אולי תשני תנוחה בשביל להאט את זרימת החלב? הרבה פעמים כשאת נשענת אחורה רגועה על כריות, והתינוקת שוכבת עליך לרוחב עם הפנים כלפי מטה לכיוון הפטמה- השפריצים של החלב יהיו יותר עדינים.
אפשר להתייעץ עם ללל או יועצות הנקה אחרות. בשמת א תוכל להסביר יותר טוב ממני. אקרא לה לדף.

רציתי לשאול משהו שדי מתחבר. שמתי לב שאחרי שאני גומרת אז יש לי משמעותית הרבה יותר חלב. קרה גם לכן? גמרתי אתמול הרבה והבת שלי המסכנה משתנקת מכמויות החלב. אני לט רוצה להפסיק לגמור אבל היא ממש לא מסתדרת עם הכמויות ופולטת המון וההנקה כבר התבססה וגם הכמויות.

לגמרי מסכימה עם השם למעלה, כי, אני לא מניקה אמנם כבר כמה שנים טובות , אבל , במגע מיני עם אהובי , כשהוא מוצץ לי את הפטמות אני מגיעה לאורגזמה נהדרת. לפעמים זה כשלעצמו כבר מספיק לי...

הי
במקרה ראיתי את הדף הזה שבול מדבר אליי. לא כל כך רגשי אשמה אלא יותר עצבים!. אני מניקה את בני בן השנה ו8 חודשים. לפעמים זה סתם נעים ואינטימי וכיפי ( לא מיני) , לפעמים, בלילה , בהרדמות זה מתמשך ומתמשך , כשקשה לו להרדם וזה מטריף אותי, כי אני גם מתחילה להרגיש מין גרוי כזה מיני בפטמות וזה מרגיש לי לפעמים ממש כמו אקט מיני בניגוד לרצוני כשהוא ממשיך וממשיך ולא מרפה ( או שנרדם ומנתקת ושוב מתעורר ורוצה), כי זה לא ממש גרוי מיני אלא גרוי במקום מיני שבאופן פזיולוגי מגרה...( הסתבכתי?) לציין שאני גם קצת מתוסכלת מינית ( מסיבות של הבן זוג) שבקיצור התחושה הזו של הרפרוף המתגרה מוציאה אותי בזמן אמת מדעתי. בכל מקרה מתכננת סביב גיל שנתיים לגמול אבל בנתיים יש עצות? שיתוף?

שלפעמיםבזמן ההנקות הוא מנצל את המומנטום ומענג אותי עוד יותר ע"י עיסויים בדגדגן

סליחה אבל לדעתי יש כאן פגיעה מינית בתינוק, על ידי כך שאתם, הוריו הופכים אותו לחלק מהמשחק המיני שלכם, זה ממש לא מתאים!

היתי מציעה שתנסו לבדוק עם עצמכם למה רק ההנקה גורמת לגירוי, בלי לנצל את ההנקה כדי לפתוח במגע מיני.
ההנקה היא פעולה אינטימיות אוהבת בין תינוק לאמא שיש בה גם חושניות וגירוי לפעמים אבל צריך להזהר עם זה...

לגמרי! (יש)

אני מאד מבולבלת מהרגשות האלו ולא יוגעת מה לעשות. אני מרגישה אשמה שאני מגורה ממה שקורה לי בהנקה

איזה מדהים שיש מקום כזה שאפשר לשתף
גמני עוברת את זה וזה היה מרגיש לי מביך משהו. ומאוד מקל עלי לדעת שגם אצל אחרות זה קורה.

אני הרגשתי את זה בפעם הראשונה כשהנקתי תינוק של מישהי אחרת. זה הטריף אותי. כאילו עם התינוק שלי יש משהו שלא גורם לתחושה מינית לקרות שהוא יונק. אבל שזה היה תינוק אחר אני לא יודעת , אולי משהו במסך שיש לי עם התינוק שלי לא היה. והתחושה כשהנקתי תינוק אחר היתה ממש מבלבלת ולא נוחה. וממש לא יכולתי להמשיך.

כמה זמן את אמורה להרגיש את הרחם מתכווץ בזמן ההנקה ושזה עדיין יהיה תקין? הרי אלה התכווצויות בזמן שהרחם חוזר לגודל של "לא בהריון".
לא. גם אני מרגישה את התחושות האלה ונהנית מהן מאוד. אלה לא ההתכווצויות של אחרי לידה. אלה התכווצויות קלות של עונג, כמו בזמן ואחרי אורגזמה.

תראי... כל עוד תחושת האורגזמה מורגשת רק בהנקה ולא כאשר את סתם מביטה בבנך - כלומר כל עוד אין לך משיכה מינית לבנך... אינני מבינה מה כל כך נורא... גם אני בזמן ההנקה מרגישה נפלא עם המגע של ביתי ובעיקר כאשר היא מחבקת אותי עם הידיים שלה וגם אני נבהלתי לעצמי מעט אבל תשמעי... גוף האדם חש ומרגיש, אני היתי זורמת ומרגישה עם עצמי מצויין כשאני יודעת שהתחושה המינית קשורה במגע באיזור מאוד מיני אצלך ולא בגלל משיכה לבנך.
אני חושבת שזה בסדר גמור, טבעי ושתדעי לך שהמוח שלנו יכול למצוא לעצמו הרבה דברים שגורמים לו להנאה ולא רק מה שמספרים לנו (אישה לגבר \ גבר לאישה) יש מסתבר הרבה ביניים וזה מותר ובסדר, אני חושבת שצריך להפסיק להחמיר כל כך עם עצמנו, כל עוד המיניות שלנו לא פוגעת באף אחד אז מה הבעיה?

אז רציתי להוסיף שאני די נהנת מהאורגזמות הללו ולא רק שבעלי יודע עליהם אלא שלפעמיםבזמן ההנקות הוא מנצל את המומנטום ומענג אותי עוד יותר ע"י עיסויים בדגדגן ...ואז אני ממש נהנת....אבל מעניין שמעולם לא הצלחתי לגמור .
והכי מצחיק אותי שכשאני מניקה לא מודעת באותו רגע על העינג המיני אלא מחשבותי נתונות לדברים אחרים...אז מיד מבליחות לתוכי העינוגים הללו והמחשבות שלי מיד מופנות לכיוון המיני..ולו לפחות לשניות הראשונות...
חוץ מזה בתקופת ההנקה בשאר הזמן בלי ההנקות ,החשק המיני שלי שואף לאפס......זה מנגנון של הטבע לאמצעי המניעה....

אז אפרופו אורגזמה,
למישהו יש רעיון איך מגיעים לשם, לעזאזל? אני נורא אוהבת מין אבל לא גומרת בחיים. וגם בכלל לא יודעת לאונן. הצילו הצילו

רועי, תסביר לי איך אדם כמוך יהיה מסוגל להבין גברים שעלולים להיות מאוימים מינית ע"י התינוק שלהם?
<בשמת מטילה ספק ביכולת ההבנה של רועי>

רועי,לא שזה רע, רק שבן הזוג זה התינוק שלי ולא ויברטור, מבין ת'הבדל?

<רק למה לי זה לא קורה בהנקות??>

סליחה על ההתערבות בדף הנשי הזה, אבל חשבתי שנקודת מבט גברית עשויה להיות רלוונטית כאן: במה זה שונה משימוש בוויברטור? האם גם כשאת משתמשת בוויברטור, או אפילו סתם מאוננת, זה נראה לך או לבן זוגך לא בסדר? הרי התינוק לא יונק מתוך כוונה לענג אותך מינית. זו רק את שנהנית מזה. במובן הזה זה דומה מאד לאוננות. מה רע בזה?

כשהנקתי את בני היו גם לי תחושות של ראשית אורגזמה. בכל פעם בחרתי להדחיק אותן. לו רציתי, יכלתי בקלות רבה להגיע לפורקן מיני מעצם ההנקה ובמהלכה. למען האמת, היה די קשה להמנע מכך, אבל זה מה שעשיתי. למה? אודה מאד למי שתוכל לשכנע אותי שזה נורמלי ושאני יכולה לבחור לחוות אורגזמה בכל פעם שאני מניקה, בלי לחשוב שמשהו כאן לא בסדר. כאילו- זה התינוק שלי, ולא בן הזוג ליחסי המין?!!
ולדבר על זה עם בן הזוג נשמע לי רעיון גרוע מאד. "אה מותק.. אתה יודע, כשאני מניקה את הבן שלנו אני חווה אורגזמה, ממש כמו כשאתה ואני שוכבים.. מה דעתך על זה? ומה דעתך על המשך ההנקה עכשיו??"

(שבסוף נראה לי שבנסיון להוריד מעלי את האשמה אמרה לי כי לפה של הילדים שלי יש מבנה מיוחד שגורם לפצעים בפיטמה)
יש תופעה כזו.
מצטרפת להמלצה של בשמת על מפגשי ליגת לה לצ'ה - עצם השהייה עם נשים שנהנות מההנקה יכולה לסתור את ההתניות החברתיות שספגה עם השנים.
בנוסף, אם באים עם ידע לגבי התחלת הנקה מוצלחת, לא צריכים להיות סדקים ודימומים (בהנחה הסבירה למדי שלשלישי יהיה מבנה פה אחר).

גילה,
אני מכירה אישית לפחות עוד שני מקרים שנשמעים זהים.
יש סיכוי להצליח, אבל אך ורק אם היא באמת רוצה להתגבר על הבעיה שלה.
אם היא באמת באמת רוצה (בכל מאודה), אני ממליצה על

• מפגש לה לצ'ה לקבל עצות לטובת התחלה מוצלחת של הנקה, עוד בהריון, ולקרוא חומר, שהלידה לא תקלקל את ההנקה
• יועצת הנקה לתיקון התנוחה (שגורמת סדקים), ולתמיכה
• והכי חשוב: שתדע, שתמיד הימים הראשונים אחרי לידה יכולים להיות קשים. ההנאה מהנקה מתחילה קצת אחר כך. כיוון שהיא הפסיקה אחרי שבוע, היא פשוט עוד לא הגיעה לזה. לכן, אם היא באמת רוצה להצליח, שתזכיר לעצמה שעוד כמה ימים קשים - ואחר כך זה פתאום נעשה יותר קל ונעים. ואם לא - לפחות היא נתנה את הקולוסטרום היקר מפז.
• ועוד משהו: גיליתי שכשהתרכזתי בתחושות הפיזיות בהנקות בהתחלה (בלידה שניה) - כאב לי! אבל לא שמתי לב לזה, כי פשוט לא התרכזתי בתחושה הפיזית של ההנקה, אלא יותר בהתפעלות מהתינוק, בליטוף שלו, בכל מיני דברים אחרים. אז עוד פטנט הוא, פשוט להיעזר בכל דבר שעוזר לה להסיח את הדעת מלהרגיש את השד.

אה, מכיוון שמדובר בבעיה כלשהי שלה עם גופה (אני כותבת "בעיה" כי זה לא אמור להיות ככה אצל נשים), יכול להיות שטיפול בפרחי באך או דיקור סיני או הומיאופתיה או כל דבר אחר שמישהו יציע כאן יכול לעזור לה (אולי ל צפריר שפרון יש פתרון?) יכול לעזור לשנות את רגשותיה מהשורש. הבעיה, שרוב הדברים אי אפשר לעשות בשלב כזה בהריון, אולי מייד אחרי הלידה.

ובכן, תודה לכולכן על העצות. אחרי נסיונות רבים אני מצליחה להרשות לעצמי להנות קצת יותר מההנקה, זה באמת היה קשה מאד ברגעים מסוימים, ממש הייתי צריכה להלחם בעצמי. עדין אני מרגשיה מאד מבולבלת לגבי זה. אבל זה כנראה השפיע גם על יחסי המין. כאילו זה שמותר להנות מההנקה נותן גם רשות להנות יותר ממין.

בנות - למישהי יש עצות פרקטיות?
הנה שאלה שהוצגה בפורום הנקה בתפוז:
(אני מציגה אותה גם פה, ברשות השואלת)

_אני בהריון שלישי שבוע 28 ומלאת פחדים מנושא ההנקה
בשני ההריונות הראשונים פשוט לא הצלחתי עם זה
והסיבה מורכבת
גם היו לי סדקים ודימומים איומים בשד
אנשים טובים ניסו לעזור לי
הזמנתי גם יועצת הנקה
(שבסוף נראה לי שבנסיון להוריד מעלי את האשמה אמרה לי כי לפה של הילדים שלי יש מבנה מיוחד שגורם לפצעים בפיטמה)
אבל הסיבה העיקרית היא האמביוולנטיות שלי לגבי הענין
ובמילים אחרות- פשוט שנאתי את התחושה
השדיים שלי תמיד היו ותסתחו לי על הנוסח-בשביל מין
הם כנראה מאוד רגישים(?)והתחושה שמישהו אחר שולט בהם ולצורך אכילה זה ובכן...ממש קשה לי להסביר
ניסיתי להסביר לבעלי ואמרתי לו (ותסלחו לי על הבוטות)זה כמו שמישהו ינסה לבצע בך מין אוראלי במשך כל היום
זה נחמד פעם אחת וכשלך בא...
אבל אחרי לידה עם כל התחושות הקשות והעייפות הנוראה
שנאתי את זה
זה גרם לי להיות עצבנית במידה שלא תתואר
חשתי כמו פרה
וכשהחלטתי שלמעני ולמען תינוקי אפסיק לענות את עצמי
זה היה כמו להשתחרר מהכלא בחיי.
מצד שני
אם לשפוט את העניין דרך הראש-הרי שאני מתה לתת לתינוקי את הטוב ביותר
ואכן הנקתי כשבוע בשני הילדים הראשונים ועזבתי את זה לאחר כחודש
הייתי רוצה לשאול אתכן כאן-
יש לי סיכוי?
יש לכן עצות בשבילי?
ואל נא תשפטו אותי לחומרה בבקשה
תודה_

שמישהו אחר יסביר פה בדיוק איפה מרגישים תחושות דמויות אורגזמה
בסדר, בשמת, לא הכל צריך להסביר לי (-;

אגב, סיפרתי לבעלי, כי מעניין אותי לדעת מה חושב גבר על זה והוא פשוט אמר "אז למה היא לא נהנית מזה וזהו?"
סתם, שתדעי שאולי לא בעיניי כל (או אולי בכלל) הגברים זה משהו "לא בסדר"

אמא אשמה,
האם רק בהנקה את חשה אשמה?
מה עם החלפה? רחצה? עיסוי?
להפתעתי כשבני נולד חשתי נוח עם ההנקה(זה היה נעים אבל לא "אורגזמי") ,רחצה, החתלה וכ"ו אבל דווקא כשניסיתי לעסות את גופו הערום חשתי לא נוח... כנראה שזה קשור לכך שעיסויים הם חלק חשוב בקשר המיני עם אישי היקר.
ובכן ניסיתי כמה פעמים וכשראיתי שאי הנוחות לא עוברת... וויתרתי.
בכל זאת יש בינינו לבין בננו (שכבר לא תינוק) הרבה קירבה פיזית: ליטופים, גירודים בגב, חיבוקים, נשיקות, ולינה משותפת.
והוא היה תינוק רגוע ושמח.
לדעתי, אם לאחר פגישה עם יועצת הנקה (שאולי תוכל להמליץ על תנוחות שישנו את התחושה הזו, או שתעזור לך להרגיש נוח עם התחושה) את תמשיכי להרגיש עם זה כל כך רע, ולא תהיה שום הקלה, אז את לא חייבת להניק, מה שחשוב זה להרגיש טוב עם בנך. (אני מתארת לעצמי שיאכלו אותי פה)

חותמת על כל מילה של בשמת.
גירוי מיני כתוצאה מההנקה זו תופה ידועה וחיובית, שיש לה גם ערך אבולוציוני (ההנאה הגופנית מדרבנת אותנו להניק הרבה - והילד מרויח).
אני קראתי על זה באחד של לה-לצ'ה על הנקת פעוטות. אם אני לא טועה, המחברת מציינת את התופעה באחד הפרקים הראשונים כאחת הסיבות בגללה בוחרות נשים להמשיך ולהניק תקופה ארוכה.
אפילו אודטה דנין, במדור שלה בידיעות אחרונות סיפרה פעם שהנקה גורמת לגירוי מיני, והמסר שלה היה: תניקו, תהנו, ותמשיכו אח"כ עם בן הזוג.

מסכימה עם ורד והבנות, (חוץ מבעניין השיחה עם בעלך, כי אם תדברי איתו ממקום של אשמה זה עלול להתפש אצלו כדבר נורא) אבל ברור שלא קל לך ליישם את זה.

האם חיי המין שלך טעונים שיפור? את מתוסכלת מהם? קשה לך להתמסר?
אם כן, יש לך חסימה שקשורה למין. מה שקורה לך באמצעות הנקה הוא התעוררות של רגשות חבויים שמחפשים דרך להתממש ולצאת החוצה.

נסי לעשות "תרגיל": פעם אחת בלבד להרשות לעצמך ללכת עם ההרגשה ולא להתנגד לה.
זה עלול להיות מפחיד מאד לרגע, ואחר כך יקרו דברים אחרים שקשה לצפות אותם אבל הם בטח לא יהיו יותר גרועים ממה שאת חווה עכשו. ואולי הם יהיו הרבה יותר טובים!
כשנמצאים במעגל סגור של אשמה ומצוקה, הדרך היחידה לצאת מהם היא לעבור דרך המצוקה. להסכים להיות איפה שהכי מפחיד להיות. זה יכול לגרום לשינוי גדול: לפתוח את החסימה בגוף ולסדר לך את כל העניניים בראש.

טוב, יש לי המשך לקו המחשבה שלי (בזמן האחרון, ההנקות דווקא הופכות את רעיונותיי לצלולים וברורים יותר. לגמרי ההיפך מהמעיכוּת והשכלה של ההתחלה).
יש כאן מקום רב לדברים בסגנונו הנפלא של צפריר שפרון בנוגע למהי אשמה, מדוע אנחנו לוקחים אותה על עצמנו, מה היא משמשת ומאפשרת לנו ואני בהחלט אשאיר את זה לטוב ממני (אולי הוא ירים את הכפפה). אבל חשבתי על הנושא הזה של אשמה בהקשר של התחלת חיים חדשים ובכלל דברים חדשים.
תחשבי על זה שאם התניוק המקסים שלך מעלה אצלך עכשיו כל מיני נושאים שקשה לך איתם, מה יהיה בהמשך החיים. הוא הרי לא יפסיק לעמת אותך עם דברים שיהיו גדולים עלייך, קשים לך, דברים שאולי לא תסכימי איתם (לצד כל אותם דברים נפלאים וטובים כמובן ). אני מאמינה גדולה באנרגיה שבה מתחילים הדברים כמשהו בעל פוטנציאל עיצובי טוב מאד של המשך הדברים. תראי איזו הזדמנות מדהימה מאפשר לך ילדך הפיצקעל'ה, שמה הוא מבין עדיין וכבר עולים כאן such big issues. אולי זה מנוף (אפשרי) בשבילך לחדד את התקשורת עם עצמך, את תחושותייך, את ההיכרות עם הבפנוכו שלך. הזדמנות לפתח תקשורת אחרת בינך ובין בן זוגך וסביבתך, כזו שתוכל להקשיב לך יותר, לתמוך בך, להכיל אותך גם עם כל התהיות, אי הבהירויות והלבטים.
אלו מחשבותיי בלבד. הרגישי טוב מאד עם לחשוב עליהן, או לפתור אותן הלאה ממך. לפי איך ומה שמתאים לך לחלוטין!

למה את לא מסוגלת לדבר עם בעלך? לא ממקום של התנצלות, אלא ממקום של לחלוק חוויה ואת מה שאת מרגישה בעקבותיה. הרי לא בכל פעם שאנו מספרים משהו למישהו אנחנו חייבים להיות ברורים ויודעים וסגורים וזהו... יש מקום להתלבטות, לחשש, לתהייה, לפליאה, לפחד... מה רע בלחלוק את כל הדברים הללו עם בחיר ליבך? למה שלא יידע שעוברים עלייך דברים שכאלה. מנסיוני האישי, בכל פעם שאני מתביישת לדבר עם דודו על משהו ומשאירה את זה בפנים, זה יוצא אצלי כמחלה, רגישות, כאב פה או שם. זה דיי מדהים, כי כשאני כבר אוזרת אומץ וחושפת את עצמי בפני האדם הקרוב והאהוב עליי בעולם, כל השאר מתפוגג ואני בעיקר מגלה שאת כל הסיפור שבניתי על זה (הסרט של איך הוא יגיב, מה הוא יחשוב עליי וכו'), דיי הרצתי ביני לבין עצמי והוא חושב אחרת לגמרי (אפילו שאני כבר חושבת שאני קצת מכירה אותו ).
אולי תנסי לתת בו ובעצמך טיפל'ה יותר אמון... אולי זה יעבוד ואולי לא... אבל לפחד ולחשוש ולהסתיר, לי אישית לא נשמע לי הדרך. בעיקר שאת אינך היחידה שחווה תחושות כאלה! זה קיים, זה אמיתי, זה טבעי לחלוטין. זה כמו להתכחש לקיומה של אורגזמה נשית בכלל (פעם עשו את זה לא? אני בטוחה שיש עדיין נשים שלא חוו זאת אף פעם. לא חבל?)

אני ממש משתדלת להרגיש לא אשמה אבל אני לא מצליחה. אני לא מצליחה להבין איך האמהות וההנקה מתחברות למין ולהנאה ממין. אני מרגישה עקומה ודפוקה. אני פוחדת שהתינוק שלי מקבל ממני משהו לא נכון. כמה שאני מנסה להנות מזה אני פשוט לא מצליחה. אני ממשיכה להרגיש אשמה נורא ואני נורא מתביישת. אין מה לדבר על לדבר על זה עם בעלי, אני חושבת שזה יטריף אותו. גם אותי זה מטריף. אני מרגישה שזה נכפה עלי שמונה פעמים ביום ושזה יותר מדי. אם זה היה קורה רק מדי פעם, אבל זה קורה כל הזמן.

סליחה, שכחתי להסביר שהזכרתי שני ספרים שלה לצ'ה (ללל) הוציאה.

מסעדה, לדעתי היא לא מדברת על תחושות ב רחם . תקראי שוב את דבריה. זה כנראה מה שבילבל אותך.
אבל באמת, יש גבול ליכולת הדיבור שלי. שמישהו אחר יסביר פה בדיוק איפה מרגישים תחושות דמויות אורגזמה.
נדמה לי משום מה שקראתי על זה דווקא בספר how weaning happens.
או בעצם אולי mothering your nursing toddler? זה אולי אפילו יותר הגיוני. אכן! מצאתי! בעמודים 107-108. לא בדיוק את הסיפור הזה (אם כי לא המשכתי לקרוא הלאה), שאותו אולי קראתי בכתב העת של לה לצ'ה, אבל בדיוק את העניין.
מזמינה חרוצות או בעלות סורק להעתיק את כל הקטע הרלבנטי...

טוב, אני דיי בטוחה שלא את הכל מכסים בללל (נא לא להיעלב) וזו בהחלט תופעה מוכרת ולא מוזרה בכלל.
אני זוכרת שלפני הלידה סיפרה לי חברה עם ילדים גדולים יותר על הקטע האורגזמתי ואני ככה הרמתי גבה. כזכור, הייתי עם בעיות פטמות קשות עד כחודשיים לאחר הלידה ובטח ובטח שלא הבנתי על מה היא דיברה לעזאזל...
אבל אחרי שהכל נרגע ונכנס לאיזשהו קצב היו בהחלט כמה פעמים שחשתי תחושות כאלה, כמו שתיארת. זו לא הייתה ממש אורגזמה, אבל בהחלט תחושה שמוכרת מהעולם המיני.
ולא, אינני חושבת שזה מוזר, לא בסדר וכו'. זה בהחלט אפשרי. אני לא רואה סיבה לא לדבר על זה, או להרגיש אשמה. זה לא שאת עושה משהו בשביל זה, הטבע מביא לך את זה, אז תהני לך ואפילו תרגישי אולי טוב יותר אם תוכלי לדבר על זה עם בעלך, באותה מידת פליאה שאת חשה בעצמך, או שסיפרת לנו. נראה לי שאם לא תצמידי לזה רגש של בושה או אשמה, אלא תביטי על זה כעל כל תופעה טבעית אחרת, זה יעבור טוב יותר לבעלך ולא יהיה מוזר.
בסהכ השד הוא איבר שמשמש אותנו במשחק המיני לא מעט, אז למה כשהגבר (או האישה) מתעסק איתו זה בסדר, מגרה וכו' וכשהתינוק, אז זה לא בסדר...? אלו אותן רקמות, אותם קצוות עצבים, אותן בלוטות. האם זה היה שונה אם זו הייתה בת ולא בן, האם היית מרגישה שונה?

בשמת, כמה זמן את אמורה להרגיש את הרחם מתכווץ בזמן ההנקה ושזה עדיין יהיה תקין? הרי אלה התכווצויות בזמן שהרחם חוזר לגודל של "לא בהריון". ימים? שבועות? חודשים? שנים?
יש חושניות בהנקה, אבל לדעתי יש פה משהו - איך נאמר - מעניין, כשהתחושות חופפות לתחושות מיניות. אני מהמרת בכ"ז על תנוחה לא נכונה, אבל אולי גם לא הבנתי את התיאור. תכף, נחפש באתר של ללל

מסעדה, לא ייתכן שאת לא יודעת על מה היא מדברת! בטח רגע של חוסר תשומת לב. זה כתוב בחומר.
המיניקה צודקת, זו תופעה מוכרת.
מה בדיוק הבעיה איתה?
למה את מרגישה אשמה?
אני חותמת על כל מלה של יונת שרון.

טוב, אני כן יודעת מה הבעיה שלך עם התופעה.
התפיסות המעוותות בחברתנו שמגבילות בקופסאות כל מה שקשור ל"מיניות" ול"חושניות" - השד שייך לגבר, ההנאה מהשד שייכת לגבר, כל הנאה גופנית שנגרמת מגירוי בפטמות שייכת לגבר, אז התינוק (זה שבשבילו יש לנו פטמות וחלב, כן?) - מחוץ לתחום.
אולי בגלל זה כל כך הרבה נשים "סובלות מההנקה"? כי מראש הן לא מרשות לעצמן ליהנות ממגע התינוק ומהמגע בתינוק, פן ידרוך בשטח האסור, לדעתן?
אמא אשמה, הגעת למקום הנכון:
זה האתר של שיחרור המיניקה והטלת הספק בכל מיני טאבו-ים לכאורה.
אין שום סיבה לרגשות אשמה.
אילו ההנקה לא היתה מהנה לאמא, הטבע לא היה משאיר אותה כל כך הרבה מיליוני שנים.
פשוט, בהנקה יש גירוי מסוים של הפטמות, שיוצר אצל כל אחת תגובות שונות (גם מהנקה להנקה וכן הלאה). כמו שגירוי דומה מצד הגבר יכול להוביל לאורגזמה אצל חלק מהנשים, אותן נשים עשויות בהחלט לזכות באותן תופעות כתוצאה מהיניקה של התינוק.
לדעתי: יופי. בונוס. כיף.
ועוד משהו שקראתי באחד הסיפורים באחד החומרים של לה לצ'ה (בחיי שאני לא זוכרת איפה): אמא אחת סיפרה, שתופעת הלוואי מתחושות אלה בהנקה היתה, שעלה החשק שלה ליחסי מין עם בעלה.
כי זה שהיניקה עשויה לגרום לתחושות שאנו מגדירים אותם "מיניות", לא אומרת שהתינוק הוא הפרטנר המיני שלנו, כן?

ולאמהות מיניקות כדאי במיוחד להיפטר מכל המטענים המחורבנים שחברתנו העמיסה החל מהמאה ה-16 על כל מה שקשור במיניות, מגע וחושניות. למה להן במיוחד? כי ההנקה היא מגע.

יש הרבה משותף אמיתי בין הנקה לאורגזמה. אני מתכוונת - ברמה הפיזית: התכווצות הרחם, וההורמונים המופרשים. לכן - ההרגשה שלך טבעית לחלוטין, ככה זה. בעצם - אין לך סיבה אמיתית ("אוביקטיבית") לחוש אשמה. נשאר לבדוק למה בכ"ז את מרגישה כך.
אם העובדה שתחושותיך נורמליות מרגיעה אותך - יופי!
אם לא - אולי תחושות האשמה קשורות בדחיקה של בעלך הצידה מתוך האידליה של אמא-תינוק. אם זה המצב, תבדקי איך את מפנה לבעלך מקום בתמונה - בקרבה אלייך, אבל בעיקר בקרבה לתינוק.

התכווצויות בהנקה בימים הראשונים, בפרט בלידה שנייה ומעלה - נפוץ. (לי זה כאב.....) אחר כך - לא מוכר לי, אולי שווה התייעצות עם גינקולוג/ית. תחושה של גירוי בפטמות בזמן ההנקה - סיכוי טוב שהתנוחה לא טובה. (מוכר, פתיר בעזרת תיקון תנוחה).

האמת, זה נשמע לי אחלה! תניקי ותהני!

בדיוק היום חשבתי על זה..
דיברתי שוב עם חברה שלי שילדה בן שבוע שעבר וניסיתי "להפציר" בה שתנסה להניק בכל זאת
והיא פשוט שואבת וזורקת..(לא חבל???).
ואז הבנתי ככה מבפנים שהיא פשוט מפחדת, או לא סגורה בדיוק על התגובה של בעלה לעניין.
(גבר אחר נוגע לה בפטמות...)..
גם ככה היו לה כמה יציאות על זה שהוא לא היה איתה בלידה כי היא פחדה שהוא לא יימשך אליה אחר כך...

לפני שילדתי שמעתי אמהות שאומרות שהנקה זה כמו אורגזמה, וחשבתי שהן פשוט מתכוונות להנאה הגדולה שלהן מההנקה. עכשיו שאני מניקה בעצמי, אני מרגישה לפעמים התכווצויות חזקות מאד, שדומות לאורגזמה. אני מאד מבולבלת מהרגשות האלו ולא יוגעת מה לעשות. אני מרגישה אשמה שאני מגורה ממה שקורה לי בהנקה, וזה מטריף ומעצבן אותי. אני לא יודעת כלפי מי אני מרגישה אשמה יותר, כלפי בני או כלפי בעלי. אני שמחה שמצאתי את האתר הזה, כי נראה לי שפה באמת אפשר לשאול שאלה כזאת.