חוזרת מסדנא בעברית שהייתה בשבוע שעבר - יש הבדל גדול בין להיות בסדנא, לבין רק לקרוא את הספר.
היה מטלטל ברמות גבוהות וחיוביות.
מרגישה שקיבלתי מפתח וגישה חופשית לנפש העמוקה שלי - פשוט מדהים!!!
ממליצה בחום.

מעניין איך לגמרי במקרה הגעתי לדף הזה לפני כמה ימים ואתמול גיליתי שברנדון בייס ממציאת שיטת המסע מגיעה להרצאה בנובמבר הקרוב בארץ.

אשמי מאד לקבל המלצה למטפלת בשיטת "המסע" באזור ירושלים.
למייל שלי:
[email protected]

המון תודה!!

[u]אישתי קצת סקפטית לגבי כל הטיפולים אלטרנטיבים והלא.[/u]
גם בעלי, זה בסדר :-)
אבל כל עוד הוא זורם עם הדרך שלי, אין יותר טוב מזה... :-)

אם בכית זה אומר שזה משפיע ועשית עבודה טובה. וזה אומר שגם בעלך עשה עבודה טובה בהנחייה. אני עשיתי עם אישתי ולא הלך טוב, אישתי קצת סקפטית לגבי כל הטיפולים אלטרנטיבים והלא.
אני מצאתי דרך עבודה עם עצמי. חזק מאוד וכן עשיתי מספר טיפולים עם מטפלת. [קשה למצוא מטפלת טובה, אם תרצי אמליץ לך], אבל אם הולך לך עם בעלך, תמשיכי עם זה. וכמה להשקיע. לדעתי פעם בשבוע זה טוב. אבל תרגישי בגוף, אם את מרגישה לחץ מדי, תעברי לפעם בשבועיים, אם את מרגישה צורך להשתחררות אפשר פעמיים בשבוע, אבל תהיי קשובה לגוף. זו לפחות דעתי. מקווה שעזרתי.
לדעתי זו הדרך העוצמתית ביותר שיש להתקדמות אישית, ואני מכיר המון שיטות וטיפולים. בהצלחה

חברה השאילה לי את הספר אתמול בערב, וקראתי את רובו מרותקת, ניסיתי על בעלי אבל הוא הסתבך, (גברים...) לכן החלפנו, הוא עשה לי, והגענו לסצינה מילדותי, בו אני עם פיזמה ונעלי בית, ו... איך לומר? סצינה חינוכית, כאילו? (אני מאוד מחוברת לעצמי, ודמיון מודרך וכו, לכן לדעתי הלך לי יותר) ערכנו פיוס ושיח ליד המדורה, ובכיתי בכי נורא...
באמת נורא... כמו ילדה קטנה.. D-:

תכלס, אני רואה שהרבה מאוד אנשים כותבים כאן שלא הלך, והכל או לפחות הרוב חרתה...
אני חושבת שאם זה יעיל- לזה יכול להיות כלי מגניב לעבודה פנימים ולחיבור עמוק עם עצמי השאלה כמה להשקיע :-)

שלום לכולם חבל שהדף קצת לא פעיל.
לאחרונה נחשפתי למסע קראתי את הספר סיכמתי אותו ועשיתי תרגולים עם עצמי ועם דיסק שקיבלתי במשרד הראשי עשיתי טיפול עם מטפלת בשיטה היה מאכזב היא היתה קשוחה לא מקבלת שיפוטית וחוסמת. אני עוסק בתחומי הטיפול הרבה שנים ומכיר את המטריה ובהחלט לא כל אחד יכול להיות מנחה מכוון מקבל מצמיח ולא מנביל. מנביל מהמילה תגובות אשר גורמות לשני לנבול להיות חסום ולהיפגע. אני אנסה אצל אחרים אבל משהו בשיטה שלא מבינה איך להעביר את עצמה לאחרים נראה לי חסר. אני כרגע במקום של ניסיון ללמוד מכל פגישה ואחכ לעבוד קצת עם עצמי בבית או עם אישית. אני בהחלט אמביוולנטי לגבי השיטה כי היו לי הרבה ציפיות בעקבות המטפלות בשיטה שדיברו על משהו ועצמתי ומרפא ב״מכה״. אני חושב שהמוקד שהוא עבודה על הרגשות שלנו מציאת תמונה משמעותית לעבודה ומדורה כנה ועמוקה עם הדמויות שם והניסיון להיות עם המקרים הקשים והכואבים שלנו מהעבר הרחוק והקרוב והניסיון להבין מה קרה וניסיון להבין למה הצד השני עשה מה שעשה זה העיקר וזה מפתח שכל אחד יכול לעבוד עם עצמו עם חבר או בן זוג וזה עצמו כלי עבודה עצמית חזק מאוד ונגיש אשמח לשמוע עוד חוויות ודעות של אנשים בנושא

הי חגית,

גם אני בת 40 ואף אני הייתי תקועה במשך שנים במקום שהייתי בטוחה שאין מצוא ממנו.

חיפשתי דרכי מילוט לאורך שנים רבות ופניתי לשלל שיטות שעזרו במעט לרבות
טיפול פסיכולוגי אינטנסבי.

אמנם את השינוי שלי עברתי במסע חובק עולם ועקב תובנות רבות בדרך ששינו את חיי
אך לאחר שחוויתי והכרתי בכך שהשינוי הוא אפשרי הבנתי שהיעוד שלי הוא
לחולל שינוי בחיי אנשים ולסייע בידם לצאת ממשברים קצרי או ארוכי טווח עמם הם מתמודדים בחייהם.

רק לפני חמש שנים כשכבר חוויתי את היעוד שלי במלואו כמטפלת, מנחה, מרצה וכמפתח שיטה טיפולית
יום אחד הגיע לידי ספר המסע "במקרה:)" ומייד ידעתי שזאת השיטה בה ארצה לטפל.

כמובן שמתוך ידיעה עמוקה עברתי את כל השתלמות המסע, הפכתי למטפלת ופתחתי קליניקה
שמיועדת לטיפול בשיטה כבר באותה השנה.

מניסיון של מאות מקרים בהם טיפלתי במרוצת חמשת השנים בהן אני פועלת כמטפלת בשיטת המסע
ומהיותי בן אדם אני רוצה לחזק את ידייך ולהגיד לך כי גם כשהספר אולי כתוב ב"שיטה האמריקאית"
וגם אם הוא מוגזם עדיין לתחושתי אני מרגישה שהשיטה הזאת קוראת לך מכל מגוון השיטות
בהן היתנסת בפסטיבל וממגוון השיטות אליהן נחשפת מחברים וקרובים.

השיטה היא שיטה קצרת מועד אבל גם עמוקה ומניסיוני 10 פגשות יכולות
בהחלט להספיק לך לבצע את השינויי אליו את כמהה ומיחלת כל כך.

לכי בעקבות הלב ובחרי את המטפל שתתחברי אליו הכי הרבה מבחינה אישית.


אשמח לסיייע לך באופן אישי בפרטים נוספים בטלפון 0544524235,
המון בהצלחה,
גלית פרג
www.galitpereg.co.il

תודה אפרת. אכנס.

חגית,
אולי תכנסי לדף של עננים בקפה [po]עננים קוראת בקפה[/po] ותשאלי אותה?
האם זה מתאים, או ההוא מתאים או משהו שלישי הכי מתאים. לך. כרגע.

ומניסיוני - אין דבר כזה "רקע כללי דומה". גם משהו שנשמע דומה, עשוי להתגלות כשונה לחלוטין מבחינת המקור שלו. וגם לכל אחד המפתחות שלו.

גם אני ניסיתי את המסע ולא יצאתי אוהדת גדולה. עשיתי כ- 5 טיפולים של שעתייםמוחצי כל אחד. בעקבותם אמנם היה לי חודש נהדר- הכי טוב שזכרתי עד לטיפולים אך זה נעלם. אז למה הפסקתי? המטפל אמר לי מראש שלהבדיל מטיפול פסיכולוגי ארוך שנים, זה טיפול קצר מועד. כמה חודשים. אחרי 5 הפגישות בהפרש של שבועיים, קבענו עוד פגישות לחודשיים שלושה הבאים וגם הוא אמר שלא בטוח שזה יספיק. בקיצור, אני אחרי טיפול פסיכולוגי של שנים, התבאסתי מלהתחיל עוד טיפול של מינימום חצי שנה ושוב לדבר על המשפחה הגרעינית והבעיות שלי. פשוט נמאס לי.

אהבת, לא עניתי לך מחוסר זמן ואני מתנצלת.
שאלתי אם ניסית טיפולים בגישות אחרות, כי כמה מהדברים שציינת שהפריעו לך במסע הם דברים שאני חוששת שיפריעו לי ולכן חושבת האם בכלל זו שיטת הטיפול המתאימה לי או שללכת בכלל על כיוון אחר.
יש לי חששות כבדים ליפול על מטפלת שלא תתאים לי ותגרום לי לתסכול או פגיעה גדולים יותר , יש לי פחד שלא אצליח להתחבר לעצם הטיפול, להנחיות, למיינד, להתרכז כמו שצריך וכו.
יש לי חברה עם רקע כללי דומה לשלי שעברה לפני כמה חודשים טיפול בייעוץ ביומטרי והשתנו חייה. שם היא לא התבקשה להתחבר למיינד ולא דמיון ולא שום דבר כמו המסע, זה בעצם ייעוץ מאוד שכלתני אבל קלע לה בול. חשבתי האם דבר כזה יתאים לי יותר.

אהבת יקרה,
החלק שהתכוונתי שאני קראתי בציניות, בין אם התכוונת אליה או לא, למרות שבאמת אני מתקשה להבין איך אפשר לקרוא ואתו אחרת הוא:
[u]או שאולי תציעי לי לעשות את שיטת המסע כדי לשחרר את זה? :-) [/u]

פרט לכך לא שייכתי לך ציניות, וכפי שאת רואה, אני מתייחסת לדיון הזה ברצינות, כך שלא תפסתי את דברייך כקנטרנות סתם,א ו קיטור סתם או ציניות או כל מיני דברים אחרים..

ושו ב- את צודקת שעצ המסע מבצע שינוי גם של אמונות, אבל יש תהליך שזו המטרה שלו. הוא לא מתחיל במסע רגשי וירידה בשכבות רגש.
בנוסף יש שלל תהליכונים ושלל כלים בתוך המסע (חלקם למדתם ביום השלישי) שאפשר בעת הצורך להשתמש בהם גם ממש בהתחלה כדי לאפשר למטופל להתקדם הלאה.
כי הוא מפחד להתעמת עם הדמויות במדורה, כי הוא לא מרגיש, כי.. כי... לכל מצב בהתאם להקשר ולמה שעלה, ולאיך שהמטפל מרגיש/מאמין שיהיה הכי מתאים לעזור ולתמוך במטופל במצב שהוא נמצא בו.

הי גוגוס, זו את? הפתעת אותי :-).

[u]קראתי את הדברים שלך ומה שהתעורר בי זו התחושה החריפה שהגעת לקצה של תסכול שממנו כבר קשה לך לנוע.[/u]

זה ממש לא נכון. ההפך הגמור.
באותה תקופה שחזרתי למסע ההרגשה הייתה שאני חייבת לעשות שינוי עכשיו !
תחושת הקצה דווקא הובילה אותי להבנה שזה בדיוק הזמן ואי אפשר לחכות יותר. כל הסימנים הראו את זה.
הייתי כל כולי מוכנה לצעוד קדימה.

ואם את מתכוונת למצב העכשווי - גם עכשיו זה לא נכון.
למרות שהתאכזבתי מאוד ממה שתליתי בו הרבה תקוות לשינוי אמיתי בחיי - ולכן לרגע זה גרם לי לנפילה גדולה, כמובן שאח"כ קמתי והמשכתי.
אחרי ה'קצה של התסכול' תמיד יש עוד המשך...
ולמרות שתמיד 'קשה לי לנוע', כי המשקולות שאני סוחבת כבדות מאוד, אני תמיד מוכנה להמשיך לנוע, עד כמה שאפשר עם המשקולות - וכמובן שהיה הכי טוב בלי - וזה מה שאני שואפת אליו.
כך שאין על כך בכלל שאלה.

[u]הרגשתי שיש לך צורך גדול פשוט... לקטר.[/u]

זה לא מדויק. הצורך ב'קיטור' הוא הצורך המשני, ובדיעבד.
כיוון שנפגעתי - יש לי צורך לדבר על זה. אפילו לא 'לקטר'. זה יותר לשתף, ולעבד את זה.
מדובר כאן בעיקר על 'עיבוד', כדי להמשיך הלאה.
אבל זה רק הצורך המשני.
הצורך האמיתי הוא כן פשוט למצוא את הדרך.

[u]אולי כדאי לך להתחיל עם הקיטורים האלה. עם שחרור מבוקר של כל התסכול או אולי אפילו הכעס שהצטברו בך בעקבות שנים של טיפולים שאת חווה כשלא מקדמים.[/u]

אולי באמת :-).

בקשר לציפיות - אני לא בטוחה אם אני מסכימה שצריך לבוא בלי ציפיות.
אני הרי הולכת דווקא לטיפול המסוים הזה שמעתי עליו טובות, וכי אני מחפשת משהו מסוים. אחרת לא הייתי משקיעה כלכך הרבה זמן וכסף.
אז כן, בהחלט יש לי ציפיות.
הציפיות הן אולי לא ממוקדות - אם הייתי רוצה שזה יעזור בX, ובסוף זה עוזר בY או ב-Z, אבל בכל זאת השינוי משמעותי - סבבה.
אבל אם אני באה ולא קורה לא X לא Y ולא Z - אז יש כאן בעיה.
לא אכפת לי שלא יקרה בדיוק הדבר הספציפי - כל זמן שיש [b]שינוי כלשהו, אבל שנוגע בתחום משמעותי, ושהוא בתהליך התפתחות[/b].
זאת אכן הציפיה שלי - שמשהו יקרה.
ציפיה מוגזמת? לא נראה לי.

[u]לדעתי אין דבר כזה "מוצא אחרון".[/u]

ברור שלא. כתבתי [b]שבאותו זמן[/b] הרגשתי שזה מוצא אחרון. כי כל דבר אחר לא עבד, וכי היה נראה לי שאולי כאן משהו סוף סוף יוכל לעשות שינוי באמת.
כיוון שזה לא עשה - הבנתי שזה לא מה שחיפשתי, ושאני צריכה להמשיך לחפש.
אבל אני מודה, יש רגעים שזה נורא מייאש. שזה מרגיש כאילו לעולם לא יימצא.
וברגעים אחרים אני קמה וממשיכה...

[u]בדברים שלך יש המון תקווה. ואני חושבת שזה מדהים שאחרי כל מה שעברת לא איבדת אותה. שומעים אותה ממש ברור גם כשאת מקטרת ומתוסכלת. התקווה שלך למשהו טוב יותר עדיין שם ואני מנחשת שזו נקודת ההתחלה הכי טובה שלך. האופטימיות הזו שיכול להיות יותר טוב וצריך להיות יותר טוב. שזה מגיע לך...[/u]

נכון. איכשהו תמיד אני חוזרת לתקווה.
לצערי מפעם לפעם התקווה הזו הופכת לחשדנית יותר ופגועה יותר, הרבה יותר פריכה.
אבל עדיין יש. אחרת כבר לא הייתי חיה.

************

אפרת,

[u]התכוונתי למשפט אחד בודד שבו הרגשתי ציניות - מה תציעי לי לעשות מסע כדי להתמודד עם האמונות המגבילות שלי?[/u]

אין לי מושג איפה הייתה ציניות במשפט שכתבתי.
אני כתבתי כך:
_לא הבנתי, יש תהליך בשיטת המסע שלא הכרתי שנקרא 'שינוי אמונות'?
אני חשבתי שכל מה שעשינו שם היה מכוון לשינוי אמונות..._

האם קראת את המשפט הזה בציניות? כיוון שאני שאלתי באמת ובתמימות.
ניסיתי להבין אם את אומרת שיש עוד תהליך שלא נתקלתי בו שמיועד ספציפית לשינוי אמונות, כי לא ידעתי שיש כזה, וחשבתי שהמסע עצמו, כפי שעשינו אותו - זה מה שמיועד לשינוי אמונות. ואם המסע עצמו עובד על שינוי אמונות, אז בשביל מה צריך תהליך נפרד לשם כך? (אני שוב שואלת באמת. זה לא בציניות)

ותודה על מה שכתבת בסוף.
אוקיי, אני מבינה שיש משפטים שאנחנו שומעות אחרת, ואני מבינה למה זה היה נראה לך נכון לומר.
אני מקווה בכל אופן שבאמת הצלחתי להסביר למה דברים מסוימים שלך נראים מצמיחים עבורי נחווים הפוך. (ואני לא אדבר בשם אחרים, אך רק אומר שכבר שמעתי הרבה אנשים מספרים שהם נפגעים ממשפטים מהסוג הזה...)

אהבת,
התכוונתי למשפט אחד בודד שבו הרגשתי ציניות - מה תציעי לי לעשות מסע כדי להתמודד עם האמונות המגבילות שלי?
שם קראתי ציניות. והתייחסתי רק לזה, וגם לא ביקרתי אם אכן היתה שם ציניות, אלא השבתי שזה מנע ממני לומר - כן, אם את רוצה את מוזמנת למסע בדיוק על זה.
כשאני קוראת שוב את מה שכתבתי - זה אכן לא ברור שהתכוונתי למשפט אחד ומאוד ספציפי בהקשר הזה.

[u]חבל שאת עדיין לא רואה את מה שאני מדברת עליו ומתעקשת שיש בזה משהו מקדם או מועיל לומר משפטים כאלה.[/u]
אני מבינה על מה את מדברת.
ניסיתי להסביר לך שאני רואה שם משהו אחר, ושעבורי משפט כזה יכול לעבוד אחרת לגמרי ממה שהוא עובד עבורך.
את מפרשת אותו כביקורת, אני מפרשת אותו כתמרור אזהרה לעצמי.
כנראה שאצלך זה נוגע במשהו רגיש וכואב במיוחד, הסבר כמוש את יודע, לא באמת יגרום לי להרגיש את מה שאת מרגישה במקרה כזה.
כלי אומרים דבר כזה, אני כאמור, מרגישה ומפרשת אותו אחרת. לגבי אמירה אחרת - יכול להיות שנפרשת את זה הפוך - את כמנוע לצמיח/הפניית תשומת לב, ואני כפגיעה/ביקורת.
אני מתנצלת אם עדיין את מרגישה שפגעתי בך בנקודה הזו, זו לא היתה כוונתי.

[u]סיכמנו שכל פעם שאני ארגיש את זה (להלן, "התנגדות") אני אשתף אותה ממש און ליין. עשיתי את זה כמה פעמים, קיבלתי תגובה מאוד טובה והמשכנו הלאה.[/u]
[u]שאם אני נותנת מקום אמיתי לרגש כלשהו, אני אאלץ לסבול את ההצפה שלו רק לכמה שניות.[/u]

היתה תקופה שעשיתי בה המון סווט לודג'ים. ומתישהו התחלתי לפחד. רק התחיל הסווט וממש הייתי בהתקף חרדה.
וראיתי שברגע שאמרתי "תומר, אני מפחדת, אני רוצה לצאת" - זה בד"כ התפוגג לחלוטין. לא ממש חשוב מה תומר היה עונה, עצם העובדה שנתתי לפחד הזה או להתנגדות העזה הזו מקום, התגברתי על הבושה/אי-הנעימות לומר את זה בפומבי, ואז ברגע שהיה לזה מקום - זה השתחרר.

אהבת יקרה לי מאוד, קודם כל, אני זו שחיברה בינך ובין שירי, כדי שתדעי עם מי את מדברת. וזה אומר שיש לך את הטלפון שלי ושאת מוזמנת לדבר איתי אם את רוצה.
קראתי את הדברים שלך ומה שהתעורר בי זו התחושה החריפה שהגעת לקצה של תסכול שממנו כבר קשה לך לנוע.

מקווה שתקבלי את זה ברוח טובה כי את יודעת שאני אוהבת אותך - הרגשתי שיש לך צורך גדול פשוט... לקטר. זה קצת מתחבר לי לדפים אחרים שנפתחו ושעסקו בטיפול. המחיר הכספי והתחושה שדברים לא עובדים. יש בזה באמת המון תסכול.
אני רוצה להציע לך משהו שגם אותו למדתי רק לאחרונה (אני כנראה לא מפותחת באופן קיצוני :-) ). לא בקטע של "ראיתי את האור" אלא ברמה מאוד פרקטית. אולי כדאי לך להתחיל עם הקיטורים האלה. עם שחרור מבוקר של כל התסכול או אולי אפילו הכעס שהצטברו בך בעקבות שנים של טיפולים שאת חווה כשלא מקדמים.

לי זה הועיל מאוד בעבודה מול עירית. אחרי שהבנתי שאני בעצם לא מסכימה לשינוי, גם אם רוצה בו מאוד, אמרתי לעירית שיש לי דפוס של התחלה של טיפול בהתלהבות גדולה ואחרי כמה זמן אני חווה אכזבה ופשוט עוזבת. סיכמנו שכל פעם שאני ארגיש את זה (להלן, "התנגדות") אני אשתף אותה ממש און ליין. עשיתי את זה כמה פעמים, קיבלתי תגובה מאוד טובה והמשכנו הלאה. אני חושבת שאחרי שלוש פעמים כאלה זה לא קרה יותר. מה שכן קרה זה שהציפיות שלי פשוט התפוגגו. הרגשתי שאני מתחילה פשוט להיות בכאן ועכשיו של המפגש בינינו במקום להיות תקועה בציפיות שלי. זה השפיע מאוד גם על המפגש שלי עם רינה בשיטת המסע וזו בהחלט עוד סיבה לפער הגדול בין שני המפגשים שהיו לי. אחד היה מלא ציפיות. לשני באתי ריקה ויצא ממנו משהו בעוצמה כפולה, אם לא יותר מזה.

וזה גם הזכיר לי את המסע. כי הרגשתי שמול עירית אני מצליחה באמת להיות מי שאני. גם רגשית וגם בכלל. סתם דוגמה, אני תמיד פותחת מיילים ומסיימת אותם בנימוס. שלום, מה שלומך, מקווה שהיה לך שבוע מוצלח וכאלה...
עם עירית איכשהו הצלחתי לוותר על הגינונים שלי ופשוט לקחת את המקום שלי. וגם מבחינה רגשית, להגיד למישהי שאני בעצם משועממת ולא רוצה לעבוד איתה, זה לא בדיוק דבר שאני עושה בקלות. או בכלל. ואיכשהו איתה הצלחתי. והצלחתי לא רק לעשות את זה (שזו דווקא לא בעיה בשבילי, להציף דברים כשזה כבר מעובד) אלא לעשות את זה און ליין. כשזה קורה. וכמו שמציעה ברנדון, לחוות את הרגש במלואו כשהוא מגיע ולראות בפליאה איך זה גורם לו לחלוף בתוך זמן ממש קצרצר. זו למידה מאוד משמעותית בשבילי.

תמיד הנחתי שזה או-או. או שאני לא חווה את הרגש כשהוא בא והכל נורא מעובד, כשזה כבר יוצא, או שאם אני רוצה לתת מקום אמיתי לרגש זה ייקח לי עכשיו שעות של התבחבשות וסבל. בשבילי, הגילוי הכי מרעיש של המסע, היה שאם אני נותנת מקום אמיתי לרגש כלשהו, אני אאלץ לסבול את ההצפה שלו רק לכמה שניות. אני חושבת שהכי גרוע שהיה לי זה משהו כמו עשרים שניות של סבל מזוקק בנוגע לרגש אחד. מעולם לא הרגשתי את זה. זה קרה במסע ומאז זה ממש כלי בשבילי.

סליחה, אני מרגישה שאני פה מלהגת לגמרי. מקווה שמשהו מזה בכל זאת מועיל לך.
בכל מקרה, לדעתי אין דבר כזה "מוצא אחרון". יש כלים שמתאימים בתקופת חיים מסוימת לפרק זמן מסוים לאדם מסוים. אי אפשר לצפות משום כלי ומשום מטפל ליותר מזה. ובטח שאי אפשר לצפות את זה מעצמנו.
מה שכן, אני מרגישה צורך להעיר הערה פסיכולוגיסטית מהסוג שאולי יעצבן אותך אבל זה ממש קופץ לי - בדברים שלך יש המון תקווה. ואני חושבת שזה מדהים שאחרי כל מה שעברת לא איבדת אותה. שומעים אותה ממש ברור גם כשאת מקטרת ומתוסכלת. התקווה שלך למשהו טוב יותר עדיין שם ואני מנחשת שזו נקודת ההתחלה הכי טובה שלך. האופטימיות הזו שיכול להיות יותר טוב וצריך להיות יותר טוב. שזה מגיע לך...

[u]ואני חושבת ששני המסעות שלי לא היו כאלה מוצלחים בלי עבודת ההכנה עם עירית.[/u]

גוגוס, אני שמחה עבורך שמצאת את הדרך שלך. באמת, אשרייך !
ותודה ששיתפת.

לצערי, אני לא מצאתי.

אני מבחינתי הלכתי למסע אחרי שניסיתי אינספור שיטות. (כפי שאמרתי, עזרו בנושאי השוליים, אך לא בנושאי הליבה).
כשהלכתי למסע הייתי כלכך נואשת שהרגשתי שזה [b]המוצא האחרון[/b] מבחינתי.

עכשיו פתאום מתברר שגם ל'מוצא האחרון' אין את כל הכלים בשבילי. ושבעצם הייתי צריכה ללכת לפני כן לאיזה טיפול אחר, עלום, שהיה עוזר לי להיעזר במוצא האחרון.
ולאיזה טיפול בדיוק הייתי אמורה ללכת? הרי כפי שאמרתי כבר ניסיתי אינספור דברים שלא פתרו את הדפוסים העיקריים. וכפי שאמרתי המסע היה המוצא האחרון.

ואם הייתי הולכת לטיפול 'הכנה' למסע כדי לשחרר התנגדויות לשינוי, וגם הטיפול הזה לא היה עובד בדיוק מאותה סיבה לכאורה?
ואז היו אומרים לי 'הטיפול לא עבד כי יש לך אמונות מגבילות שלא רוצות שינוי. את צריכה ללכת לטיפול מקדים לטיפול המקדים, כדי שהטיפול המקדים יוכל לעבוד, כדי שתוכלי ללכת לטיפול במסע'.
ואם גם לטיפול המקדים לטיפול המקדים הייתי צריכה טיפול מקדים?

לי בכל מקרה באותו זמן מלבד המסע כבר לא נשאר שום קצה חוט. אז אין לי מושג איך הייתי אמורה לדעת למצוא טיפול מקדים. בקושי מצאתי את המסע הזה. והאמנתי בו. באמת שהאמנתי.

וזה גם ממש מרגיז ומתסכל שלפני שהגעתי למסע שמעתי מכל עבר שזה כלכך חזק, שזה כלכך עובד, שזה כלכך עוזר לשחרר דפוסים, דברים ישנים של שנים וכו' וכו' (מתוך כך ברור שגם אמונות), ואנשים שחררו דפוסים שנשמעו לא פחות קשים ועיקשים מאלו שלי -
ולאחר מעשה פתאום 'אה, לא... זה לא ככה, זה לא עובד בכל מקרה... בעצם האמת שהיית אמורה ללכת קודם לטיפול אחר ורק אח"כ זה היה עוזר לך...'
אוף ! |אוף|

<גוגוס, זה לא מתייחס ישירות אלייך ולדברים היפים שכתבת, אני מקווה שברור שאני פשוט כותבת מתוך החוויה שלי...>

גוגוס, תודה על תגובתך.

[u]זה שאת רוצה שינוי בכל מאודך לא אומר שאת באמת מסכימה שהוא יקרה.[/u]
אני מסכימה איתך :-).

[u]ובמקום לראות בזה משהו מעצבן ולא מועיל אפשר להסתכל על זה הפוך[/u]
אוקי, אז אני משערת שיש בי חלקים כאלה, כנראה.
כלומר זה לא ודאי, כי אולי זה שהשינוי עדיין לא קרה זה מסיבה אחרת, אבל אני מודעת לעובדה שיכול להיות באמת שיש בי חלקים שלא מעוניינים בשינוי (מסיבה כזאת או אחרת שלא ידועה לי).
מה שמעצבן אותי יותר מעצם העובדה שיש בי חלקים כאלה ושאין לי מושג מה לעשות איתם, זה אמירות לא רגישות של אנשים שסתם כך נזרקות לחלל האוויר ואין בהן שום פוטנציאל קידום:
'אז כנראה שאת לא באמת רוצה שינוי', 'אז כנראה שאת רוצה להישאר במקום שאת נמצאת בו', 'אז כנראה שאת נהנית להיות במקום הזה'.

תגובות כאלה [b]לרוב לא נאמרות באופן רגיש ועם איזו הצעה מועילה בצידה[/b], כמו: 'יכול להיות, רק יכול להיות, שמשהו בך עדיין לא מוכן לשינוי, אני מכיר משהו שאולי יוכל לעזור לך לעבור את המכשול הזה'.
הן נאמרות יותר כאמירה סתם. לי זה מרגיש כאילו הם מנסים להראות 'למדתי משהו רוחני, והנה אני יודע גם להגיד אותו במקום הנכון'.

זה הופך את האמירה הזאת לשיפוטית במקום למועילה.

וגם, הן לרוב לא נאמרות מתוך ההבנה [b]שאני[/b] כן רוצה שינוי, זה רק [b]חלקים[/b] בי שאולי לא רוצים.
הן נאמרות כאילו [b]שאני[/b] זו שלא רוצה שינוי. כאילו [b]שאני[/b] רוצה להישאר במקום.
אין כאן שום הבנה לכל התהליכים שעברתי, לכל מה שבאמת השקעתי, אין שום הערכה.
'את לא רוצה שינוי'. וזהו.
בזה הם פתרו את הבעיה.
לא צריך לנסות להמשיך לעזור לי, כי אני הרי 'לא רוצה שינוי', ולכן כל מה שיעשו לא יעזור, חבל על הזמן...
וזה כואב.

אני לא רואה בכלל מה הטעם שאדם מן השורה, ובמיוחד כזה שלא שאלתי את עצתו, יגיד לי משפט כזה:
[list]
[*] זה שאני לא רוצה שינוי - זה במפורש לא נכון.
[*] זה שאולי יש בי [b]חלקים[/b] שלא רוצים שינוי - אני יודעת מזמן, בשביל מה להגיד את זה?
[/list]
אם הייתי יודעת איך לשנות את זה - הרי הייתי משנה, חכם בלילה ! ואולי אתה יודע? (או שאולי נדמה לך שגילית לי את אמריקה? שפתאום תזרוק לי 'אז כנראה שאת לא רוצה שינוי' ופתאום ייאורו עיניי ואני אגיד 'וואלה, נכון! איך לא שמתי לב לזה קודם? ופתאום המודעות החדשה בזכותך תגרום לי להיות יכולה לזרוק את החלקים מעכבי השינוי לכל הרוחות, ולהתקדם במהירות מטאורית.... והכל בזכות ה'ניעור' שלך !) (עכשיו באמת הייתי קצת צינית)

להגיד את זה הרי לא משנה את המצב בכלום.
מבחינתי, האפקט היחיד של אמירה כזאת היא [b]זריית מלח על הפצעים[/b].

ומי שחושב שהוא עכשיו בא לעשות לי טובה רוחנית גדולה באמירות כאלה - שיחשוב שוב.
כי אולי יום אחד הוא יצטרך לתת את הדין על [b]הכאב הבלתי נסבל[/b] שאני (ואולי גם רבים שכמותי) נאלצנו לעבור בגלל אמירות יומרניות של אנשים 'מודעים' כמוהו.

[u]במסע אומרים שאנחנו יכולים לספק פלטפורמה אפקטיבית, אבל לא אנחנו קובעים מי ירפא, זה בידיים של החסד/אלוהים/העולם/בחרי-הוסיפי-כרצונך.[/u]

תודה שכתבת את זה. לזה בדיוק אני מתכוונת.
המטפל יכול לספק פלטפורמה אפקטיבית - אבל השאר תלוי בחסד אלוהי.
המטופל יכול לעשות כל שביכולתו - ובכל זאת הצלחת הטיפול תלויה בחסד אלוהי.

אני חייבת לשתף אותך שלצערי פגשתי לאורך הדרך יותר מדי אנשים שלא מבינים את המשוואה העדינה הזאת,
ובחוסר רגישות וביוהרה, מוסיפים [b]פגיעה על פגיעה[/b] לאלה שלא זכו עדיין לחסד הזה.

[u]איך שניסחת את הדברים, שאצלי נקראו עם שלל ציניות[/u]

איפה ראית שלל ציניות? :-0
אני כתבתי בצורה הכי אותנטית את החוויה שלי. לא חושבת שהייתה שם טיפת ציניות. תסכול כן, כאב כן, אבל ציניות?

התגובה היחידה שאולי היה אפשר לקרוא 'צינית' הייתה מה שכתבתי לך בככר השוק בנוגע למה שכתבת לי על המחשב. למרות שגם היא בעיניי לא הייתה צינית אלא ישירה.
ובכל מקרה, אני עומדת מאחורי מה שכתבתי שם - זה לא מכבד בעיניי להתנסח בצורה כזאת כפי שהתנסחת. לא רק לא מכבד, מזעזע.
תגובתי שם יצאה לא נעימה כיוון שנכתבה בקצרה, אבל כאן בדף הזה גם הסברתי באריכות ו-[b]בלי ציניות[/b] למה אמירות כפי שכתבת לי הן פוגעות ומיותרות. וכפי שציינתי אצלך אני רואה באמירות מהסוג הזה אפילו סוג של התעללות. (ושוב - בלי לייחס שום כוונות זדון, וגם לא מיוחס אלייך אישית, אלא לכל ה"ז'אנר" הזה).

חבל שאת עדיין לא רואה את מה שאני מדברת עליו ומתעקשת שיש בזה משהו מקדם או מועיל לומר משפטים כאלה.
הייתי מנסה להסביר את עצמי יותר באריכות אבל אין לי כוחות נפש לכך כרגע.

כך או כך, אני לא רואה איפה כאן הציניות.

**************

בכל אופן, מעריכה את שאר תגובתך האחרונה, שהייתה נעימה ומתחשבת.
תודה.

גוגוס, הבנתי את זה, אפשר לפתוח דפבית גם לפרסונה החבויה, כך שאפשר יהיה לתקשר איתה :-)
מצד אחד מאוד נח לי מיילים, ומצד שני כ רוצה תקשורת לאו דווקא רק במיילים.
יש דבירם שמתבהרים בפינג פונג, וקל יותר בשיחה, מאשר במייל.. אני אבדוק איתה, תודה.

[u]גוגוס אין לך דףבית? קראתי את מה שכתבת בדף החיוניות, ומחפשת תמיכה/ליווי ותהיתי באיזה פורמט עבדת עם עירית[/u]
יש דף בית, אבל לא תחת השם הזה :-)
עם עירית אני עובדת דרך מיילים, כמעט על בסיס יומי. אני כותבת בקלות ואני אוהבת שהתהליך זמין לי מתי שנוח לי ואני במצב המתאים ולא בשעות שנקבעות מראש.
אני מניחה שעירית תופרת לכל אחת את התהליך המתאים לה.

[u]לא הבנתי, יש תהליך בשיטת המסע שלא הכרתי שנקרא 'שינוי אמונות'?[/u]
כן, יש תהליכים נוספים שלומדים רק בסדנאות מתקדמות, ושלא מוזכרים בספר.
בתהליכים הבסיסיים לא מכוונים ספציפית לאמונות/הבטחות/נדרים - אבל את צודקת בתפיסה ששינוי/ריפוי הראיה/חוויה הפוגעת משפיע על האמונות שלנו.
אבל יש גם תהליך שחרור/שינוי אמונות/נדרים/הבטחות שנוגע בתחום הזה באופן ישיר.

אהבת, אני לא יודעת מה הוביל למצב שנוצר. שוב, יכול להיות שזה לא המפתח שלך. יכול להיות שלא פגשת באנשים/מטפלים המתאימים. יכול להיות שזה התיישב על משהו שכן קשור לאמונה מגבילה שמונעת מהתהליך להצליח (האחרון אינו המצב הרווח אגב).
שום דבר ממה שכתבתי או אמרתי לא נועד להעלות את רמת התסכול או ההאשמה העצמית. או להפנות אצבע מאשימה.
איך שניסחת את הדברים, שאצלי נקראו עם שלל ציניות, ואחרי שהצעתי בעבר - אז לא כתבתי - שאת מוזמנת לתהליך שינוי אמנוות/מסע אצלי.
אני גם לא מנסה לשכנע אותך שמסע הוא ה-כלי שמתאים עבורך. אולי הוא לא.

מבחינתי כשמישהו מאיר את עיניי שאני מתרכזת לא במה שאני רוצה, כשאני לא רואה את זה באותו הרגע, זה עוזר לי לעבוד על ניקוי פנימי וכיוונון של מעשי ובעיקר מחשבותיי.
או אפילו לשים לב שאני זקוקה תהליך או לכלי חדש, או לבחור מתוך כלים קיימים - איך להתמודד הכי טוב בסיטואציה מסוימת.
ספציפית - לבחור באפשרות (זולה אני מניחה) בוירטואל לעומת אפשרות מומלצת בעולם הפיזי - ולחשוש נורא מהתוצאה - נראה לי מצב כזה של התעלמות מכך שאני יוצר לי מצב שאני לא רוצה.
כך אני רואה את זה. את כנראה רואה את זה אחרת.

[u]כי מהמשפט שכתבת עלול להשתמע שאולי הסיבה שהטיפול לא הצליח, אם זה לא בגלל טיב המטפל, אז זה כיוון שאני לא באמ-ת באתי עם רצון לפתיחות לריפוי ולשחרור.[/u]
אם היית עוברת טיפול אחד הייתי עשויה לומר/לחשוב שזו אפשרות סבירה, אחת מיני רבות. לאו דווקא הסבירה ביותר. אפשרות. שוב, מבחוץ, אין לי מושג מה היה בתהליכים שלך.
אבל מכיוון שעברת מספר תהליכים,שאני מניחה שהתחילו מרגשות שונים, התמקדו בנושאים שונים וכו' - אז לא, זה לא מה שניסיתי לרמוז/לומר.

אבל כן רציתי לומר שגם עם מטפל-על - אי אפשר להביא את המטופל למקומות שהוא לא בשל אליהם (ואני לא מתכוונת לחווית מקור, אלא לדוג' לסלוח באופן מלא. יכול להיות טיפול מדהים ומרפא, ובו המטופל סלח ב-70%. ואולי בטיפול הבא, או בשנה לאחר מכן הוא יהיה במקום של סליחה ב100%, ואולי לא. ויכול להיות שעם סליחה של 70% הוא השיג לעצמו חופש וריפוי אדיר שמבחינתו יותר ממספקים). זה לא אומר שמטופל שלא סולח ב-100% הוא לא בסדר. או שהוא אשם במשהו. ואפילו לא שהוא מתנגד לשינוי או לא רוצה בו.

מהדברים שאת כותבת, ומכך שהשקעת זמן ואנרגיה כה רבים כדי להגיע לשינוי, שמדברייך משתמע שאת לא מצליחה להגיע אליו (לשינוי שאת רוצה) - הייתי בוחרת לפנות בדיוק לחלקים האלו שייתכן שמתנגדים לשינוי. יש במסע תהליכונים שמיועדים לטיפול במצבים כאלו. אפשרת לנקות מצבים כאלו, עוד לפני תחילת "המסע" עצמו.
ואני לגמרי מסכימה עם המשפט שכתבת - לגבי הציפייה ממטפל טוב לעזור לך לפרק את הדברים/התנגדויות שאת לא מצליחה לפרק ולנטרל לבד.

במסע אומרים שאנחנו יכולים לספק פלטפורמה אפקטיבית, אבל לא אנחנו קובעים מי ירפא, זה בידיים של החסד/אלוהים/העולם/בחרי-הוסיפי-כרצונך.
כך שאין לי כל כוונה לומר אם את או חלקים בך רוצים לסבול יותר ממה שחלקים אחרים בך רוצים להבריא ולהשתחרר. אין לי את הידע הזה.

וחותמת על הדברים של גוגוס.
(גוגוס אין לך דףבית? קראתי את מה שכתבת בדף החיוניות, ומחפשת תמיכה/ליווי ותהיתי באיזה פורמט עבדת עם עירית).

[u]כאשר אני מצדי עשיתי והשקעתי הכל, אבל באמת הכל (!!!) - כדי ליצור שינוי. פשוט הכל. (זמן, אנרגיה, כסף, רגש, רצון, מחשבה, התכווננות, הכל....) לא יודעת אם אנשים אחרים השקיעו כלכך הרבה כמוני כדי להגיע לשינוי ולהתפתחות. אני בטוחה שרק מעטים.[/u]

אהבת, משתפת אותך במשהו שלמדתי בעצמי ממש לא מזמן וקשור לנקודה הלא מודעת שהעלית בעצמך. זה משהו שצפריר שפרון אמר לי ופתרתי אותו עם [po]עירית לוי[/po] (ועדיין פותרת, זה בתהליך) - זה שאת רוצה שינוי בכל מאודך לא אומר שאת באמת מסכימה שהוא יקרה. ובמקום לראות בזה משהו מעצבן ולא מועיל אפשר להסתכל על זה הפוך. כאתגר שמחפש פתרון. אני אישית מצאתי פתרון ביחד עם עירית. והגעתי למסע הראשון אחרי שעירית עזרה לי לגדל הסכמה ראשונית למשהו שהייתי בטוחה שיש לי הסכמה אליו. הסתבר שלא. שרציתי בכל מאודי אבל לא הסכמתי.
ואני חושבת ששני המסעות שלי לא היו כאלה מוצלחים בלי עבודת ההכנה עם עירית. ואני אלך למסע נוסף רק אחרי שארגיש שההסכמה הזו גדלה עוד. בשבילי זה תהליך מאוד ארוך.

[u]אם מישהו בעצם רק 'רוצה להמשיך לסבול'[/u]
בזה מעולם לא האמנתי. גם בעיניי זה משפט ממש מקומם. אבל אני כן חושבת שלפעמים יש בנו חלקים שמבקשים להשאיר את המצב על כנו. אנחנו לא רוצים בסבל אבל הוא תוצר לוואי. וכמוך, גם אני מוותרת על היומרה שבניסיון להבין למה יש בנו חלק שפועל להשארת המצב על כנו. אם נגלה את התשובה זה יכול בהחלט להועיל, להקל את הקבלה של החלק הזה ואת הפרידה ממנו. אבל אני באמת לא בטוחה שזה הכרחי. היו בי דברים שנפרדתי מהם אחרי הבנה כזו אבל היו גם כאלה שנפרדתי מהם בלי להבין.

[u]זה שמישהו הצליח ליצור שינוי - זה עדיין לא אומר שהוא השקיע יותר ממני או רצה יותר ממני.[/u]
באופן כללי אני חושבת שמה שקורה לאנשים אחרים לא משנה בכלל עבורך. אני מסתכלת על תהליכים של אחרים רק כמקור של השראה. ואם בתהליך של מישהו אחר אין השראה בשבילי אני לא לוקחת משם כלום. אני יודעת שזה לא לוגי, לבחור לראות דמיון כשמשהו עובד ולא לראות דמיון כשמשהו לא עובד. אבל הי, זו הדרך שלי לחיות את החיים והיא די כייפית :-)

כשאני קוראת סיפורי הצלחה של אחרים בשיטת המסע, זה באופן טבעי מעורר בי את המחשבה אולי כדאי לי לנסות שוב.
אולי עם מטפל אחר, יותר מקצועי, יותר מכיל - זה יכול להיות פתאום אחרת.
אולי משהו פתאום ייפתח.

אבל אם לא - אין לי כוח לחוות פגיעה נוספת....

[u]אהבת עולם, האם התנסית בשיטות אחרות ?[/u]
הרבה. המון.
חלק התנסות קצרה חלק תקופות ממושכות. חלק עזרו יותר חלק פחות.

אך גם מה שעזר - עזר יותר בנושאי ה'שוליים'. (שאני לא מזלזלת בהם, זה גם חשוב. מהרבה בחינות מצבי היום טוב בהרבה מבעבר).
עדיין לא מצאתי משהו שיפרק את הגרעין של הכאב. את הדפוסים הבאמת קשים.
וזה מטריף אותי.

(ולמה בעצם את שואלת?)

תודה אפרת על ההשקעה בתשובה.

[u]אז אני יכולה להציע לך שינוי אמונות עם המסע, זה ישנה?[/u]
לא הבנתי, יש תהליך בשיטת המסע שלא הכרתי שנקרא 'שינוי אמונות'?
אני חשבתי שכל מה שעשינו שם היה מכוון לשינוי אמונות...
ולמה את מתכוונת כשאת שואלת 'זה ישנה'?
את מציעה לי משהו קונקרטי?
(בזמנו חששתי להיחשף בפנייך כי אנחנו מכירות. לא יודעת מה עמדתי כרגע...)

(אבל בכל מקרה בתור התחלה תודה רבה. מעריכה מאוד את המחווה)

*************

דרך אגב, בעניין העבודה עם המסע כאמור אני לא שוללת את זה שאמונות מגבילות הפריעו. (או מפריעות לי בחיים בכלל - וגם בזה אני מודה בפה מלא, ולא כפי שכתבת, שאנשים לא מוכנים לומר שיש להם אמונות מגבילות).
אבל שוב כפי שאמרתי - אני לא מבינה איך יתכן שהן לא יאפשרו לעשות את המסע, כאשר המסע כל מטרתו זה לפרק אותן - גם אם הן קשות ועיקשות !!! בדיוק, אבל בדיוק בשביל זה אנחנו באים לשם.
לכן, הן לא היו אמורות למנוע ממני לעשות את המסע. אולי להפריע, אולי לעכב, אבל חשבתי שיש במסע כלים מספיק חזקים כדי להתגבר על המכשלות האלה.

אבל גם אם באמת האמונות המגבילות הן אלה שמנעו ('אם' - כי אני כן חושבת שהרבה היה יכול להיות קל יותר עם גישה יותר מקצועית של המטפלים, אבל גם לו נניח שכל הבעיה נובעת מהאמונות המגבילות שלי) -
עדיין מפריעות לי אמירות כמו 'זה בגלל האמונות המגבילות שלך' כאשר אמירה כזאת לא מקדמת בכלום אם את לא מציעה לי מיד בהמשך אליה דרך מאוד מעשית וזמינה לי להשתחרר מהן. אז לשם מה לומר את זה? זה רק מגביר את התסכול ואת תחושת האשמה העצמית.

(ובעניין השיח שלנו על המחשב, זה בכלל לא היה קשור. כי זה שרציתי למצוא תשובה מראש לבעיות שעשויות לצוץ, זה שאני זהירה, ואפילו זה שיש לי חששות מסוימים - זה עדיין לא אומר שבגלל זה יגיע אליי או שבגלל זה צריך להגיע אליי מחשב דפוק.
ואין לזה בכלל קשר לדיון הזה. זה סתם היה מעצבן !!! אמירות כאלה מזכירות לי אמירות של דתיים פנאטיים שקרה לך כך וכך בגלל שלא שמרת שבת וכו'. מאיפה אתם יודעים? מי שמכם? באותה מידה, גם אם אני מאמינה שאנשים 'מזמנים' לעצמם דברים - זו עדיין אמונה. וזה מתנשא לומר את זה לאנשים כאילו ברור שזאת האמת. 'קרה לך כך וכך - כי זימנת את זה לעצמך'.
וגם אם זה היה נכון, וגם אם את חושבת שעצם המחשבה שלי על אפשרות שלילית היא זו שמושכת את האפשרות השלילית - מה זה עוזר להגיד את זה? אז פתאום זה יעזור לי לחשוב חיובי? ממש לא. להפך - אמירות כאלה מכניסות יותר מחשבות שליליות. יותר פחדים. שוב, זה רק מתסכללללללל).

**************

[u]ובהחלט מאמינה שהשיטה יכולה לטפל היטב גם בהתנהגדויו ובאמנוות מגבילות, עם מטפל טוב, ובמקרים בהם יש רצון לפתיחות לריפוי ולשחרור.[/u]

אני מקווה שאת לא מטילה ספק בכך שאני עונה על הקריטריונים מצד המטופלת. :-)
כי מהמשפט שכתבת עלול להשתמע שאולי הסיבה שהטיפול לא הצליח, אם זה לא בגלל טיב המטפל, אז זה כיוון שאני לא באמ-ת באתי עם [u]רצון לפתיחות לריפוי ולשחרור[/u].

אולי זו רגישות יתר מצדי, אבל האפשרות שאולי זאת הייתה כוונתך הסמויה לוחצת לי על כפתורים (ואנא תסלחי לי ותקני אותי אם בכלל לא התכוונת לזה), כיוון שיותר מדי פעמים בחיים שמעתי את המשפט 'אולי את לא באמת רוצה לשנות', 'אולי את רוצה להמשיך לסבול' - כאשר אני מצדי עשיתי והשקעתי הכל, אבל באמת הכל (!!!) - כדי ליצור שינוי. פשוט הכל. (זמן, אנרגיה, כסף, רגש, רצון, מחשבה, התכווננות, הכל....) לא יודעת אם אנשים אחרים השקיעו כלכך הרבה כמוני כדי להגיע לשינוי ולהתפתחות. אני בטוחה שרק מעטים.

מה שאני חושבת תמיד על משפטים כאלה:
[list]
[*] אם מדובר בבחירה שמודעת לי - ברור לי שאני בחרתי בשינוי מעל ומעבר, ועשיתי ככל יכולתי.
[*] אם מדובר בבחירה של חלקים בי שלא מודעים לי, שמתנגדים לשינוי - אז מה עוזר לומר את זה, הרי אין לי ידיעה איך לטפל בחלקים האלה. (וזאת הרי בדיוק הסיבה שהגעתי לאותו טיפול, ואני מצפה מטיפול טוב שיעזור לפרק דברים לא מודעים כאלה, שאין לי את הכוחות בעצמי לפרק).
[/list]
אז גם כאן זה עלול להיות מאוד מתסכל לשמוע משפט כזה, שבא ממקום של חוסר הבנה עמוק של מה שאני עוברת, ורק מעורר יותר כאב.

כמו כן, זה שמישהו הצליח ליצור שינוי - זה עדיין לא אומר שהוא השקיע יותר ממני או רצה יותר ממני. גם כאן יש הרבה דברים נסתרים שאף אחד לא יכול לדעת. וזו תהיה סתם יומרה לנחש מי 'באמת רוצה', אם מישהו הצליח לעשות שינוי בגלל הרצון שלו או בגלל גורמים אחרים, או אם מישהו בעצם רק 'רוצה להמשיך לסבול'. מאוד מרגיזות אותי היומרות האלה.

(שוב, יכול להיות שאת בכלל לא התכוונת לזה, אז זה לא מכוון בהכרח לדברייך. אבל אני עונה על זה מראש, כי הנושא רגיש אצלי).

אהבת,
חיבוק! אני לא חושבת שאנחנו צריכי ם להרגיש רע בעקבות אף תהליך או שיטה שלא עבדו עבורנו.
ומבינה את הקנאה של - רוצה גם לקבל את כל מה שההם הצליחו מכך.

_ושוב, נורא מתסכל ומעצבן.
מה אני בדיוק אמורה לעשות עם האמירה הזאת? אולי להבין שאם לכולם יש אמונות מגבילות ובכל זאת להם השיטה כן עזרה, זה אומר שהאמונות המגבילות שלי הן עמוקות ודפוקות יותר משל כל אחד אחר? האם האמירה הזאת שיש לי אמונות מגבילות תעזור לי במשהו כדי לשחרר אותן? או שאולי תציעי לי לעשות את שיטת המסע כדי לשחרר את זה? _
לא הייתי בתהליכים שלך. אני לא באמת יודעת מה קרה.
אני יודעת שיש מקרים בהם אני מרגישה שמשהו תקוע או לא עובד ואו שאתייעץ עם המנטור, או שאבצע שינוי אמונות.
ממש בהתחלה. לפעמים אפילו לפני שהגענו ל"מקור" או למדורה. כי זה מה שמתאים,
זה מה שיאפשר לשאר הטיפול לקרות.

אני זוכרת שהצעתי לך מסע אצלי, מתנה. והעדפת לבחור במטפלים שאת לא מכירה (בין אם כי העדפת אנונימיות, או שלא הרגשת בנח איתי, שניהם מקובלים כמובן).
אז אני יכולה להציע לך שינוי אמונות עם המסע, זה ישנה? :-P

ובתור מישהי שמרגישה כרגע שיש לה אמונה מגבילה דפוקה ומגבילה במיוחד שמסרבת ללכת (וכשניסיתי לטפל בה עם מסע, אז הצלחתי להרוס כמעט חברות מרב אנטגוניזם שהבאתי איתי),
אז לא יודעת אם שלך מגבילות ודפוקות במיוחד או לא. זה משנה? מקלבים על זה מדליות? עומדים בפינה? זו הצטיינות זו בושה? זה לא נראה לי חשוב.
לכל אחד יש האמנוות הממש דפוקות המגבילות שלו, שהוא נאחז בהן ומסרב לשחרר אותן ויהיה מה.
זה בעיקר עצוב לדעתי, שאנחנו עושים את זה לעצמנו.

זה הזכיר לי שבמסע האחרון שעברתי, שינוי האמנוות ששולב במסע הרגשי היה כנראה כל כך מוצלח (משהו אחר מזה שהוזכר בפסקה הקודמת), שלא הצלחתי לזכור מה היו האמונות הישנות בעת בחירת אמונות מעצימות חדשות.
לפני כן זה קרה למטופלים שלי, אבל פעם ראשונה שזה קרה לי.

בשיטת אייפק פותחים בבדיקה האם יש לך אמונות מגבילות כלפי השיטה, ומנקים אותן, וכן בבדיקה האםה שיטה מתאימה לטיפול בבעיה הספציפית בה רוצים לטפל. אם אינה מתאימה, אפשר לבדוק אילו שיטות כן מתאימות.
במיוחד במקרה כפי שאת מתארת, שעברת כבר כמה תהליכים לא מוצלחים מכל מני פאנים, אז פתיחת תהליך בניקוי אמונות, נראה לי יכול היה לקדם את הטיפול.

בקיצ - מבינה את התסכול. לא חשובת שזה המצב השכיח בקרב מטופליםב שיטה,
וזה לא משנה מה הסיבה. אם את מיוחדת, אם זו לא השיטה שהכי מתאימה לך או כל סיבה אחרת.
ובהחלט מאמינה שהשיטה יכולה לטפל היטב גם בהתנהגדויו ובאמנוות מגבילות, עם מטפל טוב, ובמקרים בהם יש רצון לפתיחות לריפוי ולשחרור.

אהבת עולם, האם התנסית בשיטות אחרות ?
("שיטות" זו מילה מתאימה ??!! נו, טוב, את בטח מבינה אותי).

יפה, אני לא בטוחה שהדברים שהבנת זה מה שהתכוונתי להגיד.
אני לא חושבת שהשיטה לא טובה באופן כללי, אני לא חושבת שזאת שרלטנות, ולא הייתה לי כוונה לומר לאנשים לא לנסות את זה.

פשוט היו לי השגות על דברים מסוימים שקרו שם.
וגם אישית היו דברים שלא עבדו בשבילי.

****************

אפרת, תודה על התגובה הסבלנית והמכבדת :-).


כמה דברים...

_אני כן מאמינה שלגבי שיטות שעובדות היטב עבור רבים - אם זה לא עבד כלל עבור מישהו אז..
או שזה לא המפתח האישי שלו [...]
או שיש לו אמונות מגבילות_

שני דברים:
[list=1]
[*] כמעט לכל אחד ואחד מאיתנו יש אמונות מגבילות (והרבה), אז אני לא רואה קשר לכך ש-[u]זה לא עבד כלל עבור מישהו[/u].
[*] הרי בדיוק לשם כך הגעתי למסע - כי אני יודעת שיש לי אמונות מגבילות והגעתי כדי לשחרר אותן. זה, עד כמה שהבנתי, חלק ממה שאמור לקרות בתהליך המסע.
[/list]

אז אם באתי לעשות את זה כדי לשחרר אמונות מגבילות, זה הגיון קצת מוזר לומר שזה 'לא עבד כי יש לי אמונות מגבילות'.

(ושוב, נורא מתסכל ומעצבן. |אוף|
מה אני בדיוק אמורה לעשות עם האמירה הזאת? אולי להבין שאם לכולם יש אמונות מגבילות ובכל זאת להם השיטה כן עזרה, זה אומר שהאמונות המגבילות שלי הן עמוקות ודפוקות יותר משל כל אחד אחר? האם האמירה הזאת שיש לי אמונות מגבילות תעזור לי במשהו כדי לשחרר אותן? או שאולי תציעי לי לעשות את שיטת המסע כדי לשחרר את זה? :-P)

**************

[u]ואצל חלק מהמטופלים יש שלבים שאכן לוקחים המון-המון-המון זמן. ולכן מסע יכול להמשך גם 3 שעות.[/u]

לא נעים לי להודות, אבל זה לקח אצלי אפילו הרבה יותר מזה.
אחרי הערב הראשון שראיתי שזה נמשך ונמשך ונמשך, וכבר לא היה לי נעים מהפרטנרית שלי, ובסוף בא סייע והחליף אותה - החלטתי למחרת לבקש מראש לעבוד עם סייע או מטפל. ובאמת נתנו לי.
ובכל זאת יצא שאחרי שכו-לם כבר סיימו את התהליך והלכו הביתה אני עוד הייתי שם.
מה שאומר שלקח לי יותר מכפול מכל אחד, כי הזוגות התחלפו ביניהם באמצע, ואני עם המטפל לא התחלפתי, ובכל זאת נשארתי אחרי כולם, ובכל זאת אפילו לא הגעתי לסיום, אלא נאלצתי לסיים בלי באמת לסיים כי הבנות שלקחו אותי טרמפ חיכו לי כבר על קוצים.
אז אין לך מושג כמה התביישתי בעצמי שזה לוקח כלכך הרבה זמן ואני לא מצליחה להגיע לסוף. (ועוד החליפו לי כמה מטפלים באמצע).
קשה במצב כזה לא להרגיש שאולי משהו אצלי 'דפוק'. יותר מכולם.

(ושוב, אם מישהו יגיד לי עכשיו שמה שגורם לזה זה שיש לי 'אמונות מגבילות', או למשל שהמיינד שלי מפריע כל הזמן (כמו שמטפלת אחת אמרה לי) - זה יעזור במשהו?! הרי בדיוק בגלל זה אני שם... כי אין לי מושג איך לשנות את זה בכוחות עצמי. ואם אפילו התהליך הזה שאמור לעזור לא עוזר - מה שנשאר זה לחוות ייאוש, שאולי אין לי תקווה שזה ישתנה אי פעם)

***************

בנוסף, בתהליך של הירידה בשכבות הרגש הייתי ממש ממש מתוסכלת. בחיי היומיום ממש לא קשה לי להרגיש טווח רחב של רגשות - חזק ולעומק. אבל כאן, היה לי קשה לחוות רגשות 'בהזמנה'.
הרגשתי שאני ממש מתאמצת לראות איזו שכבה של רגש, או בכוח לגרום לעצמי להרגיש את זה.
וזה שוב היה במעגלים - כל הזמן חוזר לאותה שכבה.
כשאני יודעת שבעצם בסוף 'אמור' להיות איזה 'ריק' או 'חושך' או משהו כזה. וזה לא באמת בא.
מתישהו זה כאילו הגיע, אבל הרגשתי שדי הזמנתי את זה 'בכוח', ואח"כ במקום להגיע ל'אור' זה חזר אחורה לשכבות של הרגש וחוזר חלילה.
פשוט תסכול.

**************

[u]לגבי מה שאמרת שהוא טיפשי - אולי דווקא פה כן הקשיבו לשיפוט שלך, וגם את זה את מבקרת?[/u]

אני אמרתי ש-אולי (אולי) זה 'טיפשי' כי התמונה לא הייתה קשורה לתמונות שראיתי קודם, וחששתי שזה מה שהמטפל יחשוב, שהוא יגיד שהמיינד שלי שוב מסיט אותנו ושהוא יאבד את הסבלנות, אז אמרתי את זה כי לא היה לי נעים מהמטפל.
אני לא בטוחה שזה היה טיפשי. עובדה שזה עלה.
האמירה 'טיפשי' היא בעצמה אמירה שבאה מהמיינד.
אולי באמת במקרה כזה המטפל לא יכול לדעת. אבל אני חושבת שאם המטופל אומר משהו רק כי לא נעים לו מהמטפל אז צריך למצוא דרך לנטרל את זה.

************

אולי הייתה דרך לעשות את המסע הזה יותר נכון בשבילי, אני לא יודעת. (יותר זמן, יותר בסבלנות, יותר בהכלה.... אולי...?)
אבל אחרי כלכך הרבה ניסיונות, קצת איבדתי את האמון בדרך הזו עבורי.

וזה ממש כואב ומתסכל לשמוע כמה זה כן עזר לאחרים. גם כי אני מקנאה. וגם כי זה גורם כל הזמן לחשוב 'למה לי זה לא עזר? מה כלכך גרוע אצלי יותר מאצל כל אחד אחר?'

כך שכפי שאמרתי, גם במקום שאני ארגיש יותר טוב עם עצמי בעקבות התהליך, זה גרם לי להרגיש עם עצמי יותר גרוע...

ומעתיקה דברים שגוגוס כתבה שם:
קודם כל, לא כל הרגשות טמונים עמוק כל כך. אפשר להתחיל באילו שאת מסוגלת לגעת בהם ואולי להגיע רחוק יותר רק במפגש שני או שלישי. אצלי למשל היה הבדל עצום בין המפגש הראשון לשני. מעבר לזה, הבנתי שברנדון מתארת את מה שהיא היתה זקוקה לו כדי "להמציא את השיטה" אבל זה לא אומר שכל צלילה כזו דורשת שעות ארוכות של התנתקות ושקט. אם הקליניקה של המנחה משרה עליך שלווה אז פשוט יוצאים לדרך וזהו. מה שכן, הרגשתי גם תוך כדי שיש צורך ביכולת מאוד גבוהה לדמיין. זה מתאים לאנשים עם יכולת לראות חזיונות בקלות ולעומק. מי שהוא כזה לא יידרש להרבה כדי להציף את עצמו רגשית. וכמו שכתבה ברנדון, והופתעתי לגלות על עצמי, כאשר נותנים מקום אמיתי לרגש הוא נעלם תוך זמן ממש קצר. זה משאיר שפע של זמן לצלול משכבה לשכבה. והחלק הטוב הוא שאחרי כל זה מחכה תחושה מאוד מאוד חיובית ונעימה שהופכת את הכל לכדאי.

אני לא רואה את עצמי כמישהי שיש לה יכולת גבוהה לראות דברים בדימיון, הרבה פעמים אני יותר מרגישה, או מנחשת ש.. גם בטיפולים אחרים שזה נדרש בהם. מרגישה, כמו שאהבת כתבה, שאני ממציעה. אבל אז עולים דברים שמרגישים כל כך עמוק (שוב גם בטיפולים אחרים שדורשים שימוש בדימיון) - שברור שהם לא המצאה. יש שם בסיס עמוק לרגש הזה.
מניסיוני גם אין בהכרח מתאם בין אנשים שהם פתוחים רגשית ורגשות עולים עבורם בקלות, למי שיכול לדמיין דברים בצורה מאוד בהירה וחוויתית וחזותית עבורו.
יש אנשים שמדמיינים מהר, והכל מאוד ברור, וזה לא אומר שרגשית הם לא חסומים והדברים לא עולים להם בקלות. היכולת לבטא את הרגש שלהם במקום הזה ולשחרר אותו.

למסע יש כלים מצוינים כדי לאפשר למטופל להגיע לעמוק. זו אחת הסיבות לירידה בשכבות הרגש - לא (רק) כדי שנחווה (ואוו!) את המקור, אלא בעיקר כדי שנכנס לעומק הרגש ולעומק החוויה, ונגיע לנושאים האמיתיים שמתאים לעבוד עליהם כרגע. עם זאת, יש דרכים אחרות לעבוד עם המסע שלא דורשות כלל ירידה בשכבות רגש, כאשר אדם מגיע "בשל" והמטפל מרגיש הוא מוכן לצלול רגשית עמוק, הוא יכול להתחיל ישר ממסע רגשי או שינוי אמונות ועוד - תהליכים בהם לא יורדים בשכבות הרגש כלל. יש תהליכים שמשלבים מסע רגשי ופיזי, בקיצ' - מטפל טוב ידע לבחור את מה שמתאים במקום שזה מתאים. או ירגיש מונחה מה הדבר המתאים ביותר לעשות כרגע.

גוגוס, תודה על דברייך.
בעיקר על השילוב בין - כן זו שיטה יעילה וטיפול אחד יכול להיות סופר אפקטיבי, ל-מדובר בעבודה ארוכה ותהליכית, שאת בחרת לשלב בה מסעות בנקודות מסוימות.
אחרים עשויים לבחור להשתמש במינון רב יותר של מסעות לעומת שיטות אחרות. עדיין - זה תהליך, זה מסע.
ורינה אכן נהדרת. היא מתמחה גם בטיפול בילדים.

לא התכוונתי לכתוב כאן אבל לא חושבת שהרבה יגיעו למה שכתבתי ב [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]
עברתי כבר שני מסעות עם רינה כורש מיהוד. שניהם היו עוצמתיים מאוד, השני עוד יותר מהראשון.
בעקבות שניהם חלה קפיצה גדולה בתהליך שלי, שמורכב מדברים נוספים ולא רק ממסעות כאלה. אבל ממש ממש קפיצה גדולה.

בנוסף, ואני מניחה שזה חשוב להרבה אנשים, בעקבות שניהם חלו אצלי שינויים פיזיים מרחיקי לכת.
אחרי הראשון, ממש בבת אחת כך שלא ניתן היה לטעות באפקט של המסע, נעלמו לי דלקות כרוניות בעצם הזנב שהיו כואבות מאוד וליוו אותי חודשים ארוכים.
הדלקות נעלמו, הכאבים נעלמו, ולא חזרו מאז תחילת מאי. זה כבר שלושה חודשים בלי שום רמז לזה.
המסע השני היה כמה זמן אחרי הפסקת הריון שעברתי. ההריון הזה הופסק באמצע אפריל אבל סירב להיפרד מהגוף שלי במשך חודשיים. הפרידה שלו מהגוף שלי פשוט נמרחה עוד ועוד. הסיום של הפרידה הזו התרחש בדיוק, אבל בדיוק, אחרי שיצאתי ממפגש של המסע. המסע עצמו עסק בנושא כך שזה לא מפתיע.

אני עצמי לא מאמינה בכלל בזבנג וגמרנו. אבל אני חושבת שזבנג וגמרנו יכול בהחלט להיות חלק מתהליך ארוך. להקפיץ קדימה, לתת איזו דחיפה חסרה, לטלטל איפה שנדרש טלטול. זה לא מתחיל ונגמר בזה אבל יש לכך איכות שונה שעבורי עובדת ממש טוב. אני חושבת שכדאי לשלב את זה עם דברים אחרים וכאשר מרגישים את אותו צורך בהתקדמות מהירה יותר, פשוט לקבוע מפגש. שלי היו בהפרש של חודשיים. לא חושבת שהייתי יכולה להכיל אותם בקצב מהיר יותר.

מה שכן, רינה היא אשה עם הרבה ניסיון בהעברת מסעות וזה ניכר במפגש איתה. בנוסף, וזה כבר אישי, היה לנו חיבור מאוד מאוד מוצלח. כימיה מהרגע הראשון. וזה לא דבר שאפשר לדעת מראש.

מחוסר זמן ריפרפתי ואחזור יותר מאוחר הערב לקרוא.
אהבת עולם, גם לי יש חשש שאפגע יותר, שמישהי תגיד לי שמה שאני מרגישה זה לא באמת או תבטל אותי באיזושהי צורה. זו ההתלבטות העיקרית שלי ובגלל זה אני מאוד לחוצה למצוא מטפלת מומלצת ויודעת שאני זקוקה לאחת מהסוג המכיל והאימהי ולא קשוחה.
את שאר הדף לא הספיקותי לקרוא אבל תודה וגם לאפרת כמובן. אחזור אח"כ לקרוא.

כאן יש תהליך של רובן Z שהעביר לעצמו מסע בעקבות קריאת הספר: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=1394812

אפרת תודה. אני אקרא כשאתפנה.
אם קשה לך עם הדברים שכתבתי את מוזמנת למחוק אותם. לא חשוב לי אם יישארו או ימחקו.

חוויות של אנשים שעברו מסע.
פה יש מישהי שאינני מכירה, וכתבה על התהליך המופלא שעברה (שימי לב בגובות על כך שהיא מדווחת גם על שיפור בסמנים פיזיים!):
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1521637

ושני מסעות שהעברתי (נראה לי יש לפחות מטופלת נוספת שכתבה בבלוג שלה, אולי אמצא גם והמטופלים כתבו עליהם בבלוגים שלהם:
מלקיאדס:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1344968
מאי:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1422372

[po]י פה[/po] פרנסתי היא בתחום אחר ולא כמטפלת. וכן, השיטה יקרה לליבי, וראיתי לכמה אנשים היא עוזרת.
זו הרגשה של חילול קודש מבחינתי. להטיח רפש על זהב, כי את לא רואה שהוא מנצנץ בזוית שבה את עומדת.

ולמה לקבוע מה כן אפשר להשתמש בו למטרות פרנסה ומה לא?
עבור ילדים - זה עובד נהדר בהנחיה קבוצתית, ובכלל התהליכים שלהם קצרים ביותר.
למבוגרים זה פחות אפקטיבי. מטופל מבוגר עם סוגיה קשה צריך מטפל שינחה אותו איך לפרק אותה, בעיקר כשהמיינד שלו מתנגד.
לכן אני לא חושבת שלעבוד רק עם דיסקים זה מספיק. או להעביר לעצמך טיפולים - גם כמטפל - כי המיינד שלך יעשה הכל להתחמק מהנקודות הכואבות והקשות באמת ולא יצליח לפרקן לרב באורח משמעותי.

את רוצה שיועברו טיפולים של 1-3 שעות בחינם לקהל הרחב. יש מי שרוצה להתנדב ולהעביר כך את מנו, או חלק מזמנו, ויש מי שבוחר להתפרנס מזה. זכותו.
לא ברור לי למה רופא זכאי להתפרנס מלימודיו, או שרברב ממקצועיותו ומטפל אלטרנטיבי לא ראוי שיעשה זאת לדעתך.

אגב, רב השיטות והטיפולים מתחילים ומסתיימים עם שעון. דווקא במסע נהוג לשריין זמן רב למטופל, כדי לאפשר לדברים שיעלו לעלות.

ויחד עם כל מה שכתבתי על תהליך, אני מכירה שלל אנשים שסוגיה ספציפית בה רצו לטפל (עקרות, פוביה, אלרגיה עווד אם לנקוט דברים ברי מדידה ברורה יחסית) נפתרה תוך שעתיים.
את החוויות שלי כתבתי פעם בבלוג, שכרגע אינו באויר, ואין לי רצון לשחזרן כאן. יש סרטונים באתר של המסע. יש פה ושם תאורים במקומות אחרים.
כאן לדוג: http://thedeepjourney.blogspot.co.il/2009/08/blog-[po]post 04[/po].html
לי יש מטופלת אחרת שנכנסה להריון אחרי 7 שנות טיפולי פוריות, וטיפול מסע אחד.

אפרת , כמטפלת ומאמינה בשיטה, הדברים פגעו בך באופן אישי. לא התכוונתי לפגוע.
דיברתי על תחושתיי שלי לגבי שלל השיטות החדשות שאמורות לתת מענה להרבה אנשים על סמך של ניסיון אחד של מפתח השיטה.
קראתי את המסע, פעמיים , בתקופות שונות ובמרווחי זמן גדולים. , לכן הדברים שכתבתי באים מתוך תחושותיי וניסיוני.
ולמרות הכל , עדיין אני מבקשת לשמוע מטופלים שעברו את השיטה (הזאת לצורך העניין) ולספר על חוויה משנת חיים..
השיטה ברור שיש לה איכות ותוצאות, היא לא הומצאה למטרות רווח. אבל לא יתכן תהליך אמיתי שמתחיל עם שעון ומתסתיים כשהשעון מורה על שעת סיום.
אני שמחה מאד לשמוע שהשיטה מועברת ליועצים ומורם ממשרד החינוך, ושזה אפקטיבי ועוזר לילדים. כן יירבו.
וזאת הדרך להשתמש בשיטות האלו, בשימוש נרחב ולא למטרות רווח ופרנסה. מפה אני מדברת ועל זה אני מדברת.
כל טוב, יפה

ואהבת - אם יש לך הרגשה שאת כשלון או חסרת תקנה - באופן כללי ועוד לפני העבודה עם המסע - ייתכן שנדרש שינוי אמונות כדי לנקות את התחושות האלו, שמחבלות ביכולת שלך להשתמש לטובתך בשיטה הזו, ובאחרות, כדי לפתור את הנושאים העמוקים עליהם רצית לעבוד.
ואם נחזור למה שכתבתי לך בככר - אז יכול להיות שמכיוון שאלו האמונות העמוקות שלך - את חוזרת ובוראת מצב בו זה מה שאת משחזרת במציאות.

אני מכירה את הנושא הזה מקרוב. אם את רוצה לדון בו, בואי נעשה את זה במקום אחר. זו נראית לי הסטה של הדיון.
אני כן מאמינה שלגבי שיטות שעובדות היטב עבור רבים - אם זה לא עבד כלל עבור מישהו אז..
[b] או [/b]שזה לא המפתח האישי שלו* - אני מאמינה שזו הסיבה לכך שיש שיטות רבות כל כך, כי לאנשים שונים עובדים מפתחות שונים. מהניסיון שלי, "המסע" הוא מפתח שמתאים עבור רבים במיוחד.
[b] או [/b]שיש לו אמונות מגבילות* - אי אמונה שיכולים לעזור לו, שהוא ראוי שיעזרו לו, שהוא ראוי לטוב, אי אמונה שהמצב שלו יכול להשתפר, שמישהו חיצוני יכול לעזור לו, שאפשר לשפר משהו בתחום הזה בחייו וכו'.
ולא מעיד על שיטה שעובדת עבור רבים אחרים היטב.

[po]י פה[/po] - לא יודעת מה את יודעת על השיטה, או מה שמעת עליה לפני כן, אבל מבחינתי כל מה שכתבת פה -ש שגם אם כיוונת באופן כללי לכל מיני שיטות - פשוט מבייש שיושב בדף הזה.
בניגוד לדברים של אהבת שהם חוויות קשות שלה, ולגיטימיות לכל דיון,
הדברים שאת כתבת הן פשוט ביקורת מתוך בורות כלפי משהו.

המסע לא מתיימר להיות זבנג וגמרנו.
הוא לא מבטיח להביא אותך ללהארה ב-5 דקות, או בכלל. להפך, יש שלל סדנאות מתקדמות כדי להמשיך ולהשיל שלל רבדים ומסכות ודפוסי אגו.
קווין סיפר בסדנו נו-אגו שהייתי בה שבהתחלה עבד על דברים קרובים לסוגייה המרכזית במשך זמן רב, פשוט כי לא היה בשל עדיין לעבוד על הלב של הסוגיות בבסיסי דפוסי האגו שלו.
ולקח לו זמן ופרוק וריפוי של דברים מסביב, כדי להגיע לעבודה עם הדברים המרכזיים - זה מסר של זבנג וגמרנו? של שיטת אינסטנט שתפתור את כל בעיותייך בשעתיים??

הספר נמכר בארץ באלפי עותקים, מאות, אם לא כבר אלפים, עברו את הסדנאות בארץ. אנשים שהתרשמו שהשיטה הזו חזקה, אפקטיבית, והשפיעה עליהם אישית ועל הסובבים אותם, וראו כמה היא מצליחה לדור ולרפא ברמה העמוקה - בחרו ללכת ללמוד את השיטה.
יש כ-100 כאלו בארץ. אני בטוחה שגם ל-100 האלו יש ימים טבים וימים טובים פחות. יש ימים של חיבור טהור ואחרים של קצת יותר ערבול.
השיטה הזו מתפשטת בעולם כי היא לא מסחרה, כי אנשים מרגישים שהיא עובדת.
היא מועברת ליועצים ולמורים ממשרד החינוך, כי גם שם התרשמו שזה אפקטיבי ועוזר לילדים (זה הופץ בבי"ס באופן נרחב יחסית באוסטרליה וגם בדרום אפריקה, שם חוו ירידה מאסיבית באלימות בעקבות זאת), בארץ מורות ויועצות יכולות להשתמש בכלי על עצמן, ובו או בחלקים ממנו על ילדים למיטב הבנתן.
אישית שמעתי שלל סיפורי הצלחה מדהימים בהקשר הזה.
לדוג' - http://www.prag.co.il/pdf/chapters/kkk.pdf
אבל זה ממש מההתחלה, ויש עוד שלל סיפורי הצלחה מאז בתחום.

אז לטעון שיש פה אנשים שמחקים באופן שטחי את מפתח השיטה, בלי לחוש חוויות עמוקות - זה פשוט זלזול עמוק בשיטה, שעשתה כל כך הרבה טוב לכך כך הרבה אנשים.
גם אם היא במרה לא המפתח עבור אהבת, או שהיא נתקלה באנשים הפחות מאתימים שלחצו לה על הכפתורים שיעצרו אפקט הפוך.

[u]אולי פשוט אני מאוד רגישה לניואנסים. אבל לדעתי זה צועק לשמיים.[/u]
לא, את צודקת, זה צועק לשמיים.
אף אחד מהדברים האלו לא אמור היה להתרחש או להאמר.

אם את לא מוכנה לסלוח, בשביל יש סייעים, שישתמשו בשלל כלים מתקדמים ויעזרו לפרוק ולשחרר את מה שעוד תקוע שם. לא רק זה, אפילו אם מגיעים לסיום, ובאינטגרציה דבירם לא נראים טוב, התפקיד של המטפל הוא להחזיר אותך למדורה,
ולעודד אותך לחזור לשם אפילו אם את לא מעוניינת "לםפתוח מחדש הכל" או "רוצה כבר לסיים" - כדי שהתהליך באמת יהיה עמוק. כדי שכל מה שאפשר ישתחרר בנקודה הזו (שוב - זה גם תלוי במקום של הבשלות שלך בואתו הרגע).
יש שלל כלים שיכולים לעזור בנקודה הזו.
התגובות שקיבלת הן בהחלט לא האפשרויות שנלמדות או קיימות בשיטה.

לגבי השאלות את ברנדון - הבעי היא שכולם רוצים לתקשר אית הולשאול, וזה לא גמר. ואם יהיה סשן קצר ובו לא תספיקי לשאול, וודאי תרגישי מאוכזבת עוד יותר.
ממש לא חושבת שזה זלזול. לא כל סדנה בנויה אותו הדבר,

אני בהחלט אעביר את הדברים שכתבת הלאה. גם בארץ, וגם לארגון הבינ"ל.
זו ממש ממש לא רוח המסע, ואני מצטערת שזה מה שיצא לך לחוות.

לגבי מה שאמרת שהוא טיפשי - אולי דווקא פה כן הקשיבו לשיפוט שלך, וגם את זה את מבקרת?
(אני לא יודעת מה עלה ובאיזה אופן. יש הנחיות עפ"י מה לבחור זיכרון שעולה אם עולים כמה)

גם מסעות שעברתי בידי אנשים בסדנאות בסיס או בקרב מטפלים שאינם מאלו שאני אישית הכי מעריכה כמדהימים בתחום - ממש לא נראו כך.

כל מה שאת מתארת שראית הוא נורמלי לגמרי.
מעגלים ודברים שחוזרים על עצמם - וגם הרגשת חוסר הסבלנות שלך עצמך לתהליך (מכירה את זה היטב). שלא באמת קשור לעובדה שיש או אין הכלה מבחוץ, אם אנחנו רגילים שאין סבלנות אלינו או מצפים שנגיע לאנשהו,
אז כשזה קורה אנחנו חסרי סבלנות לעצמנו ולכך שזה לא "זבנג וגמרנו" א כי מישהו אמר שזה צריך, אלא כי אנחנו רוצים שזה יהיה.

אגב, המסע מעולם לא התיימרה להיות שיטת זנג וגמרנו - זה מסע. לא אחד, אלא מתמשך. ברנדון ממליצה למטפלים לעבור טיפולים באופן קבוע.

התחשובה שאנחנו מדמיינים דברים ולא בטוחים אם אנחנו ממציאים או שזה ""אמיתי" קורית גם היא בשלל שיטות נוספות, שחזור גלגולים ועוד. היא אינה ייחודית למסע, וגם היא טבעית לגמרי.
וגם - כן, המיינד כל הזמן מנסה לתעתע בנו. להזיז אותנו לחזרה לאזורי הנוחות שלנו. הרחק מהכאבים שלנו.
ואצל חלק מהמטופלים יש שלבים שאכן לוקחים המון-המון-המון זמן. ולכן מסע יכול להמשך גם 3 שעות.

אני רק יכולה לחשוב על שלל מצבים בהם - מטופל הגיע לאינטגרציה - והיה ברור שדברים עם אמא שלו לא סגורים ו-3 פעמים החזרתי אותו למדורה.
מטופל "סיים טיפול" יאללה סגרנו הכלף, יש לו רכבת (אחרונה) לתפוס, ובמקום לסיים מגיעות שתי דמויות למדורה - כנראה שהן היו צריכות להגיע ויד עוד דברים קשורים שצריכים להשתחרר עכשיו.
אני יכולה לשחרר אותו ושנמשיך בפעם הבאה (זה גם ממש יתאים ללו"ז שלו עם הרכבת), אבל זה מה שנכון שיקרה עכשיו - אז ממשיכים לשם.

ולאחרונה מטפלת (שהעברתי לה טיפול) אמרה לי - "ואוו כמה סבלנות יש לך" - וזה ממש הפתיע אותי. כי ברור לי שלכל מטפל צריכה להיות את הסבלנות וההכלה הזו.

תודה [po]אהבת עולם[/po] :-), הניסיון שלך מאשש לי את תחושתי. אי אפשר להגיע לתוצאות המיוחלות בשיטת האינסטנט.
עם סטופר ביד, ו שלוש, שתיים , אחת.. התחל.. והופ, עכשיו סיים. "נו, ראית את האור?" :-D
זה הופך למגיפה בימים האלו, חווה מישהו חוויה מטלטלת , שעשתה ריפוי ברמות מסוימות עבורו ,והוא הופך אותה לשיטה, למסחרה.
והוא מכשיר מטפלים שיילמדו את מה שהוא חווה, והמטפלים בין אם חוו ובין אם לא, מעבירים הלאה את ה"ידע", ועד שזה מגיע למטופל, זה ריק מאמת, יש רק טכניקות
וסכמות מצויירות על השלבים של זה. ואותה חוויה שחווה ממציא השיטה הופכת לביצת זהב שמכניסה הרבה כסף..

מסכימה אתך בעניין של עבודה בזוגות מול אנשים שעצמם מגיעים בשביל להגיע ל"הארה"..
הם לא יכולים ואין להם רצון ברוב המקרים להיות המטפל עצמו, הם עצמם מגיעים לפתור משהו עבור עצמם.

אלה שקוראים את דבריי ולא מסכימים אתם, אלה שמצאו מטפל טוב ועברו חוויה משמעותית ששינתה אצלם דפוסים לא רצויים - בואו ספרו.. אולי עדיין יש ערך מוסף לטיפול הזה..
יום רך,
כאן אני מתייחסת לאין ספור "שיטות", לא רק ל"המסע"..
אנחנו , בני האדם מחפשים מישהו שיושיע אותנו. מאמינים שיש מישהו שיודע טוב יותר מאיתנו. יש בנו את הילד /ה הקטן שמחפש את המבוגר היודע טוב יותר..

אה, ועוד דבר אחרון :-) -
יכול להיות שזה לא קשור רק לאנשים שעבדתי איתם אלא לשיטה עצמה שאולי פשוט לא מתאימה לי.

כל הזמן הייתה לי הרגשה שהמיינד מתעתע בי.
ראיתי דברים ולא ידעתי אם זה באמת ה'חוכמה הפנימית' או שזה המיינד.
ראיתי דברים במעגלים.
ראיתי דברים שכאילו מתקדמים לאיזה כיוון, ואז הכל חזר לנקודת ההתחלה.
ההתחבשות הזאת לקחה המון המון זמן (המון !), הרגשתי ממש לא נעים ממי שעבד איתי שאני לא מגיעה לשום מקום - וכמובן שה'לא נעים' הזה לא עזר במיוחד, וחוזר חלילה.

אבל מצד שני, יכול להיות אם הייתי מרגישה הכלה מלאה, אז הייתי יותר נינוחה והיה לי קל יותר.
גם ה'מטפלים' לפעמים כאילו איבדו את הסבלנות לאיזה כיוון שהתהליך לקח (נגיד אחרי שסיימנו לכאורה עם תהליך הסליחה והמשכנו הלאה, הרגשתי שזה לא באמת סגור - וכבר לא הייתה להם סבלנות לחזור ולסגור את זה, או תמונה שראיתי ואמרתי 'לא, זה נראה לי טיפשי' אז הם גם אמרו לי לעזוב את התמונה הזאת - שאולי לא באמת הייתה טיפשית) - ואולי אם כן היו סומכים על מה שקורה לי והולכים עם זה - זה כן היה מגיע לאיזה מקום.

אבל אולי גם לא. אני לא באמת יודעת.
אני מודה על האמת - כל העניין הזה השאיר לי תחושה עם עצמי של 'כישלון'. כאילו אני חסרת תקנה. :-(

שוב, אני מאמינה שלהרבה אנשים זה עזר.
בגלל זה אני כלכך מאוכזבת ומתוסכלת שהרגשתי שזה לא עוזר לי בכלל בכלל. גם לא אחרי זמן. (כי לפחות מהטיפול הראשון שעשיתי עברו לפחות שנה וחצי, אולי שנתיים).
וכפי שכתבתי כן עשיתי זאת יותר מפעם אחת.

בסדנא עצמה אני בהחלט עבדתי עם סייעים ומטפלים. כבר בערב הראשון כי זה לקח לי המון זמן וראינו שהבחורה שאיתי לא תספיק לעשות תהליך, אז החליפו אותה בסייע.
ולמחרת כבר מראש ביקשתי לעבוד עם מטפל. ועבדתי. וגם ביום האחרון.
מכל אלה שעבדו איתי הייתה רק אחת שהרגשתי שהיא לגמרי לגמרי מכילה. עם כל השאר הרגשתי שזה מגיע לנקודות מסוימות ששם הם כבר לא מכילים, ואותי אישית זה מכווץ.

מה לדעתי זה טיפול לא מקצועי או חוסר הכלה?
אם אני מרגישה למשל בשלב ה'מדורה' שקשה לי לסלוח לאמא שלי, כלומר אני מאוד רוצה לסלוח ואני יודעת שהתהליך אמור להגיע לנקודה הזאת אבל אני לא מרגישה שמבפנים אני באמת יכולה לסלוח, ולכן אני לא יודעת איך להמשיך משם, לא מרגישה מוכנה להמשיך לסגירת התהליך, (גם סליחה ברמת הנשמה לא מרגישה לי באמת נוגעת בנקודה), והסייע שאיתי לא יודע איך להמשיך, ולכן ניגשת אליי מטפלת לכאורה מקצועית ואומרת לי 'את לא רוצה לסלוח? טוב אז תמשיכי לסבול' -
זה לא מקצועי !!!
או שואלת אותי 'אז את רוצה שאמא שלך תמות?' ואני אומרת 'לא מה פתאום אני אוהבת אותה', והיא 'נו את רואה אז מה הבעיה'. נו, באמת ! |אוף|

או במקרה אחר, שאני רואה ברבדים של הרגש שעולה בי רוע, ומי שעובדת איתי אומרת לי 'את לא נראית לי רעה ביומיום'. ואחרי רגע מוסיפה 'טוב מאוד'.
זה סוגר לגמרי.
כי בטיפול הכל אמור להיות בסדר כשהוא עולה, גם 'רוע', גם כעס, גם אלימות. אפילו אם אני רואה את עצמי חותכת את אמא שלי לאלף חתיכות.
ברגע שהיא אומרת שטוב מאוד שאני לא רעה, אני כבר לא מרגישה לגיטימציה כשעולות בי תחושות רעות. הרי זה בדיוק מה שאני מפחדת ממנו ביומיום. להיות 'רעה'.

או מטפלת אחרת, כשראיתי בתוכי קוף קטן שאין לו קול ואף אחד לא שומע אותו הופך לגורילה מאחורי סורגים שרוצה לשבור את הסורגים ולצאת ולדרוס את כל מה שבדרכה - אז המטפלת אומרת: 'אנחנו לא עושים דברים כאלה'. או 'אבל אם הגורילה תהרוס את הכל היא תישאר לבד בעולם'.
תודה רבה באמת ! לא חשבתי על זה ! :-P
הרי זאת בדיוק הסיבה שאני לא מרשה לעצמי לכעוס, להביע כעס. מהפחד להישאר לבד.
כשסוף סוף זה רוצה לצאת - ובדמיון ! הרי זה בדמיון ! אף אחד לא הולך להיפגע מזה - אז במקום לתת לזה מקום, סוף סוף פעם אחת לתת לזה מקום - היא נועצת את החרב בדיוק במקום הנכון. וזהו ! מכת חרב על כל התהליך.
(ולא, אני לא דמיינתי שזה מה שקרה. בשיחה איתה אח"כ היא התבצרה בזה שזה בסדר גמור לומר דברים כאלה, היא הכניסה את ה'אינטואיציה' שלה, ונעלבה ממני שאני אומרת לה איך לעשות...)

ולצערי, כפי שכתבתי מלבד אחת שהרגשתי שהיא ממש מכילה (חשבתי לעבוד איתה אחרי הסדנא אבל פשוט יצאה לי כל הרוח מהמפרשים) - כמעט כל מי שעבדתי איתו חזר על טעויות גסות כאלה. (לא טעויות עדינות. לא כאלה שאני מפרשנת. טעויות [b]גסות[/b] !)
אני הרגשתי שאנשים פשוט לא מבינים איך תהליך פנימי צריך לעבוד. בחיי.

אולי פשוט אני מאוד רגישה לניואנסים. אבל לדעתי זה צועק לשמיים.

ודבר אחרון - אני יודעת שהיה אפשר לשאול גם מטפלים ולא רק סייעים. וזה גם מה שעשיתי. שאלתי שאלות כמה וכמה מטפלים.
אבל כפי שהבנת - לא התרשמתי יותר מדי מהתשובות שלהם. (מה גם שהיו דברים שכל אחד מהם אמר לי תשובה הפוכה).
היה לי חשוב לשמוע את דעתה של ברנדון עצמה בשאלות הספציפיות האלה, ולא הייתה לי שום אפשרות.

לדעתי זה זלזול בקהל שלא נותנים לשאול ישירות את ברנדון. אפילו לא באיזה סשן שאלות קצר בתוך כל השלושה ימים הארוכים האלה.

אהבת,

לדעתי אחת הבעיות עם המסע הוא שממליצים לאנשים לקרוא את הספר לפני כן.
בין היתר בדיוק עקב מה שאת מתארת - שאנשים חושבים שהם צריכים להגיע למקום מסוים.
אין שםו צורך להגיע ל"מקור" כדי שיהיה טיפול מוצלח.
מעבר לכך להגיע למקור זה לא אומר להגיע להארה. זו פרשנות שלך. ברנדון ממש לא אומרת את זה.
מעבר לכך, המון אנשים מכירים את המקום הזה, וחווים או חוו אותו, גם אם לרגעים בודדים במהלך חייהם. זה יכול להיות גם אחרי סדנת מדיטציה או במהלכה, במהלך טקס או ארוע משמעותי, או כך בספונטניות בטבע, או על הספה.
אני לא מרגישה שיש האדרה של המקור, אני חושבת שאנשים שקוראים את הספר מאדירים אותו.
טיפול יכול להיות מדהים ואפקטיבי כלל מבלי להגיע למקור. או להתחיל מהטיפול הפיזי או משינוי אמונות, וכלל לא מהתהליך הרגשי שבו יש הגעה למקור.

לגבי הסייעים בסדנאות - חלקם מטפלי מסע מוסמכים, אחרים הם אנשים שעברו סדנת בסיס כזו בת 3 ימים וחזרו כסייעים.
רמת השליטה במסע ורמת הטיפול והניסיון כמובן - שונות מהותית.

לגבי המקור - יש אינטגרציה בסוף היום הראושן. בדיוק כדי שתאמרי - לא הרגשתי. לא הייתי שם, מרגישה שמשהו התפקשש לי.
במקרה כזה, אם זה מוקדם, אז יחזירו אתך פנימה עם סייע שידאג שהתהליך יהיה משמעותי ועמוק. או מה שעושים בד"כ, זה מזמינים למחרת בבוקר לטיפול עם סייע.
אבל אם לא תאמרי לאף אחד, אז גם לא תוכלי להפוך את הסדנה לדבר הכימוצלח עבורך. כי לא תאפשרי לצוות לעזור לך להגיע למקומות העמוקים ולרפא אותם.
וכן, הייתי סייעת בכמה סדנאות. אני יודעת איך זה מתנהל. מאז יש רק צוות יותר ויותר מיומן שנוכח בסדנאות, וחלק הם כאמור גם אנשים שעברו סדנת בסיס בלבד.

לגבי שאלות, אם היית מבקשת לשאול מישהו שהוא מטפל, היו מפנים אותך לכאלו, והיית מקבלת תשובות מעולות. באמת. מעבר לכך, בכל סדנה יש גם נציגים בכירים של המסע מחו"ל שמגיעים לעזור. כל אדם בצוות שמגיע עם ברנדון, כולל מי שאמון על הסאונד והסייעת האישית שלה, הם אנשים שעברו את מסלול המטפלים בשיטה ועברו בעצמם והעבירו שלל מסעות. חבל שלא שאלת.
אני מבטיחה לך שברנדון מדגישה שיש לסמוך על האינטיליגנציה הפנימית של המטופל, במיוחד כפיש היא באה לידיד ביטוי באמצעות המנטור שלו. ושאם המטפל חושב שמשהו אחר מתאים, עליו לשאול אם הוא יכול להציע הצעה (נאמר לשינוי אמונה), אבל שאם המטופל אומר שההצעה אינה מרגישה לו נכונה, על המטפל לשחרר/ לזרוק אותה. אנשים שונים נמצאים במקומות שונים.
מעבר לכך, יצא לי גם להתקל במקרה בו מטופלת כל כך נפגעה מעצם העובדה שהצעתי משהו (שבחרה לשמוע), שמיד התקיפה אותי ושייכה לי שלל דברים שהיו לגמרי שלה. מבחינתי אם אמרה שלא התאים, זה לא מתאים,
אבל היא התעקשה כבר שאני כופה עליה דברים, כשהיה ברור שמדובר בדפוס שקיים בחייה והיא מניחה שגם אני משעתקת אותו (אגב, היא היתה מטופלת מאוד מאוד מרוצה. גם אחרי הטיפולים וגם מתוצאותיהם לאחר תקופה. כך שברור לי שזה לא היה החלק המשמעותי בעניין).
אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, או שהיתה באמת אי תאימות ואי דיוק מצד המטפלים והסייעים בהם נתקלת. אבל בהחלט ישנה גם האופציה של פרשנות רגישה שלנו, במקום כה רגיש, שהיא שאחרים מבקרים אותנו, גם כשזה לא המצב.

לגבי הצלחות או לא - שמעת על פסיכולוגים שמספרים לך על הכשלונות שלהם? על כל תהליך או שיטה אחרים שמספרים לך על הכשלונות שלהם?
ברצינות.
יש אנשים שלא יוצאים עם מה שהם ציפו לקבל. לא יודעת אם זה אומר שהם לא הצליחו. או שהתהליך לא הצליח.
לפעמים אנחנו לא בשלים לשנות עכשיו את מה שאנחנו רוצים לשנות. אז נתנגד ממש חזק, ריפוי מלא לא יהיה שם.
לפעמים אנחנו מתעקשים שאנחנו יודעים מה המקור של הבעיה, וחוסמים גישה לדברים אחרים שהיו שם. או שהיו לפני.
ישנם גם מקרים שדורשים הרבה הרבה יותר מטיפול אחד כדי לשחררם.
האמת? את הראשונה שאני שומעת ממנה שהיא ממש מאוכזבת. באמת.
יכול להיות שיש עוד. אבל לי לא יצא לתקשר איתם.

לא כל מי שהעברתי לו טיפול ראה ניסים ונפלאות ואת כל מה שהוא רוצה מתגשם - אבל בהחלט לא שמעתי אכזבות, גם אחרי חודש וחודשיים.
ובהחלט הייתי עדה לתהליכי ריפוי רגשי ופיזי מדהימים.

וכן, לכל אחד יש את המפתח שלו. ולכן יש כל כך הרבה שיטות. כי כל אחת עובדת ממש ממש טוב עבור אנשים עם מפתח שונה.
ספציפית עבור זו - ראיתי מגוון רחב ביותר של אנשים שהמפתח הזה התאים להם.

אבל למרות כל מה שכתבתי, לא הייתי מונעת ממי שמתעניין לנסות את השיטה, כיוון שהרבה אנשים כן אומרים שהיא עזרה להם, אז למה לא לנסות?
אני כן מאמינה שיש הרבה אנשים שזה כן עזר להם. לי לצערי לא.

מהניסיון שלי עם שיטת המסע:

עשיתי לפני כשנה וחצי מסע. זה לקח כמה שעות טובות, היה נראה שנגע בדברים חשובים, אבל... כל שינוי לא קרה בעקבות זה.
היה גם במיקום רחוק לי, אז עזבתי את זה.

לאחרונה נתקלתי שוב בספר, התחלתי לקרוא בו, התלהבתי מחדש, הרגשתי שזה ממש נשמע אמיתי, שזה חייב להיות אמיתי, שאני רוצה לנסות שוב -
אז הלכתי למטפלת אחרת ששמעתי עליה המלצות ועשיתי מסע.
בחלק הראשון הרגשתי שהמיינד די מפריע לי בתהליך, אבל לאט לאט שחררתי, ודווקא לקראת הסוף כשהרגשתי שסוף סוף עולה משהו ממש חשוב, המטפלת התערבה בצורה שהרגישה לי שיפוטית, חסמה אותי והפריעה לתהליך. כשניסיתי לומר לה את זה היא רק התרגזה, הוסיפה עוד שיפוטיות, ובסוף בחרה להיעלב ממני באופן אישי.
כך שיצאתי לא רק לא עם ריפוי אלא עם פגיעה נוספת.

עדיין לא התייאשתי והלכתי לטיפול נוסף אצל מטפלת אחרת שגם עליה שמעתי תשבחות.
הרגשתי שהיא עומדת עם סטופר, ומזרזת אותי 'לראות דברים', כי צריך להגיע לסיום התהליך. (נתנה לכתחילה זמן הרבה יותר קצר ממטפלים אחרים דרך אגב).
אז ראיתי את הדברים שהיה 'צריך לראות' כי כבר לא נשאר זמן וחיכה לה עוד מטופל, הלכתי הביתה ושום דבר לא קרה.

ועדיין לא התייאשתי:
שמעתי שברנדון בייס עצמה באה לארץ, אז הלכתי לסדנת סופ"ש של 3 ימים. שילמתי הרבה כסף, השקעתי הרבה אנרגיה - וזה פשוט לא היה זה.

אני לא יודעת איך זה, אבל מהספר נשמע שכל מי שעושה את המסע תוך תהליך ממש קצר מגיע לאיזה שלב של חוויית אור אינסופי, המהות, המקור... (או איך שלא קוראים לזה).
משיחה עם אנשים שעשו את המסע מתברר שהרבה בכלל לא חוו את זה. או שחוו משהו בזעיר אנפין. או שמספרים לעצמם שחוו את זה.
אומרים לי 'זה לא בהכרח איך שהיא מתארת את זה, זה יכול להיות משהו הרבה יותר מינורי'. נו באמת. אני בטוחה שכשמגיעים למקור יודעים את זה טוב מאוד, ואם זה לא זה אז זה לא זה. (בדיוק כמו אורגזמה !)

אני הייתי ממש מתוסכלת מהעניין הזה.
הרגשתי שאני בכלל לא קרובה ל'מקור', והדבר הכי קרוב שהייתי זה לראות בעיני רוחי אור, שזה דבר שאני יכולה לעשות בכל רגע נתון, אפילו עכשיו. זה נקרא 'לדמיין' !!!
בין זה לבין המקור המרחק גדול.

זה שמראש בכלל יודעים לאן אמורים להגיע, זה מבחינתי הופך את זה ללא אותנטי.
הרבה יספרו לעצמם שהם הגיעו לשם, רק בגלל שזה מה ש'אמור' לקרות.
או שאני דוחקת בעצמי להגיע לשם. אם זה לא קורה אני מתוסכלת.

באיזה שלב ברנדון עשתה תרגיל קטן של כמה דקות, ואח"כ שאלה מי חווה עכשיו את המקור. וכמעט כל האולם הצביע.
חשבתי שאני משתגעת.
הרי ה'מקור' הזה שהיא מדברת עליו זה מה שכל השנים חיפשנו - זה ה'להגיע להארה'.
פתאום כו-לם מגיעים לזה תוך כמה דקות? באמת???!!!
ב-א-מ-ת חוויתם עכשיו את המקור?
או שאולי כמוני ראו קצת אור וחשבו שלזה היא מתכוונת? או ששכנעו את עצמם שהגיעו לשם כדי להרגיש טוב?
ואם באמת כולם היו שם ורק אני לא - אז מה זה אומר עליי?

גם התהליכים שעשינו שם שרובם היו אחד עם השני (עם תלמידים חדשים כמוני) או עם הלפרים - עשו לי לא טוב.
לתפיסתי כדי להעביר מישהו תהליך המסע צריך להיות נקי לחלוטין לחלוטין לחלוטין - בלי שום שיפוטיות, בלי שום דעות משל עצמך על מה שהבנאדם חווה, בלי לנסות לנתב אותו לפי הרעיונות שלך...
וזה לא מה שקרה שם.

כבר הראשונה שעשתה איתי הביעה שיפוטיות על משהו שעלה לי. כמובן שזה מיד סגר אותי ואח"כ כבר לא העזתי להעלות את אותו הדבר שוב.
אח"כ גם הלפרים שעבדו איתי עשו טעויות דומות.

למיטב הבנתי האנשים שם, אפילו ההלפרים, לא הוכשרו מספיק. והטעויות האלה הרות גורל.

דבר נוסף שמאוד הפריע לי - לא היה אף שלב שהיה אפשר לשאול את ברנדון שאלות באופן ישיר.
היא רק דיברה (ודיברה ודיברה ודיברה....), ולא הקצתה שום זמן לשאלות.
כל פעם שהיו לי שאלות, אמרו לי לשאול את ההלפרים. (שכאמור, ראיתי כבר כמה הם יודעים... :-/)

לסיכום:
[list]
[*] בחוויה הכללית - אמנם בתהליכים שעשיתי עלו דברים שהיו נראים כמשמעותיים (גם בטיפולים וגם בסדנא), ראיתי הרבה דברים על המסך הפנימי, והיה נראה שחייבת להיות לזה השפעה - אבל העובדה היא ששום דבר לא קרה בעקבות זה בחיים שלי. ממש כלום. (ואני אחת שמאוד מאוד ערה לכל שינוי הכי קטן !).
[*] גם אנשים מהמניין, גם הלפרים וגם מטפלים מוכרים חזרו על טעויות קשות בעיניי, שהיה מן הראוי שברנדון תתן עליהן את הדעת ותכשיר אנשים בצורה הרבה יותר מעמיקה. במיוחד בכל מה שקשור ללסמוך עד הסוף על החוכמה הפנימית של הבן אדם, ופשוט לא לערב את שיפוטיהם ורעיונותיהם !!!
[*] היה ראוי שבסדנא ברנדון תתן אפשרות לשאול אותה ישירות ולא הכל דרך ההלפרים.
[*] נדמה לי שיש האדרה גדולה מדי בספר שלה ובסיפורים שלה של ה'חזרה למקור'.
[/list]
היא מספרת רק על סיפורי ההצלחה. האם ייתכן שיש עוד כמוני - שלא הגיעו למקור? האם ייתכן שיש עוד כמוני שלא הגיעו לשום תוצאות? שהתאכזבו? על זה היא לא מספרת אז אין לי דרך לדעת אם זו רק אני או מה...
אבל אם יש עוד כמוני, אז נראה לי שמן הראוי היה להעמיד דברים בפרופורציות, ולא ליצור כאלו ציפיות.... שכמובן גם פוגעות בתהליך...

באופן כללי, אני יכולה לומר שאני מאוד מאוד מאוכזבת. ממש השקעתי המון בזה, ממש האמנתי בשיטה הזו, ממש ציפיתי ורציתי שינוי - אבל נראה שזאת לא השיטה בשבילי.... :-(
לא רק שזה לא עזר לי, מבחינות מסוימות גם נפגעתי יותר.

כן, אני שומעת על החווייה הזו לגבי טיפול פסיכולוגי...
לכן אני פתוחה גם לשיטות טיפול אחרות ולקצב אחר של הדברים...וגם לטיפול פסיכולוגי שמשמעותי בכל פגישה.

תודה.
מיכל, החוויה האישית שלי שבגללה כתבתי את דעתי על טיפול פסיכולוגי קונבנציונלי בא מניסיון שעברנו כזוג בטיפול זוגי לפני כשנתיים, אצל פסיכולוגית.
היינו כעשר פגישות, מעבר לזה שאשכרה התרוששנו, גם הייתה תחושה שזה יכל להימשך עוד ועוד ועוד כשבעצם בכל פגישה היו אולי 10 דקות משמעותיות וזה כבר ייאש אותי. אני בהחלט מחפשת משהו קצר טווח יותר ויעיל יותר (אם כי הטיפול הזוגי איזן אותנו וניקה משקעים ובאופן כללי הועיל, אבל הרבה בגלל עבודה ושיחות שאנחנו עשינו).
אכנס לדף הבית שלך :) .

חגית שלום,

שמי מיכל , אני פסיכולוגית קלינית וגם מלווה אנשים בשיטת המסע. ( ובעוד כל מיני שיטות לא לגמרי מקובלות על פסיכולוגים קונבנציונליים :-) )
אני יכולה להציע לך להיפגש לפגישת היכרות לראות אם יש כימיה והסכמה על הדרך,
אני בתל אביב.
( יש לי דף בית בבאופן )
אני לא מאמינה שטיפול פסיכולוגי הוא כזה שפשוט מיועד לשפוך כפי שכתבת.
אם עושים אותו נכון אז משיגים שינוי עמוק בהרגשה ויוצרים שינויים במציאות.
בכל מקרה בהצלחה.

אישית בחרתי ללמוד את השיטה הזו, אחרי שראיתי כמה היא עוזרת למגוון אנשים עם מגוון בעיות שונות.
אפשר לראות באתר של המסע סרטונים קצרים על חוויית הריפוי של המסע של מטפלים בשיטת המסע (חוויות על עצמם): http://www.thejourney.co.il/video/%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%95/

חגית, ממה שאת מתארת כאן, שיטת המסע בהחלט נשמעת הכיוון המתאים.
ד"ר סרוואן-שרייבר טוען שרבים מעדיפים לא לפנות לטיפול פסיכולוגי קונבנציונלי - בעיקר כי הפסיכותרפיה הוכיחה את עצמה שלא אפקטיבית.שהיא עולה יותר מאוטו, וגם אז לא מובטח אחרי שנים של טיפול וסכומי עתק, שהאדם יחוש שיפור.
אגב בשיטות שהוא ממליץ עליהן נמצאת EMDR, שאמורה לנקות/לרפא טראומות עבר. שזה בגדול מה שהמסע עושה גם כן.
זו שיטה אגב שנמצאת בשימוש של פסיכולוגים, ומדובר בה על 3-10 טיפולים.
אישית אני גם לא מאמינה שטיפול של חצי שנה עד חמש 0או 17..) הוא משהו שבאמצ עוזר. יש בעיה, אננו רוצים לה פתרון שיתחיל להשפיע כבר עכשיו.
בהחלט משהו שהאפקטיביות שלו גבוהה ומהירה יותר מ... מתישהו.

טוב, אז לאחר התכתבות קצרה עם [po]אפרת מ[/po] החלטתי לפתוח דף של המסע, נושא שמאוד מעניין אותי אישית ואשמח לשמוע עליו עוד ממי שהכיר או מי שעבר.
ההיכרות שלי היא רק מסדנת היכרות בפסטיבל שאקטי בשנה שעברה בהנחיית מאורין ברודי המדהימה. למרות זאת לא הצלחתי להתמסר לחלוטין לתהליך , כנראה בגלל שהייתי מוקפת בעוד 60-70 נשים סביבי ולא הצלחתי להתרכז. אבל מאז אני תוהה ביני לבין עצמי האם זהו הטיפול שאני צריכה לעבור. פשוט כי אני יודעת שאני צריכה לעבור טיפול כלשהו ולא יודעת להחליט איזה.

בת כמעט 40, מרגישה תקיעות וחוסר שביעות רצון כמעט בכל התחומים, משייכת הרבה מזה למשקעים שאני סוחבת מהילדות ולא רוצה לסחוב אותם יותר.

האיש שאיתי חשב שאולי כדאי לי להתחיל טיפול פסיכולוגי ופשוט לשפוך , אבל אין לי סבלנות וכסף לתהליך כל כך ארוך . לא מחפשת פיתרון קסמים אבל משהו יותר מטיפול פסיכולוגי קונבנציונלי.

אז מי יכול לעזור ?? החל בלספר קצת על הניסיון הפרטי שלהם וכלה בדברים טכניים יותר כמו בכמה טיפולים בדר"כ מדובר, מה העלויות, המלצות למטפלים וכו.

תודה לכם ויום טוב.