על ידי נרקיס* » 05 אוגוסט 2007, 16:14
שיהיה המון בהצלחה, בבריאות ובטוב, אמן!!!
אני בוחרת לשתף מתוך החוויות שלי-
את הבכורה רציתי ללדת בלידה טבעית במאיר, אבל לא ידעתי כלום מהחיים שלי (בקיצור נמרץ...).
מאחר שהערכת המשקל שלה היתה גבוהה וגם השבוע ה42 עבר חלף לו, הצלחתי להיות מפוחדת מספיק בשביל לוותר על הרצון שלי, ולהתחיל תהליך של זירוז שבסופו ניתוח קיסרי.
את ילדתי השניה ידעתי שאלד בבית. לא אפשרתי לעצמי משהו אחר...
את העוצמה שלי שאבתי מהחברות שלי בבאופן, שרק ההתבוננות בהן, עשתה בי פלאים...
התינוקת השניה שלי היתה גם כן באותו סיגנון של הראשונה,
גדולה מהחיים ולוקחת את הזמן ...
כדי ללדת את הלידה הזו בבית, עם החשש מסיבוך בעקבות חוסר אמון בגוף שלי (ההסבר הרציונלי היה- "אחרי ניתוח קיסרי יש יותר סיכוי לסיבוך...) החלטנו בן זוגי ואני לשתף בלידה דולה ורופא מיילד, שיוכל להיות גם במקרה של תקלה...
עזר לי מאוד בלידה השניה:
- ההיכרות שלי עם הגוף שלי... ידעתי שאלד אחרי שבוע 42.
- ל א לחפור ב"קטנות", להאמין שהטוב ביותר יקרה. גם אם זה משהו שעד עכשיו החשבתי כרע מאוד. (נראה לי משמעותי בעיקר אם את יולדת בבית.)
- עצם השהיה וההתבוננות בתבונתן והתנהלותן של נשים שחיות כמו שאני מאוד אוהבת ורוצה בעצמי...
- בסיפור שלי- רופא מיילד על תקן ביטוח מתוך רצון להיות בחוויה של שיחרור ולא של שליטה, ז"א: ידעתי שאני רוצה לידה טבעית בבית, אבל לגמרי הייתי מוכנה לקבל שאולי יקרה אחרת... ואז הכל יהיה שם כדי לרכך לעצמי את המכה.
הגדולה נולדה בקיסרי, בטרם רצתה לצאת, במשקל: 3,840 ק"ג.
הצעירה נולדה בבית, בדיוק כשהתאים לה, במשקל: 4,200 ק"ג (שקלנו אותה אחרי יומיים, עם המשקל מהלול של הדודה...).
אז תחשבי על כל הנתונים שלך באופן חיובי.
תעשי איזשהו תהליך לקראת הלידה (לבד או עם מישהו) שיעזור לך להכיל את הבילבול ולמקד את מה שאת מזמנת
לחיוב , כולל תוכנית חלופית למקרה שיהיה צורך באיזשהו סוג של התערבות כמו זירוז או כל התערבות אחרת...
כשתדעי מה את רוצה וכשתדעי מה החלופות במקרה שיצוץ צורך, זה יכול לעזור לך לשחרר את הפחדים ואת הלחץ, ולהתפנות לקבלת הלידה האופטימלית שלך.
שהכל יהיה בתואם מושלם.
תאמיני @}
שיהיה המון בהצלחה, בבריאות ובטוב, אמן!!!
אני בוחרת לשתף מתוך החוויות שלי-
את הבכורה רציתי ללדת בלידה טבעית במאיר, אבל לא ידעתי כלום מהחיים שלי (בקיצור נמרץ...).
מאחר שהערכת המשקל שלה היתה גבוהה וגם השבוע ה42 עבר חלף לו, הצלחתי להיות מפוחדת מספיק בשביל לוותר על הרצון שלי, ולהתחיל תהליך של זירוז שבסופו ניתוח קיסרי.
את ילדתי השניה ידעתי שאלד בבית. לא אפשרתי לעצמי משהו אחר...
את העוצמה שלי שאבתי מהחברות שלי בבאופן, שרק ההתבוננות בהן, עשתה בי פלאים...
התינוקת השניה שלי היתה גם כן באותו סיגנון של הראשונה, [b]גדולה מהחיים ולוקחת את הזמן[/b] ...
כדי ללדת את הלידה הזו בבית, עם החשש מסיבוך בעקבות חוסר אמון בגוף שלי (ההסבר הרציונלי היה- "אחרי ניתוח קיסרי יש יותר סיכוי לסיבוך...) החלטנו בן זוגי ואני לשתף בלידה דולה ורופא מיילד, שיוכל להיות גם במקרה של תקלה...
עזר לי מאוד בלידה השניה:
[list=1]
[*] ההיכרות שלי עם הגוף שלי... ידעתי שאלד אחרי שבוע 42.
[*] ל א לחפור ב"קטנות", להאמין שהטוב ביותר יקרה. גם אם זה משהו שעד עכשיו החשבתי כרע מאוד. (נראה לי משמעותי בעיקר אם את יולדת בבית.)
[*] עצם השהיה וההתבוננות בתבונתן והתנהלותן של נשים שחיות כמו שאני מאוד אוהבת ורוצה בעצמי...
[*] בסיפור שלי- רופא מיילד על תקן ביטוח מתוך רצון להיות בחוויה של שיחרור ולא של שליטה, ז"א: ידעתי שאני רוצה לידה טבעית בבית, אבל לגמרי הייתי מוכנה לקבל שאולי יקרה אחרת... ואז הכל יהיה שם כדי לרכך לעצמי את המכה.
[/list]
הגדולה נולדה בקיסרי, בטרם רצתה לצאת, במשקל: 3,840 ק"ג.
הצעירה נולדה בבית, בדיוק כשהתאים לה, במשקל: 4,200 ק"ג (שקלנו אותה אחרי יומיים, עם המשקל מהלול של הדודה...).
אז תחשבי על כל הנתונים שלך באופן חיובי.
תעשי איזשהו תהליך לקראת הלידה (לבד או עם מישהו) שיעזור לך להכיל את הבילבול ולמקד את מה שאת מזמנת [b]לחיוב[/b] , כולל תוכנית חלופית למקרה שיהיה צורך באיזשהו סוג של התערבות כמו זירוז או כל התערבות אחרת...
כשתדעי מה את רוצה וכשתדעי מה החלופות במקרה שיצוץ צורך, זה יכול לעזור לך לשחרר את הפחדים ואת הלחץ, ולהתפנות לקבלת הלידה האופטימלית שלך.
שהכל יהיה בתואם מושלם. [b]תאמיני[/b] @}