[u]אבל אני מסכימה עם [po]לב שומע[/po], ויש לי תחושה שאולי כאן השיטה של ביירון קייטי לא תספיק. ושאולי נדרש משהו נוסף כדי להציב לו גבול וכדי לא לאפשר לו התייחסות שאם אני מבינה נכון היא פוגענית.[/u]
וגם

[u]היא לא מיועדת ללמוד איך להתמודד עם בני זוג שמתנהגים בצורה פוגעת. זה כמו לנסות לאכול מרק עם מזלג...[/u]

רמזורית, יש כמה משפטים בדברים שלך שקפצו לי כמתאימים לעבודה:
״הוא צריך לקבל אותי״ / ״אני צריכה לקבל אותו״ -- האם זו האמת?
״הוא כועס עלי״ -- האם זו האמת? עלייך? הכעס קשור ספציפית אליך? הכעס הוא שלו?
״אני בזוגיות״ -- האם זו האמת? בטוח מעבר לספק?

מאוד מקצרת, אבל תוצאה מוצלחת של העבודה היא לא מצב של שלווה חסרת מתחים, אלא ראיה נכוחה של המציאות. הרבה פעמים זה משחרר, לפעמים רק רגשית, ולפעמים מממש מעשית עושים דברים שלא עשינו קודם.

בהצלחה!

כתבתי ומחקתי.
העבודה של ביירון קייטי לדעתי עוזרת לקבל את המציאות כמו שהיא. לוותר על האשליות שיכול להיות אחרת, או שהוא ישתנה. הוא מי שהוא. הוא כועס. זו המציאות. מה עכשיו?
עכשיו אפשר וכדאי לשנות את המציאות הזו. ללמוד להציב לו גבולות, ללמוד לאהוב ולכבד את עצמך, להתגרש.
זה מה שעשתה ביירון קייטי, שלמיטב זכרוני (קראתי ספר אחד שלה מזמן) חרי שגילתה את "העבודה" שלה היא התגרשה מבעל מתעלל...

העבודה של ביירון קייטי לא אומרת שאסור או לא צריך לשנות את המציאות. היא רק אומרת שכדאי לאהוב אותה, ושחסר תועלת להתווכח איתה. העולם קיים. מה את עושה עכשיו?

השיטה של ביירון קייטי יכולה לעזור לחיות טוב יותר אם את כלואה איתו (כמו פעם, שאי אפשר היה להתגרש), ויכולה לעזור לשחרר את הפגיעה אחרי שהיא נפסקת. היא לא מיועדת ללמוד איך להתמודד עם בני זוג שמתנהגים בצורה פוגעת. זה כמו לנסות לאכול מרק עם מזלג...

רמזורית, לדעתי מה שחסר במה שאת עושה הוא הדרכה. מציעה לך בשלב ההתחלתי הזה לחפש מדריכה או מדריך שילוו אותך ב"עבודה", אל תעשי את זה לבד, נדרשת יותר התמצאות.

מבינה אותך. אולי שווה לבדוק מה קורה כאשר את מנסה להפעיל את העבודה הזאת לא על עצם הכעס וחוסר הקבלה שלו אלא על המציאות שבה כעס וחוסר קבלה מופנים כלפייך באופן יומיומי ושוחק במרחב אינטימי של בית.
סוג של לשחק עם זה רק כדי לראות האם זה מעלה משהו אחר.
לא הייתי מציעה לנסות המון ולהיתקע על זה. רק שאם זו דרך עבודה שאת מחוברת אליה ומאמינה בה, אולי כשמזיזים את הפוקוס, הזווית של העדשה, יוצא משהו טיפה שונה.
ואולי לא..

הי [b]רמזורית,[/b] :-)

הייתי עובדת על שחרור המשפט "הוא אמור לקבל אותי כפי שאני" ואולי על להפוך אותו ל"אני אמורה לקבל אותי כפי שאני".
אבל אני מסכימה עם [po]לב שומע[/po], ויש לי תחושה שאולי כאן השיטה של ביירון קייטי לא תספיק. ושאולי נדרש משהו נוסף כדי להציב לו גבול וכדי לא לאפשר לו התייחסות שאם אני מבינה נכון היא פוגענית.

אבל אם אני חושבת בכל זאת דרך השיטה של ביירון קיטי, אז למיטב הבנתי אם את מקבלת אותך כפי שאת (שזה ההיפוך, שזה לקחת את זה על עצמך, במקום לצפות שהוא יקבל אותך כפי שאת), וכתוצאה מכך את עולה מדרגות בתפיסת הערך העצמי שלך, ואת יודעת ומבינה ברובד עמוק מאוד (לא רק "בשכל") שאסור להתייחס אליך כך ואסור לפגוע בך ואסור להעניש אותך - אז ההבנה הזאת, ככל שהיא מתבססת ומעמיקה, היא משדרת איזשהו גבול.

ניסיתי להפעיל את העבודה על המחשבה של חוסר הקבלה שלו אלי. הכעס שלו והדרך שבה הוא מבוטא

רמזורית, רק שואלת - על מה נסית להפעיל את העבודה של ביירון קייטי?
ישירות על המחשבה שהוא לא מקבל אותך כפי שאת? או על עצם המציאות שאת חיה בזוגיות שכפי שאת מבינה אותה יש בה מלכודות רגשיות בלתי אפשריות לגישור כרגע, על כל מה שמציאות כזו טומנת בחובה והאפשרויות שיש בה? (לשים גבולות, להתרחק, להתקרב, לחפש, אחר)

אני חייבת לציין שאני לא חסידה גדולה של טכניקת העבודה הזו ובמיוחד לא במצבים מהסוג שאת מספרת.
אבל אם כבר בכל זאת דווקא דרך הכלי הזה - אולי שווה מחשבה לדייק את הנקודה הספציפית עליה מחילים אותו.

שאלה על זוגיות בהקשר של הספר:
נניח שנמצאים עכשיו בזוגיות עם המון בעיות וכעסים הדדיים וחוסר יכולת לתקשר.
כשאת יודעת שבן הזוג כועס עלייך כי את ככה וככה וככה (רשימת טענות, מוצדקת מאוד מבחינתו) וממש לא מקבל אותך כמו שאת.
ניסיתי לתרגל את השיטה וראיתי שזה לא משחרר אותי בכלל. אנחנו מאוד שונים וכל אחד לא מקבל את דרכו של האחר.
כרגע רוב הזמן לא מדברים.
אני יכולה להגיד שאני עצובה / כועסת שהוא לא מעריך אותי כאדם, לא מפרגן ולא קשוב אלי. וזו האמת שהוא גם אומר אותה בעצמו.
מה מועיל לשאול איך אהיה בלי המחשבה הזו? גם כשאני לא חושבת על זה ,הכעס שלו עצום, נוכח ומעניש אותי ואת ילדי ואף אותו.
הדבר מתבטא בפאסיב אגרסיב עוצמתי שנמשך חודשים.
זה שאני אקבל אותו כמו שהוא לא יוריד מהכעס שלו, כי אני לא מנסה לשנות אותו, רק הוא אותי
גם ההיפוך לא עוזר
זה שאהיה יותר משוחררת מהמחשבות הטורדניות, לא ישנה את המציאות שמכאיבה לי יום יום.
אני מצליחה לעשות דברים למרות הביקורת שלו, אבל מרגישה שהוא נוטר לי בעוצמה על כך.

אם זה היה מקרה מהעבר שצריך לשחרר, ניחא
אבל זו מציאות יום יומית.
אז????????????????

יש סדנה בבי"ח איכילוב. פרטים באתר שלהם או בטל
לשאלות וקבלת פרטים נוספים בנוגע לרישום לסדנא ניתן לפנות לענת 03-6973630, או לתתי 050-8899696

אהבת נסי את גל גולן. באתר שלה המגדלור יש פרטי קשר http://thelighthouse.co.il/

לא יודעת אם זה רעיון נוצרי אבל בגדול תקיפה שכבר קרתה, אם את עדיין נלחמת בה וכועסת אותה ורבה אותה היא ממשיכה לפגוע בך.

אם את עושה עבודה ומצליחה באמת להפסיק לריב עם מה שקרה את פשוט תרגישי טוב יותר. וזה ככה לגבי כל דבר במציאות שלנו. מה שמכאיב לנו הוא לאו דווקא מה שקרה אלא המחשבות שלנו עליו וההיקשרות שלנו אליו.

אני מעירה את הדף הזה מתרדמתו בעקבות קריאת ספרה של קייטי ביירון - "לאהוב את מה שיש", בעקבות התמודדויות לא פשוטות עם האמהות בהווה (מי שקראה אולי יודעת - זוכרת קצת - [po]קשר בין ילד לאמא[/po]). הגעתי אל הספר הזה ולמרות שבדרך כלל אני מאד חשדנית ומסתייגת מ"שיטות פלא" שמקצרות את הדרך אל האושר, הפעם הדברים נראו לי הגיוניים והמעט שהתחלתי לתרגל גם שיפר את ההרגשה שלי. ההבנה שהמציאות היא לא הבעיה אלא הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות - מקלה.

אבל, יש קטעים בספר שקשה לי לקבל אותם, בעיקר כל מה שקשור לקבלה מוחלטת ואהבה של מציאות קשה וטראומטית. זה נראה שאין דבר קשה בעולם שאי אפשר לרכך ו"להעלים" באמצעות השיטה (ואני מדברת על טראומות ממלחמות, על התמודדות עם אבדן של יקירים, על התמודדות עם תקיפה ופגיעה מינית). היה לי קשה לקרוא תמליל של שיחה עם אישה שמספרת על תקיפה מינית חוזרת ונשנית בילדותה - התוקף היה אביה החורג, ובסופו של התהליך עם קייטי האשה מגיעה למצב שהיא מבינה שלא רק שעליה לסלוח לתוקף אלא שיש לה גם חלק בתקיפה ושהיא צריכה גם לבקש סליחה ממנו! שאלתי את עצמי האם יש פה משהו שאני לא מבינה, ונשארתי עם התהיה.

האם אין פה דה לגיטימציה של סבלו של הקרבן?האם מטרתנו היא מחיקה ושלילה של כל כאב, או שלפעמים צריך ללמוד לחיות עם הכאב ולהתמודד איתו?
מישהי שדיברתי איתה על הספר העירה שיש פה מוטיב נוצרי בולט: הרעיון שראוי, כדאי וצריך לסלוח על כל דבר, ואם פגעו בי עלי להציע להם לחזור ולפגוע בי וגם לבקש מהפוגע סליחה.
מעבר לתהיה האמנם זה אפשרי מבחינה אנושית (???), אני גם שואלת את עצמי האם זה נכון מבחינה מוסרית ( כי אם אני לא ניתנת לפגיעה או לכאב, ולא משנה מה שיעשו לי, הרי שאני מתיימרת להיות בדרגה עליונה (מתנשאת) מעל כל האנשים האחרים. לא יודעת אם זה נשמע כמו שהתכוונתי...) .

אשמח לשמוע דעות, במיוחד של אנשים שתרגלו ומתרגלים את העבודה של קייטי ביירון.

[u]אשמח לדעת איפה ניתן לרכוש את הספר בעברית.[/u]

בצומת ספרים זה נמצא במבצע של ספר שני מתנה

איזה כיף שהדף הזה היה פעיל בתקופה שלא ביקרתי בו :)

רציתי להוסיף לדיון פה על ההיפוכים שיש גם חשיבות ללענות קודם על 4 השאלות... רק לעשות את ההיפוכים זה לא לעשות את העבודה... ומהנסיון שלי לפחות, לעשות את ההיפוכים בלי החקירה המלאה של המחשבה עלול ליצור חוויה רציונלית שמדכאת את הרגש וחלק מההויה שלנו ולהוביל גם לדכאון אם היא מתמשכת לאורך זמן...

ובהקשר יותר ספציפי למה שנכתב כאן לפני - לפעמים כשאני חושבת לחקור מחשבה וכמובן אוטומטית אני חושבת כבר על ההיפוך, ממש לא נראה לי שהוא נכון... אבל אחרי שאני שואלת את עצמי את 4 השאלות,דברים נראים אחרת... וגם עולים עוד היפוכים מעניינים ומפתיעים.

קישור לבלוג של ורד פלד
http://www.nomind.co.il/blog.aspx?id=11

הבלוג של ורד...מומלץ..במיוחד למי שמתעסק בימים אלה בזוגיות מאתגרת..כמוני..
מעורר המון מחשבות.
ובכלל ה"עבודה" שינתה את חיי...

_אם נניח כתבתי שאני לעולם לא רוצה שוב לריב עם X
אז ההיפוך יהיה אני מצפה בשמחה לריב עם X_

יש ערך לעבודה על דף העבודה השלם. כלומר, את לא עובדת על מחשבה יחידה אלא את שופטת את X בדף העבודה, חוקרת את כל הדף (משפט אחד לפחות מכל סעיף 1-5), ואז את מגיעה לשאלה 6 אחרי שכבר התבוננת על הנושא מכמה וכמה זויות, מצאת המון היפוכים, והמחשבה שלך אולי קצת יותר פתוחה לאפשרויות חדשות מאשר היתה לפני זה - ואז יותר קל להגיע לשאלה 6.
מה שאפשר לראות, ותשאלי את עצמך אם את מצליחה לראות זה - איך אותה המציאות שאת מאמינה שאת לא מוכנה לחוות אותה יותר, גורמת לך לבדוק ולחקור וללמוד על עצמך ולהתפתח.

ובסוף אחרי כל זה, אם עשית הכל והגעת לשאלה 6 ואת לא יכולה לראות איך ההיפוך נכון - אז זה מה שיש וזה יופי.

[u]אז ההיפוך יהיה אני מצפה בשמחה לריב עם X, וזה לא נכון אני ממש לא רוצה לריב יותר עם אף אחד.[/u]
אז שוב, אני מזכירה שיש כל מיני היפוכים וצריך לנסות למצוא אחד שמתאים.
חוץ מזה כדאי קודם לכן לעבור על שאלות 2 ו 3. שם השאלות הן " איך אני מגיבה כשאני חושבת את המחשבה הזאת" ואחר כך " מי אני ללא המחשבה הזאת".
זאת חקירה. העניין הוא לא לקפוץ לסוף ולבכות שאת לא מאמינה לזה.
הרעיון הוא לחקור את זה.
לבדוק את האפשרויות השונות. בדרך כלל בדרך מגלים נקודת מבט שונה לגמרי על החיים.
הרי מה שביירון קייטי אומרת הוא שכל הסבל שלנו נגרם לנו מויכוח שלנו עם המציאות והויכוח נוצר בגלל שאנחנו מאמינים למחשבות שלנו.
אז העבודה היא לחקור את המחשבות האילו ולגלות למה המציאות הקיימת היא הדבר הטוב ביותר עבורינו.
זה לא קורה באופן אוטומטי.
את אומרת
[u]אין שום היפוך בעולם שארגיש טוב איתו.[/u]
אז יכול להיות שכרגע במקום שאת נמצאת בו היום הכי טוב לך להאמין בדיוק בזה.
אני הייתי חוקרת איך המחשבה הזאת משרתת אותך.
אין טעם להתחיל לחקור את המחשבה [u]אני לעולם לא רוצה שוב לריב עם X[/u] אם את מראש אומרת שאין שום היפוך אפשרי לזה.

בכל מקרה, צריך להיות פתוח מספיק בשביל לחקור את העניין. ולרצות.

אני יכולה להעיד על עצמי שלפני 5 שנים קראתי לראשונה את אחד הספרים שלה וזה הפך אצלי את כל נקודת המבט על העולם.
זה התחיל במערכת היחסים שלי עם בעלי.
עד אותו יום הייתי לחלוטין קורבן של החיים שלי, היחסים שלי... וכשהתחלתי לעשות את העבודה הבנתי איפה האחריות המלאה שלי בכל סיטואציה וזה ממש שלח אותי לחופשי.
אם עד אז חשבתי שבעלי אחראי לרב הקשיים הקיומיים שלי התחלתי להבין איך המחשבה הזאת משרתת אותי בזה שאני בוחרת ככה לא לקחת אחריות, להמשיך להרגיש קטנה ולא מסוגלת ועוד ועוד... זה אינסופי.
חקרתי את כל החיים שלי ואני ממשיכה.

[u]המחשבה : אני לא רוצה להיות יותר חולה.[/u]
[u]ההיפוך אני מחכה בשמחה להיות חולה (?!)[/u]
אני אספר לך איך זה נכון לי למשל.
[list=1]
[*] אנ מחכה להיות חולה כי אז סוף סוף יש לי מנוחה מהחיים שלי ומישהו אחר מטפל בי.
[*] כי זה מזכיר לי מה הדברים החשובים באמת. מכניס קצת פורפורציה לריצה המטורפת של היומיום שלי.
[*] זה מחבר אותי חזרה לגוף שלי הפיזי שאני מאבדת איתו קשר לפעמים בתוך האטרף של החיים.
[/list]

טוב, צריכה ללכת... בהצלחה.
מחר אשים לך את הקישור בע"ה.

[u]אשמח לדעת איפה ניתן לרכוש את הספר בעברית.[/u]
בכל חנות ספרים.

אשמח לדעת איפה ניתן לרכוש את הספר בעברית

[u]ז ההיפוך יהיה אני מצפה בשמחה לריב עם X, וזה לא נכון אני ממש לא רוצה לריב יותר עם אף אחד.[/u]
אם תצפי בתהליך העבודה (למשל ביו-טיוב, יש המון דוגמאות), תוכלי לראות שקייטי בדרך כלל משתמשת ב"אני מצפה בשמחה ל" כדרך לחיזוק -- אני יכולה להתמודד עם זה בעזרת העבודה, זה יחזק אותי וימקד אותי.
למשל, אני מצפה בשמחה לריב עם X כי הפעם אוכל להתמודד עם זה ולא לקחת ללב ואוכל להרגיש חזקה יותר ולהתפתח. זה בדרך כלל כ"אני לא מפחדת שזה יקרה יותר".

[po]עדינה ניפו[/po], תודה על תגובתך...
האמת שזו סתם היתה דוגמא לא קשורה לשום דבר. ..
אם נניח כתבתי שאני לעולם לא רוצה שוב לריב עם X
אז ההיפוך יהיה אני מצפה בשמחה לריב עם X, וזה לא נכון אני ממש לא רוצה לריב יותר עם אף אחד.
המחשבה יכולה להיות אני לא רוצה לריב אף פעם עם אף אחד... (נראה לי שרבתי בימי חיי מספיק עם יותר מדי אנשים).
אין שום היפוך בעולם שארגיש טוב איתו.
או לדוגמא
המחשבה : אני לא רוצה להיות יותר חולה.
ההיפוך אני מחכה בשמחה להיות חולה (?!)
לא יושב טוב בכלל בכלל וכל שאר העבודה כן מסתדרת לי...

דרך אגב אשמח ללינק לבלוג.

עוד בבר אם אני כבר כאן,
אני מקבלת דוא"ל קבוע מהמרכז לעבודה של ביירון קייטי כאן בארץ ולפני כמה ימים קיבלתי מהם מייל שבו ורד פלד (אישתו של אריק פלד הם מנהלים את המרכז גם הביאו את ביירון קייטי לארץ...) התחילה לכתוב בלוג שבו היא מתחייבת לחקור במשך 365 ימים כל יום מחשבה אחת לגבי אריק בעלה, לגבי הזוגיות שלהם.
אני קוראת את זה בימים האחרונים וזה מאד מהנה ומעורר השראה.
אני ממליצה.
אפשר להיכנס לאתר שלהם ולהירשם לזה (זה חינם מיותר לומר).

הרעיון הוא למצוא היפוך שאת יכולה למצוא סיבה/סיבות להאמין [b]גם[/b] להיפוך באותה מידה שאת מאמינה למשפט המקורי או יותר מזה.

לדוגמא -
[u]אני מצפה בשמחה לקבל צעקות מהבוס שלי....[/u]
אני סתם זורקת רעיונות, לא מכירה אותך כמובן אבל לוקחת נגיד מהעבר שלי עם בוסים.
א. אני מצפה בשמחה לקבל צעקות מהבוס שלי כי זה מה שהוא עושה, כי זאת המציאות של מה שקורה בינינו ואני לא אוהבת להתווכח עם המציאות כי אז רק קשה לי עוד יותר.
ב. כי זה גורם לי להצטרך לבסס את העמדה שלי מולו, להתחזק מולו ואני תמיד רציתי להרגיש יותר עוצמה וביטחון מול גברים בעמדה שולטת בחיי וזאת הזדמנות בשבילי לתרגל את הדבר הזה.
ג. כי אז אני סוף סוף יכולה לבטא כלפיו את כל מה ש [u]אני[/u] מחזיקה נגדו אבל לא מעזה לומר לו עד שהוא לא מתחיל לצעוק עלי ואני מתלהטת...

עכשיו חוץ מזה את יכולה גם למצוא היפוכים אחרים. כדאי למצוא את כל ההיפוכים האפשריים ואם את לא מתחברת בכלל להיפוך מסויים עיזבי אותו וחפשי אחרים.
אני לא יודעת מה היה המפשט המקורי שלך אבל אם נניח הוא היה
[u]הבוס שלי לא צריך לצעוק עלי,[/u]
אז עוד היפוכים אפשריים הם
[u]אני לא צריכה לצעוק על הבוס שלי.[/u] (יכול להיות שאת צועקת עליו רק בלב אפילו)
[u]אני לא צריכה לצעוק על עצמי.[/u] (אותו דבר כאן, יכול להיות שאת צועקת על עצמך אבל לא בקול רם)

אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות לך מהניסיון שלי.
עבודה נעימה!!

מחייה את הדף הזה, ומבקשת לשאול שאלה.
התחלתי לקרוא את העבודה ולעשות אותה, אבל בשום פנים ואופן לא הצלחתי להתחבר לחלק שבו צריך לעשות היפוך לשאלה 6 (נדמה לי) ולהגיד (נניח) אני מצפה בשמחה לקבל צעקות מהבוס שלי....
זה לא גרם לי לתובנות או פתח לי הבנות כלשהן.

שלום,

לאלו שהעמיקו בעבודה של ביירון קייטי, יש לי שאלה: ברצוני לקנות ספר שיהיה לעזר להורים שכולים (הוריו של חבר שנהרג לפני כשנתיים). האם אחד הספרים של ביירון קייטי מתאים? אם כן, איזה מהם? ואם לא ביירון קייטי, האם יש ספר מומלץ?

תודה רבה,

ד.ק.

(אני מפרסמת גם בככר השוק).

הי חברים לעבודה
אז זה אכן קורה - "היית מאמינה?!" - העבודה של ביירון קייטי בעולם הלידה
מזמינה אנשים מתרגלים של העבודה לקחת חלק. קורס ליצירת קבוצות חקירה מתחיל בבנימינה ממש בקרוב ואתם מוזמנים להצטרף
פרטים בדף [po]פרוייקטי ללדת אם[/po] וגם בטלפון 050-8276659

רציתי רק להגיד שכשתרגלתי מעט את העבודה (ככה רק מקריאה בספר לא משהו מעמיק), הרגשתי ממש כאילו שגלגלי המוח שלי נעמדו לשניה ואחר כך התחילו להסתובב לצד השני.... וזה היה מעולה! באמת אנחנו שבויים הרבה בהנחות שלנו על העולם.

איפה אפשר לעשות סדנאות שלה? דרך האתר מגיעים למישהו בתל אביב, יש קבוצות שלה גם בחיפה?

אקטיביזם בלידה
רוצה להזמין אתכם להצטרף לפרוייקט אקטיביזם שאני מובילה לשינוי התפישה הציבורית לגבי הריון לידה והורות
הפרויקט נקרא "העבודה של ביירון קייטי בעולם הלידה" ומטרתו ליצור קבוצות של נשים שבוחנות את האמונות שלהן לגבי
לידה בכל רחבי הארץ. (הפרוייקט לא למטרות רווח)
יום העיון שפותח את הפרוייקט יתקיים בתאריך 26/3/09 במכללת לוינסקי

אתם מוזמנים לתמוך בפרוייקט בכמה אופנים טבעיים –

להפיץ את הפלייר על יום העיון לרשימת התפוצה שלכם

http://www.activebirth.co.il/107222/יום-עיון

לבוא ליום העיון, להכיר את העבודה, ולהכנס לתוכנית יצירת הקבוצות כמשתתפים / יזמים או מנחים (כל מה שנדרש הוא לב פתוח ורצון לפעול)

לשלוח את הקישור של הפרוייקט לכל מי שאקטיביזם בלידה יכול לעניין אותו

http://www.activebirth.co.il/107222/העבודה-של-ביירון-קייטי-בעולם-הלידה
פרטים על הפרוייקט ועל פרויקטים נוספים של אקטיביזם ללידה אפשר למצוא בדף [po]פרוייקטים ללדת אם[/po]

וכן באתר לידה פעילה בגוף נפש רוח

לשאלות אשמח אם תפנו אלי בטלפון 050-8276659

העבר | מחק | [po]קישוראמא גמדים[/po] (11.03.2009 08:11):

אני לא מיישמת את העבודה עם הילדים.
אני פשוט מעלה למודעות שלי את העובדה שכל מיני תקלים עם הילדים אפשר לנתח באמצעות הכלי הזה.
לרוב מה שקורה זה שהילדים מחרפנים אותי .
ולמה הם עושים את זה?
כי אני ,במו ידי , איפשרתי את זה.

אם אני אשים לב למה בדיוק אני רוצה מעצמי ומהם,די סביר להניח שגם הם יתקתקו את העינינים,בלי שום התעכביות ,צרחות ושאר ירקות.
[hr]
עוד דבר שאפשר לעשות ,זה לחשוף את הילדים לתהליך .
להבין שכשמשהו קורה זה בסדר להרגיש עצבניים,להרגיש את הכעס,עצב, אכזבה וכ'
מותר וצריך לבכות.
ואחרי שמרגישים,או תוך כדי, יושבים ורואים איך הכל יכול להיות אחרת ואיך צומחים מזה ועולים ,איך פתאום ממועקה גדולה יש נחמה קטנה,איך אפשר לצמוח מתוך עלבון .
ללמוד לשנות את זוית הראיה ולא להתקע איפה שלא מתאים.

[u]איך מיישמים את [po]העבודה של ביירון קייטי[/po] עם הילדים שלנו?[/u]

עדיף קודם כל ליישם אותה עם עצמנו. לפני שאנחנו מיישמים אותה עם אחרים.

שמתי לב שכשאנשים נתקלים [po]בעבודה של ביירון קייטי[/po], הם חושבים שזה כלי לתקן את האחר. ישר מתחילים לשאול את כולם "האם זאת האמת? האם זאת האמת?" זה כל כך מעצבן ולא עוזר.

אם קשה לכם עם הילדים, עשו עבודה עם עצמכם לגבי הילדים. עשו חקירות על משפטים כמו "היא לא צריכה להתעקש" או "הוא צריך לשמוע בקולי" או "הם צריכים להסתדר ביניהם"...

"העבודה" היא לא כלי בעזרתו "מתקנים" אנשים אחרים או את המציאות. העבודה היא כלי בעזרתה חיים בשלום עם המציאות כפי שהיא.
אם אינכם רוצים לחיות עם המציאות כפי שהיא, אל תשתמשו בעבודה.

לי נראה שהעבודה של ביירון קייטי, אמנם מסוגלת לחולל פלאות (גם קצת מהתנסות), אבל היא לא מחליפה את האידיאל. היא אמצעי לשלוט בדבר המטורף שניתן לנו במתנה, שנקרא "תודעה" או "מחשבות" וגם "עולם רגש", אבל היא כלי.

אם להגות בהלל הזקן, כל הסיפורים על איך הוא מעולם לא התעצבן, איך הוא הצליח להיות בענווה ולא בכעס מול מצבים קיצוניים, בעוד שתלמידים גדולים אחרים לא עמדו בנסיון הזה (כעס פשוט אסור בהלכה היהודית. ממש ככה, להבנתי). עכשיו אני חושב שהוא כנראה עשה את העבודה.
אין צורך לומר שה"עבודה" שהוא עשה, אפקטיבית ככל שתהיה, לא החליפה אצלו (ולא צריכה להחליף אצלנו) את החיפוש אחר האמת, ולא טשטשה אצלו את ראיית הרע כרע והטוב כטוב.

?

אולי מישהו יודע על סדנה לזוגות (במשבר...), משהו שיותר דומה לפסטיבל מודעות שכזה, כשיש הרבה עבודה עם "העבודה" של ביירון קייטי, אבל גם סדנאות כייפיות כמו עיסוי וכאלו? סופ"ש או יומיים-שלושה, מתישהוא בעוד כשלושה שבועות-חודש?

[po]ציפ ציף[/po]

[b]אלף שמות לאושר[/b]
תהני!!!!!!!

או,הנה כבר קיבלתי תשובה!
מה שמו בעברית?

הוא מתורגם לעברית?

ספר מ-ד-ה-י-ם ו-מ-ק-ס-י-ם !
בהחלט ממליצה עליו בחם.
(יש לו גם תרגום לעברית כבר)

מישהו קרא את ספרה החדש של ביירון קייטי? Athousand names for Joy ?
הוא מדהים בעיניי.
בספר הזה היא מספרת את חווייות החיים שלה כשאוהבים את המציאות. על כל האספקטים שלה.
היא קוראת למציאות אלוהים. מדברת על עקרון האחדות. שהמציאות היא השלכה שלנו.
כל כך הייתי רוצה לחיות במצב כזה של אהבת המציאות. לפעמים אני מצליחה. לעיתים קרובות לא. עבודה רבה לפני.

רק עכשיו ראיתי שכתבת, משומה, לא הופיע לי הדף ב [po]מה חדש[/po]... בכל אופן, אני אשמח לעשות איתך את העבודה בטלפון...

ובכלל אני אשמח לתרגל עם אנשים, בטלפון, או פנים מול פנים...

מחפשת פרטנרית להתנסות בעבודה דרך מיילים או טלפונית (קצת חוששת אבל רוצה לנסות)

_המטאטא הוא דוגמא,יכולה להיות מציאות הרבה יותר משמעותית שאני אשאר בתוכה בלי לנסות לשפר,כי מה שיש הוא הכי טוב.
להבנתי את העבודה של ביירון קייטי לא אמורים לקבל כמובן מאליו את המצב הקיים כהכי טוב שיש.
היא מעודדת אותנו לעבור תהליך מסוים. תהליך של העמדת המחשבות שגורמות לנו סבל בסימן שאלה ובחינת אמיתותן.
אם אנחנו מניחים מראש שהמצב עכשיו הוא הכי טוב שיש, אנחנו מוותרים על התהליך והרי התהליך הוא זה שיש לו פוטנציאל לעזור לנו._

הפחד מאהבה של מה שיש הוא שזה יביא לחדלון ואז לא רק שלא נחליף את המקל של המטאטא אלא אפילו לא נטאטא את הריצפה. קייטי לא אומרת שצריך לקבל את מה שיש אלא שזו 'הברירה' השפויה היחידה. הפחד מחדלון הוא הפחד לאבד שליטה, ושניהם - הפחד ממוות העצמי (לא הפיזי). נאמר שמקל המטאטא של קייטי נשבר לחצי, קייטי הולכת לחנות וקונה מקל חדש בכסף שיש לה. ואם אין לה כסף? היא מטאטא במטאטא עם חצי מקל ובלי להתרגז ולסבול מכך והיא עושה זאת עד שיש לה כסף לקנות חדש. העבודה לא מביאה לחידלון, אתה עושה על פי מה שיש לך, עד שיש לך אחרת. אתה רואה לכלוך על הריצפה, לוקח את חצי המטאטא שיש לך ומטאטא אותו.

התהיות הללו נולדות מהרצון שלנו לשלוט במתרחש. השאלות נועדו לקבלת תשובות שישאירו לנו את הביטחון שאנו שולטים. העבודה היא בסה"כ סדרה של שאלות שמטרתן גילוי של אמת יותר גדולה, זאת אומרת - של מה שיש. אין כאן איום מסתורי שעלול להתפתח מכך אלא גילוי של אמת. ואם בעקבות האמת תתגלה האהבה שלנו למה שיש, מה פסול בזה? הרי זו האמת ולא שהמצאנו משהו. זה לא להאמין בתורה מסויימת, זו ידיעה.

מצב אחד - כשאתה אומר לעצמך "אני צריך לאהב את מה שיש" מתחילים התהיות : "למה? ומה אם...? ואיך אגיב אם...? ומה יקרה אם...?" וזה מקשה אותך.
מצב שני - אתה עושה את העבודה ומגלה שאתה אוהב את מה שיש. אין תהיות, יש גילוי של אמת.

כשהמטאטא נשבר :
מצב אחד - אם אתה חש סבל מסוים, אתה שואל מה אתה צריך לעשות, איך אתה צריך להגיב ומה נכון? ואז אתה מכפיל את סיפורי הסבל.
מצב שני - אם אתה חש סבל מסוים, אתה עושה את העבודה לגילוי אמת והסבל נעלם. ואז אתה הולך לחנות וקונה מטאטא חדש, או שלא.

אם השלמת את העבודה ואמרת את המשפט האחרון בכנות מלאה, בפעם הבאה שהמטאטא ישבר לא תחוש בסבל הזה. אחרי שאתה מגלה אמת חדשה גדולה יותר מקודמתה, הרגליים שלך יעמדו עליה, והאמונה הקודמת מתפרקת. הרגליים מחפשות קרקע מוצקה, כשהאמונה מתפרקת היא כבר לא קרקע מוצקה.

[u]מאד אודה למי שיוכל לעזור לי לאתר את הקישור לעבודה של ביירון קייטי עם מישהי שעברה אונס[/u]

תוכלי למצוא הקלטה בנושא דרך חיפוש באימיול

בתהליך טיפול ביקשת כמה פעמים ובטח אם מישהו היה מכיר כבר היה שם קישור.
אם יעזור לך,קראתי תקציר של העבודה הזאת בראשית הספר שלה "לאהוב את מה שיש"
מקווה שזה יעזור.

האם באמת אתה סובל מכך?

_היא מעודדת אותנו לעבור תהליך מסוים. תהליך של העמדת המחשבות שגורמות לנו סבל בסימן שאלה ובחינת אמיתותן.
אם אנחנו מניחים מראש שהמצב עכשיו הוא הכי טוב שיש, אנחנו מוותרים על התהליך והרי התהליך הוא זה שיש לו פוטנציאל לעזור לנו._

נכון. העבודה, להבנתי, היא מעין "דרך החוצה" מהתבנית של היאחזות במחשבות שנוגדות את המציאות. כמו בדוגמה עם המטאטא, גם הסיפור שמספרת לנו קייטי ("הכל כפי שהוא צריך להיות") יכול להיות מחשבה שגורמת סבל, ואז אפשר לחקור אותה באמצעות השאלות וההיפוך.

חידדתי את הסיפור "הכל כפי שהוא צריך להיות" לחלק המכאיב שבו: "אני צריך לקבל את המציאות כפי שהיא."

[b]האם זאת אמת שאני צריך לקבל את המציאות כפי שהיא?[/b]

"כן. זה יעשה אותי מאושר."

[b]האם אני יכול לדעת בוודאות שזאת האמת?[/b]

"לא. אני לא באמת יכול לדעת אם המחשבה הזאת שקרית או לא."

[b]איך אני מרגיש כשאני חושב את המחשבה הזאת? מה קורה לי?[/b]

"אני מרגיש שאני לא בסדר שאני לא רואה שהכל כפי שצריך להיות. אני מרגיש לחץ בחזה. אני כועס על עצמי."

[b]מי הייתי בלי המחשבה הזאת, "אני צריך לקבל את המציאות כפי שהיא"? איך הייתי מתנהג? מה הייתי מרגיש?[/b]

"הייתי שמח. הייתי חופשי לחשוב מה שאני חושב בלאו הכי בלי להלחם בעצמי. הייתי חי בשלום. הייתי מקבל את עצמי כפי שאני."

היפוכים:

אני לא צריך לקבל את המציאות כפי שהיא.

אני צריך לקבל את עצמי כפי שאני.

אפשר לחדד את זה בהיפוך נוסף שקייטי מציעה:
אני צריך לקבל את החשיבה שלי כפי שהיא. עם כל התנגדויותיה למציאות.

[hr]

מעניין להתבונן בויכוח הגדול בין [po]ה סוד[/po] לעבודה של ביירון קייטי. אני בעצמי חש התנגדות אל [po]ה סוד[/po], מפני שהוא אומר דברים הפוכים לחלוטין מ"העבודה" (שעזרה לי מאוד), אולם ברור לי לחלוטין שההתנגדות הזאת היא חוסר-שפיות ככל התנגדות אחרת למציאות. אני נאחז במחשבות כמו "אנשים אחרים צריכים להפסיק להאמין בסוד. אנשים אחרים צריכים לעשות את העבודה של ביירון קייטי. כ-ו-ל-ם צריכים לעשות את העבודה של ביירון קייטי," ואני סובל מכך.

טירוף-הדעת.

רק רציתי לספר שקניתי מקל למטאטא...
למרות שהיה בסדר גמור גם עם מקל שבור :-)

אני לא מכיר את הספר, רק מקצת קריאה הקפית, אבל להבנתי העניין הוא לא לקבל [b]תמיד[/b] את המצב הקיים אלא להבין [b]שאפשר[/b] לקבל אתהמצב הקיים. כשהיכולת הזו קיימת ההחלטה האם לקבל או לשנות את המצב היא בידינו ואז אין תחושת קורבניות.
רציתי להרחיב אז פתחתי דף נפרד על [po]אושר דינמי[/po]

[u]המטאטא הוא דוגמא,יכולה להיות מציאות הרבה יותר משמעותית שאני אשאר בתוכה בלי לנסות לשפר,כי מה שיש הוא הכי טוב.[/u]

להבנתי את העבודה של ביירון קייטי לא אמורים לקבל כמובן מאליו את המצב הקיים כהכי טוב שיש.
היא מעודדת אותנו לעבור תהליך מסוים. תהליך של העמדת המחשבות שגורמות לנו סבל בסימן שאלה ובחינת אמיתותן.
אם אנחנו מניחים מראש שהמצב עכשיו הוא הכי טוב שיש, אנחנו מוותרים על התהליך והרי התהליך הוא זה שיש לו פוטנציאל לעזור לנו.

[po]קלא אילן[/po]
אהבתי את מה שכתבת, נראה לי שבאמת הצלחת לתמצאת את הבילבול שעולה הרבה פעמים.
לפעמים יותר קל לנו לסבך כל כך את החיים כי אנחנו שוכחים להיות פשוטים, אמיתיים...
אמיתיים, אני מתכוונת- רצון עולה, הרגשה עולה, הם מקבלים ביטוי, פעולה...
המציאות יכולה להיות פשוטה להפליא.

_המטאטא הוא דוגמא,יכולה להיות מציאות הרבה יותר משמעותית שאני אשאר בתוכה בלי לנסות לשפר,כי מה שיש הוא הכי טוב.
האם אין כאן סוג של התקרבנות?_

במקרה הזה זאת בהחלט התקרבנות, אם את סובלת מכך.

הצהרות שעשויות להתאים למקרה המטאטא:

"אני סובלת מפני שהמטאטא שבור. קשה לי לנקות בגלל המטאטא."

היפוך:
"אני סובלת מפני שהחשיבה שלי שבורה. קשה לי לנקות בגלל החשיבה שלי."
החשיבה שלך מנעה ממך ללכת לקנות מטאטא חדש. המחשבה "אני צריכה לאהוב את המציאות כפי שהיא" גרמה לך סבל.

כאן טמונה ההתקרבנות, לא באהבת המצב כפי שהוא. אם את אוהבת את המצב כפי שהוא, איך את יכולה לסבול? אם את לא סובלת, איך את יכולה להיות קורבן?

"אם תחשוב שמה שיש הוא הכי טוב, לא יהיה יותר טוב." משהו כאן לא הגיוני. אם מה שיש הוא כבר הכי טוב, איך יכול להיות יותר טוב מזה?
"אם תרצה את מה שיש לך לא תרצה שום דבר אחר." איפה כאן הבעיה? הרי כבר יש לי מה שאני רוצה!

נזכרתי בקטע שנראה לי רלוונטי להבנת הקשר בין [po]ה סוד[/po] לביירון קייטי. זה קטע מהטאו טה צ'ינג, שאפשר לתרגם/להבין אותו ככה:


בלי רצון
רואים סיבות
עם רצון
רואים תוצאות

(וגם ככה:

ללא תשוקה
רואים את המהות
עם תשוקה
רואים את הצורה)

נראה לי שביירון קייטי מדברת על שתי השורות הראשונות, ואילו הסוד על השתיים האחרונות.

[po]אמא של א א א[/po] וסקרנית - כתבתן יפה...
[po]מיכלונת פה[/po] :-)

[po]בתהליך טיפול[/po] - הייתי שמחה לעזור לך אבל אני לא יודעת... הגמד ששם את הסרטונים הקודמים לא פה עד סוף החודש... אולי יבוא אחר?

מחפשת את העבודה של ביירון קייטי עם מישהי שעברה אונס. מישהו יכול לעזור ולמצוא את הקישור לסרט שמתעד את זה?

וואלה,אם המטאטא שלי היה יודע איזה דיונים נוצרו בזכותו,הוא בטח היה מתיישר קמעה...

[u]המטאטא הוא דוגמא,יכולה להיות מציאות הרבה יותר משמעותית שאני אשאר בתוכה בלי לנסות לשפר,כי מה שיש הוא הכי טוב.[/u]
רוצה לחדד את הנקודה הזאת.
תמשיכו...

יש הבדל בין:

המטאטא נשבר
אוף למה זה תמיד קורה לי? לאחרים אף פעם לא נשברים מטאטים.
זה בגלל שיוסי עצבן אותי וטיטאתי בעצבנות. אם הוא לא היה מתווכח איתי זה לא היה קורה.
היום כבר לא מייצרים מטאטים טובים. הכל מביאים בזול מסין.
איך אני אטאטא עכשיו? בטח גם החדש ישבר בדיוק כשאני אצטרך אותו.
וכן הלאה וכן הלאה.

לבין:

המטאטא נשבר
הולכת לקנות חדש

ראיתי כמה קטעי וידאו עם ביירון קייטי, ומה שבלט לי הוא לא קבלה "עיוורת" של המציאות, אלא ההתבוננות עליה. זאת אומרת שאת לא סתם מקבלת את חייך עם המטאטא השבור, אלא מתבוננת עליו ועל המשמעות שלו עבורך: אולי המטאטא השבור נותן לך סיבה/תירוץ לא לנקות? אם ככה, ברגע שתכירי בזה תוכלי למצוא דרכים אחרות לאפשר לעצמך לא לנקות או לנקות פחות. או אולי זה בכלל משהו אחר, אבל הרעיון הוא ללמוד משהו על עצמך, ככה שזה לא "לא לעשות כלום" אלא יותר להבין מהו הדבר לעשות.

וואו,[po]אמא של א א א[/po], תשובה נפלאה.
באמת החזרת לי את מה שאני כבר יודעת,אחרי הדיון בדף [po]ה סוד[/po] הצלחתי להתבלבל.
[u]אין דיסקוס על נושא החסר. יש השגה של מלאות בפעולה ממש ברגע שנוצר חסר. זהו תהליך טבעי של השלם. כמו שאיפה ונשיפה.[/u]
יפה כתבת.
תודה @}

ציף ציף
לא מתימרת להבין ב-סוד או בעבודה של ביירון קייטי אבל
בעיני זה לא עומד אחד מול השני כאילו יש אמת אחת וזהו.
ביירון קייטי קיבלה הארה - כך לפחות היא ניראת בסרטים שיש אליהם קישורים (כאן איפשהו - דרכך הגעתי.....)- היא מוארת. ובהארה שלה היא ראתה שיש לקבל את הכאן ועכשיו. להיות נוכח בהווה.
ומתוך כך יוצא- לופ - קפיצה של השלם את עצמו והוא לא נמצא במצב של ל-ר-צ-ו-ת כל הזמן משהו ,ולהרגיש בכך חסר, ומתוך החסר להגיע אל השלם - ששוב אפשרי גם כנכון - אין צורך להיות ב- או או אפשר להיות בגם וגם.
כלומר אם אני שלם בכל מצב ,אז אני במצב שמקל המטאטא לא מראה לי שהוא שבור" ואוי אני צריך עכשיו לרצות חדש." אלא אני בשמחה משיג חדש
כחלק מאותה שלמות.
מורה יקר שלי - איבו עמר ז"ל נהג לומר שהקול הפנימי הוא תנועה.
כלומר אין דיסקוס על נושא החסר. יש השגה של מלאות בפעולה ממש ברגע שנוצר חסר. זהו תהליך טבעי של השלם. כמו שאיפה ונשיפה.
הרי לא נהיה כל הזמן רק במצב של לנשוף או לשאוף. התנועה הזו הזרימה הזו היא לדעתי חלק מאותו השלם וקבלתו אצל ביירין קייטי בעבודה.
עובדה - היא הפכה לרזה, עובדת ,אמא, מורה וכו' בלי ל"רצות" כאילו את אותם הדברים. הרצון לא הפך לנטל אלא נהיה חלק של הפעולה עצמה. חלק מתוך הקבלה האמון וההשלמה - מן המילה שלם.
לסיכום :
[list=1]
[*] אפשר גם וגם -יש אנשים שנכון להם לעבוד בטכניקה של הסוד
[*] העובדה שאתה מקבל את מצבך אינה אומרת שנידונת לקיבעון - להפך אתה מתחבר לתנועה השלמה הראשונית של חייך. אתה נותן אמון בבריאה.
[/list]
כאילו שגישה אחת היא יותר אקטיבית והשניה יותר פסיבית.

מה את אומרת?

בהמשך לדיון שהתחיל בדף [po]ה סוד[/po].
אני שוב רוצה לחדד את העבודה של בירון קייטי מול [po]ה סוד[/po],
אם יש לי מטאטא שנשבר,זה בסדר,אני יכולה להסתדר ככה,לפעמים אני מלווה את המקל מהמגב,לפעמים אני מתכופפת ומסתדרת עם החלק שנשאר.
זה הכי טוב,כי זה מה שיש עכשיו.
מה יביא אותי לרצות בשיפור,ללכת לקנות מקל חדש למטאטא?
המטאטא הוא דוגמא,יכולה להיות מציאות הרבה יותר משמעותית שאני אשאר בתוכה בלי לנסות לשפר,כי מה שיש הוא הכי טוב.
האם אין כאן סוג של התקרבנות?

מחכה לתשובות מחכימות,

וואו, איזה כיף.
ממש פותח את הלב ברגע!
תודה רבה

תודה רבה !
וואו,איזה דבר זה לראות אותה עושה את זה.
הילד שלי עמד לידי ושאל,מה היא עושה? היא חוקרת אותה? עניתי,"כן",הוא שואל ,"מה ,היא מכשפה או משהו?"
ובאמת ששמים לנו פרוז'קטור על האמונות השיקריות שטיפחנו במשך שנים,זאת נראית ממש התעללות...אבל כמה רפואה יש בה!

[url=http://www.youtube.com/watch?v=[po]OJ]Byron Katie - The work 2[/url] nWPdrRTc[/po]
[url=http://www.youtube.com/watch?v=1ycd3CAwUW0]Byron Katie - The work 3[/url]
[url=http://www.youtube.com/watch?v=[po]O]Byron Katie - The work 4[/url] Tu1xr0[/po]-Lo
[url=http://www.youtube.com/watch?v=q1P1Zkc4Urc]Byron Katie - The work 5[/url]
[url=http://www.youtube.com/watch?v=_BlcHEac9hI]Byron Katie - The work 6[/url]
[url=http://www.youtube.com/watch?v=[po]QAdmoRb]Byron Katie - The work 7[/url] qEM[/po]
[url=http://www.youtube.com/watch?v=0HeFdBJNkq4]Byron Katie - The work 8[/url]
[url=http://www.youtube.com/watch?v=eQWOP3aj7DM]Byron Katie - The work 9[/url]

[url=http://www.youtube.com/profile?user=TheWorkofBK]Byron Katie - All Kinds Of[/url]

[po]ציפ ציף[/po]
שיניתי קצת בכדי לדייק אז אולי תרצי באמת לקרוא שוב

עדינה,תודה על התשובה המפורטת,
גם אני עכשיו עם גוזל שמנג'ס לי אקרא אח"כ שוב,לאט(בשאיפה...) אבל חידדת לי כמה דברים.

סקרנית,תודה גם על האנפורמציה,אולי משהו יודע לעשות קישור לסרטונים האלו?
<אלון,איפה אתה מותק?>

אני לא מומחית אבל עשיתי את העבודה שלה המון על עצמי ועם חברים והייתי בסדנא הקודמת (חוויה מאלפת!!! ממליצה כל כך)
אנסה לענות לך מהחוויה שלי את העבודה

[u]טוב ,שאלה ראשונה,מה קורא אם התשובה הראשונה "האם זאת אמת" היא בצורה אוביקטיבית-"כן!"[/u]

פשוט ממשיכים לשאלה השלישית בלי לוותר על "האמת" שלך אבל ממשיכה לבדוק את "האמת" הזאת בעזרת השאלות.

.[u]היה לי קשה בתיאור של הנאנסת,שהיא לכאורה היתה שותפה לאונס בכך שלא סיפרה או התנגדה.ממש הרגשתי מועקה מהתיאור הזה,למרות שאני מבינה שהיא ניסתה ללמד אותה על הקורבניות שלה ועל האפשרות שלה למנוע מקרה כזה שוב.אבל להביא אותה למקום שיש בו אשמה לא נראה לי נכון.[/u]

זה באמת לא פשוט להבין את העבודה במקרים קשים כמו אונס, מחלה, מוות...
אני חושבת במקרה של אונס למשל העבודה היא לחלוטין לא לעורר אצלה אשמה אלא לעורר אצלה מחדש תחושת אחראיות על החיים שלה לאפשר לה (לנאנסת במקרה הזה) לראות באיזה אפן האירוע שירת אותה באותו הזמן בכדי שלא תסתובב כל חייה עם תחושת הקורבנות.
כאשר אפשר לראות שיש [b]בחירה[/b] שהיתה [b]בחירה[/b] (גם עם לא בחירה מודעת) אפשר מחדש להתחיל [b]לבחור[/b] , במקום להמשיך לחיות שוב ושוב את האונס בכל תחומי חייה.
אחראיות לא חייבת להביא איתה אשמה, אלא היא יכולה להביא לידי שיחרור וחופש והגילוי הזה הוא מרגש ומביא איתו המון אמונה ועוצמה לדעתי.
לא בכל זמן בחיים שלנו אנו מוכנים או יכולים לראות ככה את הדברים, יש רגע שבו האדם הוא בשל לכך.

[u]שאלה שניה ,איך יוצאים לשינוי באמת,במציאות.[/u]

מהחוויה האישית שלי (ולדעתי כל אחד חווה את זה אחרת) ברגע שאני הופכת את האימרה/משפט שעליו אני עובדת זה קופץ לי לפנים באפן שמאיר/מעיר אותי
בתדהמה ופתאום נדמה לי כי אני רואה "אמת" חדשה ואחרת לגמרי ופני החיים נראים לי שונים לגמרי...
לפעמים זה עובד לי כמו קסם של ממש
לפעמים רק ההבנה החדשה מובילה אותי להתנהג או להגיב אחרת למצב ולפעמים אני נשארת תקועה באותו מקום (אף פעם לא לגמרי) ומחפשת נתיב אחר.


[u]והשאלה שלי(קצת סטיתי)אם האמת היא טובה כמו שהיא,איך נגיע לרצון להביא מציאות טובה יותר.[/u]

לא סטית בכלל כולם שואלים את השאלה הזאת.
קודם כל כבני אדם רק טבעי שנראה את מה שאנו לא רוצים או שחסר לנו ונרצה עוד או אחרת...
אבל משהו קסום קורה כאשר לפני שאנו פונים להתמקד במה לא טוב או חסר ואנו מצליחים באותו הרגע לראות ולקבל את המציאות כפי שהיא, מעצם זה שזאת הציאות הנתונה, שזה אומר שאנו לא נמצאים במאבק באותו הרגע משמע אנו נמצאים בסוג של שלווה, כל המציאות נראית אחרת ואופן קבלת ההחלטות שלנו משתנה לחלוטין, לפעמים אנו מגלים שאין לנו כלל צורך לשנות את אותו הדבר/מצב... ואם כן רוצים לשנות, זה נובע ממקום הרבה יותר שקול ורגוע...

טוב, הבן שלי בוכה לי בין הרגליים נראה שהגיע הזמן לעצור לעת עתה.

תודה

יש ביוטיוב הרבה קטעי וידאו שבהם היא "עושה את העבודה" עם אנשים.

טוב ,שאלה ראשונה,מה קורא אם התשובה הראשונה "האם זאת אמת" היא בצורה אוביקטיבית-"כן!"
תמיד ראיתי שהיא מנסה להביא את ממלאי הטופס לכך שזאת לא אמת אבסלוטית,מה קורה שזאת אמת.

שאלה שניה ,איך יוצאים לשינוי באמת,במציאות.
היה לי קשה בתיאור של הנאנסת,שהיא לכאורה היתה שותפה לאונס בכך שלא סיפרה או התנגדה.ממש הרגשתי מועקה מהתיאור הזה,למרות שאני מבינה שהיא ניסתה ללמד אותה על הקורבניות שלה ועל האפשרות שלה למנוע מקרה כזה שוב.אבל להביא אותה למקום שיש בו אשמה לא נראה לי נכון.

והשאלה שלי (קצת סטיתי) אם האמת היא טובה כמו שהיא,איך נגיע לרצון להביא מציאות טובה יותר.

יש עוד אבל נתחיל עם זה.

[po]ציפ ציף[/po] - הביקור יהיה גם ביום שישי (אפשר לבוא רק ליום אחד).

אני התנסיתי בעבודה, לא יודעת אם מספיק, אבל את מוזמנת לשאול ובשמחה אנסה לענות לך...

אופס זה נראה לגמרי כמו פרסומת במבט שני,
ביירון קייטי מלמדת אותנו לכתוב ולעקוב אחרי המחשבות והאמונות שלנו, אלו דרכים שמאפשרות מעקב.

אלון,אני לא מבינה...איך זה קשור לדף הזה?

אגב רישום של המחשבות שלנו, קיימות תוכנות מחשב, כדי למפות את המחשבות שלנו, וליצור אסוציאציות בינהם.
התוכנה המובילה היא "MindJet MindManager" www.mindjet.com תוכנה שעולה כסף, בשימוש אצל המוחות הכי מטורפים.
בנוסף קיימת התוכנה החינמית והמעולה [url=http://freemind.sourceforge.net]FreeMind[/url]
שגם על אותו עיקרון, עוזרת לשרטט מחשבות, רעיונות.
מה שטוב שעם התוכנות האלה אפשר לתפוס מחשבות חמקמקות, לקשר בינהם, ולראות את התמונה הרחבה.
אני משתמש בMindManager והיא ממש ממש טובה לי לסדר את הראש. אפשר לראות Tutorial [url=http://www.mindjet.com/eu/products/[po]mindmanager]כאן[/url] pro6[/po]/quicktour.php

יש לי שאלות על העבודה של ביירון קייטי,ראיתי שהביקור שלה יהיה בשבת,כך שאין מצב עבורי להגיע.
האם מישהו התנסה מספיק ויוכל לענות כאן בדף על שאלות שלא ברורות לי לגבי העבודה?

תודה רבה.

[u]איך מעבר למילוי הדף הראשון מתקדמים הלאה?[/u]
האם את מתכוונת לדף "שפוט את חברך"? אם כן - פשוט עושים את העבודה - ה-4 שאלות והיפוך, על כל משפט שרשמת בדף.
לאיזה דף שני את מתכוונת?


[u]יש ספרים, גם בעברית.[/u]
"לאהוב את מה שיש" ו "אהבתך נחוצה לי - האם זאת האמת?"



[u]האם היא מבקרת בארץ בקרוב?[/u]
[url=http://www.thework.co.il/site/index.html]ביירון קייטי בארץ[/url]

האם היא מבקרת בארץ בקרוב? זו השמועה ששמעתי היום.

והיום בפעם הראשונה גם שמעתי על הספר. קניתי בהמלצת מטפלת הוואטצו המלאכית שלי.
קראתי את ההקדמה והצלחתי להרדם בצוהוריים ברעש מחריש של שיפוצים מדירת השכנים. לא האמנתי.
הרעש הזה תמיד מכניס אותי ממש לקריזה ועצבים. אין לי מושג איך הבאתי את עצמי למצב של הרדמות רק בזכות ניסיון הפנמה של ההקדמה.
משמח מאוד.

אז יש כזה דף...יופי,
מעלה כדי לקרוא.

לא כל כך מבינה את הדף השני יש כאן מישהו שיכול להסביר לי
יש טעם לשאול כאן שאלות על איך מעבר למילוי הדף הראשון מתקדמים הלאה?

[u]קראתי את הספר - זה כבר משפיע.[/u]
אני כל הזמן עם "אהבתך נחוצה לי - האם זאת האמת?" בתיק ומדפדפת בו...

[u]כדאי ללכת מדי פעם ל'פושים' קטנים. כמו שיש מדי פעם במרכז 'הודיה' בת"א ערב הקרנה של DVD של ביירון קייטי עם הדגמה ותרגול קטן של המשתתפים.[/u]
בתקופה שהייתי אצל ההורים במרכז הלכתי ובאמת זה עוזר... פה בטבעון אין כ"כ מפגשים כאלו... אבל אני מתכננת איזה ערב תרגול עם חברים (ויש קבוצה באלוני אבא אבל לא מסתדר לי עם היום הזה...)

[u]לא ישבתי לעשות את העבודה בכתב, אבל לקחתי אותה אתי בראש.[/u]
זה כל הזמן איתי בראש, אבל בחוויה שלי זה לא אותו דבר בכלל!!! אצלי לפחות זה הופך את זה למשהו מאוד אינטלקטואלי וטכני (כן, אני יודעת שזה לא האמת וגם לא העסק שלי אבל הסיפור נשאר...).
מצד שני... היום ניסיתי לקום משנ"צ... הייתי בתפר בין ערות לשינה כשאני מאיצה בעצמי לקום... ואז נזכרתי בקטע של הספר שהיא כותבת משהו כמו "שכבו במיטה בלי לנסות לקום ושימו לב שאתם קמים מאליכם..."
אז ההיזכרות בזה כבר עשתה לי יותר שקט ובאמת הפסקתי להיאבק בעצמי לקום :-)

[u]מזמן לא "תירגלתי" ואני מרגישה את זה...[/u]

כן, גם לי הייתה תקופה ארוכה שלא תרגלתי. אבל כן קראתי את הספר - זה כבר משפיע.
בנוסף, גם אם קשה ללכת לסדנא ממש, כדאי ללכת מדי פעם ל'פושים' קטנים. כמו שיש מדי פעם במרכז 'הודיה' בת"א ערב הקרנה של DVD של ביירון קייטי עם הדגמה ותרגול קטן של המשתתפים. גם זה, בתקופה שלא עשיתי את העבודה בעצמי, מאוד קידם אותי. רק לשמוע אותה זה משחרר.

מלבד זאת, אמנם לא ישבתי לעשות את העבודה בכתב, אבל לקחתי אותה אתי בראש. וכאשר עלו לי מחשבות כמו: 'אם הוא שכח מה שביקשתי זה אומר שלא אכפת לו ממני' שאלתי את עצמי 'האם זו האמת?' ו'האם את יודעת בודאות שזו האמת?' והבנתי שלא, זה סתם סיפור שלי. וכאשר מישהו העביר עליי ביקורת, שאלתי עצמי 'עניין של מי זה מה הוא חושב עליי?' והתשובה כמובן: 'זה עניין שלו'.
כך מצאתי עצמי משפרת הקשרים עם ההורים שלי, ועם בני זוג וכד'.

השאלות החזקות שהולכות אתי גם כשאיני עושה את העבודה ממש בכתב הן:
[list]
[*] האם זו האמת?
[*] עניין של מי זה?
[*] הפכי את המסר.
[/list]

האמיני לי שגם אם אין לך זמן לשבת ולכתוב, גם זה יהיה חזק מספיק.

שמתי לב ש'העבודה' מאוד משחררת אותי בכל מה שקשור למערכות יחסים ובכלל.

מזמן לא "תירגלתי" ואני מרגישה את זה...

כאן יש ראיון שראיין המורה הרוחני שי טובלי את ביירון קייטי:
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/439/997.html

לא הייתי מגדירה את זה כפסיכולוגיה, גם לא קוגנטיבית... אולי ה"תיאוריה" מאחורי, אבל העבודה עצמה היא חוויתית, היא יותר כמו מדיטציה, משהו שצריך [b]להתנסות[/b] בו כדי להפנים.

(יש הרבה דמיון לבודהיזם כמו שמישהי כתבה שם למעלה, וגם לקרישנמורטי, ולעוד גישות רוחניות אחרות... מה שאני אוהבת בעבודה זה הפשטות ועם זאת העומק שיש בכלי המאוד מעשי וברור הזה... לי זה מתאים )

מתוך המעט שקראתי ה"עבודה" זה בעצם פסיכולוגיה קוגניטיבית לא?...

[u]יש העדפה לבחירה במציאות מיטיבה ולא כואבת אבל לא ברור אם זו אכן המציאות.[/u]

המחשבה "אני יפה" לא בהכרח יותר נכונה מהמחשבה "אני לא יפה" אבל היא (כרגע) לא גורמת לי סבל. כשהיא תגרום סבל יהיה כדאי לי לחקור אותה... למשל יש "אמיתות" כמו "אני צריכה לאהוב את עצמי" - לאנשים מסויימים זה גורם הקלה, והרבה פעמים ב"עבודה" זהו היפוך למשפט המקורי, אבל להרבה אנשים המחשבה הזו גורמת סבל - ואז שווה לחקור אותה? האם אני [b]באמת[/b] צריכה לאהוב את עצמי...?

מה שאני מנסה להגיד זה שהעניין הוא לא שיש אמת אחת או מציאות אחת שהיא יותר נכונה (לכן גם שואלים על ההיפוכים אם הם נכונים באותה או מידה או יותר מהמחשבה הנחקרת...)... רק מה גורם לנו כאב ומה לא...

אני רוצה לצטט פה מה אתר http://www.thework.co.il/ :

_אם נשים לב לאופן שבו אנו חיים את חיינו נראה שאנו נשלטים לחלוטין ע"י המחשבות שלנו.
המחשבות שלנו מפרשות את המציאות באופן מסוים ואנו מאמינים להן ופועלים על פיהן.
כמה פעמים עלו במוחנו מחשבות כמו "הוא רוצה רק ברעתי", "זה לא היה צריך לקרות לי", "החיים קשים", "אני לא מסוגלת", "זה מפחיד", "אני לא בסדר", כאשר אנו מאמינים למחשבות אלו, אנו בונים חומות וירטואליות מסביבנו - ברוכים הבאים לכלא של עולם המחשבה.

"העבודה" של ביירון קייטי עוזרת לנו לזהות מחשבות חונקות ומגבילות אלו, לזהות את הסבל, הפחד, הכעס והתסכול שמחשבות אלו מכניסות לחיינו, לזהות את האופן שבו הן משפיעות ומערערות את כל מערכות היחסים שלנו.
[b]כאשר אנו מזהים מחשבות אלו, איננו רוצים לסלק אותן מחיינו, להפך, אנו מעוניינים לפגוש אותן בהבנה, בסקרנות, אנו מעוניינים ללמוד מה יש להן לספר על חיינו, על מערכות היחסים שלנו ועל עצמנו.[/b]
אנו מעוניינים לנטרל את הכוח שלהן עלינו וזה אפשרי רק כאשר אנו מסתכלים עליהן פנים אל פנים, לא בורחים יותר, לא פוחדים יותר, לא מפנים את המבט, לא משקרים לעצמנו ואמרים - אני? אני לא חושב מחשבות בזויות או מגוחכות כאלה._

[u]ג'ין ג'נסן טוענת שאצל אנשים מודחקים (קרי: כולנו) הרבה פעמים מופיעה מחשבה במקום רגש.[/u]

[u]תסכימי איתי שיש אפשרות שאנחנו לא חווים גם את המציאות הפנימית שלנו כמו שהיא באמת, כשאנחנו סוברים שהמחשבה הגיעה קודם.[/u]

אני דווקא עד לפני כמה חודשים חשבתי שקודם בא הרגש... ומאז שאני מתרגלת את העבודה אני שמה לב שהרבה פעמים יש מחשבה שעוברת כ"כ מהר בראש שלי שאני בקושי מספיקה לקלוט אותה וכבר יש רגשות (של סבל)... ועדיין הרבה פעמים אני מרגישה כל מיני דברים וחושבת אולי לשבת "ולחקור" ואני אפילו לא יודעת מה הייתה המחשבה שגרמה לסבל הזה! המחשבות האלו הן לפעמים כ"כ עמוקות ומושרשות שאנחנו לפעמים לא שמים לב שאנחנו חושבים אותן... הן כבר חלק מתפיסת המציאות שלנו בלי שאף פעם עצרנו לבדוק אותן... ("אם מישהו לא חייך אלי זה אומר שהוא לא אוהב אותי..." " חברות אמורות להתקשר..."). בגלל זה [u]העבודה היא 4 שאלות והיפוך שבאמצעותם אנו יכולים [b]לזהות[/b] ולחקור את המחשבות שלנו,[/u] גם לזהות.. תוך כדי תרגול נחשפות מחשבות עמוקות יותר.... זה משהו שמתבהר ומתחדד לי עכשעו שאני כותבת לך... תודה...



[u]גם התגובות שלנו לעולם כנראה מגיעות בסדר הזה (כשהן בריאות): קודם תופסים בחושים ומגיבים ברפלקסים.[/u]

אני מסכימה... מחוויות בויפסנה באמת נוכחתי [b]שקודם[/b] יש תחושות בגוף ואז באה חוויה בחוץ ואנחנו מקשרים את זה לזה: דוגמה: פעם אחרי ויפסנה (אז זה הכי בולט) הרגשתי תחושות של אי-נוחות בגוף, מן עצבנות, [b]ואז[/b] פגשתי מישהו - אני לא זוכרת את הסיטואציה - אבל אני זוכרת שנהייתי עצבנית והבנתי שאם לא הייתי שמה לב קודם לגוף הייתי חושבת שהוא עצבן אותי... זה בעצם לא בדיוק מה שכתבת אבל נראה לי קשור לדיון...

נראה לי שכל הזמן יש לנו תחושות בגוף, אבל הסבל (רגשות לא נוחים) מגיע [b]אחרי[/b] שאנחנו מפרשים אותן (מחשבות).

עלתה לי דוגמה:

תאונת דרכים - בזמן תאונה אנחנו מגיבים מהר, בלי מחשבה או פחד (רפלקס)
אחרי התאונה באה (מהר מהר, בחלקיק שניה) מחשבה - מה יכול היה לקרות...
ואז- פחד, דפיקות לב...

ככה לפחות זה היה אצלי.

נראה לי לפעמים בעבודה שיש התעלמות מאינטואיציה, יש העדפה לבחירה במציאות מיטיבה ולא כואבת אבל לא ברור אם זו אכן המציאות.

[u]לדעתי האישית הדף הזה דל מדי ולא מעביר בכלל את העוצמה של ה"עבודה".[/u]

אני מסכימה, זה רק מעין מבוא. לכן נתתי הפניות לעוד מקורות מידע... ואני חושבת שכדי באמת להבין פשוט צריך [b]להתנסות[/b], כי זה באמת לא משהו שצריך להבין אינטלקטואלת אלא לחוות.

אולי תוכלי להוסיף עוד/ להרחיב/ לשתף מחוויות שלך?