כשמטפלת אומרת או צועקת לילדה 'מה את רוצה?! תלכי ממני!'
בעיני זה לא מטפלת קרה,יכול להיות שהיא קרה אך זה לא העניין,
זו מטפלת שלא מכבדת את הילדה,מזלזלת ברצונות שלה,מנצלת את העובדה
שהיא לא יכולה להגן על עצמה או לענות, זה יחס משפיל לילדה
שתרגיש דחויה, לא אהובה,לא בוטחת.
ולא נראה לי שצריך לשפוט התנהגות כזו לאחר מספר פעמים,
אך עצם העובדה שמטפלת מרשה שעצמה לדבר ככה לילדה
זה אומר שזה מה שהיא נותנת לילדה,זה גבול שהיא הרשתה לעצמה לעבור
נכון,יכול להיות שהמטפלת ביום רע,זה יכול להתבטא בחוסר סבלנות,עצבנות,
אבל להרשות לעצמך לדבר ככה לילדה בת שנה,זה מוגזם,
ואם כך היא התנהגה בגינה,מול אנשים,אין לי ספק שבבית היא מתנהגת גרוע יותר,
ברור שהייתי מדווחת לאמא אם הייתי רואה מקרה כזה,
זו אחריות שלנו כלפי הילדים,שלא יכולים להתגונן,
הייתי מצטטת מה ששמעתי,ללא פרשנות שלי,זה לא משתמע לשתי פנים
ובטוח צורם לאמא לשמוע דבר כזה,
אם היא תבחר להתעלם,זה יכאב לי,אבל עדיין ארגיש שעשיתי את הדבר הנכון,
יכול להיות שהאסימון יפול אחרי זמן מה

אחרי כמה חודשים (!) שהמטפלת המשיכה לעבוד שם,

מאד מענין הנושא של הזמן שלוקח לקלוט.

לפני שעברנו הביתה הבן שלי היה בגן שנראה לי מדהים, סוף הדרך. הוא היה שם המון שעות, וכמה פעמים הגננת אמרה לי שכדאי להוציא אותו יותר מוקדם כי לקראת 4 כבר קשה לו. היא אמרה לי בעדינות ואני בכלל לא קלטתי, הייתי תקועה עם זה שכמה הגן מדהים וכמה טוב לו שם, ומקסימום עשיתי טובה והגעתי ברבע לארבע. ועוד החזקתי מעצמי כזו אמא משקיעה, ומכילה, ומתחשבת, ועוטפת, ובודקת וחושבת ואיזה כיף לילד שלי ואיך התמזל מזלו

אחרי חודשיים בערך נפל לי האסימון. מה זה נפל? רעידת אדמה. בבת אחת עברתי מקצה לקצה, באמוק.
אז למה זה לקח חודשיים? למה אמרתי כן כן ובעצם לא קלטתי כלום? לא יודעת. בלי סוף אני חושבת על זה, וממש לא יודעת.

אולי איזה מנגנון הגנה ארור שמהפנט בלחישות 'הכל בסדר', גם כשכולם בחוץ ממש צועקים כבר שלא. לא יודעת.

או שנפלתי על האמיתות מוסכמות. למשל - גן ילדים זה בסדר, זה המקום שבו ילדים צריכים להיות. תינוק בן שלושה חדשים צריך להיות עם מטפלת. כל מיני כאלו. ומרוב שהדברים האלו מושרשים עמוק, לפעמים כנראה העיניים רגילות לעוורונן, לא בוחנות בכלל. הרי ב ט ו ח שזה בסדר, כי ככה זה א מ ו ר להיות בסדר. כי אם נבדוק כל דבר ודבר, לעולם לא נצליח להתקדם. כמה מאיתנו בודקים שהאופה של הלחם ניקה ידיים לפני האפיה? כמה בודקים שלנהג של האוטובוס יש רשיון נהיגה? אנחנו מקבלים דברים כמובן מאליו ולא בודקים כל דבר, אחרת נשתגע. אז גם זה שלילד טוב בגן, או עם המטפלת, או עוד ועוד - כנראה שלפעמים גם זה הופך לאמת מובנת מאליה שקשה מאד מאד לערער אותה.

מענין שבשני המקרים שהוזכרו כאן, האמהות לא נענו לדיווחים. אולי אם היו פנויות לדיווחים, היו מסוגלות גם לראות בעצמן?

נשמע רע

אמא, יכוליות שהמטפלת היתה אמא שלה ואפאחד המשכנים אפילו לא ידע. יש דברים שאנחנו לא מבינים.

הנאמנות שלך חייבת להיות לילד ולא למטפלת, כי הילד הוא מטבעו חסר ישע, ותלוי במבוגרים סביבו (כמוך!), והמטפלת היא אדם מבוגר, שיכול לדאוג לעצמו. זה שהמטפלת היתה נחמדה אלייך זה יפה, אבל לא קשור בכלל לנקודה.

בתור אמא שמבלה המון בגן השעשועים וצופה בכל המטפלות (וגם מתחברת איתן), אני תמיד מדווחת להורים על דברים (כשאני פוגשת אותם בשכונה). אני שמחה כשיש לי מילים טובות לומר, אבל אומרת גם כשיש דברים שליליים (כמו מטפלות שמעשנות ליד התינוקות - אין לכם מושג כמה עושות את זה. למעשה כמעט כל מטפלת שמעשנת, ראיתי מעשנת ליד הילד לפחות כמה פעמים).

קרה לי פעם שראיתי מטפלת צועקת ממש צעקות רמות על תינוקת בת שנה, וגוררת אותה בעצבנות, ממש יחס קשה, וזה חזר כמה פעמים עד שהשגתי את מספר הטלפון של האם וצלצלתי אליה, כולי רועדת מחרדה בגלל שברור לי שאני מפילה עליה פצצה, וגם אכולת רגשות אשמה למה לא דווחתי מיד אלא זה נמשך כמה ימים. למחרת ראיתי את המטפלת מגיעה לגינה כרגיל. האם פשוט המשיכה להעסיק אותה למרות שבדיעבד אני יודעת שעוד 4 הורים צלצלו אליה עם דווחים דומים. אחרי כמה חודשים (!) שהמטפלת המשיכה לעבוד שם, צלצלו אליה השכנים לעבודה, שיש צרחות מהדירה (המטפלת צורחת על התינוקת). אז היא פיטרה אותה והילדה הוכנסה אחר כבוד לגן (בגיל שנה וחצי בערך, נדמה לי). עד היום אני פוגשת את אותה אם ומלבד שלום, לא מסוגלת לומר מילה. אני פשוט לא יכולה להתגבר על זה (וזה כבר היה לפני כמה שנים), איך היא המשיכה להעסיק אותה.

אגב, גם הטענות שלה בעד המטפלת היו שהיא כזו, היא קרה, היא כזו גם לילדים שלה, אבל זה לא שהיא לא אוהבת את הילדה, והילדה אוהבת אותה.

צוויליך - תבורך @}
מסכימה לשינוי השם.

די מבוגרת , קחי נשימה עמוקה, את קצת על הגבול של flaming, לדעתי הפרטית.
להקיא?... דוקטורט?....
טוב מאוד שבנאדם מרגיש אחריות בזמן שיכול היה להתעלם ולהמשיך.
ואת מאשימה אותה שלא השגיחה על שלה, מה? מה את יודעת, לא היינו שם.


מתאים לי שכל אחד יתקן את מעשיו שלו.
לא כשיש פעוט מעורב. כשההורים לא בסביבה. אנחנו רוצים לדעת שאם יש בעיה, היא לא תישאר חבויה כי "לא נעים להלשין".
ובתור די מבוגרת תקני את מעשייך שלך. הנה פותחת הדף עשתה יפה ופתחה דיון כי היא לא ב100% יודעת שהיא צודקת , וטוב הדבר,
אז את קופצת לתקן את מעשיה שלה ועוד מציעה לטרוק את הדף?
על זה אומר באידיש,
יאללה יאללה

הכי מתאים לי שימחקו את הדף הזה.
הכי מתאים לי שישנו את שם הדף ל דיווח על מטפלת .

פלונית - את לוקחת את זה קשה. למה?
מכיוון שדברים בעולם לא נעשים לפי מה שמתאים לך או לא, את בהחלט לא חייבת להכנס לדף הזה.

ובזמן שעשית דוקטורט על המטפלת הדי מבוגרת, מי השגיח על הילד שלך?
המתוקה שלי היתה עטופה בין רגלי על השמיכה, משחקת, מתבוננת ומלוטפת.

אולי יותר מהכותבת שציטטת.
אני לא טוענת לכתר הסבלנות. לכן אני גם לא מציעה את עצמי כמטפלת לילדים של אחרים. עם הילדים שלי אני מאוד משתדלת כי זה מאוד חשוב לי שהם יגדלו באווירה טובה.

מתאים לי שמפעם אחת לא יעשו ניתוח אישיות למטפלת ולילדים.
מתאים לי שלא יקראו להרמת קול נביחה.
מתאים לי שלא יחשבו שצריך להודיע את מסקנות הדוקטורט לאמא.
מתאים לי שלא יחשבו שהצילו את הילדים בגלל זה.
מתאים לי שכל אחד יתקן את מעשיו שלו.
הכי מתאים לי שימחקו את הדף הזה.

ובזמן שעשית דוקטורט על המטפלת הדי מבוגרת, מי השגיח על הילד שלך?

אוי באמת, מה אף פעם לא היית בגינה עם ילד. אפילו התינוק לשי בן עשרה חודשים יכול לשבת לידי ולהסתכל על חתול עובר בלי להחזיק לי את היד.

פלונית מבוגרת, נסי לדמיין את הנכדה שלך עם מטפלת כש :

_*הם לא נראו מאושרים

• המטפלת נבחה עליה
• הקטנה...מסכנה, לא שמחה...די מבולבלת_

מתאים לך?

אני מצטערת אבל בא לי להקיא מהדף הזה.

• הם לא נראו מאושרים
• המטפלת נבחה עליה
• הקטנה...מסכנה, לא שמחה...די מבולבלת

ובזמן שעשית דוקטורט על המטפלת הדי מבוגרת, מי השגיח על הילד שלך?
ושיא הצדקנות
_מאוד התפלאתי לעצמי שהורים אוהבים כ"כ כמו שהם נראו לי לוקחים מטפלת קרה, שאין לה ילדים ושהיא חסרת סבלנות אליהם. אולי זה שאין לה ילדים לא קשור ואולי כן.
אני מרגישה מלשנית על המטפלת שבעצם לא עשתה לי כלום והייתה נחמדה אלי אבל המצפון מציק לי כך או כך אז אולי עדיף שיציק לי על המטפלת ולא על הילדה_

הלוואי שאני, המוגבלת, הייתי יכולה להיות כמוך
מהסבלנות והנימוסיות של התגובה, הייתי מהמרת שאת דווקא יכולה, אולי יותר מהכותבת שציטטת.
>למען הסר ספק, לא צינית בכלל<

הלוואי שהייתי גם אני מרשה לעצמי עם תינוקות ימים של פחות סבלנות, אצלי זה קורה רק עם ילדים בסביבות גיל 4
הלוואי שאני, המוגבלת, הייתי יכולה להיות כמוך

ולגבי התגובה של ההורים: פעם שאלתי את אמא שלי משהו דומה, והיא אמרה "תתפלאי, אבל הרבה הורים מעדיפים לא לדעת...". לצערי אני רואה כמה זה נכון. חלק מהאומללות של החברה שלנו שמנתקת תינוקות ופעוטות מההורים שלהם לשעות ארוכות.

זה כמו בסופר נני אתמול - האבא 'נשאר עם הילדים', זאת אומרת, מטפל בהם מ-17:00 בערב (!), ועל זה הם רבים, וקוראים לזה משמרת עם הילדים, ועצבניים, ואין להם כוח, וצועקים. כאילו, ראבק, הילדות שלכם רוב החיים בקבוצה עם מבוגרים זרים, רק שלוש או ארבע שעות אתם איתם ביום, וגם לזה אין לכם כוח?

שלום חגית, אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש רעה או "מלשנית". גם אני הרבה פעמים רואה מטפלות בגינה עם הילדים, ולפעמים אני רואה דברים שונים ומשונים ותוהה עד כמה הורים מודעים למה שמטפלות עושות. צריך לזכור שכמו שבתור אמא יש לי יום עם פחות סבלנות, גם למטפלת יש לפעמים פחות סבלנות. עם זאת יש התנהגויות שהן לא באות בחשבון (וגם בזה הקו האדום משתנה לפעמים מהורה להורה).
לפעמים אני שוקלת להציע את שירותי הריגול שלי להורים שמשאירים את הילד עם המטפלת...

ולגבי התגובה של ההורים: פעם שאלתי את אמא שלי משהו דומה, והיא אמרה "תתפלאי, אבל הרבה הורים מעדיפים לא לדעת...". לצערי אני רואה כמה זה נכון. חלק מהאומללות של החברה שלנו שמנתקת תינוקות ופעוטות מההורים שלהם לשעות ארוכות.

זה שאין לה ילדים לא קשור
למטפלת של אחי לא היו ילדים. התיחסה לאחי כאל בן שלה. כמויות האהבה והפינוק שהוא קיבל שם, אני משערת, פיצו על הרבה שלא יכל לקבל בבית.

ובסוף נמצא אותם, ונהפוך אותנו לשבט
אמן @}


זה שאת חמה ואוהבת זה יופי זה שהיא קרה ומגעילה זה איכס זה שהיא מטפלת ואת אמא לא קשור לזה בשיט
נכון. יש מטפלות נהדרות ויש אמהות איומות.
אבל איכשהו הציפייה שלי מאמא חמה שגם תמצא מטפלת חמה, אחרת מה התינוק שלה חווה כל היום? וזה החלק הגדול של היום!

זה שהיא מטפלת ואת אמא לא קשור לזה בשיט
האמא קובעת את מדיניות החינוך, והמטפלת צריכה לכבד את זה וליצור רצף עםפ הילד.
אם ההורים דאגנים ושומרים על הילד על המגלשה שלא ייפול, אז גם המטפלת צריכה להתנהג כמוהם. ואם לא, אז גם היא לא. ואם ההורים חמים, אז גם המטפלת צריכה לשמור על הקו שלהם. ואם להורים חשוב שהילדים לא יאכלו בשר, אז גם המטפלת צריכה לכבד את חוקי הבית ואת הצמחונות.
למטפלת אין אוטונומיה חינוכית. להורים יש (עד גבול מסויים).

אבל בכל זאת אם הילד שלי נופל כשמישהי זרה שומרת עליו, אני אקבל את זה בהרבה פחות הבנה מאם הוא נפל כשאני שם וראיתי איך זה קרה. אני כן מצפה שמטפלת זרה תפצה על זה שהיא לא אני, היא לא יכולה להרשות לעצמה נגיד סתם לעשות בייביסיטר. היא צריכה להשקיע. כי הנוכחות שלי נטו מספיקה לילדיי גם אם אני פסיבית.

ומתפלאה איך אפשר להשאיר ככה קטנטנים.
ככה בדיוק נאי מרגישה כשאני רואה את הילד שאני מטפלת בו כשהוא מנסה לקבל תשומת לב מההורים שלו שמדברים בטלפון או רואים טלוזיהי אין שום קשר להגדרת התפקיד יש קשר הדוק למי האדם .זה שאת חמה ואוהבת זה יופי זה שהיא קרה ומגעילה זה איכס זה שהיא מטפלת ואת אמא לא קשור לזה בשיט

לא, צריך לבחון כל מקרה ואדם לגופו
האנשים שאנו רוצים נמצאים שם
רק צריך לחפש ולא להתייאש


ובסוף נמצא אותם, ונהפוך אותנו לשבט

לדעתי כדאי לדגום לאורך זמן.

יש ימים עם פחות מצב רוח וסבלנות.

זה גם מה שהאיש שלי אמר. הלוואי שהייתי גם אני מרשה לעצמי עם תינוקות ימים של פחות סבלנות, אצלי זה קורה רק עם ילדים בסביבות גיל 4

ולא להגיד מה את הבנת או הרגשת מזה- קור .
זה לא מה שאני הבנתי והרגשתי, זה מה שהאמא בעצמה אמרה, שהם יודעים שהיא קרה.

לא מדובר פה בהתעללות חו"ח אבל מדובר פה על ילדה שלא שמח לה במשך היום וחבל. היא לא חווה בבוקר רגשות של אהבה וחום וכשאני רואה את הקטנה שלי שעטופה כל הזמן בזה אני כ"כ שמחה שאני איתה ומתפלאה איך אפשר להשאיר ככה קטנטנים.
זה שוב מחזק אצלי את התחושה שלי לא לסמוך על אנשים אחרים.

קרה לי לא מזמן קטע משעשע : אנחנו גרים בסמוך לסופרמרקט שכונתי בשכונה שבה כולם מכירים את כולם.
יום בהיר אחד באתי לקנות משהו בסופר עם הקטן (בן שנה).
אחת הקופאיות שאלה אותי אם אני מרוצה מהמטפלת החדשה.
כמעט התבלבלתי (תכף תבינו למה) אבל מיד עניתי לה בשאלה : "למה את שואלת ?"
היא סיפרה לי שאתמול הקטן צרח בעגלה בזמן טיול עם המטפלת ה"חדשה" (המבוגרת עם הקארה השחור) שלא התייחסה לבכי שלו, להבדיל מהמטפלת ה"ישנה" (הצעירה עם התלתלים הארוכים) המכילה והאוהבת והמחבקת.
הרגעתי אותה (את הקופאית ) וסיפרתי לה שלא החלפתי מטפלת.
פשוט אתמול אחת הסבתות הייתה פנויה והחליפה את המטפלת .
שלא יהיה לכן צל של ספק - יש לי באותה סבתא אמון מלא, ואני יודעת שלפעמים כשהקטן עייף קשה לו להירדם בלי הציצי וזה ההסבר לתקרית.
חשוב לדעת שדברים שרואים משם לא רואים מכאן.
זה, אגב, כמובן לא עומד בסתירה לחובת הדיווח שעולה מהסיפור שפתח את הדף הזה.
ואפילו הסבתא הסכימה איתי שטוב שהקופאיות בסופר שלנו רכלניות...

מה שטליה אמרה .
אני יכולה להגיד לך שיש אנשים שחושבים שזה שאני נותנת לילדים להסתובב חופשיים בגן שעשועים ולא עומדת לידם למקרה שיפלו או יתנגשו במגלשה או ירימו מהרצפה עלה ויאכלו אותו הופך אותי למטפלת גרועה ואני יודעת ויותר ממני ההורים שאני עובדת אצלם יודעים שזה לא נכון .
יכול להיות שיש להם גישה אחרת משלך שקשה להבין (אכן קשה להבין )ויכול להיות שהייתי צריכה לספר מה ראית ולא להגיד מה את הבנת או הרגשת מזה- קור .

לדעתי כדאי לדגום לאורך זמן. לכל אדם (גם אם הוא מטפלת, או אפילו אמא) יש ימים עם פחות מצב רוח וסבלנות.

מרגיז אותי לישמוע סיפורים כאלה. את נהדרת שסיפרת לאמא, אבל מה עיניינים איתה לעזאזל?
ממש מייאש.

תודה @}

<המרגיעון אומר: גם בצד השני יושב בנאדם>

ברור שעדיף
ההורים צריכים לדעת

לא פעם הפצרתי בהורים של ילדים בהם טיפלתי להשאיר לי מצלמת ווידאו
הורים צריכים לדעת איך דברים נראים כשהם לא שם
לחיוב ולשלילה

קרה לי משהו לא נעים.
הייתי עם בתי בגינה ופגשתי מטפלות והתיידדתי איתן.
יום אחרי פגשתי שוב במטפלת די מבוגרת שמטפלת בשני ילדים משתי משפחות שונות, בן ובת בני שנה וחודשיים. הם לא נראו מאושרים. את הבן היא הושיבה בנדנדה ואת הבת היא הניחה על הגומי שסביב עם צעצועים.
אחרי הרבה זמן הקטנה כבר הייתה עייפה ופיהקה וכשהיא עמדה לידה היא ניסתה לעלות אליה שתרים אותה או משהו והמטפלת נבחה עליה 'מה את רוצה?! תלכי ממני!'
מאוד צרם לי. והקטנה ישבה מסכנה כזאת ומאוד לא שמחה ונראית מבולבלת ואף אחד לא התייחס אליה ואח"כ באה מטפלת של ילד אחר והייתה כ"כ נחמדה אליה אבל רק לדקה כי הייתה עסוקה.

אתמול ראיתי את הקטנה עם אמא שלה בגינה בערב ואמא שלה כ"כ חמה ואוהבת ולא העזתי לומר לה כלום ונורא התלבטתי מה להגיד, כי בעצם אני לא מכירה אותם ואת המטפלת ומה אני מתערבת.
היום דווקא יצא לי כן לדבר איתה, אמרתי לה שאני רואה את הקטנה שלה עם המטפלת בבוקר והיא מייד שאלה אותי איך היא ואמרתי שבסדר, אז היא שאלה 'מה, רק בסדר?' אז אחרי היסוסים רבים שהיא קלטה שיש לי משהו לספר זה בסוף יצא לי והיא אמרה שכן, היא קרה אבל זה הסגנון שלה והם מכירים אותה שנים כי היא הייתה גם עם הגדולה שלהם שהיא בערך בת 3.5-4 והן מאוד אוהבות אותה. ובכלל, אין למטפלת הזאת ילדים. גם האבא היה ואמר שהוא לא מחפש מישהי שתתן להם בגיל הזה ערכים וכאלה, שאלתי אם הוא לא רוצה שהילדה שלו תקבל חום ואהבה.
הכל היה ברוח טובה והאמא אמרה שזה בסדר גמור שסיפרתי לה.

מאוד התפלאתי לעצמי שהורים אוהבים כ"כ כמו שהם נראו לי לוקחים מטפלת קרה, שאין לה ילדים ושהיא חסרת סבלנות אליהם. אולי זה שאין לה ילדים לא קשור ואולי כן.
אני מרגישה מלשנית על המטפלת שבעצם לא עשתה לי כלום והייתה נחמדה אלי אבל המצפון מציק לי כך או כך אז אולי עדיף שיציק לי על המטפלת ולא על הילדה