ממה שהרגע עברתי, ההורים של נדב נשארים לישון עם יאל שבכלל לא התעוררה מכל ההתרחשויות בחדר הסמוך,
בדרך לברזילי הצירים של השיליה מתחילים ואני לא מסוגלת לשחרר כי אני חצי יושבת ויש לחץ למטה, ואני ממשיכה עם נשימות עמוקות עד שהגענו לבי"ח, תוך דקה השיליה בחוץ עם קריש דם בגודל של חצי כבד.. הכל בסדר, אין קרעים תפרים או חתכים , בחמש וחצי אני שולחת את נדב הביתה שיהיה עם יאל ובעשר בבוקר חזרנו כולנו הביתה, בצהריים כבר עשינו טיול במושב.
תודה ליקום ולמיאה המתוקה שבאה אלינו בנשימה עמוקה מאד ואיפשרה לנו חוויה עוצמתית שכזו!