היי עייפות,
ממליצה לך לחשוב מה את רוצה, ואז להחליט, לפעול בכיוון ולהתייעץ אתנו על הפרטים (אם את רוצה).
יש הרבה אופציות בשלב הזה, וכולן פחות או יותר לגיטימיות.
שאלת המפתח היא: מה את רוצה, ומה את צריכה? ומה היא צריכה?
300 הנקות לילה (או כל מספר שיותר מ-2-3, בימים רגילים בלי משברים וצרכים מיוחדים) נראה לי כמו מתווה לא מוצלח גם בשביל הפעוטה וגם בשבילך.

לא.
אפשר לגמול לחלוטין בשלב זה.
השינה שלך יותר חשובה...

הי
האם אחרי גיל שנתיים פעוטה צ ר י כ ה את מליון הנקות הלילה? (בין 3 ל300...)
ה'ציצי הלך לישון' עובד,רק לפעמים ורק,בלילות מסוימים ואני כבר לא זוכרת מה זה לישון רצוף ב10 שנים האחרונות עם הפסקה של אולי שנה באמצע וגם אז לא ממש...
תודה

בטח שיש דרך להפחית את זה למעשה, כמה דרכים.

אבל לפני כן, אני תוהה: מה היו דפוסי השינה/הנקה שלה לפני החודש וחצי האחרונים?
וגם, האם היתה איזו מחלה או שינוי משמעותי בחייכם בערך בתקופה הזאת?

על הגבלת הנקות אני אכתוב הלשון נקבה, כי האם היא זו שמנהלת את זה:
בגיל הזה את יכולה לכוון לצמצום הנקות לילה או גמילת לילה. יש כמה אפשרויות, וזה תלוי עם מה את מרגישה נוח ומה לדעתך יהיה יותר קל לגורה.
אז למשל:
א. להגביל משך או מספר הנקות. להגיד לגורה: את יכולה לינוק מצד אחד, ואז מצד שני, ואז לחזור לישון.
כשאת רוצה שהיא תסיים, לתחום את היניקה בספירה, נניח אחד - שתיים - שלוש - ארבע - חמש - זהו!
וזהו.
כמובן, עדיף לתרגל את זה כמה פעמים ביום, בזמן שהיא עירנית ונוחה ללמוד. לשחק את זה עם בובות, או לספר את זה כסיפור על גורה שלמדה לישון בלילה, כדי שהיא תפנים את הכללים החדשים ותדע למה לצפות ותכיר אסטרטגיות הירדמות.
ואז בלילה את מזכירה לה שגמרנו לינוק, ועוזרת לה לחזור לישון בדרכים אחרות (לא כתבת איך סידורי השינה אצלכם).
אפשר לצפות שהיא תתרעם, תנסה לדחוף עוד, תנג'ס - אבל ברגע שאת מחליטה שזהו, אז זהו. תדבקי בזה, תמצאי דרכים להקל עליה (כן אתך במיטה, דווקא לא אתך, דובי, המהומים, טפיחות, להעביר את משמרות הלילה לאבא או שום דבר בכלל - מה שהכי מתחבר אליה), ובהערכה שלי, תוך שלושה-ארבעה לילות מתחילים לראות שיפור.
בדרך הזאת האמא שומרת על גמישות מסוימת, וה"לא" הוא נקודתי.

ב. אם נראה לכם שיהיה קשה לתת לה לינוק ואז להגביל נקודתית, אפשר ללכת על גמילת לילה כוללת. כן לתת לה את יניקת ההירדמות, אבל להגיד שזו האחרונה, ושאין יותר ציצי כל הלילה, עד שיש אור בחלון.
ושוב: להכין את הקרקע עם סיפורים, עם משחק בדובי, עם תרגול הסצנריו, כדי שהיא תדע למה לצפות (גם אם היא לא תאהב את זה - שזה לא ינחת עליה בהפתעה כשהיא כבר עייפה ורק רוצה להירגע ולא פנויה ללמידה).
ושוב - צפו לכמה לילות קשים, בזמן שהיא לומדת ומסתגלת, אבל זה אמור להשתפר תוך 3-4 לילות.
אם זה לא משתפר, לשקול לשנות את האסטרטגיה, או את סידורי השינה, או להוסיף / לחפש טכניקת הרגעה אחרות.

הגורה בת שנה וחודשיים.
בחודש וחצי האחרונים לא מפסיקה לינוק בלילה
כמעט כל הלילה
מה עושים? יש דרך להפחית את זה? גמילה חלקית או גמילת לילה? במצב הנוכחי אי אפשר להמשיך
נמצאת כל היום איתנו במשפחתון
אוכלת מוצקים בבררנות

תודה ענקית לכן, דפנה ותמרוש רוש.
תודה על המילים החמות, התמיכה שנותנות לי יותר בטחון בדרך שלי.
תודה על השיתוף של הנסיון שלכן, כל אחת עם הסיפור שלה.
דפנה, מה שאמרת על זה שעם הזמן הרגישות מתמתנת או אולי הילד/האדם לומד להתמודד איתה, מעודד. אני יודעת את זה אך לשמוע זאת ממישהי מניסיון מעודד כפליים.

אני מודה מאוד על ההמלצה שלכן בנוגע לספר. אלך לחפש אותו.
תמרוש רוש, בנוגע לכך שכל עוד לכולם טוב, מה זה משנה איך הולכים לישון, אני כ"כ מסכימה. פשוט כששומעים הרבה קולות, ועוד מאנשי מקצוע קשה שלא לתהות.

תודה לכן מכל הלב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בהקשר הזה, אני ממליצה לקרוא את הספר No-Cry Sleep solutions with toddlers and Pre-schoolers של אליזבט פנטלי
הוא תורגם גם לעברית.

בעצם מה שמטריד אותי זה השינויים האלה בהתנהגות. חשבתי שזה קורה אצל ילדים. ולאחרונה נאמר לי שהיא גדולה מדיי לקיצוניות כזאת. כלומר הטנטרומים עצמם אינם חריגים אבל זה שהוירוס משפיע ככה, שיש ממש תקופה שלמה שיש הרבה בכי והתקפים כן חריג.
זה חריג ביחס לאוכלוסיה הכללית, נכון, אבל אצל ילדים רגישים, או ילדים שיש להם תגובתיות-חושית גדולה, זה נשמע לי הגיוני. זה חלק מהתמונה.

אני מסכימה עם דפנה.
אין לי הרבה עצות מועילות (וגם לא שמות), פשוט נשמע לי שאת יודעת מה את עושה ולמה.
אם הנקת הלילה לא מפריעה לך לישון, לא מטרידה אותך מבחינה אחרת, לא מעלה סיכון לעששת (יש ילדים והנקות שכן, תלוי בגורמים נוספים) ואת מרגישה שזה נחוץ לה, אז תעזבי את כל הקולות מבחוץ.

(כדוגמה נגדית: היה לי פעם ילד שינק הרבה בלילה וגם היה תובעני מאוד במשך היום. הנקות הלילה והמחסור בשינה מאוד שחקו אותי מבחינה רגשית והשפיעו לרעה על התפקוד הכולל שלי כאמא, וזה השליך גם על שאר המשפחה. אז זו היתה סיבה טובה לגמול, וחבל שלא עשיתי את זה חצי שנה קודם לכן. אבל הייתי עייפה מכדי להבין שככה אני מרגישה...).
כלומר, הכל עניין של פונקציונליות, של מה עובד, לא של עיקרון.

בהקשר הזה, אני ממליצה לקרוא את הספר No-Cry Sleep solutions with toddlers and Pre-schoolers של אליזבט פנטלי.
בפתיחה שלו היא בדיוק מגדירה מה זה "בעיית שינה" ומה זה דפוס שינה שנחשב בעייתי מבחוץ, אבל בעצם לא מהווה בעיה למשפחה הנתונה.

ציטוט-בערך מהזכרון: גם אם הילד שלכם הולך לישון שעתיים מאוחר מהנורמה וקם שעתיים מוקדם, או אם הוא ישן אתך במיטה ובעלך ישן במקום אחר, או אם בני המשפחה מחליפים מיטות במהלך הלילה כמעט כל לילה, או אם הילדה לא יכולה להירדם בלי חמישה מוצצים והכלב - כל עוד כולם מקבלים את שנת הלילה שלהם וקמים בבוקר עם חיוך, אז הכל בסדר, ולעזאזל מה שהדודות אומרות.

עוד דבר טוב בספר הזה: יש שם המון צילומים של ילדים ישנים. ילדים אמיתיים, שצולמו בידי הורים אמיתיים. נותן לך רושם על מגוון המקומות, התנוחות, השילובים החברתיים ושאר קומבינציות שילדים ישנים בהם "בעולם האמיתי", מחוץ לספרי ההדרכה המהוקצעים

כותבת כדי להביע לך אהבה ותמיכה ולא כדי לייעץ, כי אני לא מקצועית ולא קרובה לזה.
רציתי שתדעי שנעים לקרוא אותך. אמנם את בתהייה והתלבטות, אך הרבה יותר חזק עוברת המנגינה של אמא מחוברת, בוטחת, אוהבת, יציבה... זכתה הילדונת.
גם לי יש ילד רגיש מאוד, אז הזדהיתי עם הרבה ממה שכתבת. אצלי עם השנים והגדילה הרגישות התרככה - לא, אולי זה לא המונח המתאים --- איך לומר? הרגישות נהייתה פחות טעונה. החיים נהיו (עבורו ועבורנו) קלים יותר לעבור בהם, שמחים יותר, ברגישות רבה ובעדינות לעולם... ילד קסם של ממש (כבר כמעט נער).
אני יכולה רק להגיד לך שנשמע שהאינטואיציות שלך מנחות אותך טוב, וטוב שאת שומרת קשר איתן במקביל להתייעצות חיצונית. מרגישים שאת על הגל הנכון @}

היי לכולם
קראתי הרבה באתר על הנקה בלילה ואני רואה שעיקר השיח על תינוקות קטנים או פעוטות עד גיל שנתיים.
לא בטוחה שזה אפילו הדף הנכון לכתוב בו כי אולי עניין ההנקה משני כאן. בכל אופן אתחיל לכתוב ומקווה שלא ייצא מבולגן מדיי.

הילדה שלי בקרוב בת שלוש וחצי , נרדמת בהנקה וגם בלילה יונקת. ההנקה כשלעצמה לא מפריעה לי אם כי החלטתי שבקרוב מאוד מתחילה גמילה מהנקה בלילה. אך לא תיכננתי לגמול מהירדמות בהנקה.
לא זוכרת באיזה דף קראתי, אך בשמת ז"ל כתבה שהנקה במהלך הלילה שונה מהנקה לצורך הירדמות בתחילת הלילה. אך הרבה אנשים מסביב מציעים לגמול מהנקה בלילה בכלל מאחר שלדעתם ילד בגיל זה אמור להיות עצמאי, נפרד יותר ולהיות מסוגל להירדם לבד (רופאים, יועצים משפחתיים), כלומר שהדבר פוגע בה.
אכן יש איזה עניין סביב השינה אצל הבת שלי. אפשר לומר ש היא לא ישנה הכי טוב. אי אפשר להעביר אותה אחרי שנרדמה. בתור תינוקת בכלל אי אפשר היה להניח אותה (סבלה מריפלוקס ). מתעוררת בקלות מרעשים. ובשונה מחברות שלי עם ילדים בני גילה שגם הניקו והרדימו בהנקה ובלילה, הילדים לאט גמלו את עצמם מהנקות לילה או הרדמות בהנקה באופן עצמאי, הבת שלי לא מראה שום סימן להפסקה. רק לאחרונה היא מצליחה לחזור לישון לבד. מעבר לזה לפעמים ההנקה מרגישה לי לא כניסיון להרדם אלא ממש לאכול. ואני אף מציעה לה והיא לפעמים מסכימה או מבקשת בעצמה(באמצע הלילה).
הקולות שאני שומעת שזה חריג ופוגע בה.

תמיד הרגשתי שיש לה איזשהו צורך רגשי או פיזי ואני עוזרת לה למלא אותו (אני ממש לא סובלת מההנקה בלילה כך שאין כאן הקרבה עצמית, ואם לא נעים לי אני אומרת לה שמשהו לא נעים). אך לאחרונה תוהה אולי אכן יש משהו בעייתי?
הסיבה שבעצם אני שומעת את העצות האלה הן הפניה שלי לייעוץ בעקבות העניין שלילדה שלי מספר פעמים בחייה היו תקופות בהן התנהגותה השתנתה 180 מעלות. ממש כמו שני אנשים שונים. מילדה סה״כ רגועה ונוחה הפכה לילדה מאוד רגזנית , נעלבת, בוכה הרבה, בוכה בזמן התעוררות, סביב שינה, הרבה התקפי זעם ובכי ולא תמיד עם סיבה נראית לעין. תמיד או כמעט תמיד קיימת רגישות תחושתית רבה עוד יותר ממה ְְְְְְְְשיש לה בדכ.
פעמיים עשינו בדיקת דם שיצאה תקינה והרופא טען שהדבר התנהגותי. יש לציין ששלוש פעמים מהחמש שזה קרה קדם לכך וירוס (לא משהו חריג) . יותר מכך ההתנהגות התחילה יום לפני שהיו סימנים לוירוס.
אחרי תקופה של שבועיים עד לחודש זה עובר והיא שבה לעצמה. פעם נוספת ההתנהגות הופיעה ללא קשר לוירוס והיתה לא חזקה בעוצמה וחלפה.
פעם נוספת היתה לאחר מעבר דירה (שינויים מאוד קשים לה ובכלל היא חשה רגישה מאוד גם תחושתי וגם בפאן הרגשי). והפעם החריגה ביותר היתה אחת משלושת הפעמים שתיארתי כשהיא חלתה במקביל לכניסה לגן פעם ראשונה בחייה בגיל שנתיים ותשע. הוצאתי אותה מהגן אחרי מספר ימים מאחר שהילדה הושארה בתוך הגן כשהיא בוכה זמן רב כשהצוות לא מצליח להרגיע אותה ולא הורשתי לשהות איתה להתאקלמות. בהתחלה היא הלכה בשמחה רבה לגן. יש לציין שאחרי שעה שעתיים היתה מתעייפת מאוד (עודף גירויים) והייתי לוקחת אותה. התחלנו גן אחר אחרי חודשיים שלושה הפסקה, בהן חזרה לעצמה . אך הוחלט עקב קושי שלה והמצב עם הקורונה והסגרים להשאירה בבית עד שנה הבאה .
בעצם מה שמטריד אותי זה השינויים האלה בהתנהגות. חשבתי שזה קורה אצל ילדים. ולאחרונה נאמר לי שהיא גדולה מדיי לקיצוניות כזאת. כלומר הטנטרומים עצמם אינם חריגים אבל זה שהוירוס משפיע ככה, שיש ממש תקופה שלמה שיש הרבה בכי והתקפים כן חריג.
אני ובעלי שמנו לב שהשינויים האלה קשורים גם איכשהו לקפיצות גדילה. אחרי תקופה כזאת פתאום השפה שלה משוכללת, מופיעה בגרות מסויימת. אבל אולי אנחנו מדמיינים.. כי גם כאן אמרו לי שקפיצות גדילה כאלה לא אופייניות לילדים גדולים.
מה דעתכם?

ואם אולי יש לכם להמליץ על יועצת בתחום אשמח. מישהו עם השקפת הבאופן. כי הרבה מהיועצים שיצא לי לדבר העבירו עליי ביקורת (חלקם אף באופן גלוי) , על סגנון ההורות שלי ונתנו הנחיות של מה אני צריכה לעשות (דברים שאני לא מוכנה לעשות ).

תודה מראש על ההקשבה , עצם זה שכתבתי כאן הוקל לי. בסביבה שלא תגיד לי נונו על ילדה שיונקת ונמצאת בבית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אצלי היה ככה והשתפר עם הזמן.

איך משפרים את השינה שלה וגם שלי בלי לפגוע ברצף? כמה שניתן...
מחכים שתגדל מעט...
לפי התיאורים שלך נשמע שמצבה טוב.
היא עדיין ממש פיצית - בגיל הזה לא הייתי מצפה ללילות הרבה יותר טובים מזה,
בהנחה שחשוב לך להיניק ולשמר את ההנקה וכו'.

אני מקווה שיש מי שיכולה לעזור לי: יש לי בת ראשונה בת חודשיים וחצי. היא נולדה במשקל נמוך (2.450) ועולה יפה מאוד (בגיל חודשיים עלתה כמעט שני קילו). בהתחלה היו לנו בעיות עם ההנקה. היא היתה מאוד ישנונית ונאלצתי להעיר אותה כל שעתיים וחצי. כל הנקה הייתה אורכת שעתיים. אבל אחרי חודש ההנקה התבססה והיום אני מניקה בכל תנוחה, בלילה בשכיבה והיא מאוד אוהבת ציצי! כעת הבעיה היא עם שינה. אני יודעת שהיא פיצית, אבל היא קמה בלילה המון פעמיםץ היא ישנה בערך עד 23:00 מ8:00, לפעמים עד חצות ואז מתחילה להתעורר הרבה. אחרי שעתיים היא קמה כל חצי שעה ובין לבין זזה ומשמיעה קולות. אבל כאשר אני מצמידה אותה לשד היא מתחברת ונרדמת. זה יכול להיות ככה עד שש בוקר שאז היא מתעוררת לגמרי. אני מרגישה שהיא רעבה אבל לא מצליחה להיות עירנית מספיק כדי לאכול כמו בתחילת חייה. העיפות נגררת למשך היום וככה היא אוכלת כל שעה או חצי שעה אבל מעט כל פעם. מעטות הפעמים בהן היא יונקת עשרים דקות או חצי שעה ואז שבעה למשך שלוש שעות נניח. היא סבלה קצת מגזים אבל זה די חלף כך שזו לא הסיבה. והיא גם ילדה חייכנית ומתוקה ובעלת מזג נעים. כמעט ולא בוכה. השאלה שלי היא: אתן חושבות שיש קשר בין זה שבמשך היום היא ישנה עלי במנשא ויונקת מתי שרק רוצה ולא לפי שעון ולהתנהגותה בלילה? איך משפרים את השינה שלה וגם שלי בלי לפגוע ברצף? כמה שניתן...

אני מקווה שיש מי שיכולה לעזור לי: יש לי בת ראשונה בת חודשיים וחצי. היא נולדה במשקל נמוך (2.450) ועולה יפה מאוד (בגיל חודשיים עלתה כמעט שני קילו). בהתחלה היו לנו בעיות עם ההנקה. היא היתה מאוד ישנונית ונאלצתי להעיר אותה כל שעתיים וחצי. כל הנקה הייתה אורכת שעתיים. אבל אחרי חודש ההנקה התבססה והיום אני מניקה בכל תנוחה, בלילה בשכיבה והיא מאוד אוהבת ציצי! כעת הבעיה היא עם שינה. אני יודעת שהיא פיצית, אבל היא קמה בלילה המון פעמיםץ היא ישנה בערך עד 23:00 מ8:00, לפעמים עד חצות ואז מתחילה להתעורר הרבה. אחרי שעתיים היא קמה כל חצי שעה ובין לבין זזה ומשמיעה קולות. אבל כאשר אני מצמידה אותה לשד היא מתחברת ונרדמת. זה יכול להיות ככה עד שש בוקר שאז היא מתעוררת לגמרי. אני מרגישה שהיא רעבה אבל לא מצליחה להיות עירנית מספיק כדי לאכול כמו בתחילת חייה. העיפות נגררת למשך היום וככה היא אוכלת כל שעה או חצי שעה אבל מעט כל פעם. מעטות הפעמים בהן היא יונקת עשרים דקות או חצי שעה ואז שבעה למשך שלוש שעות נניח. היא סבלה קצת מגזים אבל זה די חלף כך שזו לא הסיבה. והיא גם ילדה חייכנית ומתוקה ובעלת מזג נעים. כמעט ולא בוכה. השאלה שלי היא: אתן חושבות שיש קשר בין זה שבמשך היום היא ישנה עלי במנשא ויונקת מתי שרק רוצה ולא לפי שעון ולהתנהגותה בלילה? איך משפרים את השינה שלה וגם שלי בלי לפגוע ברצף? כמה שניתן...

הי בנות.
ראיתי שיש הרבה התכתבויות בנושא, אבל לא פגשתי מקרה כמו שלי.
הבת שלי בת שנתיים. יונקת במהלך היום בערך4 פעמים ובלילה בין 3 פעמים בלילה טוב להצמדות מלאה בלילה גרוע.
אני תשושה ועייפה, מודעת לכך שגם בתי לא ישנה כמו שצריך וכדאי.
החלטתי לגמול אותה מהנקה בלילה. בחצי שנה האחרונה ניסיתי שלוש פעמים לגמול, (לפי כל השיטות הרכות והמסבירות והעקביות וההדרגתיות ובשיתוף עם אבא וכו' וכד')
וכל פעם היא פתחה מחלה ארוכה ולא פשוטה שכוללת חוסר תאבון או יכולת לאכול. כמובן שבמקרים קיצונים כאלה חזרתי להניק.
כל פעם אחרי שהיא מתאוששת מהמחלה שאחרי הגמילה היא נהיית תלויה בי יותר והיניקה בלילה מתגברת.
ברור לי שזה על בסיס רגשי ושהניתוק קשה לה, בייחוד לאור זה שמאז שנולדה לא הייתה חולה יותר מיום אחד..
אני מודה שאני חוששת להתחיל שוב גמילה ותוהה מה לעשות.

אינני רוצה להמשיך להניק בלילה, זה בטוח.
אשמח לקבל עצות.
תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה איקי לא פלוני_

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה מרינוש! דיברתי עם בעלי. זה לא מעסיק אותי יותר (;ועוד משהו׃לא מגלה יותר לאף אחד מה אני עושה! מצדי שלא יהיה להם מה להגיד(; חג שמח!

לא יודעת כמה זה שכיח ש הילד מבקש לבד לעבור..
זה קורה לכל ילד בתנאי שאפשרו לו להתבשל בקצב שלו.
ממש לא סביר שזה יקרה בגיל 9 חודשיים, כן סביר בגיל שנתיים-שלוש-ארבה-חמש-... תלוי בילד.
למה זה מעסיק אותך עכשיו? (השאילה היא רטורית, התשובה יכולה לעזור לך להבין מה באמת מפריע לך)

תודה רבה,
זה ממש לא מפריע וכולם ישניםטוב מאוד.. אני תוהה מה הסיכוי שאצטרך להתמודד עם העברה בכח.. לא יודעת כמה זה שכיח ש הילד מבקש לבד לעבור..

נראה לי בכל זאת מגיע גיל שכבר לא לעניין שישאר לישון איתנו... דרך אגב, איזה גיל זה?
בעיני, הגיל שמפריע לו או שמפריע לכם.
אצלנו זה בא מהם (כשהבא בתור הפריע להם לישון...). הם ביקשו לעבור למיטה משלהם (כלומר, בחדר אחר.)
ומאחר וזאת היתה בקשתם, לא היה שלב בו ישנו איתם שם.
אצל הגדולה זה היה בגיל שלוש וחצי בערך, אצל השני בערך בשנתיים וחצי.
הקטנה (שנה ורבע) עדיין ישנה איתנו.

אצלנו ישנים על הרצפה במזרון צמוד למיטה שלנו, ככה שזה לא היה ממש במיטה שלנו.
נראה לי שזה גם הקל.
אם מפריע לך שהוא במיטה שלכם, אולי יעזור לך לך כשהוא לא יונק לתת לו לישון לידכם על הרצפה במזרון צמוד.

לא יודעת, נראה לי בכל זאת מגיע גיל שכבר לא לעניין שישאר לישון איתנו... דרך אגב, איזה גיל זה?

בני בן 9 חודשים והוא יושן איתנו ויונק בלילה או שלא, אין לי מושג.
מעולה, טוב לשניכם!
מתי ולמה את רוצה להעביר אותו חדר?

שלום בנות,
בני בן 9 חודשים והוא יושן איתנו ויונק בלילה או שלא, אין לי מושג. מה קורה כי אני ישנה בינתיים. השאלה היא מהיקרה כשיגיעגיל בו אצטרך להעביר אותו לחדר משלו והוא הרי יהיה רגיל לישוו איתי. איך אעשה זאת?

אולי תניקי אותה בשכיבה עליך, בטן לבטן? ככה את לא צריכה לחכות שהיא תסיים כדי להפוך על הבטן אלא להמשיך לישון בעצמך.

אני מניקה את הבת שלי, בת החמישה חודשים, בשכיבה בשנ"צ. אך בלילה היא מתעוררת המון אם אני מניקה אותה בשכיבה. לא אוכלת ארוחות גדולות כך, או לחילופין אם צורך ב"מוצץ"- הציצ שלי- בפה.
הייתי רוצה להניק אותה בצורה יותר "יעילה" בשכיבה כדי שאוכל לישון יותר רצוף. רצוי לציין שאחרי הנקה אני משכיבה אותה על הבטן, כך היא ישנה משמעותית יותר טוב..
עצות? תודה

הצילו... הקטנה שלי (שנה וארבעה חודשים) יונקת ביום ובלילה המון (6-7 פעמים נשמע כמו חלום טוב. באמת).
בחודשים האחרונים היא החלה לאכול יותר ויותר מוצקים, וזה שיפר את המצב והיה נראה שההנקה פוחתת קצת, אך בשבועות האחרונים היתה לה שפעת (מסכנונת), ואחר כך שיניים שבקעו, והיא נצמדה אלי כמובן בכל שעות היום והלילה (הציצים חזרו וגדלו כמעט כמו אחרי הלידה).

בימים האחרונים היא החלימה. אבל החלה תופעה:
בשעות הראשונות של הלילה היא ירדה בחזרה לדפוס הרגיל של לינוק פעם בשעה בערך,
אך באמצע הלילה היא מתחילה לינוק נון סטופ.
יונקת יונקת, עוזבת, מנסה להרדם, מסתובבת ושוב יונקת יונקת.
היא לא מתלוננת על משהו שכואב. רק חסרת מנוחה.
הציצי כבר כואב, ואני מתחרפנת מהדחף הסותר - מצד אחד - הרצון להקל עליה, לעזור לה, להרגיע,
ומצד שני - כבר מרגישה שמצצו לי את לשד העצמות ולא מצליחה לישון כמעט בכלל.

אציין שהיא נולדה מאד קטנה, ובתחילת הדרך הדפוס היה שכל פעם שהיא רוצה לינוק היא כמובן מקבלת.
בזמן האחרון הזמינות הזו (גם ביום) כבר לא מתאימה לי ואני לא יודעת כיצד להפחית בלי ליצור תחושת דחייה.
הציצי נח, או הציצי ישן, לא עובד. היא לא מקבלת את זה.

כל תובנה ועצה תתקבלנה בברכה....

הלוואי
גם לא אפשרי
הגדול לא ישן מחוץ לבית ואין לי גם איפה

אז אולי להפריד כוחות?
בקיצור, צריך יהיה לוותר על משהו...

זה היה יכול להיות מצויין, אבל יש לי ילד נוסף בן 3.5 שבטוח ישן בבית...

האם היא יכולה לעשות איתו סיבוב בחוץ? בעגלה או במנשא? אולי זה יעזור לו להרדם בחזרה?
הערבים כ"כ נעימים עכשיו...

הי ורד לצערי החתונה באולם והוא ממש לא תינוק שירדם על מרבץ בחוץ.יש גם נסיעה לא קצרה וזה לא מתאים, הוא יהיה עייף מאוד וסביר להניח גם מקטר ובוכה...מי שתהיה איתו זו מטפלת שהוא מכיר מגיל חודשיים ונמצאת איתו לפחות פעם בשבוע .הם בהחלט מכירים והוא אוהב אותה.אבל עד עכשיו גם שיצתי בערב, כשהוא התעורר, היה קשה.זה קרה מס' מועט של פעמים, אולי 3...הוא חיכה לי בוכה לצערי

ואם תסדרי להם בחתונה מרבץ לשינה?
אצלנו זה עובד תמיד טוב ועכשיו קיץ, מה שמקל על העניין...
חוצמזה, מדובר בערב אחד שיהיה קשה לדעתך, מי אמור להיות איתו? האם יהיה לך נוח להשאירו בידיעה שיבכה ויהיה לו קשה?

הי
הכל בידך. אבל אולי יקח זמן להרגילו למשהו חדש, הוא כבר לא "תינוק"...
אני ממליצה לך להרגילו למים כשהוא מתעורר בלילה - מהשעה שהולך לישון ועד הבוקר.
הוא אוכל יפה כפי שציינת והוא בן שנה וחודשיים. פעוט שהתרגל לינוק בלילה...
צפוייה לך אולי תגובה לא אוהדת לכך מצידו במשך כמה ימים, אבל את אימו ואת יכולה לנתב אותו לשינה מלאה בלילה ללא התעוררות לאכילה.
מאחלת לך בהצלחה בבחירתך.

הבן שלי בן שנה וחודשיים, אוכל מוצקים לא רע, יונק לפי דרישה, יום ולילה
בלילה מחובר אלי די הרבה
בעוד שבוע יש לנו חתונה חשובה מאוד שאני חייבת להיות בה, בלי הילדים(לא מתאים לי לגרור 2 ילדים קטנים) ואני קצת בבעיה. אני אעדר משעה 19:00 עד 00:00 בערך. החתונה רחוקה מהבית, בערך שעה. כשהבן שלי קם בלילה הוא רגיל לציצי.אין לי כבר כמויות מרשימות כ"כ שאני יכולה לשאוב ולהספיק להרגיל אותו לבקבוק שאוב בלילה. (הוא מסכים לבקבוק שאוב מידי פעם אבל לילה זה סיפור אחר). אני צופה התעוררות בשעה 21:00 או 22:00, ככה זה תמיד.האם כדאי להרגיל למים? האם אפשר לסמוך על זה שהוא באמת לא רעב בשעה הזאת? אשמח לכל עזרה, אני ממש בלחץ מהעניין הזה.

נכנסתי לדף כדי לכתוב שאלה וקראתי קצת למעלה ו...התעודדתי!!
בכל זאת-אכתוב. אולי יש למישהי תובנה חדשה בשבילי.
בתי (השניה) בת 10 חודשים ויונקת מלא. מאז שנולדה מתעוררת הרבה פעמים בלילה. לרב רוצה לינוק ולפעמים חוזרת לשון עם מוצץ. מסביב אני שומעת מחברות שהתינוקות שלהן בגיל יותר קטן יונקים מלא ומתעוררים פעם או פעמיים בלילה. איך?? הקטנה שלי (וגם הגדולה כשינקה) מתעוררות כמעט כל לילה כל הלילה...

הקטנה ישנה איתי במיטה, צמוד אלי. אולי זה קשור- היא מריחה/מרגישה אותי ורוצה לינוק הרבה?
חשבתי להעביר אותה למיטה משלה ליד המיטה שלי ואז שתינו נישן יותר טוב. יכול להיות? או שלא לוותר על השינה המשותפת...? אני כ"כ אוהבת לחבק אותה ולמשמש אותה לפני השינה זה נראה לי מוזר לישון בלעדיה ממש קשה ומצד שני אני כ"כ רוצה לי ש ו ן!! מתגעגעת לישון טוב בלילה.

ועוד שאלה- יכול להיות שהיא פשוט רעבה? היא הרי יונקת מלא, בת 10 חודשים. אולי זקוקה גם לאוכל בלילה? חמותי אומרת שתינוקות בגיל הזה לא אמורים בכלל להתעורר כדי לאכול בלילה. לא זקוקים לאוכל בלילה. אז איך?אני הרי סומכת עליה במיליון אחוז שהיא כ"כ יודעת מתי וכמה ואיך לינוק. הלוואי עלי להיות מחוברת לגוף שלי ולצרכים שלו כמוה...

אני מניחה שבקפיצה על הכדור איתי זה גם יהיה בסדר ,אך זה ידרוש ממני לקום מהמיטה,אז אולי עדיף להמשיך להניק תוך כדי שכיבה. אני מניקה כמעט תמיד בשכיבה,אלא אם כן הוא מראה חוסר מנוחה,אך משום מה לי כבר קשה לישון תוך כדי הנקה,מה שבעבר הלא רחוק הצליח נהדר.
הוא השתמש במוצץ עד לא מזמן, אך כיום אין שום מצב לתת לו אותו, כי הוא יורק אותו מיד ומתחיל לבכות בכי נעלב,אז הפסקתי להתאמץ לנסות.
אני לגמרי כנה עם עצמי וברור לי שעם כל הקושי של העייפות אמשיך להניק אותו לפי דרישתו,כי אני מאמינה קיצונית בהנקה.סתם קיוויתי שמישהי תכתוב שגם לה זה קרה וזה עובר אחרי תקופה.כנראה שעדיין קשה לי להשלים עם זה,במיוחד שיכול להיות שזה ימשך עוד זמן רב,אך כמו שאמרתי אשא בנטל.
כתבת שאת נמצאת בלילות דומים,למה כוונתך ?

מה קורה כשאת קופצת איתו על הכדור? בטח לא מסכים...
יכול מאוד להיות שיש תזוזה של שיניים ואז זקוקים למציצה. אני נמצאת בלילות מאוד דומים. ולמדתי לא לחפש את מקור הבעיה כי זה מתסכל... אם הוא עולה יפה במשקל , אז את יודעת שאין בעיית גדילה... ומכאן חשוב שתעשי מה שנכון לך ולתינוק שלך אם זה גורם לך להתעצבן ומתסכל אז את צריכה לבדוק אצלך מה ישנה לך את זה.
אין לכם מוצץ נכון לי מה שמשתמע?? יש הרבה תינוקות שרפלקס המציצה מאוד חזק אצלם ואם אין להם מוצץ הם משתמשים בך כמוצץ. חשוב שתיהיה כנה עם עצמך מה מתאים לך. הנקה בלילה יכולה מאוד להתיש. הוא ישן איתך במיטה? אם כן תנסי להניק בשכיבה ואז לא יהיה לך צורך להתעורר..

אולי, אך ככה כבר חודש+ , והוא לא בוכה מכאב כשהוא מתעורר אלא מבקש ציצי. זו תופעה מוכרת בבקיעת שיניים ? ואם לא יש פתרון מעשי ? כי אני מרגישה שאני נעשית עצבנית מיום ליום בגלל העייפות. הלילה בקשתי מבעלי פעמיים שיקום במקומי וירדים אותו על הכדור פילאטיס ,וכך נעשה,הוא נרדם ונרגע ללא ההנקה.
אך מאחר ובעלי עובד אני לא יכולה להשתמש בו בכל לילה.

אולי בוקעות שיניים...

בני בן חמישה חודשים ומזה חודש שהוא מתעורר כל שעה וחצי שעתיים לינוק, עד אז הוא היה מתעורר כל שלוש שעות, מה עושים, אני לא ישנה כמעט. חשוב לי לציין שהוא ישן במיטה שצמודה אליי.

כן, גם לי נראה שככל שהגיל עולה זה לא הגיוני שהאמא שוכבת במקום אחר , הילד יודע את זה, והיא לא מגיעה אליו. אולי הפתרון הוא פיסית לצאת מהבית או כמו שעשיתי להיות זאת שמנחמת בלי ציצי...
מחשבה שעלתה לי בראש: עד כמה כל התהליכים הללו הם תלויי סביבה חברתית: בבית משפחתו של בעלי אף אחת לא הניקה יותר מחודש. כולם שם מאד מוטרדים מעניין השינה המשותפת שלנו. תוהים שם למה הוא לא ישן במיטה שלו כל הלילה??? בנוסף עד לא מזמן עקב ריבוי הנקה שלי במשך היום התחלתי להרגיש ממש לא נעים שם. כאילו אני זאת שלא בסדר שנותנת לבן שלה ציצי באמצע היום...טוב התחושה הזו חלפה (אני מאשימה את ההנקה בחוסר שכלות זמני)
זה מתקשר לי לעניין המיטה המשותפת בשינה במשך כל הלילה וכו'. ברגע שהבנתי שאני צריכה לעשות מה שמתאים לי הכל היה יותר פשוט וגם מבחינת הילדון יותר נכון. כנראה ששידרתי לו משהו ברור כי לי זה היה ברור. מן הסתם הרבה לחצים לשינוי נגרמו מהשפעה של הסביבה עליי.
כרגע אני לא מתכוונת להפסיק את הנקת הלילה כי קר וחשוך וזה לא מרגיש לי נכון. מה שכן ניסיתי הלילה לבדוק כמה פעמים הוא אכן יונק. לרוב אני פשוט מניקה מתוך שינה ואין לי מושג. אז זה היה בערך חמש פעמים בין שמונה לשתים עשרה בלילה ואז קמתי שוב באחת וחצי ומשלב זה אין לי מושג כי המשכנו לישון ביחד. אז כנראה שלעולם לא אגלה כי לא נראה לי שהוא מוכן לישון לילה שלם במיטה שלו (זה מה שניסיתי לבדוק- אם אחרי שתים עשרה הוא עוד מתעורר או שישן עד הבוקר). ומכאן והלאה נמשיך כמו קודם.
אני כן חושבת שהוא יכול להבין שאמא רוצה לישון ולא להניק בשעות מסוימות. ברור לי שהוא יכול להבין את זה אבל כמובן גם לסרב או לנסות לשכנע אותי שהוא מעדיף אחרת. לכן אני מתחילה לדבר איתו על זה. אולי עוד כמה שנים נצליח....
בנתיים הבנתי שאני לא ממש רוצה להפסיק להתעורר איתו בבוקר ולראות את החיוך היפה שלו כשהוא מנסה להגיד ציצי ויוצא לו סיסי.

יש עוד בעיה אבל אולי היא של מדור אחר: לאבא שלו די קשה עם זה שמישהו לקח את המיטה שלו...ולא שהוא מתלונן אבל ברור לי שהוא היה רוצה לצאת עם האמא לסרט פעם אחת בשנה מה שלא אפשרי כל עוד המצב כמו שהוא

לתחושתי מאד נעים לו במיטה שלו
למה לא? גם אני הרגשתי שנעים לו לעבור לישון עם אחותו בחדר. בסה"כ את מתארת מצב דומה מאוד למצב אצלנו. אבל תכלס הוא לא באמת ישן לבד - את לא מתאמצת לנתק אותו ממך בלילה כמו במצב של גמילת לילה שלא מצליחה (אומרים שיש כאלה שמצליח להן... אולי כשהן ממש שלמות עם עצמן?) . המצב שמא עלמה מתארת הוא שונה. היא מתארת שבועות של התעוררויות ובכי ואני מניחה שזאת גמילת לילה שלא מצליחה.
אולי אם היא בעצמה היתה קמה להרגיע את התינוקת ומסבירה לה שוב ושוב שאין ציצי בלילה - אולי אז, אם היא היתה ממש שלמה עם עצמה, זה היה מצליח. אבל לקחת לתינוקת פתאום לא רק את צורת ההרגעה המוכרת לה - ציצי - אלא גם את האמא כולה - נראה לי ברור למה זה לא מצליח. רק שתביני - עכשיו זה נראה לי ברור, אחרי שעברתי לילות סיוטיים בדיוק כמו שהיא מתארת, להקשיב לבכי ולא לקום... אבל ברגע שהבנתי שהתינוק שלי לא מוכן להירגע עם אבא שלו ויתרתי. ובהמשך הבנתי שאני לא יכולה באמת לגמול אותו ככה. כי כל מחלה, שיניים או סתם נסיעה לחופשה החזירו את ההנקה. אז ויתרתי שוב. מקריאה באתר אני מבינה שזה מה שקורה הרבה פעמים. זה לא עניין של אידיאולוגיה "באופנית" אלא של מציאות חיים. אולי רק ההשלמה עם זה וההחלטה שאני מעדיפה להיניק מאשר לישון רצוף היא "באופנית". ואולי היא פשוט עניין של אופי, העדפות בחיים, נסיבות וכו'.
אגב, אולי דווקא בגיל קטן יותר זה אפשרי. כמו שאמרת, בגיל חצי שנה - זה סיפור אחר.
הקנאה שלך - גם היא נראית לי הגיונית... אבל זה יגיע, לא? ואולי, גם אם לא תישני בקרוב "לילה שלם", הוא בכל אופן בטח יתעורר פחות.
נוח לי לישון עם בעלי לבד במיטה
גם לי. בעיקר בהתחלה פשוט רווח לי. עכשיו לפעמים כן ולפעמים אני מחכה שהם יצטרפו אלינו כבר...

אני די בטוחה שתינוקות ופעוטות לא בנויים מטבע ברייתם לישון לבד.
למרות שעד לא מזמן זו היתה גם דעתי אצלינו הוא עבר לחדר משלו ומיטה משלו. אמנם הוא חוזר למיטה המשותפת בלילה אבל הולך לישון במיטה שלוץ הענין הוא שלמעשה עבורו לא הרגשתי שיש קושי במעבר כי הצורך שלו הוא לינוק לפני הרדמות ובכל פעם שהוא מתעורר. לכן כל עוד אני ממשיכה להניק בלילה (בין אם להגיע למטה שלו ובין אם לקחת אותו למיטה שלי) אז לא מרגישה שקשה לו. נכון שזה יכול להשמע כמו שכנוע עצמי אבל לתחושתי מאד נעים לו במיטה שלו. הוא ישן במיטה של גדולים והחדר שלו מאד נעים. למען האמת אני מאד אוהבת להכנס איתו למיטה שלו אחרי המקלחת ולהרדים אותו בה
בזמן האחרון אני חווה תחושת קנאה (כן, קנאה). מצד אחד יש לי מתנה מופלאה שקיבלתי- היכולת להמשיך ולהניק אותו עד עכשיו. זה מדהים ומהנה ונפלא בעיניץ מצד שני אני מקנאה באמהות שישנות לילה שלם. אני מאד שלמה עם המעבר למיטה שלו (אולי כי הוא עוד ישן איתי מאמצע הלילה אז לא הרגשתי מה זה לקום לבד...) אבל האמת שפשוט נוח לי- נוח לי לישון עם בעלי לבד במיטה. ברגע שהילדון גדל זה נעשה מאד קשה לחלוק מיטה שלושתינו.

מא עלמה - אם את עדיין מחפשת תגובות: קודם כל, לדעתי אין דבר כזה הדרך הבאופנית המוצהרת (-:
כל אחד חי את חייו כמיטב יכולתו, הבאופנית יותר או פחות...
בקשר להנקת לילה: אני נאבקתי בזה וגמלתי וחזרתי חליפות בין גיל שנה לשנה וחצי בערך (אני יכולה לבדוק בכל מיני דפים פה באתר שהתייעצתי בהם... אבל זה לא ממש משנה לדעתי). ואז - לא יודעת למה, אולי הושפעתי מדברים שקראתי פה, בעיקר מרוח הדברים - הרפיתי מכל העניין. ומהרגע שחזרתי להיניק בלילה בלי מאבק ולהביא אותו אלינו למיטה כשהקימות תכופות מדי לטעמי - מאותו רגע הכל נעשה קל יותר. והוא מתעורר רק פעמיים-שלוש בלילה. האחרונה בסביבות חמש-שש ואז אני בד"כ מביאה אותו למיטה המשותפת אם הוא לא הגיע לשם קודם. אני משכיבה אותו עם סיפור ואח"כ ציצי - הוא ואחותו על שני מזרונים צמודים על הרצפה - כי ממילא אנחנו ההורים הולכים לישון מאוחר מאוד (סביבות שתיים) ולא נמצאים איתם במיטה, וככה זה משאיר לי אופציה לשינה נוחה יותר (עד שהם מצטרפים), לקריאה במיטה לפני השינה (שעליה הכי קשה לי לוותר), ולחיזוק הזוגיות. אני מודה שהוויתור על ההתכרבלות איתם קשה לי קצת לפעמים.
מסכימה עם ער אציל - חייבים להיות בטוחים במאה אחוז בעניין ולהבין שהילד לא הולך להיפגע מזה. כלומר שהנקת הלילה בשלב הזה כבר לא הכרחית.או שהקושי להמשיך ולהניק בלילה כל כך גדול שהאמא מרגישה שהיא ממש לא מסוגלת או רוצה.
אני לא סגורה על זה שהנקת הלילה לא הכרחית. מה זה הכרחית - ברור שאפשר גם בלעדיה אבל עובדה שאנחנו חוזרות לזה כל פעם שיש מחלה, שיניים, או "סתם" הרגשת בדידות... אני די בטוחה שתינוקות ופעוטות לא בנויים מטבע ברייתם לישון לבד.

הבן שלי בן שנה ושלושה חדשים. הנוהל אצלינו הוא שהוא נרדם במטה שלו עם ציצי (בלילה אין אופציה אחרת.היתה תקופה שאבא שלו היה מרדים אותו במיטה ובשלב מסוים ,לא זוכרת למה, זה הפסיק. אולי פשוט היה הכי נוח ומהיר שאני מרדימה אותו). בכל מקרה אחרי בערך שעתיים הוא מתעורר שוב ויונק. ואז בלילה הוא יתעורר עוד איזה פעמיים. בשלב מסוים אני ממש לא מסוגלת לקום מהמטה ובעלי מביא אותו אלינו. ובשעה חמש הוא מתחיל את יניקת הבוקר שנמשכת בהפסקות שעתיים כמעט.
הדבר המוזר הו שכשהוא היה בגיל ששה חדשים עשיתי לו גמילת לילה מהנקה. אני ממש זוכרת שהצלחתי לעשות את זה בעצמי. פשוט הייתי מאד עקבית וכל לילה חיבקתי אותו ואמרתי לו שאני אוהבת אותו אבל מעכשיו בלילה אין ציצי. הסיבה שעשיתי את זה היא כי פשוט לא עמדתי יותר בהנקות לילה שבשלב ההוא עמדו על כל שעה שעתים. הייתי ממש סמרטוט ופחדתי מהלילה. אז עשיתי את זה ואיך שהתחילו לצאת לו עוד שיניים חזרתי להניק בלילה ומפה לשם חזרנו להנקות לילה....מה שזכור לי זה שהייתי מאד משוכנעת שזה נכון וכך הצלחתי לעמוד בבכי שלו. אבל אחרי שראיתי שבכל מחלה או שיניים אני ממשיכה להניק בלילה שוב אז החלטתי שאחכה עד שארגיש שמרגע הגמילה אני לא אחזור לזה גם במקרים של מחלה וכדו'.
לי ברור שקודם כל חייבים להיות בטוחים במאה אחוז בעניין ולהבין שהילד לא הולך להיפגע מזה. כלומר שהנקת הלילה בשלב הזה כבר לא הכרחית.או שהקושי להמשיך ולהניק בלילה כל כך גדול שהאמא מרגישה שהיא ממש לא מסוגלת או רוצה.
ממה שנונה כתבה אני מסיקה שאולי גם אפשר למצוא מה שמנחם את הילד. לא חייבים לתת לו לבכות עד שהוא נרדם. למשל אצלה האבא לקח את הילדה החוצה כל פעם.

הסיטואציה אצלך ממש דומה לשלנו וגם לי אין מושג למה זה קורה אבל האמת שאני פשוט חושבת שכל עוד אני ממשיכה להניק בלילה זה מצב שאני צריכה להתרגל אליו (אצלינו הוא לפעמים קם כל חצי שעה, בעיקר בהתחלת השינה). השינה שלו מאד קלה וזו אולי סיבה אחת. בכל אופן אני חושבת שלקראת האביב אגייס את האבא להפסקת הנקה תכופה בלילה. הוא גם יהיה יותר גדול ואפשר להגיד לו שמעכשיו בלילה אין ציצי וגם יהיה יותר חם. כרגע נראה לי מוזר להגיד לו עכשיו אין ציצי בלילה- מה ההבדל בין ציצי בלילה לחמש בבוקר? כל עוד אני לא סגורה על זה אז ברור שהוא גם לא ישתכנע...

לא קר לה, היא מעיפה את השמיכה, יש לה קמין בחדר...
אנחנו ישנים איתה על פוף בחדר שלה אם צריך.
ולא- אנחנו לא ישנים יחד כי אני לא ישנה בכלל אם אני לידה. ועדיף אמא שישנה קצת בלילה מאשר זאת שלא, לבריאות נפשינו כולנו.

מקווה שהשאלה שלי עדיין תקבל תגובות שאוכל להעזר בהם גם אם אני לא הולכת על פי הדרך הבאופנית המוצהרת...

אולי כי קר ורוצים להתכרבל בזרועותיו של מישהו?
<את לא מרגישה צורך להתכרבל עם מישהו בלילות קרים אלו?>

אשמח לדיעות, עצות וכל מה שתוכלו לתת לי מנסיונכן/ם
הקטנה בת שנה ו-5 אוטוטו. מעולם לא ממש ישנה רצוף, אולי לילה אחד כל חייה של 7 שעות שינה, עד 3 בבוקר.
התחלנו סוג של גמילה בלילה לפני כחודשיים. היא ישנה בחדר אחר.
עד לפני חודשיים הייתי קמה אליה בין פעמיים ל-7 פעמים במהלך השינה שלה.
מאז שהחלטנו על הפסקת הקימה אליה מבחינתי, אבא קם אליה בהנחה שאם היא תבין שאמא לא קמה, היא לא תקום.
היו כמה לילות עם הפסקות גדולות. אבל החורף הגיע עם וירוס, שיניים וכו'. לא הנקתי יותר בלילה, אך היא התעוררה המון.

במהלך השבועות האחרונים כל פעם שאבא קם אליה היא בוכה. זה יכול לקחת בין 30 שניות לחצי שעה. עם בכי או בלי. עם נדנודים על הידיים או בלי.
אבל לאחרונה יש לה המון בכי של אמא-אמא. אני כמובן שוכבת במיטתי וכואבת, אך רוצה שיהיה לה ברור שאמא ישנה. אבא מאד עדין איתה, אוהב ומחבק ואומר לה שאמא ישנה ובבוקר היא תבוא. הבכי מתגבר, לפעמים לא...
מה שקורה בפועל, זה שבמקום ליצור רווחים של שינה רציפה היא מתעוררת כל שעה עד שעתיים. יכולה גם כל 20 דקות.

מבחינת התזונה שלה היא סבירה. אני בדרך כלל חושבת שא. ערב לא היתה מספיקה לה, ואז כמובן בונה על הנקות לילה. בלילה, היא לא ממש יונקת כדי לאכול, וזה סותר את התאוריה שלי שהיא רעבה...

במהלך השבוע יש מס' ערבים בהם אני איתה לבדי עד מאוחר. מה שאומר שאני באה אליה. כמו כן, אם אבא כבר ממוטט, והיא מתעוררת המון אז אני רוצה לקום להניק אותה, ואז היא שוב ישנה לשעה-שעתיים.

יש רעיונות מה לעשות, אולי הסבר שיניח את דעתי? למה ההתעוררויות התכופות האלו?
תודה

כשאני קוראת את מה שנונה כתבה אני בטוחה שזה נכון לנו להפסיק להתעורר לאכול בלילה...אבל- לא מרגישה שעדין אני יכולה לעשות זאת. שוחחנו אתמול שהאבא הוא זה שיקח פיקוד כי אחרי שכבר פעם העברתי אותו גמילת לילה (ואז חזרנו לזה אחרי מחלות ושיניים), נראה לי שזה משדר חוסר בהירות לילד קטן- אמא באה עם הציצי אבל לא נותנת את הציצי. או משהו כזה. אבל- ומה שנונה כתבה כל כך נכון בעיני- איך אני יכולה להעלם לו בשלב הזה שכל כך קשה לו....
ואני חייבת להודות שכן ברור לי שהוא כבר לא צריך ציצי בלילה והנגיעה הזו בציצי וחזרה לישון (לפעמים יונק חמש דקות ולפעמים כמה שניות אבל בימים האחרונים זה כל שעה בערך) היא יותר הרגל או צורך נפשי. זה לא פחות חשוב מרעב אבל באמת שנמאס לי מהזומביות שלי וכמה בריא לילד להתעורר כל שעה שעתיים כל לילה?.
ומה לגבי כל הטענות הללו שאולי הוא מתעורר כי הוא רעב? ואז אני בעצם יותר משגעת אותו? אבל לצערי אין ממש מצב שהוא יושב לאכול דייסה לפני השינה....

טלי, תוכלי למצוא מידע ב איך מפסיקים הנקה לילית .

שלום יש לי תינוקת בת 10 חודשים והיא מתעוררת בלילה כל שעה ורוצה ציצי. רציתי לדעת אם אני יכולה להפסיק לה הנקות לילה בגיל כזה.

נונה, תודה רבה!
גם אני החלטתי שתוך כמה שבועות כשתהיה לפנינו תקופה נטולת נסיעות/ אורחים/ ארועים אנחנו גומלים מהנקת לילה
וזה מאד מאד עוזר לשמוע את הסיפור שלך.
@}

אינדי אנית בהצלחה בתהליך האמיץ.
אמנם אנחנו התחלנו והפסקנו גמילת לילה, מתוך נסיון נוסף שזה יבוא ממנה, אבל משהו שלמדתי בתהליך שעברנו הוא שהחיזוקים של הבוקר שאחרי מאוד עוזרים. כלומר, בנוסף להקדמה שעשינו לפני כל לילה, שבה הזכרתי לה שהיום ישנים בלי לינוק כל הלילה, בבוקר סיפרתי לה כמה פעמים היא ינקה או לא ינקה ואמרתי לה שאני גאה בה על מה שהצליחה. זה גרם לה להרגיש מעולה לגבי זה לפחות בהמלך היום ואולי עזר גם בלילה שאחרי.

אוף גם אנחנו בגמילה מהנקת לילה. אני בהריון ופשוט לא יכולה להניק יותר. זאת מין הרגשה כזאת שאי אפשר לסבול את המגע של היניקה (או כל מגע אחר בציצי) יותר מדקה וחצי, ואז זה נהיה מעיק ואני מרגישה שמוצצים לי את הנשמה....
אז אתמול בארבע בבוקר היא התעוררה (בת 1.10) וינקה ואחרי כמה דקות אני פשוט לא יכולתי יותר והפסקתי אותה..ואז היא לא ויתרה ובכתה נורא ואני נתתי לה ציצי אבל פשוט התחלתי לבכות כי הרגשתי שאני ממש מוותרת על עצמי כשאני נותנת לה את הציצי הזה. (ואני הייתי בטוחה שאני אניק עד הצבא ותמיד אני אהנה מזה ושילד צריך לגמול את עצמו, ושציצי זאת המתנה הכי גדולה שאפשר לתת ועוד ועוד).
ואז הפסקתי אותה שוב והיא התחילה לבכות ואבא שלה התעורר ועזר לי וליטפנו אותה ואמרנו לה שאנחנו שומעים אותה ומבינים אותה (הוא מהתחלה, אני קצת הייתי צריכה להירגע מהבכי שלי לפני שיכולתי לנחם אותה), ואחרי שעתיים!!! של בכי היא נירדמה.
והיום לפני השינה אמרתי לה שבלילה לא יהיה ציצי כי הוא ישן, ובערך ב00:30 היא התעוררה וביקשה ציצי ואמרתי לה שהוא ישן, ואז היתה לנו סצנה מהסרטים, בכי נוראי זעם והשתוללויות עד ששוב אחרי שעתיים בערך היא נרדמה, ואני כבר לא יכולה לישון וירדתי לאכול משהו ולפרוק קצת את הבכי הזה ואת העצב פה במחשב...
וכמובן שהעצב מעורב בהקלה כלשהיא שהנה אני סוף סוף עושה את זה. נורא קשה להניק בהריון ועוד הלחץ של מה יהיה? אני אניק שניים? איך אני אסתדר? אבל פשוט כבר לא יכולתי יותר....

אני מרגישה כאילו יצאתי לנופש. ישנה טוב בלילה. מניקה בשמחה במשך היום.
תודה על הסיפור ומוסר ההשכל, נונה.
@}

ולמה אני כותבת כאן את כל המגילה הזו שמונה לילות אחרי שהתחלנו?
כי כל כך פחדתי "לעשות לה את זה" שלא ראיתי מה אני עושה לעצמי.
ולא ראיתי שהנזק מההתעוררות ב"אוף" כל שעה הוא פחות פייר ויותר גרוע בשבילה.
ומרוב תחושות אשמה ויסורים לא ראיתי את מה שאני רואה בבירור עכשיו: הגמילה הזו היא מתנה גדולה לכולנו!
אני מרגישה כאילו יצאתי לנופש. ישנה טוב בלילה. מניקה בשמחה במשך היום.

מגיע הבוקר ואני מתקשרת ליועצת הנקה. אנחנו שלושתינו על הקו. אבא אמא ויועצת. היא מציעה שנעביר את "הפרויקט" לאבא ושאני אצא מהתמונה. אבא חושב שזה נכון ומתאים ורק אני בקושי נושמת.
איך אפשר? זה מרגיש כמו נטישה. גם להפסיק להניק וגם להיעלם.
אני עוברת יום שבסופו אנחנו מחליטים שאני יוצאת מחדר השינה ונראה מה יהיה.
עברתי לישון בחדר ליד. תחילת הלילה השני (ראשון בלי אמא) קשה. בכי קורע לב- אמא אמא. אחרי שתי דקות הם יוצאים החוצה והקטנה נרגעת. ככה עד חצות בערך. כשהם בחוץ היא נרגעת (אני לא...) נרדמת ואחרי כמה דקות במיטה שוב. מחצות ועד רבע לשבע בבוקר היא מתעוררת פעמיים ומקבלת בקבוק מים מאבא. אין צרחות. אין בכי.
בלילה השלישי כבר לא צריך ידיים ולא יוצאים החוצה. מים/ נגיעה קלה של אבא/ הפיכה לבטן. מספר ההתעוררויות פוחת וכולנו ישנים הרבה יותר טוב.

כששאלתי חברות איך עושים את זה, איך מרווחים הנקת לילה או מפסיקים אותה קיבלתי תשובות שמופיעות גם בדף הזה-
אולי צומחות לה שיניים? אולי היא משלימה שעות שחסרות לה ביום? אולי תחכי קצת וזה שוב לא יפריע לך כל כך...
אני אוהבת את החברות שלי אבל שיניים לא צומחות בלי הפוגה במשך שנה והבת שלי איתי בבית ולפעמים נוצר דפוס כזה ושום פתרון נקודתי לא יפתור את זה. ולפעמים פשוט מספיק ודי ונמאס ולא מתאים יותר.
ועדיין. בת שנה ורבע. עקשנית שיודעת מה היא רוצה ואם אבא ניגש מתעוררת ומתחילה לבכות. איך עושים את זה?

משהי ספרה לי שהיא שומעת את הפחד הזה מהרבה אמהות ובסופו של דבר זה הרבה יותר פשוט. ואני שומעת אותה וחושבת לעצמי - טוב, היא לא מכירה את לולה שלי. פשוט זה לא יהיה.
אני מחליטה שתוך כמה שבועות כשתהיה לפנינו תקופה נטולת נסיעות/ אורחים/ ארועים אנחנו גומלים מהנקת לילה.

ואז מגיע לילה אחד בשבוע שעבר. אני לא מרגישה טוב וגם מותשת קרועה. אחרי שלוש או ארבע הנקות (והשעה 23:00) אני לא מסוגלת יותר. אנחנו מסתובבות בחוץ כדי לא להעיר את הבנים ובכל פעם שאני מנסה להחזיר אותה לישון במיטה היא מתעוררת בבכי. אני מעירה את אבא. עכשיו היא צורחת. הוא יוצא איתה החוצה והיא נרגעת. אף אחד לא ממש ישן. מצד שני הצרחות הן רק כשמנסים להשכיב במיטה. על הידיים היא רגועה ועל אבא היא רגועה אם הם בחוץ.

לפני כמה שבועות "נפל" לי אסימון. אפשר לגמול מהנקת לילה ולהמשיך להניק במשך היום.
זה נשמע כמעט כמו להגיד שבסוף הלילה מגיע הבוקר, אבל בכלל לא חשבתי על זה. היה לי ברור שגמילה מהנקת לילה תהיה כל כך קשה שזו לא אופציה. רק חיכיתי להרגיש בטוחה בגמילה ביום ואז אחרי תקופה לגמול גם בלילה.
מתוך שיחה עם חברות פתאום האןפציה הזו עלתה ונראתה כל כך משמחת.

הקטנה שלי בת שנה וארבעה חודשים. גמילה מהנקה במשך היום תהיה עכשיו קלה ופשוטה. היא עסוקה. היא אוכלת והיא אוהבת לאכול. אני יכולה להיעלם לשעות במשך היום והיא לא תפסיק לחייך ולשחק.
אבל אני לא רוצה להפסיק להניק אותה. לא מפריע לי להניק אותה במשך היום. אני רוצה להמשיך ולהניק אותה לאורך זמן.
זה הלילה. הלילה שנלקח ממני לפני יותר משלוש שנים ולא חוזר.
נוצר אצלנו דפוס של יניקה כל שעה- שעה וחצי במקרה הטוב. כל לילה. כל הלילה.

לסרב לה ולתת לה לצרוח, האמת ניסיתי פעם אבל לא יכולתי לשאת את הבכי (בכי צרחות השתולליות בלי כל יכולת לנחם אותה).
מה לגבי לחבק אותה?
ציצי זה בהחלט נחמה, אבל (בגיל שנתיים וחצי) הוא ודאי לא הנחמה היחידה או צורת התקשורת היחידה.

האם את מרגישה שאת עושה לה עוול בהפסקה או דילול של הנקה בלילה? האם קשה לך שאת מונעת ממנה את הציצי? אני מנחשת שכן. כמו בכל גמילה, כף המאזניים תיטה לכיוון הפסקת הנקה בלילה רק כשלך יימאס מספיק...

קרן קיימת

הבת שלי אהבה מאוד להתנדנד, זה פשוט הרגיעה אותה וכך היא הייתה ישנה ממש טוב, היתה לי נדנדה כזו מכנית, אם הייתי מפסיקה אותה , בתי הייתה מתעוררת מיד.
עד היום, והיא כבר גדולה, יא מאוד אוהבת נדנדות. אולי זה פשוט מה שהקטנטן צריך.

איך מורידים את תדירות ההנקה בלילה? בתי בת שנתיים וחצי ובלילות עדיין מתעוררת מתיישבת ודורשת את שלה. כל עיכוב שלי בהרמת החולצה מתחיל בכי.
עצות שקיבלתי כמו למרוח משהו לא נעים על הציצי- לא כל כך נראות לי. לסרב לה ולתת לה לצרוח, האמת ניסיתי פעם אבל לא יכולתי לשאת את הבכי (בכי צרחות השתולליות בלי כל יכולת לנחם אותה).
אשמח לשמוע רעיונות או סיפורים על התמודדויות עם הנושא.

אולי רק בכיסא הוא מצליח לשחרר גרעפס וזה מה שמרגיע אותו?

זקוקה לעצה: הקטנטן (8 חוד') מתעורר בלילה לינוק, לפעמים מתעורר הרבה. אני מניקה בשכיבה במיטה אבל קורה הרבה שהוא לא מצליח לחזור לשינה עמוקה, מתחיל להתבכיין עוזב את הציצי וחוזר, זז ולא מרוצה. אני מנסה עוד כמה פעמים עד שבסוף אבא שלו לוקח אותו לכסא נדנדה ורק כך הוא נרדם. להישאר על הציצי כל הזמן הוא בדר"כ לא רוצה, ורק להתנדנד בלי לינוק קודם גם לא תמיד. אולי אני צריכה להגיב יותר מהר לאיתותים שלו כדי שיישאר יותר רדום? לא יודעת. אני מאוד אשמח שזה יסתדר והוא יסתפק בי בלי הכסא. יש עצות?

קפיצת גדילה?
אדום בטוסיק?
כאב בטן?

שיניים?

הוא מתפתח יפה, אבל שיניים נראה לי קצת מוקדם לפני גיל 4 חודשים
הניחוש שלי על הבוקר (זה קרה שוב פעם-פעמיים הלילה) - ניסיון לשחרר גזים.

שיניים?

לא מצאתי דף מתאים יותר:

אני כבר מכירה את הדפוס יונק/עוזב, יונק/עוזב (מלווה במתיחה קלה של הפטמה, כמו ספגטי), ומפרשת אותו כ"עשיתי פיפי" או כ"יש לי גרעפס שצריך לצאת". אבל מה פירושו של דבר, כשלילה אחד הוא מחליט לינוק כך כל הלילה, עד הבוקר? זה מעצבן נורא, במיוחד שהציצי סובל, ואני לא יכולה לנמנם כהרגלי. מצד שני, בדקתי והוא לא היה רטוב במיוחד, וגם לא יצא לו שום גרעפס.

רעיונות, מישהו?

ובימים האחרונים אף נשאר ער לשעה בערך, בסביבות 3:00 לפנות בוקר.

יעלי,
חשבתי עליך אתמול כשבתי התעוררה בשתים בלילה ונרדמה רק ברבע לשלוש. הסיבה שהיא התעוררה היתה כי השמיכה קצת זזה ממנה כך שהיה לה קצת קריר. לפעמים לפנות בוקר היא קצת מתעוררת אם חם לה מדי והיא מזיעה.... ככה שגם הבדלי טמפרטורות למעלה או למטה יכולים לגרום להם לעירות.

הי יעל
האם בנך החל לזחול\לשבת לאחרונה?
האם בוקעות לו שיניים?

שלום יעלי,
לדעתי, הכי מהכל כדאי שתנסי לישון. לנוח יחד אתו צהריים ביום, ללכת לישון בלילה שנייה אחרי שהוא נרדם, ולא מאוחר יותר (כלומר - את יכולה לפרגן לעצמך פיפי, אבל לא יותר (-;), לישון טוב בכל סופ"ש.

יש לי כמה מחשבות לחלוק איתך מהניסיון עם בת ה- 10 חודשים שלי.

1. אנחנו ישנים כולנו יחד במיטה שלנו. אני מציינת את זה כי ללא הלוקסוס הזה, אין לי מושג איך הייתי שורדת. מהיום שהתחלתי להניק בשכיבה על הצד (גיל חודשיים בערך) התחלתי לישון לילות רצופים. אבל שימי לב: זה לא שהיא מתעוררת פחות - לא. עדיין כל שעתיים בממוצע. ההבדל הוא שאני מחברת אותה ליניקה מתוך שינה. ואז, מגיע הבוקר, ואני זוכרת במעומעם שהפכתי אותי ואותה במהלך הלילה כדי להפוך צדדים (או שאני מגלה שאני בצד השני ואני לא זוכרת איך הגעתי לשם ). כלומר, היא יונקת, ומקבלת מה שהיא צריכה לפי דרישה שלה, ואני - ישנה!

1. ייתכן שהעובדה שהיא ישנה צמוד אלינו, גם גורמת לה להמשיך לישון את כל הלילה, למרות היקיצות הקטנות לשלה לצורך הנקה. האמת שרוב היקיצות שלה הן גם די תוך כדי שינה כי היא לא מספיקה טיפה לסובב את הראש מצד אחד לצד השני (סימן שהיא רעבה) והאוטומט של הגוף שלי כבר מגיש לה פיטמה רעננה.

1. כתבת: לפעמים אחרי שהוא חצי לילה איתנו במיטה, הוא נהיה עצבני והדבר היחיד שמרגיע אותו זה לישון לבד. בעניין הזה חשבתי על מיטת תינוק צמודה. מכירה? ככה הוא גם איתך וקרוב אלייך להנקות שבהן את לא צריכה ממש לקום ועדיין יש לו את הספייס שהוא צריך.

זה מה שעולה לי בראש כרגע. מה דעתך?
בכל מקרה תדעי שאת לא היחידה שהילד שלה מתעורר בלילה להנקות תכופות. ככה זה בגיל הזה למיטב הבנתי.

[אני אבקש מהמומחיות באתר לענייני הנקה לקפוץ לדף הזה, אני מניחה שגם להן יהיה מה לתרום.]

הי יעלי,
נשמע באמת מאוד קשה חוסר השינה הזה.
שאלה: האם בנך ישן במיטה משלו (ובחדר נפרד או אצלכם) או שהוא ישן איתכם במיטה?

מצטרפת לורד בשאלתה.
אני לא ישנה יותר מרבע שעה רצוף. הקטנה - בת שבועיים, יונקת נרדמת, אני ממשיכה לישון כשהיא עלי בתקווה לצבור עוד זמן שינה, אבל גם זה לא עוזר ואחרי 10 דקות בערך שוב התעוררות ובכי שנרגע עם ציצי.
צרפתי מיטה למיטה שלנו, אבל אין מצב שבו היא תמשיך לישון שם אחרי ההנקה.
ההנקה בשכיבה מכאיבה לי כיוון שהקטנה עדיין צריכה הכוונה בתפיסה.
איך שורדים את הלילות האלה?

אני כבר לא ישנה 5שנים רצוף... מתרגלים..... מה שחשוב זה להניק בשכיבה, אז אני נמצאת במצב של חצי רדומה, לא פוקחת עיניים ושולפת... לאחרונה אני אומרת מילולית לינוקא בת השנתיים "זהו" (בהתחלה גם אמרתי "הציצי רוצה עכשיו לישון" או משהו בסגנון) והיא מפסיקה ומסתובבת לצד השני כשהיא גם ממלמלת "זהו". באמצע הלילה היא אומרת לי (כמו שאני אמרתי לה) - "עוד קצת ודי" ובאמת אחרי כמה זמן או שהיא מפסיקה או שאני אומרת את מילת הקסם "זהו" והיא משחררת. אם יש התנגדות, אני מחכה עוד כמה דקות ושוב אומרת "זהו" והיא משחררת.
ל-ורד, האם היא נרדמת על הציצי כשאת יושבת או שוכבת לצידה? אם לא, כדאי שתניקי אותה, כמו שכתבתי לעיל, בשכיבה ואז את פשוט מוציאה בעדינות את הפטמה והיא ממשיכה לישון, כך אין צורך להשכיב אותה לישון, ואפשר להוסיף איזה פיג'מה שלך לידה על הלחי, כדי שאת תוכלי לקום מהמיטה אם לא בא לך עדיין להירדם.

בתי בת השבועיים , נרדמת על הציצי אחרי חמש דקות של הנקה.
זה קורה מיד לאחר שינה, אפילו אם היא של שעתיים - שלוש .
האם זה מצב "נורמלי" ?
מעבר לכך , איני יודעת אם דבר זה מעיד על כך שהיא כבר לא רעבה ,ואיני יודעת אם היא אכלה מספיק .
כמו כן , כשהיא נרדמת אני מנסה להשכיבה במיטה בכדי שתמשיך לישון ,
היא מתעוררת ומתחילה לבכות , כך זה קורה כשלוש -ארבע פעמים(הנקה קצרה , הרדמות וכו'...) עד להרדמות .
מבקשת עצה /ידע , תודה.

טוב, די התעודדתי מלקרוא פה את כל האמהות.
הקטן שלי, כבר בן 7 חודשים, מוכן לינוק כל הלילה רצוף.
הוא יונק ונרדם בערב וככה בסביבות 2 מתעורר ורוצה רק לינוק.
גם אם הוא נרדם ואני זזה ממנו להתהפך לצד השני (לשחרר קצת שרירים) הוא מתעורר ורוצה להמשיך לינוק.
כאילו הוא משתמש בי בלילה בתור מוצץ.
יש לילות שזה ממש מרגיז אותי . אלה הלילות שהוא פתאום מתעורר לגמרי, מתיישב על המיטה ורוצה שנתעורר גם אנחנו להיות איתו.
אז הוא ער שעתיים ורק אחר כך יונק ונרדם.
זה נראה לכם זמני? יש ילדים בגיל הזה שישנים עד הבוקר בלי להתעורר?

מניקה, אבל רק בבוקר ובערב... ואני לא בסדר כי אני שואבת פעמים ביום בעבודה...ואני לא מספיק חושפת אותה למזון מוצק, וכל הילדים גדלו על תחליף, אז גם היא תגדל...

הא, ותמיד זה קורה אחרי שישישבת של מפגשים משפחתיים. כל מיני גיסות וסבתות נותנות לנו טיפים מפחידים.
אגב, אותה גיסה מניקה/הניקה?

היי יושי,
נראה לי שיש לנו אותה גיסה P-:
גם לי גיסתי אמרה את זה לפני חודשיים בערך אז הלכתי לדף הנקה ועששת ומצאתי שם את מבוקשי (שנדמה לי שהוא גם מבוקשך).
תעברי שם על כל העמוד ותמצאי כל מיני דברים כמו:

• הנקה תורמת לבריאות השיניים
• שהרבה יותר קל לטפל בשיניים מאשר בנפש, ואצל חלק מהתינוקות היניקה בלילה היא צורך נפשי כמו גם גופני ( עדי יותם )

תגידו לי בבקשה שזה לא נכון: ביום שישי גיסתי הפחידה אותי כי העובדה שהקטנה נרדמת רק עם ציצי בפה, גם אחרי שגמרה לינוק עשוייה לגרום לעששת הבקבוק בצורה חמורה. זה נכון? ומה ההבדל בין מתן בקבוק ליניקה בלילה?

אני אמא לתינוק בן שנה ואני רוצה להפסיק להניק יותר נכון חייבת כיוון שעוד חודשיים אני טסה לחו"ל. חשוב לציין שהוא יונק בשעה 14:00 לפני שנת צוהריים בערב ובלילה 2 הנקות מה לעשות ?

בהנקה ויונקים אני חושבת.
אזכיר לך - הרבה דברים חכמים, אבל בעיקר שזו בעיה כשהאמא מתייחסת לזה כאל בעייה.

חגית, מה בשמת כתבה?

לי דווקא מאד עוזר כן להסתכל על השעון ולדעת כמה זמן עוד יש לי לישון. כאילו הגוף מכוונן את עצמו למעט שעות שינה (ודווקא הפעם יש לי תינוק שישן ממש טוב, בדרך כלל - למרות שגם זה יחסי. התעוררות אחת או שתיים ליניקה (תלוי גם מתי הלך לישון), בגיל 3 ח' זה גן עדן לעומת מה שהיה לנו עם אחיו הגדול).

תודה, אמא ל-5, זה שוב מחזק את הטענות של כל המניקות עד עכשיו, שזה מצב טבעי ולא שאנחנו עושות משהו לא בסדר, זה פשוט ככה צריך להיות וכשמבינים את זה לא מוציאים אנרגיות עודפות על להתעצבן ולדאוג בגלל זה.
ותמיד כדאי לקרוא שוב את עקרון הרצף ומה שבשמת כתבה.

למרות שבזמן האחרון ליבי מתעוררת פעם אחת בלילה (סביב 12) לינוק, אחרי ש 8 חודשים היא ישנה לילה רצוף, אני ממש לא מחשיבה את זה. היא מתעוררת, קוראת אָמָמָא אָמָמָא ויונקת. מיד חוזרת לישון. אין התעוררות.
מגיעה לי המַתנה הזו. מור התעורר וינק כל הלילה עד גיל 3 ורבע. קשה לי לתפקד במשך היום ואני עצבנית, אבל למדתי לגנוב שינה איתה בבוקר. אפילו חצי שעה מסדרת אותי לגמרי.