על ידי ההולכת_בדרכים* » 09 ספטמבר 2010, 14:32
וואו, אני מרגישה עוקצנות במה שכתבתן, אאוץ'
אני מבינה שיש לכן ביקורת, אבל בהחלט חושבת שהייתן יכולות להעביר אותה גם בצורה אחרת, ואני לא מתכוונת רק ל- @} ששמים בסוף הפוסט...
מילים כמו מגעיל, מסריח, בחילה, דוחה, רהב, להקיא בשירותים, נבוב, מזויף, מביש, ואפילו "ציצי בחוץ"... ובכן בעיני יש בהן טעם לפגם,
אקח נשימה עמוקה ואשתדל להיות עניינית בתגובה שלי,
לפחות למען הקוראות העתידיות של הדף:
אני אתחיל דווקא בכך שגם אני לא תמיד מתחברת לסגנון בטקסים, אבל אני יודעת שיש הרבה אחרות שכן מתחברות לזה ואותן זה מעצים.
אנחנו ארבע שותפות המנהלות ויוצרות את הפסטיבל (יחד עם כמה עובדות מדהימות שמלוות אותנו בדרך הזו כבר כמה שנים), והאווירה שמתקבלת בו היא בסופו של דבר אינטגרציה של האיכויות השונות שכל אחת מאיתנו מביאה לתוכו, איכויות שהן שיקוף למגוון הרחב שקיים בקהל הפוטנציאלי שלנו. לדעתנו (ומתוך כך אנו פועלות) הערבוב של הסגנונות השונים מאפשר לכל אישה מכל רקע, מגזר וגיל לקבל משהו משאקטי.
הטקסים הם לא המרכז היחיד של הפסטיבל, אם כי יש להם הכי הרבה נראות על הבמה המרכזית.
גם הבריכה והדשא והשייקים וכל הכיף מסביב הם לא המרכז היחיד, למרות שהם בטבורו של השטח הפיזי.
מבחינתי האישית הלב של שאקטי, והסיבה הכי טובה עבורי להיות חלק מההפקה הזו, הן עשרות הסדנאות שמעבירות כמאה מנחות,
סדנאות שחושפות נשים למגוון עצום של נושאים ופותחות דלת לעבודה פנימית עמוקה אצל המשתתפות.
כן, כן, קראתן נכון - עבודה פנימית עמוקה, למרות שאלו סדנאות טעימה קצרות של שעתיים-שלוש.
האמת שאני עד היום מופתעת מזה בכל פעם מחדש, כי בתור מטפלת, מנחת קבוצות ומלוות תהליכים אישיים, גדלתי על ברכי האמונה שהגעה לעומק וריפוי אמיתי מתרחשים רק בסדנאות ארוכות או תהליכים ארוכים, אבל בכל שנה אני שומעת כל כך הרבה סיפורים מנשים שהשתתפו על "איך שאקטי שינתה לי את החיים" שאני לאט לאט מתחילה להבין שכנראה שסדנה קצרה המוגשת בקונטקסט של התכנסות נשית גדולה ודינמית כמו שאקטי, יכולה לתת הרבה מעבר למשוער "על הנייר". ועד כמה שזה מפליא נשים כמוכן (וכמוני, אני מודה) יש הרבה שמקבלות את הטוב הזה אפילו מהשתתפות בטקסים, גם כאשר הם בסגנון שחלקנו לא מתחברות אליו, ולא תאמינו - אבל יש שעוברות מהפך אישי רק מעצם השהות בחברת נשים בלבד במרחב של שאקטי, אפילו בלי להשתתף בשום פעילות! יש משהו עוצמתי מאוד במסה הקריטית של יותר מאלף נשים שבמשך שלושה ימים מכוונות לתהליך של ריפוי וטרנספורמציה. ה- setting הזה לגמרי משפיע על מה שקורה.
רציתי מנחות מעוררות השראה,דמיינתי נשים עם שקט פנימי, עוצמה פנימית, מחוברות לcenter שלהן.כריזמטיות . היחידה שהייתה דומה לזה זו קטרינה פרקש. וזה מעט מדי.
אנחנו בוחרות את המנחות בפסטיבל ממש בפינצטה, וגם אם נותנות מדי שנה גם קצת מקום למנחות שהן יחסית מתחילות, הרי שרוב רובן של המנחות הן מהותיקות והמוערכות ביותר בארץ, ואת זה יכולה כל אחת לראות ב
תוכניה של הפסטיבל המפורסמת בכל מקום לטובת רוכשות הכרטיסים. אני מרגישה מחויבת לפרגן למנחות שלנו ולהגן על שמן הטוב - דיאנה אידלמן, איריס יוטבת, מאורין ברודי, ורד פלד, מיכל דון, ציפור אש הרון,
שון אפרימה, חיה כספי, נטע אלוני,
רונית נשר,
ארני ש,
מירב שרמן,
אילנה לשם,
טל טיבי,
ליאור מן, ועוד עשרות מנחות מקצועיות שחלקן גם חברות יקרות מכאן... ועוד לא ציינתי את האמניות שחלקן מהשורה הראשונה בארץ, שמוכנות לכבד אותנו בהשתתפותן בשנים האחרונות (לאה שבת, קורין אלאל, מארינה מקסימיליאן, סי היימן, ועוד)... לומר על כל אלה שהן לא מעוררת השראה ובעלות עוצמה פנימית יהיה הגזמה פרועה, לגמרי.
אני לא יודעת אם תבחרו להאמין במה שאכתוב כאן או לא, אבל העשייה שלנו באמת נובעת מתוך תחושת שליחות אמיתית, ותוך כדי השתדלות לחשוב על הפרטים הכי קטנים בכדי ליצור אירוע מושקע, מרפא ומעצים. כואב לי לקרוא כאן שחוויתן זיוף ותחושה ש"עבדו עליכן" או "עשו מכן צחוק".
גם לא נעים לי ששולחים אותי "לקרוא קצת על שאקטי (לא בחוברת של כ.א.ל)" ולנסות להבין בעצמי למה לא אהבתן...
<וכמו תמיד המרגיעון נמצא מדויק גם כאן עבור כולנו:
הכל נכון – גם פרשנות לקויה>
וואו, אני מרגישה עוקצנות במה שכתבתן, אאוץ' :-(
אני מבינה שיש לכן ביקורת, אבל בהחלט חושבת שהייתן יכולות להעביר אותה גם בצורה אחרת, ואני לא מתכוונת רק ל- @} ששמים בסוף הפוסט...
מילים כמו מגעיל, מסריח, בחילה, דוחה, רהב, להקיא בשירותים, נבוב, מזויף, מביש, ואפילו "ציצי בחוץ"... ובכן בעיני יש בהן טעם לפגם,
אקח נשימה עמוקה ואשתדל להיות עניינית בתגובה שלי,
לפחות למען הקוראות העתידיות של הדף:
אני אתחיל דווקא בכך שגם אני לא תמיד מתחברת לסגנון בטקסים, אבל אני יודעת שיש הרבה אחרות שכן מתחברות לזה ואותן זה מעצים.
אנחנו ארבע שותפות המנהלות ויוצרות את הפסטיבל (יחד עם כמה עובדות מדהימות שמלוות אותנו בדרך הזו כבר כמה שנים), והאווירה שמתקבלת בו היא בסופו של דבר אינטגרציה של האיכויות השונות שכל אחת מאיתנו מביאה לתוכו, איכויות שהן שיקוף למגוון הרחב שקיים בקהל הפוטנציאלי שלנו. לדעתנו (ומתוך כך אנו פועלות) הערבוב של הסגנונות השונים מאפשר לכל אישה מכל רקע, מגזר וגיל לקבל משהו משאקטי.
הטקסים הם לא המרכז היחיד של הפסטיבל, אם כי יש להם הכי הרבה נראות על הבמה המרכזית.
גם הבריכה והדשא והשייקים וכל הכיף מסביב הם לא המרכז היחיד, למרות שהם בטבורו של השטח הפיזי.
מבחינתי האישית הלב של שאקטי, והסיבה הכי טובה עבורי להיות חלק מההפקה הזו, הן עשרות הסדנאות שמעבירות כמאה מנחות,
סדנאות שחושפות נשים למגוון עצום של נושאים ופותחות דלת לעבודה פנימית עמוקה אצל המשתתפות.
כן, כן, קראתן נכון - עבודה פנימית עמוקה, למרות שאלו סדנאות טעימה קצרות של שעתיים-שלוש.
האמת שאני עד היום מופתעת מזה בכל פעם מחדש, כי בתור מטפלת, מנחת קבוצות ומלוות תהליכים אישיים, גדלתי על ברכי האמונה שהגעה לעומק וריפוי אמיתי מתרחשים רק בסדנאות ארוכות או תהליכים ארוכים, אבל בכל שנה אני שומעת כל כך הרבה סיפורים מנשים שהשתתפו על "איך שאקטי שינתה לי את החיים" שאני לאט לאט מתחילה להבין שכנראה שסדנה קצרה המוגשת בקונטקסט של התכנסות נשית גדולה ודינמית כמו שאקטי, יכולה לתת הרבה מעבר למשוער "על הנייר". ועד כמה שזה מפליא נשים כמוכן (וכמוני, אני מודה) יש הרבה שמקבלות את הטוב הזה אפילו מהשתתפות בטקסים, גם כאשר הם בסגנון שחלקנו לא מתחברות אליו, ולא תאמינו - אבל יש שעוברות מהפך אישי רק מעצם השהות בחברת נשים בלבד במרחב של שאקטי, אפילו בלי להשתתף בשום פעילות! יש משהו עוצמתי מאוד במסה הקריטית של יותר מאלף נשים שבמשך שלושה ימים מכוונות לתהליך של ריפוי וטרנספורמציה. ה- setting הזה לגמרי משפיע על מה שקורה.
[u]רציתי מנחות מעוררות השראה,דמיינתי נשים עם שקט פנימי, עוצמה פנימית, מחוברות לcenter שלהן.כריזמטיות . היחידה שהייתה דומה לזה זו קטרינה פרקש. וזה מעט מדי.[/u]
אנחנו בוחרות את המנחות בפסטיבל ממש בפינצטה, וגם אם נותנות מדי שנה גם קצת מקום למנחות שהן יחסית מתחילות, הרי שרוב רובן של המנחות הן מהותיקות והמוערכות ביותר בארץ, ואת זה יכולה כל אחת לראות ב [url=http://www.shakti.co.il/107514/%D7%98%D7%91%D7%9C%D7%AA-%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%99-10]תוכניה של הפסטיבל[/url] המפורסמת בכל מקום לטובת רוכשות הכרטיסים. אני מרגישה מחויבת לפרגן למנחות שלנו ולהגן על שמן הטוב - דיאנה אידלמן, איריס יוטבת, מאורין ברודי, ורד פלד, מיכל דון, ציפור אש הרון,
שון אפרימה, חיה כספי, נטע אלוני,[po]רונית נשר[/po], [po]ארני ש[/po], [po]מירב שרמן[/po], [po]אילנה לשם[/po], [po]טל טיבי[/po], [po]ליאור מן[/po], ועוד עשרות מנחות מקצועיות שחלקן גם חברות יקרות מכאן... ועוד לא ציינתי את האמניות שחלקן מהשורה הראשונה בארץ, שמוכנות לכבד אותנו בהשתתפותן בשנים האחרונות (לאה שבת, קורין אלאל, מארינה מקסימיליאן, סי היימן, ועוד)... לומר על כל אלה שהן לא מעוררת השראה ובעלות עוצמה פנימית יהיה הגזמה פרועה, לגמרי.
אני לא יודעת אם תבחרו להאמין במה שאכתוב כאן או לא, אבל העשייה שלנו באמת נובעת מתוך תחושת שליחות אמיתית, ותוך כדי השתדלות לחשוב על הפרטים הכי קטנים בכדי ליצור אירוע מושקע, מרפא ומעצים. כואב לי לקרוא כאן שחוויתן זיוף ותחושה ש"עבדו עליכן" או "עשו מכן צחוק".
גם לא נעים לי ששולחים אותי "לקרוא קצת על שאקטי (לא בחוברת של כ.א.ל)" ולנסות להבין בעצמי למה לא אהבתן...
<וכמו תמיד המרגיעון נמצא מדויק גם כאן עבור כולנו: [u]הכל נכון – גם פרשנות לקויה[/u]>